תולדות יעקב יוסף, חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ותמת שרה בקרי' ארבע היא חברון והספיקו' רבו למה נמנו חיי שרה יותר מכל ועוד מה דהוי הוי ואיך נרמז זה בכל אדם ובכל זמן ועו' שעשה ג' פרטים ולא נכלל כאחד מאה ועשרים ושבע שני' ודברי חז"ל ידועי' ונ"ל דודאי מית' הגוף הנק' שרה הוא ע"י רוע ד' מדו' של ד' יסודו' הנק' קרית ארבע דאי' במשנ' הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם וכ' הרמב"ם כי מטבע הרפואה וכו' יעו"ש והוא נמשך מהגאו' יסוד האש וכו' בתו' י"ט משנה זו וא"כ ההיפך הוא חיי הגוף כשאין בו קנאה ותאוה וכבוד והוא ע"י שנחשב בעיניו לבלי מה וכמ"ש בש"ס דר"ה אמר רבא כל המעביר על ומדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנא' נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון וכו' א"ר אחא ב"ח אלי' וקוץ בה למי שמשים עצמו כשירים שנא' לשארית נחלתו ופי' רש"י שאינו נחשוב בעיניו לכלום לכך מעביר על מידותיו משא"כ למי שמחשיב עצמו לחשוב ולכך מעביר וכו' יעו"ש. וכעין זה שמעתי בשם החסיד מוהר"ן קסויר מה ה' אלדיך שאל מעמך וגו' שיהי' במדריגת ונחנו מה זה ה' שאל מעמך שיבוא למדריגה זו ודפ"חח וז"שא חז"ל א"ת מ"ה אלא מאה וכו' ור"ל שאי אפשר לבוא למדריגה זו שיאמר ונחנו מה כי אם שבא בסוד מאה ברכאן שהיא בינה הנק' ענוה שמשם ק' ברכאן היפך הגאוה מיסוד האש שורש רוע ד' מדות מד' יסודות ארמ"ע שזכר בשערי קדושה וכו' שצריך תחלה להסיר רוע המדות שהיא הגאוה מיסו' האש והרבות דברים מיסוד הרוח ותענוגי הגוף מיסוד המים ועצלות מיסוד עפר וכו' ואב לכולן הוא הגאוה שממנו נמשך דבורי ל"ה ורכילות וכמ"ש מוהרש"א בסוטה דכתיב מלשני בסתר רעהו וגבה עיני' ורחב לבב וכו' דזה נמשך מזה יעו"ש וכשהוא רחב לבב הוא נפש רחבה רוב התאוה והתענוג שנמשך מיסוד המים. ועי"ז כשאינו מוצא די מחסורו שאין חצי תאותו בידו הוא עצב הנמשך מיסוד עפר ושפיר אמרו ותמת שרה שהיא מיתת הגוף הי' בקרית ארבע היא רוב התאוה הנמשך מגאוה וכבוד שהיא שורש הרע של ד' יסודות ארמ"ע הנק' קרית ארבע בפרודא ע"י קליפות והרע הם ד' היא חברון שהם מחוברין בחלק הטוב של ד' יסודות הכל מחובר לאחדות אחד באומרו ונחנו מה שנחשב לאין וענוה גדולה מכולם שבו נכלל הכל היפך הגאוה הוא ענוה וגם לא ידבר בגנות חבירו בחשבו שחבירו עדיף מני' וימעט הנאתו לפי שיחשוב עצמו לאין ויספיק לי' מעט מזעיר ועי"ז יהא שמח בחלקו. והנה זכרנו אחר שהסיר המדות רעות וקנה מדות טובות אז יכנס בגדר צדיק לקיים כל התרי"ג מצות וז' דרבנן ואח"כ יכנוס בגדר חסיד להתחסד עם קונו לגמול חסד עם השכינה הנק' שבע לא להנאת עצמו.

ובזה יובן ויהיו חיי שרה כי הגוף הנק' שרה סיבת חייו הוא מאה שנה שיכנס למדריגה מה ואל תיקרי מה אלא מאה שאי אפשר לקרות מה אלא שיקרא תחלה מאה שנה בין בגשמי שאז בטל תאות הגוף ואפשר שיחשב א"ע לאין משא"כ בנערותו שגברה רוב התאוה ובין ברוחני שיכנס לענוה מחמת שזכה לבינה הנק' מאה שנה בסוד ק' ברכאן והוא ע"י שהסיר מדות רעות חלק הרע מן ד' יסודות ארמ"ע וזכה לקנות מדת הטוב ואז אח"כ יכנס לגדר צדיק לקיים תרי"ג מצות וז' דרבנן גי' עשרים וז"ש ועשרים שנה ואח"כ יכנס לגדר חסיד להתחסד עם השכינה הנק' שבע וז"ש ושבע שנים שני חיי שרה ע"י ג' בחי' אלו זכה לחיי הגוף עם עצם הנשמה וק"ל.

אלה הדברים צריך להפך סדרן כי הנחץ השאני והבן לסדר היטב. ועפי"ז נבאר פסוק ואברהם ושרה זקנים באים בימים וה' ברך את אברהם בכל. ופי' רש"י בכל גי' בן וכו' וחז"ל דרשו שהשליטו ביצרו וכו' ויש להבין הא כבר כתיב קודם לידת יצחק שהיו זקני' באי' בימים ולמה חזר וכתבו כאן. ועו' דהל"ל מפורש שברכו בבן ואי רצה ללמדינו ג"כ שהשליטו ביצרו מה ענין זה לזה ונ"ל דכבר זכרנו פשטתי את כתנתי איככה אלבישנה כי הצדיק אחר שעלה למעלה חוזר ויורד להעלות מדריגות בסוד שבע יפול צדיק וקם וכמ"ש בתיקוני' ובסוד הנפש אשר עשו בחרן וכו' ובחי' זו הוא בין בעה"ז ובין לעולם הבא שחוזר בגלגול להעלות מדריגות אנשים שהם ניצוציו וענפיו שיתוקנו כולם אך כשיורד לתק' אחרים אינו רוצה לירד מחמת יראה שלא יחזור ויבא לידי חטא ח"ו עד שמבטיחין אותו שלא יבוא לידי חטא וכמדומה שהוא בס' הגלגולים יעו"ש. ואפשר שזהו כוונת המשנה כל המזכה הרבים אין חטא בא על ידו.

ובזה יובן שבאמת כבר עלו למדריגה עליונה שאברהם ושרה זקנים באים בימים אפס שחזר הגוף הנקרא שרה לימי עדנה כדי להוליד בן וחזר הגוף לטבעו כדי שיתחבר עם אנשים הפחותים ההולך בטבע הגוף והחומר ולהעלותן שנק' בן שזיכה הרבים ושמא תאמר מאחר שחזר הגוף לחומרו שמא חזר לתענוגי החומר וליחטא ח"ו לזה אמר וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו גם שבירכו בבן שחזר לנערו מ"מ לא חזר יצרו להתגרות בו כי השליטו ביצרו דכל המזכה רבים אין חטא בא על ידו והבן. וזה שא' אחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ופירש במדרש הנעלם לקטר מע"ט שהחזיר רשעים בתשובה וכו' יעו"ש והוא ממש כנ"ל וק"ל. בפסו' ותמת שרה בקרית ארבע וגו' ויוסף אברה' ויקח אשה ושמה קטורה וגו' לבאר זה איך יש בחי' ב' נשים שרה וקטורה בכל אדם ובכל זמן דאל"כ איך נזכר בתורה שהוא נצחי ונ"ל דאיתא במשנה פ"ו דנדה וגם ששמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן הארידנקע שחלם לו בא"י כי יש רופאי' המרפאים ע"י משקה מר ויותר טוב הרופא ע"י משקה מתוק והנמשל זה ע"י סיגופים נעשה מר ואכזרי לחייב העולם משא"כ בחי' ב' ע"י מחשבה טובה מזכה ומלמד זכות על בני עולם הגם שזה אי אפשר בלא זה וכו' עיין בקונטרס אחרון ונראה לי ע"פ משנה בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון רמ"א וכו' וחכמ"א או חולצת וכו' מפני שאמרו אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל א"א לעליון לבא עד שלא בא התחתון פי' רש"י סימן התחתון ב' שערות וסי' העליון דדים ורמז מוסר הוא כי ב' סמנים יש באשה שהוא החומר והגוף המלבש את הנשמה הנק' אברהם סי' אחד שערות שהוא דין ואכזריות סימן ב' דדים המשפיעים חלב שהוא רחמים כנודע בסוד אלדד ומידד וכו' וז"ש כי א"א לעליון לבוא עד שלא בא התחתון והבן. ובזה יובן ותמת שרה שע"י סיגופים ובכיה בא לידי עצבות הנק' מיתה שהם הקליפות כמ"ש בכתבים והסר ממני יגון ואנחה שהם המופרדין בין ד' אותיות השם שנק' קרית ארבע מה שיהי' ראוי שיהי' מחובר שיהי' היא חברון וז"ש ויבא אברהם לספוד ולבכותה ר"ל שהי' אז בבחי' בכי' והספד שהוא דין סימן התחתון עד אח"כ ויוסף אברה' ויקח אשה ושמה קטורה לקשר ולחבר אותיות השם ע"י השמחה לייחד במחשבה והוא ע"י סימן העליון שהוא רחמים והבן. ונ"ל שזה פי' המשנה בקדושין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' כי בתחלה נעשה סימן התחתון שהוא דין הנק' מל' אמו אם כל חי להתנהג במדה זו ואח"כ עולה למעלה למדת הרחמים שהוא סימן העליון ובחינות שהי' לו תחלה נעשה בתו למטה והוא למעלה ממדריגה זו והבן. ובזה יובן פסוק אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ר"ל שהי' תחלה דין ואח"כ נכנס בבחי' הרחמים שיהי' נק' בן אברהם ואז אברהם הוליד הצחוק והשמחה רפואה ע"י משקה מתוק וק"ל.

ונולד יעקב מצד הרחמים ועשו מצד הדין וז"שכ רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה וק"ל.

ועפ"ז נבאר פסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וכו' יש להבין מה ענין זה לזה. ונ"ל לבאר בג' פנים א' דאי' בפרק מגלחין נשים לילות כימים על משים לילות כימים וכו' ובארתי כי ע"י תורה ומוסר השיב רבים מעון ונעשה מן לילות שהם הרשעים העושין בחושך מעשיהם וכשהחזירום בתשובה נעשו ימים וכו' וז"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שצריך להחזיר הרשעים למוטב עד שיעשו אחד עם הצדיקים וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ר"ל לחבר על ידי הצדיק הנקרא ברית יומם ולילה ב' סוגים הנזכר לעיל שהוא תכלית בריאת שמים וארץ נגד ב' סוגים לחברן להיותן אחד וק"ל.

ובש"ס דתמורה אי' כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם שנא' ולמוכיחם יונעם ועליהם תבא ברכ' טוב ובזה יובן ואברה' זקן ע"י שהי' זקן זה קנה חכמה ר"ל לו חכמה ישכילו זאת והשפיע תורה ומוסר למדריגה הנק' זאת ולהשיב רבים מעון לעשות מן לילות ימים לכך בא בימים לביאה יחשב לו בימים שזכה להשיב רבים מעון לעשות מלילות ימים ומלבד שכרו לעה"ב גורם בעה"ז וה' ברך אברהם בכל ע"י תוכחה ומוסר שהי' בעולם ע"י וק"ל.

פן ב' דאי' במשנה הקנאה והתאוה והכבוד מוצאין את האדם מן העולם ופי' במד"ש בשם החסיד מוהרי' יעבץ ובשם רבינו יונה ובפ' המפרשים רבו יעו"ש ואני שמעתי סגנון לפרשו לטובה ובאתי אחריו לפרש ג"כ בסוג זה דאי' ותקנא רחל באחותה במעשי' טובים שבה וכו' כי עקב ענוה יראת ה' מה שהוא עקב ללאה הוא ראש רחל ויש לקנא להגיע לתכלית זה ואם אין מתה אנכי כמ"ש רחל וכו' ב' התאוה דכתב בספר ברית מנוחה ענין קברת התאוה יעו"ש והכבוד אין כבוד אלא תורה ובזה אמרו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית א"ע וכו' ויוכל להתפשט א"ע מהעולם ועסקי עה"ז וכמו שמובא בח"ה משל א' פחותי שתבע לזנות עם בת מלך והשיבו שם בבית הקברו' וכו' ונעשה עי"ז שנתפשט מרוב התאוה מעסקי עה"ז וכו' יעו"ש ונודע כי עה"ז נק' לילה ועה"ב נק' ימים כדאי' בש"ס דחגיגה. ובזה יובן ואברהם זקן בא בימים שהוא בעה"ז ונתפשט מגשמיות העולם כאלו הי' בעולם הבא הנק' ימים וז"ש בא בימים מחמת רוב דביקות בו ית' לכך וה' ברך את אברהם בכל כמבואר במשל ששמעתי ממורי בפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שגם העושר ניתן לו מה שלא שאל והבן וק"ל.

פן ג' דאי' בש"ס דברכות פ"ד נוקמיה לראב"ע אמר אמלך באנשי ביתא וכו' עד לית לך חוורת נעשה לו נס וכו' ולכאורה הוא דבר פלא ונ"ל דמבואר בש"ס ענין רש"בי ובנו כשיצאו מהמערה נהגו במדת הדין ובת קול יצא בעיתו לאחרובי עלמא חזרו למערתכם ואחר י"ב חודש יצא במדת רחמים ובכ"מ שהיו מסתכלין הי' ברכה וכו' והענין כמ"ש האלשיך ונתן לך רחמים ורחמך כשרוצה הש"י לרחם עליו אז נזדמן לו שיעשה עם איש א' רחמים ואז נתעורר מדת הרחמים בעולם וכו' יעו"ש. ובזה בארתי הש"ס דר"ה ורב חסד ואמת דרמי כת' ורב חסד וכתי' ואמת וכו' דלכל א' לפי מדתו וכו' הגם דקו' הש"ס בכללות העול' איך זה מעורר חסד וזה אמת והבן. וזה שאמרה לו דביתהו לית לך חוורת ר"ל שתכנס במדת הרחמים פן תעורר דינין על עצמך ובעולם על עצמך שלא יעבירו לך ועל העולם ח"ו בכלל ג"כ כנ"ל ומיד שקיבל דברי' ליכנס במדריגת זקן ורחמים באמת נעשה לו נס וכו' ובזה יובן ואברהם זקן בא בימים שהם בחי' רחמים היפך הלילות שהם דין ולכך השפיע רחמים בעולם וה' ברך את אברהם בכל כמו ברשב"י ובנו אח"כ כשיצא פעם ב' מהמערה וק"ל.

ובזה נ"ל לבאר פסוק ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דק' הכפל ונ"ל דאחר שהי' יצחק בחי' דין סימן תחתון וגבר על מדותיו ליכנס ובמדריגת הרחמים סימן עליון שהוא בחי' חסד לאברהם ונק' בן אברהם כמו ברשב"י ובנו פעם ב' כך הכריע כל העולם לעורר מדת רחמים וברכה בעולם כי האדם עול' קטן ובידו קו המשקל להכריע העולם באתערותא דלתתא אתער לעילא ואז מדה זו של אברהם הוליד הצחוק והשמחה בעולם וק"ל. וגם שזכרתי קרוב לזה לעיל אך שם כתבתי לעורר על עצמו וכאן על העולם בכלל בסוד עש"ן וק"ל.

עוד י"ל דאי' בש"ס שיכנס לב"הכ שיעור ב' פתחים ויתפלל וכו' ומפרשי בספרי המקובלים שהוא שיעור ב' פתחים החסד ופחד וכו' וכמ"ש הרמב"ן לבנו שזהו עבודת הש"י כשיש בו יראה ואהבה וכו' משא"כ בלא דחילו ורחימו וישמע ה' ויחר אפו ח"ו. ובזה יובן אלה תולדת יצחק בן אברהם שזה עיקר תולדת הצדיקים שיהי' עבודת ה' שלימה בפחד יצחק בן אברהם אהבת חסד ואז אברהם הוליד את יצחק כי ע"י אברהם שהיא אהבת חסד הוליד את יצחק שהוא פחד ויראה פנימי' הנק' חכמה כמ"ש בכתבים והבן. עוד י"ל שהוא בסוד שמאלו תחת לראשי וימיני תחבקני וסוד עורי צפון ואח"כ ובאי תימן שהוא בכל עניני עה"ז ג"כ כמו בעולם העליון דוק ותשכח. ובזה יובן אלה תולדת יצחק שמאל ואח"כ בן אברהם וימינו תחבקני ואז כאשר נכלל בימין אז אברהם הוליד את יצחק דקרירו דצפון גלידי מיא וחמימי דדרום שראן מיא ואולידו וכמ"ש בזוהר פ' ויצא ויחמנה הצאן וכו' יעו"ש. והוא ג"כ רמז מוסר כי העצבות ועצלות בעבודת ה' מצד קרירי דצפון אינו מוליד משא"כ בעת יחם הצאן שנתחמם בהתלהבות עבודת ה' מצד חמימי דדרום הוא מוליד ועושה פירות וז"ש אברהם הוליד את יצחק כי חמימי דדרום מפשר גלידי דצפון וק"ל.

ובזה יובן ג"כ ויאמר אבימלך אל אברהם אלהי' עמך בכל אשר אתה עושה כי ע"י אברהם נעשה המל' וכו' יעו"ש ועפ"ז נבאר פסוק פ' תולדת ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנ' ההי' מאה שערים ויברכהו ה' ולבאר זה נ"ל דכ' רמ"א בא"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו' אך יש להבין דה"לל לפני תמיד משא"כ לנגדי משמע שהוא נגדייות כמ"ש חז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו וכו' הגם דשמעתי שיחזיק האדם א"ע איך רחוק מהש"י וז"ש שויתי ה' לנגדי ודפח"ח ולי נראה לפי מה שקבלתי מרבותי וחבירי איך יתנהג במדת רחמים עם כל אדם וגם שרואה באיזה אדם שום דבר מכוער יתן לב שגם שם שורה שמו ית' דלית אתר פנוי מני' וע"כ הוא לטובתו שיש בו ג"כ שמץ מנהו ויתן לב לשוב וכאשר זכרתי בק' אחרון בשם מוהר"ן כגון שבא לו ביטול ע"י שיח אדם בתורה או בתפלה יתן לב שהוא לטובתו או שלא הי' מתפלל ולומד כראוי או שיכוין כוונה אחרת וכיוצא בזה שיקבל לטובה ואז ימצא שבאמת הוא טובתו וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ובזה יובן ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' כמו שיש זריעה גשמיות מן חטה א' נעשה שבולת כך ברוחני יש זריעה לצדקה וכיוצא בזה שכל מה שראה מבני אדם בארץ ההיא דברים רעים ומכל ערים ויזרע יצחק בארץ לצמוח מזה לעצמו דברים טובים ע"ד הנ"ל עד שמצא בשנה ההיא מאה שערים על חד דשערוהו מאה בסוד מה מה ה' שואל ממך כי אם ליראה אל תקרא מה אלא מאה והיא שער היראה פתחו שערים וכו' ועי"ז שהוא מעורר רחמים בעול' ויברכהו ה' כמו ברשב"י ובנו כשיצא מהמער' פעם ב' וק"ל

וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ר"ל גם שיהי' נגדייות לבטלוני מתורה ותפלה הבנתי שזו מן השמים לטובתי שהוא מצד הרחמים באופן כי מימיני בל אמוט שהוא חסד ורחמים לכך שמח לבי מאחר שהכל לטובה ויגל כבודי כי המחשבה שבו ל"ב נתיבות גי' כבוד ג"כ יהי' הכל מחשבות טובות הבא ע"י שמחת הלב ויגל כבודי ועי"ז נתעורר רחמים בעולם שגם אנשי החומר ולבושי האדם הנק' בשרי גם בשרי ישכון לבטח וגו' וק"ל.

ובדרך פנימי ר"ל כי יצחק הוא יסוד בסוד ק"ץ ח"י כנ"ז בתיקוני' ויזרע יצחק בארץ ההיא שהשפיע והזריע יסוד צדיק בארץ ההיא במל' ע"י שהשפיע הצדיק תורה ומוסר להמוני עם הנק' ארץ גרם כך למעלה ג"כ צדק ושלום נשקו וכנ"ל וכמו שהי' בעולם כך הי' בשנה וימצא בשנה ההיא מאה שערים וכך הי' בנפש אדם יחידי ויברכהו ה' וק"ל. ואיברא שפי' הנ"ל עם פי' זה סובב והולך אל מקום א' כי גם שהי' יצחק צדיק עולה תמימה ובני דורו של הארץ ההיא היו רשעים והיו נגדיים מעשיהם למעשיו מ"מ בטוב כוונתו הנ"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הי' מבין שהוא לטובתו וגם שם הוא שמו ית' ובזה ראה שיתקרב אצלם ולהיות עמהם פב"פ וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא שהי' ארץ קשה ומ"מ הי' עמהם בזווג פב"פ ועי"ז גורם ברכה בשנה ההיא גם שהי' קשה להשפיע להם אור ישר מזווג פב"פ לכך ויברכהו ה' וק"ל.

עוד י"ל שויתי ה' לנגדי דשמעתי מהרבני מוהר"ן שלא יתקשה לדעת שיהי' השם לפניו מצוייר דוקא גם שאינו עולה מעצמו דזה מיקרי שלוקח בת מלך בשבי' רק שיהי' הש"י במחשבתו תמיד פעם פסוק זה ויעמיק בו ופסוק אחר עד שיעבור השם הוי' מצוייר מעצמו לפניו וכו' ומסתמא כך קיבל מרבותיו ודפח"ח. ונראה שזהו כוונת הפסוק כי תצא למלחמה על אויבך ודרשו חז"ל במלחמת הרשות מדבר דאלו במלחמת חובה וכו' והענין כי עולם הבנין ועולם המעשה הוא מחסד ולמטה שהם ב' הפכים חסד וגבורה יצ"הט ויצ"הר וכו' משא"כ ג' ראשונים נקראו ומוחין עולם המחשבה שהוא על אויביך. ור"ל דאיירי במלחמה של המחשבה לא במעשה וע"כ אינו איירי במלחמ' וחובה של איסור דהיינו מחשבת זנות וע"ז רק במלחמת רשות שרוצה לקדש מחשבתו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ולהסיר מחשבת הרשות של הבלי עה"ז שאם יתקשה לדעת שיהי' שם הוי' דוקא מצוייר תמיד לפניו אז נקרא ושבית שביו לוקח בת מלך בשבי' כנ"ל ובזה שפיר דרשו דוקא במלחמת הרשות איירי דאי במלחמת חובה להסיר מחשבות חובה ואיסור אין לומר ושבית שביו דמה בכך שמותר לעשות הכל רק כדי להסיר מחשבות איסור משא"כ במלחמת הרשות אז אין ליקח שם ית' בחזקה שזה נקרא ושבית שביו רק וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מסתמא שהיא חשקה כך ג"כ כנודע אז ולקחת לך לאשה והבן וז"ש שויתי ה' לנגדי כאלו הוא מנגדי מלהשימו נגד פני ודוקא רק אם עבר מעצמו מוטב הש"י יכפר והבן.

בפסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וגו'. ויש להקשות דכבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים ול"ל שוב כאן. ב' בימים אין לו שחר כלל. ג' מה ענין זה לזה וה' ברך וגו' תיבת הנ"ל צריך הבנה וחז"ל דרשו שהשליטו ביצרו וק' פשיטא מה זה ענין לכאן ולולי קושיא הי' נ"ל לתרץ ג' ק' אלו חדא באידך ע"י ק' ג' דכ' בעל הש"ך על התורה בפ' ויקרא ביאור פסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר וגו' וז"ל כי יקריב ר"ל כשרוצה להתקרב אל ה' ולחזור בתשובה מן הבהמה צריך לעשות עצמו כבהמה שלא ירגיז ולא ירגיש משום בזיון שיבא לו ויטה שכמו לסבול עול תורה ומצות כבהמ' ויהי' זה בשני זמנים או מן הבקר ר"ל בבוקר בבחרותו יקום ולא יאמר הן עוד היום גדול כשאזקין אעשה תשובה שמא וכו' יעו"ש הנה החסיד מו' יעבץ כ' מופת מובהק אם הש"י לנגד עיניו שזה פרי כל התורה כמ"ש ובו תדבק אם יש לו מדריגות השפלות והביא משל ב' סוחרים א' דר בכרך וא' בכפר וכו' יעו"ש וא"כ יהי' פי' הפסוק ע"ד הנ"ל ג"כ בכל אדם לא בלבד בעל תשוב' רק כל אדם אשר יקריב מכם קרבן לה' שיתקרב אל ה' שיהי' ה' נגד עיניו הוא מן הבהמה בני אדם הדומין לבהמה שיש לו שפלות וק"ל. ובזה יובן ואברה' זקן בא בימים ר"ל כשזכה לדבק עצמו בימים עליונים בו ית' כמ"ש בזוהר וכו' אז וה' ברך את אברהם בכל גי' בהמה שזכה במדת השפלות כבהמה שנק' בכל שבזה המדה נכלל הכל שהוא מופת מובהק לכל התו' כנ"ל שדבוק בו ית' ואינו מרגיש בשום בזיון ושפלו' ממש כמ"ש החסיד מו' יעבץ וק"ל

עוד י"ל ונבאר משנה בפ"ק דקדושין כל העושה מצוה א' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו וכו' והוא תמוהו כמו שהוקשו בש"ס ושאר הספיקו' ונבאר תחלה משנה בפ"ד דקדושין רשב"א אמר ראית מימיך חי' ועוף שיש לה' אומנות ומתפרנסין שלא בצער ואני וכו' אלא שהרעתי מעשי וקפחתי פרנסתי וכו' ר' נהוראי אמר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאוכל משכרה בעה"ז וכו' ושאר אומנות אינו כן וכו' וכן אומר ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל מצינו שקיי' אברהם כל התורה עד שלא ניתנה לו שנא' עקב אשר שמע אברה' בקולי וישמור וגו' וי"ל דק' לר' נהוראי ממשנה דאבו' וכל תורה שאין עמה מלאכ' סופה בטיל' וגורר' עון וכו' ואיך א' מניח אני כל אומנות וכו' ב' מניח אני מיותר ג' איך מוכח מאברהם וכו' ד' מה ענין קיום אברה' כל התור' לכאן ונ"ל דבארתי לקמן פ' כי תצא מאמר רשב"א הנ"ל דטרדת הפרנסה הוא להציל האדם שלא יהי' פנוי לעבור עבירה משא"כ היגע בתורה א"צ לטרדת הפרנסה וכו' יעו"ש אפס דכ' רבינו יונה כי החכמה שילמוד איש רע גרוע יותר וחכמתו תקלתו וביאר פסוק למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין וכו' יעו"ש א"כ זה שיהי' התורה מצילו מהחטא היינו לצדיק שיש בו מעלות ומדת טובות משא"כ לרשע גורע יותר

ובזה יובן דדייק ר' נהוראי מניח אני כל אמונות וכו' ר"ל דוקא אני וכיוצא בי אז התורה משמרתו מכל רע בנערותו וא"צ להטריד בטירדת הפרנסה להצילו מרע של חטא ועון לכך נותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו כי לא ירעב ה' נפש צדיק ומשנה דאבות הוא לכללות העולם שצריך תורה ומלאכה לצורך הצלת החטא שאין מספיק התורה לחוד כנ"ל וז"ש וכן בני שזוכה ע"י האב בחמשה דברים כמ"ש במשנה עדיות האב זוכה לבן וכו' לכך מניח אני כל אומנות ואיני מלמד את בני שיש לו מדות טובות אלא תורה לחוד שמשכחת עון כמו שמצינו שנא' ואברהם זקן בא בימים דתיבת זקן דרשו חז"ל זה קנה חכמה וע"י התורה לחוד וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו כי התורה משמרתו מכל דבר רע וממילא כשלא הוצרך להטריד עבור פרנסה שלא יחטא שהשליטו ביצרו לכך הי' מבורך כפשוטו בכל הברכות ממש. אך שמא תאמר מנ"ל דאברהם ע"י התורה נתברך שהשליטו ביצרו ואז הי' פרנסתו בשפע וברכה דלמא הי' זה ברכה מן הש"י אבל התורה עדיין לא נתנה לזה ביאר ואמר דע"כ הי' הברכה עבור התורה ומצות שקיים אברהם עד שלא נתנה שנא' והתברכו בזרעיך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ומפרש הרמב"ם סוף פרק א' מהל' דיעות וז"ל וזה נק' דרך ה' וכו' וההולך בדרך זה מביא טובה וברכה על עצמו שנא' למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו עכ"ל עו' י"ל ע"פ שביארתי במ"א דפליגי ר"י ור"ל בחלק ופערה פי' לבלי חק מר ס"ל למי שקיים חק א' ניצל מגיהנם וחד ס"ל מי ששייר חק א' נידון בגיהנם וקשה איך הפליגו פלוגתתן מקצה אל קצה ומ"ט פליגי ונ"ל דכ' הרמב"ם המקיים מצוה א' כהלכתה כאילו קיים כולן וכו' והענין ע"י התלהבת קיו' מצוה א' באבר חי כמו ראש הגוי' שנכלל בו כל רמ"ח בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידיו אז סגי במצוה א' משא"כ המקיים מצוה א' באבר א' דהיינו אבר מת בלי זריזות והתלהב' א"כ מא"ח ומא"ח ול"פ וק"ל יעו"ש פן ב' בארתי ע"פ מ"ש מוהר"י יעבץ בפ"ד דאבות במשנה הוי רץ למצוה קלה וכו' כי כמו שהש"י אחד כך תורתו אחדות א' והתופס מקצת מן האחדות תופס כולו וכן הדוחה מקצת מן האחדות כאלו ידחה כולו והוא בכלל ארור אשר לא יקום את כל התורה וכו' יעו"ש.

ונ"ל שזהו מ"ע ואהבת לרעך וכו' כי כל א' יש לו שורש באחדות ואין לדחותו בב' ידים רק וכו' כי אם שדוחה א"ע והבן ובזה נ"ל לבאר משנה אל תהי בז לכל אדם ר"ל לדחותו שהוא מן האחדות כי הדוחה מקצת דוחה הכל וז"ש אל תהי מפליג ומדחה לכל דבר והבן ובזה יובן דמר ס"ל ופערה פי' לבלי חק שמשייר חק א' שנזדמן לו מצוה א' ודוחה אותה הרי דוחה כל התורה שהכל אחדות א' ומר ס"ל שמקיים חק א' ניצול מגיהנם שנזדמן לו חק א' ומקיים אותה כאלו קיים הכל ומא"ח ומא"ח ול"פ וק"ל. ובזה יובן העושה מצוה א' וכו' מטיבין וכו' שהכל אחדות א' וכל שאינו עושה מצוה אחת שנזדמנה לו ודוחה אותה הרי דוחה הכל וק"ל.

פן ג' ונבאר ש"ס דמכות א"ר שמלאי תרי"ג מצות ניתנו למשה בסיני וכו' בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יחי' וכבר תמהו בזה רבים ושלמים וכי בא חבקוק ח"ו לגרוע המצות וי"ל דאי' במשנה פ"ד דאבות ר"א בן יעקב אומר העושה מצוה א' קונה לו פרקליט א' והעובר עבירה א' קנה לו קטיגור א' וכו' והענין כמו שכתבו הקדמונים שאין השכר ועונש הסכמי רק הכרחי כי נברא מן המצוה מלאך א' הנק' פרקליט והוא המטיב וכו' וכן בעבירה וכמ"ש ותמוגגנה ביד עונינו וכמ"ש תיסרך רעתך א"כ המצוה עצמה היא המטיב וכן העבירה עצמה היא עונשו. וע"כ מלאך הנברא מן מצוה א' הוא קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים ויש להבין זה איך נברא ממצוה א' שהיא כנגד אבר אחד שבאדם וכמ"ש בש"ס דמכות רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח איבריו שבאדם ופי' רשי' יעו"ש. וא"כ איך נברא ממצוה א' מרמ"ח איברים מלאך בכל צורת רמ"ח איברים ושס"ה גידים.

אמנם י"ל אם עושה המצוה בהאמנה שלימה שע"י עשי' עשיות מצוה זה יזכה לדבק בו י"ת וכמ"ש ובו תדבק שהוא תכלית כל התורה ומצות וכמ"ש המפרש להרמב"ם וכמ"ש החסיד הנ"ל ובו תדבק הוא פרי כל התורה וכו' א"כ כשמקשר ומדבק מחשבתו בו י"ת א"כ כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו גרורין אחר המחשבה וכמו ששמעתי מפורש מפי מורי במקום שחושב האדם שם הוא כולו ודפח"ח ובזה תבין בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' ר"ל שאינו בא לגרוע שום מצוה ח"ו רק בא לזרז שיעשה המצוה בהאמנה שיזכה עי"ז לדביקות בו י"ת שנק' חי חיים ויוכלל במצוה א' כל רמ"ח מ"ע שהם כנגד רמ"ח איבריו ששס"ה ל"ת כנגד גידיו וז"ש וצדיק באמונתו יחי' והבן וכן במשנה פ"ו דנגעים ראש הגוי' ופי' בכף נחת יעו"ש וכ"כ בכתבים בכוונת ותן טל ומטר כי מטר גי' רמ"ח והוא יסוד ז"א הכולל רמ"ח וכו' יעו"ש א"כ בזה תבין איך ע"י האמנה ודביקות ותענוג שהוא נק' יסוד נכלל בזה כל רמ"ח מ"ע ושפיר בא חבקוק והעמידן על אחת שבו נכלל כל רמ"ח והבן. ובזה יובן דמר ס"ל ופערה פי' לבלי חק למי שמשייר חק אחד דהיינו ששייר חק א' של חבקוק וכו' ומר ס"ל למי שמקיים חק א' של חבקוק ע"י האמנה ודביקו' דבוק בחיים וניצול מגיהנם ומא"ח ומא"ח ול"פ וק"ל. ובזה יובן כל העושה מצוה א' ר"ל שעושה מצוה על יסוד חבקוק שהעמידן על אחת לדבק באחדותו י"ת ע"י האמנה שנכללו בזה כל המצות באחדות זה לכך מטיבין וכו' וכל שאינו עושה מצוה א' ר"ל על יסוד חבקוק שנק' אחת אז בהיפך וק"ל ובזה יובן ואברהם זקן בא בימים ר"ל שזכה לקיים רמ"ח מ"ע גי' אברהם וגם בא בימים לקיים שס"ה ל"ת כנגד הימים שהם שס"ה נוסף לזה וה' ברך את אברהם בכל ר"ל שזכה ליסוד חבקוק שהיא אחת הכולל הכל דהיינו האמנה כי אברהם הי' ראש המאמינים כמ"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה א"כ כל מצוה שעשה על יסוד זה נכלל בו כל התרי"ג ונחשב לו כאלו קיים תרי"ג פעמים תרי"ג וזהו ברכה יתירה והבן עוד י"ל דכת' בזוהר לך לך דף צ' ע"ב ויחשבה לו צדקה דאע"ג דאיהי דינא האי כה כאלו היא רחמי וכו' וכאשר בארתי זה במ"א דע"י האמנה הי' מקשר מל' הנק' אני אל המחשבה הנק' אין ועי"ז יוכל לבטל כל גזירות רעות כאשר שמעתי זה ממורי ודפח"ח ונעשה ג"כ מצדק צדקה ונודע כי לילה הוא דין ויום הוא רחמים ובזה יובן ואברהם זקן בא בימים ר"ל ברחמים והיינו ע"י כי ברך ה' את אברה' בכל היא האמנה הכולל הכל וכמ"ש והאמין בה' וע"י מחשבה זו נעשה מצדק דין צדקה רחמים וז"ש ויחשבה לו צדקה והבן. אך כדי להבין מה ענין פסוק זה לפסוקים שאח"ז ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר וגו' שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו' ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה וכו' והספיקו' רבו גם שדרשו חז"ל בני אינו חוזר ובן בני חוזר וכו'. אך ע"פ ביאר מצות גיד הנשה יובן ועיין בפ' וישלח כי אחר שאמר ואברהם זקן בא בימים שלא נאבד יום אחד שעלו עמו שלימים וטובים כולם כמ"ש בזוהר וכו' ועי"ז וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו כמ"ש חז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישנים אתו זה יצה"ר שנעשה עבדו זקן ביתו מה שהי' מלך זקן וכסיל נעש' עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שנכנע בקדושה שהיא אשר לו לאברהם ולכך ביקש ממנו שים נא ידך תחת יריכי ר"ל גם שנלחם היצה"ר עם בן בנו יעקב ונגע בכף יריכו דאתברו סמכין דאורייתא וכו' וגם בגיד הנשה שנטל מהם האמנה מ"מ אברה' ביקש מיצה"ר זה אחר שנעשה עבדו זקן ביתו שים נא ידך וסייעתך תחת יריכי שהם סמכי וירכי קשוט שהוא שלא יטול האמנה עכ"פ מיוצאי וריכו הם הת"ח וכאשר יבואר. ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ וגו' ודרשו חז"ל תחלה הי' רק אלהי השמים ועכשיו הרגלתיו בפי הבריו' הוא אלהי הארץ ג"כ ותכלית הוצעה זו הוא לפי מ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' ע"ז כי ע"ז של דור אנוש הוא להמשיך השפע ע"י המלאך או כוכב וכו' [וכן בדורות שאחריו נאמר נותן לחמי מימי צמרי ופשתי וגו' שעבדו ע"ז עבור שפע הפרנס' להמשיך להם] ובא אברהם וסותר זה בראיות נכונות שאין ראוי לעשות כך כי הש"י שהוא בשמים הוא בעצמו משגיח בארץ לפרנס ולזון מקרני רמים ועד ביצי כינים וכו' יעו"ש א"כ מאחר שהוא אלהי הארץ ג"כ לפרנס ולהשגיח על כל הנבראים בצורכי מזונם ופרנסתם א"כ ראוי אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני דכתבתי לקמן בפ' עקב ביאר משנה אל תרבה שיחה עם האשה דכ' בעקידה א' הי' לו ב' נשים א' צנועה וכו' ב' סוחרת הנק' כנענית וכו' יעו"ש א"כ הפרנסה נק' אשה כנענית שלא יקח אשה לדור עם אשה כנענית תדיר בעסק הפרנסה רק יהי' עסקו בתורה עיקר וכו' וממילא יהי' פרנסה ג"כ ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת וגו' ר"ל שלא תרצה האשה היא הפרנסה ללכת אחריו במקו' שעוסק בתורה ההשיב אשיב את בנך וגו' שילך חוצה לבקש אשה של הפרנסה. ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה אבל בן בני חוזר כי יעקב שנגע בכף יריכו בגיד הנשה שניטל מהם האמנה כנ"ל זה חוזר והולך אחר פרנסהו אבל בני שהוא במדריגת אביו אברהם שהוא ראש המאמינים כמ"ש ויאמן בה' ויחשבה לו צדקה וכנ"ל וז"ש בני אינו חוזר והבן.

עוד י"ל ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וגו' וי"לה מה ענין זה לזה לפי פשוטו גם לפי הדר' שהשליטו ביצרו קשה פשיטא מה ענין זה לזה ונ"ל בב' פנים דכתבתי לקמן ביאר משנה היום קצר וגו' ופי' במד"ש וכו' יעו"ש ואני כתבתי שם ע"פ לא יחשב ה' לו עון וכו'. ובזה יובן נגד מה שאמר להזהיר בני עולם כי היום קצר וכו' שיוכל לטהר מחשבתו שהיא בחי' יום הוא קצר וכו' אבל אברהם אבינו זקן בא בימים שכל ימיו הי' בבחי' בטהרת מחשבתו ודביקותו בו ית' וכ"ת איך אפשר לזה אמר וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו שלא להטריד מחשבתו שיהי' ח"ו אפי' בבתי' זו שלא יחשב ה' לו עון והבן.

עוד י"ל דכ' הרמב"ם מה שנאמר בפ' בחקותי ונתתי שלום בארץ וכו' היינו הכנה שיהי' פנוי לעסוק בצרכי עה"ב ויזכה בזה ובבוא ובהיפך ח"ו נטרד משניהם וכו'. ובזה יובן ואברהם זקן בא בימים ר"ל כפי' במד"ש היום קצר הנ"ל משא"כ אברהם שהי' פנוי לעסוק בתורה ועבודת ה' הנק' יום היפך הגלות שנק' לילה וכו' וז"ש ואברהם זקן בא בימים משא"כ כל בני עולם היום קצר וכו' ושפיר הזכיר שבח זה באברה' שכל ימיו הי' בבחי' ימים וז"ש זקן בא בימים והטעם שהי' פנוי כי וה' ברך את אברהם ובכל ולא הי' צריך להטריד עצמו בעסק עה"ז ופרנסה והי' פנוי לעסוק בתורה ועבודת ה' וזכה לשניהם בזה ובבוא ומעת' תבין אלו ב' פירוש' א' לפי פשוטו ב' לפי הדרש והבן.