תולדות יעקב יוסף, שמות

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. וי"ל שינוי תוארים בתחלה תואר ישראל ואח"כ תואר יעקב ב' הבאים משמע לשון הווה ואח"כ לשון עבר. ג' איש וביתו באו אין לו שחר כלל. ונ"ל לפי מה שבארתי ש"ס דערובין תמה אני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח יעו"ש. וכמו ששמעתי מהרב המנוח מהרי"ל פיסטנר ביאור פסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם דלכך גמר חסיד לפי שפסו אמונים מבני אדם שזה מושך לזה מצד אחדות ונאמר לו בחלום שמא הפי' הוא איפכא לפי שגמר חסיד לכך פסו אמונים מבני אדם וכו' ודפח"ח.

ועפ"ז בארתי פי' הפסוק הגד לעמי פשעם ולבית יערב חטאתם כי לעמי שהם הת"ח הגד כי פשעם גרמה שפסו אמונים מבני אדם ולבית יעקב שהם המוני עם תאמר כי חטאתם גרמה שגמר חסיד באופן שכל אחד יתלה החטא והחסרון בעצמו ולא בחבירו וכמו שביארתי פי' הפסוק הוכח תוכיח את עמיתך הוכח שאתה את עצמך הוכחת כשתוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כי אם על עצמך וזה מעלה גדולה שיהי' דבריו בדחילו ורחימו וכאשר ביארתי פרשה פרה אדומה יעו"ש.

ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שגמר חסיד הנק' ישראל וירדו מצרימה שהיא מדריגה תחתונה את יעקב שהם גרמו המוני עם הנק' יעקב ועם יעקב ירדו שלימי ישראל ג"כ וכנ"ל ולפעמים הוא איפכא כי מצד הירידה מחסידי ישראל הנק' איש ירדו ג"כ המוני עם כי נק' ביתו וז"ש איש וביתו באו וק"ל. ובזה מבואר קושיא א' ע"י קוש' ג' אך כדי לבאר קוש' ב' נ"ל כי האדם נקרא עולה ויורד שאי אפשר לעמוד במדריגה א' תמיד רק שיש ב' סוגים בענין זה כי יש דעייל ונפיק וכמ"ש ויעל אברם ממצרים שירד ועלה עם כל מדריגות תחתונו' משא"כ סוג ב' היורד ואינו יכול לעלות ר"ל וכמו ששמעתי ממורי משל על ב' אנשים שהלכו במקום סכנה א' הי' שכור ושוטה ואחד הי' פקח שזה הי' מרגיש בגזילת הגזלנים והי' מזהיר לאחרים שיזהרו בדרך זה וכו' ודפח"ח. וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר"ל שהיו רגילין לבוא מצרימ' וחזרו ועלו שהו' דבר ההווה תמיד אצל' שהורגלו בזה דעלו ונפקו משא"כ סוג הנק' יעקב אש וביתו באו שלא עלו עדיין כי איש וביתו החומר והצורה באו מצרימה עד שבחמלת ה' הוציאם משם וק"ל.

עוד י"ל ואלה שמות בני ישראל וגו' ע"ד שכ' האלשיך בשם שוחר טוב כל הנשמה תהלל יה על כל הנשימה יש להלל להש"י כי בכל נשימה הנשמה רוצה לצאת מהגוף העכור שהם ב' הפכים רק בראות הנשמה כי כבודו ית' וכו' יעו"ש. ונודע מ"ש בזוהר כי הגוף נק' בשר אדם והנשמה מלגאו נק' בשם תואר אדם. וז"ש ואלה שמות בני ישראל כי שמות בני ישראל שהם שמות הנק' בשם תואר אדם הבאים מצרימה את יעקב שרים חומר גופי הנשמות בני אדם כי איש זה הקב"ה וביתו באו בזה העול' השפל א"כ דיו לעבד וכו' וק"ל.

עוד י"ל כי הפסוק בא לתרץ הקוש' שנזכר במבחר פנינים ששאל החכם איזה עדיף עשירות או חכמה והשיבו כי חכמה עדיפא כי בשמאלו עושר וכבוד. ווהקשו אם כן למה מחזיר החכם אחר העשירות ולא העושר אחר החכמה והשיב כי העושר איש המוני אינו משיג מעלת החכמה לחזור אחריו כי הדעת והחכמה הוא בראש ולא בעקב וזה שאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה וק' למה ומשני את יעקב שהוא עקב שאין בו דעת וק' ישב עולם לפני אלדים שיהי' הכל בשוה ומשני איש וביתו באו המשפיע נק' איש והמקבל השפע נק' ביתו ובאו לזה העולם שיהי' שופע ומקבל השפע וא"כ צריך כנ"ל.

ובזה נבוא לבאר פסוקי פ' וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקמותי את בריתי וגו' עד וגם שמעתי וגו' ואזכור את בריתי. לולי דמסתיפינא להעלות בכתב מה ששמעתי ממורי דברים נוראים בענין מיתוק דינין ש"ך ופ"ר והמתקת הרהורים ע"י שם שדי וחלופו כה"ת וגם שם הוי' בחילוף ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו ובזה יבואר פסוק זה ג"כ והבן והש"י יכפר.

עוד י"ל ע"פ ששמעתי מהרב המגיד דק"ק באר ביאר ש"ס ד' מלכים מה שביקש זה לא ביקש זה וכו' עד יהושפט אמר אני אין בי כח לא לומר שירה וכו' אני יושב על מטתי ואתה תהרגם.

והענין תמוה' וביאר כי האדם יכול לייחד קב"הו בכל מדריגותיו הן במעשה הן בדיבור כגון תפלה ולימוד וכשאינו יכול לייחד גם בדיבור אז יש לייחד במחשבה בסוד לך דומי' תהלה כי גם בחי' ומדריגה זו יש בשכינה בעת ההיא ויקבל גם זה בשמחה שהוא יחוד כאמור ואין יחוד בקטטה והבן. וכן יש יחודים בכל דבורים וספורי גשמיי' ג"כ וכמו ששמעתי בשם מורי שהוא מייחד א"ע עם אחותה דמטרוניתא בספורים גשמיים הטעם ביאר וכו'. וכן אמר הרב הנ"ל כי ע"י שמדבר עם המוני עם מקרב א"ע עמהן ויכול לקרבן לתורה ולמצות והוא בסוד ו' כורע לגבי ה' כדי להעלותה א"כ נק' דברי גשמיים ג"כ בסוד מ"ן ע"ד הנ"ל. ויש שמתפלל בעת שמדבר עם חבירו דברים גשמיים כי כל ספורים הוא ע"י אותיות א"ב ועד"ז נזכר בתורה וכתובים כמה עניני ספורים כגון ואומר אל ארתחששתא וגו' והי' מתפלל אז אל הש"י ישמע חכם ויוסף לקח שזהו כוונת הש"ס להשמיעני בענין ד' מלכים הנ"ל שיש לייחד קב"הו בכל המדריגו' של האדם באשר הוא שם גם כשאינו יכול ללמוד באיזה זמן וכו' ודפח"ח.

ואפשר שזה רמז הפסוק ראה חיים עם אשה אשר אהבת כי כשהאדם במדריגה עליונה ועוסק בתורה ותפלה נק' בסוד איש משא"כ כשיורד ממדריגתו במדריגת המוני עם נק' אשה כשהוא מקבל גם זה בשמחה ואהבה לייחד אלו מדריגות ולהעלותן כמו ששמעתי ממורי בסוד אחור וקדם צרתני כשהוא בסוד אחור אח"כ כשחוזר ועולה למדריגה הנק' קדם מעלה גם אותן המדריגות הנק' אחור וזהו אחור וקדם צרתני ודפח"ח וז"ש ראה חיים עם אשה אשר אהבת כי עם האשה שהם מדריגות תחתונות כגון ספורים ודבורי ועסקי גשמיים יכול לעשות מזה מ"נ ע"ד הנ"ל וממשיך עי"ז מוחין הנק' חיים. וזה ג"כ פי' הש"ס בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יחי' כי באמונה שהיא הנק' אשה וכנ"ל יחי' ג"כ והבן.

ומעתה נבאר ענין ג' יחודים העולים נ"ר והוא בחי' ג' קוין קוין ימין הוא חסד קו שמאל פחד יצחק קו האמצעי בחי' יעקב קו שמאל הוא בחי' המוני עם וכשהוא מייחד עם ספורי דברים גשמיים הוא ייחוד קו שמאל ולמעלה מזה קו אמצעי בחי' דיבור בתורה ותפלה ולמעלה מזה במחשבה קו החכמה שהיא מחשבה קו ימין וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כי מל' הנק' וארא כנודע יש לה ג' יחודים בג' קוין אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וז"ש באל שדי שהוא עולם הבריאה עולם הנשמות עולם המחשבה הכולל ג' עולמות אל שדי שהיא עולם הבריאה ועולם היצירה הנק' אל ידו"ד ועולם העשי' הנק' אל אד' וכמ"ש בס' פע"ח יעו"ש והבן. עוד י"ל ע"פי ששמעתי מהרב המגיד הנ"ל בפי' הפסוק אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן כי החכם אשר עיניו בראשו להשגיח בבחי' זמני עולם בסוד עש"ן לראו' אם שמחה נתעורר בעולם וכו' והוא בחי' ג' קוין הנ"ל ויש בזה בחי' ב' סוגי אנשים א' המבין מעצמו בסוד אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי וא' שגם שמעוררין אותו אינו ניער וא' הניעור אחר שמעוררין אותו וכבר הארכתי בזה במ"א

ובזה יובן וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' כי כשנתעורר שמחה בעולם ידע שהיא מדת אברהם איש החסד וכו' וז"ש באל שדי כי שמעתי ממורי פי' אל שדי שאמר לעולמו די כי העולמות היו יורדין ומתפשטין עד עמקי הקליפו' ופן ח"ו שלא יהי' אז מחמת עמקי הקליפו' הרע גובר עד שאמר די וכו' א"כ יש למתק ולהעלות כל ענינים לשרשן ע"י שם זה והבן. וגם הקמותי את בריתי אתם וגו' כי שמעתי ממורי בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי' כי מתחלה הי' תענית יום א' מספיק לכמה דברים נוראים.

בפסוק ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי מסים וגו' וכאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ והקו' מפורסמת איך נוהג זה בכל אדם ובכל זמן ושאר ספיקו'. ונ"ל דהפסוק אמר טוב ילד קטן וחכם ממלך זקן וכסיל ודרשו על יצה"ר ויצה"ט יעו"ש.

והנה אם הי' היצה"ר בא בדמות מלך זקן אל האדם כדי שידע האדם שהו' היצה"ר ודאי לא הי' אשמה בזה כי השומע ישמע והחדל יחדל אך מה שמשנה כסות ולשון בדמות חדש כאלו הוא ילד קטן שהוא יצה"ט בזה נאשם לעתיד שהקב"ה ישחט ליצה"ר וכמו ששמעתי פי' הפסוק בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי משא"כ מה שדמית להיות כמוך וגו' ודפח"ח וכמ"ש האלשיך ויצמד ישראל לבעל פעור יעו"ש ובזה יובן ויקם מלך חדש ששינה כסות ולשון ממלך זקן למלך חדש וחידש גזירותיו להוסיף גזירות ומצות וחדשות כאלו הוא יצה"ט ומפתה לעשות מצות אשר לא ידע את יוסף להוסיף במעלות השלימות כי הוא היפך מדריגת יעקב שהוא עקב ושפלות שאינו מחזיק טובה לעצמו גם בעוסק בתורה הרבה לכך אלה תולדות יעקב יוסף משא"כ זה המלך חדש שמתנשא לאמר כי יש לו רב זכיו' מדריגת עשו שאמ' יש לי רב זה לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הם איברי האדם שהיו עמו של היצה"ר עד עכשיו אמר להם הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו דייקא ר"ל מה שישראל עושה חיל לסגל מצות ומע"ט אשר מכל מצוה נברא מלאך כנודע כל זה הוא ממנו מן איברי האדם הגשמיי שהם אנשי חיל היצה"ר כי הנשמה להיותה רוחני אי אפשר לעשות שום מצוה כי אם ע"י איברי החומר לכך הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' ועלה מן הארץ ר"ל שיהי' עלייתו לעלות במדריגות רמות מן החומר שהיא נק' ארץ נגד הצורה שנק' שמים כמו שכתבתי מזה במ"א לכך וישימו עליו שרי מסים וגו' לטורדו בטרדות העה"ז ולא יהי' תמכין לאורייתא בסוד ותקע כף ירך יעקב הנז' בזוהר וכאשר יענו כן ירבה וכן יפרץ כמ"ש ופרע' הקריב וכמו ששמעתי ממורי ש"ן אמ' אויב ארדוף שישה אלפין כי אלופו של עולם נסתר בו כדי שיתקרב יותר לעבודתו ית' לכך כן ירבה וכן יפרץ וק"ל.

בפסוק ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו והספיקו' רבו א' הבאים לשון הווה אין לו שחר כלל כי כבר באו ועו' ישראל ואח"כ יעקב ועוד מאי איש וביתו באו. ואגב נ"ל לבאר זמר השמים מספרים כבודו וגם הארץ מלאה חסדו ראו כי כל אלה עשתה ידו כי הוא הצור פעלו תמים. והוא דשאלו לחכם א' אי חכמה עדיף או עושר והשיב חכמה עדיף דבשמאלו עושר וכבוד ושאלו א"כ למה החכמים משכימים על פתחי נדיבים ולמה הנדיבים אינם משכימים על פתחי החכמים לשמוע ממנו חכמה ומוסר והשיב שזה יודע מעלת הנדיב והעושר וזה אינו יודע מעלת החכמה ודפח"ח.

אך דלפ"ז שמעלת החכמים עדיפא ממעלת הנדיבי' שזה מכיר חסרונו וזה אינו מכיר חסרונו שאינו רודף אחר תשלומי חסרונו א"כ יש מקום ח"ו לומר שיש חסרון בבריאתו ית' שאנו הם יציר פעלו ויש בהם חסרון. איברא דז"א כי יתרון האור מהחשך כי מן הסכלות נודע מעלת החכמה ויתרון מעלת הצדיק נודע מן הרשע כמבואר בזוהר יעו"ש. וזהו הטעם בענין חומר וצורה בין בכלל או בפרט שאין לשום א' מהן ליתן דופי בחבירו.

ובזה יובן השמים בעלי הצורה מספרים כבודו שיודעין כבודו ית' נמוסי מלכו' וגם הארץ בעלי החומר מלאה חסדו בזה ניכר חסדו ית' יותר כי מלכותו בכל משלה גם בעכירות החומר יש בו צורך גבוהו שעל ידו נשלם מעלת הצורה בכל עניני קדושה ושמא תאמר מאחר שעיקר כוונת החומר לתשמיש הצורה א"כ אין בו מעלה מצד עצמו כמו בבעלי הצורה לזה אמר כי כל אלה עשתה ידו כי הצור פעלו תמים שאין חסרון בפעולתו ית' וק"ל. ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל שהם בעלי הצורה שהם אנשי שם ומ"מ מה שהם באים תדיר מצרימה למדריגת החומר הנק' יעקב היינו כדי שיהי' איש וביתו באו שיזכה זה בזה וק"ל.

או י"ל עפ"י מדרש ש"ט ישב עולם לפני אלדי' ששאל דוד שיהי' יד כולם שוה בעוש רוהשיבו אותו א"ל חסד ואמת מן ינצורוהו וכו' יעו"ש אך דכל זה א"ש בענין עשירות משא"כ בחכמה הדרא קו' שיהי' יד כולם שוה וצ"ל א"כ יד העשיר תזכה במה שנתן לת"ח העני משא"כ הת"ח במה ישפיע לזולתו לכך ברא חכם וסכל שיזכה זה בזה ובזה השמים הת"ח מספרים כבודו שיכול להשפיע לזולתו בחכמה ומוסר לספר כבודו ית' משא"כ הארץ גם שאינו במדריגה זו מ"מ מלאה חסדו להשפיע לזולתו בעושר אך ק' באמת ל"ל זה ומשני ראו כי כל אלה עשתה ידו כי הוא הצור פעלו תמים שיהי' זה נשלם במעלה ע"י חבירו בחכמה וזה נשלם בזה בעושר שיהי' מקבל ומשפיע שהוא איש וביתו וק"ל.

ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב שנצרך הת"ח אל עמי הארץ הנק' יעקב כדי שיהי' איש וביתו באו וק"ל בפסוק ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי יהודא וגו' והספיקו' רבו תחלה תואר בני ישראל ואח"כ את יעקב ועו' הבאים לשון הווה איש וביתו באו לשון עבר ועו' מאי איש וביתו וכמו שהוקשו בזוהר. ונ"ל דכבר זכרנו כי עה"ז נק' ארץ מצרים שיש לו גבול ומצר לכל תענוגי עה"ז

ונבאר תחלה פסוק ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם ומה שיש לדקדק בזה יבואר ממילא כי ענין עבודת הש"י הוא במחשבה בדיבור ובמעשה והוא מה שנאמר בפיך ובלבבך לעשותו והוא עבוד' יום ביומו מז' ימי השבוע כי כל חיי האדם הוא נחלקו לימי השבוע שהם ז' ימים וכל שבוע גם שהוא ז' ימים מ"מ אינו רק ששה ימים כי השביעי הוא שורש כל ששת ימי החול כנודע וגם אלו ששת ימי החול אינם לענין עבודת הש"י רק ג' ימים יום א' במחשבה יום ב' בדיבור ג' במעשה והוא לקנות נר"ן משבת העבר וכזה ביום ד' למעשה לקנות נפש יום ה' בדיבור לקנות רוח יום ו' במחשבה וכל זה לקנות נר"ן משבת הבע"ל ואחר שזכה לעצמו יראה לקשט ולזכות אחרים ג"כ מצד הערבות שכל ישראל ערבים זה לזה וכמ"ש חז"ל וכשלו איש באחיו ודרשו חז"ל בעון אחיו ומכוח זה צריכין עיני העדה להשגיח ולראות את אחיו שילכו בדרך הישר שלא לסור ימין או שמאל אך עיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות מצד חמדת ותאות עה"ז הנק' ארץ מצרים והחשך יכסה ארץ מבלי ראות איש את אחיו וכל איש הישר בעיניו יעשה.

ובזה יובן ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ר"ל אלו שלשת ימים שראוי לקלות בהם נר"ן ע"י נר מצוה ותורה אור במחשבה ודיבור ומעשה ומצד חמדת ותאות עה"ז ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שהוא עה"ז ומאחר שלא זכה וקישט א"ע מזה נמשך ג"כ לא ראו איש את אחיו להשגיח עליו שלא יסור ימין או שמאל מדרך הישר כי יאמר קשוט א"ע תחלה וכו'. ולא קמו איש מתחתיו ר"ל ממדריגתו כי אדם נק' הולך להוסיף שלימות כמ"ש אלה תולדת יעקב יוסף אך מצד השכרות וחמדת עה"ז לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כמ"ש בזה במ"א יעו"ש. וז"ש ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים אלו שזכרנו שילך ממדריגה למדריגה רק כמו שהי' בנערותו כך בזקנותו וכמ"ש בעללות אפרים מי איכא דניים ע' שנין וכו' משא"כ לכל בני ישראל הי' אור במושבותם ר"ל מי אשר בשם ישראל יכונה גם שאינו יכול להגיע למדריגה עליונה מ"מ אור לו במושבותם שידוע לו שיושב על מדריגה א' ויודע חסרונו ומצטער אולי יזכה וכו' משא"כ המוני עם לבם בריא כאולם וק"ל.

עוד י"ל שכ' משל בספר בן המלך והנזיר שגזר מלך א' שלא להדליק נר בלילה ואח"כ הלך בעצמו עם שריו לראות אם נתקיימה גזרתו והנה ראה מאיר מרחוק ונתקרב וראה מקום מחצב באשפה שולחן וספסל הכל מן אשפה ועליו כלי כסף וזהב ושם איש ואשתו משמחים זא"ז והשרים שחקו עליהם מאוד והשיבם המלך כמדומה שגם עלינו יש לשחוק וכו' יעו"ש והנמשול מובן כי אור לי"ד בודקין החמץ לאור הנר. ובזה יבואר קושיות הש"ס בפ"ק דברכות כתיב חצות לילה אקום להודות לך וכי דוד בפלגא דלילה הוי קאי מאורתא הוי קאי דכתיב קדמתי בנשף וגו' ור"ל כי הוי ממתין עד חצי שנותיו שהוא פלגא דלילה לענין שינה הלא הי' מקדים מאורתא תחלת הלילה שהוא תחלת שנותיו שנאמר קדמתי בנשף ומשני ה"ק מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה ר"ל כי האדם נק' עולה ויורד שאי אפשר שיעמוד על מדריגה א' אלא או יורד או עולה וגם שהי' בנערותו מחזיק בתורת ה' ועבודתו והי' מטפס ועולה מ"מ אח"כ כשהי' מטפס ויורד אפי"ה הי' נזהר שלא יעבורעליו חצו' לילה בשינ' תרדמת עה"ז רק הי' ניעור משינת אולת חמדת עה"ז קודם חצות ימיו וכו' וכ"כ בזוהר פ' בא דף ל"ד וז"ל דהכי איתחזי לבר נש למנדע טוב ולמנדע רע ולהדרא גרמי' לטוב ודא איהו רזא דמהימנותא וכו' ועל זה פריך בש"ס ודוד מי הוי ידע חצות לילה אימת כמה שנותיו שידע החצי אימת השת' מרע"ה לא ידע דכתי' כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה וגו' מאי כחצות אלימא דא"ל הקב"ה כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא ואתי איהו ואמר כחצות אלמא מספקא לי' ודוד הוי ידע ומשני דוד סימנא ה"ל כנור הי' תלוי וכו'.

וזה נ"ל מ"ש בא"ח סי' תמ"ד טוב לבער בע"ש קודם חצות וכו' כי זכרנו לעיל כי עה"ז שהוא הכנה לעה"ב וכנ"ל נקרא ערב שבת שטרח בו כדי שיאכל בשבת לעה"ב ומפני שיבה תקום אותיות יבשה וכמ"ש בעללות אפרים וישכ' אברהם בבוקר ויחבוש חמורו ר"ל חומרו בימי נערותו וכו' יעו"ש ועכ"פ לא יעבור חצי לילה בשינה וכמ"ש חצות לילה אקום להודות לך ור"ל כי החומר והגוף ראוי לחלק עה"ז חצי לזה וחצי לזה ועו' קודם שיעברו רוב שנותיו שאז קשה לשוב וכמ"ש מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא ה"ה איפכא ושפיר אמר טוב לבער חמצו בערב שבת קודם חצות שנותיו וק"ל.

והנה הספיקו' שיש בזה וביאורו ע"פ פשט ביארתי במ"א ונ"ל דיבואר ע"פ ש"ס דברכות תניא ג' משמורת הוי הלילה וס' לדבר משמר א' חמור נוער ב' כלבים צועקים ג' תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה וכ' בעללות אפרים דף נ"א ע"ד כי ימי האדם נחלקים לג' חלקים א' ימי העלי' מיום הולדו עד ך' שנה וימי הילדות הוא דר במדור התחתון לעסוק בהשתדלות צרכי הגוף בעולם תחתון וז"ש משמרה ראשונה חמור שהוא זמן תגבורת החומר ב' ימי העמידה מן ך' שנה עד מ' אז דר במדור ממוצע כי אז ב' כחותיו השכליות והבהמיות שוין ואז משתמש בשני חלקים אלו שוה בשוה וזהו משמר ב' כלבי' צועקים שהמלחמה מצוי תמיד בהם וכו' ג' מן שנת מ' והלאה נק' ימי ירידה אז הוא דר במדור העליון על הרוב מואס אז בחמדת עה"ז וזהו משמר ג' תינוק יונק משדי אמו זהו ילד מסכן יצה"ט גובר ואז הוא יונק מדדי התורה כמ"ש דדי' ירווך בכל עת ואשה מספרת עם שהתורה נק' ארוסה כמ"ש תורה צוה לנו משה מאורשה. והצדיקים ממהרים לשוב בימי הילדות כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויחבש חומרו והבינונים בימי העמידה ופחות הפחותים בימי ירידה וכו' יעו"ש ודפח"ח.

ולי נראה איפכא וגם שאינו רק ימי עלי' וירידה וזהו סוד הסולם והנה מלאכי אלדי' עולים ויורדים בו כי עה"ז שהיא סלם מוצב ארצה לעשות הכנה לעה"ב שיהי' ראשו מגיע השמימה וכמ"ש בעללות אפרים ובני אדם שעושין בביאתן לעה"ז שליחתו ית' נקראו מלאכי אלדי' כי מלאך נק' שליח כנודע ובתחלה עולים עד חצי ימיו שאז הוא בתגבורתו וכחו להתלהב בתורתו ית' ועבודתו ואח"כ מחצי ימיו ואילך נתקרר מאש שלהביותו שאין אש המזבח תוקד בו נק' יורדים וזהו ענין בן לוי שמבן חמשים ישוב מצבא עבודת המקדש כי בן שלשים לכח הי' מתחיל לעבוד עבודת המקדש והי' עובד עשרים שנה עד בן חמשי' ונשאר עוד עשרים עד ע' שנה סתם שנותיו של אדם שלא עבד רק מן שוער' הי' מסייע להם וזה פי' הש"ס מאן דלא מוסיף יסיף ר"ל חצי ימיו שהולך ומוסף בכל יום כמ"ש אלה תולדת יעקב יוסף וכנ"ל וכשאינו מוסיף אז ידע שהוא ימי ירידה עד ימי אסיפה שנאסף לעמיו ונ"ל שזה כוונת הפסוק בקהלת הולך אל דרום וסובב אל צפון דמצאתי בס' עללות אפרי' בשם רבינו בחיי מוב' בדף מ"ג ע"ד ואם יפול עץ בדרו' או בצפון וכו' כי האדם עץ השדה ואם יפול בחצי ימיו דהיינו בדרום כששמשו דר רום ובכחו מאז כן עתה או בצפון דהיינו בימי הזקנה שהוא זמן הערב שמשו וכו' יעו"ש א"כ עד חצי ימיו הוא בדרום ומחצי ימיו ואילך הוא בצפון והנה בארתי והיית רק למעלה ולא א' סתם למעלה כי אדם בסוד גלגל כשעול' למעלה אז מתחיל לירד ואינו בכלל עמידה שיעמוד על מצב א' אלא או שעולה או יורד וז"ש והיית רק למעלה וכו' וק"ל. ובזה יובן הולך אל דרום ר"ל שיש הפרש בין מלאך שנק' עומד כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה משא"כ אדם נק' הולך שילך תמיד ממדריגה למדריגה עליונה והיינו הולך אל דרום עד חצי ימיו שנק' דרום דר רום ומחצי ימיו ואילך סובב אל צפון שיורד הגלגל וסובב עד זמן הערב שמש והנה גם שכתבנו שאינו רק ימי עלי' וירידה היינו למי שיודע להבחין בין חמץ למצה שהיא משהו כשאינו עולה אז יורד משא"כ לאדם שאין נותן דעתו להבחין זה אצלו נחשב איזה זמן לימי עמידה שסובר שעומד על מדריג' א'. ובאמת אינו רק כנ"ל.

ובזה יובן פי' הש"ס ודוד מי הוי ידע חצות לילה אימת השתא משה שהוא הי' סוד הדעת לא ידע דכתיב כה אמ' ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה ור"ל דבארתי קו' התוס' בפ"ט דשבת הוקשו מכאן מודעא רבא וכו' הא אמרו נעשו ונשמע ומשני שמא מתוך האש הגדול' וכו' וביארתי כי בתחלה צריך הש"י לעזור לאדם והוא למעלה מהטבע ואח"כ חוזר לטבע ושילך מעצמו בהדרגה וכו' יעו"ש.

והנה ע"כ משחז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב לא יחטא שנא' רגלי חסידיו ישמור והיינו שחוזר הקב"ה לעזור לו מאחר שתש כחו והלך חצי ימיו ימי הדרום בחזקו ותקפו אז בחצי ימיו השניים יעזור לו הש"י וז"ש כה אמ' ה' כחצות הלילה ר"ל כהחלק חצי ימיו של אדם בעה"ז שנק' לילה שעברו חצי ימיו ונכנס פלגא בתראה וכמ"ש בזוהר על פסוק ויהי בחצי הלילה שהיא פלגא בתראה וכו' יעו"ש אז אני יוצא בתוך מצרים ר"ל לעזור לו בין המצרים כאמור והטעם כי אז יורד ממדריגתו שנק' מיתה וכמ"ש בזוהר וימת מלך מצרים וכו' וז"ש ומת כל בכור ר"ל ושזה עובד ה' הנק' בכור כמ"ש גם אני בכור אתנהו ויש בזה ב' סוגים א' עובד ה' שלא ע"מ לקבל פרס רק מאהבה שהיא בינה שנק' פרעה כנודע ויש ע"מ לקבל פרס כמו עבד ושפחה וזהו בכור שפחה וז"ש ומת כל בכר ולא אמר וימת כל בכור כי הוא לשון הווה ומת כל בכר מבכור פרעה עד בכור השפחה מחצות הלילה ואילך שאז יורד ממדריגתו לכך אני יוצא וגו' והמקשין רצה לברר כל חלקי הספיקות מאי כחצות אי הוא לשון ספק מי איכא ספיקא וכו' אלא ודאי שהוא כחלק פלגא בתרא' ומסר סי' שידע אדם בעצמו שהוא בחצות ימיו והתחילו פלגא בתראה וז"ש למחר וז"ש אלימא דאמ' הקב"ה מי איכא ספיקא וכו' אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא ר"ל כשיעמוד למחר במדריגה דהשתא נק' ימי עמידה שידע אדם בעצמו שעברו חצי ימיו ראשונים ובא בחצי ימים אחרונים ואתי איהו ואמר כחצות כנ"ל אלמא מספקא לי' ודוד הוי ידע ומשני דוד סימנא הוי לי' כנור היו תלוי ורוח צפונית מנשבת בו וכו' ר"ל שסימנא ידע בנפש' שראה שרוח קר שהיא רוח צפונית מנשבת בי' ונתקרר מחמימות אש שלהביות עבודת ה' שהיא רוח דרום שהי' מחמם ואש המזבח תוקד בו מש"כ עתה שרוח צפונית מנשבת בי' אז ידע שבא בפלגא בתראה וכו' והנה כתבתי זה בלי סידור דבר דבר על אופנו והמבין ישם הדבר על אופנו וק"ל.

ונחזור לענין הנ"ל כי אור לי"ד בודקין חמץ לאור הנר בלילה בראש אשמורו' שמתבודד בינו לבין קונו שאז רצוי' כמ"ש הר"אש קומי רוני בראש אשמורות שמתבודד בינו לבין קונו שאז רצוי' והכות' בע"י בענין ג' משמור' הוי לילה יעו"ש וגזר מלך א' שלא להדליק נר בלילה שהוא היצה"ר מלך זקן וכסיל שמטריד את האדם שלא יהי' לו פנאי בימים ובלילות עד שהורגל בכך וכאלו היא גזירה עליו שלא ידלק נר בלילה לבדוק חמצו רק שחש פן יש א' שעומד נגד גזירתו והלך בלילה ומצא א' באשפה וכו' שדלק נר שיראה שכל תענוני עה"ז הוא באשפה וזה היא כל עניני בני אדם בעה"ז שויהי חשך תפלה בכל ארץ מצרים וגו' אבל לכל ב"י הי' אור במושבותם שראו שכל עה"ז נדמה לאשפה וזהו אור במושבותם וק"ל.

ונחזור לענין ואלה שמות וגו' דשמעתי ממורי כמו שתפיס' הגוף הוא בגשמי שאוחז בגופו כך תפיסת הנשמה הוא ע"י קריאת שמו גם בישן ניער משנתו בקראו שמו וכמו שהוא בפרט אדם א' גוף ונשמה כך בכללות יש גוף ונשמה המוני עם הנק' יעקב נק' גוף ושלומי אמוני ישראל הנק' תואר ישראל הם הנשמה ובזה נק' איש וביתו להשפיע זה לזה כמו זכר לנקבה.

ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל שהם תואר אנשים שנקראו נשמה הבאים מצרימה לעה"ז שנק' מצרימה כנ"ל להיות עם אנשים הנק' יעקב כדי שיהי' איש וביתו לתכלית זה באו לזה העולם כמו בענין ירידת נשמה בפרטות על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד כך בכללות העולם ביאת הנשמה בין המוני העם הנק' גוף הוא בעל כרחך כדי שישפיעו זה לזה וכנ"ל.

ומכל שיש בגוף י"ב ראשי איברים כנודע כך רימז כאן י"ב ואחד מהם ראובן ר"ל היפך הנ"ל שלא ראו איש אחיו בג' ימי אפילה וכו' וכאן אמר ראובן שיראו וישגיחו תחלה על עצמו שיהי' בתואר בן להש"י כי בנים אחים לה' אלדיכם ואח"כ יראה וישגיח על זולתו אנשי ביתו ובני עירו להיישיר את העם בעבודתו י"ת ב' שמעון לשון שמיעה ר"ל אחר שהזהיר על ראשי עם שיראו וישגיחו חזר והעיד בעם שישמעו אל ראשי העם ג' לוי ר"ל שיהי' חיבור בין ראשי העם וכמ"ש בעללות אפרים בהתאסף ראשי עם יחד אז יכולין לדון שבטי ישראל וכו' ד' יהודא אחר ג' דברים הנ"ל יכולין לגדור גדר ולעמוד בפרץ שהוא שבח להש"י שנק' יהודא הפעם אודה את ה' ה' ו' יששכר וזבולן לפי שיש מניעה בעוסקי תורה כי בני תורה הם עניים וצריך סעד לתומכן וכמו שעשו יששכר וזבולן שנא' שמח זבולן בצאתך בפרקמטי' ואז יששכר באהלך של תורה ז' בנימין יש בזה ב' אופני' א' שהוא בן ימין לקשר כל דברי עה"ז בימין דנודע כי כל עניני הגוף והחומר הוא מסטרא דשמאלא ועיניני קדושה והנשמה הוא מצד ימין וכבר זכרנו בשם מורי כל אשר תמצא ידך בכחך לעשות עשה שהוא יחוד קבה"ו וכו' וכן ענין ב' בדחי שקשרו העולמות וכו' ודי בזה ב' שהקשו התוס' בש"ס דביצה לוו עלי ואני פורע והא אמרינן עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ומשני וכו' ושמעתי בשם הרב המגיד מו' מנחם כי לשון לוו הוא חיבור בו י"ת אז אני פורע ודפח"ח

ומלבד כל הנ"ל מבואר בזוהר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שכל נטיותיו הי' לדרום בימין וכו' וכמו שבארתי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך וק"ל.

עוד יש בחי' ח' ט' והם דן ונפתלי דשמעתי בשם המגיד הנ"ל עם נופך משלי עוד ביאר קו' התוס' שיש ב' מדריגות בבני אדם הן א' ע"פ הטבע שהוא גי' אלדי' דין ב' למעלה מהטבע שהוא דבוק ומחובר בו ית' וזה שנוהג ע"פ הטבע כשאין לו להוצאו' שבת תופס בזה לומר עשה שבתך חול וכו' אז באמת עולה לו כך משא"כ זה שהוא נוהג למעלה מהטבע שאומר גם שאין לי אני לווה והש"י פורע אז האמת כך הוא ובחי' א' הוא דן ב' נפתלי נפתול וחיבור שמחבר א"ע להש"י היפך דן שנוהג בטבע הנ"ל עוד יש בחי' י' י"א גד ואשר דאי' בשבת פרק הבונה אתו דרדקי האידנא וכו' ג ד גומל דלים מ"ט פשוט כרעה דגימל לגבי דלת שכן דרכו של גומל חסדי' לרדוף אחרי דלים ומ"ט וכו' עיין שבארתי ג' שאלות אלו ע"פי מ"ש בס' מבחר פנינים מפני מה החכמים משכימים על פתחי נדיבים ולא הנדיבים על פתחי חכמים לשאול חכמה יעו"ש.

וז"ש גומל דלים לשון רבים ב' מיני דלים ועניים יש א' עני בתורה ומצות שצריך החכם לרדוף אחריו ללמדו מוסר וב' עני כפשוטו שצריך העשיר לרדוף אחריו וזהו תואר גד בשני פנים האמורין.

עוד י"ל תואר אשר דאי' בזוהר פ' בשלח דף נ"ד לקנות את שאר עמו דעבדי גרמי' שירים וכמ"ש וישארו שני אנשים וכו' וכן בש"ס דר"ה דף י"ז לשאר נחלתו וכו' וזהו אשר תואר שאר שהוא כלל גדול וק"ל. דאשר שיהי' בתכלית מאושר שהוא בחי' מדת הסתפקות וכמו שאמר חז"ל כך דרכו של תורה על הארץ תישן וכו' אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב והקשו רבים מהו אשריך בעה"ז ופירשו המפרשים וכו' וזהו אשר שיש לו כל מדת הסתפקות היפך הרשע שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וכמ"ש ריש ועושר אל תתן לי שיותר שהוא עושר הוא רש יותר וכו' משא"כ תואר אשר הוא מאושר וק"ל. [ובזה תבין מה שכתבתי בביאור בא אל פרעה וגו' עיין שם].