תולדות יעקב יוסף, ויקהל

ויקהל משה את כל עדת ב"י ויאדיר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי שבת לה' וגו' ויש להקשות למה נאמר הפ' זו דוקא בהקהל יותר משאר פרשיות וכ"ת ללמד לדורות שיקהל קהלות בכל שבת וכו' ק' קו' האלשיך הלא כאן נאמרה פ' שבת באגב והל"ל זה בעיקר פ' שבת ב' אלה הדברי' אשר צוה ה' לעשות אותם. אי קאי על מלאכ' המשכן מ"ט הפסיק בשבת וחזר לדיני המשכן ודרשת חז"ל ידוע ואי קאי על שבת הל"ל אשר צוה ה' שלא לעשות וכו' כי עיקר שבת הוא השביתה שלא לעשות מלאכה ג' לשון אלה וגו' ד' ששת ימים תעשה וגו' הלא על עשית מלאכה אין צריך להזהיר רק וביום השביעי שלא לעשות מלאכה בו ה' לרש"י ממחרת יה"כ כשירד מן ההר וכו' מה בעי בזה שהי' ממחרת יה"כ או לאו.

גם מ"ש כשירד מההר תמוהו וגם מ"ש והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים רק נאספין ע"פ דבורו. ונ"ל ליישב זה ע"פ מ"ש בכתבי האר"י זלה"ה מן ר"ה ועד יה"כ הוא שמאלו תחת לראשי שנכנסין ברחל הגבורות דז"א ודאימא וממחרת י"הכ עד שמיני עצרת הוא חיבוק ימין שנוטלת רחל החסדי' דז"א ודאימ' ונשלם במוח דעת ז"א החסדי' והגבורו' ומשם מקבלת רחל וכו' ונודע כי ג' בחי' חסדים מקבלת רחל אז ממחרת יה"כ עד שמיני עצרת א' חסדי' והם נכנסים בסגולת הימי' בלי שום מעשה רק ע"י הדבור כי בינה המוציאה קול ודבור שהם זו"נ וב' בחי' החסדים דז"א הוא אדם ומעשה שהם ע"י מעשה הלולב ואדם המקיף יעו"ש בה' הושענ' רבה ז' הקפות יעו"ש

ובזה יובן ויקהל משה שהוא בחי' יסוד אבא תוך יסוד אמא הנק' משה שהוא בחי' ה"ח וה"ג מצד אבא ה"ח ומצד אימא ה"ג הנכללין ביסוד דאימ' אשר שם גנוז דעת ז"א כנודע ועד יה"כ קבלה מוחין דאימ' בסוד מ"ש אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי' לי לאשה כי ביה"כ היא בת אמי שקבלה ה"ג מצד אימא לא היתה לו לאשה משא"כ כשנכנס ג"כ אורות דאבא שהם ה"ח אז ותהי לי לאשה יעו"ש.

וזה שאמר ויקהל משה שהוא ב' יסודות ב' עטרין בסוד אל דעות ב' דעות וכו' נקהלו ונתאספו מן בחי' משה ב' יסודות או"א עד רחל שהיא נק' את שקבלה מן יסודות הנ"ל הנ"ק ס"ל הכולל חו"ג מן ב' עטרין הנק' דעת וזהו עדת בני ישראל כי ישראל סבא הוא נה"י דאבא הנק' ישראל סבא ונה"י דיש"ס נק' בני כמ"ש בעמידה בסוד לבני בניהם וכו' שהוא נה"י דנה"י דאבא הגנוז בתוך נה"י דתבונה ומשם נמשך לרחל הנקרא את כאמור. וכ"ז שיהי' נמשך מן ב' יסודות היינו אחר יה"כ דווקא כי עד אז הי' רק מן הגבורות לבד שביסוד אימא אך עכשיו למחרת יה"כ הוא נמשך מהחסדי' דיסוד אי' שהוא מאבא כנודע כי גבורות דאבא הוא חסדי' דאימא ואז נמשך למלכות מן ב' יסודות או"א הנקרא מש"ה גי' קפ"ד קסא' וז"ש רש"י והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידי' ר"ל להמשיך חסדי' אלו הנקרא אנשים כי הגבו' הם נקבות אין צריך עובדא שהוא לעשות בידים עובדא כמו לולב שהוא בי"ט ראשון של חג רק חסדי' אלו נאספים ע"פ דבורו שהוא מבינה המוציאה קול ודבור הוא במלולא בלי עובדא.

ואמנם מה שצריך האדם להקיף בהילוך את התיבה ומעשה שהוא נטילת לולב הוא להמשיך ב' בחי' שבז"א למלכות. וז"ש אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ור"ל אבל ב' בחי' שהם שני דברים התלוים בז"א הנקרא אלה כנודע וז"ש ג"כ הדברים שהם ב' דברים לשון רבים והוא אדם ומעשה צריך לעשות אותם ע"י בחי' עובדא משא"כ בחי' ראשונה שהוא בחי' בינה נאספי' ע"פ דבורו וב' בחי' שבז"א ע"י אדם ומעשה שהוא נענוע הלולב ובחי' אדם המקיף את התיבה יעו"ש.

וגם אלו ב' דברים לא ניתן שבת לדחות כי לולב אינו דוחה שבת וז"ש כי ששת ימים תעשה עובדא הנ"ל משא"כ בשבת וכו'. ושמא תאמר א"כ גם במקדש ובמשכן הנקרא מקדש ג"כ אסור נטילת לולב בשבת וזה אינו כמפורש בש"ס.

לכך סמך לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כמו אזהרת לא תבערו שהוא דווקא במושבותיכ' אבל במקדש שרי כך אזהרת עובדא של נטילת לולב הוא במושבותיכם אבל במשכן שרי. אך דבזה יש לטעות במו שמקדש ומשכן דוחה שבת בלאו דלא תבערו ולולב כך מלאכת המשכן דוחה שבת וכוונת הפסוק מה שהזהרתיך ביום השביעי לא תעשה מלאכה היינו במושבותיכם אבל במשכן ועשית המשכן שרי לכך הוצרך ליכתוב בפ' כי תשא אך את שבתותי וכו'.

ובזה מבואר קו' המפורשים למה לי אך דמוכח מהקודם דז"א אדרבה הי' הסבר איפכא וק"ל.

אמנם ע"פ מוסר נ"ל שכתבתי ענין חו"ג הנמתק ביסוד בעיה"כ הוא בזכור האדם את רוע מעשיו אשר בפשעינו שולחה אמנו ופגם בכל העולמות. וזהו ה' גבורות ובזכור האדם השגחתו ית' בנו בעת חטאותינו כי לולי שפעו הטוב אף רגע אחד לא יעמוד וספו תמו כלא היו. ואעפ"כ לא כמעשה ידינו גמלנו רק מצד חסדו הטוב ודאי יבוש האדם מפני בוראו ית' והוא אחר יה"כ שהוא יום מכפר והמטהר כתמי עונותינו ויצאנו בדימו' שנוטלים לולב לסימן כנז' במדרש ואז נמתק הגבורות והחסדים והתעוררת התשובה צריך הגדול שבדור להתעורר תחלה בתשובה כי הוא כולל בעצמו כל בני דורו וכמ"ש בש"ס דכריתות תמה אני אם יש בדור הזה וכו' יעו"ש. ולכך נקרא צדיק שהוא יסוד הנקרא כל הכולל בתוכו הכל ולכך אי רישא דעמא טב וכו'.

ובזה יובן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כי משה שהוא בחי' יסוד וכנ"ל הנקרא צדיק והוא בחי' הדעת שבתוך יסוד כי קטן אין בו דעת ההולך בשרירות לבו משא"כ כשהוא בחי' יסוד הנקרא זכור שזוכר מעשיו הפחותים נגד חסדי הש"י כמ"ש משה ואנחנו מה וכו'.

וז"ש ויקהל משה שהוא צדיק הנק' יסוד את כל עדת בני ישראל שכולל בעצמו בחי' כל בני דורו וכשעוש' תשובה שיהי' בחי' צדיק שהוא יסוד הנקרא משה אז מתקן את בני דורו גם כן ונוח להם שישובו עפ"י תוכחתו להם שיהי' דבריו נשמעין משא"כ אם אינו מתקן א"ע תחלה אך אם יאמר הדור מאחר שהכל תלוי ברישא דעמא א"כ ילך המוני עם בשרירות לבם לכך אמר אלה הדברים ר"ל כמו שאני עושה צוה ה' שגם אתם תעשו אותם ואז יחד ירומו ומפרש אח"כ ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי שבת וגו' כי נודע מ"ש בזוהר הת"ח נק' שבת והמוני עם נקראו ימי המעש' וכמו שהאדם מכין בימי החול שיהי' לו מה לאכול בשבת יום שביתת מלאכה כך ששת ימים תעשה מלאכה כדי שיפרנסו להת"ח שיה' השביעי שבת לה' וק"ל ויש קישור וחבור לימי המעשה עם יום השבת משא"כ זה בלא זה א"א כך אין תקנה להמוני עם בלי הת"ח שעכ"פ יחזוק בידם וא"צל אם מבזה אותו שאין רפואה למכתו מטעם זה כאשר זכרתי במ"א וק"ל.

ובזה יובן התנחומא ויקהל וכו' עשה לך קהלות גדולו' וכו' דיני איסור והיתר וכו' להבין זה נ"ל לתת טעם למה נוהגין קודם הדרוש לומ' איזה חריפ' מאחר שעיקר הדרוש צריך להיו' רק בדינים ומוסר.

ונ"ל כי צריך לכלול בעצמו כל בני דורו וחטאים יש בו ג"כ כמ"ש שמואל הנביא חטאתי עבור דורו וצריך לשוב עם כל בחי' דורו הכלולין בו והנה הת"ח שבעיר הם הראשים וצריך הרב הדורש לקרב א"ע עמהם בבחי' פשט הפלפול כדי שיכנס דברי המוסר באזני הת"ח ואז בקל יכול לומר דברי מוסר בפני המונים שיקבלו דבריו שהם כלולין בת"ח וז"ש עשה לך קהלות גדולות שיש בך בעצמך קהלות גדולות כל הת"ח הם נפש אחד ובהם כלול כל הדור ותתקן עצמך ואח"כ תאמר דברי תורה שהוא פשט ואח"כ דינים שמתוך כך יתקשרו לנפש א' ואח"כ יאמר מוסר לשוב יחד אל ה' ואז שמי הגדול מתקלס בין בני ע"י אחדות התשובה כולם יחד שנשמת ישראל נאצלין משמו הגדול יתברך ולכך צריך סדר זה בכל שבת כשראית שאין דבריך נשמעין עדיין אינך מתוקן ותשוב עוד להתבודד וכו' ובשבת שני תחזיר ותעשה כך עד שישובו כול' ולא יתחלל ש"ש עוד רק יתקלס וכו' וק"ל והבן.

בפסוק ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. ויאמר משה וגו' זה הדבר אשר צוה ה' לאמר ופי' רש"י לי לאמר לכם ונתחבטו המפרשי' בזה ונ"ל דשמעתי בשם הרב המגיד מו' מ"מ פיר' הש"ס עלמא דמיא להלולא וכו' והענין דמצינו כמה טרחות ויגיעו' יגע האדם בהלולא ותכלית הכל הוא תיבת לי שיקדש החתן הכלה כך כל עניני עה"ז תכלית הכל שיזכה לקדש א"ע לדבק בו ית' וזהו כמו לי הנ"ל ודפח"ח.

ובזה יובן ויקהל משה שהי' למחרת יה"כ שהביא לוחות אחרונו' שבו כלול כל התורה כולה מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ועיקר תכלית הכל שיבא למדריגה ובו תדבק שהוא תיבת לי וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם ר"ל תיבת לי הוא העיקר לאמר לכם וק"ל.

עוד י"ל דלא מצינו פרשה שנאמרה בהקהל כי אם פרשה זו ופרשה קדושים תהיו והענין דכבר ביארנו דאמר מרע"ה המקנא אתה לי מי יתן והי' כל עם ה' נביאים וגו' באופן שכוונת מרע"ה שיזכו כל ישראל למדריגה שזכה מרע"ה כי אינו מן הנמנע שהבחירה חפשית ביד האדם לזכך חומרו עד שיזכה למדריגתו מעלת מרע"ה והנה מצינו מעלה נוספת למרע"ה על כל הנביאי' שהם נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר שהשכינה עצמו דברה מתוך גרונו של משה וגם לזה המדריגה אפשר לכל איש ישראל לזכות בו אחר שנתקדש בקדושתו ית' וכמ"ש האלשיך דלכך נאמרה פ' קדושים בהקהל שכוונתו ית' שכול' יהיו קדושי' ולא ליחידי סגולה נאמר פ' קדושים וכו' יעו"ש

ובזה יובן זה הדבר מדריגה זו שלי שהיא נוספת על כל הנביאי' צוה ה' לי לאמר לכם שגם אתם תוכלו לזכות לזה בבחירתכם הטוב וק"ל. וז"ש לי כמו שלי לאמר לכם שגם תוכלו כולם למעלה זה וק"ל.

ועפ"ז נבאר פסוקי פ' תרומה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וכבר בארתי מזה במ"א דק' קז' הרב האלשיך דהל"ל ויתנו תרומה להזהיר הנותנים אבל על קיחה א"צ לצוות וכו' ועוד דאם תרומה הוא הפרשה כפי' רש"י גם ויקחו לא א"ש ולפי הנ"ל א"ש שעיקר הציוי שיקחו מדריגה הנקרא לי שהיא השכינה וזה שפי' רש"י לי לשמי ולא לשום הנאה אחרת רק לי גם שיקנה עה"ב ע"י התורה והמצות אין זה עיקר תכלית רק לקנות מדריגת לי וכאמור איזה חסיד המתחסד עם קולו שהיא סוכת דוד הנופלת בסוד שבירת ז' מלכים וכל עיקר וסוד התורה והמצות לברר הניצוצין ולתרום ולהעלות התרומה למעלה בסוד אקים את סוכת דוד הנופלת וכמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה יעו"ש.

ובזה יובן דבר שהיא בנחת כמו ידבר עמים תחתינו שהוא כל אשר בשם ישראל יכולה ויקחו לי תרומה להרים אותי משפלות הגלות ואין זה כי אם מאת כל איש אשר ידבנו לבו שהם צדיקיא שלוחא דמטרוניתא שיודעין בחסרונם שהיא חסרון השכינה ולהתפלל עלי' ולא על עצמן שהוא צדיק שנקרא כל איש כמ"ש בזוהר פ' זו יעו"ש.

וזהו שאמרו חז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ר"ל כמו איש המפרנס לאשתו כך יראה במקום שאין אנשים להתחסד עם אישה יראת ה' הוי אתה לאיש בבחי' הנ"ל וזהו ג"כ עשה לך רב לעשות ריב עבור השכינה להתפלל עבורה ובזה קנה לך חבר להתחבר עמך ודון כל אדם לכף זכות שיראה לדון בשבט פיו בתורה ומוסר לכל אדם להתחסד עם השכינה שהם נצוצי השכינה כדי להעלותה לכף זכות שתהי' למעלה ולא תרד למטה וק"ל.

בפסוק ויקהל קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לב יביאיה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת. והספיקות רבו דהל"ל תנו מאי קחו. גם מאתכם אין לו שחר. גם פרט זהב וגו'. מלבד הקו' הידועה שהתורה נצחי ואיך הוא בכל אדם שנקרא עולם קטן וגם בכל עת וזמן. ונ"ל דאיתא במשנה פ"ד דשביעית ב"ה אומרים אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וכו' וענין בטובה פי' רש"י במס' ע"ז בשכר והתוס' דחו שם בפ' כל הצלמים יעו"ש וכתב משנה למלך להרמב"ם ה' ע"ז פ' ז' יעו"ש.

לבאר זה נ"ל דנשאלתי מהו באמצע השירת אז ישיר אנו מזכירין אמר אויב ארדוף אשיג וכו'. ועכ"פ בתחלה הל"ל זה וביארתי זה כי כתבתי במ"א ענין המשל ששמעתי שהי' מלך א' על כמה וכמה מדינות קרובים ורחוקים ולמקצה הימים רצה לעמוד על ענין בני המדינה אם הם עובדים אותו באמת ושלח א' מעבדיו וכסות ולשון שינה כאלו הוא מלך הרוצה להלחם עם מלך זה ויש שעמדו להלחם נגדו ויש מהם שאמרו מה לנו להלחם אי מר מלכא אנא עבדא וכו'. עד שבא זה למדינה א' שהי' חכמים גדולים וחקרו הענין איך אפשר שיהי' זה כפשוטו מכמה טעמים ודאי שהוא שליח המלך לנסות לבני אדם אם ימרדו במלך וכך יצאו לקראתו ואמרו לו כדברים והוטב בעיניו על חכמת' ופנה לדרכו והנמשל מובן

שזהו שזכר הזוהר ענין היצה"ר נמשל לזונה שציוהו המלך לפתה את בנו וכו' יעו"ש הגם שיש בזה ענין פנימי כמו ששמעתי ממורי ענין וידוי אשמנו שהמלך בעצמו כסות ולשון שינה ובא לכבוש המלכה וכו' ודי בזה למבין. והוא דבר גדול כאשר קבלתי ממורי שבכל צער האדם בגשמי וברוחני שאם נותן לב שגם בזה הצער הוא הש"י בעצמו אלא שהו' דרך לבוש וכאשר נודע לו זה הוסר הלבוש ונתבטל הצער וכל גזירות רעות והאריך בזה ודפח"ח.

וכאשר שמעתי ממנו ג"כ ענין ה' אלפין אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שאלופו של עולם הוא כאן בהסתר ודפח"ח. א"כ זהו עיקר השבח והשירה שהיו סוברי' בגלות מצרים שהוא אויב ועכשיו שהרגישו שהוא עצם ית' נעשה מן אויב אוהב וזהו עצמות הגאולה והוא בכל אדם ובכל זמן והו' סוד גלות מצרים שיש בכל אד' ובכל זמן מן המיצר קראתי יה ובצר הרחב' לי שזהו הגאולה עצמו והבן ושפיר יש שייכות להשירה אמר אויב ארדוף אשיג וק"ל

וחזר השואל והקשה דלפ"ז משמע שיש גם עכשיו גלו' מצרים והא כתיב כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם ותשובתי הי' כי מבואר בכתבי האר"י זלה"ה שאין בחי' תפילה של יום זה דומה לתפילת יום מחר עד ביאת המשיח וזוהי כוונת המשנה ברכו' העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים יעו"ש ושמעתי בשם מורי מופת על זה מן המחשבות זרות שבאו לאדם באמצע תפילה מסוד השבירה ורפ"ח ניצוצין שצריך האדם לברר בכל יום והם באין שיתקן אותם ולהעלותן ואין מחשבה זרה של יום זה דומה למחשב' של מחר והוא בחון למי שנותן לב על זה וכאשר שמעתי ממורי איך יתקן מחשבות זרות אם הוא הרהורי נשים יכוין להעלותן ולדבקן בשרשן שהוא חסד בסוד ואיש אשר יקח אחותו חסד הוא ומחשבת ע"ז פגם בת"ת ישראל ודי בזה א"כ א"ש אשר ראיתם את מצרים היום שהם המחשבות זרות של היום שהם המצירים לאדם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם והב"ן.

ובזה יובן קחו מאתכם וגו' ע"ד שביארתי במ"א דע איזה מדה שפגם למעל' ממך ר"ל שיש לידע מה שצריך לתקן איזה מדה שפגם למעלה הוא ממך מן מחשבה זרה שלך והנה קחו מאתכם תרומה לה' בא' מג' קוים מקו שמאל זהב והוא מחשבות זרות של ש"ד ויראה לתקן ולהעלותן עד שרשן שהוא למעלה זהב. והרהורי נשים וכיוצא יתחרד וירא להעלותן עד שרשן כסף וכיוצא באינך ישמע חכם ויוסף לקח וז"ס בזאת יבוא אהרן אל הקודש והב"ן וז"ס אוכלין פירות שביעית ר"ל של מדה השביעי שהיא חסד בטובה ושלא בטובה של מחשבות זרות שהם קליפות מצד השביר' כלי' אם יודע לחבר כל מחשבה זרה לשורש שלה אוכל פירותיה ג"כ שהיא שלא בטובה ומכ"ש כשהוא בטובה היינו כסף שכוסף ומתאווה בדביקה וחשיקה בו ית' וכאשר ביארתי שם בכסף מנלן וכו' יעו"ש וק"ל.

ובזה נבאר פסוק ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב ומפרש בכתבי האר"י זלה"ה כי ה"ג הם ה' הויות בניקוד אלהי' יעו"ש בה' פסח ר"ן מכות יעו"ש

ויש להבין הא ה"ג הם שמאל ואיך תאר אותם בשם ימין ולדברינו א"ש כי שמעתי גם שנראה לאדם שדוחין אותו מעבודת ה' שם הוא ית' בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והיינו ע"ד הנ"ל כי היצה"ר הנראה שדוחה את האד' מעבודת השי' ואין זה אלא לקרבו יות' וכנ"ל וזה ג"כ הכוונ' אוכלין פירו' שביעי' של מד' שביע' שהיא חסד הכולל כל ז' ימי הבנין שהם ג' קוי' בטובה ושלא בטובה שיש בו טובה כגון שמתחסד עם קונו ועם בני אדם ושלא בטובה כי זנות והרהורי זנות נמשך מקו החסד וכשהו' ממתיק כנ"ל אוכל פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וה"ה קו הגבורה שיש בו טובה להתגבר ביצרו ושלא בטובה שנכנס בגבורת היצה"ר וכו' וכיוצא בזה באינך שהוא בתוך לבוש וכשנודע ששם הוא ית' בעצמו יהוסר הלבוש וזהו ענין יצה"ר שיהי' לעתיד מלאך קדוש ע"י הסרת לבושו וכל ענין חד גדיא ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות וכו' יובן ע"ד זה והבן.

ובזה יבואר שנשאלתי אלהי' תן במדבר הר וגו' ולמזהיר שלומי' תן כמי נהר וביארתי כי יש חומר וצורה כי החומר שהוא מדבר מקום הקליפה והצורה נק' הר כמ"ש שמעו הרי' וכו' וכשיהי' חומר צורה שיהי' במדבר הר אז ולמזהיר ולנזהר שלומי' תן כמי נהר שאינם נגדים זה לזה רק כמ"ש האלשיך ולא תגעל נפשי אתכם כי בריתי היתה אתו החיים והשלום וק"ל.

ולפי הנ"ל קאי על יצה"ר שאם החכם יתן לב שהוא איש שלומו שהוא מזהיר כדי שיהא נזהר אז שלומים תן כמי נהר והבן. וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ודרשו חז"ל זהו היצה"ר וכו' והיינו באופן הנ"ל ובזה תבין סוד ספי' העומר שכ' האר"י זלה"ה שהי' גלות מצרים שנתעלמו החסדי' והגבורות בדעת ז"א ובגאולת מצרים נתפשטו החו"ג למטה בגופ' דז"א במקום מגולה ומה שהי' בסוד דם האדם רבוע אהי' נבלע דמו בתוכו ונעשה חלב שהתינק יונק ממנו וכו' יעו"ש.

ולדברינו יובן שהגלות הוא היצה"ר שהוא כלבוש וכנ"ל ונק' גלות מצרים שהוא בהעלם הדעת ואח"כ שהוא נגלה לאדם ששם הוא ית' בכבודו ובעצמו נק' גאולת מצרים ומה שהי' דם בסוד שופך דם האדם וכו' נעשה חלב שיונק ממנו שנעשה איש שלומו לינק ממנו ולסייעו בעבודת הש"י ודי בזה והש"י יכפר.

ועפ"ז נ"ל לבאר ענין הכפל שנא' בהלל כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני כדבורי' דועכו כאש קוצי' בשם ה' כי אמילם וגם שינוי בכל ג' בבות בפ"א נזכר סבבוני ובבבא ב' ב"פ סבבוני ובבבא ג' סבוני כדבורי' וכו'.

ואגב יבואר ענין מה זה שכ' בהגדה דפסח אחד מי יודע אחד אני יודע וכו' עד שלשה עשר מי יודע וכו' וגם סדר ענין חד גדיא וכו' עד ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות וכו' שהם דברי' נעלמי' ואין אתנו יודע עד מה.

ובדרך מוסר י"ל ע"ד שזכרנו במשל מלך א' שמושל בכיפה ושלח א' מעבדיו שינסה המדינות כאלו הוא עבד מורד באדונו וקצת המדינות עשו מלחמה עמו ושלטו עליו וקצת מדינות השלימו עמו ובמדינה א' היו חכמי' והרגישו שזהו רצון המלך עושה וכו' יעו"ש והנמשל מובן שיש בני אדם שעושין מלחמ' עם היצה"ר שעושה עצמו כאלו הוא עבד מורד באדונו. שמפתה בני אדם שלא יעשו רצון הבורא ומלך העולם ועומדין כנגדו עד ששלטו ביצרם ע"י גודל המלחמה וסיגופי' גדולי' ויש בני אדם שהרגישו שהוא עושה רצון הבורא ושם מלובש שמו הקדוש מן ע"ב שמות הקדושי' שהוא סא"ל שהוא ממתיק לסמאל וזהו שכוונת שם הקדוש כוז"ו שבכל מקום יש ך"ו שם הוי' בזו ובזו וכמו ששמעתי זה ממורי והבן ומעת' בין תבין מעלת אלו החכמים יותר על הגבורים שעשו מלחמה ואלו כובשין את יצרם בלי מלחמה זהב כוונת התנא בפ"ד דאבות איזה גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגבור. ומושל ברוחו מלוכד עיר והבן זה

וזהו כזונת הפסוק במשלי ומלט העיר בחכמתו וגו' יעו"ש איברא שיש מקום לומר שזה הגבור הלוחם תמיד עם יצרו יום ולילה לא ישבות כמ"ש בח"ה מאמר החכם שבתם ממלחמה קטנה הכינו למלחמה גדול' מלחמת יצה"ר וכו' יעו"ש עדיף מזה החכם שיודע בפ"א ע"י חכמתו שהוא עבד המלך ואז מלט העיר בחכמתו שהציל הגוף מכל וכל משא"כ המלחמה של הגבור שהוא תמידי ולפום צערא אגרא ולתרץ זה בא הכתוב לומר שגם החכם הנ"ל צריך שיתמיד להיות עינו פקוחה על דרכו תמיד כי העבד הנ"ל גם שבא בין החכמי' הנ"ל והרגישו בו שהוא עבד המלך מ"מ יסבב כמה סבובי' כאלו בא מקצה אחר וכן עושה תמיד וצריך האדם ללחום מלחמת מחשבתו תמיד ג"כ וכך היצה"ר מסבב את האדם תמיד עד שעושה עצמו כאלו הוא יצה"ט ומפתה לעשות מצוה כמו בענין פעור וכמ"ש האלשיך יעו"ש והוא ענין הדבורי' שרוצה להטעים את האדם מדובשו כדי לעוקצו עד שאומרי' לא מעוקצך ולא מדובשך.

ובזה יובן כל גוים סבבוני שהוא היצה"ר שבא לפתות האדם למרוד באדונו ולעשות ככל הגוים בשם ה' כי אמילם ר"ל ע"י שהתבוננתי שיש בו שמו ית' ג"כ והוא עבד המלך שבא לנסות האדם ע"י כסות ולשון ששינה ובזה סר מהאדם וילך לדרכו ושמא תאמר ששוב נמלט האדם ממנו לזה א' כי סבוני גם סבבוני שיסבב את האדם מצד אחר שמא לא ירגיש האדם בו ומ"מ בשם ה' כי אמילם וכשרואה כך עושה עצמו יצה"ט. וז"ש סבוני כדבורי' וכנ"ל מ"מ בשם ה' כי אמילם באופן שצריך האדם לפקח תמיד עין שכלו בכל דרכיו שילך תמים וק"ל.

ובזה יובן ג"כ אחד מי יודע ר"ל מי הוא החכם שיודע זה שאין לך שום דבר בעולם נפרד ממנו ית' ומלכותו בכל משלה והכל אחדות א' כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי' ואין סוד זה נמסר לכל כי אם לבני עלי' שהם מועטי' וז"ש אחד אני יודע.

ובדרך פנימי נ"ל כי יש כלל ופרט וכלל בסוד אלי ראשון ואני אחרון כי ג' ראשונות נחשבו' לאחד ובינה הנק' מיכוללם ומיחדם וז"ש אחד מי יודע שם בינה הנק' מי נק' אחד ע"י דעת המיחדן בין חכמה ובינה וכשיצאו מבינה נעשו פרט בסוד ו' קצות ב' הפכי' דין ורחמי' מ"מ אחר הכל חזרו ונתיחדו במלכות הנק' אני וז"ש אחד אני יודע והבן.

וז"ש אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דברי אלהי' חיים והקו' מפורסמת איך אפשר זה ולפי הנ"ל א"ש כי יש ו' קצות ב' הפכי' ובינה הנק' אלדי' חיי' מייחדם והבן וכמדומה ששמעתי ממורי זה ומונה והולך מן שנים מי יודע שנים אני יודע וכו' עד מספר י"ג שחוזר לאחדות אח"ד גי' י"ג לרמז שגם יש כלל ופרט וחזר וכלל והם ג' ראשונות ומלכות אחרונה וק"ל ולהורות שבכל מיני מספר יש בו אחדות בסוד כלל ופרט וכלל והבן.

ובזה נבאר ענין חד גדיא וכו' כי מבואר בו עשר עניני' אבא גדיא שונרא חוטרא נורא מיא תורא שוחט מלאך המות הקב"ה. כוללים כל עניני עוה"ז ועוה"ב בין מצד עשר ספירות קדושי' הן מצד עשר כתרין תתאין וכשהם בתוך לבוש הם עשרה משא"כ בפנימית הם אחדות וגמור וזה יהי' כשלא יכנף עוד מוריך ובהסרת לבושין שישחוט הקב"ה למלאך המות סמא"ל וישאר רק סא"ל יחוד הוי' אדני וביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד והש"י יכפר.

במס' שבת דף ק"ד אמרו לי' רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותיהו אלף בית אלף בינה גימל דלת גומל דלים מ"ט פשוט כרעי' דגימל לגבי דלת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים ומ"ט פשוטה כרעיה דדל' לגבי גימל דלימצ' לי' נפשי' ומ"ט מיהדר אפי' דדלית מגימל דליתן לי' בצינעא כי היכי דלא ליכסף מני' ה"ו זה שמו של הקב"ה ז ח ט י כ ל ואם אתה עושה כן וכו' הספיקות בזה רבו. ונ"ל דאי' בש"ס דברכו' יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ וכו' שנא' וימלא אותו רוח אלדים בחכמה ובתבונה ובדעת. לבאר ענין הצירוף דקאמר הוא ע"פי משנה דעוקצין אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והוא תמוה להבן כוונת המשנה גם כוונת הפסוק הגם דכבר ביארנו פי' משנה באבות הוא הי' אומר עז פנים לגיהנם וכו' יעו"ש.

ומעתה מבואר פסוק זה דאי' במ' ביצה ג' עזים הם ישראל באומות וכו' ונמצא לכך ניתן להם התורה כדי שיהי' העזות שלהם בתורה ולכך נק' התורה עוז כי לא הביישן למד וגם בעבודת הש"י צריך שיהי' עז כנמר נגד המלעיגין כמ"ש בריש טא"ח ואחר שהבחירה חפשית שיהי' עזותו שנולד ממיעי אמו שיהי' בתורתו ובעבודתו ית' בזה הוא ניצל מגיהנם שהי' ראוי שיהי' בגיהנם כמ"ש עז פנים לגיהנם וכ"ז לעמו ישראל משא"כ באומות וז"ש ה' עז לעמו יתן ועי"ז ה' יברך את עמו בשלום מפחד גיהנם וק"ל.

וזש"ה כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם וגו' ור"ל מה שראוי להיות במילי דשמיא עז פנים ובמילי דעלמא בושת פנים והם מהפכין הדבר וז"ש ג"כ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ר"ל במילי דשמיא יהי' עז בלא כבושת פנים בקרקע רק שיהי' ממעל משא"כ במילי דעלמא הנק' הארץ יהי' פנים כבושים למטה וז"ש מתחת וק"ל ועיין במ"א עוד ג' פירוש' בזה.

עוד י"ל כי דור תהפוכת המה ע"פ סדר א"ב ג"ד הנ"ל דדרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים והמה מהפכין סדר אותיות דלית קודם גימל ובזה מראים שהדלים ירוצו אחר גומל חסדים וק"ל ובזה יבואר ש"ס הנ"ל דנקט יהושע בן נון דידוע מ"ש בש"ס פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה.

ויש להבין לענין מה נמשל יהושע כפני לבנה דוקא ונ"ל דבעלי התכונה כתבו דהלבנה אין לה אור רק מה שמקבלת מאור החמה ולכך באמצע החודש שאז הלבנה כנגד החמה ממש אז אורה רב והיא במלואה משא"כ בתחלת החודש שהיא מהצד היא פגומה הרי כשהם פנים ב' פנים אורה רב וז"ש פני חמה פני לבנה שיהי' פנים נגד פנים אז מקבלת אור מהחמה כמו יהושע ממשה משא"כ כשהוא מהצד אינו מקבל הארה ועפ"ז שמעתי לכי ומעטי וכו' וק"ל.

והוא רומז לדברי' עליונים למעלה זווג פב"פ כנודע וגם בגשמי למטה כשאנשי הדור המה פנים נגד פנים עם ראשי הדור אז יכולים לקבל הארה ושפע החכמה משא"כ כשהוא אינו בסבר פנים יפות עמו פב"פ אז אינו יכול לקבל הארה מאחר שאין ד"ת חביבה עליהם וז"ש אח"כ פה פתוח פה סתום וכפי' רש"י וק"ל.

להבין תואר זה ע"פי מה ששמעתי פי' המשנה משה קיבל תורה מסיני וכו' דק' בסיני הל"ל ועוד לשון קיבל והוא דק' מ"ט בתחילת השליחות סירב ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכאן בקבלת התורה נתרצה מיד וע"כ משום דסבר דאין זה גדולה כי אם שפלות והראי' במה שנבחר הר סיני לפי' שהי' שפל ונמוך מכל ההרי' וסבר שגם הוא נבחר לפי שהוא שפל מכל אדם.

ובזה יובן משה קיבל תורה ר"ל מה שנתרצה לקבל התורה ולא חשיב זה לגדולה כי אם לשפלות ולמד זה מסיני ודפח"ח ובזה ביאר קו' על הש"ס דמשני אין יראה לגבי משה זוטרתי היא הא הי' עניו וכו' וביאר דאי' במדר' בשכר יראה שנא' ותראנה המילדות וכו' ויעש להם בתי' שנולד משה א"כ משה שהי' שפל בעיני עצמו סבר דיראה זוטרתי היא וק"ל וז"ש אתו דרדקי שהי' משפילין א"ע לדרדקי לכך זכו לומר מילת' שאפי' בימי יב"ן וכו' והיוצא מזה ליתן אוזן לשמוע חדושי תורה ומוסר גם מן שפל אנשים וזה נשמע ממשה שקיבל תורה מסיני וז"ש דרדקי וכו' וגם אתי למעט יהושע דדוקא משה שהי' עניו זכה לקבל התורה משא"כ ליהושע נמסרה בע"כ כמ"ש בדרושי' יעו"ש והבן.

ובזה יובן אתו דרדקי ור"ל לפי שהשפילו עצמן לדרדקי זכו לומר דברי' שאפי' בימי יהושע בן נון שהי' אחר סילק משה פני חמה לא נאמר כוותי' כי דוקא בימי משה עם יהושיע א"ש סדר דרשת אלף בית משא"כ בימי יהושע שאחר מיתת משה לא ניתן לידרש כזה והוא דק' לי' למה נצטרף סדר אותיות ח"ב זכר ונקבה אלף זכר בית נקבה גימל זכר דלת נקבה וכן אח"כ וכמ"ש בזוהר שיר השירי' יעו"ש ולא סידר הזכרים כולם לבדן ואח"כ הנקבות כולם לבדן אלא לרמז על סדר תולדות שמים וארץ שלא הי' כי אם בצירוף זה דוקא חכמה זכר ותבונה נקבה ודעת המכרי' ביניהם כי אי אפשר לקרב שמאל בימין מקצה אל קצה כי אם ע"י דבר ממוצע וכמ"ש הרמב"ן ענין היולי יעו"ש וזה סדר תולדות שמי' וארץ שהם זכר ונקבה ע"י צירוף אותיות זכר ונקבה

ובזה תבין צחות לשון חז"ל אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא ע"י שלום כי זכר נק' ברוך ונקב' נק' ברכה וא"כ אין כלי שיוכל לחבר ולהחזיק ברכ"ה שמאל לישראל ימין שהוא חיבר קו שמאל בקו ימין שהוא מקצה כי אם ע"י דבר ממוצע הנק' שלום כנודע וז"ש אם לא בריתי יומם ר"ל שיש אותיות התור' הנק' ברית שלום אשר על ידם נתחבר קצה שמאל בימין הנק' יומם ולילה וז"ש חוקת שמים וארץ לא שמתי וק"ל

ובזה תבין דברי הרמב"ם בח' פרקים וגם בספר הי"ד לילך בדרך הממוצ' שהיא דרך התורה והבן ואחר שנתבאר דרך כלל שזה הי' חכמת בצלאל שידע לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ ע"י חכמה ותבונה ודעת באו אלו דרדקי לבאר בפרטות אלף בית וכו' והוא דאמר במדרש שוחר טוב ששאל דוד ישב עולם לפני אלדי"ם ר"ל שיהי' כל בני עולם שוים על פי קו הדין לזה עושר כמו לזה והשיבו לדוד שוה אי אפשר א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו ר"ל שקיום העולם הוא ע"י חסד שעושים זה עם זה לכך נברא מאור הגדול ומאור הקטן שהוא פני חמה ופני לבנה להאיר זה לזה ואם יהי' כולם שוים בעושר א"כ מי יעשה חסד עם מי וכו' יעו"ש.

ומעתה לפי"ז מבואר ג"כ קו' אחרת למה לא נבראו כל בני אדם חכמי' שלא יצטרך ללמוד זה מזה ולפי הנ"ל לא ק' מידי דק' עוד יותר קושיא גדולה מזה למה על הרוב אנשי המוני' הם עשירי' והת"ח הם דלים ואביונים

ולדברינו א"ש שזהו תשובה הנ"ל דא"כ חסד ואמת מן ינצורוהו ור"ל דק' ל"ל ואמת דלפי הקוש' הי' ראוי להשיב רק חסד מן ינצרוהו אלא דהמקשן הקשה חדא דשמעית מניה תרתי למה אינם חכמים כולם בשוה ג"כ כמו שהקשה על עשירים קשה ג"כ על חכמים שאינם בשוה והשיבו חסד ואמת מן ינצורוהו כי התורה נק' אמ' כמ"ש אמת קנה ואל תמכו' ור"ל שהעשירי' ישפיעו ויגמלו חסד לת"ח שהם דלים מעשירות והת"ח ישפיעו תורה הנק' אמת לעשירים.

ועפ"י זה ביארתי פסוק ועמך כולם צדיקים וגו' כי המשפיע נק' צדיק כנודע עיין לעיל ותבין זה וזש"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו והבן.

וז"ש בש"ס א"ב ג"ד דקשי' לי' על הצירוף זה עם זה כנ"ל לכך אמ' אלף בית רומז שהחכם הנק' אלף כמ"ש ואאלפך חכמה ישפיע למי שהוא במדריגת נקבה הנק' בית שישפיע לו בינה שהיא נקבה ג"כ גימל דלת שהעשירים יגמלו חסד עם דלים שהם הת"ח והוא קיום בריאת עולם שנבראו בצירוף זה כדי ללמד שזהו קיום העולם להשפיע זה לזה חכמה מי שיש לו חכמה והעושר ישפיע מעושרן וכו' ועתה מצא מקום להקשו' מ"ט פשוט כרעי' דגימל לגבי דלת והוא דכ' בספר מבחר פנינים שאל החכ' איזה מובחר חכמה או עושר והשיב החכמה עדיף שנא' בשמאלו עושר וכבוד א"ל א"כ מ"ט החכמים משכימים על פתחי נדיבים ולא הנדיבים על פתחי החכמים והשיב החכם יודע מעלת העושר והעושר איש המוני אינו יודע מעלת החכמה וכו' יעו"ש.

וזה ששאל מ"ט פשוט כרעי' דגימל לגבי דלת וע"כ צ"ל כדי שיהי' הגומל חסד רודף אחר דלים ובאמת מצינו איפכא כי ת"ח דלים רודפים אחר הגומל חסד וכשאלת החכם הנ"ל וביארו ואמרו שכן דרכו של גומל חסד לרדוף אחר דלים ר"ל ודאי שדרך היושר ראוי להיות כך אלא שמחסרון ידיעה אינם עושים כך שאינם יודעים מעלת הרודף אחר דלים לגמול חסד עמהם כדאי' בש"ס דב"ב רודף צדקה וחסד ימצא חסד וחיים כל הרודף ליתן צדקה הקב"ה ממציא לו בני אדם מהוגנים כדי שימצא חיים ויקבל שכר יעו"ש.

ועכשיו שאל ומ"ט פשוטה כרעי' דדלת לגבי גימל ר"ל מאחר שאמרנו שצריך הגומל חסד לרדוף אחר דלים ולשון רודף שהנרדף בורח והוא רודף אחריו והוא היפך משמעות דפשיט כרעי' דדלת לגבי גימל ומשני דלימציא לי' נפשי' ר"ל דוקא לי' לזה שיודע שרודף אחר דלים שרי לימצא נפשי' משא"כ מאחרים שאינו יודע בהם אם נותנין לש"ש צריך להיות בורח מהם וכמו שבארתי מזה דרוש בפ"ע ביאר ש"ס הרוצה להנות כאלישע רשאי ושלא ליהנו' כשמואל רשאי יעו"ש

וכ"כ בזוהר פ' ויקהל כי קודם שעשו העגל נאמר מאת כל איש תקחו אפי' מערב רב משא"כ אח"כ כתיב קחו מאתכם דוקא יעו"ש ולזה מיהדר אפי' דדלת מגימל שלא יקבל ממנו ויהדר פניו ממנו מלקבל ממי שאינו מכירו והתקנה כשזה יודע בעצמו שנותן לש"ש יתן בצנעא שלא ידע מי הנותן דלא מיכסף מני' ר"ל שלא יתבייש זה הנותן כשלא ירצה לקבל בפניו וא"ש והבן.

או י"ל שכן דרכו של גומל חסד לרדוף אחר דלים שהם הת"ח דלים שדרך היושר שישכים הנדיב על פתחי הת"ח דלים ללמוד תורה ומוסר ומ"ט פשיט כרעי' דדלת לגבי גימל מ"ט הת"ח דלים פושט כרעי' לגבי גימל ליקח ממנו גם שאינו ר"ץ אחריו שיקבל ממנו ומשני דלימצא לי' נפשי' דכתבתי ביאר הש"ס הרוצה להנות יהנה כאלישע ושלא ליהנות כשמואל וכו' וקשה וכו' דכ' הרמב"ם בלבד שלא ישתומם שע"י קבלתו ממנו יתקרב אליו ולימצא לי' נפשי' וז"ש ויקחו לי דהל"ל ויתנו ועוד מאי לי לשמי לפי הנ"ל א"ש אם פשיט הת"ח כרעי' לקבל ממנו שיתקרב אצלו ולימצא לי' נפשי' הנדיב ומ"ט מיהדר אפי' שלא לקבל הימנו מיד ומשני דליתן לי' בצנעא אם יתכוין לש"ש יזהר ויתן בצנעא ואם אינו מכוין לש"ש רק לפרסם א"ע לגומל חסד אז יהדר אפי' ממנו וק"ל.

וכמו שהוא בהשפעת ממון כך בהשפעת התורה אם ע"י כך יתקרב אצלך אז יהי' פה פתוח ואם לאו פה סתום או י"ל כאשר כתבתי בפ' עקב תשמעון וכו' שאם פה סתו' אז מסתמא כשאין משפיעין לך לדבר העת גורם לסתום פה משא"כ בפה פתוח בהיפך הוא עת לדבר וק"ל ועי"ז יוכל להתפר' סוגיא אם פה ס"ח דוחה שבת שבשב' יש למעט הדיבו' מ"מ כשיש עת רצון שהפה ס"ח שהוא פה פתוח דוחה שבת וכל הסוגיא יעו"ש והבן וק"ל.