תולדות יעקב יוסף, כי תשא

כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו וגו' ופי' רש"י כתרגומו כשתרצה לקבל וכו'. ונ"ל לפרש דכוונת הפסוק ע"פ מוסר א' מש"כ חז"ל שאם זה המקבל השפע אינו משפיע לאחרי' נמנע השפע ממנו כיון שאין מעבור וצנור להשפע וזה סוד גלות השכינה שנמנע השפע ממנה שאין לה להשפיע בסבת עונותינו המבדילי' בינינו וכו' וז"ש כי תשא את ראש כשתרצה לקבל אז ונתנו שתתן לאחרי' באופן שיהי' מעבר להשפע וק"ל.

במדרש כי תשא אמר הקב"ה חייבי' לי ישראל מה שלוו הימני כמה דתימא כי תשא ברעיך אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי ואשלמה להם שנאמר והי' מספר בני ישראל כחול הים עכ"ל. וי"ל מה זה ענין לזה כשיתנו שקלים לא יהי' מספר לבני ישראל ונ"ל פשוט דא"ש דאיתא בתנחומא כשא"ל הקב"ה למשה לך מנה את ישראל א"ל הא כתיב והי' מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם א"ל כך אמרתי טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם.

וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל וכו' הרי מה שהוצרך משה למנות ראש שבטי ישראל הוא משום דלא יהי' מספר להם שנאמר והי' מספר ובזה יובן דק' דהל"ל כי תמנה את ראש וגו'. אלא לדרוש נמי כי תשא שאם יפרעו החוב של שקלים אז יקויים והי' מספר בני ישראל כחול הים וא"א למנות כ"א ראש בני ישראל ר"ל ראשי אותיות של השבטים וא"ש וק"ל.

מצוה כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו. והרמב"ם מנה זה בכלל תרי"ג מצות לתת מחצית השקל בכל שנה. יש להקשו' על הרמב"ם הא כתיב כי תשא משמע רשות ואם הוא צווי הל"ל שא את ראש בני ישראל ונתנו וגו'. וכיוצא בזה הקשה הרב אברבנאל במצות מילוי המלך שכ' הרמב"ם שהוא מצוה והא בפסוק כתיב ואמרת אשימה עלי מלך שום תשים עליך וכו' יעו"ש. ב' לפקודיהם הוא מיותר ואין לו הבנה כלל. ג' מאי ראש בני ישראל דהל"ל כי תשא בני ישראל ושאר הספיקות גם לשון תשא אין לו שחר ועוד כפל לפקודיהם וגו' בפקוד אותם. ועוד למה מחצית מטבע ולא שלם והרב ר"ש אלקבץ והאלשיך מביאו ביאר טעמו וז"ל להורות בני ישראל יחוס אחדות בל יעלה על לב איש מהם שהוא לפרד מחבירו כי אם כאלו כל אחד חצי ובהתחברו עם כל א' וא' מישראל נעשה שלם ע"כ כל א' יתן מחצית. והרב האלשיך מילא דבריו באומרו ונתנו איש כפר נפשו והקשה למה נתחייבו כופר נפש על עון עגל הלא אשר חטאו בעדים והתראה בני לוי המיתום ובלא התראה לגפו ושלא בעדים בדקן כסוטות. וא"כ הנשארים למה הוצרכו לכופר. וע"כ משום שלא מיחו וכו'. ושמא יאמרו מי עשאנו ערבים ע"כ רימז לנו ית' במחצית השקל שכל אחד עם חבירו הוא אחד וכו'. ודפח"ח.

ואענה חלקי לבאר טעם מחצית כי תכלית האדם שנברא בחומר וצורה שהם ב' הפכים כדי להכניע החומר אל הצורה וכמו שהוא בפרטות אדם א' כך הוא בכללות העולם או מדינה ועיר שהצדיקים הם הצורה והמוני עם הם בעלי הגוף והחומר והתכלית שיחזירם בתשובה כמו שעשה אברהם שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ואז נכנע החומר אל הצורה כי כמו שבפרטות אדם אחד הנשמה והצורה אין להתגאות על הגוף ולומר שהיא נשמה קדושה וחצובה ממקום קדוש מתחת כסא הכבוד משא"כ הגוף יסודה מעפר ונוצר מטפה סרוחה כמאמר התנא באבות מאין באת וכו'. מ"מ יורדת בעה"ז כדי להשלים ע"י איברי הגוף כל המצות לתיקון שלימותה משא"כ קודם לזה אוכלת נהמא דכסופה ומכ"ש שאין להגוף להתגאות על הנשמה שהיא מפרנסת לנשמה שבהפרד הנשמה מהגוף אז נשאר הגוף סרוח באופן שהם צריכים זה לזה כמו איש ואישה שכל א' חצי גוף כך בכללות אין לת"ח וצדיקים לומר שאין צורך בהמוני עם כי תמכי אוריי' וכמ' מצות מעשי' נגמר על ידם ומכ"ש לשאין להמוני עם לומר שאין צריך בת"ח או להתגאות נגדם מאחר שהם מתפרנסים על ידם דז"א כי נהפך הוא כמו שאמרו חז"ל כל העולם ניזן בשביל חנינא בני וכו' וא"כ כ"א הוא מחצית ועם שניהם יחד החומר והצורה בין בכלל בין בפרט נעשה אדם א' שלם ואז היצ"ר נעשה יצה"ט וכמ"ש האלשיך ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהיה היצה"ר ג"כ נאמן.

וז"ש שה לבית אבות שה לבית כי היצר גי' שה כמו שאבות השליטו ביצרן וכו' ודפח"ח. א"כ הע"ז שהוא שה נכנע אל הקדושה וכך מצינו ביעקב עם לבן גרתי שהי' מקיים תרי"ג מצות עם היצה"ר שהוא נבל ונעשה לבן גרתי והבן.

ובהיפך מזה הוא הע"ז שהוא חטא עגל שאמרו עשה לנו אלהי"ם שילכו לפנינו שאוו לאלהות הרבה וזהו חטא עגל ר"ת עם לב"ן גרתי שחסרו זה הנק' חטא כמ"ש אני ובני שלמה חטאים ור"ל כשחסרו מדריגה זו שיש פירוד לבבות הוא חטא עגל והתיקון לזה שיתן איש כפר נפשו מחצית השקל כי הת"ח שנפרדו מהמוני עם ולא קיימו הנפש אשר עשה בחרן לכך יתן כפר נפשו וכן המוני עם שנפרדו מהת"ח שהם נפש ונשמה שלהם יתנו כפר נפשו

ועד"ז כתב האלשיך בפ' נח מבית ומבחוץ בכופר שזה שהסגיר בתיבה הי' לכפר על שלא יצא להחזיר אנשי' למוטב כמו שעשה אברהם וסגר א"ע בהתבודדתו ולא רצה להיות רועה על האנשים לכך הי' רועה בהמות וחיות יעו"ש.

ונראה לי שזה טעם משנה במס' שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים דכתבו המפר' ישנו עם א' מפוזר ומפורד שיש פירוד ביניהם ויכול נוכל להם לכך צותה אסתר לך כנוס את כל היהודים לתקן זה שיהי' כינוס אחדות ביניהם וכו'.

א"כ לכך צוה התורה ליתן מחצית השקל בכל שנה כפר נפש שעדיין לא ניתקן חטא זה עד שיבא אלי' והשיב לב אבות על בנים וגו' כי עבור שנאת חנם חרב הבית עד שישלח אלי' הנביא לתקן זה ולכך בכל זמן יש לעורר זה בר"ח אדר קודם קריאת מגילה אולי יעוררו ויקיצו לתקן זה כמו שתיקנה אסתר אז בזמן הזה שהי' עת רצון והעולה מזה כי פירוד הנ"ל היינו ע"ז לכך אמר ולקחו שה לבית אבות וכנ"ל.

ובזה יובן דכ' האלשוך ב"פ תצוה טעם י"ב אבני חשן וא' נקר' ברקת וז"ל נקימה על עובדי העבודה זרה גי' תשא וע"ה תשב מספרו גי' ברקת וכו ' ודפח"ח.

וז"ש כי תשא ר"ל כשתרצה שיהי' נשיאת ראש לבני ישראל לפקודיהם ר"ל בזמן הפקידה כמ"ש האלשיך סוף ויחי כפל הפקידה ואלדי"ם פקד יפקוד אתכם כי הלא פקד את שכינתו הממושכן אצליכם אז יפקוד אתכם ג"כ יעו"ש.

וזה נ"ל וביום פקדי ופקדתי וגו' ודרשו חז"ל שאין לך פקידה שאין בו וכו' כי חטא עגל הוא בכל דור ודור המעכב זמן פי' פקידת של גאולת השכינה וישראל שהוא פירוד ושנאה עד ביא' אלי' הנביא והשיב לב אבות.

וה"נ כך כי רמז על ב' פקידת א' לשכינה וא' לישראל וז"ש לפקודיהם ואימתי יהי' נשיאת ראש בזמן הפקידה שלא יאוחר כשיהי' מספר תשא שהו' נקימה על עע"ז שיתאחדו החומר והצורה להשיב רבים מעון ויכנע היצה"ר ויהי' הכל טוב. לכך ונתנו איש כפר נפשו כאמור זה יתנו כל העובר על הפקודים ר"ל כשעובר זמן הפקיד' מחמת שעדיין לא ניתקן חטא זה וכל א' הוא מחצית שנפרד החומר מהצורה לכך יתנו מחצית שקל בכל שנה לעורר לבבות בני אדם שיוכנע החומר אל הצורה שהיא התכלית שנזכה לגואל האמיתי באחדות זה וק"ל.

עוד י"ל כי תשא הוא לשון הלוואה וחוב כמו שנא' כי תשא ברעיך ור"ל כשתרצה לחייב ראשי הדור שתמצ' בם אשמ' דבר הוא לאשמת העם שהוא מצד חסרונם כמ"ש ויפקד מקום דוד וכמו שבארתי מ"ש הטור א"ח פקדו ופסחו יעו"ש וכמ"ש ביאר חז"ל כל המבזה ת"ת אין רפואה למכתו יעו"ש ובזה ביארתי משנה בר"ה והי' כאשר ירים ידו וגבר ישראל יעו"ש וק"ל

במסכת זבחים דף כ"ב א"ר ר' יוסי בר חנינא כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים ממנו אין מקדשין בו שנא' ורחצו משה ואהרן ובניו ממנו מיתבי כל הכלים מקדשין בין שיש בהן רביעית בין שאין בהן רביעית ובלבד שיהו כלי שרת א"ר אדא בר אהבה בקודח בתוכו והא ממנו כתיב אמ' רחמנא ירחצו לרבות כלי שרת אי הכי כלי חול נמי כלי חול לא מצית אמרת קל וחומר מכנו ומה כנו שנמשח עמו אין מקדיש כלי חיל שאינו נמשח עמו לכ"ש וכנו מנלן דתניא ר"י או' יכול יהא כנו מקדש ככיור ת"ל ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לנחושת הקשתיו ולא לדבר אחר א"ל מר זוטרא מה לכנו שכן אין עשוי לתוכן תאמר בכלי חול שעשוי לתוכו אלא ממנו למעוטי כלי חול א"ה כלי שרת נמי הא רבי רחמנא ירחצו ומה ראית זה טעון משיחה כמותו משא"כ זה עכ"ל. ופי' רש"י כיור שאין בו שאינו מחזיק מים בשיעור ד' קדושין משה ואהרן ובניו דמשה שימש בז' ימי מלואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי מידרש מקדשין מתוכן ידים ורגלים בין שאין בהם רביעי' הלוג מים קודח דופני של כיור ותוחב בתוכו הכלי ויונק מימי הכיור אבל באפי' נפשי' בעינן מים שיעור ד' כהנים והא ממנו כתיב אמתני' פריך דאמר כל כלי שרת ראוין לקדש לנחושת הקשתיו לא הוקשו שניהם בפסוק אחד ללמוד שאר דברים ולומר שכנו מקדש כמותו דמדאיצטרך למיכתב נחשת גבי כנו זימנא אחריתי ש"מ לאו לאקשינהו בעי דאי איתקש נחושת נמי ניתי בהיקש ע"כ.

ופירש תוספת והא ממנו אמ' וכו' נראה דלא כרש"י אלא והא ממנו כתיב דאין לקדש אפי' קודח אא"כ יהא כמוהו שיהא בו כשיעור וי"ל חדא ל"ל להאריך ולומר ובלבד שיהא כלי שרת דבל"ה שפיר צריך יותר ועוד מה שייך כאן להקשות אמתני' שנזכר שם והא ממנו כתיב דשם ה"ל להקשות זה ונ"ל דהא קשה ל"ל נחשת בכנו וכ"ת דה"א דאיתקש לכיור שמקדשין בו דע"כ ז"א דמה כלי חול שעשוי לתוכו אין מקדשין בו מכח ממנו בנו שאין עשוי לתוכו פי' שאין עשוי בשביל שיתנו לתוכו מיד רק להיות כַן לכיור לכ"ש.

וכ"ת מה לכנו שנמשח בשמן ובדין הוא דליקדש א"כ ל"ל ירחצו לרבות כלי שרת דבל"ה מוכח דמקדש מפני שנמשח בשמן אך די"ל ע"כ איצטרך ורחצו משום דהתורה רצה לגלות לנו דכלי שרת מקדשין אף שאינו מחזיק ככיור שהוא כדי קידוש ד' כהנים ובלא ירחצו ה"א ממנו אתי למעט כתוספת הנ"ל דאין לקדש בכלי שרת אא"כ יהא כמוהו שיהא מחזיק כשיעור ד' כהנים לכך איצטרך ירחצו לרבות כלי שרת אף שאינו מחזיק כשיעור הנ"ל משא"כ בכנו שאף שמחזי' כשיע' כיור מ"מ אסו' לפי שאין עשוי לתוכו אך דדבר זה קשה להולמ' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא למה עדיף כח כלי שרת שא"צ שיעור של כיור ולפי דברינו יובן והענין כך הוא דזה שאמר מיתבי הבין ענין זה שאמרנו דמדכתיב ממנו וירחצו ונחש' אצל כנו ע"כ מוכח דכלי שרת מקדשין אף שאינו מחזיק מדה של כיור וכנ"ל.

אך דהוקשה לו באמת למה יעודף כח כלי שרת מכיור ולמה ישונה זה מזה לכך הק' מיתבי כל הכלים מקדשין בין וכו' בין שאין בהם רביעית אך ק' דלמא כאן איירי בכלים המחזיקין כדי קידוש ד' כהנים רק מים אין בו אלא רביעית או פחות ובכיור נמי אין קפידא רק שיהא מחזיק כדי קידוש ד' כהנים וכרש"י הנ"ל ובמים אין קפידא ברביעית או פחות וממילא אין כאן שום פירכא כי תרוויהו בחד קנה עולין לכך מסיים ובלבד שיהא כלי שרת ובכלי שרת אף שאין מחזיק שיעור זה מקדשין נמצא מדמסיים שם ובלבד וכו' משמע דאיירי באינו מחזיק אלא רביעית או פחות.

וא"כ ק' למה ישונה מכיור ולמה יציבא וכו' ומשני הא דאמר שם ובלבד שיהא כלי שרת איירי בקודח דוקא דיונק מימי הכיור אבל באפי נפשי' אסור אף אם מחזיק כדי קידוש ד' כהנים אא"כ יש בו מים כשיעור הנ"ל ולא הוה יציבא וכו' דודאי עדיף כח הכיור מכלי שרת דבכיור כיון שמחזיק כשיעור אף שאין בו מים כ"כ מותר ומקשה דע"כ א"א לומר זה דכלי שרת צריך להחזיק וכו' וגם מים וכו' דהא כתבה התורה ממנו למעט דאין לקדש בכלי שרת אא"כ יהי' כמוהו שיחזיק כשיעור ד' כהנים ומשמע דאם ישבו מדה כדי קידוש ד"כ אף שאין בו מים כ"כ מותר כבכיור ולדידך ק' על מתניתי' דאמר כל כלי שרת ראוין לקדש והיינו בקודח אבל באפי נפשי' וכו' הא ממנו לא אתי למעט רק אם אין הכלי מחזיק אבל אם מחזיק כדי וכו' אפילו אין בו מים כ"כ מותר ואיך אמר' כל כלי שרת דמשמע אף אם הכלי מחזיק מ"מ בעינן או קודח או שיהי' מים כשיעור ומשני דע"כ ממנו לא אתי למעוטי כ"ש דהא כתוב ירחצו לרבו' וכו' ומדאיצטריך לרבות ש"מ דבל"ה ה"א למעט כלי שרת וא"כ למה הוצרך התור' למע' דבל"ה אמרינן זה אלא ממנו קאי על חולין ולק"מ ומקשה א"ה כלי חולין נמי פי' השתא דאמרת ממנו קאי על חולין ואתי למעט אם אינו כמוהו אבל אם הוא כמוהו דהיינו שמחזיק כדי ד"כ מקדשין בכלי חול ומשני דע"כ א"א לומר זה פי' אף דממנו קאי על חולין מ"מ א"א דליקדש וכו' ודו"ק היטיב כי נכון הוא.

בפסוק ויאמר ד' אל משה לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו' ופי' רש"י אך מיעוט למעט שבת ממלאכת המשכן ומקשין העול' הא בפ' ויקהל פי' רש"י הקדים שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת וא"כ הכא ג"כ ה"ל להקדים ול"ל אך או קשה בהיפוך למה הקדים שם משה הל"ל אך הגם די"ל דבאמת אמר משה לישראל תיבת אך אלא שלא נזכר בפסוק דהרי מצינו הרבה דיני' שבת נאמר למשה בפרשה כי תשא ובפרשה ויקהל לא אמר משה לישראל רק מעט מזיעיר וצ"ל משום דכתיב אלה הדברים וגו' מלמד שאמר משה להם הרבה דינים בע"פ וה"נ בתיבת אך אלא דלפי' זה ק' א"כ למה הקדים שבת למלאכת המשכן כיון שאמר להם אך.

ועוד קשה על פסוק ואתה תדבר אל בני ישראל אך וגו' דהל"ל דבר וגו'.

ועוד הקשו המפרשים דלעיל מוכח מתוך פי' רש"י מדנסמכה פרשה שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת וא"כ אך ל"ל ונראה לי דעל כרחך מוכח דפרשה ויקהל נאמרה בשבת דאיתא ביקלוט בשם מדר' ויקהל אמרו רבותינו מתחלת התורה ועד סופה לא מצינו פרשה שנאמרה בראשה ויקהל אלא זו א"ל הקב"ה למשה עשה לך קהלת גדולות ודורש לפניהם הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת וכו" א"כ השתא ק' מנלן לומר דמשה הקדים שבת למלאכת המשכן שאינו דוחה שבת דלמא משום הכי הקדים דיני שבת שהוא מענינו של יום שהי' זה בשבת וע"כ צריך לומר דבאמת אמר משה לישראל אך ללמד הנ"ל והוא שאינו לז' בפסוק דאין צריך למיכתב כמו שאר דיני שבת וכנ"ל.

ובזה יובן כוונת הפסוק שאמר לי' הקב"ה למשה ואתה תדבר אל בני ישראל אך וגו' ור"ל אני איני צריך לומר לך אך ללמדך דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת דזה מוכח מסמיכות לחוד וכנ"ל משא"כ אתה צריך לומר לישראל בסגנון זה א"ך את שבתותי וגו' לפי שאתה תאמר לישראל זה בשבת ולא יהי' מוכח מסמיכ' וצריך אתה לפרט להם זה בתיבת אך וק"ל.

ובזה יבואר כוונת רש"י שם ג"כ שכתב וזה לשונו הקדים אזהרת שבת למלאכ' המשכן לומר שאינו דוחה שבת וק' למה לי תיבת לומר ונ"ל דהכוונה מדהקדים להם דיני שבת למלאכת המשכן שלא כסדר שנא' לו מפי הגבורה וע"כ משום שהי' זה בשבת והדין נותן להקדימו שהוא מענינו של יו' לכך הוצרך לומר שאינו דוחה שבת ור"ל שהוצרך לפר' להם שאינו דוחה שבת דמסמיכת לא הי' מוכח כלום והא שלא נזכר בפסוק מה שפרט להם י"ל כל"ל וק"ל.

במתניתין פ"ג דשבת נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה ולהבין זה נראה דאי' הצדיק נקרא כלי של השכינה וכמ"ש בזוהר דאינון מאנין תבירין דילי' וכו' ונר היינו השכינה דהתור' נקרא אור דהיינו ת"ת ונר מצוה היינו מלכות והצדיקים הן מרכבה להשכינה כמ"ש באברהם ויעל אלדים מעל אברהם וגו' ור"ל שהם הצינורות להיות שופע בהם ניצוצי השכינה שישפיעו לכל העולם וכו' דהיינו שהם מעלין הניצוצות הקדושים שיש בין הקליפו' שיהי' מי נוקבין להשכינ' להתייחד וכו' ולחזור ולקבל השפע דרך הצינורות שבהם להשפיע לכל העולם והיינו ע"ד כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו' ור"ל דרך שביל וצינורות שיש מעבור לשפע בחנינא בני להשפיע לכל העולם וכו' אך שיש הפרש בין כשהוא מעלה הניצוצות אז הוא ע"י שם של מ"ב הנקרא אש שהוא יסוד האש העולה למעלה וסוד שם של ע"ב הוא הנקר' מים של חסד המוריד השפע מלמעלה למטה והוא גובר על יסוד האש ומכבה אותו שהוא מצד ימין הגובר על שמאל שהוא אש הגבורה.

ובזה יובן נותנין כלי תחת הנר ר"ל ראוי לאדם שיהי' בתואר כלי תחת הנר שיהי' מרכבה להשכינה בענין שיקבל הניצוצות שיהי' מ"נ לעלות ניצוצי הקדושה רק שלא יתן לתוכו מים של חסד שהוא של ע"ב כי הוא מכבה יסוד האש ובזה צריך שם של מ"ב שהוא יסוד האש להעלות הניצוצות כדי שיהי' מ"נ ליחוד העליון ולהוריד אח"כ השפע למטה בתחתונים וק"ל ועיין בחסד לאברהם עין יעקב נהר נ"ז מזה יעו"ש. והבן

ונבאר משנה בפרק י' דערובין קושרין נימא במקדש ולא במדינה ואם בתחלה כאן וכאן אסור ונשאלתי משנה זו ובארתי ועתה באתי בקצרה כי שמעתי בשם מורי ביאור משנה קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקדשים קלי' שחיטתן בכל מקום שהיצה"ר בא אל הת"ח בדמות יצה"ט לעשות מצוה משא"כ להמוני עם ודפח'.

וכעין זה בארתי מ"ש לא תוסיפו על וגו' ולא תגרעו זכור אשר עשה ה' בבעל פעור שסב' ת"ח שעושה מצוה לפעור לע"ז כי היצה"ר בא לת"ח בלבוש יצה"ט משא"כ להמוני עם וכמ"ש יעו"ש.

ובזה יובן לא תוסיפו שגורם גרעון והראי' מבעל פעור שסברו שעשו מצוה וכו' וזהו ג"כ אין בין חמץ למצה אלא משהו ולכך יזהר במשהו חמץ של יצה"ר כמלא נימא ג"כ וכמו ששמעתי משל מהרב המגיד מ"ו מנחם באחד שמכר בית חוץ ממלא נימא שהניח לעצמו ועי"ז ניגרש מהבית וכו' ודפח"ח. ובזה יובן קושרין נימא במקדש ר"ל בת"ח צריך ליזהר כמל' נימא שניתק צריך לקשרו בשבת ודוקא בת"ח שנק' מקדש משא"כ איש המוני שנק' מדינה וק"ל.

או דאותיות נימא הוא יאמן שצריך ליזהר מלהוציא דבר שקר בשבת כדאי' במשנה דמאי וכו' והטעם כי תחום שבת אותיות חותם שהוא אמת חותם המלך הוא שבת שהוא אמת וז"ש קושרין במקדש שיזהר לקשר מן שקר קשר ומן נימא יאמן גם במשהו כמלא נימא ודוקא במקום שהוא ת"ח שנק' שבת דכולא שתא ולא במדינה המוני עם ובתחלה כאן וכאן אסור והבן.