תולדות יעקב יוסף, ואתחנן

ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אדני ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעש' כמעשך וכגבורתך אעבר' נא ואראה את הארץ הטובה וגו' ויתעבר ה' בי למענכם וגו' והספיקו' רבו א' בעת ההיא ל"ל ב' לאמר אין לו שייכות כי אינו לאמר לזולת ג' תואר שני שמות אלו למה א' שם אדני וב' הוי"ה בניקוד אלהים ד' אתה החלות מהו ה' מי אל בשמים אשר יעשה כמעשיך משמע שיש אל זולתו ית' ח"ו רק שאינו עושה כמעשיו וגבורו' ו' אעברה נא תיבות נא מיותר ז' ההר הטוב על איזה הר מדבר ח' ויתעבר ה' בי' למענכם הוא סותר פסוק יען לא האמנתם בי כל זה הקשה רמ"א ונ"ל דכתבתי קושי' העולם למה צריך דבור בתפלה כי השי"ת יודע מחשבות ושמעתי תירץ כי צריך דבור כדי לעשות כלי להמשיך השפע בתוכה למטה וכו' ובזה ביארתי משנה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו' אמנם המתפלל שיזכה לדבק במחשבתו בו ית' ואין צריך הורדת השפע אפשר דתפלה זו סגי במחשבה ובזה יובן ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הכוונה כי רק בעת ההוא ואתחנן התפלה לאמר במחשבה ולא בדבור שתפלה זו אין צריך כלי להוריד השפע כאשר יבואר אח"ז אבל בשאר הזמנים ראוי לסדר התפלה באופן זה אדני יהוה בניקוד אלהים והענין דכתבתי ביאור פלוגתא הרמב"ם והרמב"ן אי תפלה דאורייתא או דרבנן והעולה משם דמא"ח ומא"ח ולא פליגי כי תפלה צריכה דבור וכוונה שהוא מחשבה ואז היא דאורייתא משא"כ בלא מחשבה וכו' יעו"ש וא"כ מרע"ה למד דעת העם בענין סדר התפלה שצריך דבור שהוא בחי' אדני שהוא מלכות וגם צריך כוונה ומחשבה שהוא בחי' הויה בניקוד אלהים שהוא בחי' בינה עולם המחשבה כנודע וגם לפי ששמעתי ממורי זלה"ה הן בסדר הלמוד הן בתפלה אם הוא מבין פי' המילות בתפלה ומבין פשט ההלכה בלימודו אז מקשר מלכו' שהוא דבור אל הבינה שהוא מחשב' ודפח"ח וז"ש אדני יה"וה שיהא מקשר הדבור אדני אל המחשב' שהוא הויה בניקוד אלהים והבן.

אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזק' דשמעתי ביאור פסוק הוא ינהגנו עלמות ע"פ משל וכו' יעו"ש. וז"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך תחלה ואח"כ ידך החזקה והגבורה שילך מעצמו כדי ליטול שכרו ובזה כתבתי ביאור מדרש בדין הוא שיטול שכרו וכו' יעו"ש כי מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך וכגבורותיך דכתבתי במ"א ביאר ש"ס תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי ע"פ מה ששמעתי ממורי זלה"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ובזה מקשר הגשמי ברוחני וזהו דנשקי ארעא ורקיע אהדדי וכו' יעו"ש וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ לקשר ארץ הגשמי בשמי' הרוחני וגם אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך כי נודע הדין הו' בעשי' בחי' אדני דינא דמלכותא דינא וכדי למתק הדין הוא בשרשי הדין כנודע והוא פלאי ולמתק הדין והגבורה ע"י הגבורה עצמה וז"ש אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך למתק דין אדני שבעשי' ע"י שורש הדין שהוא הויה בניקוד אלהי' בינה דדינין מתערין מינה וזה רמז מרע"ה אדני הו"יה בניקוד אלהים למתק הדינין בשרשן כאשר ביאר עצמו בסוף הפסוק אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך כך הוא סדר התפלה הנהוג ברוב הזמנים משא"כ בעת ההוא הי' התפלה רק לאמר במחשבה והטעם שהי' מתפלל אעברה נא כי תואר נא הוא אן כמו שכתבתי במ"א ולאן אתה הולך באופן שהי' מתפלל שיזכה להתפשט מעבר הגשמי ואראה את הארץ הטובה שהוא הרוחני שכולו טוב שיזכה לדבק שם כי ראי' הרוחני הוא הידיעה והדביקות כמ"ש בזוהר פ' וארא בפסוק וארא אל האבות ושמי ה' לא נודעתי להם ומבואר בדרשות הר"ן ששאל אח' הידעת מהבורא ית' והשיבו אם ידעתיו היתיו ויתעבר ה' בי למענכם דשמעתי ממורי זלה"ה פי' הש"ס כל העול' ניזון בשביל חנינ' בני שעושה שביל וצינור להשפיע שפע ברכה לעולם ודפח"ח וה"נ במרע"ה צריך דבור בתפלה כדי לעשות כלים להמשיך שפע לעולם וז"ש למענכם לא שמע אלי בתפלה ע"י המחשבה.

ויאמר ה' אלי עוד אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה הכוונה גם אם ירצה לדבר ענין תפלה זאת שיזכה לדבק למעלה ובזה לא יוכל להתחבר עמהן כמו שכתבתי ענין זה במ"א ולכך לא תוסף דבר אלי בדבר הזה אפי' ע"י דבור והבן.

בפסוק את בצר במדבר וגו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל והוא תמוה מה ענין זה לזה ונ"ל דכתבתי דהקשה הרמב"ם אם המזל מחייב שיהי' שופך דם א"כ אין עונש ולמה יהרג במזיד וגלות בשוגג ומכח זה ס"ל להרמב"ם דאין המזל מחייב דבר וכו' והרב מהר"י בן שושן תירץ כי נשמתו הוא למעלה מגלגלים וכו' יעו"ש ולי נראה דכתב בזוהר פ' פנחס דף רמ"ו ע"ב וז"ל ת"ח כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוי תליין במזלא ואפי' בני חיי ומזוני אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דכוכביא ומזלא ודא אוליפנא מאברהם וכו' וז"ש ויוצא אותו החוצה וכו' ובגין דא כל המשתדל באוריתא בטיל מיני' חיובא דכוכביא ומזל' אם עוסק לשמה לקיים פקודהא וכו' משא"כ עמי הארץ וכו' דלא אתבטל מנהון חיובא דכוכביא ומזלי וכו' יעו"ש

ובזה יובן כי הפסוק עצמו ביאר קושי' הרמב"ם ותירוצו כי אמר את בצר במדבר וגו' ואת גולן כבשן למנשי והם ערי מקלט לנוס שמה ההורג לנפש בשגגה וקשה קושי' הרמב"ם הנ"ל מאחר דאתיילד במזל המחייבו להיות שופך דם אנוס הוא ואין ראוי לעונש במזיד מיתה ובשוגג גלות לכך משני הפסוק עצמו וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל א"כ מצד התורה בטיל מנהון חיובא דכוכביא ומזלי לכך שפיר תיקן משה ערי מקלט והבן.

בפרשה ואתחנן ועפ"י הדברים הנ"ל נבאר פסוקים בפ' זו שמע ישראל וגו' ואהבת וגו' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וגו' והספיקות עם ביאורן זכרן ר"מא א' איך יתייחס אהבה בין אדם חומר קרוץ ובין השם כי אהבה לא תתהוה אלא בין ב' בחי' שוים גם ושננתם לבניך הל"ל ולמדתם גם למה פרט ד' דברים בשבתך ובלכתך בשכבך ובקומך וביאר כי האדם מצד שיש בו נפש רוח ונשמה הוא חלק אלוה ממעל שייך לאהבה אותו יתברך בהן וזהו ובכל נפשך שמרבה רוח ונשמה וגם ע"י נר"נ מתקשרים העולמות ויוכל להוריד השפע מעולם העליון שמשם נשמתו לעולם המלאכים שמשם הרוח ובעולם הגלגלים שמשם נפש עד עולם השפל שמשם גופו וחומרו והיו הדברים האלה על לבבך ושננתם לבניך הכונה כי זה כלל גדול אם הדברים יוצאים מהלב אז נכנסים אל הלב וכו' וז"ש והיו הדברים על לבבך אז ושננתם לבניך וכו' ורמז זה מרומז חצים אל הים הקדמוני וכו' ומפורש בזוהר שאלת הינוקא ותירוצו כי המקור היוצא מהעיין מן מקום גבוה וכו' והבן ודברת בם שתקדש בם במחשבה ודבור ומעשה והיחל בדבור שיש בו ד' בחי' בשבתך בביתך וגו' כי בשבתך בביתך הוא למעל' עולם העליון ובלכתך בדרך הוא בעה"ז התחתון ובשכבך בקבר ובקומך בתחיית המתים דוגמת ד' בחי' אלו יש באד' בשינה ובקימה וכו' וקשרת' לאות על ידיך כי הקיבורות שהוא מניח תפלין הוא כנגד הלב רמז לקשר הכוונה שבלב עם מעשה היד ולא תהי' מעשה בלי כוונה או כוונה בלי מעשה וכו' יעו"ש שהאריך ולדברינו הנ"ל מבואר כי ד' בחי' מרומז ג' הוא בחי' הקטנות הנ"ל ד' הוא בחי' הגדלות וז"ש בשבתך בביתך כי כאשר הנשמה בביתו אז היא בחי' הגדלות כמו שכתבתי מזה במ"א ביאר ש"ס בשעה שבני אדם מצוין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה וכו' יעו"ש ובלכתך בדרך כי דרך הוא מספ' ב"פ הויה אלהים ולדברינו יש רמז בחי' קטנות וגדלות ראשון ובחי' קטנות וגדלות שני כי בחי' הקטנות הוא אלהים ובחינ' גדלות הוא שם הוי"ה כמבואר בכתבים וזהו בחינ' במדבר בערבה כי' בחינ' הקטנות שנק' מדבר הוא בחי' אלהים ובחי' הגדלות שנק' בערבה הוא בחי' שם הוי"ה כי יתרון האור וכו' ובשכבך ובקומך הוא בחי' נעוץ סופן בתחלתן כי הירידה נק' ובשכבך והעלייה נק' ובקומך ונעוץ סופן בתחילתן וקשרתם לאות על ידיך יד כה' שהוא בחי' המוני עם בחי' הקטנות כאשר יתחברו ויתקשרו מצד האחדות עם שלומי אמוני ישראל שהם לטוטפות בין עיניך כי נק' עיני העדה א"כ במקום קטנות יש גדלות ובזה יתחנן אדם לעמוד על עומדו על התורה ועל העבודה ולא ימוט לעולם והבן.

מצוה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ותחלה נתרץ ש"ס דחגיגה דף ד' בראב"ע שדרש כו' ועוד דרש בה את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם ואני אעש' לכם חטיבה א' בעול' אתם עשיתוני חטיבה א' דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה לכם חטיבה א' בעולם דכתי' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכת' תו' בזה ומי כעמך ישראל אמרינן במדרש ג' מעידין זה על זה הקב"ה וישראל ושבת הקב"ה וישראל מעידין על שבת שהוא יום מנוח ישראל ושבת מעידים על הקב"ה שהוא א' הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהם גוי אחד באומו' ועל זה סמכו לומר אתה א' במנחה בשבת ע"כ ובערוך הגירסא אתם עשיתוני חטיבה א' בעוה"ז ואני בעולם הבא והספיקות יפרטו לבסוף.

ונ"ל כי עיקר ותכלית כל התורה והמצות ועבודת התפלה כדי לבא למדרגה לאהוב את הש"י ולדבק בו וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה"ל יסודי התורה וז"ל האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאוהבו שנא' ואהבת את ה' אלהיך וכתב המפ' להרמב"ם וז"ל שלא ניתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' כנ"ל ויש להבין איך אפשר זה לקרב אל השכל שכל נתינת המצו' הוא שיבואו למדרג' אהבה שמצינו כמה וכמה מצות שלכאורה אין להם שייכות בזה כלל דוק ותמצא הרבה.

ונראה דא"ש יש קושי' מפורסמת איך אפשר לצוות על דבר המסור אל לב בשלמא מצו' מעשיות א"ש שיש מקום לצוות עליהן שיעשנה האדם מצד גזירת המלך עלינו בין שהוא לרצונו או שלא לרצונו רק שיעשה מעשה המצוה ההיא משא"כ מצות אהבה השייכה בלב גם שהוא מצוה לאהבו אם אין האהבה נכנסת בלבו אפילו יצוה עליה כמה פעמים א"א לקיימה וכמו שזכרנו קו' הפילוסוף בענין הציווי על היראה מלפניו שהוא ג"כ בלב וכנ"ל ואין בידו של אדם לאהוב את חבירו שונאו מצד הציווי או לשנא את אוהבו כי אם שהוא אוהבו בלא"ה מצד קירוב מעשה זה בזה וכמ"ש בש"ס מנא הא מלתא דאמרי א"נ דיקלא ביש' מטייל ואזיל בתר קינא דשרכי שנוי בתור' ובנביאי' וילך עשו אל ישמעאל וכו' בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו וכו' וכמאמר החכם הרוצה לדעת מדת חבירו יסתכל במה שהוא משבח אם הוא משבח הטובות בידוע שהוא בעל מדות טובות וכו' ואיש לפי מהללו וכ"כ בר"ח שער ענוה פ"ד יעו"ש. א"כ שהוא אוהבו בלא"ה מצד מעשיהם א"צ ציוו על אהבתו.

ונראה לי דקושי' זה מבואר ע"י קו' הנ"ל שכ' המפרש דנתינת התורה והמצות כדי שנגיע למדריגה ובחרת בחיים וכו' והוא דכ' הרמב"ם בה' דעות בפ"ג וז"ל חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק למר יש מן החולים שמתאוה למאכל שאינו ראוי לאכילה וכו' כך ב"א שנפשותיהם חולות מתאווים ואוהבים הדיעות הרעות ושונאים הדרך הטובה וכמ"ש ישעי' הנביא הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים מר למתוק וכו' וגם כ' העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך ומה הוא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות וירפאו חליים שהן יחזירוהו לדרך טובה עכ"ל וכ"כ פ"א שם והלכת בדרכיו וז"ל כך למדו בפי מצוה זו מה הוא נק' רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחלון וכו' ולכך נקראת התורה דרך ה' כמ"ש פ' וירא כי ידעתיו אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' להודיע שהם דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהם ולהדמות אליו כפי כחו וכו' עכ"ל ועכשיו מבואר קו' הנ"ל שלא נצטוו על האהבה מיד רק אחר שניתנה התורה והמצות שנק' דרך ה' כדי להנהיג עצמו בהם ואז נדמה אליו במדותיו אז ממילא בא האהבה כי בן אדם לדומה לו משבח ומהללו כנ"ל וא"ש דברי המפרש שלא ניתנו כל המצות אלא שנגיע לזה ובחרת בחיים וגו' ור"ל לבחור במדותיו יתברך ואחר שהורגל במדותיו ממילא יבא האהבה וסרה קו' הפלוסוף ג"כ והבן

ובזה נ"ל מ"ש חז"ל ואהבת לרעך כמוך כלל כל התורה וכו' דק' איך אפשר לאהוב את חבירו כשאינו שוה לו במדותיו וכקו' הנ"ל ולדברינו א"ש דכבר א' במשנה דאבות פ"א הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב בשלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הרי דעיקר האהבה הוא לבריות כדי לקרבן לתורה וא"כ ז"ש ואהבת לרעך כמוך ר"ל שעיקר האהבה הוא שיהיה כמוך דכאן הוא משנת חסידים דכבר קיים והלכת בדרכיו וכנ"ל לכך תראה להיישיר גם השאר שהוא מדת אהרן רבים השיב מעון כדי שיהיה רעך כמוך וע"ז היה צוי ואהבת לרעך וכו' ובאמת הוא כלל כל התורה בהיישיר א"ע וזולתו שנעשה שותף להקב"ה במ"ב שהמקיים נפש א' מישראל כאלו וכו' וק"ל.

ואחר שזכינו לזה כי עיקר ותכלית קיום התורה והמצות שנק' דרך ה' כדי לילך בדרכיו ית' ולהדמות אליו כדי שנגיע למדרגת אהבתו ית' ולהדבק בו מצד דרכינו הדומה לדרך ה' שזה גורם אהבה ודביקות חבירים וכביכול מצד זה קרא לישראל אחי ורעי א"כ מצינו לומר כמו שיש ג' דרכים בקיום המצות במחשבה ודיבור ומעשה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל וכן משמעות הפסוק בפיך ובלבבך לעשות וכמ"ש בר"ח כך האהבה והדביקות בו ית' שהוא תכלית הכל הוא ג"כ ע"י ג"ד אלו מחשבה ודיבור ומעשה והם ג"ד שבת ותור' וישראל שכל א' נק' אחד הגורם אהבה ודביקו' בו ית' להתאחד בו גם אהבה גימ' אחד כי באמת מצד מעשיהם הם אחד כביכול וכנ"ל.

ועד"ז אמרו בש"ס פ"ו דנגעים ך"ד ראשי אברים יש באדם וכו' וקחשיב ראש הגווי' ויש להבין למה נק' ראש הגוי' יותר מכל רמ"ח איבריו של אדם ובעל כף נחת כ' שם מה שפי' והרב בעל תוס' יו"ט דחה יעו"ש ולי נראה דראש הוא לשון חשיבות כמ"ש קח לך בשמים ראש כי מעלות וחשיבות דכר יותר מנוק' הוא באבר זה לכך נק' ראש הגווי' כמ"ש סבא במשפטים דף צ"ז דאיהו ראש ואיהו אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' ומעלתו וחשיבותו כי בו מעבר השפע להשפיע לכל העולם וכמ"ש ברכות לראש צדיק ומבשרי אחזה אלוד ולכך נק' פרי עץ הדר כמ"ש בזוהר תצוה דף קפ"ו ע"ב וכמו שהוא בפרט כך הוא בכלל כי צדיק יסוד עולם ובו מעבר השפע לכל העול' שהם שאר איברי הגוף הנק' המוני' ועד"ז אמרו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני שהוא השביל והצינור הנק' רצון שהוא ראש הגוי' וכללות אומה ישראל הם פרט נגד כלל הע' אומות שנק' ראשי הגוי' בסוד ע' נפש נגד ע' אומו' וע"י ישראל מעבר השפע לכל האומו' ונגד ע' נפש מישראל יש ע' פנים לתורה להשפיע לישראל לע' נפש לבית יעקב איש תם גבר שלים בסוד בריתי שלום ולזה נק' ברית כי גוף וברית חד הוא המייחד ומחבר קו שמאל בימין ע"י התכללות יוסף ביעקב כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כמ"ש בזוהר ולזה נק' שבת שביעי וסוד שבת הגדול ע' רבתי ולכך נתנה תורה בשבת דוקא לישראל וז"ס הכתוב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ודרש חז"ל שנתקבצו כל אומו' אצל בלעם בשעת מתן תורה ואמרו שמא ה' למבול ישב והשיב שלא יתיראו ה' עוז לעמו יתן וגו'. ולכך גם בתורה נאמר אם לא בריתי יומ' ולילה ר"ל המחבר ומייחד בין יום ולילה שהוא קו שמאל בימין וז"ש מימינו אש דת למו כי תורה מפי הגבור' ניתנה ונכללה בימין ולכך נקראת ברית.

וי"ל הא עדיין יש מור' לאומות שמא לא יקבלו ישראל את התורה ויחזור העולם לתוהו וכ"ת דבלע' אמר זה בשע' שקיבלו ישראל התורה שאז יצאו ממורא הנ"ל א"כ קשה מאי ה' עוז לעמו יתן לשון עתיד נתן הל"ל או נותן לשון הוה ועוד איך אמר בתואר עמו כשעדיין לא קיבלו התורה שע"י נתינת התורה לישראל נעשו עם סגולתו משא"כ קודם לזה ואיך אמר לעמו יתן משמע שכבר הם עמו קודם הנתינה ולדברינו א"ש כי בהכרח שייך התורה הנק' בריתי יומם ולילה דווקא לישראל שניתן להם ברית מילה ובחי' שבת שניתן להם במרה קודם מתן תורה כמ"ש כי אות היא ביני וביניכ' וזה מור' כי כבר הם עמו ונחלתו ולהם ראוי' התורה ולא לכל האומו' ומה שחזר על כל אומה ולשון הוא כי רצה ית' לברך את עמו בשלום שלא יהי' קטרוג מאומות על שניתן לישראל התורה ולא להם וכמובא בזוהר משל למלך שרצה ליתן מתנה לבנו והי' לו ג"כ עבדא בישא שלא יתקנא וכו' ע"ש וה"נ כדי שיהי' להם שלום מאומות חזר עליהם תחילה וז"ש ה' עוז התור' לעמו דווקא יתן ולא ליתר האומו' ומה שחזר על כל האומות כדי שיברך את עמו בשלום וק"ל.

איברא לפי מה שזכרנו כמו שיש ברית שלום שבו מעבר השפע כמ"ש ברכות לראש צדיק להשפיע מזכר לנוק' בפרט כך בכללות האומות נק' ישראל צדיק ברית שלום כמ"ש ועמך כולם צדיקים וכו' לפי שעל ידם מעבר השפע לכל האומות ע' נפש ישראל נגד ע' אומות ולכך ניתנה לישראל התורה בע' פנים להשפיע אל ע' נפש שישפיעו לע' אומו' וכו' וא"כ ז"ש ה' עוז לעמו יתן ולא לא"ה והטעם כי ה' יברך את עמו בשלום שהם בסוד ברית שלום שבו מעבר הברכה והשפע לכל העול' וק"ל

ונחזור לענין מ"ש התו' ג' מעידין זע"ז להבין לשון עדות וגם שנכתב בתורה בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ע' מן שמע ואות ד' מן אחד רבתי שהוא עד והענין לפי מה שזכרנו בהצעת דברי הרמ"בם הנ"ל שאי אפשר לקיים מצות ואהבת את ה' אלהיך כ"א שקיים כל התורה שנק' דרך ה' ולהדמות אליו יתברך בדרכיו מה הוא רחו' וכיוצא אז יוכל להדבק אליו ית' ולאהבו מצד שיווי המעשים שגורם אהבה ודביקות וכמו שזכרנו לעיל מאמר החכם הרוצה לידע מדת חבירו שאין ידוע לו יראה עם מי הו' דבוק שמעש' חבירו מעיד עליו כי המחובר לטהור טהור וכו'.

ובזה יובן מצות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כי נודע יחודו יתברך במה שבחר באומה יחידית יותר מן ע' אומות כי איש לפי מהללו ותענוג הייחוד והזיווג מורה על שורש תענוג יחודו יתברך והבן. הרי כי מן הנגלות יש עדות על הנסתרות ממנו. וז"ש שמע והבן ישראל אומה יחידית כי ממה שהוא ה' אלהינו ולא אלהי אומות כפי' רש"י בחומש כי בחר באומה יחידית בין ע' אומות זה עדות נאמנה על יחודו יתב' שהוא ה' אחד ולכך ע"ד אתוון רברבין כי זהו עדות על יחודו כאמור מן הנגלות על הנסתרות ולעתיד שיהיה גם הנסתרות בגלות כי לא יכנף עוד מוריך אז יהיו עיניך רואות את מוריך שיראו בעין השכל מעלות יחודו ית' ובזה א"ש פי' רש"י בפסוק שמע ישראל וכנ"ל וק"ל.

ועוד יש לפרש ע"ד הוא כשמייחד שמו ית' עלינו כשעושין רצונו שמייחד שמו על הצדיקים ונק' ה' אלהינו אז הכל מודים ומעידי' שהוא ית' ה' אחד כמו יתרו ביציאת ישראל ממצרים שאמ' עתה ידעתי כו' ורחב שאמר' בנס הירדן כי שמענו אשר הוביש ה' וגו' ולא המה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ר"ל מה שנודע רק בשמים ממעל ועתה בארץ מתחת נודע יחודו ית' וכמ"ש והי' ה' למלך על כל הארץ וגו'.

ובזה יבואר דע את אלהי אביך ועבדהו ומשנה דאבו' דע מה למעלה ממך ובתיקונ' דף צ"ט תיקון ס"ט אל דעות ה' דעות עדו' לית עדו' פחות מתרין וכו' והוא גוף וברית יחודא דאו"א וזו"נ וכו' והענין דכ' הרמב"ן בפ' והארץ היתה תוהו ובוהו כי יש חומר הנק' היולי וכו' והוא ממוצע בין המאציל והנאצל וכו' כי בחי' ממוצע יש בו מדרגה קרובה לצד זה ולצד זה כו' עיין בע"ח דף רכ"ב ומעתה מבואר מאחר כי עדות הוא לשון חיבור מטעם הנ"ל כי מעשה זה מעיד על חבורו של זה שעמו ואי אפשר לחבר ב' דברים כ"א ע"י דבר ממוצע אשר בו ב' בחינ' קרובה לצד זה ולצד זה לכך אין עדות שהוא דעו' לשון חיבור כחות מתרין וכאשר באמת מפרש על גוף וברית שיש בו בחי' לצד זה ולזה בסוד יצחק ק"ץ חי נוטה לשמאל ות"ת שהוא רחמים נוטה לימין וז"ש דע את אלהי אביך כי דע הוא לשון עד כי מעשה התחתוני' הם עד להעיד על יחוד העליוני' א"כ ראוי לעבדהו שיהי' עדות נאמנה וז"ש ד"ע מה למעלה ממך כי ממך הוא עדות על מה שלמעלה א"כ דע והבן איך ראוי להשגיח על פרטי מעשיו וכנ"ל שיהי' עד וחיבור עם מה שלמעלה להדמות בדרכיו וק"ל

העולה מזה כי עדות הוא לשון חיבור ב' דברים יחד ואי אפשר לחבר ב' דברים כ"א ע"י דבר ממוצע הרי ג' בחי' ובזה תבין מ"ש ג' מעידין זה לזה ובזה יובן הש"ס ועוד דרש את ה' האמרת היום כו' אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כי שבח יחודו ית' נודע ונתפרסם בעול' ע"י ישראל שבחר הש"י באומה יחידית יותר מכל ע' אומות וז"ש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכנ"ל וזולת זה לא נודע יחודו ית' בזה העולם עד לעתיד וכאמור ואני אעשה לכם חטיבה א' בעולם שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כי יחודו ית' מעיד ג"כ לאידך גיסא שאומה ישראל הם שבחרו ביחודו ית' יותר מכל אומות בזה יש עדות נאמנ' כי הם יחידי' באומות ונאה ליחיד לדבק ביחיד להדמות בדרכיו ובזה א"ש הגירסא של הערוך אתם עשיתוני חטיבה א' בעוה"ז ואני אעשה לכם חטיבה בעוה"ב כו' כי בעוה"ז אין יחודו נודע בעולם רק ע"י ישראל כמו שמצינו ביתרו ורחב וגם מצד שבחר באומה יחידית משא"כ לעתיד לעוה"ב שיחודו ית' יהי' מפורסם ונגלה אז הוא מעיד על ישראל שהלכו בדרכיו שגם הם יחידים באומות באופן כי בעוה"ז הוא ית' צריך לעדות ישראל ולעוה"ב ישראל צריכין לעדותו כי לעולם מעשה הנגלה ומפורסם יותר מעיד על הנסתר וק"ל

ובזה תבין צחות דברי תו' כי מבואר כי עדות הוא דעות שהוא חיבור שנתחבר עם איזה אדם הוא עדות על מהותו ואיכותו של זה שנתחבר עמו ואפשר שזהו פי' אין עדות פ' מתרין כי ב' פירושים יש למשמעו' עדות ודעות וב' הפירושי' צריכין זה לזה כאמור עוד יש לפרש אין עדו' פ' מתרין כי מאחר שהוא לשון חיבור אין שייך חיבור פ' מתרי עוד יש לפרש כי א"א לחבר כ"א ע"י ממוצע ובחי' זה הממוצע אין פחו' מתרין וב' בחי' צדדים נתחברו ע"י זה הממוצע ובו לבדו צריך שיהי' ב' הבחי' של ב' הצדדי' שנתחברו וז"ש התו' אמר' במ"ד ג' מעידין זע"ז ור"ל שאין עדות פחו' מתרין שהו' חיבור ב' בחי' א"כ אינו פחו' מב' וחיבור תרין א"א כ"א ע"י ממוצע הרי ג' מעידי' זע"ז ואמר הקב"ה וישראל מעידין על שבת ור"ל כי חיבור הקב"ה וישראל [כי לשון מעידי' הוא חיבור וזה עדות על שבת דהיינו בסיב' שבת הגורם חיבור ישראל אל הקב"ה כמ"ש ושמרו בני ישראל את השבת כי אות היא ביני ובין בני ישראל שהוא אות וחיבור דבר ממוצע בין ב' בחי' הנ"ל ע"י שהוא יום מנוחה כמ"ש בל"ת אלה תולדות נח ברית שלום שהוא דבר ממוצע לחבר בחי' ליל שבת ביום שבת וז"ש זכור [יסוד] את [בחי' לילה] יום השבת בחינת יום לקדשו בסוד הרי את מקודשת לי ע"י זכור והבן. ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא א' כי חיבור ישראל אשר נשמתן חצובות מכסא הכבוד בסוד ישראל בני מלכים שהיא ה' אחרונה שבשם ושבת היא בינה ה' ראשונה וחיבורן שהם מעידין על הקב"ה ר"ל בסיבת הקב"ה שהוא ת"ת ו' שבשם המחברן כמ"ש בזוהר עד תאוות גבעות עולם יעו"ש וז"ש כי הוא אחד כי א"ח נתחבר עם ד'. הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהם יחידים באומות כי חיבור הקב"ה ושבת הוא ע' פנים של התורה קול יעקב הנקר' קב"ה ושביעי דשבת הגורם חבורן להשפיע זה לזה ע"י ישראל שהם יחידים באומות להשפיע להם בסוד ברכות לראש צדיק ועל זה סמכו לומר במנח' דשבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכו' ור"ל כי ג' שינוי זמן דשבת הלילה ויום שבת שחרית וזמן מנחה רמז לאבות אברהם יצחק יעקב וזהו שבת שנתחברו ג' קווין בבת יחידה וכמ"ש בזוהר ויקהל דף ר"ד שבת רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואינון בעלמא דאתי וכולא חד יעו"ש. ואינון סוד ג' סעודות דשבת ומנחה הרמוז נגד יעקב איש תם ותרגו' גבר שלים יושב אוהלים המשלים לתרין סטרין כי הוא המחבר ב' קווין שהוא בחינ' ממוצע דלכך נקרא עמודא דאמצעיתא. וע"כ יש ב' בחי' בדבר הממוצע ולכך נכללו בו ג' קווין וז"ש במנחה בשבת אתה אחד ונודע אחדותו כי שמו אחד וזהו ע"י ישראל שהם גוי אחד בארץ והוא סדר היחוד כי האותיות נקראו כלים ובו מתלבש רוחניות הספירות ובו אור אין סוף בסוד ואתה מחי' את כולם שהוא המייחד ומחבר השמות ואותיות כאשר זכרנו בהקדמה. וז"ש אתה אחד שהוא עצמות יחודו המתלבש בשמות רוחניי' הספירות בתוך בלי נפש אותיות התורה וז"ש אתה אחד זה הקב"ה ושמך אחד זהו שבת שמא דקב"ה כמ"ש בזוהר מהו שבת שמא וקב"ה וכו' כי שבת חיבור ג' קווין בבת הוא שם הויה' ג' אותיות ראשונות ג' קווים שנתחברו עם ה' אחרונה הנק' בת וז"ס יהוסף שנכלל יוסף ביעקב ג' אלפים משל וכו' ועמך ישראל הם יש ס' רבוא אותיות להתורה הם כלי הנפש אותיות שבו רוחניות הספירו' שבת ובתוכו אור א"ס שורש האחדו' ובזה יש מקום דביקו' לישראל ע"י שבת בו יתברך כמו שנא' אות היא ביני וביניכ' ע"י בחי' ממוצע שהוא במנח' סעודה ג' והבן

מצוה ואהבת את ה' אלהיך ור"ל שיש כמה כללי' הא' שלא ילמוד יחידי וכמו שדרשו חז"ל חרב אל הבדים כלל ב' כשילמודו שנים ומכ"ש בפלפול יהיה לשמה אין צריך לומר שלא יהיה לקנתר או להתייהר דאז נוח לו שלא נברא וכמ"ש התו' בברכות רק שיהיה כוונתם בפלפול לברר ולקשט הלכה שהיא הכלה העליונה ממוץ ותבן ושעוסקין באיסור והיתר שזה אוסר וזה מתיר יהי' לקישוטי הכלה ואז גורמין אהבת השכינה וכמו שדרשו חז"ל את והב בסופה שהוא ואהבת את ה' אלהיך להמשיך לה בחי' כתר ואז יזכה שיהי' לשני צדיקים אלו ג"כ לכל א' ש"י ושניהם גי' כתר וק"ל. וז"ש להנחיל אוהבי יש ר"ל שאוהב אותו ולא את עצמו להתפאר או לשכר רק לאהבת השכינה כי איזה חסיד המתחסד עם קונו וכדי להבין מ"ש ואוצרותיהם אמל' גם דברי ר"ש אין כלי מחזיק וכו' דשמעתי ממורי פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף דהל"ל תפלה מעני ולפני ה' וגו' והמשיל למלך א' גדול רחמן שהכריז שכל מי שצריך לשאול דבר יבא וישאל מהמלך שיתן לו והנה יש שבא בשביל כסף וזהב ויש עבור שררה והנה איש משכיל נמצא שביקש מהמלך שימצא חן בעיניו לדבר עמו המלך בכל יום ג' פ' והיטיב בעיניו על שהוא משכיל ונבחר לו דבורי המלך עמד מזהב ומפז וגזר אומר שכאשר ירצה זה האיש משכיל לילך אל חדרי המלך פני מה לדבר עמו שילך דרך כל האוצרות בית המלך ויטול מה שירצה באין מוחה והנה המלך בעצם נק' עני שאין עמו דבר רק הכל ביד ממונים שלו על אוצרי המלך וז"ש תפלה לעני ר"ל שזה ביקש והתפלל לעני ר"ל שידבר עם המלך שנק' עני ובאמת כי יעטוף ר"ל שנתעטף בשאלה זה כל חמדה ואוצרי המלך ומפרש ואמר שהתפלל וא' כי לפני ה' בעצמו ישפוך שיחו שידבר עם המלך בעצמו ובו נתעטף הכל ודפח"ח וז"ס להנחיל אוהבי יש ר"ל שזה שאין מבוקשו רק שיהי' אוהבי דהיינו ואהב' את ה' כנ"ל לכך ע"כ להנחיל לו יש ג"כ כנ"ל וגם אוצרותיהם אמלא גם שלא ביקש זה וכמו שנא' כי יעטוף וק"ל.

וכדי להבין מ"ש ר"ש אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום נ"ל ע"פ מה שכתבתי בביאור פסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו' לכן הנני נותן לו בריתי שלום להבין זה נ"ל מ"ש חז"ל לפי שהיו שבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה וכו' לכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן וכו' והוא תמוה מאי לכך יחסו משמע דבל"ז לא הי' מיחסו אחר אהרן משא"כ עכשיו גם להבין דברי חז"ל אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצי' תלויין אחריו וגם יבואר כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו והענין דכ' חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחילת הפסוק והארץ היתה תוהו וכו' כי קודם שברא ד' יסודות ברא חומר א' הנק' היולי וכו' והענין כי ב' הפכים שהם ב' קצוות אי אפשר לחברן כי אם ע"י דבר ממוצע שיהי' בו בחי' א' מזה ובחי' א' מזה וכו' עיין בס' ע"ח דף רכ"ב.

והנה בחוש הראות כשירצה אדם לתווך שלום בין ב' הצדדים שהם ב' הפכים אי אפשר לו לקרבן ולחברן כי אם שיהי' לזה האיש צד קורבה עם זה מצד מדותיו [כמו שאמר החכם אם תרצה לידע מהותו של פלוני תראה עם איזה אדם שיש לו קורבה כי לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב] וצד קורבה לב' מצד מדותיו ושמעתי משל ממורי למלך ששלח בנו ידידו למרחקים כדי שיהי' לו אח"כ יותר תענוג וברבות הימים נשכח מבן המלך כל תענוגי המלך ושלח אחריו ולא רצה לחזור לאביו וכל מה ששלח המלך יותר שרים חשובים אחריו לא הועילו כלום עד שהי' שר אחר חכם שכסות ולשון שינה כדמות הבן ההוא ונתקרב אליו במדריגתו והשיבו אל אביו ודפח"ח.

ובזה יובן ענין פנחס שניתן לו ברית שלום כי על ידו נעשה יחוד ושלום בין ישראל לאביהם שבשמים כי מצד שהו' בן פוטי שפיטם עגלים לע"ז והיינו מדריגת ישראל שזנו עם בנות מדין כי גזרו על בנותיהן משום ד"א שהוא ע"ז וכו' וא"כ הי' לו איכות מה עמהם והי' לו ג"כ מדריגו' אהרן שהי' כהן ועובד ה' והי' קנאי ג"כ וא"כ הוא מדריגת יסוד המחבר ב' מדריגות מצד שנכלל מן ב' מדריגות כנודע וז"ש לפי שהיו השבטי' מבזין אותו בן פוטי וכו' לכך יחסו אחר אהרן דוקא וניתן לו ברית שלום וק"ל.

וז"ש כל המבזה ת"ח וכו' ר"ל כי מבזה אותו מצד שמצא בו מדה ומדריגה שאינו הגונה והוא לתועלת ורפואת אנשי דורו כדי שיהי' לו עמהם צד חיבור לקרבן בעבודת ה' וכנ"ל והוא מבזה אותו א"כ אין רפואה למכתו כשאינו רוצה להתקרב עמו מצד זה המדה א"כ שוב לא ימצא מקום חיבור עמו וכמו מלך עם השר הנ"ל כי המדה הגרועה שבת"ח הוא לבוש קרוע כמו כן שיהי' נדמה לבן המלך שנעשה בן כפר ג"כ ויהי' לו התחברות מה לדבר על לבו איך נתרחק מתענוגי המלך ובמה יתרצה להשיבו אל אביו וק"ל ועיין שכתבתי ביאור משנה הילודים למות והמתים להחיות וא"ש לפי הנ"ל וגם ש"ס דג' ספרים נפתחין וכו' ושם מבואר ענין פנחס הנ"ל ג"כ יעו"ש.

ובזה יובן חתימת המשנה לחתום בשלום כי ראה התנא שיש ג' מדריגות חלוקים המבזין זה את זה והם ג' מיני גלות כי יש גלות א' ישראל בין האומות וכמו שהאריך בזוהר כי תשא דף קפ"ח ע"א וע"ב ששאל הגמון שפת אמת תכון לעד כי הם שפת אמת לכך תכון לעד שהם בשלוה ועותרא ועד ארגיעה לשון שקר הם ישראל שהי' להם שלוה רק כרגע וכו' וכן בפסוק אחיכם שנאיכם אלו בני עשו דמבזין ישראל כי בו יכובד שם ה' ולא בישראל אן הוא אלהכון אן הוא שלותכון וכו' ובאמת לבסוף יבושו כל הנחרים בך וגו' ועוד גלות ב' הקשה מגלות א' הנ"ל והוא שמבזין עמי הארץ את הת"ח שהוא יותר קשה מגלות א' באמרם כי הם שפת אמת לכך תכון לעד שהם בשלוה ועותרא אבל הת"ח הם לשון שקר שכל פסלנות נמצא בהם וכיוצא לכך עד ארגיעה הם בשלוה רק לפי שעה ואח"כ נדלדלו ונעו אנשי מעשה וירא חטא נמאסו באמרם כי בם יכובד ה' ולא בישראל ת"ח ח"ו גלות ג' הקשה מכולם הוא הת"ח יראי חטא שסובלין גלות מן ת"ח שדין יהודאין כאשר שמעתי ע"ד הלצה כי אלו ההורגין את זכרי' היו ת"ח ודפח"ח כי מה שמבזין הת"ח בעיני עמי הארצי' הוא ע"י הת"ח שמבזין זה את זה וע"י שמבזין ע"ה הת"ח לכך מבוזין בעיני האומו' כנודע וכ"כ מפורש בס"ח וכדי להסיר מכשול מלב העקוב חותם התנא להשוות המחלוקת שבין הת"ח שלא יבזו זה את זה רק שיהי' מחלוקתן לש"ש וז"ש עתיד להנחיל לכל צדיק וכו' שנא' להנחיל אוהבי יש ר"ל שיאהוב הש"י בפלפול ולא א"ע דהיינו שיקשט השכינה ולא שיקשט את עצמו בפלפול שיהי' לו יד ושם בין הת"ח ח"ו ואח"ז רצה התנא להסיר מכשול ב' בין עמי הארצו' ובין הת"ח שלא יבזו אותן אף אם נדמה לעמי הארצו' שמצא איזה מדה מגונ' בת"ח הלא הוא לטובת עמי הארצו' שהלבישו המלך לשר זה שהוא הת"ח הנק' שר ומלך שנא' כי בי מלכים ימלכו ומאן מלכא רבנין ונתלבש בכלי ולבוש קרוע ופחותה שהיא מדה רעה הנ"ל כדי שבזה יתחב' עם עמי הארצו' שהם בעל מדו' רעות וכמו המשל הנ"ל וגם כמו שכתבתי במאמ' המבזה ת"ח וכו' ואז כשלא יבזו הע"ה את הת"ח ויהי' שלום ביניהם ועשינו את שלנו אז השם יעשה את שלו שיהי' שלום בין ישראל לא"ה שלא יבזו אותנו שהוא גלות ג' הנ"ל והיינו ע"י שיהי' שלוה בישראל ועושר כשהם שפת אמת ואז תכון לעד באמת

ובזה יובן אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום שלא יהי' ביניהם מחלוקת וקטטה שהוא שפת לשון שקר שהשלוה והעושר אינה מתקיימת כמשמע' לשון ועד ארגיעה לשון שקר אבל הכלי שיחזיק ברכה לישראל ר"ל שיתקיים בם ותכון לעד הוא כשיש ביניהם שפת אמת והיינו כשהם בשלום זה עם זה ובתיבת אמת מרומז ג' מדריגות הנ"ל שהם באחדות ושלוה והוא ראש תוך סוף כי הת"ח הצדיקים הם ראש ות"ח רשעים הם בינוני ועמי הארץ הם סוף המדריגות ואותיות אמת הם ג"כ ראש תוך סוף כנודע וכשאלו המדריגת באחדות נעשה יחוד מן ראש תוך סוף ולכך חותם הקב"ה אמת ואז שפת אמת תכון לעד והבן.

ובדרך רמז וסוד א"ש כי נודע כי צדיק יסוד עליון נק' ברוך בסוד והמלך שלמה ברוך וצדק נק' ברכה שמקבלת מאה ברכ' בכל יום וע"י הצדיק יסוד עליון הנק' שלום נעשה יחוד בין ישראל הוא ז"א ובין נוק' הוא מלכו' הנק' ברכה והטעם כי שלום הוא מספר הויה אדני בהכאה זה עם זה הרי יש בו מדריגה מן ז"א הנק' ישראל והויה ויש בו ג"כ מדריגה מן השכינה הנקרא אדני לכך הוא יכול לייחד בין קבה"ו וז"ש אין כלי מחזיק ברכה לישראל שהוא ייחוד ב' מדות האמור כי אם ע"י המדה שנק' שלום כי בו נכללו ב' מדריגות הנ"ל כנז' וכמו שהוא למעלה כך הוא למטה שא"א שיהי' יחוד בין סוף המדריגות שהוא עמי הארצו' בסוד אדני סוף המדריגות ובין ראש המדריגה שהוא הת"ח שהם בתכלית השלימות בסוד ישראל עלה במחשבה כי אם ע"י איש בינוני הממוצע בין ב' מדריגות הנ"ל שיהי' בו מדה גרוע בסוד ולבוש פחותי ממדות עמי הארצ' וממדות הת"ח וזה נק' שלום סוד התכללות ב' מדות ושפיר א' אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום וזה נלמד מהקב"ה כשנתן תורה לישראל וחזר על כל האומת ובא אל עשו ושאל מה כתיב בה וא' לא תרצח ולישמעאל לא תנאף אמרו זה ברכתי איני רוצה לקבל ולישראל פתח במשפט וז"ש לא עשה כן לכל גוי משפטים בל ידעום עיין בזוהר ולכאורה ק' הכי הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו שפתח לו במצוה זו כדי שלא יקבלו משא"כ לישראל ולפי הנ"ל א"ש שהקב"ה פתח בזה לטובת' שלא מצא להם שו' צד אחיז' בתור' רק מצד מצוה זו שהי' ברכת' על חרבך תחי' ומזה נגזר שניתן רשות לב"ד לקטול ופסיק טעמי בין לא לתרצח וכמ"ש בזוהר ואף דשם משמע שניתן מתנה זו אח"כ מ"מ התורה שהיא נצחית וכבר הי' פסיק' טעמי אלפים שנה קודם בריאת עולם וכמה פעמים כתיב מיתת ב"ד בתורה וע"כ מצד עשו הוא וכן לישמעאל לא מצא לו אחיזה בתורה כי אם במצוה זו אשר מצדה יכולין לקבל התורה והם לא רצו ונתנו מתנות לישראל שיקבלו כי כולם אחוזים בכל התורה כי ס' רבוא אותיות התורה הוא אחיזה לס' רבוא ישראל וא"כ לישראל לא הי' צריך לפתוח בא' ממצות הנ"ל ופתח במשפטים הצריכי' לעת ההוא וא"כ א"א לאדם לתווך השלום כי אם שיהי' כלול מן ב' מדות שבין ב' המדריגות כי התורה הוא כלי ממוצע בין העולם ובין הקב"ה ובתורה לכלל מדריגות אפי' מדריגות עשו וישמעאל וה"ה שאר אומות ומדות הקב"ה וז"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כי תחלה בירך לעמו שיהי' שלום ביניהם כמ"ש ויחן שם ישראל שהי' באחדות וכאשר אין בישראל שמבזין זה את זה אז נתברכו בשלום מן האומות ג"כ ונתלו להם מתנות שיקבלו הם התורה ונק' התורה שלום שנכללה מן כל מדריגות כנ"ל לכך נתברכו בשלום ושפיר חתם המשנה בזה שישבח בתורה העוסקים בה לשמה לייחד ולעשו' שלום למעלה ולמטה בין האומות ג"כ ולהסיר ג' מיני גלות הנ"ל ונעשה בן חורין כי נק' חרות וז"ש אשריך ארץ שמלכך בן חורין שהת"ח שנק' מלכך עוסקין בתורה שאז נק' בן חורין אז אשרי ארץ וק"ל כי קצרתי בסדור דברים.

מצוה שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד מצות הייחוד ובתיקונים דף נ"ה ע"ב ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה דאיהו קוצא דאות ד' מן אחד דקשיר בין אח' ובין ד' וכו' להבין זה נ"ל דאיתא בתיקוני' כמה פעמים דאות יוד מן ד' שוי מן אחר אחד והענין דאות י' נק' טפה הוא מן מוחא מן או"א ואז נתפרדו הקליפות ממנה בסוד שלהבת יה כי כביכול מלכו' הוא מתלבשת בתוך הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה ואז אין זווג משא"כ כשמקבלת הארה מן או"א אז נתפרדו הקליפות ואז יש ייחוד וזווג וז"ש ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה ומפרש הטעם כי הוא קוצא דאות ד' י' סוד טפה המשכת מוחין מאו"א ונתפרדו הקליפות ואז איהו קשיר בין א"ח ובין ד' וגם סוד גיד הוא זה גמול דלים ע"י אות י' שהוא הטפה והבן ובדרך מוסר נ"ל ששמעתי ממורי שהאדם נק' צדיק בסוד צדיק יסוד עולם כשיש לו תענוג גדול בעבודת ה' כי מבשרי אחזה אלוה ונו"ה הוא מצד האמנה בו יתברך וכו' ודפח"ח ולעיל זכרנו בזוהר כשיש אנפין נהירין אז מתערי' כל דינין וכו' כי הקליפה הוא יגון ואנחה סוד אל אחר. ובזה יובן מסטרא דצדיק העוב' ה' בשמחה ותענוג גדול אז יתפרדו כל פועלי און הנק' אל אחר ויעשה קוצא לאות ד' וקשיר בין א"ח ובין ד' הכל ע"י השמחה ותענוג בפרט בסוד הייחוד האמתי והש"י יכפר ובזה יובן בתיקונים דף ע"ב בסוף ובדף נ"ח במה סתיר לה מניה בנקודה דאיהו קוצא דאות ד' וכו' י' דשדי איהו קוצא דאות ד' וכו' והבן.