תולדות יעקב יוסף, דברים

אלה הדברים וגו' איכ' אשא לבדי טרחכ' ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וגו' ואגב נבאר פסוקי מגילת קינות איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים וגו' בכה תבכה וגו' דרכי ציון וגו' היו צריה לראש אויביה שלו וגו' והספיקות רבו ונ"ל דכתבתי דהקשה הרמב"ן איך מהני תפלה עבורי חבירו לשנות מרעה לטובה וכו' ותירץ מורי יעו"ש ושם כתבתי ביאור משנה וכשאני לעצמי מה אני וכו' דכל זה כשיש התחברות וכו' ועפ"ז ביארתי והבדילו ה' לרעה וכו' יעו"ש וביאור ש"ס הנהו בריוני דצערי' לר"מ וכו' וביאור לרצונכם תזבחוהו וכו' יעו"ש אמנם יש תקנה כאשר כתבתי ביאור סוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה והיינו ע"י ממוצע שיש לו התחברות לכאן ולכאן וכו' יעו"ש.

ובזה יובן איכה אשא לבדי מאחר שאני לבדי בלי שום התחברו' שלכם עמי ע"י טרחכם ומשאכם וריבכם עמדי א"כ איך אשא לבדי בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה ולנושאה למעלה וז"ש אשא בסוד ארוך נושא את נושאיו מאחר שאינם רוצים להתחבר עמדי לכך עצה יעוצה הבו לכם אנשים חכמי' וידועים לשבטיכם ר"ל אנשים ממוצעים שיש להם התחברות עמכם כמ"ש וידע אדם את אשתו וז"ש וידועים וכו' ויתר הפסוקים מובן ממילא וק"ל.

ובזה יובן איכה ישבה בדד העיר ר"ל אנשי העיר שנשארו בדד בלי התחברות עם הצדיקים שבתוכה וכל זה גרם שהיו רבתי עם ר"ל רבתי בדיעות כמ"ש במדרש שם לכך היתה כאלמנה ר"ל לא אלמנה ממש רק כאלמנה שאינה בחיבור עם בעלה כך הם לא התחברו עם הצדיקים שנקראו בעל ואיש וזה גורם והבדילו ה' לרעה וכנ"ל וה"נ מה שהיו רבתי בגוים שרתי במדינות נהפך הגלגל והיו למס וכמ"ש האלשי"ך פ' קדושי' שרים בידם נתלו על ידם וכחם נתלו וסמכו לכך פני זקנים לא נהדרו וכו' יעו"ש ומזה נמשך בכה תבכה בליל' דכתבתי מ"ש הרמב"ם אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' הא השכר הוא לעה"ב ואיך א' וכו' ומשני באמת אין זה עצם השכר רק שיזכו להיו' פנוי לעשות הכנה לעה"ב וזוכה בזה ובבא משא"כ בהיפך נטרד משניהם מעה"ז ועה"ב וכו' יעו"ש וז"ש בכה תבכה בלילה ר"ל בכיה כפולה בגלות הדומה ללילה והם ב' מיני גלות א' גלות הגשמי מן האומו' ב' גלות היצה"ר הרוחני שהנשמה בגלות אצל היצה"ר כמו ששמעתי ממורי קרבה אל נפשי גאלה וכו' וזה נמשך מזה שנטרד משניהם ולכך בכי' כפולה בלילה הגלות גרם שנטרדו מעה"ז שלא יהיו פנוים לעשות הכנה לעולם הבא ונטרדו מעה"ב ג"כ לכך דמעתה על לחיה דדרשו חז"ל לחיים וקבה לחיים תחת תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל וגו' והכי נמי עיקר דמעתה על לחי' היא התפלה ועבודת ה' שנתבטלו ממכר אין לה מנחם מכל אוהבי' היו לה לאויבים לא מבעיא הצדיקים האוהבים אותן להדריכן בדרך הישרה שהם היו לה לאויבים ר"ל שהם חשבו להצדיקים לאויבים לכך אין לה מנחם מכל אוהביה אלא אפילו הרשעים המדיחין אותם לרעה בכל עצות רעות ונחשבו לאוהבים תחלה עתה היו לה לאויבים כמ"ש רשע לא יוחן בעיניו רעהו ואפי' הש"י שנאמר בו למען אחי ורעי כל רעיה בגדו בה גלתה יהודה מעוני ר"ל שלא רצו להתכנעא להש"י ולעובדי ה' וכפיר' רש"י פ' בא עד מתי מאנת לענות מפני כתרגומו לאתכנעא וכו' והיינו פני זקנים לא נהדרו וכנ"ל ומרוב עבודה ר"ל כי עבודה שבלב זו תפלה והיה עבודה זו למשא ולטרחא יתירה אצלם וז"ש מרוב עבודה כמ"ש קאים טרין כל יומא ולא לעי אתי לאצלויי לעי וכו' שהיה המיעוט נחשב אצלם לרוב עבודה מרוב עבודה נחשב אצלם ולפי שפרקו עול עבודת ומלכות שמים ניתן עליהם עול מלכות האומות וז"ש היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרי' דשמעתי הודאי שמו וכו' אבל הספק הוא חיצונות וקליפות ודפח"ח וז"ש מה שכל רודפיה השיגוה בין בגשמי ובין ברוחני לפי שהיו בין המצרים שהיו בספק אם לאחוז במצר וגבול זה או במצר אחר שכנגדו דרכי ציון אבילות וגו' ר"ל דרכי ציון המצויינים בהלכה שראוי להיות בשמחה כנודע משא"כ כאן היו בעצבות ואבילות מבלי באי מועד כי אלו שהיה להם מועד וזמן לקבוע עיתים ומועד לתורה לא באו כל שעריה שוממין ר"ל שערים המצויינים בהלכה שוממין וזה נמשך כי כהניה נאנחים ר"ל כהני עובדי ה' נאנחין כי מר לה כי אלו הלוקין בה' הדבקים משא"כ הרשעים הם בשלוה כי דרך רשעים צלחה ומזה רפו ידם בד"ת ועבודת ה' לעשות בעצבות היו צריה לראש ר"ל אמנם באמת היו צריה המעיקים ומצירים הוא ע"ד ופרעה הקריב וז"ש לראש ר"ת לעשות רצון אבינו שבשמים שהצרות מקרבין האדם לעבודת הש"י וזהו היו צריה לראש אויביה שלו ר"ל שאז שיודע זה שכל הצרות הם שלוחי רחמנא להתקרב אליו ית' והוא יד פשוטה לקבל שבים ואז אחר ששב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו וז"ש אויביה שלו הגם די"ל דאי' בכוונת ר"ת וישם לך שלום ר"ת שלו ג"כ יב"ק למתק מוחין דקטנו' ע"י מוחין דגדלות וכו' יעו"ש וה"נ לפני גאון שבר אחר הצרות וימי הקטנות יבוא הגדלות וז"ש אויביה שלו הבן.

ובדרך פנימי יש לומר דכתבתי בשם מורי כי השכינה נקרא אש אוכלה וצריך לחברה לאש חוורא וכו' יעו"ש ובזה יובן איכה ישבה בדד העיר ר"ל איך ה' ישבה בדד השכינ' עיר דוד ה' אחרונה שלא היה בחיבור עם דודה עם יה"ו מה שהיתה תחלה רבתי עם ר"ל רבתי בדיעות לחבר ע"י הדעת בין הקצו' ועתה היתה כאלמנה גלמוד' מבעלה וזה גרם מה שהיו רבתי בגוי' שרתי במדינות כשידעו ליחד קב"הו שהי' רבתי בדיעות ומעתה שנשארה בדד גרם להם שהיו למס בכה תבכה בלילה ר"ל שנשארה כלילה בלי חיבור היום זה גרם בכיה כפולה בגשמי וברוחני למעלה ולמטה כאמור עד לבסוף השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ר"ל כאשר יהי' ה' אחרונה בחיבור ג' אותיות ראשונות ומה שהי' איך ה' ישבה בדד ועתה השיבנו יהוה ע"י שנשובה אח"כ יחדש ימינו כקדם והבן והשם יכפר.

בפסוק אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וגו' במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצירות ודי זהב וגו' והספיקות עם וביאורן כתבתי לעיל ונבאר סיום ש"ס מסכת כתובות עתידין אילני סרק שיטענו פירות וכו' וכעת נ"ל דכתבתי במ"א ביאר ש"ס חכמי יבנה שאמרו אני בריה וחבירי בריה וכו' כשם שהוא משכים למלאכתו כך אני משכים למלאכתי וכו' והענין דשמעתי ממורי זלה"ה יתרון האור הנמשך מן החושך וכו' ודפח"ח ויש בכלל זה יתרון האור הנמשך מן חושך של עצמו או מחושך של זולתו וזה ביאור פסוק ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכו' יעו"ש שהארי פת' בענין זה והעולה מזה וכי תענוג התמידי אינו תענוג בעצם כ"א התענוג שנק' אור הנמשך מן החושך והיינו כי יש קטנות וגדלות בעולמו' העליונות וכן באדם החיות רצוא ושוב כי יש זמן שהוא עובד ה' בתכלית השלימות ויש זמן שאינו עובד ה' רק מצד ההכרה וההכרח שזה נק' אילן סרק שאינו עושה פירות מ"מ אחר שיוצא מבחי' זו שנק' קטנות ונכנס בגדלות אז יש יתרון האור מן החושך שע"י החשך שהי' לו תחלה יש עכשיו יתרון אור בתענוג יותר ואז נעשה כסא זה לזה ונק' עושה פירות.

ובדרך פנימי נ"ל כי נודע מ"ש בפע"ח הל' פסח בסוד הכרפס שהוא קטנות ראשון גי' שי"ן שעולה במספר ש"ס וכו' יעו"ש ובזה יובן עתידין אילני סרק שבא"י שיטענו פירות כי סרק גי' כרפס שהוא גי' שי"ן בחי' קטנות ראשון תואר חשך ויש יתרון לאור הנמשך מן החשך שנעשו כסא זה לזה א"כ גם אילני סרק עתידין לעשות פירות כי זה גורם לזה שהוא בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והבן.

ובזה יובן אלה הדברים אשר דבר רבן של כל נביאי' הוא משה אל כל ישראל שהיו דור דעה וגם כולן יחד ודאי היו דברים נעלמים והוא שכוונתו לחזק לבם בעבודת השי"ת בין שיהי' מבחי' קטנות או גדלות שלא יתמוטט וז"ש במדבר בערבה ר"ל גם שיש זמן שאדם דומה למדבר שומם שאין יכול לעבוד עבודת ה' והיינו בחי' ימי הקטנות שנק' אז אילן סרק שאינו עושה פירות מ"מ אחר זמן שיבוא לבחי' הגדלות שנק' בערבה שערבה עליו יותר התענוג הנמשך לאור מן החשך אז נעשה כסא זה לזה וגם אילני סרק נקרא עושה פירות והבן ונודע מ"ש בזוהר כי לפעמים נקרא ארץ כנען ולפעמים ארץ ישראל והטעם וכו' וה"נ כשהוא בקטנות נקרא ארץ כנען ובגדלות נקרא וארץ ישראל וא"כ א"ש עתידין אילני סרק כשבא לבחי' ארץ ישראל שהוא ימי הגדלות אז גם אילני סרק יעשו פירות והבן עוד יש סוג ב' בבחי' עבודת ה' ונק' מול סוף דכתבתי במ"א.

דשמעתי בשם מורי זלה"ה טעם שניתן רק מ"ט שערי בינה למשה ולא שער החמשים ותירץ כי שער החמשים הוא חוזר ומתחיל נ' שערים למעלה מזה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כי שנת חמשים דיובל עולה לכאן ולכאן וכו' ודפח"ח והוא ע"ד שכתו' בס"י נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן וכו' והענין דכתבתי ביאור פסוק והיית רק למעלה ל"ל רק ונ"ל כי גלגל חוזר בעולם וכשהוא למעלה אז הוצרך לירד למטה כפי סדר הגלגל וז"ש והיית רק למעלה ולא למעלה ממש ואז אין צריך לירד וק"ל.

וז"ש נעוץ סופן בתחילתן כי כשהוא בסוף דהיינו למטה אז אין חשש שירד למטה יותר כי אין לו מקום לירד יותר רק מוכרח לעלות כפי סדר הגלגל א"כ א"ש נעוץ סופן בתחילתן והבן. א"כ יש לאדם להתחזק ולעמוד על עמדו בעבודת ה' גם כשרואה שהוא בתכלית הירידה מ"מ כשיתן לב כי נעוץ סופן בתחילתן א"כ לעולם לא ימוט ובזה יובן מול סוף הכוונה לחזק לב עובדי השי"ת גם שרואה עצמו שהוא בסוף המדריגות מ"מ הלא נעוץ סופן בתחילתן א"כ הוא מול סוף כי הראש הוא נגד ומול סוף והבן. עוד יש סוג ג' בבחי' עבודת ה' ונק' בין פארן ובין תופל דכתבתי במ"א דשמעתי מפי החסיד המפורסם מוה"רן זלה"ה גם שהחיות רצוא ושוב ויש זמן שאדם הוא בבחי' הקטנות מ"מ הלא יש בחי' שלומי אמוני ישראל שהם בבחי' הגדלות ומצד האחדות והתחברם יחד א"כ במקום קטנות יש שם גדלות וזה כלל גדול שלא ימוט לעולם והבן ודפח"ח ונ"ל דאחז"ל להזהיר גדולים על הקטנים וכו' ר"ל שיתחברו גדולים וקטנים אז לא ימוטו וק"ל.

ובזה יובן בין פארן ובין תפל כי ימי הקטנות נק' תופל וימי הגדלות נק' פארן ומצד האחדות הוא מחובר תמיד בין פארן ובין תפל וא"כ לא ימוט לעולם והבן ושפיר אמר משה רבינו רבן של כל ישראל ג' כללים אלו הצריך לכל ישראל בעבודת ה' שלא ימוטו בין בימי הקטנות ובין בימי הגדלות והבן.

עוד י"ל אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו'. ונבאר מדרש ג' נתנבאו בלשון איכה משה אמר איכה אשא לבדי וגו' ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' א' איכה ישבה בדד העיר משל למטרוניתא שהי' לה ג' שושבין א' ראה אותה בשלותה וכו' ויש להבין א' מנינא ל"ל. ב' מה ענין זה לזה ונבאר הפטורה זו חזון ישעי' אשר חזה על יהודא וירושלים וגו' שמעו שמים והאזינו ארץ וגו' בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קונהו וחמור וגו' הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו קדוש ישראל נזורו אחור על מה תכו עוד תסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם וגו' ארצכם שממה עריכם שרופות אש וגו' ונותרה בת ציון כספה בכרם וגו' עד ואשיבה שפטיך כבראשונה ויועצך כבתחלה אחרי כן יקרא לך קרי' נאמנה וגו' והספיקות רבו ונראה המשך פסוק מגלת איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס בכה תבכה בלילה וגו' גלתה יהודא מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים וכו' דרכי ציון וגו' היו צריה לראש אויביה שלו. וגו' והקשה האלשיך הלא יותר ראוי לקונן על צרת העם על חללי עמי ולא על העיר וכו' ושאר הספיקות.

ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהי' בים והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה והיה שם עכו"ם עובד ע"ז ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה ואיזה אות אתה מבקש ממנה והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה ואם יביאנו אזי ידע וכו' והסכימו על איזה קנס שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח והלך אצלה לפתותה ולא יוכל להתקרב אצלה כלל וחזר ובא אלי' כמה פעמי' באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו עד דששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה א"ע ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם וכל זה לא נכנס באזניו והי' תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבת' ואהבת' ובא עמה לביתה ולבו בל עמה וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינ' על הים בלי מנהיג רק הבעל כסות ולשון שינה כאלו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה והתחחננה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח ואח"כ תבעה לתשמיש וכו' ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש והוצרך שם לרפואה זו והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב וחזרה לביתה ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה ושילחה מביתה בספינה עם מלח א' מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו' והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה ונתברר הדבר ואז עשה בו שפטים וכו' והנמשל מובן בכל עניני עה"ז מימות החורבן עד ביאת משיחנו בבא"ס [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח או לעשות צדקה וכיוצא בזה הכל מוכרחים וכו'. ואשה צנועה היא השכינה בסוד אשת חיל עטרת בעלה ונתקנא הס"ס ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו' וע"י השפח' גנב הטבעת הם סוד גורל ב' השעיר' א' לה' ואחד לעזאזל וע"י החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית וכמ"ש הרמב"ן וכו' ושלחה בספינה וכביכול הש"י שינה א"ע בתוך שם קדוש סאל וכו' וזה סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו' ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה' בבצרה וכו' ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד והבן. ובזה יובן מדרך הנ"ל א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה' ג' שושבינין א' ראה אותה בשלותה זה משה וא' איכה אשא לבדי טרחכם וגו' י"ל השכינה הנק' כה ותמה אי כה אשא לבדי טרחכם שהשכינה לבדי נושא משאת בני ישראל לכפר עונתם ע"י קרבן שהי' מקריבין בכל יום כמ"ש משא אשר יסרתו אמו והבן. ישעי' ראה אותה בפחזותה אמר איכה היתה לזונה שנתנה לנסותה ונחשבה לזונה כמו במשל הנ"ל וז"ש לשון תימה אי כ"ה השכינה נחשבה לזונה כביכול ובאמת עדיין היא קרי' נאמנה. ובזה מבואר הספק דהל"ל איך קרי' נאמנה היתה לזונה דמשמע וכו'. ירמי' ראה אותה בנוולה ששלחה מעל פניו בספינה וכו' ואמר איכה ישבה בדד ור"ל אי כה השכינה הנק' כה ישבה בדד מבעלה העיר רבתי עם היתה כאלמנה ולא אלמנה בסוד ואנכי אסתיר פני כמו משל מלת הנ"ל כי באמת הוא עמנו תמיד בסוד והוא אסור בזיקים וכו' וכל המשך הפסוקים יובן ממילא על גלות השכינה והבן. וע"ד הפשט י"ל איכה אשא לבדי טרחכם וג' דבארתי פסוק פ' יתרו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם וגו' איעצך ויהי' אלדי' עמך דכ' התו' בסנה' אדני משה כלאם הטל עליהם צרכי ציבור וכו' וכ' התו' פי' כלה נבואתך וכו' עיין במק' אחיר מזה. ובזה יובן איכה אשא לבדי ר"ל מאחר שאני נשאר לבדי בלי השכינה והטעם ע"י טרחכם ומשאכם שמוטל עלי טורח צרכי ציבור שאז כלה הנבואה וכנ"ל וא"כ איכה אשא לבדי טרחכם וק"ל.

בפסוק ואמר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ה' אלהיכם הרבה אתכם וכו' ופי' רש"י לאמר מהו לאמר אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם וכו' בפסוק איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם ופי' רש"י וכו' והוא תמוה ולבאר מדרש איכה משל למטרינותא שהי' לה ג' שושבינים וכו' מרע"ה אמר איכה אשא לבדי ישעיה אמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה ירמיה אמר איכה ישבה בדד העיר וגו' והספיקות עם ביאורן כתבתי במ"א וכעת נ"ל דכתבתי לעיל ביאור פסוק לא אוכל לבדי שאת את העם הזה וגו' והשיבו הקב"ה לך ואספת וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו' וביאור ש"ס דכתובות עתידין אילני סרק שבא"י שיטענו פירות והעולה משם כי אמר הקב"ה לאמר בשבילכם נדבר עמי וכו' כי כללות רוח ישראל נכלל ברוח של מרע"ה והם נושאין את נושאיו כי רוח החיה באופנים והבן

ובזה יובן ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם הכוונה אחר שהודיע הש"ית למשה ענין לאמר כנ"ל אז הודיע משה ענין זה לישראל וז"ש ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם כי מאחר שנאמר לי מפי הקב"ה לאמר מזה תדעו חבתכם לפניו ית' כי מצידי לא אוכל לבדי שאת אתכם רק ע"י סיוע שלכם שיש בי אז אוכל שאת אתכם וז"ש כי הרבה אתכם הכוונה כי הגדיל והרבה קדושה רבה שיש בכם השפיע זה על דייניכם כדי שיוכלו עי"ז לשאת אתכם אבל מצד עצמי ודאי לא אוכל לבדי שאת אתכם והבן. והנה מבואר בכתבים פ' ואתחנן בפסוק ויתעבר ה' בי למענכם וז"ל סוד הענין כי הלא הש"י נתן חכמה בפרנס הדור כפי זכות הדור וכאשר חטאו ישראל גרמו שיחזור משה לקטנותו בסוד העיבור והפסיד שאר הארה שהי' לו וזהו ויתעבר ה' בי למענכם וכו' יעו"ש א"כ מבואר כשחוטאין ישראל נסתלק חלק הקדושה שלהם שהי' בראש הדור דהיינו במר"עה ואז נשאר באמת לבדו כי גם משלו הפסיד לפי הכתבים הנ"ל כמש"ה ויתעבר ה' בי למענכם וכנ"ל.

ובזה יובן איכה אשא לבדי כי אחר שנסתלק הקדושה שלכם ממני ונשארתי לבדי בלי שום סיוע מכם אז אמר איכה אשא לבדי והוא ע"י טרחכם ומשאכם וריבכם שאתם רוגנין וחוטאים נגדו ית' והבן. ובזה יובן מדרש הנ"ל איכה ישבה בדד העיר רבתי עם משל למטרוניתא שהיה לה ג' שושבינים וכו' כי בא המדרש לפרש כוונת הפסוק שהנביא הי' מקונן על העיר ולא על העם שבתוכה שמצאוהו רבות רעות וצרות וכמדומה שזה הקשה רמ"א ונ"ל כי מצינו כי ראש העיר נקרא עיר במ"ש ואבחר בעיר בדוד וגו' וז"ש איכה ישבה בדד העיר רבתי עם כי העיר שהוא אדם ראש העיר שהי' נכלל בו רבתי עם רוח קדושה של כללות העם ועכשיו ע"י חטאם ישבה העיר בדד שנסתלק ממנו כללות הקדושה של רבתי עם והי' בזה ג' זמנים חלוקים כי בימי משרע"ה עדיין לא נסתלק רק נתנבא על העתיד איכה אשא לבדי אם יסתלק וז"ש איכה אשא לבדי לשון עתיד ולא איכה אני נושא כי נשמת משה נתגלגל בכל דור ודור כמבואר בתיקוני זוהר וישעיה אמר איכה היתה לזונה שסרה ממנו שלא רצה להתחבר עמו כזונה שסרה מבעלה ועדיין קריה נאמנה שהעיר עדיין נאמנה שלא נסתלק וכו' ובימי ירמיה כבר נסתלק ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם כאמור והבן