תולדות יעקב יוסף, וארא

וידבר אלדים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. והספיקות יבוארו וכבר כתבתי מזה לעיל יעו"ש בענין עבודת הש"י שמתחלה הוא מקרב את האדם מצד חסד אברהם. ואח"כ ביגיע כפו עד שיזכה בדין ונק' יצחק. ואח"כ כשמתמיד בעבודתו יושב אהלים נק' יעקב וכו' יעו"ש וק"ל. עו"ד י"ל דאי' בשבת כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב וכו' לבאר זה דכ' בעללות אפרים דף מ"ב ע"ד שראוי לשמוח לפני ה' ולעבדו בשמחה ובטוב לבב ולא יהי' דרך עוצב בו רק שיש זמן שיש שמחה לנפש ולא לגוף ויש זמן שמחה לגוף ולא לנפש ויש זמן שמחה לגוף ולנפש שהיא המובחר ומשל לב' בני אדם שפירשו מארץ מגוריהם אשר גרו בה ובבוא א' למדינת חבירו גם שעשה לו מטעמים כפי מקומו מ"מ השני שלא הורגל בו בעצבון יאכלנה וכן נזדמן השני למקום חבירו לא ערב לו שלא נתקררה דעת שניהם עד שבאו למקום מגורת שניהם ויעשו להם מטעמים כאשר אהבו שניהם וכו' כך הענין בגוף ונפש שפרשו מארץ מגוריהם והנפש המשכלת אינה שמחה באכילת הגוף וכן בשעת הלימוד ותפלה שהיא לחם הנפשי אין הגוף שמח בו כי אם באכילת מצוה אכילת שלמים בחג ששניהן מתענגים וכו' ודפח"ח.

העולה מזה שהגוף והנפש הם שני הפכים וענג של זה הוא מצר וצער לזה כי אם בענג מצוה. ובזה יובן כל המענג את השבת שהיא אכילת מצוה נותנין לו נחלה בלי מצרים דייקא שהיא שמחת הגוף והנפש יחד בלי מעיק ומצר וצער והיא נחלת יעקב כאשר יבואר וק"ל.

ובזה יובן וארא אל אברהם שיש זמן שיש שמחה לנשמה שנק' אברהם כנודע ויש זמן שיש שמחה לגוף שהיא מצד יצחק שהוא ציד בפיו ויש זמן שיש שמחה לשניהם הגוף והנפש שהוא בחי' יעקב המכריע בין שניהם ישב אהלים כנודע וז"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך והבן.

וכל זה באל שדי שנק' הטבע כמ"ש הרמב"ן בפרשה זו ושמי ה' שהיא למעלה מהטבע לא נודעתי להם כי אם למרע"ה שהי' סוד הדעת לקיים בכל דרכיך דעהו שגם באכילה גשמיות עושה יחוד קב"הו וכמו ששמעתי בפסוק כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך שהיא הנשמה עשה ודפח"ח ואז אין שייך ג' בחי' רק הכל בחי' א' והבן.

עוד י"ל דכ' הרמב"ן וחי בהם כי יש רוצה שע"י התורה והמצוה יהי' לו חיי הגוף עושר וכבוד ונותנין לו. ויש חיי עה"ב וכו' יעו"ש. ובאמת אין זה עיקר השלימות וכמו שכתוב בעללות אפרים לבלתי סור מהמצוה ימין או שמאל שלא יכוין בעשיות המצוה שבשמאלה עושר וכבוד או לאורך ימים שבימינה רק יעשה לשם פועלן וכו' וז"ש הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין וכו' יעו"ש.

ובזה יובן שיש נוטה לדרום לזה אני ג"כ וארא אל אברהם להחכים מצד דרום בחי' אברהם ויש להעשיר שנוטה לצפון בחי' יצחק ויש שאינו פונה לימין או לשמאל רק באמצע שהוא בחי' יעקב וכל זה באל שדי שעושה כדי להשפיע לו רב טוב מצד אל שדי שהוא די בברכותיו משא"כ שמי ה' שיעשה למע שמי ה'. לא נודעתי להם כי אם מי שהוא בבחי' דעת לקיים בכל דרכיך דעה"ו להש"י שיעשה לשמו וק"ל.

ועפ"ז נבאר נחלת יעקב ירש בלי מצרים נחלה ויכבדוהו עשיר ורש ותזכו לגאולה יום שבת אם תשמרו והייתם לי סגולה ששת ימים תעבודו ובשביעי נגילה וכו' כי בארנו ש"ס כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו' כי החומר והצורה הם ב' הפכים כשיש ענג לזה הוא מצר לזה זולת באכילה לש"ש שהוא תענוג ממוצע לשניהם והוא בחי' יעקב איש תם ישב אהלים לכאן ולכאן והבן.

ובזה יובן שרצה לספר בשבח המענג את השבת באכילה גשמייות ג"כ נהנה הנשמה והוא ענג לחומר וצורה וז"ש נחלת יעקב ירש בלי מצרים נחלה שאין זה מצר לזה ויכבדוהו עשיר זה הצורה המשפיע בסוד המאור הגדול ורש זה החומר המושפע בסוד המאור הקטן ועי"ז תיזכו לגאולה סוד גימל דלת שיסוד הנק' גואל המשפיע לדל והבן יום שבת אם תשמרו שהת"ת נק' שבת כנודע ואם תשמרו אותו והייתם לי סגולה כי הוא המשפיע לכם תורה ומוסר כדי שתהיו לי סגולה אם תשמרו לעשות כאשר יאמר לכם ששת ימים תעבודו ובשביעי נגילה דהקשה האלשיך בפסוק ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות וגו' ל"ל לצוות על עשיית מלאכה שהיא רשות וכו' יעו"ש.

ובארנו כי הוא ששת ימים תעבודו שהיא עבודת הש"י בפיך ובלבבך לעשותו לקבל משבת נפש רוח ונשמה ועי"ז ובשביעי נגילה בתוספ' נשמה כנודע וק"ל חפציך אסורים ר"ל כי צדיקיא אינון שלוחא דמטרוניתא להתפלל שיתמלא החסרון הלבנה ולא שיכוין אל עצמו וז"ש חפציך אסורים וגם לחשוב חשבונות אין עיקר כוונת השמות כנז' בכוונת האר"י על חשבונות כפשוטו רק לדבק ולקשר א"ע שם ואמר הרהורי' מותרים שמכוין ומהרהר לעצמו ג"כ והעיקר לשכינה זה מותר וז"ש ולשדך הבנות שהוא לייחד קב"הו שהוא לשדך הבנות והבן.

ועפ"ז נבאר ש"ס פ"ק דברכות כתיב חצות לילה אקום להודות לך וכי דוד בפלגא דלילה הוי קאי מאורתא הוי קאי דכתיב קדמתי בנשף וגו' א"ר אושעיא ה"ק מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה ודוד מי הוי ידע חצות לילה אימת השתא מרע"ה לא הוי ידע דכתיב כה אמר ה' כחצות הלילה מאי כחצות אלימא דא"ל הקב"ה כחצות מי איכא ספיקא קמי' שמיא אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא ואתי איהי ואמר כחצות אלמא מספקא לי' ודוד הוי ידע ומשני דוד סימנא הוי לי' כנור הי' תלוי למעלה ממטתו וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והספיקו' כתבתי לעיל וכו' יעו"ש.

ומקודם נבאר

מצוה דחשב הרמב"ם במנין המצות להבעיר אש במזבח העולה תמיד שנא' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וגו' להבין הא התורה והמצות הם נצחיים וא"כ איך נוהג מצוה זו בזמן הזה וגם שיהי' בכל אדם. ונראה לי דיבואר זה עם ביאר הפסוק פרשה צו את אהרן וגו' כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו דק' הל"ל תוקד עליו משא"כ בו משמע דקאי על אהרן דפתח בי' הכתוב צו את אהרן וגו' ונ"ל דאי' בש"ס דעירובין פ"ו מאי דרשו ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אעפ"י שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט וכו' ופי' הרב רמ"א בספרו שצריך שיתעורר האדם להתלהב באש הדיוט ואז יורד שלהבת י"ה משמים וכו' יעו"ש אך דלדברי התוס' שם לא שייך זה דהקשו התוס' לכאורה משמע שהקטירו על המזבח החיצון דאי במזבח הפנימי שם לא הי' יורד אש משמים וכו' מיהו בת"כ משמע שהקטירו בפנים ושם נשרפו וצ"ע עכ"ל.

וכדי לבאר כל זה נ"ל לבאר תחלה ביאר ש"ס פ"ק דברכו' תניא אבא בנימין אומר על ב' דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום מאי לפני מטתי אלימא בפני מטתי ממש והא צריך שלא יהי' חוצץ וכו' וי"ל קו' הט"ז מאי מצטער ה"ל ליתן בין צפון לדרום. ומה שבארתי עיין במ"א ועו' מה ענין ב' דברים אלו יחד שיצטער דוקא על שניהם יחד ועו' דמשני אלא אימא וכו' הא לא קאמר סמוך אלא לפני ומשני אלא אימא וע"כ הסגנון כמאמר אל תיקרי וכו' והסוגיא שם וכו' וה"נ כך ועו' דהל"ל בין דרום לצפון מימין לשמאל ולא בין צפון לדרום

ונ"ל דכ' הגאון מוהר"ם שיף ביאר פסוק כחוט השני שפתותיך ע"ד ר' חנינא בן דוסא שהי' יודע אם זה חי או מת אם שגורה תפלתו בפיו יודע שהוא מקובל וכו' וחוט השני היו ג"כ יודעין אם מלבין או לאו וז"ש כחוט השני כך שפתותיך ודפח"ח ובארתי בפסוק ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא וגו' מהו שגורה תפלתי בפי שיכוין אל השכינה וכו' יעו"ש דזהו כוונת הפסוק אם תשכבון בין שפתיים אל תיקרי אם אלא אם שיכוין בשפתותיו אל השכינה שנק' אם כל חי והבן וזהו כחוט השני שנק' כך השכינה כנודע כך יהי' שפתותיך שיכוין בתפלתו אל השכינה וכן משמע בתיקוני' פומא ברתא דמלכא ובה לשון למודים זהו צדיק ר"ל שהצדיק יכוין בלשון למודים שלו בין בתפלה בין בתורה אל השכינה שנק' ברתא דמלכא וז"ש ובה לשון למודים [והבן] וזהו כחוט השני שפתותיך וכו' יעו"ש בסוף תיקוני' וכן שמעתי ממורי כי צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא ומה שחסר להם ידעון שהחסרון זה הוא בשכינה ויתפללו שימולא החסרון שם ולא שיכוין להנאת עצמו והוא כלל גדול שהוא חסיד המתחסד עם קונו ולא עם עצמו ובזה יובן תניא אבא בנימין על ב' דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' אלא אימא סמוך למטתי ור"ל שרצה לעורר לבות בני אדם דכל חסד עבדין לגרמייהו ובריש תיקונין קורא תגר על זה שאינון צווחין ככלבים וכו' רק יכוין שתהא תפלתו סמוך למטתי ר"ל על כמו ועליו מטה מנשה שהוא סמוך וה"נ שיכוין בתפלתו להשכינה שנק' מטה כמ"ש הנה מטתו שלשלמה וכמו שדרשו בזוהר על ראש המט' יעו"ש ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דנודע מ"ש המקובלים פי' הש"ס לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ואח"כ יתפלל שהוא ב' מדות הפחד והחסד וכו' יעו"ש והוא לקשר השכינה בין תרין דרועין דמלכא ע"י שיתפלל בדחילו ורחימו שהם ב' פתחים הנ"ל הפחד והחסד שהיא אהבה ויראה.

ובזה יובן שהי' מצטער על ב' דברים אלו שראה בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון אינם נזהרין בזה להתחסד עם קונו שתהי' תפלתי לפני מטתי שהיא השכינה וכנ"ל ושתהא מטתי נתונה בין צפון לדרום שיעור ב' פתחים הנ"ל בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ויען כי ראה שמצות אנשים מלומדם ומחזיק טבותי' לראשו דכרע במודים בלי פחד ואהבה לכך הי' מצטער על זה וכמ"ש הט"ז בא"ח שכלפי בני עולם אמר זה יעו"ש. וזהו צחות לשונו בין צפון לדרום שיתחיל מצפון שהיא דחילו ואח"כ לדרום שהוא רחימו. והסוד אשה מזרעת תחלה דחילו של האשה מצד צפון הוי' לי' בני' זכרים וכמו ששמעתי בשם מורי מה שנא' לו משמים טעם איחור ביאת משיח שאין מאריכין באהבה רבה סוד נשיקין שקודם הזווג כדי לעורר תאוותה שתזריע תחלה ותלד זכר שהוא רחמים ודפח"ח וזה שסיים בש"ס דהווין לי' בנים זכרים והבן והש"י יכפר וז"ס עורי צפון ובאי תימן והבן.

ובזה יובן מצוה צו את אהרן וגו' ואש המזבח תוקד בו ר"ל בו באהרן שאש המזבח היא רחימו ושלהבת י"ה של השכינה שנק' מזבח כנודע תוקד בו בכהן שיכהן להש"י בדחילו ורחימו שהוא שיעור ב' פתחים הנ"ל בין צפון לדרום וכאמור. וכמו שהוא בפרט אדם א' שיקשט א"ע כך ראוי שיהי' שפתי כהן ישמרו דעת להשיב רבים מעון וכמו שביארתי כי גמור חסיד כי פסו אמונים מבני אדם דמשמש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא ובזה יובן אעפ"י שהאש יורדת משמים ר"ל משלומי אמונת ישראל שנק' שמים כמו שכתבתי האזינו השמים וכו' מ"מ מצוה להביא מן ההדיוט שהם המוני עם שיתעוררו הם ג"כ להתחבר עם שלומי אמוני ישראל משא"כ כשהם אינן מתחברין עמהם ומכ"ש שהם מלעיגים עליהם שגורמין רעה ח"ו.

ובזה יובן אש תמיד תוקד על המזבח תחלה הזהיר להכהנים שהם שלומי אמוני ישראל ועכשיו הזהיר להמוני עם שהם הדיוטים שיביאו אש מהדיוט כדי שיגרמו אשר אש תמיד תוקד על המזבח שהם שלומי אמוני ישראל וז"ש לא תכבה שלא יגרמו לכבות אש שלהביות עבודת ה' מן שלומי אמוני ישראל כמו שכתב גמיר חסיד כשפסו אמונים מבני אדם וק"ל והנה יש מזבח החיצון ששם אש הדיוט נגד המוני עם ויש מזבח הפנימי שלומי אמוני ישראל וזהו כוונת ביאר ק' התוס'.

ונחזור לענין הנ"ל כי נודע דוד הי' סוד המלכו' שנק' חצות לילה כמ"ש בזוהר פ' בא והכוונה לקשרה בין תרין דרועין דמלכא ובזה יובן חצות לילה אקום להודות לך ר"ל בסוד אקום את סכת דוד הנופלת כך הי' כל כוונת דוד להקים השכינה הנק' חצות לילה להודות להש"י שהוא תפארת ישראל וז"ש חצות לילה אקום להודות לך כאמור והמקשין לא נחית לזה וסבר כפשוטו לכך הקשה הא מאורתא קאי שנא' קדמתי בנשף וגו' ומשני ה"ק מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה ר"ל שלא עברה עלי השכינה הנק' חצות לילה בשינה שהיושב בטל כישן דמי ואכתי ק' וכי ידע זמן חצות כדי להקימה אז וז"ש ודוד מי ידע וכו' וסוד ידע הוא חיבור וז"ש השתא משה לא ידע שנא' כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגו' והכוונה שהש"י מתלבש בחצות לילה ויוצא בתוך מצרים בסוד וה' בהיכל קדשו כי חצות לילה שהיא השכינה היא היכל לשם הוי' להתגלות בתוך מצרים וז"ש מאי כחצות אלימא דא"ל הש"י כחצות מי איכא ספיקא וכו' אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא אני יוצא והכוונה כאמור ואמר איהו כחצות שלא ידעו על כוונה זו שיהי' התלבשות הש"י בחצות לילה רק יאמרו כפשוטו וכאשר לא יכוונו רגע חצות לילה יאמרו שאינו כמו שאמר משה וא"כ איך ידע דוד ומשני כנור הוי לי' ורוח צפונית מנשבת בי' ומנגן מאליו שהכנור שהיא השכינה שמצד צפון נתעוררה לשורר ולנגן מאליו לתפארת ישראל בסוד שמאלי תחת לראשי וימינו תחבקני וכאשר הכנור הי' מנגן אז ידע להקימה וכו' והבן וק"ל.

בפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. לבאר זה ע"ד כלל שבכל אדם יש מדריגה זו כמו שהי' בבריאת עולם ז"א בעל ששה קצוות סוד ו' שבשם ואח"כ בגדלות שבאו המוחין סוד הדעת כי קטן אין בו דעת רק בגדלות ואז נשלם שם הוי' ב"ה כך יש באדם בכל עת וזמן. וז"ש וארא אל אברהם יצחק ויעקב סוד ו"ק המתחיל מחסד שהוא אברהם וכו'. ושמי ה' לא נודעתי להם שלא הי' סוד הדעת עד משה רע"ה שנשל' בו שם הוי' כמ"ש בתיקוני' וק"ל וכדי להלביש ענין זה נ"ל עפ"י מה שבארתי בתוס' מס' שבת מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו התו"ס הא אמרו נעשה ונשמע ומשני מתוך האש הגדולה וכו' ושם בארתי סוד יציאת מצרים וספירת העומר וכו' כי האדם עיקר ביאתו לעולם בחומר וצורה כדי להכניע החומר אל הקדושה ובזה נכנע שמאל בימין שנכנעו הקליפות והטומאה אל הקדושה והנה אדם פרא יולד עם היצה"ר שהו' זקן שהקדי' טענתו קוד' היצה"ט שהוא ילד זקוני' קטן שבא אח"כ בשנת י"ג וכשנתעורר אדם משינתו שינת חמדת עולם עכור ליכנס בקדושה אז מצד החסד מדריגת אברהם מסייעין לו שיצא ממצרים מן מ"ט שערי טומאה ויכנס בקדושה וזה שאומר בעל הגדה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו שהוא תחלה אברהם מצד החסד ואז יש לו התלהבות אש הגדולה. ואח"כ אומרים לו שילך מעצמו מתורתו ועבודתו י"ת שבדין יטול שכרו ובחי' זו נק' יצחק שהוא דין ואז יש לו חבלי לידה וצער בתורה ועבודה עד שנשלם ונתחזק בדרך המיצוע הנק' יעקב שהוא חבל נחלתו ע"י חוט המשולש.

ובזה יובן וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי שהוא סוד ו"ק ואכתי שמי ה' לא נודעתי שיתן הדעת בכל דרכך דעהו שהוא דבר נפלא כמו ששמעתי ממורי דברים פרטיים בזה איך יתן הדעת בכל דבר גשמי ג"כ להעלותו ולקשרו ולחבר האהל להיות אחד אנס"ו ודי בזה וכדי להבינך זה אזכור אפס קצה ששמעתי ממורי בלומד דבר עמוק ואין מבין הוא מלכות וכשנתן דעת להבין וירד לעומקו אז קישר וחיבר מל' בבינה ודפח"ח ישמע חכם ויוסף לקח שאם נזדמן לו שוגג יתן דעתו שכבר עבר מזיד ולא תיקנו ועכשיו בא לזה שיתן דעתו לתקנו וזה פי' הפסוק למען ספות הרוה את הצמאה ות"א והוא תמוה' איפכא הל"ל ולדברינו א"ש וכיוצא בזה וק"ל.

עוד י"ל וארא אל אברהם מי שאין לו זכיות כלל ומבקש מצד החסד שיוצא למעלה ממדריגת הדין והט"בע מספר אלדים שהוא מדת הדין לזה נותנין מצד החסד בלי קצבה ויש שמבקש מצד הדין מאחר שאני עובד ה' שלמדתי שיעור גמרא ותוס' וכאלה ראוי לקבל שכר נותנין מצד הדקדוק מה שראוי להנתן לו ולא יותר וזה נק' יצחק מדת הדין וכמו ששמעתי בשם המגיד מו' מנחם נחלת יעקב ירש בלי מצרים נחלה וכו' ודפח"ח ויש מי שהוא כולל משניהם הנק' יעקב יושב אהלים דהיינו שיש לו לתלות במעשיו הטובים וליטול שכרו מצד הדין שהוא בחי' יצחק ומ"מ אינו מבקש רק מצד החסד והחנינה שהיא בחי' אברהם גם לזה נותנין בקשתו ובזה יובן וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וכו' וק"ל וז"ש וידבר אלדים אל משה לפי שנהג א"ע עפ"י הטבע גי' אלדים לכך נהג עמו לדבר ממדריגה זו ג"כ אח"כ עלה למדריגה יותר למעלה מהטבע אז ויאמר אליו אני ה' ג"כ למעלה מהטבע דלכך נק' י"ג מדות וק"ל ובזה תבין טעם שנק' אברהם חסד כי מצד החסד קרבו הש"י לעבודתו לא מצד זכות אבות שהוא תרח משא"כ יצחק מהדין ראוי לכך מצד אביו אברהם וכן הענין בבני אדם וק"ל

ונ"ל דהמוכיח בשער צריך לומר לכל א' מוסר לפי בחינתו וכשאינו יודע מהותו יחקר אחר קירת לבו שהלב שרש הכל כדאי' באבות כי לב טוב וכו' וכי תאמר איכה נדע מצפון לבו ונ"ל דיכול לידע מסיפורי דברים דנודע קולמס הלב הוא הלשון ונרמז בפסוק ולשוני עט סופר מהיר וכ' בעללות אפרים יעו"ש. ואמר החכם איש לפי מהללו מה שמשבח ומהלל מזה נודע מהותו וטבעו וכבר הוזהר ראש הדור כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל שינהג לכל א' לפי טבעו ומדתו שהיא בלב ונודע ע"י הלשון ובזה יובן וינהג את הצאן קדשים שהם ישראל אחר המדבר וק"ל עוד י"ל שהוא לשון דַבר א' לדור כי דור ודור ודורשיו שהדור לפי דורשיו ובזה יובן וק"ל.