תולדות יעקב יוסף, תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך ומנה הרמב"ם אחד מתרי"ג מצות לערוך נרות במקדש וכו' יעו"ש והקושיא מפורסמת איך בזמן הזה בטלה מצוה זו והא התורה והמצוה הם נצחיי' מעצמותו ית' שהוא הי' הוה ויהי'.

ועוד אתה תצוה מיותר דהל"ל צו את ב"י. ועוד מאי ויקחו דהל"ל ויתנו הגם די"ל דמצינו ארון נושא את נושאיו כי המפרנסים הת"ח הם נותנים ובאמת הם לוקחים השפע לעצמם עי"ז וכמו שכתבתי מזה במ"א יעו"ש

ועוד אליך הוא מיותר וכן הקשה האלשיך ונ"ל דאי' בפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר לבאר זה דזכרנו לעיל שתכלית האדם שנברא בחומר וצורה כדי שיכניע החומר אל הצורה בפרט אדם אחד והוא הדין בכללות העולם שיחזיר רשעים למוטב והבוגד יהי' נעשה מן היצה"ר שהוא נבל ליצר הטוב הנק' לבן. כמ"ש עם לבן גרתי וכנ"ל וכאשר המוני עם עולין מדריגה א' אז גם הראש שבדור יעלה למעלה כמו שמצינו במשה רע"ה כאשר חנו ישראל בתשובה שנא' ויחן שם ישראל נגד ההר אז ומשה עלה אל האלדי"ם וה"ה בהיפך ח"ו וכמו שכתבתי בשם המנוח מוהרי"ל פיסטנר ביאר פסוק כי גמור חסיד לפי שפסו אמונים מבני אדם וכו' יעו"ש. ובזה יובן שתכלית האדם שבכל עת יהיו בגדיך כמ"ש ובגד בוגדים בגדו שיהיו בוגדיך לבנים ואז ממילא נמשך שפע רב טוב המכונה לשמן על ראשך לא יחסר לראשי הדור שלך וק"ל. אך כדי שיחזור למוטב המוני עם צריך שיתחבר עמהם כמו שזכרתי במשל בן מלך שפשט השר לבושו וכו' ומצינו צוותא לשון חברותא. ובזה יובן ואתה תצו"ה ר"ל כשיהי' לך צוותא והתחברות עם בני ישראל להעלות' שיחזרו למוטב גם לך יהי' טובה גדולה מזה ויקחו אליך שמן זית שימשכו השפע המכונה לשמן לך ג"כ כמו שאמר ושמן על ראשך לא יחסר וק"ל.

עוד י"ל דשמעתי בשם מורי פי' הש"ס דהני תרי בדחי דהוי בני עלמא דאתי וע"פ שאלה נאמרה לו דהענין דהני תרי בדחי הי' כל עסקם להתחבר עם כל איש ואיש וליחד קב"הו בכל פרטי מעשה איש הן בביתו של כל איש ואיש או בעסקיו ובכלל ובפרט זולת מי שהי' לו צער ח"ו לא הי' יכול לייחד יחודו להתחבר עמו לכך היו מבדחי לי' בדברים עד ששמח ונתחבר עמו לדבק אתו עמו בו ית' וכו' והוא כלל גדול והבן ודפח"ח ובזה יובן ואתה תצוה את ב"י להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו ית' ואז גם אליך יבוא שפע רב וז"ש ויקחו אליך שמן זית זך וגו' וק"ל. ובזה תבין כי תשאו את ראש בני ישראל הוא להעלותן ולדבקם בו ית' וזהו כי תשא וגו' והבן. הגם די"ל דרך פנימי כי המדריגות הם כסדרן את הוא מ"ל ראש הוא חיבור י"מ כמ"ש וישתחו ישראל על ראש המטה כמ"ש בזוהר שם בני הם נ"וה ישראל הוא ת"ת וז"ש כי תשא כשתרצה להעלות המדריגות תראה להעלותן כסדרן את ראש בני ישראל והבן. ובזה יובן בזאת יבא אהרן אל הקדש מ"ל תחלה וק"ל

מצוה ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והי' פי ראשו בתוכו שפה יהי' לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא לא יקרע. ועשית על שוליו וגו' והספיקות רבו א' הא מעיל הוא תכשיט בפני עצמו ואפוד הוא תכשיט בפ"ע ומה זה דאמר מעיל האפוד וכ"ת כפי' רש"י על שם שהאפוד נתון על המעיל לחגורה נק' מעיל האפוד וכו'. א"כ ק' דהל"ל אפוד המעיל שהאפוד חגור על המעיל ב' ק' דדרשו חז"ל בכל כלי המשכן כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו שכל הרוצה לזכות בכתרה של תורה זוכה בה וכו' וא"כ גבי אפוד נמי כתיב ועשו את האפוד וגו' מה דרשית בי' ג' לשון כליל צריך הבנה דהל"ל כולו תכלת דגבי עולה הוא דאמרינן עולה כולו כליל משא"כ כאן. ד' למה הקפיד על צבע תכלת הגם דאין זה קו' כ"כ בהדי כבשא דרחמנא מ"מ בדאפשר למיהב טעמא א"ש ה' ק' לשון פי ראשו בתוכו צריך הבנה וגם שאר לשון הפסוק שעשה דמיון לתחרא שהוא מעשה שריון צריך הבנה. ו' ק' דהוא א' מתרי"ג מצות לא יקרע והנה התורה היא נצחי דבר הנוהג תמיד וזה אינו שמעיל אינו נוהג בזמן הזה וודאי ק' הגם דיש הרבה מצות כאלו מ"מ בכולם ק' כך ויבואר ג"כ ע"ד שנבאר כאן.

ונ"ל דכ' מהרח"ו בריש ספרו שער הקדושה כי נודע אל בעלי מדע גוף האדם איננו אדם אבל הוא ענין לבוש אחד תתלבש בונ פש השכלית היא הנשמה שהוא האדם עצמו בעודו בעוה"ז ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש ההוא ויתלבש בלבוש רוחני הנק' חילוקא דרבנן וכו' והוא נעשה מרמ"ח איברי' רוחני' דשס"ה גידי רוחנים הנעשה ע"י קיום רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וז"ש הסירו הבגדי' הצואים וגו' והלבש אותך מחלצות ע"כ.

וכבר נודע כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל נולד כביכול מזווג ת"ת ומלכות שהוא יחוד הוי' אדני העולה צ"א כמנין אפוד וכמ"ש בס' מאורות נתן יעו"ש נמצא העושה מלבוש רוחני לנשמה הוא מלביש את זו"נ ע"י קיום רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכוונה הראוי בלי שום פניה ומחשבה זרה. שלא יהי' חלק לס"א בכוונת המצוה דאל"כ פיגול הוא שנפסל במחשבה לא ירצה אלא צריך שיעשה כל המצוה לשמה בלי שום תערובות פניה ומחשבה זרה.

והסגולה לזה כ' בספרי היריאים שיהי' נדמה כאלו מת ואינו בעוה"ז ועומד בג"ע לפני כסא כבודו וע' סנהדרין כמ"ש חברי' מקשיב' לקולך וגו' יעו"ש וכ"ז הענין מרמז תכלת שהוא מרמז על מיתה כמ"ש בזוהר וגם מרמז על כסא הכבוד וכמ"ש באלשיך בזה יעו"ש ותרווה צמאונך בענין מוסר גדול על מספרי ל"ה יעו"ש

והנה שיהי' מחשבתו ראוי לייחד יחודי' בלי שום מחשבה זרה א"א לייחד כ"כ כ"א שיהי' לו נשמה מעולם הבריאה ואם לאו אין יחודו יחוד כי האדם יש לו נפש מעולם עשי' ורוח מיצירה ונשמה מבריאה ונשמה לנשמה מאצילות ואלו ד' עולמות הוא ד' אותיות הוי"ה באופן שהאדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכמ"ש האלשיך פ' ויצא יעו"ש ונשמה הוא מרמ"ח איברי' ושס"ה גידים רוחני' ע"י קיום תרי"ג מצות באופן שאם לא קיים מצוה א' הרי הוא חסר אבר א' ומום בו ואינו כסא להשראת שכינה ולהמשיך נשמה מאצילות או מבריאה.

ובזה יובן ועשית את מעיל האפוד ור"ל שיעשה לעצמו חלוקא דרבנן שהוא לשון מעיל לנשמתו והוא מייחד זו"נ שהוא כמנין אפוד וזהו מעיל האפוד חלוקא דרבנן לנשמתו שהוא האפוד וסדר עשיתו הוא כך שיהא כליל ר"ל שיהא כליל לה' רק לשמה שיעשה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת לשמה בלי שום פניו' שבעול' והסגול' לזכך מחשבתו כך ע"י צבע תכל' שיהי' נדמה כאלו מת ועומד לפני כסא כבודו ואז כשיזכך מחשבתו כ"כ יהי' פי ראשו בתוכו ר"ל כמ"ש פ"י שני' שהוא לשון חלק וכוונתו שהחלק שבראשו דהיינו שיזכה למשוך לעצמו נשמה אצולה מראש המדריגות שהוא מעולם הבריאה יהי' בתוכו בתוך האדם ושפה יהי' לפיו סביב ומפרש התרגום כפול יהי' בתוכו כי יש למעלה מנשמה עוד חלק הנקרא נשמה לנשמה מאצילות וכל מי שיש לו נשמה מאצילות אין חטא בא ע"י כמבואר בתיקוני' כי רגלי חסידיו וכו' וז"ש כי פי ראשו בתוכו יהי' כפול כמו שפה דהיינו שיזכה להמשיך לעצמו ולתוכו נשמה ונשמה לנשמה ויהי' כמו גדר ושפה ג"כ לפיו סביב ולשמרו מהקליפות שלא יחטיאו והיינו בתנאי שלא יהא שום חלק לס"א בכל רמ"ח איברי' ושס"ה גידיו רוחני' שיה' כולו לה' שאם יהי' מקום במצוה א' לס"א גורם להסתלקות הקדושה והתפשטות הס"א בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו כמו במעשה שריון שאם נתקלקל א' מטבעתי השריון אזי נתקלקל הכל וכמו ששמעת' משל בא' שהפציר מחבירו לקנו' ביתו ולא עלתה לו עד שקנה בדמי' מרובי' שיהי' לו מקום בביתו רק על מסמר א' עד שזה הי' סבה שהוכרח לעקור מביתו לגמרי כך הענין כשיש מקום לקליפות לשלוט באדם באבר א' ח"ו אזי הוא סבה להסתלקות הקדושה ח"ו מכל וכל וזה שרמזה התורה והזהירו שיהי' מעשה אורג הנארג הכל כאחד כפי תחרא שלא יקרע אפי' במקום א' שלא יתן מקו' באחד מאיבריו חלק לס"א רק יתקדש בכל איבריו וגידיו בכוונתו הראויה ואז קדוש יאמר לו.

וקאמר ועשית על שוליו רמוני תכלתו פעמוני זהב בתוכם וגו' ור"ל אחר שתיקן וקישט א"ע ועשה מעיל חלוק' דרבנן לאפוד היא נשמתו ברמ"ח איברי' ושס"ה גידי' רוחני' אזי בסוף יראה לזכות הרשעי' ג"כ שהוא תכלית השלימו' לקשט א"ע תחלה ואח"כ לקשט את אחרים וז"ש על שוליו ר"ל אחר שנגמר המעיל לעצמו יעשה על שוליו רמוני תכלת הרשעים שבחייהם נקרא' מתים הנרמז על תכלת וכנ"ל. ומ"מ נקרא רמון כי פושעי ישראל מלאי' מצות כרמון ותראה שיהיו פעמוני זהב בתוכם כי התורה מפי הגבורה ניתנה מצד צפון שהוא גבורה ומצפון זהב יאתה ותראה ללמדו תורה ומוסר שיהי' נמשך בו רוח חיים היפך מה שהי' מת שלא נשמע קולו כמו רמוני תכלת ועכשיו יהי' בו רוח ממללא כפי' התרגום על פסוק לנפש חי' ויהי' פעמוני זהב הנשמע קולו בתורה הנרמז לזהב בתוכו וזה יהי' לו סביב להגן מהקליפות להעלות נשמתו כי מבואר בכתבי האר"י שאין לך דבר מסוגל לעליות הנשמה להגן מחיצוני' כמו המזכה לרשע. וא"ש והבן וק"ל

במסכת סוטה דף ל"ו מיתבי שני אבנים טובים הי' לכ"ג על כתיפיו ושנים עשר שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וכו' שנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודא מוקדם וחמישים אותיות היו עשרים וחמש על אבן זו וכ"ה על אבן זז ר"ח ב"ג אומר בני לאה כסידרן וכו' ואלא מה אני מקיים כתולדותם כשמותם שקרא להן אביהם ולא כשמות שקרא להן משה ראובן ולא ראובני וכו' הני חמישים אותיות נ' נכי חדא הוי אמר ר' יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנא' עדות ביהוסף וגו' מתקיף לה רנב"י כתולדותם בעינן כשמות שקראו אביו אלא כל התורה כולה בנימן חסר כתיב והכא בנימין מלא כדכתיב ואביו קרא לו בנימין עכ"ל ופי' רש"י כתולדותם כסדר לידתן חוץ מיהודה וכו' נ' נכי חדא אאבן השני קאי ע"כ וי"ל חדא דא' מפני שיהודא מוקד' משמע הא דמפרשנא הפסוק כך משום דיהודא מוקדם ועוד זהו גופא מנלן דכאן יהודא מוקדם שמא כאינך תנאי דאין כאן שום קדימה ליהודא ועל כל פנים איפכא הל"ל כתולדותם אלא שיהודה מוקדם שנאמר שנית התולדותם ולא ראשונה משא"כ השתא תני תניא בדלא תניא. ב' קשה קו' תמוה לת"ק דס"ל כל השבטים כסדר לידתן נכתבו רק שיהודא מוקדם א"כ ל"ל קרא כלל ללמד זה מדכתיב שנית כתולדותם דבלא"ה היו עושין כן מסברא דאמר בפ' נשא בשם ספרי זוטא ויאמר ה' אל משה נשיא א' ליום אמר משה לישראל הק"בה אמר כי שתקריבו אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון נתנו עיניהם בנחשון משבטי יהודא ואמרו הוא שקידש שמו של הקב"ה על הים ראוי הוא שיקריב ראשון וכו' ביום השני הקריב נתנאל נשיא יששכר לפי שבא ראובן ועירער ואמר די שקדמוני יהודא מקריב אני' לפי סדר התולדה א"ל משה כך נאמר לי מפי הגבורה וכו' הרי דאתם שלא נאמר מי יקריב ראשון הקדימו את יהודא מסברא ואח"כ הי' הסברא נותנות להקריב לפי סדר התולדה שמטעם זה עירער ראובן עד שאמ' משה שצא' לו מפי הגבורה וכו' א"כ בנדון דידן שהוא לפי התולדה ויהודא מוקדם ל"ל קרא ע"ז דבל"ה היו עושין כך מסב' כמו התם. ג' ק' מאחר דפסוק כתולדותם משמ' הכי ומש"ה א"כ מ"ט לא ס"ל למר כמר ובאיז' סבר' פליגי ד' ק' שפי' רש"י נ' נכי חדא קאי אאבן השני מה בעי רש"י בזה ומהיכי תיתי שלא נאמ' דקאי אשני מאח' דהחסרון ניכר שמה. ה' ק' לר"נ דא' הא כתולדותם בעינן נכתב כשמות וכו' הא קו' זו קאי לת"ק דא' חמישים אותיות וכו'. ולת"ק לא ס"ל כתולדותם כשמות וכו'. ולר"ח דפליג את"ק הוא דסבירא ליה הכי וכנ"ל.

וביותר לפי המסקנא דעלה בש"ס דבנימין מלא כתיב כשמות שקראו אביו משמע דגם למסקנא דסבירא ליה לת"ק כשמות וכו'. והוא נגד הש"ס הנ"ל ו' קשה לרש"י שפירש בחומש כתולדותם כדרך שנולדו ראובן וכו'. ובנימין מלא שכך כתוב בסדר לידתו וכו'. שהוא נגד הש"ס הנ"ל ואתי דלא כמאן דלת"ק דסבירא ליה כדרך לידתן מ"מ ס"ל דיהודא מוקדם ורש"י חשיב ראובן שמעון ויהודא רביעי וכן הקשה מוהרש"א והניח בצ"ע. ז' ק' דלפי הוצעו' הש"ס הנז' כשמות שקרא לו אביו הוא לר"ח וא"כ רש"י פתח בת"ק וסיים כר"ח. ח' ק' להרמב"ם שכ' בפי' המשניות והריטב"א שכ' דיהוסף כתיב ובש"ס סותר זה במסקנה כנ"ל.

והסגנון יהי' כך דשני קושי' הראשונ' יתורץ א' בחברת' עפ"י קושי ג' דיש לומר דטעמא דת"ק דס"ל כר"ח דתולדותם אתי ללמד שלא יוכתוב ראובני וכו'. דז"א דניזל בתר טעמא שכתב משה ראובני כדי שיהי' שם י"ה מעיד עליהם שלא נכשלו בזנות. וממילא מוכח דבאפוד אין צריך שיכתוב ראובני דאמר שם יוסף נכנס לדבר עבירה ובאתה דיוקנא של אביו ואמר לי' עתידין אחיך שיהיו נכתבין באפוד ושמך לא יכתבו וכו'. הרי אם הי' חוטא בזנות לא הי' שמו נכתב באפוד כלל אם כי אין לך עדות גדולה מזו שלא נכשלו השבטים בזנות מדכתיב שמם באפוד ובודאי דאין צריך עדות של י"ה כאן באפוד שיכתב הראובני ואם כן למה לי קרא על זה אלא ש"מ כתולדותם אתי לת"ק. ור"ח ס"ל על כרחך מוכח דלא כת"ק. ואי מכח קושיא הנ"ל. ז"א דאף באפוד ה"א דצריך עדות הנ"ל. והוא מדמצינו שהי' כתוב באפוד יהוסף כדמסיק ר"י הנ"ל וידוע דמשום זה ניתוסף ה' ליוסף כדי שיהי' שם של י"ה מעיד עליו שלא נכשל בזנות שנאמר עדות ביהוסף וגו'.

וא"כ לפירוש זה ה"א דגם ראובני צריך לכתוב ג"כ דהיינו עדות של השם לכך איצטרך כתולדותם למעט ראובני דדוקא כשמות שקרא להם אביו בעינן אך דלפירוש זה קשה לר"ח איך נכתב יהוסף גופא הא בעינן לדידי' כשמות שקרא להם.

והשתא תבין דבביאור קו' האחרונ' יבוארו ג' קו' הראשוני' ממילא והוא דרש"י פי' בכוונה דהקו' חמשים נכי חדא קאי על אבן השני ללמד דקו' הש"ס קאי רק לת"ק דס"ל חמשים אותיות היו ולפי סדרו הי' באבן השני רק ך"ד אותיות וחסר אות א'.

ואע"פי דלפי הוצעה הנ"ל דס"ל לר"ח דלא כת"ק משום דה' כתיב יהוסף וכז' א"כ ש"מ דס"ל ג"כ דחמשים אותיות היו באפוד ולכך ה' כתוב יהוסף דאל"כ הוי נכי חדא וא"כ י"ל דהקושי' בש"ס נכי חדא קאי ג"כ לר"ח מ"מ ס"ל לרש"י דהקו' בש"ס הוא רק לת"ק ולא לר"ח וזה נלמד ממה שכתב רש"י אאבן השני קאי שהי' חסר א' והוא דוקא לת"ק משא"כ לר"ח הי' חסר באבן השני ז' יעו"ש ברש"י הסדר לר"ח דהי' באבן ראשון ך"ח ובשני ך"א והשתא דמוכח דהקושי' הוא לת"ק ותירוץ הש"ס הוא ג"כ אליבי' ד"ה כתיב יהוסף ועל זה מקשה ר' נחמן השתא דאתינו לזה דגם לת"ק ס"ל דהי' כתיב יהוסף א"כ מעתה אין מקום לת"ק לדחות דברי ר"ח בזה דס"ל דכתולדותם אתי למעט ולא כשמות וכו' וכנ"ל א"כ קשה גם לת"ק איך נכתב יהוסף הא בעינן כשמות וכו'.

ועל זה משני דבאמת למסקנא גם הת"ק ס"ל כתולדותם דבעינן כשמות שקראו אביו דאל"כ איך היו חמשים אותיות וע"כ בנימין כתיב וכ"ת השתא דס"ל לת"ק כתולדותם בעינן ולא כשמות וכג' א"כ לפי סדר התולדה מנלן ז"א דהא ק' קו' א' ב' הנ"ל למה לי קרא ע"ז דהוא נלמד מסברא וכנ"ל ולפי מסקנא זו א"ש הכל דסדר התולדה באמת נלמד מסברא וכתולדותם בעינן ולא כשמות.

והשתא משמעות הסוגיא בדברי הת"ק הוא ג"כ כך שנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ור"ל מה שנכתב כתולדות' דבעינן כשמות שקרא אביו הוא קאי על אבן השני דבנימין הי' באבן השני אבל לא ראשונה ר"ל דאבן הראשון אין צריך מיעוט והיינו ראובני וכו' דז"א דבלא"ה מוכח דא"צ ליכתוב כך כיון דלמסקנא ס"ל לת"ק דלא הי' כתוב שם יהוסף נשאר סברת ת"ק הנ"ל אדוכתי' דעל ראובני א"צ שום מיעוט וע"ז מקשה הש"ס מנלן דכתולדותם אתי ללמד ולא כשמות דלמא כתולדותם אתי ללמד על סדר התולדה שהוא באבן השני ולא בראשונה. ואמ' דע"כ ז"א דלפי"ז דאבן הראשון הוא אינו כסדר התולדה א"כ עדיין לא נודע מי בראש וצ"ל דסמכינן אסברא מפני שיהודא מוקדם כמו שמצינו בנשיאי' א"כ לפי"ז לא בעי קרא כלל דיהי' נלמד הכל מסברא וכנ"ל אלא ש"מ דבאמת סדר התולדה נלמד מסברא וקרא אתי ללמד על בנימין דיהי' מלא ולא למעט ראובני ג"כ וכנז' וק"ל.

וכל זה אתי שפיר לשיטת רש"י דהקושיא חמשי' נכי חדא קאי לת"ק מש"אכ הרמב"ם והריטב"א סבירא ליה דהא הש"ס לא פרט דהקוש' קאי על אבן שני רק כלל אומר חמישים נכי חדא א"כ י"ל דהקושיא קאי לתרוייהו בין לת"ק בין לר"ת דס"ל דחמישים אותיות הי' שם והא הוי נכי חדא ומשני לתרויהו יהוסף כתיב ומקשה הש"ס הא כתולדותם בעינן כשמות וכו' וקו' זו קאי לר"ח דס"ל כנ"ל וא"ש והבין כי קצרתי מחמת נחיצה והמשכיל יבין וק"ל.