תולדות יעקב יוסף, תרומה

ויקחו לי תרומה ופי' רש"י לי לשמי וי"ל מה בעי רש"י בזה וגם שאין לו שחר ונ"ל דאי' מריש הוי חטיפנא מתנתא כיון דשמענ' להא ונתן ולא שיטול לא חטיפנ' וא"כ ק' דכתיב ויקחו לי תרומה הל"ל ויתנו לי תרומה וכ"ת דאתי לומר דרשאי ליקח ק' באמת מ"ש משאר מתנו' כהונה דכתיב ונתן ולא שיטול ונ"ל דאי' לא ניתנה תורה אלא לאוכלי תרומה וא"כ רשאי שיקח למען ילמד תורת ה' וידועשכל התורה שמותיו ית' כנודע ובזה יובן ויקחו לי תרומה ק' דהל"ל ויתנו וכ"ת דה"א ולא שיטול ואתי לומר דרשאי אף ליקח ק' באמת מ"ש משאר מתנות כהונה לזה ביאר הפסוק בעצמו מה שאמרתי בתרומה ויקחו דרשאי אף ליקח הוא לי לשמי בשביל התורה שהוא שמו ית' שלא ניתנה תורה כי אם לאוכלי תרומה וק"ל ובד"א נ"ל דאי' במדרש ויתנצלו בני ישראל את עדי' מהר חורב זין הי' להם ושם המפורש חקוק עליו וכשחטאו נקלף מהם וידוע דתרומת המשכן הוא לכפר על מעשה עגל וע"כ יחזרו למתנתם לשם המיוחד ובזה יובן ויקחו לי לשמי ע"י התרומ' שיתנו למשכן וק"ל.

עוד י"ל ביאר רש"י הנ"ל וכו' דשמעתי ענין בכל דרכך דעהו גם בספורי דברים שעם חבירו יכוין שהוא כדי שיתקרב אצלו ואז אם יבקש ממנו איזה דבר מצוה ויראה שימלא משאלתו ע"י שנתקרב כבר אצלו בספורי דברים בעלמא והוא סוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה והבן וז"ש ויקחו לי תרומה ר"ל כשתרצה שיתקרב חבירך אצלך ולהרימו תקחו לי ג"כ בכוונתך שתכוין שהוא בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה והוא יחוד גדול וז"ס לי לשמי והבן שהוא כלל גדול בכל עניני גשמיים ג"כ ודי בזה והבן.

מצוה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הנה האדם שהוא עולם קטן ויש בו מקדש ומשכן ולכאורה הוא בלתי מושג לפי קוצר דעתינו ולהבינך זה נ"ל ע"פ קו' היות' גדולה דתרי"ג מצות הם נאצלין מעצמותו ית' כמ"ש באלשיך פ' תצוה יעו"ש וכמו שהוא נצחי וקיים לעד הי' והוה ויהי' [אשר לפ"ז לכך נק' שמו ית' ידו"ד שיש בו אותיות הי' הוה ויהי'] וא"כ גם מצותיו הם נצחיים וא"כ תקשה בנין ב"ה שהוא מתרי"ג מצות תינח בזמן שב"ה קיים ובזמן הזה שאין מקדש איך אפשר לקיים מצוה זו גם שהקו' על שאר המצות שאינם נוהגין רק שאנו בענין מצוה זו קיימינן גם בזמן המקדש לא קיימו מצוה זו רק הדור של שלמה שבנו המקדש ואיך יש תרי"ג מצות בכל דור נוסף לזה כל אדם יחידי צריך לקיום תרי"ג מצות וכפי' ספר כבוד חכמי' פלוגתא דר"י ור"ל בסנהדרין ופערה פי' לבלי חק אף על מצוה א' שחסר מן תרי"ג וכו' יעו"ש.

ואיך יש בכל יחיד מצורף לזה ששורש מה שעלתה במחשבתי לבאר פי' על תרי"ג מצות כדי לידע ולהודיע איך יכול האדם לקדש ולדבק א"ע ע"י המצות בו ית' לקיים מ"ש ובו תדבקון שהוא התכלית של קיום כל התורה ומצות וא"כ איך במצוה זו של בנין ב"ה יכול לדבק א"ע בו ית' ונ"ל דאית' בפ' אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן והספיקו' רבו א' לשון אלה ב' לשון פקודי ג' כפל המשכן משכן ותנחומא שפי' שנתמשכן ב"פ ק' הא חדא יצטרך וחד מיותר ומנ"ל כי ב"פ נתמשכן בעונות ישראל ד' העדות שפי' בתנחומא עדות שוותר להם וכו' מ"ט פי' זה כאן ולא קודם לזה וגם דלמא שהי' בו ארון העדות.

הגם די"ל קו' ג"ד יתורץ חדא באידך דלאו מיותרא דב"פ המשכן דרוש שנתמשכן וכו' אלא מדהוא עדות שוויתר להם עוונם שהרי השרה שכינתו ביניהם א"כ אחר שאין השראת שכינה כ"א בסילוק עונם א"כ ממילא מוכח מה שנתמשכן ב' פעמי' כנודע שהוא סילוק השכינה הוא ג"כ ע"י סיבת עונם אך דלפי' זה ק' דל"ל ב"פ וג"כ מוכח זה מן העדות כאמור ה' אשר פקד עפ"י משה עבודת הלוים שאין לו שחר כלל. ו' ביד איתמר בן אהרן מה ענינו לכאן ונ"ל דנודע כי מלאכת המשכן ותבניתו הוא תבנית צורת העולם וז"ש יודע הי' בצלאל לצרף אותיו' שנבראו בהן שמים וארץ וכו' הרי המשכן הי' צורת ותואר העולם ונודע כל מה שיש בעולם יש בנפש האדם בסוד עשן והר סיני עשן כולו וא"כ האדם הוא תבנית המשכן ולפי' זה יש לפרש טעם שנק' משכן כי באדם יש משכן הנפש בלב האדם ומשכן הנשמה במוח וצריך האד' שיעשה א"ע כסא להשראת שכינה בלב ומוח כנודע ממה שכ' הב"י בטא"ח סי' כה' בשם הרב ר' יונה טעם הנחת תפילין בראש נגד המוח ושל יד בזרוע נגד הלב כי בתפילין שבראש האדם משעבד לבורא ית' הנשמה שהיא במוח ובתפילין שביד האדם משעבד גופו ומפני כך צוה לשום אותם כנגד הלב שהלב הוא עיקר התאות והמחשבות ובזה יזכור את הבורא וימעט הנאתו וכו' וכשקורא ק"ש ומתפלל בענין שמשעבד לו נשמתו וגופו זהו מלכות שמים שלימה עכ"ל.

והטעם שקורא רבינו יונה בזה שמשעבד נשמתו וגופו להש"י מלכות שמים שלימה כי נודע הנשמה עליונה המתלבש בתוך גוף קדוש העליון הוא הוי' אדני בסוד וה' בהיכל קדשו הוי' הוא ז"א הנק' שמים והיכל הוא אדני הנק' מלכות וכשהאדם עושה א"ע מרכבה המוח שהוא הנשמה להשראת נשמה עליונה הנק' שמים ע"י שמשעבד לו המוח ומשעבד לו הגוף להשראת השכינה הנק' מלכות שיהי' בלב שהוא עיקר תאוות הגוף וע"י יחוד הנ"ל קורא ק"ש ומתפלל וודאי זו היא מלכות שמים שלימה בסוד הוי' אדנ"י והבן. ובזה תבין טעם וסוד מצות תפילין שהוא לפי פשוטו עפ"י הפוסקים שצריך לשעבד הגוף והנשמה להקב"ה בהנחת תפילין של יד ושל ראש שיעשה א"ע מרכבה להקב"ה ושכינתי' וגם הכוונת ע"פ כתבי הרב האר"י זלה"ה מכוין ע"פ הנ"ל שכ' שבשל יד יכוין להמשיך מוחין לנוקבא דז"א הנקרא מלכות ובשל ראש להמשיך מוחין לז"א וכו' יעו"ש. ולכאורה איך יתכן זה להמשיך באדם הגשמי מוחין וחיים אל האדם העליון ולפ"ד א"ש כי האדם צריך שיעשה א"ע מרכבה להאדם עליון ע"י הכנת מעשיו הטובים שיהי' ממש דוגמת האדם העליון ומעתה בשל יד שהוא מלכות ממשיך מוחין למלכות ובשל ראש שהוא הנשמה בסוד ז"א הנקרא שמים ממשיך מוחין לז"א וע"י המשכת המוחין הנ"ל נעשה יחוד מלכות שמים שלימה והבן. והשם יכפר.

ולפ"ז שפיר הזהירו חכמינו הקודמים לטהר ולקדש המוח והלב במחשבות קדושות שיהי' כסא להשראת שכינה קבה"ו במוח ובלב ועי"ז יוכל להתדבק בקונו שהוא העיקר בעסק התורה והמצות בעבודת אלהות וכמ"ש בר"ח שער הקדושה פ"ו יעו"ש. ובתקונים יעו"ש

והעולה משם כדי שיוכל לטהר מחשבתו ולבו שהם י"ה שבשם נגד האיברים המשובחי' והנעלמי' שבאדם להיות כסא להשראת שכינה כנז' צריך תחלה לקדש ולטהר איברים הלגלים שהם נגד ו"ה שבשם במעשה התשובה וביחוד בקדושת הראי' והשמיעה והריח והדיבור שהם נגד שם יהו"ה וכו' יעו"ש. ואחר שיהי' כלי הגוף טהורים וקדושים תשרה המחשבה בהן וכו' יעו"ש וגורס גם במדות עליונ' ששב המוח העליון שהוא חכמה ולבא שהוא בינה עלאה על ז' המדות ואם הבנים שמחה שזו היא תשובה שלימה והבן ונ"ל שזהו ענין כוונת מצות התפלין והבן. מצוה ועשו ארון עצי שטים

פירש רש"י ג' ארונות עשה בצלאל וכו' והקשו הקדמונים וכו' וכ' הג"א כי התורה עץ חיים והציפוי זהב כי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכת' הרב רמ"א כי יש ג' בחי' בעוסק בתורה א' עוה"ז ב' עוה"ב ג' לדבק בחיים וכו'. ונ"ל שנשאלתי ביאור פסוק פ' משפטים כפל רישא וסיפא אם בעליו עמו לא ישלם ועוד אם שכיר הוא בא בשכרו ונחלקו בו בש"ס מה דינו אם כשומר שכר וכו' והוא תמוהו שלא ביאר הפסוק עצמו ונ"ל דאיתא בש"ס דר"ה דף ח' ע"ב א"ר ישמעאל מר"ה עד יה"כ לא הי' עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחים ועטרותיהם בראשיהן וכו' ופי' רש"י אם רצה לשום עטרה וכו' והוא תמוהו.

ונ"ל דאיתא בש"ס דיומא דף ע"ב א"ר יוחנן ג' זירו' הן של מזבח וארון ושולחן של מזבח זכה אהרן של שולחן זכה דוד של ארון עדיין מונח וכו' שמא תאמר פחות הוא ת"ל בי מלכי' ימלוכו וגדול התורה הממליך מן המלך כפי' רש"י לבאר זה נ"ל דאי' בפ"ק דר"ה דף ד' האומר סלע זו לצדקה שיחיו בני שאזכה לחיי עוה"ב הרי זה צ"ג וכו' וכתבו התוספת בד"ה והא דתנן בפ"ק דאבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס היינו כאומות העולם שתוהין על הראשונות.

והקשה מוהרש"א והא צדוק ובייתוס היו ישראלים ואפ"ה תהו על הראשונות לכך גריס כעין אומות העולם. ולי נראה תמוה קושי' התוספת הא אמרו בש"ס מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מלי דאבות. וא"כ מדת חסידות הוא שלא יהי' עובד ע"מ לקבל פרס ומ"מ בעובד ע"מ לקבל פרס עכ"פ צ"ג מיקרי ולא איקרי חסיד ולק"מ קושי' התוספת הנ"ל

ונ"ל לבאר קושי' התוספת על כוונה אחרת דכתבתי לקמן על ג"ד העולם עומד תורה ועבודה וג"ח. והקשה הא אמר על עזבם את תורתי משמע על עמוד התורה לחוד עומד העולם וביארתי כי בתורה יש ג' עמודים הנ"ל שהם דין ואמת ושלום כי מלכות איקרי יראה שייך לתורה דזה בלא זה נקרא נרגן מפריד אלוף וכ"ז ע"י כי חסיד אני זה המתחסד עם קונו וכו' יעו "ש. ובזה יובן ש"ס דיומא אר"י ג' זירים א' נטל אהרן ב' נטל דוד מלכות ג' התורה שמא תאמר פחות הוא ת"ל בי מלכים ימלוכו ר"ל מי שמתחסד עמי דהיינו עם קונו לחבר בי מלכים יראת ה' שהתורה יהי' עם יראת שמים שנקרא קב חומטין והיא נקרא מלכים אז יזכה שימלוכו כי נוצר תאנה יאכל פרי' וע"ש כך נקרא ישראל ממלכת כהנים בשעת מתן תור' שע"י כהנים בחי' חסד חיבר מלכות עם ז"א שנקרא תורה וגם נקרא ישראל ממלכת והבן. ובזה יובן קו' התו' האומר סלע זו לצדקה דהל"ל סלע זו לעניים. ע"כ כוונתו לעשות מצדק צדקה כנודע סוד הצדק' לחבר ה' תתא' עם ה' עלא' ע"י ו' דהיינו ע"י חסד זה מתחסד עם קונו א"כ הוא בבחי' חסיד עוד י"ל כי סלע בחי' צדק מלכות ומכוון להעלותה לקשרה בבינה שנק' צדקה כנודע וז"ש ויחשבה לו צדקה כמ"ש בזוהר וק' מאבות שהוא בחי' חסר ג"כ אל תהיו כעבדי' וכו' ומשני והבן. ובאמת הי' ראוי לש"ס לומר הרי זה חסיד אלא דנחית להקשות גם אי איקרי צדיק ולא חסיד מ"מ תיקשי איך קוראו בזה החמיץ וק"ל.

העולה מזה שיש ב' בחי' בעבודת ה' א' ע"מ לקבל פרס הוא בחי' עבד ב' שלא ע"מ לקבל פרס והנפקותא כי עבד נק' נוטל פרס לפי כי שכרו בעוה"ז הוא רק פרס וחצי מן שכר עוה"ב וכנז' במד"ש משמע שלא ע"מ לקבל פרס שכרו משלם עוד נפקותא זה נק' בעליו עמו שעושה הטוב מאהבת בוראו שהוא בעליו וז"ש אל תימנע טוב מבעליו משא"כ ע"מ לקבל פרס הוא עובד את עצמו ולא בעליו זה נק' אין בעליו עמו שאלו הי' בעליו עמו הי' עושה לבעליו ולא לעצמו.

ובזה יובן אם בעליו עמו ונודע זה שעובד ע"מ שלא לקבל פרס וז"ש לא ישלם ר"ל שרוצה שלא ישלמו לו שכר משא"כ אם שכיר הוא בא בשכרו שעובד ובא בשכרו וק"ל. ובזה יובן עבדי' אוכלין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן שכר מצוה עושין עטרה לקבל בעוה"ז שכרן והבן. ובזה יובן ג' ארונות הם ג' כתרי' הנ"ל כתר תורה עץ חיים ובו נכלל גם ב' כתרים הנ"ל כתר כהונה בחי' חסד שנכנס לפני' משורת הדין הוא בפני' וכתר מלכו' שהוא נגלה בחוץ כנודע ונתחבר ג' בחי' לאחד והבן.

עוד י"ל דכתבתי ולחם לבב אנוש יסעד כי תכלית חכמה הוא המעשה כמרגלא דרבא ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם וכו' יעו"ש.

ובענין זה אמרו גדול תלמוד שמבי' לידי מעשה העיקר וכו' אמנם בענין תשובה ומעשים טובים יש ב' בחי' ובזה כתבתי ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהי' והוא ע"פ ביאור ש"ס דגיטין כי שנא שלח ור"י אמ' שנוי המשלח ול"ק כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני וכו' יעו"ש כי יש בחי' אנשים שעושה נגד ההר היצה"ר ושיש אנשים עולה על ההר להש"י וכו'.

בזה נ"ל ב' פירוש' הפסוק מצפון זהב יאתה כי שכר הצפון לצדיקי' לע"ל הוא ע"י יצה"ר שנק' צפוני כמש"ה ואת הצפוני ארחיק מעליכם כי לולי שהי' נגדית יצה"ר אין ראוי לשכר כמ"ש בעקידה לא טוב היות האדם לבדו בלי נגדית לא מקרי פועל טוב ושכר למה לכך יעץ אעשה לו עזר כנגדו זכה נעשה עזר מן כנגדו וכו' יעו"ש וזהו בחי' ויחן שם ישראל נגד ההר.

עוד י"ל ע"פ משל שהי' עבד מורד באדונו וכו' ונ"ל דזהו מצפון זהב יאתה שהוא בחי' חכם הלומד מכל אדם גם מיצה"ר ואז נעשה יצה"ר כסא אל הקדושה שנכנע שמאל בימין וחיצוני נעשה פנימי וזש"ה מצפון יצה"ר עצמו נעשה זהב והבן וזהו בחי' משה ומשה עלה על ההר אל האלהי' והבן.

ובזה יובן ועשו ארון עצי שטים וגו' דהל"ל ועשית כמו באינך. וגם למה עצי שיטים ונ"ל דהתורה נק' עצה כמ"ש בזוהר תרי"ג עצות ניתן לאדם וכו' ועיקר העצה איך להנצל מהיצה"ר הנק' שיטים כמ"ש בש"ס מאי שיטים שעסקו בשטות של יצה"ר וכו' ובזה יש ב' בחי' אנשים א' נגד ההר היצה"ר ב' על ההר היצה"ר ושפיר אמ' ועשו ארון עצי שיטים ב' בחי' אנשים יעשו ארון עצי שיטים כנ"ל ועשה בצלאל ג' ארונות א' של עץ הוא עיקר שהתורה נק' עץ כנ"ל ובזה יש בחי' ב' אנשים א' מצפון זהב יאתה כנ"ל נגד ההר שהיצה"ר נשאר בחוץ והוא נגדיי ועי"ז יזכה לזהב ע"י הצפוני בחי' ב' שמכניס הצפוני לפני' בקדושה ומצפון יצה"ר נעשה זהב ממש וא"ש ב' בחי' ארוני זהב א' מבחוץ לארון עץ ב' מבפני' והבן.

ונבאר פסוק הוכח לחכם ויאהבך אל תוכח לץ וגו' והענין כי מ"ע הוכח תוכיח עמיתך הוא ברואה חבירו עושה איסורא או שומע עליו מפי שנים דווקא משא"כ עד א' טובי' חטא וזינגוד מנגיד וכו' ולפעמים שנחשד באיזה דבר איסור ואין בו ממש רק בש"ס אמרו שיש בו מקצת והקשה בש"ס וכו' ונ"ל דכתבתי איזה חכם הלומד מכל אדם ר"ל שאם רואה דבר איסור בחבירו מסתמא יש בו שמץ מנהו כמו המסתכל במראה וכו' הוכח לחכם גם שיודע בעצמו שאין בו זה האיסור שמוכיחו עליו מ"מ ויאהבך שיודע מצד המראה שהאיסור של חבירו וכו' והבן.