תולדות יעקב יוסף, נח

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים שם חם ויפת וגו' ובמדרש בפ' נח נייחא לעליונים נייחא בתחתונים וכו'. וגם נבאר קוש' התוס' לוו עלי ואני פורע והא אמרינן עשה שבתך חול וכו'. דבארתי מדרש בפ' בהעלותך אל מול פני המנורה וכו' כי שמעה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם מהיכן שמעה מרוכלין המחזירין בעיירו' וכו'. העולה שם כשישראל הם פנים בפנים עמו ית' וז"ש טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך וכו' יעו"ש וכן עם הת"ח שנאמ' ובו תדבק הדבק בת"ח אז ופניתי אליכם והקימותי בריתי אתכם בסוד זווג פנים בפנים להשפיע אור ישר והוא שבע משא"כ וכו' יעו"ש

ובזה יובן לוו עלי להתחבר עמי פב"פ אז יוכל לומר מוסר וכ"ז שיש תוכחה בעולם יש ברכה וז"ש אני פורע להשפיע ברכה משא"כ כשפונה עורף ולא פנים שהוא בפני עצמו גם הש"י הופך פניו ממנו ואז עשה שבתך חול וכו' וק"ל. וזה נ"ל ותשלך אמת ארצה כ"ז שמשליכין ד"ת לארץ וכו' ע"ד שאח"ז אמת מארץ תצמח וק"ל:

ובזה יובן ע"י שהי' גורם נייחא בעליונים לזווג פב"פ בסוד והקמותי את בריתי אתך וכמ"ש בזוהר גרם נייחא לתחתונים להשפיע שבע לדורותיו עד שלא הי' המבול וגם אח"כ וק"ל. עוד י"ל דכת' בל"ת ענין נייחא בעליונים נייחא בתחתונים לענין שבת וכו' יעו"ש ונפרש ק' התוס' הנ"ל בד"א ולהלביש דבר זה נ"ל דאי' וכל שיח השדה וגו' ודרשו בזוהר ותיקוני' דקאי על צדיק וכו' יעו"ש והענין כי יש ב' מיני זווג א' זווג עליון בסוד הדבור וז"ס ראוהו אשה מדברת וכו' וכמ"ש בכתבים. ויש זווג תחתון ונגד זה יש ברית הלשון וברית המעור וע"י שמירת ברית הלשון נשמר ברית המעור וכמ"ש ונשמרת מכל דבר רע מדיבור רע כי זה גורם לזה. ובזה יובן כי אלה תולדות נח שהוא ע"י שמירת ברית העליון ברית הלשון הנק נח יש נח לתחתונים שיוכל לשמור ברית המעור והבן. לכך תולדות של נח הם שם חם ויפת ר"ת שי"ח ואח"ז מצאתי בל"ת יעו"ש ור"ל שיזהר בשיחת חולין כל ימיו ובפרט בשבת שנק' ברית ביני ובין בני ישראל וגם רמז לג' סעודות של שבת ליל שבת הנק' סעודות חקל תפוחין קדושין היא מלכ' הנק' שם כנודע בסוד ב ש כ מ ל ו סעוד' שחרית דשב' ג"ר דאו"א בסוד חב"ד והם זווג או"א הוי' ואהי' גי' חם ע"ה ונק' בסוד עתיקא המתלבש תוך או"א. סעוד' ז"א דמנחה סוד תפארת נק' יפת ואז נתחברו כולם בסוד יפת אלדי' ליפת וישכון באהלי שם לכך נק' שלש סעודת שאז הם ג' בחי' יחד. ובזה יובן לוו עלי ר"ל שיהי' כוונת האסיפת אנשים והחיבור בסעודה ג' שיתחברו וילוו עלי ליחד ג' בחי' הנ"ל שהיא עלי בסוד אז תתענג על ה' והבן ואז ואני פורע כי ע"י הזווג נמשך השפע להשפיע משא"כ כשיושב בסעודה זו בפ"ע אז עשה שבתך חול וכו'. וז"ש את האלדים התהלך נח שעכ"פ בשבת הנק' נח ידבק מחשבתו את האלדים או במחשבה או בדיבור או במעשה עכ"פ לכל א' לפי בחינתו לאיש המוני במעשה ולת"ח בדיבור ולצדיק וחסיד גם במחשבה כמי ששמעתי כי היסח הדעת אסור בשבת מק"ו מתפילין וכו' ודפח"ח וז"ש ויולד נח שהנייחא ושביתה של שבת יש ג' בחי' א' לקנות בשבת נר"נ וצריך הכנה לזה בששת ימי חול ג' לאחר שבת וג' לפניו נק' שם כמו ויעש דוד שם. וכמו לעשות לו שם עולם לתקן בחי' עשי' ע"י מצות מעשיות לקנות נפש בעשי' הוא מלכו' הנק' שם מקנן בעשי' הנק' נפש וגם כל ו' ימי השבוע הוא לברר רפ"ח נצוצין ועם שם ב"ן הוא גי' שם ושבת הוא נייחא ושביתה מלברר רפ"ח נצוצין שאין בירורין בשבת הרי שהתולדה של נח הוא שם בבחי' המעשה בו' ימי חול ובשבת אב לכולם שהוא נייחא בחי' ב' הוא חם שהוא הבינה ביחוד אבא גי' חם המוציא קול ודבור והכוונה לקנות רוח בשבת וצריך הכנה לזה כנ"ל כנודע בכתבים כוונת הקפה בסוד הדיבור יעו"ש. וגם שהדיבור יהי' בחמימות התלהבות אש בחי' צדיק הנקרא חי שקורין פרי"ש היפך הרשע שנק' מת עבור זה שדברי תורה ותפלה שלו בעצלות כאשר כתבתי בביאור ק' ופערה פי' לבלי חק דפליגי ר"י ור"ל יעו"ש. ובשבת נייחא ושביתה מדברי חול רק בדברי קדושה וקנה רוח לקנות נשמה ע"י דביקות המחשבה בחי' ג' הוא יפת לשון יפה תואר בר"ת בחי' היסוד העולה עד הדעת בסוד דע את אלדי' אביך ע"ד וידע אדם וגו' לשון דביקות המחשבה בו ית'. ובזה תבין ג' מדריגות שבתיבת נח תחתיים שניים ושלישים תעשה. מלבד שיש לפרש שהוא נגד ג' בחי' שבאד' ימי עלי' ועמידה וירידה וכו' ג"כ יש לפרש על ג' מדריגות שבאדם שהוא תיבת נח כי יש חומר וצורה פנימי ולבוש בכללות העולם או עיר ומדינה וגם בפרטות אדם א' בסוד עשן ויש בזה ג' בחי' תחלה לתקן ע"י מעשיו הטובים עולם עשי' נפש ואח"כ בדיבור תורה ותפלה עולם יצירה רוח משא"כ קודם לזה כמו שכתבתי בשם הכתבים מבטלין ת"ת להוצא' המת וכו' יעו"ש. ואח"כ ע"י המחשבה עולם הבריאה מצד הבינה נשמת שדי תבינם ואם כן הוא ג' מדריגות זה למעלה מזה ונח הוא הפנימי והצורה והתיבה הוא החומר ונח עם התיבה הוא חיבור ב' בחי' הנ"ל יחד ומזה יוצא ג' בחי' שם חם ויפת וכן נראה לי ושנים שנים באו אל התיבה. שהוא יצה"ר ויצ"ט וז"ש צהר תעשה אל התיבה כי הוא הצר הצורר את האדם וכאשר מכניע חומר אל הצורה אז נעשה מן הצר רצה ורצון ע"ד ברצות ה' דרכי איש וגו' וזהו דפליגי יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טוב ושניהם אמת כי בתחלה נכנס היצה"ר דרך חלון לנוח בו לפי שעה ואח"כ נעשה בעל הבית עד שיורש ונו"חל גיהנם. ואם מכניעו נעשה מן אבן נגף אבן טוב וכל הפרש' יובן ממילא כי שבע' שבעה הם ז' שערים שנז' בס"י שעל פיו יתנהג האדם להרע או להטיב והבן לסדר הדברים על כנו כי כתבתי בנחיצ' וא"ש.

עוד י"ל אלה תולדות נח נח וגו' ומדרש הנ"ל דבארתי פסוק דחה דחתני לנפול וה' עזרני וגו' לא אמות כי אחי' וגו' דקשה דהוא כפל ונ"ל דכ' הרמב"ם בפ"ט מה"ל תשובה שהקשה מאחר ששכר מצות הוא לעה"ב וא"כ מה זה שכ' בתורה אם בחוקתי תלכו וכו' ומשני שאם יזכה יהי' פנוי בעה"ז ללמוד כדי שיזכה לעה"ב ג"כ ואם לאו מטרידין אותו כדי שלא יוכל לפקח בעסקי עה"ב וכו' יעו"ש וכן שמעתי כי לשעבר הי' היצה"ר רק לדחותו מעה"ב משא"כ עתה נתחכם לדחות האדם מעה"ז ומעה"ב כגון טרדת הפרנסה אשר יומם ולילה לא ישקוט ואין לו מנוחה בעה"ז ומכ"ש שאין לו פנאי לפקח בעסקי עה"ב ונדחה משניהם וכמאמר החכם ששאל את אחד שהוא טרוד תמיד בעסקי פרנסתו אם השיגו או לאו והשיבו שלא השיג כלום אמר לו אם במה שאתה עוסק בו לא השגת מכ"ש עסקי עה"ב. שאין אתה עוסק בו שלא השגת כלום עיין בס' מבחר פנינים מזה. ואמר החכם אלו הי' איפכא שעבור טרדת פרנסתו שהוא טרוד ואין לו מנוחה הי' לו עבור זה עה"ב עדיין הי' הדבר שקול אם לעשות כך וכו'. ובזה יובן דחה דחתני לנפול ב' דחיות מעה"ז ומעה"ב וכו' אך וה' עזרני וגו' לכך אני מתפלל לא אמות בטרדת עה"ז כדי שאוכל לפקח בעסקי עה"ב ובזה ואחי' לעה"ב וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ובזה יובן כי יש לו נייחא בעליונים לעה"ב ע"י שהי' לו מנוחה בעה"ז בעולם תחתון ולא הי' טרוד בטרדת עה"ז ופרנסה והי' לו פנאי להתבודד וז"ש את האלדי' התהלך נח וק"ל. ועי"ז יש לפרש פסוקי לך לך מארצך וממולדתיך וגו' אל הארץ אשר אראך וכ' בזוהר דמשביעין הנשמה ברדתה לעה"ז וכו' יעו"ש. ולפי הנ"ל רימז לך לך מארצך שיתרחק מארציות וחומריות עה"ז הנק' ארציך ומולדתך שלא יהי' טרוד בפרנסת עה"ז כדי שיהי' לו פנאי לפקח בעסקי עה"ב שהיא הארץ העליונה וז"ש אל הארץ אשר אראך שיתבודד בינו לבינו שיהי' רק לפניו ית' וזהו אשר אראך לפני ה' ישפך שיחו והבן. עוד י"ל דאי' בש"ס האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא. ובזה יובן דקאמר שהי' נח לעליונים ולתחתונים ק' איך אפשר זה שיהי' נוח לתחתוני' וכו' אחר שהי' צדיק להוכיח דורו וביאר הפסוק עצמו את האלדי' התהלך נח שלא הי' מוכיח את אנשי דורו רק התרחק מהם והתבודד את האלדי' וגו' וק"ל. וז"ש לך לך מארצך שלא להוכיח אנשי דורך שעדיין לא יצא טיבעך והם מחזירין פניהם ממך וכנ"ל וז"ש ויהי רעב בארץ כמו בשפוט השופטים רק אל הארץ אשר אראך בהתבודדך ואח"כ ואגדלה שמך אז ונברכו בך כל משפחות האדמה שישיבו פניהם אליך ע"י תורה ומוסר שלך וק"ל.

ובאמת ע"ד הסוד שיש זווג אחור באחור תתלה וע"י נסירה נעשה זווג פב"פ בגדלות ראשון ואח"כ חוזר לאחור באחור ואח"כ נעשה זווג פב"ב בגדלות שני כמבואר בסוד תפלת י"ח שחרית ומוסף וכו' כך הוא בעניני בני אדם עם הת"ח הם עמו אחור באחור ואח"כ גדלות א' וכו' והבן. ומרומז בפסוק הנ"ל ובזה נבאר פסוק תהלים ס' פ"ה אמת מארץ תצמח וגו' עד גמירא דכ' הרמב"ם בפ"ט מה"ל תשובה ק' אם בחוקתי וגו' יעו"ש והתיקון לזה להחזיק ת"ח במקומו משא"כ שאם מחזרין פניהם מהת"ח כמ"ש ותשלך אמת ארצה שהיו משליכין ד"ת לארץ כנז' במדרש איכה על עזבם את תורתי יעו"ש דדרש על הת"ח שעזבו והשליכו אותן לארץ ונגד זה אמר שיתוקן דבר הזה כי אמת שהוא הת"ח מארץ תצמח שיהי' לו יניקה וצמיח' מארץ שהם המוני עם וצדק שהם המוני עם העושי צדק עם הת"ח משמי' נשקף שמחזיר פניו אליו פנים בפנים לשקוף שיקבל ממנו שפע תורה ומוסר אז גם ה' יתן הטוב שפע אור ישר מזווג פנים בפנים לכך ארצינו תתן יבולה מה שמוביל לה הת"ח שפע וצינור הברכה. ונוסף מעלתו צדק לפניו יהלך כמו יששכר וזבולון שהקדים זבולון לפניו על שנתן פרנסה ליששכר הקדימו תורה בכ"מ לפי שישם לדרך פעמיו להתעסק בפרקמטיא לפרנס הת"ח. וז"ש ג"כ חסד ואמת נפגשו כי בעלי חסד משפיע לת"ח הנק' אמת והת"ח משפיע תורה ומוסר לבעלי חסד ונפגשו זה בזה בזווג פב"פ ואז צדק ושלום נשקו שגורמים גם למעלה זווג פב"פ צדק ושלום כנודע ואז ונתתי שלו' בארץ ג"כ מדה כ"מ והבן שהוא יסוד ומלכו' והש"י יכפר ובזה י"ל לבאר ש"ס דב"ב פרק הספינה ואמר רבה בב"ח אמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקי' אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקליתא לסלתאי ואנחתנו בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתא ולא אשכחתי' א"ל איכא גנבי הכא א"ל גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה עכ"ל והוא תמוה' והספיקו' עיין מה שכ' בעין יעקב יעו"ש ואם תרצה לקצר הוא ע"פ ש"ס דחולין כתיב ויעש ב' מאורות גדולים וכתיב המאור הקטן וכו' ומשני בזוהר וכו' יעו"ש לפירש זה נ"ל דאי' במדרש שוחר טוב ישב עולם לפני אלדי' ששאל דהע"ה וכו' והשיבו חסד ואמת מן ינצרוהו אך דעדיין ק' הל"ל להיות כולם ת"ח וצ"ל שישפיעו זה לזה א"כ לפעמי' זה נק' גדול המשפיע לקטן המקבל ולפעמי' זה וא"כ לעולם שניהם נקראים גדולים אלא שאינם בזמן אחד והבן וזה ששאלה אפשר לשני מלכי' וכו' ולפי הנ"ל יבאר כי כאשר חסד ואמת נפגשו שיש חיבר בין עשירי המוני עם הנקראים ארץ ובין ת"ח הנק' שמים דהיינו שהעשירים הם אנשי חסד ולהחזיק ידי ת"ח ולהשפיעם וגם הת"ח משפיעי' בתורת אמת ומוסר להעשירים והמוני עם ששומעים ומקבלין מוסר אז גרמו יחוד למעלה שצדק שלו' נשקו בחי' פב"פ כאשר בארתי והקמותי בריתי אתכם וביאר שפוט השופטים וכו' ובזה יובן תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי וחסד ואמת נפגשו וצדק ושלו' נשקו שיש שלו' ושלוה בין אנשי העולם הנק' ארעא ובין הת"ח שנק' רקיעא ומשפיעין זה לזה העושר בממון והת"ח בתורה ומוסר וכ"ז גורם שיפתח חלוני רקיעא וצינור השפע בעולם דאי בש"ס דתמורה כ"ז שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו' וגם ע"י הצדקה שנאמ' בחנוני וגו' אם לא אפתח לכם ארובו' השמים והרקותי לכם ברכה עד בלי די וז"ש אזלי וחזאי כוי כוי ר"ל ב' מיני חלונות א' שנפתח ע"י הצדקה ב' ע"י תוכחת מוסר שקילתא לסלתי פי' רש"י סל לחם ור"ל כי סל לחם שהוא פרנסה של עושר הוא הממון וסל לחם ופרנסה של הת"ח הדרשות שיש לו פשטי' ומוסר שמזה בא לו פרנסתו ואנחתיה בכוותי דרקיעא ר"ל אמרתי להיות ג"כ דרשן ומוכיח ויגרום לפתוח כוותא ברקיעא להשפיע ג"כ שפע ברכה בעולם עד דמצלינא שהיא תפלות ר"נח בן הקנה בכניסתו לבה"מ וכו' אדני שפתי תפתח וגו' וגם אני אהי' עם פיך והורתיך אשר תדבר ושאר נוסח התפלה שצריך לזה כנודע בעיתא ולא אשכח ר"ל בעיתא לפתוח פי בדרשה ובתוכחת מוסר וכיוצא ולא אשכחתי' ר"ל שלא יוכלתי לפתוח פי לפי שהם בטלו הצדקה ונסתם חלון השפע לכך נסתם ג"כ שיהי' פי סתום אמרי איכא גנבי הכי שניטל ממני סל לחם פרנסתי ב' כוי הנ"ל שנסתמו א"ל גלגל דרקיעא הוא דהדר ר"ל שיש ך"ח עיתים עת לשנוא עת לאהוב וכו' עת לפזר עת לכנוס וכאשר בא הגלגל של עת לשנוא ושונאים בשער מוכיח ות"ח שבניהם ביותר כמ"ש חז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא וכו' וכאשר בא עת השנאה ויאטימו אזנם משמוע תוכחת מוסר אז גם הוא לא יוכל לדבר ולפתוח פיו בתוכחת מוסר וכאשר בארתי פסוק עקב תשמעון דה"לל תשמעו אלא שאם הם ישמעו תוכחת מוסר ויש מקבלין אז משפיעין לו שיהי' משפיע למקבלין וכו' ובזה בארתי ש"ס דשבת פ' הבונה פ' סתום פה פתוח וכו' יעו"ש וע"י כי יש למעלה ג"כ כמה מיני זווגים ויש זווג אחור באחור לכך גם למטה כן וכאשר יחזור הגלגל שיהי' זווג פב"פ שיהי' עת לאהוב ואז ברצות ה' דרכי איש אז משכחת לה וק"ל ובזה נראה לי פסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגו' יש להקשות א' האזנה ושמיעה ב' דיבור ואמירה ג' ואדברה לשון הוה או עתיד משא"כ אמרי פי לשון עבר וה"לל האזינו השמים דברי פי.

ולפי הנ"ל א"ש שאם יטו אוזן לשמוע בחשק מקרוב באהבה אז ישפיעו לי משמים ואדברה שיוכל לדבר עכשיו משא"כ אם תשמעו מרחוק אז ותשמע הארץ אמרי פי שלא ישפיעו לי מחדש אמרי פי שכבר אמרתי דבר זה בזה אתם שומעין ולא דבר חדש וק"ל. וזה נראה לי דברי הש"ס דברכות פ"ו אם שמע תשמעו אם שמעתם בישן תשמע בחדש ר"ל שאם יטו אוזן לשמוע בחשק גם שיאמר דבר ישן אז ישפיע לו דבר חדש וישמע בחדש וק"ל. ובזה נ"ל לבאר המשך פסוקים פ' נצבים העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ וגו' כי עדות הוא דעות עדות להתראה וגם הוא לשון חיבור הנמשך מבחי' משה שנק' על שמו דור המדבר דור דעה וז"ש העדותי בכם שאני מתרה שיהי' בכם התחברות בין השמים הם הת"ח ובין הארץ המוני עם שישפיעו זה לזה שיהי' חסד ואמת נפגשו כי החיים והמות שנתתי לפניך הוא עצמו הברכה והקללה כי אם מדבק א"ע לת"ח שהוא צדיק הנק' חי הוא דבוק בחיים הוא הש"י כמו שכתב ואתם הדבקים בה' אלדי' חיים כולכם היום וההפך אם מדבק א"ע לכת הרשעים הנק' מתים הוא דבוק במיתה וכשם שחיים כולל כל מיני ברכה וכמ"ש הרמב"ם בק' התוס' דר"ה ג' ספרים נפתחין וכו' כך המיתה כולל כל מיני קללה א"כ החיים והמות הוא עצמו הברכה והקללה ולכך ובחרת בחיים לדבק עצמך להצדיקים ובזה למען תחי' אתה וזרעך אך קשה קושיות האלשיך מה ענין זרעך וכו' ומנלן זה הדבוק בת"ח דבק בו ית' יעו"ש לכך ביאר הפסוק עצמו לאהבה את ה' אלדיך וגו' וכמו שדרשו את ה' אלדי' לרבות ת"ח ליראה מהם כך לאהבה את ה' וגו' לרבות ת"ח לאהבה אותו וכבר אמרו בש"ס פ"ב דשבת האי מאן דרחים רבנין הוי ליה בנין רבנין שיהי' לו זרע ת"ח צדיקים הנק' חי א"כ שפיר נמשך לו מזה שתחי' אתה וזרעך וז"ש לשמוע בקולו ולדבקה בו ר"ל דדרשו חז"ל בו תדבק וכי אפשר וכו' אלא הדבק בת"ח וכו' כי הוא חייך ואורך ימיך לעולם שכולו ארוך לשבת על האדמה הידוע וגו'. וכן הוא בילקוט פ' בשלח ויאמינו בה' ובמשה אם במשה וכו' שכל המאמין ברועה ישראל וכו' וכן הוא אומר וידברו באלדי' ובמשה אם בה' דברו וכ"ש במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאילו דיבר בה' וכו' א"כ אם מדבק עצמו בת"ח דבוק בו ית' ודבוק בחיי' וה"ה בהיפך ובזה יבואר שאר ספיקות ג"כ והבן וק"ל.

בפרשת נח עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה את התיבה צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשיה ויש בזה ספיקות בפסוקי הנ"ל א' למה נכתבה מה דהוי הוי ב' דאיתא במד' קינים כמו קן מטהר המצר' כך תבתך מטהרתך וכו' והוא ג"כ תמוהו ג' צהר שנחלקו בו תנאי' חד אמר חלון וחד אמר אבן טובה יש להבין במה פליג' ד' ואל אמה תכלנה צריך טעם מ"מ ה' למה ג' מדורין זה למעלה מזה ונבאר מקודם משנה ש"ס בבא מציעא וג"כ סיום מסכתא הדרן עלך דאי' במשנ' שתי גנות זו ע"ג זו והירק בנתיים רמ"א של עליון ר"י א' של תחתון אמר ר"מ רואין מהיכן ירק זה חי אר"ש כל שעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון ובש"ס אמרוהו קמי' שבור מלכא אמר אפריון נמטי' לר' שמעון הדרן עלך הבית והעלי' וסליקא מס' ב"מ ופי' רש"י שבור מלכא מלך פרס ואמרי לי' זה שמואל ואינו מיושב וכו' ותוס' כתבו נראה דשבור מלכא כפי' הק' וכו' והוא תמוה' מה ענין שבור מלכא להביא בש"ס כלל ושאר הספיקו' ונראה לי דאי' בש"ס דר"ה ג' ספרים נפתחין בר"ה של צ"ג ושל ר"ג ושל בינונים צ"ג נכתבים מיד לחיים וכו' בינונים תלויין ועומדים עד יה"כ וכו' ויש להבין מה לשון תלויין ועומדין ונ"ל דאי' בש"ס דסוכה צ"ג יצ"הט שופטן רשעים ג' יצה"ר שופטן בינונים אלו ואלו שופטן ר"ל בינונים היצ"ט שופטו ומשכו אליו להנהיגו בדרך הטוב והישר ויצה"ר שופטו ומנהיגו לרעה עד שנשאר תלוי ועומד באויר וזו ע"ד שכתבתי שרים בידם נתלו דכתב בזוהר זכא' מאן דאחיד בידא דחייבא למושכו בקדושה וכו' ויצה"ר פשוט ידו למשכו בקליפה עד שנתלה בידים זה משכו הילך וזה משכו הילך וה"נ כך הבינונים תלוין ועומדים בין יצ"הט ויצה"ר זה משכו הילך וכו' עד יה"כ דעצומו של יום מסייע אל הקדושה אחר הבחירה שיבחור אדם לצאת מהקליפה להקדושה או הבחירה בהיפך לכך זכה וכו' והנה יש שתי גנות א' עליון בקדושה וב' תחתון בקליפה כי זה לעומת זה עשה אלדי' והבינונים שהם רוב העולם נק' ירק הוא בנתיים והטעם שנק' ירק שיש בזה ג' צרופין ירק קרי יקר זכה להכריע עצמו להקדושה ע"י צדיק דאחיד בידו והוציאו משם נק' יקר שהוציאו עצמו יקר מזולל ואם לאו נק' קרי בקליפה שנק' קרי ואם נשאר בינוני נק' ירק גווין ממוצע בין אודם ללבן שהוא ב' קצוות הפכיים בסוד זמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי שהוא גוון ירוק והבן.

ובזה יובן שתי גנות זו ע"ג זו והירק בנתיים ר"ל שנשאר בנתיים כנ"ל רמ"א של עליון ר"ל מכ"מ הוא של עליון גם שהוא עדיין בנתיים והוא דכ' הרמב"ם גט מעושה שהעכ"ום כופה אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך כשר והק' הא נקרא גט מעושה ומשנה וודאי מצד שהוא ישראל רוצה לקיים המצות רק יצה"ר מעכבו וע"י כפייה הולך היצה"ר אז רצונו לקיים דת ישראל וכו' וה"נ כך מצד שורש נשמתו שהוא ישראל הוא של עליון רק יצרו אנסו ור"י א' של תחתון כי לטהר צריך סיוע משא"כ לטמא פותחין וא"צ סיוע לכך של תחתון. אר"מ רואין מהיכן ירק זה חי שרואין אם חיותו ותענוג שלו הוא יותר בקדושה הוא של עליון כי מצד נשמתו ודאי מתענג יותר מן הקדושה יותר מן הקליפה כמו שכתבתי בשם בעל העקרים וכו' והאלגזי יעו"ש ואם לאו של תחתון וכו' ור"ש הכריע כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול ר"ל כאשר הצדיק שהוא העליון פושט ידו ונוטלו ומושכו אליו בקדושה הוא של עליון ואם לאו של תחתון וכן משמעות הש"ס בינוני' זכה וכו' שצריך זכות להכריעו דוקא בקדושה ממש.

א' אפרים משום ריש לקיש הלכה כר"ש אמרוהו קמי' שבור מלכא וכו' כי נודע ענין מלכין קדמאין שנפלו בשבירה בקליפות נוגה והם סוד רפ"ח נצוצין וצריך ע"י תפלה ותורה ומע"ט לתקנן ולהעלותן כמ"ש בע"ח ופע"ח יעו"ש. ובהיותו שם בקליפת נוגה נק' שבור מלכא ולפי הלכה שקי"ל כר"ש כל שהעליון יוכל לפשוט ידו וליטלו הרי הוא של עליון ובזה נמתק קליפת נגה שנעשה כסא אל הקדושה לכך אמ' אפריון נמטי' לר"ש והבן.

וזהו ענין התחלת מס' ב"מ שנים אוחזין בטלית זה א' כולו שלי וזה א' כולו שלי וכו' כי הבינוני שיש לו מחצה זכיות ומחצה עונות מצד הזכיות נעשה לו טלית ולבוש שנק' חלוקה דרבנן. ומצד העונות נעשה לו טלית שנק' בגדים צואין וכל א' בין מצד הקדושה בין מצד הקליפה יש לו אחיזה בו זה מצד הטלית של הקליפה זה מצד הקדושה לכך יחלוקו. וכמדומה שכ' בעללות אפרים ענין זה במשנה זו יעו"ש ובזה מקושר סופו בתחלתו.

אמנם להבין הדרן עלך הבית והעלי' וסליקא לה מס' ב"מ. נבאר משנה הנ"ל באופן אחר. ונבאר פסוקי פ' נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וגו' עשה לך תבת עצי גפר וגו' צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה. והספיקות וביאורן בפ' זו כתבתי ובפסוקים אלו י"לה א' כפל צדיק תמים ב' צהר דפליגי חד א' חלון וחד א' אבן טובה וכו' דהל"ל מפורש או חלון וכו' מאי לשון צהר ג' למה ואל אמה תכלנה מלמעלה. ד' למה ג' עליות זו ע"ג. ונבאר משנה הנ"ל שתי גנות וכו' ומשנה הבית והעלי' של שנים שנפלו אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלי' בונה את הבית ודר בתוכה וכו' רי"א בונה הבית והעלי' וכו'. .

להבין זה נ"ל דאי' בפ"ח דיומא ד' חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש עבר על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת ועשה תשובה אז תשובה תולה ויה"כ מכפר. עבר על כריתות ומיתת ב"ד וכו' יסורין ממרקין וכו' ומי שיש בידו חה"ש מיתה ממרקת וכו' ופ' בס' פע"ח בענף תיקון עונות פ"א כי כל הפגמים הם בשם הוי' ח"ו וזש"ה הפושעים בי ר"ל בשמי ממש פוגמים וכו'. וענין תשובה תשוב ה' וכו' ואם חטא במ"ע והפריד ה' תתאה ע"י תשובה תשוב ה' למקומה לחברה בבעלה ת"ת ואם חטא והפריד ה' עלאה שירדה ה' עלאה עד ה' תתאה ע"י תשובה תשוב ה' עילאה בינה ויתחבר עם חכמה וכו' יעו"ש. וכן ביארו בתיקונ' תיקון נ' דף פ"ו ע"ב וז"ל זכאה איהו מאן דסליק לה לאתרה ולהקב"ה לאתרי' אר"א אבא וכי יכול בר נש לאחזרה להקב"ה לאתריה א"ל אין כמו שמצינו בדוד שא' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום ליי' ובמאי חזרין לאתרי' בתקונא דצלותא וכו' ואינון ה"ה דצריך לאחזרא י' לגבי ה' דאיהו מקום דלעילא ולאחזרא ו' לגבי ה' דאיהו מקום דלתתא בגין דהקב"ה אומי דלא יחזיר לה' דלעילא עד דיחזיר לה' דלתתא ורזה דמלעילא אבא בעיר עכ"ל. ולולי דמסתפינא לפרש דמ"ש בתקונא דצולתא חזרין לי' לאתרי' וכו' הוא ע"פ מ"ש בתיקונ' תיקון ך"א דף נ"ב וז"ל בההוא זמנה יתערין כל מיני נגונא הה"ד הללוי' וכו' ובכלהו כל הנשמה תהלל י"ה דאיהו חכמה ובינה די בהון יהא פורקנא לו ולה דאינון בן ובת [זה פי הללו יה כפי' ימין יעו"ש ] ובהון יתמחון עמלקים מעלמא ואיהו סוף פסוק עכ"ל הרי מפורש כאשר הנשמה תהלל י"ה עם חכמה ובינה אז יהא פורקנא לו ולה דחזרין לאתרי' בתקונא דצלותא שיה' בטהרת המחשבה חכמה וכוונת הלב בינה אז השכינה שנק' צלותא עולה עד אבא ואמא שהם חכמה ובינה ושם אין שטן ופגע רע שנק' פורקנא לו ולה דחזרין כל א' לאתרי' והבן. וכמו שכתבתי מזה איזה עבודה שבלב זו תפלה.

הגם די"ל ג"כ כמ"ש בתיקוני' תיקון ך"א דף נ' וז"ל ונשמתא דאיהי שכינתא בגלותא בתראה אתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב וגו' ומיד דמשתדלין באורייתא בדחילו ורחימא דאינון י"ה אומאה איהו להקב"ה בי"ה דאינון דחילו ורחימו לאעברא לון קדרותא וחשוכא מעלמא דנשמתא דכתיב כי יד על כס יה' וכו' ודא רזא צדיקים מהפכין מדה"ד למה"ר וכו' בההוא זמנא מה דהוית נשמתא מהדקא בין רגלין הה"ד ותגל מרגלותיו ותשכב אתחזרת ללבא וכו' וכל עננין דאינון מכסיין על צלותין וכו' וצלותא נפלת בגלותא וכו' הה"ד סכות בענן לך מעבור תפלה מתעברין וכו' יעו"ש.

ובזה י"ל דזהו פי' הש"ס דברכות פ"ה המאריך בתפלתו וכו' מה תקנתי' יעסוק בתורה שנאמר ועץ חיים תאווה באה. וכתבתי מזה. ומוהרש"א פ' כי ביטל תורה מונע מלקבל תפלתו שנא' מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה וכו' יעו"ש. ולי נראה כפשוטו. ונבאר ש"ס פ"ק דברכות פדה בשלום נפשי מקרב לי אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין א"ה וכו'.

והקשה בזוהר הא רבים עוסקים בתורה וג"ח ואינו נפדה וכו' ומשני הגומל חסד עם קונו קאמר יעו"ש ול"נ לבאר עו' ש"ס שאח"ז אר' חסדא אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב וכו' והיינו דא"ר חייא מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכו'. והוא תמוהו. ונ"ל לבאר עוד ש"ס דעירובין פ"ב אר"י ב"א מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותי' שנ' כל הנשמה תהלל יה וכו' וכ' התו' פר"ח קרי בי' כל הנשמה וכו' ול"נ דאי' בפ"ה דברכות הנ"ל אר"א מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה שנא' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו וכו' ואר"א מיום שחרב בהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים וכו'.

ולדברינו מבואר הכל בחדא מחתא. כי צלותא שהיא השכינה כמ"ש ואני תפלה בגלותא נפלת שהקליפות שהם חשוכין ועננין מפסיקין בינינו לבין אלדינו עד שאינם יכולין לטהר מחשבתן לכוין לבם בתפלתן שיה' עבודה שבלב וכמאמר ר"א יכולני לפטור כל העולם אחר חורבן בהמ"ק מדין כוונת התפלה וכ"פ רשי' שם. ולכך אין התפלה מקובלת כי תכין לבם אז תקשיב אזניך ועצה יעוצה לעסוק בתורה קודם התפלה ולאחר התפלה ויהי' עסק התורה בדחילו ורחימו שהם י"ה ואז מתעברין קדרותא וחשוכא של עננין הנ"ל מן צלותא ואז יוכל להתפלל בכוונת הלב ובמחשבה זכה והתפלה מקובלת כי תכין לבם וכו'.

ובזה יובן מימרא המתפלל וכו' מה תקנתי' יעסוק בתורה ואז עץ חיים תאוה באה ר"ל ע"י עסק התורה שנק' עץ חיים יוכל לכוין לבו אז תאות לבו שהיא בכוונת הלב נתת לו ותאוה באה וק"ל.

ובזה יובן הש"ס פדה בשלום נפשי כל העוסק בתורה וג"ח ר"ל שיהי' עסק התורה בדחילו ורחימו שיהי' בו ג"ח להתחסד עם קונו ע"י התורה שנק' שלו' שנא' וכל נתיבותי' שלום וכ"כ תו' יעו"ש אז פדה בשלו' נפשי התפלה שנק' נפש כנודע. והיא בגלותא עי' קדרות החושך ועננים כנ"ל שמפסיקין בין התפלה להקב"ה מלהתפלל ע"י שאינם מכוונים שיהי' עבודה שבלב. משא"כ עתה ע"י עסק התורה בדחילו ורחימו מתעברין קדרותא הנ"ל ומתקבל התפלה להקב"ה וז"ש ומתפלל עם הציבור כאלו פדאני לי ולבני מבין א"ה שהם הקליפות המפסיקים וכו' וק"ל. ובזה יובן ש"ס הנ"ל מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ר"ל אין להקב"ה שיתקרב בעולמו שהיא השכינה שנק' עולמו אלא ע"י עסק התורה הנ"ל והבן.

ובזה יובן א"ר ירמי' מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל י"ה ר"ל כי כדי לעולם שהיא השכינה שישתמש ויתייחד בהקב"ה הוא ע"י ב' אותיות וכו' שהיא עסק התורה בדחילו ורחימו אז כל הנשמה יכולה להלל י"ה בטהרת המחשבה וכוונת הלב ומקיים פדה בשלום נפשי וכנ"ל והבן. וז"ש מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי התפלה להתקבל כי אינו עבודה שבלב וכמ"ש הרמב"ם אלו דברים מעכבין התפלה כוונת הלב וכו' וכתבתי מזה במ"א ומפרש הטעם אח"ז כי מיום שחרב בהמ"ק נפסקה חומות ברזל שהם קדרות החשך ועננים וכנ"ל ואין תקנה כי אם ע"י עסק התורה ואז עץ חיים תאווה באה כנ"ל והבן. העולה מכל הנ"ל כי בימי הגלות צלותא ה' תתאה נפלת וכו' ואז גם ה' עלאה נפלת כשאין יחוד לה' תתאה אין יחוד לה' עלאה בסוד ולא אבוא בעיר וכו' ונפלו ב' ההי"ן. ואין תקנה כי אם ע"י תשובה וצלותא וכנ"ל. ובזה יובן הבית והעלי' של שנים שנפלו והוא ה' תתאה שנק' בית כנודע והעלי' היא ה' עלאה בסוד מערת המכפלה כמ"ש בזוהר כי ה' היא כפולה בסוד בית ועלי' וכו'. שנפלו שניהן בזמן הגלות בסוד ותלכנה שתיהן שתי ההין א' בעל העלי' לבעל הבית כי האדם שהוא בעל בחירה שבידו לבנות הבית ולתקנו ולהעלותה נק' בעל הבית והוא אינו רוצה לבנות שאין יכולת בידו לבנותה ע"י כוונת הלב משחרב בהמ"ק כנ"ל ועצה יעוצה שבעל העלי' בונה את הבית שהיא התפלה בטהרת המחשבה ותקנה זו הוא ע"י עסק התורה והחכמה בסוד ה' בחכמה יבנה בית חכמה בדחילו ורחימו ואז יוכל לתקן הבית ודר בתוכו והבן. וזהו מאמר ר"י בונה הבית והעלי' כי בתיקון הבית להתייחד עם דודה ממילא נבנה עלי' ג"כ ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ והבן.

עוד י"ל הבית והעלי' של שנים שנפלו כי יש ב' עולמות עה"ז ועה"ב וזהו בית ועליה על גביו. וכנגד ב' עולמות אלו יש ב' סוגי אנשים א' נק' בעל הבית העוסק בתיקון הבית ופרנסת ביתו לבד. ב' בעל העלי' העוסק בתורה ועבודת ה' עניני עה"ב שנק' העלי' והנה החיות רצוא ושוב שבני עולם עולים וירדים בו זה בעניני עבודת ה' שנפל ממדריגותו העליונה וכמו שכתבתי מזה במ"א וזה בבחי' פרנסתו שירד מטה מטה. ובזה יובן הבית והעלי' של שנים שנפלו כל א' ממדריגותו כאמור. אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות שהוא הגורם לשתיהן שנפלו כמפורש במשנה פ"ד דקדושין אר"ש ב"א ראית מימיך חיה ועוף וכו' אני שנבראתי לשמש קוני וכו' אלא שהרעתי מעשי וקפחתי פרנסתי וכו'. א"כ ע"י ירידת בעל הבית שנתקפח פרנסתו ע"כ הוא עבור שהרע מעשיו. וא"כ הוא הגורם ג"כ לבעל העלי' שנפל ממדריגותו ברוחני כי זה מושך לזה מצד כללות העולם שהם אחדות א' כי בירידת הרגל בבור גם הראש הוא נמשך וכן בעליות הרגל בהר וכו' וכמו ששמעתי פי' הפסוק הושיעה ה' כי גמור חסיד והוא מצד כי פסו אמונים מבני אדם וכו' ולכך אומר בעל העלי' לבעל הבית לבנות שיתקן הוא מה שקלקל והוא אינו רוצה לבנות באומרו כי אפכא מסתברא כי ע"י שגמ' חסיד לכך פסו אמוני' מבני אדם וכמו שנ' אם כהן המשי' יחטא נמשך מזה אשמת העם באופן שיש סברא לכאן ולכאן לכך מוטב שיתלה כ"א הסרחון בעצמו כמו שכתבתי הגד לעמי פשעם שהם גרמו ולבית יעקב תאמר כי חטאתם גרמה וכו' לכך בעל העלי' בונה את הבית ודר בתוכה. ובא ר"י לומר דבונה הבית והעלי' ומא"ח ומא"ח ול"פ והבן ובזה יובן משנ' הנ"ל שתי גנות זו ע"ג זו והירק בנתי' ר"ל כי העה"ז נמשל לגן תחתון וגן העליון הוא גן עדן ממש והירק שהיא הפרנסה בנתים כמ"ש כירק עשב נתתי לכם את כל והוא בנתים שיש לומר שהוא נמשך אחר השפע שבה מלמעלה אם רב או מעט. או י"ל שנמשך אחר מעשה התחתונים כי הרעתי מעשי וקפחתי פרנסתי וכנ"ל והכריע ר"מ לומר שהיא של עליון שנמשך אחר השפע שבא מלמעלה. ור"י אמר של תחתון לפי מעשה תחתוני' כנ"ל אר"מ רואין מהיכן ירק זה חי ר"ל דלא פליגי ר"מ ור"י אלא רואין מהיכן ירק זה חי דהקשו התוס' בפ"ב דביצה לוו עלי ואני פורע והא אמרינן עשה שבתך חול וכו' ומשני וכו' יעו"ש.

ושמעתי כי צדיק באמונתו יחי' ואם הוא בעל בטחון לסמוך ע"ז שנא' לוו עלי ואני פורע אז באמת הוא כך ואם לאו שאומר עשה שבתך חול וכו' אז באמת כך ודפח"ח. א"כ הכל לפי מה שהוא אדם וכמ"ש בעקידה שצ"ז דף רנ"ה ענין משוח מלחמה וג' סוגי הכרוז וז"ל סוג האחד יש באומה הזאת שכל המעשה הוא ע"י השגחה אלדיות וכו' והם האנשים השלמים לגמרי סוג ב' שיעזבו מעשיהם בהחלט ע"י השתדלותם אם לטוב ואם לרע. סוג ג' בשיתף שני ענינים הנ"ל שיעשה המעשה ומהש"י יקוה הישועה להשלים פעלו וכו' יעו"ש. וז"ש ר"מ רואין מהיכן ירק זה חי הכל לפי האדם אם הוא בעל בטחון אז ירק שלו חי מלמעלה בהשגחה אלדיות לבד לכך הוא של עליון ואם פרנסתו ע"י השתדלותו אז הוא של תחתון ור"ש אומר כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטלו כי לאו כל אדם יוכל לסמוך על בטחון וז"ש צדיק באמונתו יחיה דוקא צדיק כמו ששמעתי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם לפי שאינם בבחי' בטחון של רשב"י ודפח"ח וז"ש כל שהעליון יכול לפשו' את ידו ולטלו אם פושט ידו וכוחו ובטחונו ונוטלו שעלתה בידו בטחונו אז הוא של עליון מוכח למפר' שיוכל לסמוך על בטחון ואם לאו וכו' והבן. ובזה יובן אלה תולדות נח נח וגו' ודרש במד' נייחא לעליונים נייחא בתחתונים ר"ל אם הוא בבחי' צדיק שעושה נייחא בעליונים אז ראוי לו לסמוך על בטחון שיהי' לו נייחא בתחתונים שלא יגע ביגיע כפו כמ"ש יגיע כפיך כי תאכל וגו' רק סומך על בטחון ונוח ממלאכתו ויגיע כפו כמו הת"ח שהוא בחי' שבת שנאמר וינח ביום השביעי וכמ"ש בזוהר ובתיקונים מזה וז"ש עשה לך תיבת וגו' שהוא תואר חנות של החנוני שאמר התנא החנות פתוחה וכו' שיעשה השתדלות והיינו לבחי' רוב העולם לכך התיבה רחבה מלמטה שהוא לבחי' רוב העולם שהם למטה והנהגתן ע"פ הטבע וצריך השתדלות משא"כ לבני עלי' שהם מלמעלה מועטין הסומכין על בטחון לכך ואל אמה תכלנה מלמעלה שתהי' קצרה מלמעל' לרמז שהוא בחי' השלמים ואינו בחי' המוני עם וז"ש לפי שיש ג' סוגי אנשים הנ"ל לכך תחתים שנים ושלישים תעשה והבן. אמנם להבין צהר תעשה לתבה וגו' נבאר פסוק פ' בהעלותך וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצוצרות וגו' ונושעתם מאויבכם וגו' וביום שמחתכם וגו' ונבאר משנה באבות עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברה' להודיע כמה ארך אפי' וכו' עד שבא אברה' אבינו וקבל שכר כול' וכתבתי מזה וכעת נ"ל דמבואר בש"ס דברכות לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב עבדין וכו' וכן בש"ס דתענית נחום איש גם זו שנק' כך שאמר גם זו לטובה וכו' וכתבתי מזה. והענין דשמעתי בשם מורי זלה"ה מה שביארו בכתבי האר"י זלה"ה למתק דינין בשרשן. היינו ע"י שימצא בדין שורש חסד אז נעשה הכל חסד ונמתק הדין בשרש חסד זה שמצא בו ודפח"ח. וכיוצא בזה כתבתי בשם מוהר"ן כשדרש שטן ופנינה לש"ש נתכוונו בא שטן ונשקו אכרעי' ונעשה מיצ"הר יצ"הט בזה שמצא בו חסד שנתכווין לש"ש וכו' יעו"ש וה"נ נחום איש גם זו לטובה מצא בתוך הרעה והדין שורש חסד שהוא לטובה אז נעשה באמת חסד מן הדין והגבורה שנמתק הדין בשורש החסד שמצא בו. ולכך הזהיר התנא שיה' רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב עבדין שיש בו שורש חסד לטב ונמתק בשרשו. רק כאן בכלל ונחום איש גם זו בפרט ידע שורש החסד שבדין ולכך לא מביא בש"ס דברכות ראי' מנחום איש גם זו דזה בכל' וזה בפרט ובזה מבואר ק' מוהרש"א שם והבן

והנה תיבת צהר יש בו ג' צירופים צרה רצה צהר וכוונת הש"י שאמר לנח צהר תעשה אל התיבה שיהפך מן צרה רצה ויהי צהר למתק דינין בשרשן כנ"ל. ובזה אמרו חז"ל צדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים.

ונח לא הבין זה או לא רצה או לא יכול וסב' צהר הוא חלון ולכך ויפתח נח את חלון התיבה דק' הא לא נצטווה בעשות חלון רק א"ל צהר וכ"ת דסבר כמ"ד צהר היינו חלון א"כ ק' לאידך מ"ד דס"ל צהר הוא אבן טוב ואיך נח עשה חלון אלא ש"מ דשניהם אמת והיינו לסברת נח הי' חלון ובאמת הש"י צהר רמז כנ"ל. אמנם י"ל כי נח הבין כוונת הש"י למתק דינין בשרשן למצוא בו שרש חסד וכו' רק קודם שבא אברהם לא נמצא חסד בעולם וזה שדרשו חז"ל וימת תרח בחרן עד אברהם עושי' חרון אף של מקום וכו' וכשבא אברהם בא חסד לעולם.

ובזה יובן משנה עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ומ"מ האריך אפו אולי יבא איזה צדיק שיוכל למתק דינין בשרשן וז"ש לנח צהר תעשה לתיבה שיהפך מד"הד למד"הר מן צרה צהר והוא לא עשה כך כנ"ל לכך הביא מבול משא"כ מעשרה דורות של נח עד אברהם שנתגלה חסד בעול' שהוא מדת אברהם עצמו ויכול למת' דינין בשרשן שמצא בדין שורש חסד ונעשה חסד מן הדין לכך קיבל שכר כולם והבן. ובזה יובן וכי תבאו מלחמה בארצכם הסבה הוא על הצר הצורר אתכם ר"ל משנשאר הצר שלא ידעו להפכו מן הצר צהר רצה וכנ"ל לכך עצה יעוצה והרעתם בחצוצרות שהוא תואר שמחה היפך תואר שופר שהוא חרדה כמ"ש בעקידה בזה יעו"ש. וע"י שקיבל בשמחה נהפך מצרה רצה כמ"ש בשם מורי ז"ל. ועפ"ז נבאר פסוק לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו' ויקח אברהם את שרה אשתו ואת לוט בן אחיו וגו' ולפי הנ"ל דדרשו וימת תרח בחרן עד אברם היה חרון אף של מקום וכו' כי שם תרח הוא רתח שהי' עדיין ריתחא הרי שם מולדתו ושם ארצו חרן מורה על הדין והגבורה שהי' אז בעול'

ובזה יובן ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך מבחינת ארצך שנק' חרן וממולדתך ומבית אביך שנקרא תרח שהוא לילך מבחי' דין וגבורה ולעורר מדת החסד בעולם ועי"ז נמשך על עצמו ג"כ מדה זו מדת החסד וזה גורם ואעשך לגוי גדול ואברכך והי' ברכה וכמו שכתבתי לקמן ונתן לך רחמים ורחמך עי"ש וכן עשה ויקח אברם את שרה אשתו ר"ל הגוף שנק' שרה לקחו במדת החסד ר"ל הגשמי אכילה ושתיה וצרכי הגוף עשה מצד החסד כמו הילל שהיה אכילתו ושאר הנאת הגוף כדי לגמול חסד עם אכסניא וכו' וגם את לוט הוא היצ"הר נעשה בן אחיו ע"י שמצא בו חסד שנתכוון לש"ש וזה ענין דרשות הש"ס וה' ברך את אברה' בכל שהשליטו ביצרו וכו' כי הכרי' הדין בחסד וכנ"ל והבן ג"כ פלוגת' מ"ס בת הי' לאברה' בכל שמה ומ"ס בכל גי' בן וכו' ומא"ח ומא"ח ול"פ כי בת הוא דין וגבורה ובן זכר הוא רחמים כמ"ש בפע"ח יעו"ש והוא עשה מדין וגבורה חסד ורחמים והיפך בת ששמה בכל שיהי' בן והבן ועפ"ז נבאר ש"ס דסנהדרין פ"ח דף ע' תניא אילן שאכל ממנו אד"הר ר' נחמיה אומר תאנה הי' שמדבר שקילקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלה תאנה ופי' רש"י מדתו של הקב"ה באזמל שהוא מכה בו מרפא וכו' והתו' דחה פ' רש"י כי מה ענין זה לזה ופי' ע"פ משל וכו' ול"נ דשניהם אמת פי' רש"י והתו' דאי' שם פרק ז' דף נ"ח דתניא ר"ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שנאבד מן העולם שאלמלא לא נתקלל נחש וכו'.

אמנם מה שהי' הוא הוה ויהי' וגם שנאבד מכללות העולם שמש גדול הנ"ל אבל יחידי סגולה כמו אברהם שהיפך מיצ"הר יצ"הט עדיין הוא שמש גדול וכמו שדרשו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ב' לבבות יצ"הר ויצ"הט וזהו שהשליטו ביצרו כנ"ל וכמו שיצא אלעזר עבד אברהם ע"י ששימש לאברהם יצא מכלל ארור וכו' ה"נ נחש ששימש לאברהם וכו' הגם שביאר מורי זלה"ה בזה שצריך הבדלה ואח"כ וכו' כתבתי מזה לקמן והש"י יכפר.

ובזה יובן ויתפרו עלה תאנה שבו קילקלו ואח"כ מצא בתוך דין זה שורש החסד ונמתק הדין בשרשו ונתקנו. וזה שפי' רש"י באיזמל שמכה בו מרפא ע"י החסד שבו נמתק הדין ולכך מקבלו התאנה דוקא וכפי' התוס' והבן. ועפ"ז נבאר ש"ס דסנה' פרק ו' דף מ"ד היערוך שו"ע לא בצר אמר ר"א לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משנאיהן של ישראל שריד ופליט ריש לקיש אמ' כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר' יוחנן אמ' לעולם יבקש אדם רחמים שיהי' הכל מאמצים את כחו ואל יהא לו צרים מלמעלה. ופי' רש"י וכו' והוא תמוהו. ונ"ל דכתבתי לקמן דהקשה הרמב"ן איך ע"י תפלה נשתנה גז"ד מרעה לטובה וכי יש ח"ו שינוי רצון. וביותר המתפלל עבור חבירו וכו' ותירץ מורי זלה"ה בשם רבו שהתפלה היא למתק דין בשרשו לקשר דין המל' בבינה ושם הוא אדם אחר וכו' יעו"ש.

ומורי זלה"ה ביארו יותר כי הגז"ד הוא אותיות ויכול השליח לעשות צירוף אחר מן אותיות אלו ממש וכו' יעו"ש ובזה יובן היערוך שועך לא בצר אר"א לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' דבא לתרץ מה מהנית תפלה לצרה וכי יש שינוי רצון לפניו ית' וכקו' רמב"ן הנ"ל ובא ר"א לתרץ ק' הנ"ל כתירוץ הנ"ל דמהני תפלה דיכול להפך ע"י תפלה אותיות צרה שיהי צירוף אחר רצה להקדים אות ר' קודם אות צ' וז"ש לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שע"י תפלה מקדים אותיות צר"ה שיהי' רצ"ה והבן. ומפרש ריש לקיש יותר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר"ל כי המתאמץ להתפלל באופן הנ"ל לעשות מן צרה רצה. והיינו ע"י שממתק דינין בשרשן למצוא שרש חסד בתוך הדין כדדרש ר' אחא שטן ופנינה לש"ש נתכוונו בזה נעשה מן יצ"הר יצ"הט ובזה אין לו צרים מלמעלה שנעשה קטיגור סניגור ומפרש ר' יוחנן יותר לעולם יבקש אדם רחמים שיהי' הכל מאמצים כחו ואל יהי' לו צרים מלמעלה ר"ל שיבקש רחמים באופן שיהי' הכל מאמצים כחו ע"י שימצא בכל סוגי דין וגבורה של הצרה שיש בו חסד ובזה אין לו צרים מלמעלה כאמור והבן. ועפ"ז נבאר המשך הפסוקים פ' וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום וגו'. והספיקות עם ביאורן כתבתי והוא דק' מ"ט לא כתיב אל אברהם ומכח זה פי' בזוהר כי שמו ית' סתים גליא והוא קול ודיבור ונתחבר שם ידו"ד בחי' קול שהוא סתים עם בחי' דיבור דאתגליא וכו' יעו"ש ול"נ דהפשוט עם דרש הזוהר שניהם אמת ונמשך זה מזה כי ע"י שהי' אברהם מעורר מדת החסד בעולם גם בתוך דין וגבורה מצא בו שורש חסד ובזה נמתק הדין של המל' בשרשו של החסד שהיא בינה שנק' הוא בסוד ועבד הלוי הוא וממנה יצא החסד כמו שדשו בזוהר על פסוק חסידה ברושים ביתה וגו' כי ע"י הבינה של אדם שמבין שיש בתוך הדין חסד מקשר מל' אל הבינה ונתחבר עלמא דאתגליא מל' עם הבינה עלמא דאתכסיא שהוא הוי' בניקוד' אלדי' כי היא עצמה חסד ומנה דינין מתערין ונמתק הדין בשרשו ב' פירושם הנ"ל והבן.

ובזה יובן וירא אליו ה' באלוני ממרא ר"ל מה שהיו הרשעים הנק' אלוני ממר' מהפכין מד"הר למדת הדין עכשיו ע"י אברהם שמתק הדין בשרשו היפך דין לרחמים וגרם וירא אליו ידו"ד באלוני ממרא שנתחבר בחי' המל' דין בחי' דאתגליא שהיא בתוך אלוני ממרא שהם גורמין דין וע"י אברהם שמצא חסד בתוך הדין באלוני ממרא נמתק הדין בשרשו ונתחבר מל' בחי' וירא עם בינה שנק' ידו"ד והוא ישב פת"ח האהל שנתיישב ונתחבר בחי' הוא הנ"ל עם פתח האהל בחי' מל' שנק' כך כחם היום ע"י בחי' החסד של אברהם שנק' כחם היום כמ"ש בזוהר דף צ"ח והבן והשי' יכפר.

ועפ"ז נבאר פסו' ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה וגו' והספיקות בזה עם ביאורן כתבתי לקמן וכעת נ"ל לבאר הנ"ל עם המשך הפסוקים שאח"כ ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברה' בכל ויאמר אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי וגו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו' ויאמר אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי ההשב אשיב את בנך שמה וגו' רק את בני לא תשיב שמה וגו' ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדוניו בידו וגו' והי' הנערה וגו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הוכחת ליצחק וגו' והספיקות בזה עם ביאורן כתבתי לקמן.

ומה שנראה לי בזה הוא לבאר ש"ס דשבת כל המענג את השבת נותנין לו וגו' שנא' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' לבאר זה נבאר ש"ס דברכות דף נה ע"ב הרואה חלום ונפשו עגומה עליו לייתי ג' ולימא להו חלמא טבא חזאי ומשיבין לי' חלמא טבא חזיתא חלמא דידך טבא הוא טבא להוי רחמנא לשוי' לטב שבע זמנין יגזרין לך מן שמיא וכו' עד כי כבר רצה אלדי' את מעשיך וכתבו התוס' בד"ה שבע זמנין שהו' ענין לחש וכו'. והש"ס מקש' הוא דק' קיצור וסתיר' דה"ל לקצר ל"ל כפל טבא הוא וטבא להוי' וכו' ועוד דמיחזי כשקר באומרו חלמא טבא חזאי וז"א וגם ק' על המשיבין באמרן טבא הוא וכו' ועו' דסתרי אהדדי באומרו טבא הוא משמע דכבר הוא טבא ואח"ז א' רחמנא לישוי' לטב משמע דעכשיו אינו טוב ומכח ק' זו פירשו התוס' שהוא ענין לחש.

ול"נ שהוא צריך לאומרו בנוסח זה גם שאינו לחש. ונראה דאי' שם בש"ס לאדם טוב מראין לו חלום רע ולאדם רע מראין לו חלום טוב וכו' כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכו' ופי' רשי' כי ע"י עצבונו יכופר עונו. ובחלום טוב ישמח ויאכל עולמו.

ומעתה יבואר ענין הטבת החלום בנוסח הנ"ל שהו' להמתי' דינין בשרשן כפי ב' פירושי' הנ"ל א' כפשוטו בפי' מורי זלה"ה בשם רבו לקשר דין המל' בבינ' וכו' עיין בפ' לך לך ב' כפי' מורי ז"להה למצוא שורש חסד בתוך הדין אז נמתק הדין בשורש חסד זה ונעשה באמת חסד וכו'.

ובזה יובן ש"ס הנ"ל הרואה חלום ונפשו עגומה עליו מכח שראה חלום רע אזי ימתיק הדין בשרשו כפי ב' פי' הנ"ל ולייתי ג' בני אדם ויאמר חלמא טבא חזאי ר"ל שהאמת הוא שראה חלום רע רק ע"י שמצא ברע זו שורש חסד שע"י עצבונו יכופר עונו יהי' נמתק הדין בשורש חסד זו. והמשיבין אומרים באמת כך הוא שנעשה מחלום רע זה טוב וזה שאומרים חלמא טבא חזיתא טבא הוא גם שהוא חלום רע מ"מ טבא ליהוי ע"י עצבונו של חלום רע זה יכופר עונו ואז רחמנא מצד רחמנותו י"ת שרואה עצבונו יכפר עונו וז"ש רחמנא לשוי' לטב כי נמתק הדין בשרש חסד זה ונעשה מיד טבא ושפיר אמרו טבא הוא וכנ"ל וגם כפי' הב' שמקשר דין המ"ל בבינה שהוא סוד ע' רבתי דשמ"ע ז' שנים ז' ספירות עד המל' ושם לא יגורך רע ואין ש"ו פ"ר וז"ש שבע זימנין יגזרון עלך מן שמיא דליהוי טבא וכו' עד כי כבר ר"צה אלדי' את מעשיך שע"י מיתוק זה נהפך מן צר"ה רצ"ה והוא ענין צהר תעשה לתבה הנ"ל אשר הצדיקים מהפכין מד"הד למד"הר והבן.

ובזה יובן כל המענג את השבת וכו' ד"כ בס"י אין ברעה למטה מנגע ואין בטובה למעלה מענג וכו' יעו"ש וע"י מיתוק הנ"ל נתהפך מנגע לענג וז"ש כל המענג השבת להפך מנגע לענג נותנין לו נחלה בלי מצרים הצר נהפך צהר רצה וכנ"ל והבן.

אמנם מה ענין יעקב לזה יבואר אח"ז. ובזה יובן ויהיו חיי שרה מאה שנים וגו'

[ונבאר פסוק פ' עקב ועתה מה ה' אלדיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלדי"ך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו' ודרשו חז"ל א"ת מה אלא מאה וכו' וכ' ב"ה שהם ק' ברכאן שבכל יום וכו' ויש להבין הא כתיב מה ואיך דרשו מאה.

ועוד דכתיב כי אם ליראה לחוד וכו' ואיך אמר אח"ז מיד ולאהבה את ה' אלדיך וגו' ונ"ל דכתבתי בשם מורי זלה"ה אחר שידע האדם כי אלופו של עולם הוא בכל תנועה וכו' אז יתפרדו כל פועלי און וכו' ודפח"ח.

וז"ש א"ת מה אלא מאה אחר שידע כי אות א' שהוא אלופו של עולם הוא בכל העולם ובכל תנועה אז נעשה מן מה מאה ואז נמתק הדין בשרשו וז"ש כי אם ליראה שמקשר דין המל' שנק' יראה אל אֵם היא בינה שנק' אֵם ונעשה מיראה אהבה סוד א' הוא אור אהבה וחסד והבן] והנה שרה היא ג' שמות אלדים ש' אלדים במלוי יודין ר' רבוע אלדי' ה' הוא ה' אותיות אלדי' פשוטי ונודע כי הדין והגבורות הם שמות אלדי'. משא"כ החסדים הם שמות הויו"ת כמ"ש בע"ח שער השמות יעו"ש.

ובזה יובן ויהיו חיי שרה כי ויהי"ו גי' ל"ז הבל מבינה ממשיך חיים למתק דיני שרה וגם ממילוי אבא שהוא ע"ב גי' מאה שהו' מ"ו ממתיק ג"כ דיני שרה ואז כאשר מקשר דין מל' בג"ר כח"ב נמת' הדין בשרשו ע"י בינה שממנ' הבל גי' ויהיו ומאבא מא"ה שנה ומכת"ר גי' עשרי' שנה אז ז' ספיר' המ"ל שבע שנה ז' ימי הבנין שני חיי שרה כולם שוין לטובה שנהפ' דין המל' לרחמים וחסד והבן וז"ש ואברה' זקן בא בימים ר"ל ע"י בחי' חסד שמצא אברהם בתוך הדין והגבורות מיתק הדין שנק' חשך ובא הדין בימים לבחי' החסד' שנק' ימים כמ"ש בזוהר בזה יעו"ש וה' ברך את אברהם בכל ודרשו חז"ל שהי' לו בת ובכל שמה וחד אמר שהי' לו בן גי' בכל וחד אמר שהשליטו ביצרו ומא"ח ומא"ח ול"פ וכך פירושו וה' ברך את אברהם בכל ר"ל עם בחי' החסד שנק' אברהם ברך לבחי' בת שנק' ב' כל שהם הדין והגבורות שהוא בחי' בת נוקבא ועכשיו נמתק הדין בשורש חסד זה ונעשה מן בכל בן בחי' חסד ועי"ז שהמתיק הדין השליטו ביצרו בסוד ומלכותו בכל משלה ע"י שידע כי יצ"הר כוונתו לש"ש נעשה לו עבד לשמשו וכנ"ל וז"ש ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שכל פרנסת עה"ז בימי הגלות הוא ע"י הס"ם שהוא היצ"הר כמו שכתוב בזוהר תרומה יעו"ש שים נא ידך וכח' תחת ירכי שהם זרע זרעו ויצאי ירכיו אשר לא תקח אשה שהיא הפרנסה שנק' אשה כמ"ש במ"א ובנות כנען ר"ל ג' בחי' כנען א' שלא יהי' פרנסו באופן שיצטרך להיות נכנע וחונף לבני אדם כמ"ש בח"ה כי החונף גרוע מעבוד הצלמים עי"ש ב' כי ארור כנען וכו' שלא יהי' בחי' הפרנסה באיסר מצד הקליפה שנקרא כנען כמ"ש לקמן על פסוק תן לי הנפש והרכוש קח לך ג' כי הסוחר נק' כנען כמו שכתוב ויקח בת איש כנעני ושמו שוע פי' רש"י סוחר והטעם כי לא בשמים היא לא בתגרים וסוחרים לכך לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני כי אם אל ארצי ר"ל שיהיה לו פרנסתו בביתו ובארץ מולדתו ויאמר אם לא תאבה האשה היא הפרנסה ללכת אחרי וגו' רק את בני בעל בטחון לא תשיב שמה רק בן בני ויגע בכף ירכו שניטל האמנה מהם הוא חוזר וכתבתי מזה לקמן יעו"ש ועשה סימן הנערה אשר תאמר שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת וגו' והענין דשמעתי מן מוהר"ן מה שמתפללין אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם ויש בני אדם שאין להם שום פרנסה רק מידי בש"וד וא"כ איך מתפללין וביאר זה ע"פ שאחז"ל אברהם שהאכיל לאורחים ורצו לברכו אמר ברכו להקב"ה שהכל שלו והעולה מדבריו שידע שאין הוא הנותן רק הקב"ה הנותן וז"ש אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם וכו' ודפח"ח.

ולי נראה שידע הנותן שהוא מקבל ולא נותן כמו שאמרו חז"ל ושם איש אשר עשיתי עמו בועז כי יותר מה שבע"ה עושה עם האורח אורח עושה עם בעל הבית וכו' וזה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה ור"ל שתה ולא יחשב זה לטרחה אצלי רק אדרבה במה שאתה גומל חסד לזכני במצוה זו ראוי להשקותך עוד עבור זה ע"ד שכתבתי במ"א ושכר מצוה מצו' בעונג שמתענג בעשי' המצוה אין רוצה לקבל שכר עבור המצוה רק רוצה ליתן שכר שיקיים עוד מצוה וכו' וה"נ שתה וגם עבור גמולך הטוב אשקה עוד וז"ש גמליך אשקה וז"ש היא האשה אשר הוכיח ה' פרנס' מאיש כזה ראוי לבן אדוני שבוודאי נתן לש"ש בלב שלם הגם די"ל ביאר גמליך אשקה עם ביאר פסוק הנ"ל ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידו דאי' בש"ס הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצל והענין דגמל יש לו ב' משמעו' א' גמל כמשמעו שהוא מסטרא דמותא כמ"ש בזוהר ב' דמשמעותו גומל שגומל חסד לחייבים טובים כי אות ג' משמע ג"ח ושפיר משמע הרואה גמל בחלום שהוא ב' משמעות הנ"ל ורמז שנקנסה עליו מיתה ונצול מצד ג"ח ית' שגומל חסד גם לחייבים עו' י"ל כי מל' רגליה יורדת מות ששם בחי' גמל סטרא דמותו ומי שממתיק הדין בשרשו שמצא שם שורש חסד נעשה הדין חסד באמת שהוא אות ג' כמו שדרשו בש"ס גימל דלת גומל דלים וכו' וא"כ ב' משמעות גמל אמת שזה נמשך מזה שנקנס מיתה עליו וניצול והבן.

ובזה יובן ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהם עשר כתרין תתאין מסטרא דמותא וכל טוב אדוניו בידו ששורש טוב וחסד בחי' אברהם אדוניו בידו ורשותו שידע להמתיק הדינין בשרשו שלא יהי' לו שום מסטין ומקטרג בדרך הסכנה בפרט בדרך זו שהלך לזווג דינא רפיא עם דינא קשיא כמו שכתב בזוהר פ' תולדות דף קל"ז דיצחק דינא קשיא ורבקה דינא רפיא וחוטא דחסד תליא בה ואי לאו דאיהי רפיא לא יכול עלמא למסביל דינא קשיא דיצחק וכו' יעו"ש.

וז"ש ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ע"י מימי וחוט החסד הנ"ל אשקה ואמתיק הדינין של המל' אשר רגליה יורדת מות ששם בחי' הגמל ושפיר אמר היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני שתוכל למתק דינא קשיא דיצחק ע"י דינא רפיא ששם חוט חסד וכנ"ל שזהו זווגו והבן הש"י יכפר.

אמנם לבאר מה ענין מענג שבת לנחלת יעקב שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך נבאר המשך הפסוקים פ' תולדות ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וגו' פירש רש"י יעקב ועשו האמורי' בפרשה ואח"כ יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי וגו' ויהי כי זקן יצחק ויקרא לעשו וגו' צא השדה וגו' ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי וגו' [הקול קול יעקב והידים ידי עשו ודרשו חז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וכו' והוא תמוהו דבפסוק משמע איפכא גם שהקול קול יעקב מ"מ והידים ידי עשו] ובפסוק בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי וגו' אחי רבקה אם יעקב ועשו ופירש רש"י אינו יודע וכו' והספיקות וביאורן כתבתי במ"א וכעת נראה לי לבאר מדרש ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות כדי שיבא יעקב ויטול הברכות וכו' ונבאר זמר שבת נחלת יעקב ירש בלי מצרים נחלה וכו'

ונבאר אחר כל הברכות שקבל יעקב מאביו קרא לעשו אדוני ובזוהר מפליא זה לחכמה נפלאה ויש להבין זה יעקב שהיה בבחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב איך היה מבחינת כל החונף לרשע וכו' ובזוהר מפליא חכמה זאת משמע דשפיר עבד ונ"ל דכ' בשער יחודים פרק ה' וז"ל תכוון ב' שמות אלדי' משולבין יחד ובאלו הנקודות וכו' י' אותיות אלו גי' עקב ועם כללות י' אותיות עצמן גי' יעקב וכן הנקודות גימ' יעקב וב' פעמים יעקב גי' השטן כי יעקב דוחה אותו ומכניעו ושם זה גי' ב' פעמים אלדי' וכל א' גי' פאה והם ב' תקוני פאה דא"א לאכפייא דינין בשרשם וכו' יעו"ש

ולהבין לשון יעקב דוחה אותו ומכניעו שכ' ביחודי' הנ"ל והוא דכ' בזוהר ויצא דף קס"ב בסתרי תורה וכו' ובדף קס"ג ע"ב פסוק והכשבים הפריד יעקב וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לכן ת"ח יעקב תושבחתא דאבהן וכו' ואפריש חולקי' מחולקי דשאר עמין דכתיב וישת לו עדרים לבדו וכו' יעו"ש וזהו מה ששמעתי ממורי זלה"ה בתקוני התפלה צריך הכנעה והבדלה והמתקה וכו' וכתבתי מזה במ"א וישת לו עדרים לבדו ס"ד הבדלה וכו' ואח"כ ידע כי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שיש בתוך הרע בחינת טוב וחסד אז נכנע השטן ונמתק הדין בשורש החסד שמצא בתוך וז"ס יחוד הנ"ל ב' פעמים יעקב דוחה השטן כנ"ל ומכניעו ג"כ בשני אלדי' ב' פאה דא"א שנמתק הדין בשרשו.

ובזה יובן וידו אוחזת בעקב עשו ר"ל ידו הוא יוד שתצרף י' אותיות עם עקב ב' פעמי' אלדי' הוא יעקב וכן הנקודות גי' יעקב הרי ב' פעמים יעקב בזה אחזו יעקב להכניע השטן וממילא גם עשו נכנע ע"י הכנעת השר שלו הש"י יכפר. וזה שאמר ויעקבני זה פעמים כי ב' פ' יעקב בזה לקח בכורתי להכני' השטן שהוא בכור ושר של עשו וממילא עתה ברכתי של עשו ממש ונכנע למעלה ולמטה והבן ולכך קרא יעקב לעשו ושר עשו אדוני אחר שידע כי שטן לש"ש נתכוון לעשות רצון קונו והוא עבד לשרת להש"י ומצד בחי' זו קרא לעשו אדוני כמ"ש בש"ס קרב לגבי אידהן וכו' הדבק לשחוור וישתחוו לך.

ובזה יובן נחלת יעקב ירש בלי מצרים נחלה כי יעקב ידע להפוך מצרה רצה וכנ"ל ובזה יובן ש"ס הנ"ל כל המענג שבת שהיפך מנגע עונג והאכלתיך נחלתי עקב אביך כי שמו נאה לו שע"י שמו כנ"ל הכניע השטן ונעשה מקטיגור סניגור והבן ובזה יובן המדרש ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות וידע יעקב שיש ברעה זו טובה והיינו כדי שיבא ויטול הברכות אחר שנמתק הדין בשורשו שמצא בו שורש חסד נעשה באמת חסד ונתהפך הקללות שגרם נחש שיהי' ברכות לראש יעקב. וכמו שכ' בזוהר והבן וז"ש ברכני גם אני אבי מאחר שגרם הברכות ליעקב ונעשה כסא וכו' ויאמר בא אחיך במרמה בחכמה ויקח ברכתיך שמיתק הדין בשורש חכמה ובינה וחכמה תחי' בעלי' שמצד עצמו זכה לזה עד שלבסוף ברכו ג"כ בעסק עה"ז כמו שכ' בזוהר והבן אמנם לבאר שאר המשך הפסוקים הנ"ל עיין במ"א ומה שחסר כאן יעו"ש.

בפסוק מכל הבהמ' הטהורה תקח לך ז' ז' איש ואשתו וכו' פי' רשי שלא נעבדה בהן עבירה בש"ס דחלק מנא ידע א"ר חסדא שהעבירן לפני התיב' כל שהתיב' קולטתו וכו' ר' אבוהו אמר מאותן הבאים מאליהן וי"לה בשלמ' לר"ח א"ש אלא לר"א אם הרבה באי' מאליהן הדרא ק' איך ידע ומוהרש"א הרגיש בזה ופ' דר"א ס"ל דר"ח ג"כ יעו"ש אך בפי' ב' שם קשה ועו' למה נכתב זה לדורות וע"כ שהוא בכל אדם ובכל זמן ונ"ל והוא כי השכל מחייב כשהוא בעל עבירה לא יבוא מאליו אל התיבה. דכ' האלשיך לתרץ הקו' שם במשה הי' חמר מבפנים משא"כ בנח.

וע' אומרו בכופר ולא בזפת. ועו' עשה לך וביאר כי זה הי' לכפר עונו על שלא יצאת לישע עמך להיישירם ולהדריכם בעבודת קונם רק נסגרת בתוך ביתך מה שלא יעשה אברהם לכך תסגר תוך התיבה גם אתה ותצטער ואשר לא היית רועה ומנהיג את בני אדם ומנדד שינה מעיניך לרודפם ולהיישירם להטיבם עתה תראה בהמות וחיות ומנדד שינה מעיניך להאכילם וכו' ודפח"ח.

הרי כי הסגר התיב' הי' לנח כמו שהורגל מוסג' להתבודד בביתו את האלדי' התהלך נח שהי' בבית הכנסת ובבית המדרש תמיד עוסק בעבודת הש"י הגם שהי' ראוי לילך לחוץ להחזיר למוטב. מ"מ מאחר שכוונתו הי' לש"ש לכך גם העונש הי' מעין מעשיו הטובים שהי' ממשיך על עצמו סטרא דקדושה משא"כ בהפך כדאי' בזוהר פ' וירא דף צ"ט ר' אבא פתח ואמ' מי יעלה בהר ה' נקי כפים וכו' כגוונא דאיהו אמשיך עלי' בהאי עלמא אי בר נש אתמשך בתר קב"ה וכו' ואי רעותי' לאתדבקא בס"א איהו אמשיך לההוא מלה מלעילא וכו' יעו"ש וזה ענין כשהי' רבקה עוברת לפני ב"הכ וב"המ יעקב מפרכס לצאת וכו' והנה מי שרצונו להתבודד בקדושה מאליו בא אל התיבה להסגר ולהתבודד שם וג"כ משא"כ בעל עבירה הנמשך אחר תענוגי ע"הז לא יבא מאליו אל התיבה ליסגר שם בעבודת הש"י וכמ"ש ביאר הש"ס עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתעדנים בה ורשעים נדונין בה ר"ל מה שנחשב תענוג לצדיקים עבודת הש"י נחשב דין ועונש לרשעים שאינו יוכל לסבול שהיית ב"הכ וב"המד וה"נ הסגר התיבה הוא תענוג ברגיל בבדידות וההיפך וכו' ודי בזה א"כ מא"ח ומא"ח ולא פליגי כי האדם החושק ורעותי' להתדבק בו יתברך ע"י שיתבודד בתיבה יבא מאליו אל התיבה ודאי התיבה קלטתו ג"כ כמים אל הפנים וכו' משא"כ היפך רשעים שאינם חושקים בבדידות רק בתענוגי העה"ז שהיא חיות הגוף ומיתת הנשמה כמו מי המבול שחושק יותר ליאבד במי המבול ולא בקליטת התיבת שיהי' מוסגר שם בבדידות עבודת קונו גם שהיא חיי נצחי לכך גם התיבה אינה קולטתו כמו שממשיך על עצמו כך הוא דבוק שם או בקדושה וכו' ודו"ק.