תולדות יעקב יוסף, מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וגו' ובספרי זה הדבר משה נתנבא בכה אמר ה' כחצות וגו' והנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר וכו' וי"ל למה ישונה כאן שדיבר אל ראשי המטות ואם סדר הלימוד היה כך ק' פשיטא דאין צריך לאומרו ב' מהו זה הדבר ואם להודיע מעלת מרע"ה כמ"ש בספרי ק' חדא מהו המעלה שנתנבא בזה הדבר ועוד למה נרמז זה בפ' נדרי' ג' להבין מהו לאסר אסר על נפשו ד' ככל היוצ' מפיו יעשה בלא נדר ושבועה משמע וכמ"ש האלשי"ך יעו"ש.

ונראה לי דאי' בפ"ג דאבות ר"ח בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו וכו' והקשה במד"ש דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא וכו' ועוד הא אין בור ירא חטא וכו' ואיך אר"ח כל שיראת חטאו קודם לחכמתו וכו' כי זה הדבר א"א להיות ועוד דהל"ל כל שיראה קדמה לחכמה וכו' ונ"ל דאי' במשנה פ"ג דאבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודע' להם שניתן כלי חמדה שבו נברא העול' שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו והספיקו' רבו וכעת נראה לי דאי' במשנה סמוך לר"ח הנ"ל רבי דוסתאי ברבי ינאי משו' רמ"א כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וכו' א"כ לפ"ז י"ל ח"ו שהתורה הוא מקח רע מאחר שהזכירה והשכחה אינו ברשותו של אדם וכמו שהקשה בעקידה מובא לעיל שאם נפסד אצלו מוח הזכרון הוי כמו שנפסד הראי' והשמיעה דהוי אנוס ולא יאשם וכו' ואפ"ה א"ר דוסתאי גם השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו א"כ מי זה הוא שלא ישכח אף דבר א' ומיד מתחייב בנפשו א"כ התורה ח"ו קרוב בהפסד ורחוק משכר ואיך שייך לקרותו כלי חמדה אמנם דבר זה ביאר בעל עקידה היטיב כי בכ"מ אשר בא מצות הזכירה צוה לעשו' מעשה אשר בו תיקשר הזכירה כמו מצות ציצית וכיוצא בזה שהוא כמו קשר שלא לשכחה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן חביבין ישראל ומצד החיבה נותן להם התורה ולא למ"הש ולא לשא' אומו' העולם ולכך נקרא כלי חמדה שחמדוה מלכי השרת ואמרו תנה הודך על השמים ולא משום שהיא מקח רע לא רצו שום אומה לקבלה והוה כזבינא דרמי על אפי' ח"ו וכפה לישראל בהר כגיגת לקבלה דז"א כי נק' כלי חמדה שחמדוה ואפי"ה נתנה לישראל דוקא וכ"ת הא השכחה נק' קרוב לאונס ואפשר אמרו כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו ואיך יש לקרותו כלי חמדה וזהו טענת המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ר"ל מצד שהוא אנוש בלתי אפשרי כי תזכרנו לכל התורה שלא ישכח דבר אחד ובן אדם כי תפקדנו שיהי' האדם בכלל הזכיר' והפקידה זהו א"א רק למלהש"ר שהם בעלי הזכירה ראוי להם התורה לזה ביארה המשנה עצמה ואמר חיבה יתירה נודעת להם שלא יבואו לשכחה ע"י שיקשרו במעשה וע"יז יהי' נודעת להם תמיד ע"י מוח הזכרון שהוא חב"ד ושפיר נקרא כלי חמדה שבו נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת כדיליף בש"ס דברכות יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם ש"ו שנא' בחכמה ובתבונה ובדעת וכו' והם מוחין הזכרון כנודע וזהו שסיי' כי לקח טוב נתתי לכ' רק תורתי אל תעזובו לשכח' בידים שישב ויסירם מלבו כדמסיים רבי דוסתאי ממש וק"ל

ובזה יובן אר"ח בן דוסא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' ר"ל דקאי אדסמיך דא"ר דוסתאי כל השוכח דבר א' ממשנתו וכו' ולכך הוא ירא חטא מיד שלמד דבר א' או שתיים ונק' תלמיד ואח"כ ת"ח ואח"כ תואר חכם כנודע וקודם שנכנס בתואר חכם מיד שלומד הוא חושש שלא ישכח דבר זה ויהי' חטא שנתחייב בנפשו ולכך מיד הי' קושרו במעשה שלא ישכח וז"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שלא ישכח וזש"ה בני תורתי אל תשכח ומצותי ינצרו לבך ופי' במדרש ע"י יראת שמים לא ישכח התורה לאוקמא גירסא סייעתא דשמיא ולדברינו יובן כי עצה היעוצה שלא ישכח תורתי ע"י שיקשרה במעשה המצוה ואז מצותי ינצר לבך שלא ישכח וק"ל.

וזהו ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כי שמור שלא תשכח הוא ע"י זכור מעשה המצו' כי זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע והבן וז"ש והימי' האלה נזכרים ונעשים ר"ל זכור ע"י מעשה ובזה יובן וידבר משה אל ראשי המטות ר"ל כי יש ג' מוחי הזכרון חב"ד ובחי' משה הוא דעת המייחד בין חו"ב שהם או"א גי' זכור ע"ב קס"א כמו שכתב בכתבים וז"ש וידבר משה בחי' דעת אל ראשי המטות שהם גי' רישין שבו כלי הזכירה להמשיך בחי' הזכירה אל בני ישראל והיינו לקשרו במעשה וז"ש כי ידור נדר לה' לאסר אסר על נפשו ר"ל לקשר קשר על נפשו שהיא במחשבה שלא ישכח ולא יחל דברו כי השוכח דבר א' וכו' ועצה יעוצה ככל היוצא מפיו יעשה מה שלומד ויוצא מפיו יראה לקשרה בעשיות המצות ובזה אסרה אסר על נפשו שקשר המחשבה והזכרון ע"י המעשה והבן אך כדי לבאר קו' ב' הנ"ל לבאר הספרי זה הדבר נ"ל דאי' בכתבים הלומד ושוכח הוא מעלמא דנוקבא וזכירה מעלמא דדכורא וכו' יעו"ש.

ונראה דזהו כוונת המשנה הנ"ל סיפא כל שיראת חטאו קודמת וכו' כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובין ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכו' והספיקות בזה עיין במפרשים ונ"ל דמצינו מרובין הוא לשון חשיבות כמ"ש לא מרובכם מכל העמים כי אתם המעט וגו' וכי' חז"ל המעט הוא לשון שפלות שממעטין עצמם וכו' א"כ מרובכם הוא חשיבות והנה שמעתי ממורי כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה לקשר המעשה אל המחשבה שהיא אבא חכמ' כח מה וזה בכחך עשה ודפח"ח ונמצא כאשר מקשר מעשה אל הזכירה וכמו שכתוב בעקידה שזכרתי לעיל וכו' אז מקשר מל' אל אבא ע"ב הנקרא חכמה ואל אמא קס"א הנק' בינה ושניהם גי' זכור ע"ב קס"א ונעשה אז הכל רחמים בסוד ויחשבה לו צדקה שכ' בזוהר נשא דף קמ"ח והבן.

ובזה יובן משנה הנ"ל כל שמעשיו מרובים מחכמתו ר"ל כל שמעשיו חשובין מצד שנמשך מחכמה שקשר המעשה אל החכמ' ומחשבה ע"ד בכחך עשה כנ"ל לקשר המעשה עם הזכירה אז חכמתו מתקיימת כמ"ש בעקידה הנ"ל וכל שחכמתו מרובין שאין לו חשיבות רק ממעשה עולם העשיה עלמא דנוקבא ושם השכחה אין חכמתו מתקיימת וק"ל.

ובזה יובן וידבר משה אל ראשי המטות ר"ל כי בחי' משה דעת מייחד בין חו"ב שהם ראשי המטות ג' מוחי הזכרון שזהו ענין נדרים איש כי ידור נדר לה' לקשר מלכות אל בינה הנק' נדר לה' שהם חו"ב תרין ריעין דלא מתפרשין והכל רמז בזה הדבר כי כל הנביאים נתנבאו בכה שהיא מלכות שנק' כה אשר דינין מתערין מנה נוסף עליהן משה שנתנבא בזה הדבר שהיה בחי' הדעת לחבר הדבר בזה שהיא יסוד שנקרא זכור הנמשך מע"ב קס"א גי' זכור כי יסוד עולה עד הדעת בסוד ויכלכל יוסף את אביו שכ' בכתבים יעו"ש וז"ש לאסר אסר על נפשו ר"ל לקשר המעשה שזה אסר על נפשו לחבר' אל המחשב' שנק' נפש וכמו שכ' הרמב"ם מובא לעיל יעו"ש לכך חכם מתיר הנדר כי בשרשו יכול להתיר הקשר והבן וכתבתי ביאר פסוק כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דברך מועטין כי האדם יעשה א"ע מרכבה לשם הוי' בפנימיותיו וז"ש שותי ה' וכו' ולשם אלהים בחיצונותיו בסוד פי בצלם אלהים עשה את האדם וכו' יעו"ש.

ובזה יובן הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם וכו' ר"ל כמה חביבות יש לאדם בצלם זה שנברא שיוכל להיות מרכבה לצלם אלהים וכאמור וכל זה הוא בכח ומכ"ש כשהוא בפועל שעושה עצמו מרכבה לשם אלהים וכנ"ל שאז הוא בצלם אלהים ממש וז"ש חיבה יתירה נודעת להם ר"ל שנודע לאדם מדריגה זו שנברא בצלם כדי שיעשה עצמו מרכבה לצלם אלהים ובאמת כך עושה עצמו מרכבה לשם זה שנאמר כי בצלם אלהים עשה האדם לתכלית זה שיעשה את עצמו מרכבה וק"ל.

ועתה נבאר משנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה וכו' והענין דכ' בפע"ח ה' ק"ש וברכותיה פרק ד' כי כוונת ק"ש להמשיך מוחין לזו"נ שהם הבנים דאו"א והמוחין נמשכין מהאבות שהם או"א וא"כ אנו צריכין לזווג תחלה או"א וע"י זווג או"א יורדין המוחין אל זו"נ וכדי לזווג או"א צריך להעלות מ"נ אל או"א כדי שיזדווגו והנה זו"נ הם נקראו בלי או"א מעלים מ"נ לאו"א ואנחנו בני אדם נקראו לזו"נ בנים כמ"ש בנים אתם לה' אלהיכם שהם זו"נ לכך נשמת הצדיקי' מעלים מ"נ לזו"נ שהם נפש ורוח של הצדיקי' אך הנשמה שהיא מבינה ונשמה לנשמה מאבא מעלי' מ"ן לא"וא שמשם נחצבו ומשם נקראו ישראל אחים וריעים לזו"נ שנאמר למען אחי ורעי וגו' יעו"ש עוד מבואר שם וביותר בק"ש שעל המטה פרק ז' כי כוונת ק"ש לעשות כלי לבינה ומלכות כמו שהי' בביאה ראשונה לעשותה כלי וז"ש אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשתה כלי וכו' יעו"ש.

ובזה יובן חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ר"ל שהם מעלים מ"נ ע"י שם ב"ן לזו"נ וז"ש בנים למקום ועוד חיבה יתירה נודעת להם מה שהי' בכח עכשיו הוא בפועל ונודעת להם שהם בנים להעלות מ"נ ועושים בפועל תורה ומצות כדי להעלות מ"נ לזו"נ שאז בפועל נקראו בנים למקום שנא' בנים אתם לה' אלהיכם שהם זו"נ והבן ועתה נבאר משנ' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה וכו' דקבלתי ממורי וזכרתי במ"א כאשר האדם לומד בלי דעת או שאינו מבין אז הוא בבחי' מלכות וכאשר הוא לומד ומבין עם הדעת אז מקשר מלכות עם הבינ' וכו' ודפח"ח ובזה יובן חביבין ישראל שניתן להם זה הכח לעשו' כלי חמדה ר"ל לעשות כלי לבינה ומלכות ע"י ק"ש שעל המטה שתהי' כלי חמדה לפניו ית' בסוד כוס שאינו פגום וכמ"ש בר"מ פ' א' דף פ"ט יעו"ש שתהא חמדה חביבה על בעלה כמו בביאה ראשונה וכו' חיבה יתירה נודעת לו ר"ל כאשר עושה עם הדעת אז ניתן להם לעשות כלי חמדה לבינה שבו נברא העולם הם זו"נ ז' ימי הבנין שהם בנים לבינה וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם הנגלה הם מלכות ונוסף לזה כשעושה עם הדעת אז נתתי לכם תורתי חלק הנסתר הוא הבינה לכך אל תעזובו והבן והשם יתברך יכפר עי"ל ג' משני' הנ"ל חיבה יתירה נודעת וכו'. ע"פ ששמעתי ממורי כי ע"י הדעת מקשר מלכו' בבינה וכנ"ל א"כ מבואר ג' בבות הנ"ל בסגנון א' בבא א' חביב אדם שנברא בצלם גם בלא דעת הוא חביב רק שהוא בבחי' המלכות אבל חיב' יתירה נודעת לו ר"ל כשהוא עם הדעת אז מקשר מלכות בבינה והבן בבא ב' חביבין ישראל שנקראו בנים למקום גם שאינו ידוע לו זה חביבין ומכ"ש חיבה יתירה יש כאשר נודעת להם שנקראו בנים למקום וכו' והבן בבא ג' חביבין ישראל שניתן להם כח לעשות כלי חמדה גם בלא דעת ומכ"ש שיש חבה יתירה כאשר נודעת להם אז ניתן להם כח לעשות כלי חמדה לבינה שבו נברא העולם וכאמור והבן.

ועפ"ז נבאר סיום מסכת נזיר אר"ח ת"ח מרבי' שלום בעולם שנאמר וכל וגו' והסוגיא לומר הדרן עלך הכותים אין להם נזירות וכו' ואז שפיר סליקא מסכת נזיר ובזה נבאר משנה סוף עוקצין אר"ש לה מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וכבר כתבתי מזה וכעת נ"ל ע"פ הנ"ל ומבואר בפע"ח פ' ד' הנ"ל כי תחלה צריך לעשותה כלי למלכות כדי לקבל טפה העליונה מישראל סבא שהוא שפע וברכה כדי להשפיע לתחתונים ולכן בבעילה ראשונה עושה אותה כלי והיינו ע"י יסוד הנק' שלום וכו' ובזה יובן אר"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכ' לישראל דייקא אלא השלום כי תחלה צריך לעשות כלי למלכות כדי להחזיק ולקבל הטפה עליונה שהיא שפע וברכ' מהקב"ה הנקרא יש"ס ולהשפיע לישראל למטה והיינו ע"י יסוד הנקרא שלום וז"ש ה' יברך את עמו ישראל בשלום כי מלכות נקרא את שנכללת מן ך"ב אתוון מן א' עד ת' ותחלה יברך וישפיע את ואח"כ על ידה לעמו והיינו ע"י הכלי שנעשה היסוד הנקרא שלום והבן והשם יכפר. ובזה יובן אר"א ת"ח מרבים שלום בעולם ר"ל שהת"ח עושה כלי למלכות הנקרא עולם ע"י יסוד הנקרא שלום וזה שאמר ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אך דק' על זה לכך אמרו הדרן עלך הכותים אין להם נזירות ובזה מבואר ק' הנ"ל ושפיר סליקא מסכ' נזיר דלק"מ והוא דאי' במשנה דאבות כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אם אתה עשה כן אשריך בעה"ז וטוב לך לעוה"ב וכו' והקושי' מפורסמות מאי אשריך בעה"ז בשלמא לעוה"ב א"ש ונ"ל דאי' בש"ס כל העול' ניזון בשביל חנינ' בני וח"ב די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ויש להבין ל"ל הסיפא וחנינא בני די לו בקב חרובין שהוא ללא צורך ונ"ל דאתי לתרץ ג' קושי' הנז' בזוהר פ' פנחס דף רכ"א דשאיל ההוא חכים גוי לר"א ג' שאלות אתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא והא כתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון וכבר היו וכו' ותו אתון אמרין דאתון קריבין למלכא עלאה יתיר משאר עמין והא אתון בצערא ובדוחקא יתיר מכל עמין אתון רחיקין מני' וכו' ותו אתון אמרין דאתון לא אכלין נבילות וטריפות דתהווין בריאין ואנו אכלין הכל ואתון חלשין ואנן בריאין וכו' ומסיק מילין אלין דשאל ההוא רשע אנא שאילנא יומא חד לאלי' ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמי' דקב"ה והכי הוא יעו"ש ונ"ל דג' שאלות אלו יתורץ א' בחבירו דכ' בעקידה לא טוב היות אדם לבדו כשאין לו נגדות לא נקרא פועל טוב רק אעשה עזר כנגדו או שיוכנע חומר אל הצורה או הצורה לחומר לפי בחירתו וכו' מובא לעיל והעיקר תכלית בריאת אדם שיכניע החומ' לצורה ויתקדש בקדושת המאכל והשתיה שהיא עיקר שורש הקדושה כמ"ש הרמב"ן קדושים תהיו וכו' ואז יוכל להתקר' עד שנקרא מקדש וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ' בסו' היכל ה' ומי שבוחר בתאוו' עה"ז כי תאוה היא לעיני' מואס בעניני הרוחני ועה"ב וכמו שכתוב בעקידה ותשחק ליום אחרון וכו' והמואס בעניני עה"ז הוא הבוחר ומתאוה ליום אחרון לעה"ב כי עה"ז ועה"ב הם ב' צרות זה לזה זה קם וזה נופל וכמ"ש בעקידה וידו אוחזת בעקב עשו מה שדש עשו בעקב עניני עה"ב זה אחז יד יעקב וכו' וזה יהי' תוכן תשובה אל ג' שאלות כי כאשר האדם מקדש את עצמו שיהי' מקדש ה' אשר אז יהי' גדול כבוד הבית האחרון ע"י שלא הי' משחק ליום אחרון ונתקדש שיהי' אדם מקדש ה' ונקרא בית אחרון שכל פעולותיו הי' ליום אחרון לכך נוצר תאנה וגו' גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון ר"ל מן זה האדם שבחר בעניני עה"ז שנקרא ראשון וזה לא רצה להנות מן העה"ז ונטלו אחרים שפעו ומזונו בעה"ז וכאשר שמעתי פי' הש"ס הנ"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והטעם בזכות שחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ולא רצה להנות בעה"ז ונהנין אחרים מן מזונו בעה"ז והוא נהנה לעה"ב ודפח"ח. א"כ ע"י שסבל דוחקא וצערא בעה"ז זכה להכניע החומר אל הצורה ויהי' מקדש ה' וכבר נודע מה שאמר בזוהר פרשה שלח לך דף קס"ה ה' צדיק יבחן רב מתיבתא נחית וגלי מה דשמע לעילא אעא דלא סליק נהורי' יבטשון בי' ואנהיר גופא דלא סלקא בי' נוהרא דנשמתא יבטשון בי' וכו' יעו"ש הרי ע"י חולשת הגוף נכנע החומר אל הצורה ונתגבר כח הנשמה וא"כ מבואר ג' שאלות הנ"ל בחדא מחתא כי האדם שיזכה להיות נקרא גדול יהי' כבוד הבית האחרון הוא ע"י שהם בצערא ובדוחקא בעניני עה"ז כמו חנינא בני שזכה וכו' והעיקר להתקדש בקדושת המאכל ושתיה וע"י תשות כח הגוף מגביר כח הנשמה ויכול להתקדש להיות מקדש ה' אפשר שזה מרומז בזוהר בתשובת השאל' כי מקדש ה' כוננו ידיך היינו האדם וכנ"ל והוא לבם של ישראל שבזכותו ניזונין מן הלב כל האברים והבן.

ובזה יובן כך דרכה של תורה פת במלח וגו' אם אתה עושה כן אז אשריך בעה"ז האושר שלך וזכותך אוכלין בני עה"ז וטוב לך גנוז לעה"ב כמו ר' חנינא הנ"ל. ובזה יובן הדרן עלך הנ"ל ת"ח מרבים שפע ושלום בעולם כמו ר' חנינא הנ"ל אך שמא תקשי שאלה הנ"ל מאחר דזכותם גדול וקריבין למלכא עלאה מ"ט הם עצמם בצערא ודוחקא וזהו עצמה הי' שאלת התורה ששאלה לקב"ה מ"מ בני הת"ח הם עניים וכו' כמו שאמר במדרש לכך אמר לתרץ זה הדרן עלך הכותים אין להם נזירות וכו' וקשה מ"ט ישראל יש להם נזירות ופרישות ע"י קדושת המאכל והשתיה לפרוש מיין ונק' קדושה משא"כ העכו"ם אין להם נזירות ופרישות ואוכלין ושותין הכל וצ"ל כנ"ל בשאלה ג' כי ה' צדיק יבחן להחליש הגוף להגביר כח הנשמ' משא"כ העכום כי נר רשעי' ידעך ואינו מחליש גופם א"כ שפיר סליק אלה מסכת נזיר כי הת"ח ע"י פרישתם שאינם לוקחים לעצמם שפע בעה"ז לכך מרבים שפע ושלום בעולם וסיים שפיר ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך והבן.

בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך וידבר משה החלצו מאתכם אלף למטה וגו' וי"ל א' כפל נקם נקמת וגו' ב' הש"י א' נקמת ישראל ומשה א' נקמת ה' במדין ג' למה אלף למטה דוקא ד' למה נכתבה מה דהוי הוי וע"כ שהיפ' זו בכל אדם ובכל זמן ונבאר מדרש נקם נקמת אמר ליה משה אתמול אמרת לי אל תצור את מאב ועכשיו נקם א"ל. הקב"ה כשאמרתי לך אל תצור את מואב לשם האב נקראו ותקרא שמו מואב אבל עכשיו שנשתנו דינם ביני ובין בנו ישראל לכך קראן מדינים ע"כ והוא פלאי ונבאר שם דאי' נקם נקמת א' כנגד מדין וא' כנגד מואב וכו' והנה לפ"ז א"ש מדרש הנ"ל ג"כ שהי' משה תמה הלא אמרת אל תצור את מואב וכו' וא"כ ב' נקמת למה ומה שהשיב הש"י שנשתנו דינם צריך ביאור ונ"ל דכתבתי ביאור קו' על הרמב"ם שכ' במשנה דבכורות כצד מערימין על הבכור וכו' כי תחבולות היתר נק' ערמה וכו' והא כתיב והנחש היה ערום וכל תחבולותיו לאסור למרוד בו יתברך וכו' ומשני הפסוק עצמו והנחש הי' ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' דהוא מיותר אשר עשה ה' דכבר נודע זה אלא דמשני מאחר שעושה שליחותו ית' כמ"ש בזוהר תרומה משל לזונה וכו' ושפיר נק' ערמה תחבולות היתר וזה דמשני אשר עשה ה' וק"ל

והנה נודע משחז"ל דהיצ"ר לא אשתכח אלא מגו משתיא כמ"ש ישעיה סי' ה' הוי משכימי בבקר שכר ירדפו שהם רודפין אצל השכר ולא להביא לביתם וכמ"ש במדרש הנעלם פ' וירא שאין יצה"ר מתעורר אלא מתוך השתיה הה"ד ותשקן את אביהן יין וכו' כי אמרו אבינו זקן זה יצה"ר מלך זקן וכסיל ואיש אין בארץ אין איש צדיק בארץ שליט ביצרו הרבה רשעים יש בארץ נעשה כדרך כל הארץ כדרך כל הרשעים וכו' עד שהיצה"ר הורגו ומוליכו לגיהנם וכו' יעו"ש העולה משם כי מן לוט נולד היצה"ר ע"י השתיה ונראה דלכך נק' מואב שהוא מן אב שבשמים משל לזונה הנ"ל שעושה שליחת אבינו ית' כדי שהאדם יתגבר עליו ויקבל שכר אך דכל זה כשעושה שליחות האב לפתות האדם לעשות עבירה וכשלא ישמע לו יקבל שכר משא"כ אם היצה"ר נשתנו דינו שאינו לבוש לבושי היצה"ר רק לובש לבושי היצ"ט לפתות האד' לעשות מצוה כמו בחטא פעור וכמ"ש האלשי"ך ויצמד ישראל לבעל פעור שגם תואר ישראל נכשלו בפעור שסברו מצוה לבזות ע"ז ובאמת זהו עבודתו ועל זה אינו עושה שליחותו ית' כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו שסובר שהוא מצוה וכמו ששמעתי בשם החסיד מוהרי"ל מבראד פ' הפסוק תהלים סי' נ' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך וגו' אלה עשית והחרשתי כי בזה עושה שליחותו ית' משא"כ כי דמית להיות כמוך ג"כ יצה"ט וכו' ודפח"ח

ובזה יובן נקם נקמת וכו' היה קשה למשה כפל נקמה זו למה וצריך לומרא' למואב וב' למדין שהם ב' מיני נקמות לב' סוגי יצה"ר שתהי' נקמה זו אחר תאסף אל עמך לא מיד רק לעתיד לבער יצה"ר מהעולם ע"י משה מי שהי' הוא שיהיה והקשה משה שפיר אתמול אמרת לי אל תצור את מואב ר"ל בעולם העבר הנק' אתמול שהי' עוה"ז נצרך ליצה"ר לעשות שליחותו ית' משל לזונה וכו' ולכך אמרת אל תצור את מואב הוא יצה"ר שהוא מאב ולמ' עכשיו יענש שנ' נקם מאחר שעשה ציוי הש"י שלכ' הקושיא ג"כ בש"ס דסוכה פ' החליל בסדר הגדה לפסח ואתי הקב"ה ושחט למלאך המות וכו' ותירץ לו הש"י כשאמרתי לך אל תצור את מואב על שם האב נקרא העושה שליחות האב נקראו מואב לבוא בדמות יצה"ר כמו הזונה וכו' אבל עכשיו נשתנו דינם ביני ובין ישראל לבוא בדמות יצה"ט לכך נק' מדינים וראוי לעונש גם מואב מאחר שאינו עושה שליחות' ית' בתואר מדין אגלאי מלתא למפרע גם תואר מואב אינו חושש לשליחת ה' רק להנאת עצמו ושפיר א' משה לתת נקמת ה' במדין שלא חש לשליחותו ית' הרי מלחמה מיד ולדורות בביאת משיחינו ג"כ לכך אמר החלצו מאתכם ויהיו על מדין וגו' ר"ל לעתיד אותם ואת פנחס זה אלי' המבשר ב"ב אנס"ו.

עי"ל דכתבתי צרור את המדינים והכתיב אותם וגו' דהקשה הר"ן ואיבה אשית וכו' יעו"ש ובזה יובן נקם נקמת בני ישראל הם שלומי אמוני ישראל מאת המדינים הם הרשעים המדינים ומריבים ומבטלן תורתן ועבודתן של ישראל כמו שכתבתי מי נתן למשיסה יעקב וכו' וזה אי אפשר עתה כי אם לעתיד וז"ש וישלח אותם ואת פנחס זה אלי' והשיב לב אבות על בנים וכו' ב"ב אנס"ו