תולדות יעקב יוסף, מסעי

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן ויכתוב משה את מוצאיה' למסעיהם ע"פ ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וגו' ויסעו מרעמסס וגו' והפסוקים אלו צריך הבנה א' מה שהקשה האלשיך וכי לא ידעו שהם היוצאים מארץ מצרים ב' לצבאותם הלא הם עצמם היו הצבאות דאיך אמר לצבאותם כאלו ישראל יוצאים לצבא אחר של ישראל ג' ביד משה ואהרן מאי ביד ד' הלא קצת מסעות הי' אחר מות אהרן וכו' ה' ויכתוב משה וכו' הלא כל התורה כתבה משה ו' מוצאיהם מה עני' פה דהל"ל רק ויכתוב משה את מסעיהם ז' שכופל הענין ומהפכו תחלה א' מוצאיהם למסעיהם ואח"כ אמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כל זה באלש"יך יעו"ש ח' למה זה נכתוב בתורה מה דהוי הוי והתורה נצחי וכו' עוד ז' ספיקו' עיין למטה.

ואגב נבאר מ"ש בפ' בא ויהי מקץ ת' שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים וגו' ויעשו וגו' ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם ויש להבין א' ל"ל כפל ב' תחלה א' יצאו וגו' ואח"כ א' הוציא ה' וגו' ג' תחלה א' צבאות ה' ואח"כ א' על צבאותם והאלש"יך פי' כי המלאכים מחנה שכינה נקראו צבאות ה' נשאו לישראל על כנפיהם כמשחז"ל ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' וז"ש על צבאותם וכו' יעו"ש.

ונ"ל דכתבתי קו' המפרשים הקדמונים איך יתכן ס' רבוא ישראל יזכו לנבואה בהקיץ ותירץ הרב בעל העיקרים בחול הנבואה על מרע"ה שהי' מוכן תחול ג"כ אל שאינם מוכנים וז"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם ובאמצעות המוכן תחול על שאינו מוכן ג"כ וכו' יעו"ש והרב האלשיך בפ' יתרו דחה סברא זה דא"כ למ' אהרן נביא ה' הסמוך למשה והי' הדבור מגיע למשה ואהרן לא שמע וכו' וביאר כי בסיני פסקה זוהמתן ויכלו לקבל הנבואה בהקיץ וכו' יעו"ש ויש לתמוהו עליו ג"כ ממה שאמרו חז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכו' וכן דרשו בש"ס זה אלי ואנוהו שאפילו עובר שבמעי אמו אמרו שירה שנא' במקהלות ברכו אלהים וכו' וזה הי' קודם שבאו להר סיני שלא פסקה זוהמתן עדיין ואיך זכו לנבואה בהקיץ ס' רבוא ישראל וכנ"ל.

ונראה דלק"מ דכבר אמרו חז"ל בשכר האמנה שרתה עליהם רה"ק שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו וכו'. ונודע האמנה הוא דביקות ונדבקו בו ית' באמצעות מרע"ה וכמו שכתבתי ביאר אם במשה האמינו בה' לא כל שכן ומת"ל ובמשה וכו' יעו"ש. וזהו מ"ש זכא' מאן דאחיד בידא דחייבא כמו שעשה אהרן יעו"ש. וכמו שהי' מרע"ה חומרו זך שנתפשט מהגשמי כמ"ש של נעליך ודרשו וכו'. כך ישראל ע"י האמנה ודביקות בו ית' באמצעות מרע"ה נתפשטו מהגשמיות ונעשה רוחניים וכדמסיק בש"ס דסוטה איך אמרו עוברין שירה זה אלי ואנוהו הא הכרס מפסיק ומשני שנעשו כמו אספקלריא המאירה וכו' וזכו לנבואה בהקיץ ס' רבוא ישראל עוד יש לומר טעם ב' דכתבתי ביאור קו' התוס' ותרוצו בפ"ט דשבת מכאן מודעי רבא לאורייתא והקשו התוס' הא אמרו נעשה ונשמע ברצון ותירצו שמא מתוך האש הגדולה היו חוזרין וכו' והקושיא מפורסמת וכו' והביאור כי פסח ה' ודילג שזכו ביציאת מצרים תכלית השלימות עד גדלות ב' ואח"כ נוטל מהם שילכו בהדרגה וזה שכתוב והוא ינהגנו עלמות וכו' יעו"ש. ומעתה מה שזכו לנבואה בהקיץ ס' רבוא ישראל בים שאמרו שירה זה אלי ואנוהו ובשעת מתן תורה הכל הי' רק לפי שעה בהתחלתן שידעו תכלית השלימות מה שאפשר לאדם להשיג בעבודת ה' ואח"כ ניטל מהם שילכו בהדרגה וז"ש שובו לכם לאהליכם רק מרע"ה נשאר במדריגתו שנא' ואתה פה עמוד עמדי ולק"מ כי גם אהרן לא זכה למדריגת מרע"ה רק כל א' חזר למדריגתו כדי שיטרח בעמל ויגיעה ולפום צערא אגרא והבן וכבר זכרתי כי ארץ מצרים היינו עה"ז שהיא ארץ שיש לו מצר וגבול בעל תכלית משא"כ עה"ב עולם הרוחני אין לו מצר וגבול וכו'.

ובזה יובן אלה מסעי בני ישראל וגו' דנודע מ"ש בזוהר לך לך ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה דסליק דרגא בתר דרגא עד דסליק לדרגא דרום חולקא דאברהם וכו'. וז"ש אלה מסעי בני ישראל שנסעו בנסיעה א' ממדריגה תחתונה אל מדריגה עליונה והיינו אשר יצאו מארץ מצרים מארציות חומר גשמי עה"ז הנקרא ארץ מצרים שנתפשטו מהגשמיות והשוו למדריגות מלאכים רוחניים וז"ש לצבאותם וכל זה ע"י אמצעות משה ואהרן שאחזו בידם להעלותן מהגשמי לרוחני משה כאמור ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכנ"ל ובאהרן שאמרו במשנה דאבות הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה רצ"ל לתורה עצמו להש"י שנקרא תורה וז"ש שפתי כהן ישמרו דעת וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא להעלות האדם מגשמי לרוחני שיהי' מלאך ה' צבאות ג"כ כמו הרב. וז"ש חז"ל אם הרב דומה למלאך ה' וכו' והיינו כאמור אחר כותבי זאת מצאתי בר"מ פ' תצא וירא כי אין איש וכו' בקדמיתא הוו ישראל גופא ומשה ואהרן כתרין גדפין דיונ' וכדין פרחו ישראל וכו' יעו"ש

ובזה א"ש תנה מסעי בני ישראל שנסעו ופרחו מארץ מצרים גשמי לצבאותם הרוחני ביד משה ואהרן על ידם פרחו ונעשו רוחני והבן וז"ש הני תרי בדחי וכו' שקשרו בני אדם מהגשמי לרוחני וכו' יעו"ש וה"נ כך כל זה כטעם א' הנ"ל אמנם משה שלא להחזיק טובה לעצמו תפס טעם ב' הנ"ל לכך ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ר"ל מה שזכו כ"כ שהגיעו לתכלית שלימות מוצאיהן ושרשיהן במעלות השלימות שלא בהדרגה קודם למסעיהן רק בפעם א' זה היה ע"פ ה' שפסח ודילג וכו' שלא בהדרגה לפי שהשעה היה צריכ' לכך וזה היה רק לפי שעה ואח"כ חזר הדבר לטבעו ומי שטרח ויגע בע"ש יאכל בשבת וצריך כמה טרחות ויגיעות ונסיעות ממדריגה למדרגה עד שיזכה להגיע למוצאיהם ושרשיהן וז"ש אלה מסעיהם למוצאיהם שצריך אח"כ כמה מסעות עד שיגיעו למוצאיהם שהיה להם תחלה בנסיעה א' כי הוא ינהגו עלמות כמו לתינוק והבן.

ובזה יובן פ' בא הנ"ל ויהי בעצם היום יצאו מעצמן בבחירתן הטוב מארץ מצרים שנתפשטו מהגשמיות של עה"ז הנק' ארץ מצרים כנ"ל ונעשו רוחניים כמו שכליים נבדלים מלאכים עד שנקראו צבאות ה' ע"י שיצאו מארץ מצרים ואח"כ שבאו לטהר מסייעם הקב"ה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים עד מדריגה העליונה שהיא על צבאותם למעלה ממדריגת מלאכים שהיא ביצירה והם ע"י טוהר מחשבתן זכו בעולם המחשבה שהיא בבריאה למעלה מהיצירה והבן ואפשר שזהו רמזו חז"ל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ודרשו כנ"ל וכו' והיינו שנשאו אותם עד מדריגתן ומשם הוציאם ה' והביאם עד ה' בריאה הסמוכה לאצילות והבן שזהו רמז כפל ואשא ואביא כי ואשא ע"י שלוחו כמותו הם המלאכים ומשם ולמעלה א"א למלאכים ואביא אני בעצמי אתכם אלי וזהו ג"כ שאמר הכתוב תחלה יצאו צבאות ה' וגו' ואח"כ הוציא ה' על צבאותם והבן.

עוד יש לומר דכתבתי פי' הפסוק שפתי כהן ישמרו דעת וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא ע"כ מ"ש בעקידה כמו מלאך מלביש גוף גשמי בירידתו לעה"ז כדי לעשות שליחותו ית' בעה"ז וכשגמר שליחותו מתפשט מהגוף הגשמי וחוזר לרוחני כך האדם בהיותו מלובש בחומר הגוף בעה"ז הוא רק לעשות שליחותו ית' בעה"ז תורה ומצות פעולת הנשמה ע"י איברי הגוף ולא שאר עסקים עסקי גשמי והעושה בהיפך עונשו מבואר שם במשל בני המדינה ששלחו למלך וכו' יעו"ש.

ובזה יובן אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים שהיא עה"ז וכנ"ל ונפטרו ממיצר ומיעק שיש לצדיק תואר בני ישראל בעה"ז כמו שראתי בספר א' שלכך נק' מיתת הצדיק נפטר פלוני שנפטר מהצרות וכו' ויצאו מארץ מצרים לצבאותם ר"ל לרוחניותם מדריגת מלאך וגם ע"י שסגלו מצות ומע"ט בעה"ז ונעשה מזה מלאכים בעולם הרוחני שהיא עולמך המיוחד לך משא"כ עה"ז וז"ש לצבאות' שהוא צבאות מעלה שנבראו ע"י מעשיה' הטובים ונקראו צבאותם ממש וכל זה ביד משה ואהרן י"ל ע"י בחי' משה שנקרא מלאך וכן אהרן נק' מלאך כמבואר בפ' חקת וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ופי' רש"י זה משה וכו' וכן אהרן שפתי כהן וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא וה"נ ע"י שידע האדם שלבוש בגוף העה"ז רק לעשות שליחותו ית' בעולם הזה כמלאך אז יזכה לגדר הנ"ל לצבאותם וכאמור משא"כ לרוב בני עולם שעושין בהיפך ושכחו שליחותו ית' ובאמת הם חסירי הדעת כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' לכך ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' וגו' ר"ל מי שהוא בחי' משה בחי' הדעת יכתוב שיהי' חקוק וכתוב על לוח לבו תמיד את מוצאיה' ושרש נשמתן למעלה חצובה מתחת כסא הכבוד ממקום גבוה מאוד ויורד למסעיו מלמעלה למטה בעה"ז בתוך חומר לבוש הגוף לעשות שליחותו ית' וז"ש למסעיהם ע"פ ה' ר"ל מה שנוסע ממוצאיה' למסעיה' בעה"ז הוא ע"פ ה' כמו מלאך לעשות שליחותו ית' בעה"ז ואחר שיכתוב זה לזכרון ולא תשכח אז ואלה מסעיהם למוצאיהם ר"ל אז יראה ויפקח שלא יהי' נסיעתו ומדריגתו בעה"ז בגשמי רק כל מסעיו ברוחני כדי שיזכה לחזור לשרשו ומוצאיה' ע"ד שנא' כמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו וה"נ האדם ראוי לפקח בחיי עה"ז בשליחתו ית' שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ולא כבהמה היורדת למטה ולא תשוב למעלה לכך עצה יעוצה שראוי לאדם שיהי' בבחי' הדעת ויכתוב משה וכאמור. וכן העיד רבינו משה מקוצי שנגלה אליו האלהים בחלום כי הזכירה הוא יסוד התורה כולה היפך השכחה וכו' יעו"ש.

וז"ש ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ר"ל שנסעו מעסקי עוה"ז ראשון ראשון מתרוסס כל עניני עוה"ז אינו דבר קיום ונצחי ונסעו מעסק זה ויחנו בסוכות ע"ד שנאמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה צלא דמהימנותא סכות שלום הויה אדני גי' סוכה והבן שאר המסעות עד"ז ג"כ וז"ש ומצרים מקברים וגו' כי כל עניני עה"ז הנק' מצרים וכנ"ל הוא רק לפי שעה ואח"כ מצרים מקברים ונאבד מהעולם ובפרט הכבוד והגדולה שהוא בעה"ז שנק' בכור הכה ה' כל בכור כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ובאלהיהם עשה שפטים כי הכסף והעושר הוא הע"ז בעה"ז וז"ש יעקב הסירו את אלהי הנכר וכו'. ואח"כ נאבד העושר בענין רע וז"ש ובאלהיהם עשה שפטי' ומ"מ מעלת בני ישראל השלימים שאינם ממתינים עד עת התמוטט עניני עה"ז רק כשהוא בתוקף בעושר וכבוד וכל עניני עה"ז בשלימות אז מצד טוב בחירתו מניח ועזוב כל עניני כבוד ועושר ועסקי עה"ז ובוחר בעסק עה"ב ובדרכי תורה על הארץ תישן וכו' וז"ש ויסעו מרעמסס ר"ל שלא נסעו אחר שהי' מתרוסס רק בחודש הראשון ט"ו יום שהו' התגברות כח ע"ז הנ"ל וכמ"ש האלשי"ך דף צ"ד פ' בא וז"ש ממחרת הפסח ששחטו הפסח ויצאו ביד רמה לעיני כל מצרים ר"ל שהי' תאוה לעינים כל עניני עה"ז הנק' מצרים הי' מלא תאוות עה"ז בשלימות ומ"מ יצאו מגדר תאוה זו לידבק ברוחני ואח"כ ראו מצרים מקברים וכנ"ל אבל הם כבר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות ובזה מבואר כמה ספיקו' שזכר האלשי"ך א' ל"ל ויסעו מרעמסס כי נסיעה ראשונה שיצאו ממצרים אין צריך להזכירה שהיא מציאות יציאת מצרים ב' ל"ל הזמן יציאה ט"ו יום וכו' ג' מה זה ביד רמה שהזכיר פה וגם לעיני כל מצרים ד' ל"ל פה ומצרים מקברים וכו' ה' מה ענינו פה ובאלהיהם עשה שפטים ו' כפל ויסעו מרעמסס וכו' ז' תחלה א' ויסעו מרעמסס וגו' ואח"כ א' ויסעו בני ישראל מרעמסס וכו' יעו"ש. ולדברינו מבואר הכל שזה מעלת תואר בני ישראל שויסעו מרעמסס קודם שראוי מצרים מקברים והוא ע"ד אשרי איש וכו' ודרשו כשהוא איש וכו' ומפני שיבה תקום דרשו בזוהר וכו' והבן

בפסוק ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצירו' ויסעו מחצירו' ויתנו ברתמ' וכו'. עד ויחנו בלבנה ויש להבין תואר שמות המסעות אלו שנזכר בתורה לדורות מה נפקא מינה והנה מלבד הסוד הידוע לבאים בסוד ה' יש בו ג"כ רמז ומוסר ונ"ל שדרשו בש"ס רפידים שרפו ידם מד"ת וכו' קשה וכי בגנותן של ישראל דבר הכתוב ונ"ל דזהו שבחן וכבר זכרנו מ"ש בכתבי' פ' הש"ס מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנס' כלה כי התורה שלומד כשהוא רשע עליו נאמר ולרשע א' אלהים מה לך לספר חוקי וז"ש מבטלין ת"ת להוצאת המת תחלה הקליפות לשוב על מעשיו הרעים תחלה סור מרע ואח"כ ועשה טוב זה עסק תורה שיהי' נחת רוח לשכינ' הנק' הכנסת כלה וכו'

ונראה שזהו מה שאחז"ל ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני מה תלמיד לומר הלא כבר נאמר ביום הזה באו מדבר סיני אלא להקיש וכו' מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה עיין בפ' יתרו יעו"ש ויש להבין זה גופא מנלן ביאתן למדבר סיני שהי' בתשובה ועוד מה נפקא לן בלמוד זה שהיה נסיעתן מרפידים בתשובה ג"כ אם ביאתן למדבר סיני הי' בתשובה די בזה ולדברינו א"ש דיבואר ק' חדא באידך דהא מבטלין ת"ת להוצאת המת ואיך באו למדבר סיני ויחן שם נגד ההר לקבל התורה וע"כ שכבר שבו בתשובה וא"כ בא להקיש ג"כ מה ביאתן למדבר סיני הי' בתשובה כאמור כך נסיעתן מרפידים מה שרפו ידם בד"ת הוא בתשובה ר"ל שישובו תחלה ואח"כ יעסקו בתורה ומזה יצא להש"ס מבטלין ת"ת להוצאת המת וכפי' בכתבים הנ"ל והנה כדי לזכות בכתרה של תורה צריך לילך בדרכי התורה כמ"ש במ' דאבות כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' שהוא היפך תאות ותענוגותי עה"ז כמו שנא' כי ראתה כי תאוה היא לעינים וזהו דרך כל עוברי עבירה משא"כ ההולך בדרכי התורה ילך בטח לזכות לשכון בחצריך של עה"ב ובזה יובן ויסעו מרפידים שרפו ידם בד"ת כדי לעשות תשובה ואח"כ ויחנו במדבר סיני לקבלת התורה ויצא לן מזה מוסר השכל לבטל ת"ת להוצאת המת ואח"כ הכנסת כלה עסק התורה ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה ר"ל אחר שזכו שם במדבר סיני לקבל התורה אז הלכו בדרכי התורה לקבר תאות עה"ז וז"ש ויחנו בקברות התאוה וע"ז זכו ויחנו בחצרות כמ"ש לשכון חצריך וכו' ואחר שקישט א"ע זכה לשכון חצריך וכשהולך במדריגה יותר מזה אחר שקישט א"ע לקשט ג"כ את אחרים להשפיע בתורת חסד שעל לשונו להשיב רבים מעון אז זוכה שישבע מטוב ביתך שגורם גם למעלה ישפיע צדיק יסוד עליון הנק' טוב אל השכינה נק' ביתך ומאותו הברכה והשפע נוצר תאנה יאכל פריו הוא ג"כ אך בזה צריך אזהרה כשאומר תוכחת מוסר בשער בת רבים שלא יעבור על לא תלך רכיל בעמך ועפ"ז ביארתי פסוקי תהלים סי' מ' בשרתי צדק וגו' שפתי לא אכלא וגו' ואמתך תמיד יצרונו וגו' וכאשר ביארתי בפסוק וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים והוא ע"פ משל ששלח המלך את בנו למדינה אחרת ושלח עמו ב' עבדים ובהאריך הזמן שכח הבן מלך נמוסי מלכות ונאף ורצח וגנב וכו' וחזר בן המלך להיות כאחד מהמוני עם וברח ממנו עבד א' והלשין אל המלך וכו' ואח"כ חזר וברח עבד ב' והתחנן אל המלך איך לא חס על בנו שנעשה פחות שבפחותי' ע"י שהרחיקו ממנו וכו' וז"ש ויסעו מחצירו' ויחנו ברתמה לדבר ל"ה כפ' רש"י ועי"ז גורם מה שהוא עושה חטא קל כאלו והמוני עם חטאין ופורצין גדר במעשה וז"ש ויסעו מריתמ' ויחנו ברימון שהם הפושעים הנק' רימון שהם פורצין גדר וכמו ששמעתי כל שיש בידו למחות וכו' אמנם עי"ז שהוא מחוייב בדבר יכול להוציא הרבי' ידי חובתן להתחבר עמה' ע"י חטא קל זה ולהעלותן ולטהרן וז"ש ויסעו וגו' ויתנו בלבנה ללבנם מחטאם וכמו שכתבתי בפ' פנחס לפי שהיו השבטים מבזין אותו לכך יחסו אחר אהרן יעו"ש וק"ל

אמנם בדרך הלצה נ"ל ויסעו מרפידים כיון שפירשו מד"ת ורפו ידם מד"ת נעשה שונא לחכמים וכמשחז"ל פירש קשה מכולם ומיד יתקנא באלו העוסקים בתורה הנקרא סיני ליתן דופי בהם וז"ש ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני ר"ל לדבר בת"ח הנק' סיני לזלזל אותן וכאשר כתבתי משל לסוחר שהי' מקטין סחורתו בפני הלסטים וביארתי שם ע"פ מ"ש בזוהר אל תראוני שאני שחרחורת שלא יקנאו בהם יעו"ש ואח' שזלזלו הסחורה של עוסקי בתורה ועבודת ה' אז הותרה הרצועה להסיר תאוה מן החושקים בעבודת ה' וכמו שביארתי נאצו קדוש ישראל ועי"ז נזורו אחור וז"ש ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה שקברו התאוה שהיו חושקים ומתאוים לעבודתו ית' ואחר שקברו תאוה זו נסעו לחצרות ע"ד שביארתי פסוק במחנים או במבצרים כי ערי מבצר שיש שם עץ לבא מפניך במצור כ' בזוהר שיש שם ת"ח שנותן להם עצה לשוב בתשובה שהוא במצור מפני הפורעניות יעו"ש והיפך מזה ערי חצירות שהולכין לתומם מבית לבית מחצר לחצר איש כל הישר בעיניו יעשה או יש לומר ויחנו בחצירות שתמיד חונים בחצר השר ושם אי אפשר בלי ל"ה וז"ש ויסעו מחצירות ויחנו בריתמה על שם ל"ה ומשם יסעו ויחנו ברימון פרץ כי פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ור"ל שמוסיפין מצות לומר מצוה להתגבר על ישראל אצל הפריץ או למסור ממון ישראל זה לפריץ וז"ש רימון פריץ ומשם כאשר יש לו שם ויד אצל פריץ אז ויחנו בלבנה מחזיק שאין בו שמץ חטא רק כולו לבן ואז ויחנו בריסה סרה דרכו מה' עד שנתמלא סאתו אז ויחנו בקהלתה כמו ויקהל עליהם קרח לחלוק על משה וכיוצא בזה לחלוק על עובדי הש"י ואז ויחנו בהר שפר כי הצדי' נמשל היצ"ה אצלו כהר ושפר נעשה שנוטל זכיות הרשע כמו שביארתי ויקח קרח וכו' ונותן לו עונותיו על ראש רשעים יחנו ואז ויחנו בחרדה של גיהנם כמ"ש ויחרד יצחק שראה גיהנם ובאבוד רשעים רנה ושירה וז"ש ויחנו במקהלו' כמ"ש במקהלו' ברכו ה' לומ' שיר' ורנ' ואז ויחנו בתחת איש תחת גפנו ותחת תאנו או' ר"ל ואתן אדם תחתיך וכמ"ש אוקיר אנוש מפז

ועפ"ז נבאר ש"ס דב"ב פרק הספינה אמר רבה בר בר חנה אמר לי ההוא טייעא תא אחו' לך טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן ליה עקרבי וקיימן כי חמרי' חיורתי ושמעתי ב"ק שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר וכו' עיין מזה בס' יד יוסף דף קל"ה ע"ב יעו"ש ול"ל דמצינו שהקב"ה השביע לישראל שלא ימרדו באומות ויצאו מהגלות רק יסבלו הגלות עד עת קץ אמנם שיש ג' מיני גלות א' גלות ישראל מהאומות ב' גלות הת"ח מאנשי המוני עם כמ"ש ר"ע כשהיתי ע"ה וכו' ג' גלות שלומי אמוני ישראל עובדי ה' מהלומדים שלא לשמה רק להתפאר ולכבוד וכמ"ש במ"א שלום רב לאוהבי תורתיך היינו הלומדים לשמה אבל וכו' וזה הגלות קשה מכולם שהיא קשה מכולם וכמ"ש בזוהר שזהו שאור שבעיס' המעכב עבודת ה' משא"כ אילך וכו' א"כ המוני עם יש להם גלות א' והלומדים ב' והכשרים ג' ובזה יובן רבה בב"ח א' לי ההוא טייעא שהוא פנחס זה אלי' שעושה שלום וכן לעתיד הנני שולח את אלי' וגו' היפך הגלות שהוא גלות ג' הקשה מכולן וז"ש תא אחוי לך טורא דסיני שהם הת"ח הנק' סיני כנודע וגם שפל ברך כמו סיני דהדרן לי עקרבי ר"ל שהם מסובבין בג' מיני גלות דהדרן לי עקרבי העוקצין אותן א' גלות בכלל האומה ישראלית מן האומות ב' גלות מהמוני עם וכמאמר ר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור ור"ל כי נשיכת איש המוני אינו כנשיכת חמור שכ' בזוהר חמור ר"ת חכם מופלא ורב רבנין וכו' כי הלמדן הנושך שהו' נשיכת חמור מפליא ברשעותו יותר וכמ"ש היעב"ץ בשם רבינו יונה ביאור פסוק למה זה מחיר ביד כסיל ולב אין וכו' שהחכמה וגובו פועל רע יותר וכו' ג' גלות מהלומדין שלא לשם שמים שנק' חמור וביותר כשהם בגדר חסידה לבינה המראים חסידות וכמאמר הש"ס דקדושין אל תתיר' מן הפרושי' רק מן הצבועי' וז"ש וקיימן כי חמרי חורתי שהוא גלות החמור מכולן שנק' שאור שבעיסה דבו' בו וז"ש אוי לי שנשבעתי על גלות זה שיסבלו הת"ח הנוגע לו ביטל עבודת ה' וז"ש אוי לי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי כי יש הפרה שלא היה כוונתו בשבועה זו על הנוגע בכבודו ית' ובעבודתו וז"ש שאמרו לו כל אבא חמרא ר"ל כמו חמור הנ"ל השונאים לת"ח עובדי ה' דהיה לך לומר מופר אם אתה מצטער בגלות הת"ח שסובלים בעבודת ה' מהלומדים נביאי הבעל אשר עבורם נחרב הבית כמ"ש נביאיך חזו לך שוא ותפל וגו' ואיהו סבר דלמא שבועתא דמבול קאמר ור"ל כי ענין מי המבול שנפתח ארובות השמים הוא רמז לעולם התוהו קודם עולם התיקון בסוד ז' מלכים קדמאין לרוב חשקם והתמדתן בדביקות ועבודת ה' בטלו ממציאות ומתו משא"כ אח"כ ויסכרו מעינות תהום רבה שיהיה ע"י צנורות דקים לקיום העולם וזהו השבועה ולא יהיה המים למבול דייקא שלא ירבו מימי השפע לרוב רק כדי שיוכלו לסבול. וא"כ גם אלו הלומדין המבטלין לפעמי' הוא לתועלת שיהיה יתרון אור מן החושך וכמו ששמעתי ממורי ביאר מדרש וירא אלהים את האור כי טוב אלו מעשיהן של צדיקים וכו' יעו"ש א"כ הביטול הוא התיקון לכך לא אמר מופר ועיין מה שבארתי שויתי ה' לנגדי תמיד גם הנגדיות והביטול הוא לתועלת והוא יד פשוטה ממנו יתברך לקבלו וכו' ושפיר הבין רבה בב"ח והבן מאוד רבה בב"ח וסרה הקושיא בש"ס לרבה דא"כ אוי לי למה לפי הנ"ל מבואר דלק"מ והבן.

תם ונשלם ספר במדבר בעזרת האל