תולדות יעקב יוסף, כי תצא

כי תצא למלחלמה על אוביך ונתנו ה' אלדיך בידך ושבית שביו וראית בשבי' אשת יפ"ת וחשקת בה ולקחת לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך וגלתה את ראשה וגו' והסירה את שמלת שביה ובכתה את אביה ואמה ירח ימים וכו' והספיקות זכרן האלשיך א' אומר כי תצא לשון יחיד ב' אומרו על אויביך לשון רבים ואח"כ אומר לשון יחיד ונתנו לשון יחיד ג' כפל ושבית שביו דהל"ל ושבית אתם וחז"ל דרשו לרבות כנעני וכו' ד' וראית בשביה כבר יצא מהשבי' וחזר בשבי' ה' אומרו אשת יפ"ת ו' מה ענין צוות ית' לגלח ראשה והסירה שמלת שביה ובכתה וגו' ז' אם לא תאבה לבכות אביה ואמה מה יעשה הוא ח' דחז"ל דרשו במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת חובה אין לומר ושבית שביו וכו' וי"ל הא במלחמת הרשות דינו וקראת אלי' לשלום כמבואר בכ' הקודמת ומ"ט לא צוה כאן כך כי אם לומר דסמיך מה שכבר נאמר שם א"כ ק' דה"ל לכלול שם גם פרשת יפ"ת בחדא מחתא וכדי לבאר זה נבאר

מצוה דפרשה הקודמת בסוף שופטים כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וקראת אלי' לשלום והי' אם שלום תענך ופתחה לך והי' לך למס ועבדוך ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה ה' אלדיך בידך והכית כל זכורה לפי חרב רק הנשים וגו' ודרשו חז"ל וצרת עליה להרעיב' ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים אם עשית כענין האמור סוף ה' אלדיך נתנו בידך וגו' כדי לתרץ זה נבאר משנה פ"ג דמכות ר' חנינא בן עקשיא אומר רצה קב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר והקו' מפורסמת כי אדרבה מכח שהרבה תורה ומצות ואי אפשר לקיים כולם נענשו ח"ו א"כ לא לזכות יחשב והרמב"ם ביאר בו העושה מלוה א' כתקנה וכו' יעו"ש.

ועוד יש להבין פ' יגדיל תורה ויאדיר. ונ"ל דכבר זכרתי בפ' עקב מה שכתב במדרש רבי אומר איזה דרך שיבור האדם וכו' וריב"ז אמר צאו וראו וכו' ובאר לחלק כי תחלה יבור דרך שלא לשמה כדי שיחשוק בה ואח"כ כי כבר למד שלא לשמה יאמר לו לשמה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיזכו בכתרה של תורה שיכנס בלבם חשק אהב' התורה לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר"ל דמצילו לשון הרבה יש לו ב' פירושי' כמ"ש בפ' ואתחנן לא מרבכם מכל העמים פי' רש"י כפשוטו ומדרשו לפי שאין אתם מגדילים עצמיכם וכו' וה"נ הרבה להם לשון ריבוי ולשון גדלות שנתן להם רשות שע"י ריבוי הלמוד תורה ומצות יתפאר ויתגדל על זולתו רק שיהי' לו חשק הלימוד בתחלה וכמאמר רבי איזה דרך שיבור לו האדם וכו' ותפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם וז"ש ה' חפץ למען צדקו ר"ל ה' חפץ למען צדקו של ישראל שיבואו אח"כ לעשו' לשמה שיעשו צדק מצד שהוא צדק לכך יגדיל תורה ויאדיר ר"ל שע"י גודל התורה יגדיל את עצמו ויאדיר להיות אדיר ומפואר ע"י לימוד הרבה בכמותו ואיכותו ומתוך המאור שבה יחזרו לשמה וק"ל.

ובזה יובן כי תקרב אל עיר להלחם עלי' בין בפרטו' איש א' שנקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט וכו' בין בכללות עיר ממש וקראת אלי' לשלום אל תאמר להם לאחוז בקצה החסידות לשמה שזהו סיבת ביטולו מכל וכל רק תקרא אלי' לשלום שיהי' להם אלי' שלום ע"י שלימות התורה ומצותי' כמו בג' עמודים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין ויהי' לו שלום וגם ע"י בקיאות התורה וחריפות התורה יהי' לו מעלות השלימות ותפארת לו מן האדם ועבודה זו תפלה שיצא להם שם שהם שלימים והנהג' העיר ישרה להתפלל בכוונה וכיוצא וג"ח שירבו בצדקה והי' מעשה הצדקה שלום מלבד שיעשו שם ומגדל שיהיו מאנשי שם וכיוצא בזה שאר הנהגות טובות אם יתנהג ביושר והי' אם שלום תענך ופתחה לך שיהי' ידם פתוחה בג"ח ולבם פתוח לקבל תורה ומוסר והיו לך למס ועבדוך כי אותיות ס"לם הוא למ"ס שהם יהיו לך סלם לעלו' במדריגו' השלימות על ידם בתורה ומצות כמו הנשמה אי אפשר לפעול פעולת התורה ומצות' כי אם ע"י כל איברי הגוף כך בכללות העיר יהיו לו סיוע גדול לגמור על ידם פעולת התורה ומצות ועבדוך עבודת הש"י ואם לא תשלים עמך ועש' מלחמה לעשות היפך ג' עמודים שהעולם עומד עליהם לא תורה ולא עבודה ולא ג"ח ולא יזהר ממאכלות אסורים ושוחט ומילבין ושעטנז זוללי בשר וסובא יין ול"ה ורכילות וליצנות הנגלות והנסתרות וכו' וצרת עלי' כמשאחז"ל להרעיבה ולהצמיאה וכו' ר"ל לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה' כמ"ש לכו לחמו בלחמי של תורה ולהצמיאה כמו שנא' כל צמא לכו למים ועתה שעושין עמך מלחמה כשם שמצוה לומר וכו' כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ובזה אתה מרעיבם ומצמיאם לחמי התורה ומימי המוסר של תורה וכ"ת מה זה עונש להם הלא חכמה ומוסר אוילים בזו לכך מפרש כי בזה הם מתים במיתת תחלואים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ל דיעות כמו שיש חולי הגוף הטועמים מר למתוק וכו' יעו"ש כך יש חולי הנפשות השונאים דרך הטובה ועליהם נאמר העוזבים אורחת יושר ללכת בדרכי חשך וכמ"ש ישעי' הנביא הוי האומרים לרע טוב וכו' ותקנתם שילכו אצל החכמים רופאי הנפשו' וכו' יעו"ש וכשאין להם רפואה ודאי ימותו במיתת תחלואים של חולי הנפשו' להיו' הכל כמישור לפניו ואם עשית בענין האמור אז ונתנם ה' אלדיך בידך כי סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום ואז והכית כל זכורה לפי חרב הם הלומדים חכמים להרע היטיב לא ידעו כי הם המחרחרי ריב ומצה וכאשר נבאר בסמוך רק הנשים והטף המוני עם ובני אדם הדומין לבהמה תבוז לך ואכלת שלל אויביך בסוד כסוי חטאה וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע עי"ז תרוממנה קרנות צדיק וק"ל וזה נ"ל ע"י זה ישפיל מכחו זה ירים וכן ביאר האלגזי פסוק יראת ה' תוסיף דעת ע"י ושנות רשעים תקצרנה תקח מהם ותוסיף עליו יעו"ש.

ובזה יובן כי תצא למלחמה על אויביך אתה יחידי ואויביך רבים אל תירא ואל תחת כי ונתנו ה' אלדיך בידך גם כי אויביך רבים מ"מ אחר שנתנו בידך יהיו כולם נכנעין שיש ג' מיני אויבים אחד כללות ע' אומות לקומה יחידי ישראל ב' המוני עם לת"ח וכמ"ש בש"ס אר"ע כשהייתי ע"ה וכו' ג' הלומדים שידין יהודאין לת"ח שלומי אמוני ישראל וכמ"ש בתיקונים דף נ"ח מאן דמשקר בברית וכו' שליט עלי' שד וכו' ושריין עלי' אומין עע"ז וכו' וכל א' מאלו זה נמשך מזה.

ונבאר ש"ס פ"ה דגיטין ת"ר מעשה בר' יהושיע בן חנניא שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק א' יש בבית האסורים וכו' הלך ועמד על פתח בית האסורין אמר מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים ענה אותו תינוק הלא ה' חטאנו לו לא אבו בדרכיו הלך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו וכו' העבודה איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שבעול' וכו' והקשו התו' הא אין פודין השבויין יתר על כדי דמיהן וכו' וי"ל דהיה מופלג בחכמה ע"כ כבר תמהו מה חכמה היה שהשיבו סיפא דקרא. ורבו המפרשים בזה ולי נראה דקשיא בקרא שינוי תוארים יעקב ישראל ובזה למשיסה ובזה לבוזזים ובסיפא ג"כ כפל לא אבו ולא שמעו גם תיבת זו אין לו שחר כלל וגם דהל"ל למשיסה יעקב לבוזזים ישראל ולמה נסמך יעקב ישראל.

ואגב נבאר פסוק ישעיה עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל וגו' דמבואר בכתבים סוד שבע יכול צדיק וקם כי השכינה נק' ד לשון דלה ועני' וצדיק הנק' ו יפול אל השכינה הנק' בת שבע ונעשה ה ועי"ז וקם וכו' יעו"ש ואני כתבתי במ"א כי סוגי ישראל הם ב' א' הם המוני עם בסוד ז סוג ב' הצדיקים נק' ו והם החומר והצורה וכשהם בחיבור א' גורמין יחוד למעלה ג"כ שיהיה אחד וח"ו בהיפך גורמין פירוד וז"ש בזוהר ותיקונים שהערב רב גורמין להפריש בין שש לשבע והבן. וז"ש שבע יפול צדיק בסוד הנפש אשר עשו בחרן כי לפעמים ירד הצדיק ממדריגותו למדריגת המוני עם הנק' שבע כדי להקים אותן וכאשר בארתי כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו יעו"ש.

ובזה יובן עם זו יצרתי לי ב' סוגי ישראל אלשי החומר' ואנשי הצורה אות ו ז יצרתי שיתחברו ז עם ו גי' אחד שיכנע החומר אל הצורה לשמוע מהם תורה ומוסר וז"ש תהלתי יספרו ע"ד ישמי' כל תהלתו שהיא התו' ולא אותי קראת יעקב שהם אנשי החומר שאינם קוראים הת"ח שיבואו אצלם עכ"פ לשמוע מהם תורה ומוסר וכאלו אינם קוראים אותי כי את ה' אלדיך תירא לרבות ת"ח וז"ש אותי והם אינם הולכים אצליכם מעצמם כי יגעת בי ישראל שהוא יגע וטרוד בתורה שהוא בי סוג ישראל ומכוח זה אין דורש ואין מבק' ומ"מ אנכי אנכי הוא מיחה פשעיך למעני וגו' וק"ל. ובזה יובן ג"כ ביאר פסוק של ר' יהושיע בן חנניא מי נתן למשיסה שהאומה ישראלית נגזלין מן האומות שנתנו אותן למשיסה וביאר הפסוק יעקב גרם זה שאם לא היו ישראל לבוז ונמאס בעיניהם ביזה כפולה וז"ש לבוזזים בעיני המוני עם הנק' יעקב לכך גורמים שניתנו הם למשיסה ביד האומות וכל זה רימז התינוק פי' הפסוק השאל' עם התשובה מרומז בפסוק עצמו מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים לפי שבעיני יעקב ישראל לבוזזים וז"ש הלא ה' זו חטאנו לו שהפרישו בין שש לשבע שיש בין אנשי החומר לאנשי הצורה פירוד ועי"ז גורם מה שהי' זו גי' אחד וע"י הפירוד ח"ו גרמו למעלה כך וכמו ששמעתי יכרת ה' כל שפתי חלקות שגורם ח"ו פירוד בין ד' אותיות השם כביכול ודפח"ח וז"ש הלא ידו"ד זו חטאנו לו דייקא וכ"ז ע"י ערב רב שהם הלומדים חכמים להרע שהפרישו בין שש לשבע בין ו ז בין אנשי המוני עם ובין הצדיקים שבדור ונ"ל שזש"ה שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו דכ' האלשי"ך פי' ולי נראהשרים שיש לכל א' למדן חכם להרע ומחזיקים בידם והם המבזין בזקנים בעיני השרי' וז"ש שרים בידם נתלו ונשענו לסמוך עליהם על לומדים שלהם שמחזיקי' בידם לשמוע עצתם ולכך פני זקנים וגו' וכמ"ש פני זקנים לא נהדרו וזה גרם חורבן כמ"ש בש"ס שבת לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה ת"ח שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי אלדי' וכו' והיינו ע"י הלומדים שנק' נביאי שקר וכמ"ש נביאיך חזו לך שוא ומדוח' וגו' וכאשר שמעתי שהם הרגו זכרי' הנביא וכו' וזה שכפל הפסוק לא אבו בדרכיו הלוך שהם מעצמו לא אבו בדרכיו ית' להלוך וכתיב ושמרו דרך ה' ולא שמעו בתורתו שהם הת"ח צדיקים שנק' תורתו ית' וכמ"ש במדרש איכה על עזבם את תורתי שהם הת"ח וכו' יעו"ש וא"כ הם מעצמן לא התנהגו בדרכיו ית' וגם הת"ח לא שמעו לקולם וזה גרם חורבן וכאשר הבין ר' יהושע פי' הפסוק באמרי פיו של תינוק איך דייק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו והאריך להביא כפל הפסוק לכוונה זו ש"מ על כוונה הנ"ל ושפיר אמר מובטחני בו וכו' וא"ש תירץ התוס' שהי' מופלג בחכמ' וק"ל

וז"ש כי תצא למלחמה יחידי נגד ב' סוגי אויבים א' המוני עם ב' הלומדים שהם אויבים יותר מהמוני עם ולכך אמר ונתנו ה' אלדיך בידך שהם הלומדים חכמים להרע שיפלו בידך וממילא ושבית שביו שהם אנשי המוני עם ונק' כנעני שבתוכו שהם נכנעין אל הלומדים לפנות על ידם לימין או שמאל כמו ששמעתי בשם מוהר"ג החרשים שמעו שהם הלומדים ועי"ז והעורים הביטו לראות שהם המוני עם וכו' וגם מאני דרבנן דבלו מחופא דידהו וכו' וראית בשבי' אשת יפ"ת כי יפ"ת עצמה הם הלומדים להרע להתפאר בה שיהי' מקושט כמו יפ"ת ע"י התורה שיהנו בני אדם מתואר חכמו' והמוני עם השומעים לעצת הלומדים ונכנעין להם נק' אשת יפ"ת ועכשיו שנפלו הלומדי' ונתנו ה' בידך ונשארו עדיין אשת יפ"ת בשביה אצל היצה"ר מה שקבלו מהם לחלק בעלי תורה ומצו' כמו נביאי שקר שהבטיחו לאנשי ירושלים שלא ישובו בתשובה כי לא יבוא עליהן רעש ניבא ירמי' הנביא ושאר נביאים והחמירו עליהם עד שגרמו וכו' והנך רואה אותם אנשי המוני עם הנק' אשת יפ"ת בשבי' וחשק' בה לקרבן לעבודת הש"י לא תאמר להם לאחוז בקצה החסידות מקצה אל קצה מה שהיו עד עכשיו בלי חורין לגמרי ועכשיו יעמוס עליהם עול עבדות רק יאחזו דרך רבי שיבור לו שיהי' תפארת לו מן האדם גם שלא לשמה ובזה ולקח' לך לאשה שהחומר נגד הצורה נק' אשה ואתה עושה לש"ש נק' איש והוא שעוש' שלא לש"ש יהי' לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך שהוא דבר חיצוני ממך רק לצורך תשמישך כך יהי' הוא במדריגו' חיצונך ולא בפנימותך מיד לשמ' ועשתה את ציפרני' שהם המותרות וגם וגלחה את ראשה היפך גודל שער שהוא ניוול משא"כ וגלחה הוא קישוט שהרשות נתונה לו שיעשה שלא לש"ש או' לתאוות המותרות שיהי' בשמאלה עושר וכבוד או שיקשט א"ע ע"י התורה והמצות שיהיה לו תפארת מן האדם וכיוצא בזה עד אח"כ שכבר בירר לו דרך ישרה אז יבחור לשמה כמאמר ריב"ז לתלמידיו צאו וראו וכו' ואז והסירה את שמלת שביה מעלי' שהם הקישוטין להתפאר בתורה ומצות רק לשמה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דנודע' מ"ש בס' יראים משל על תפלה בלא כוונה לעבד שזימן למלך על סעודה והכין צרכי סעודה ואח"כ כשבא המלך פנה הוא לדרכו וחרה למלך וכו' והנה כנודע המחשבה נק' אבא ולבא אמא וכמ"ש בתיקונים דף מ"ז ופי' ימין יעו"ש ור"ל דכתיב יען בשפתיו כיבדוני ולבם רחק ממני ותהי להם מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא וכו' ר"ל מה שהיה מחשבתו עד עתה לשום פני' אחרת וזרה ובלב ולב ידברו עכשיו לש"ש צריך שיהיה תוכו כברו ופיו ולבו שוין שהם יחוד קב"הו הנקרא ש"ש כנודע וכמ"ש בזוהר אדני בלב ושם הויה בפה וכשם שפיו ולבו שוין כן שוין ב' שמות הנ"ל לייחדן ובכתה את אביה ואמה שהיו לה עד עכשיו מחשבה זרה ופני' וגם בלב כנ"ל ועתה יאחז צדיק דרכו לייחד מחשבתו ולבו אבא ואמא לש"ש וזה יהי' ירח ימים חדש אלול סוף שנה ואח"כ תבו' אליה ובעלתה להיות לך לאשה ודבק באשתו בקירוב בשר בלי שום לבוש ופני' ומחשבה זרה והבן.

גם נבאר פסוק כי יהיה לאיש ב' נשים א' אהובה ואחת שנואה וגו' עד לא יוכל לבכר וגו' ופ' בן סורר ומורה זולל וסובא וגו' ויבוארו ב' פרשות מה ענין זה לזה בחדא מחתא דאי' במשנה פ"ד דקדושין רשב"א ראית מימיך חי' ועוף וכו' שמתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני ומה אלו שנבראו לשמשני הן מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרועתי מעשי וקפחתי פרנסתי וכו' ויש להבין למה מיוחד עונש זה לרוע מעשה ולא עונש אחר. ונ"ל דכ' בח"ה שער הבטחון פ"ג הקדמה ה' וז"ל והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזור ולסבב על סיבת הטרף לשני פנים א' וכו' והשני כי אלו לא הוצרך הקדם לטרוח להבאת צרכו הי' בועט ורודף אחר העבירות שנא' והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו וכו' ואמרו חז"ל יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה וכו' וגוררת עון כ"ש מי שאין לו חלק באחת מהן ולא שם לבו לאחת מהן והיה מחמלת הבורא ית' על האדם שהטרידו בעסק טרפו כדי שלא יבקש מה שאינו צורך לו והבוחר ביראת ה' כל היום יבוא טרפו בלי טורח כמ"ש לא ירעיב ה' נפש צדיק יעו"ש שהאריך בזה.

ובזה יובן מאמר רשב"א ראיתי מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות ומתפרנסין שלא בצער והלא וכו' אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער וכו' ר"ל אני וכיוצא בי היודעין שנבראו לשמש את קוני וטרדתו ביראת ה' כל היום לשמש את קוני באמת מתפרנסין שלא בצער משא"כ אחר שהרעתי מעשי ר"ל לרדוף אחר עבירות לכך בחמלת הבורא ית' על האדם שהטרידו בקיפח פרנסתו שלא יהיה פנוי בעסק העבירות וזה שאמר וקפחתי פרנסתי שאני גורם לעצמי כאמור הגם שיש צדיקים טרודים פרנסה ורשע בשלוה כבר האריך שם בזה יעו"ש. ואחר שזכינו לזה מעתה תבין כי יש ג' סוגי אנשים ואפשר שהם ג' ספרים הנפתחין בר"ה שנז' בש"ס וכאשר יבואר והוא סוג א' ע"פי מה שבארנו לעיל בפ' עקב משנה אל תרבה שיחה עם האשה וגו' דכ' בעקידה משל לאיש שהי' לו ב' נשים א' יפ"ת וסוחרת ב' צנועה רבת בנים וכו' יעו"ש

והעולה משם שראוי לקבוע עיקר דירתו עם האשה הצנועה שהיא התורה ועם האשה הסוחרת ישתמש רק כדי חיותו במדת הסתפקות וכך היא דרכה של תורה וכו' הרי סוג א' סוג ב' העושה בהיפך שקובע דירתו עם האשה היפ"ת והסוחרת עם האשה הצנועה ארעי וכמו שבארתי במ"א כי ימכר לך אחיך העברי וגו' יעו"ש סוג ג' שלא שם לבו לאחת מן ב' נשים הנ"ל רק בזוללי בשר וסובאי יין ופועל ה' לא יביט וגם בדרך ארץ אינו וכמ"ש והי' כנור ונבל וכו' וזהו ענין ג' ספרים וכו' שנותנין לכל א' ברירה באיזה ספר רוצה שיהי' נכתב אם מתפלל בר"ה שיהי' זוכה להיות מסוג א' והוא נק' חיים באמת שיזכה לחיים והוא הטוב כמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב לכך נכתב לחיים ואם מתפלל שיהי' מסוג ג' נק' מיתה כמ"ש ואת המות ואת הרע שרוצה שיוכל לנצח חבירו וכיוצ' בזה בינוני שמתפלל בסוג ב' והבן

ובזה יובן כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' ר"ל כי תצא למלחמה על אויביך מה שהיו עד עכשיו ב' נשים שניהם אויביך לשון רבים על שנתרחק מהם להיות מסוג ג' הנ"ל וכמ"ש ארץ מתקוממה לו ועתה עלה בך רוח טהרה להיות מסוג א' הנ"ל לכך ונתנו לשון יחיד שהעיקר שנתנו בידך האשה הצנועה ואגב זה האשה שנק' שבי כמ"ש עלית למרום שבית שבי וגו' דהיינו התורה שהיא הצנועה ואגב האשה הזא' ושבית שביו לרבו' הכנענים שבתוכו שהיא האשה הסוחרת הנק' כנעני שהיא כשפחה ושביו של האשה הצנועה הגבירתה שעתה לקחתה מהשבי' שניהם האשה הנק' שבי וגם שביו של האשה הנ"ל כי עד עכשיו לא שם לבו לאחת מהן רק הי' להוט אחר העבירות ועתה כי תצא למלחמה על אויביך להלחם עם היצה"ר ורוצה לאחוז בשתי הנשים הנ"ל שיגיעת שניהם משכחת עון ונתנו ה' אלדיך בידך ושבית שביו כאמור הגם כי ידעתי לפי טבעך וראית בשבי' אשת יפ"ת וחשקתה בה ולא בחברתה היא האשה הצנועה רק באשה יפ"ת הסוחרת להיות מסוג ב' הנ"ל מ"מ התירה התורה ונתנה לו רשות ולקחתה לך לאשה וכמ"ש חז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ר"ל שע"י טרדת הפרנסה שהיא לוקחי האשה היפ"ת והסחורת לא יהי' לו פנאי לילך אחר היצה"ר לעבור עבירות שהיא א' משניהם המשכחת עון וכנ"ל.

אמנם עצה היעוצה והבאתה אל תוך ביתך שהאשה הסוחרת תביא אותה אל תוך ופנימיות ביתך ר"ל שיהי' נמשך ממנה תוך ופנימיות וז"ש וגלחה את ראשה וגו' דכ' החסיד מוהרי' יעבץ בכ"ב דאבות במשנה וכל מעשיך יהי' לש"ש ר"ל מעשיך אכילה ושתי' ופרנסה יהי' לש"ש וכו' נמצא עובד השי' תמיד כי הדברים המגיעים אל הטוב טובים ובהיפך במעשי רעים וכבר סופר בנזיר שהי' עובר על אדם א' שחרש בשדה א"ל מה כוונתך בחרישה א"ל הזריעה בזריעה א"ל הקצירה א"ל מה תכליתך בקצירה א"ל האסיפה אל הבית ומה תכלית האסיפה אסיפת החיל להתענג בו ולהתכבד בתוך העם ולהתגבר על אויבים א"ל יפה א' הנביא חרשתם רשע עולה קצרתם וכו' וז"ש בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך וכו' יעו"ש

וז"ש וגלחה את האשה ר"ל לגלח הקצה והראש שלא יהי' לתכלית להתגבר על אוביו כמו עופות הדורסין דמשום זה נאסר לישראל אכילת עופת טמאים שיש להם דריסה בציפורן דקי"ל אין דריסה אלא ביד ובציפורן כדאי' בש"ס ופוסקי' בי"ד סי' נ"ז ומוליד טבע זה להאוכלו אכזריות ודריסה משא"כ ישראל רחמנים ג"ח ועשתה את צפרני' לשון תיקון ר"ל שיתקן ציפורנו מדריסה ולעולם יהי' מן הנרדפים ולא מן הרודפים והדורסים והסירה שמלת שובי' מעלי' ודרשו חז"ל שהם קשוטי' במלחמה לזנות ור"ל דנודע מאמר החכם שבתם ממלחמה קטנה הכינו למלחמה גדולה היא מלחמת היצה"ר וכו' וכאשר ישתמש במד' הסתפקות ניצול במלחמת היצה"ר משא"כ אם יהי' להוט להשיג עושר שהם קשוטי יצה"ר במלחמה לזנו' אחר יצה"ר לשמוע עצתו ולשכוח עבודת ה' וכמ"ש וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' אלדיך וז"ש שלמה ריש ועושר אל תתן לי לכך והסירה שמלת שבי' כאמור וישב' בביתיך ובכתה וגו' ירח ימים דדרשו חכמי המוסר שהוא חדש אלול חדש אחרון בשנה שאם לא יתקן עכשיו אימתי יתקן מה שקלקל בכל השנה וכו' יעו"ש. ולדברינו ר"ל וישבה בביתך שהאשה יפ"ת הסוחרת תהי' עכ"פ בשב ואל תעשה רק לישב בביתך ולבכות את אבי' ואת אמה והענין דאי' במשנה פ"ב דעדיות האב זוכה לבן וכו' ובחכמה וכו'

והטעם דכ' הראב"ד בס"י כי כח הבנין בבנאי וכו' לזה נמשך מוח האב למוח הבן וכמ"ש בתיקונים דף ל"ה יעו"ש ולזה יש לבכות את אבי' שלא נתן חכמה בחכמת התורה ועבודת ה' רק בחכמת הסחורה וכיוצא בזה שנמשך טבע הבן אחר טבע האב ואת אמה אשר דדי' ירווך בכל עת היא הפרנסה אשר ממנה יונק להתפרנס כגון חנוני וסוחר ארנדי ומוזג יצטער ויבכה עכ"פ בחודש אלול על רוע מזגו וטבעו שנמשך אחר אבי' ואמה ולא אחר התורה ועבודת ה' שהיא עיקר תכלית בריאתו בעה"ז הדומה לפרוזדר לפני הטרקלין ומי שטרח בע"ש וכו' והתכלית היוצא מזה כמשחז"ל בספרי כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולה וכו' ור"ל האשה הסוחרת תהי' מתנוולה ועצבה ובת ישראל היא האשה הצנועה בתורה ועבודת ה' כל היום מתקשטת ושמחה להורות שהיא העיקר וכמו סוג א' הנ"ל

אמנם יש סוג ב' כי תהי' לאיש ב' נשים הנ"ל א' אהובה אשה יפ"ת וסוחרת וא' שנואה היא הצנועה והי' בן הבכור לשניאה לא יוכל לבכר וגו' אך סוג ג' שלא שם לבו לאחת מן ב' נשים הנ"ל ונשאר פנוי לרדוף אחר תאות עה"ז בזוללי בשר וסובאי יין אינו שומע בקול אביו ואמו להיות טרוד בעסק פרנסתו הנק' אביו ואמו כנ"ל רק הוא סורר לסור מדרך הישר להשתתף עם כת לצים וכת חנפים ושקרים וכת מספרי ל"ה ומורה ורוי והגיע תורה על סוף דעתו וכו' ובערת הרע מקרבך ר"ל סוג א' יתן לב שבו נכללו ב' סוגים ג"כ וכאשר בארתי בפ' ראה וכאשר יבער הרע מקרבו אז גם אלו יעלו במדריגה סוג ב' ישמעו וסוג ג' יראו עכ"פ מלעבור והבן.

ועפ"ז נבאר שאר הפרשיות הסמוכין ג"כ כי יהי' באיש חט' משפט מות והומ' ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ וגו' ולא תטמ' אדמת' אשר ה' אלדי' נתן לך והספיקו' רבו ונ"ל דכוונת פרשה זו ע"ד שבארתי פ' ראה ענין עיר הנדחת וגו' עפ"י ששמעתי ממורי כל שיש בידו למחות וגו' ר"ל בראש הדור שיש שמץ חטא מזה נמשך לאנשי דורו עון ופשע לכך יש למחות ולמחוק כל חטא שיש בידו וממילא יתוקנו פשע אנשי דורו ג"כ וכו' יעו"ש.

ובזה יובן וכי יהי' באיש חטא ר"ל וכי יהי' בראש הדור הנק' איש חטא שוגג נמשך מזה לאנשי דורו משפט מות שיעברו במזיד שהוא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ ר"ל שתחלה החסרון באילן גדול הנק' עץ שממנו נמשך זה לכך לא תלין נבלתו על העץ כי מיד יעשה תשובה כמשחז"ל אם ת"ח עבר ביו' אל תהרהר אחריו בלילה ודאי עשה תשובה טרם יחשך השמש וכו' וה"נ כך בו ביום ישוב ולא תלין נבלתו של המוני עם על העץ שהוא ת"ח כמ"ש בזוהר לא תשחית עצה הנותן עצה לשוב וכו' וז"ש ולא תטמא את אדמתך שהם עמי הארץ הנק' אדמתך אשר ה' אלדיך נתן לך נחלה וק"ל לא תראה את חמור אחיך או שורו נדחים בדרך והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך וגו' ור"ל המובחר הוא שלא תראה חמור אחיך אנשי החומר שהם אחיך ויש בך שמץ מנהו או שורו נדחים בדרך ר"ל שנדחו מדרך הישר לדרך רעה והתעלמת מהם ר"ל כשלא תראה אותן עובר עבירה אז יוכל להתעלם שאין בו שמץ מנהו משא"כ אם רואה אותן נדחים עוברי עבירה אז לא יוכל להתעלם כאלו אינו שייך לזה כי זה אינו שמכח אחדות ע"כ יש בו שמץ מנהו ג"כ ומראין לו זה באצבע שירגיש חסרונו לכך עצה היעוצה השב אחת תחלה שלא יהי' בך שמץ זה ואז ממילא תשיבם לאחיך ג"כ שיהי' אחיך ממש. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ר"ל שאתה מפשפש למצוא בך השמץ שראית באחיך ולא ידעתו שלא נמצא בך שמץ מנהו באופן שאינו קרוב אליך בחטא זה שיהי' אחיך ואספתו אל תוך ביתך עד דרוש אחיך אותו. והכוונה ע"ד ששמעתי פשפש ולא מצא יתלנו בביטול תורה ר"ל מחמת שביטל תורה ומחסרון ידיעה שאינו יודע שזה חטא כי אין בור ירא חטא ולכך ילמוד תור' וימצ' החטא.

וה"נ ואספתו אל תוך ביתך שיפנה מכל עסקיו ויתבודד וילמוד בתוך ביתך ואספתו ר"ל שיה' נגד עיניו החט' שראית באחיך וז"ש ואספתו אל תוך ביתך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו ר"ל עד אחר הדריש' תמצא שהוא אחיך באותו חטא ותשוב בתשובה מאותו שמץ שבך ואז והשבותו לו ג"כ וכן תעשה לחמורו וכן וגו' לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו שהחטא נק' חסרון ואבידה ומצאתה ר"ל תמצא בך ג"כ לכך לא תוכל להתעלם שהוא כלל גדול לקיים מ"ע ואהבת לרעך שהוא כלל גדול בתורה וז"ש לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם שאינו נדח רק נופל ר"ל שאינו עולה במעלות השלימות רק נופל בתחתית המדריגה והתעלמת מהם לומר שאין זה בך גם זה אינו רק הקם לעצמך ואז תקים עמו ג"כ

או י"ל אם תרצה להקים אחיך תקום את עצמך עמו כי הכל תלוי בך מצד התכללות ואחדות א' ראש הדור עם אנשי דורו כמ"ש בש"ס דור ודור ודורשיו הדור לפי דורשיו וכו' יעו"ש לא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה וגו' דכבר בארתי במ"א פסוקי פ' יתרו ויאמר אליו ה' וגו' ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וגו' ודרשו חז"ל אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם וכו' והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה' וכו' יעו"ש מכילתא ורשי'

והענין דכ' רמא' בס' מחיר יין שכוונת המן והיצה"ר יעשו עץ דגבוה חמשים אמה ר"ל שיעלה מרדכי במדריגה עליונה שע"י זו יהי' סבת נפילתו וכו' יעו"ש כי ריבוי השמן גורם כיבוי הפתילה ובזה בארתי לא תעלה במעלות אשר לא תגנה ערותך עליו יעו"ש וה"ה איפכא שיאמרו אנשי צורה די לי מדריגות אנשי חומר זה ג"כ אינו וכמ"ש האלשיך במשנה בן תימא קל כנשר שיראה לפרוח למעלה מכולם וכו' יעו"ש וכן בארתי במשנה ומה בין תלמידי א"א לתלמידי בלעם וכו' וכבר נודע כי גבר נק' אנשי צורה ואשה נק' אנשי חומר שרש כחם כנקבה.

ובזה יובן לא יהי' כלי גבר על קשה ר"ל שילבש במדת גבר וחסידות מי שאין רק בתואר אשה וה"ה איפכא לא ילבש גבר שמלת אשה מדת אנשי החומר רק כל א' לפי בחינתו הראוי לו. וז"ש תועבת ה' כל עושה אלה שיהיו הכל עושין אלה בבחינה א' זהו תועבה ור"ל דבש"ס דנדרים דף נא' אמרו לשון תועבה הוא תועה אתה בה וכו' וה"נ כך שהוא תועה בדרך הראוי לו לתפוס ולאחוז דרך אחר שאינו ראוי לו והוא תועה בה ע"כ יאחז צדיק דרכו הראוי לו וזה שאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לב"י וק"ל.

ב"פ כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלדיך ושבית שביו וראית בשבי' אשת יפ"ת וחשקת בה ולקחת לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגו' ודרשו בספרי על אויבך כנגד אויבך וחשקת בה ולא בה ובחברתה וכו' יעו"ש והספיקו' עם ביאורן כתבתי במ"א וכעת נ"ל שופטים סי' ה' ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו' בין רגלי' כרע נפל וגו' ודרשו חז"ל יד' זה שמאל ויש להבין למה יד שמאל דוקא ב' למה יתד ולא לשאר כלי זיין הגם שדרשו חז"ל משום לא ילבש גבר שמלת אשה וכו אבל קשה למה יתד דוקא ונבאר מצוה ויד תהי' לך מחוץ למחנה וגו' ונבאר מצוה ויתד תהי' לך על אזנך וגו' וכתבתי מזה במ"א וכעת נ"ל דאי' בנדרים פרק ד' ארנב"י גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך מאן ננהו נשים באוהל שרה רבקה רחל לאה וכו' והנה לפ"ז יש מקום תפיסה ליצה"ר לפתות האדם לעבירה ולומר שמכוין לשמה שהיא גדולה ממצוה שלא לשמה וכאשר באמת כל עושה רשעה אומרין שמכוין לשמה אמנם יש כלל אחד שהוא יתד תקועה לבל ימוט והוא מ"ש בש"ס שם ובש"ס דיבמות פרק ב' אר' יוחנן ז' בעילת בעל אורו רשע באותו יום שנא' בין רגלי' כרע נפל וכו' ופריך והא קא מתהניא מעבירה אר"י משום רשב"י טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקי' וכו' דקאשדי בה זוהמא וכו' ולאו הנאה היא וכו' יעו"ש א"כ זה הכלל יהי' לאדם אם אינו נהנה מעבירה עצמו שהיא רעה אצלו ומתבייש מעבירה ומצער עלי' רק שצריך לעשותה כדי שיבא מזה תכלית טוב שהיא לשמה אז שרי ואם לאו לא יעשנה אם נהנה מעבירה עצמו וכקו' הש"ס והא קמתהניא מעבירה וכו'.

ובזה יובן מצוה ויד תהי' לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ שהיא עבירה שהיא חוץ למחנה לפעמים צריך לצאת שמה לחוץ כמו יעל הנ"ל ואם ירא לנפשו מיצה"ר לכך ויתד תהי' לך וגו' על אזנך ר"ל שזה יהי' לך יתד תקועה וכלל גדול על אזנך כלי זיינך נגד היצה"ר אם רוצה לפתותך לעשות עבירה באומרו שהיא לשמה וגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ובאמ' אפשר רוצה להנאתך שאינה עבירה לשמה כלל לכך יהי' לך יתד זה נוסף על כלי זיינך והי' בשבתך חוץ שאם צריך לעבור עבירה שהיא שבתך חוץ מקדושה רק שמכוין לשמה אם אינו מתהניא מעבירה רק אדרבה וחפרת שמתבייש מעבירה שהיא רעה אצלו רק שמכוין שמעבירה זו יבא תועלת אחר כמו יעל הנ"ל שהיא לשמה אז ושבת וכסית את צאתך כאלו לא יצא כי גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וק"ל.

ובזה יובן ידה ליתד תשלחנ' ר"ל שביקשה לשלו' ידה שמאל שהיא כח היצה"ר שבא מצפון שמאל לעבור עבירה וחששה שמא היא עצת יצה"ר לכך ידה ליתד תשלחנה מה שכתבה תורה ויתד תהי' לך על אזנך שהיא כלל גדול נגד היצה"ר אם לא מתהניא מעבירה עצמה שרי וה"ל כך ושרי והבן.

ובזה יובן כי תצא למלחמה על אויבך ר"ל שיוצא לחוץ מגדר קדושה לעבור עבירה והיא מ"מ נגד היצה"ר שיבא תכלית טוב לשמה ונתנו ה' אלדיך בידך ושבית שביו כי זה תכלית טוב הוא בשבי אצל היצה"ר והעבירה וז"ש וראית בשבי' כשאתה בשבי' שהיא העבירה אשת יפ"ת שהיא תכלית טוב וחשקת בה דייקא ולא בחברת' שהיא עצם העבירה דלא מתהניא מעבירה עצמה אז ולקח' לך לאשה לקוחין יש לך בה ואח"כ והבאתה אל תוך ביתך כי הלב יש בו ב' בתים א' ליצה"ר ב' ליצה"ט לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והעיקר תוך הוא היצה"ט שהוא תכלית נצחי וכאשר עשה עבירה לתכלית טוב נעשה העבירה כסא אל הטוב ונעשה הכל טוב וז"ש והבאתה גם העבירה אל תוך ביתך המיוחד לך לעולם הוא הטוב גם תוך ביתך הוא ת"י גי' קדוש ר"ל שהכניסה בקדושה אמנם יש בזה מקו' לטעו' ולומר דעצם העבירה נכנס בקדושה וז"א כי צריך הבדלה וכמו שכתבתי במ"א בשם מורי זלה"ה כי אחר הבדל' יש יתרון לאור הנמשך מן החשך וכו' וז"ש וגלחה את ראשה וגו' והסירה וגו' שהיא הבדלה מעצם עבירה ואח"כ מה שנמשך הטוב ע"י עבירה זה ובעלתה דהיתה לך לאשה והבן וז"ס ותשליך במצולות ים וגו' ונקה שבכל עבירה יש ניצוץ קדוש ויש לבררו ולקנות וכו' וכמ"ש בפע"ח ה"ל ר"ה יעו"ש וה"נ והבאתה ניצוץ שבתוך עבירה וגלחה וגו' והסירה עבירה עצמה וגו' ובכתה וכו' ואח"כ ובעלת' והבן וגלחה את ראש' ר"ל ראשית המעשה שהי' תואר עבירה עכשיו וגלח' את ראשה שהוסר תואר עבירה שבראש המעשה אל תואר מצוה שבסוף כי גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ועשתה את צפורני' תגדלם כדי שתוכל לפרוע ולהסיר שמלת שבי' מעלי' בסוד מילה ופריעה שהוא גילוח והסרת שמלת שבי' לבושי העבירה ובכתה את אבי' ואמה כי ראשית המעשה נקרא אבא ואמא שלא יתהנה מעבירה רק יצטער וכנ"ל ירח ימים כי ירח עם ו' ימי החול גי' דרך בסוד יורה חטאים בדרך ואז ובעלתה והיתה לך לאשה והב"ן. עו' י"ל דכתבתי במ"א מ"ש הרמב"ם אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכו' וביאר מורי זלה"ה בכל עסקי עה"ז יש בו תכלית פנימי וכו' יעו"ש. ובזה יובן כי תצא למלחמה וגו' מיד שיצא מבית הספר מיד הוא מלחמה על אויביך כי לפתח מיד חטאת רובץ וכשידע אדם זה שיציאתו לעסוק בעסק ע"הז הוא מלחמה עם אויביך הוא היצה"ר ובתחבולות יעשה מלחמה נגד אויביך היצה"ר אז ונתנו ה' אלדיך בידך ושבית שביו שתמצא תכלית פנימי שיש בכל עסק חיצוני שהיא עסק עה"ז שהיא בשבי' תוך עסק חיצוני וראית בשבי' אשת יפ"ת שהי' תכלי' פנימי וחשק' בה בפנימי ולא בחברת' בעס' חיצוני שהיא משא ומתן למצוא הון ועושר רק כנ"ל והבאתה אל תוך ביתך וגלחה הכל כנ"ל ויובן ממילא. עוד י"ל כי תצא למלחמה ודרשו חז"ל במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכו'. וראית בשבי' אשת יפ"ת וגו' והסירה שמלת שביה וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה וכתבתי ביאור זה במ"א

ובזה נבאר משנה פרק ד' דר"ה סדר תקיעות שלש של שלש שלש וכתבתי מזה במ"א וכעת כ"כ דכ' הרמב"ם ענין השופר הוא רמז עורו ישינים מתרדמתכם להתעורר בתשובה וכו' יעו"ש והענין דיליף בש"ס התקיעות שלש של שלש שלש דבר"ה נאמר ב' תרועו' וא' ביה"כ של יובל ויליף בג"ש שביעי שביעי ליתן את האמור בזה לזה וכו' יעו"ש.

וקבלתי ממורי זלה"ה וכתבתי במ"א כי במעלו' גז"ש שנעשו א' וכו' א"כ דין תקיעה בר"ה הוא כמו ביובל שיהיה גאולה מעבדות וגלות לחירות שזהו סימן התקיעה ביובל שלוח עבדים לחירות וזהו ג"כ מ"ש ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו' וכמ"ש התוס' בר"ה לערבב השטן שסובר זהו שוכר גדול וכו' והענין כי שופר גדול הוא בינה תשובה שע"י תשובה יוצאים מגלות ושיעבוד היצה"ר לחירות עולם בסוד קרבה אל נפשי גאלה ששמעתי ממורי זלה"ה וזהו הי' ג"כ יציאת מצרים כמ"ש וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ע"י בינה שהיא תשובה יצאו ומה שהי' בעבר הוא בהוה ובעתיד שיהיה ג"כ השופר סימן שיצאו מהגלות וזכרתי במ"א שיש ב' סוגי הגלות וכו'.

והנה הוא שלש של שלש שלש כי תחלה יש שלש א' גלות השכינה ב' גלות הנשמה ג' גלות הגשמי ישראל בין האומות ובכל א' משלש הנ"ל יש שלש בחי' של הגלות והוי שלש של שלש שלש א' גלות ממקום למקום שגרם לשכינה שיצאה ממקומה בסוד ובפשעכם שלחה אמכם הוא בחי' א' בחי' ב' גלות הנשמה ממקום מעלתה עד הרגלים ותגל מרגלותיו [ולכך בתשובה הוא שינוי השם כי הנשמה הוא בחי' השם כמו ששמעתי ממורי ונתן מופת בקריאת שמו והוא ישן נתעורר מהשינה וחוזרת הנשמה לגופו וכו' וזהו שרימז הרמב"ם עורו ישינים והכוונה כאמור ושינוי השם מה שהי' שממה נשמה כמ"ש התוס' כל הנשמה תהלל י"ה וכו' שיהי' משה בחי' הדעת שם תשובתה הרמתה וכו'] בחי' ג' גלות הגשמי בכלל ישראל שהם בין האומות [ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם שהם מדות רעות בתשובה צריך שינוי מעשה להסיר המדות רעות שיעשה לש"ש ולא לגאוה להתפאר] סוג ב' בכל ג' סוגי הגלות א' גלות השכינה ללבוש לבושי קדרות ושחרות שכתבתי במ"א ב' גלות הנשמה לבושי הצואים ג' גלות ישראל ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם שהם מדות רעות שנק' לבוש. סוג ג' בכל סוגי הגלות א' גלות השכינה שנסתלק נביעי בסוד נהר יחרב ויבש ונביעי הוא בחי' לשמה והשפע בשכינה הוא בחינ' הצדיק אבד השפע להשפיע מטרוניתא כמפורש בזוהר ותיקונים בחי' ב' גלות הנשמה באדם ע"י חטאו נסתלק הנשמה כמ"ש בתיקונים בחטא אדה"ר יעו"ש ג' גלות ישראל וכו' נסתלק השפע ולא יהיב להו רק תמצית וכמ"ש בזוהר תרומה בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לעמים עע"ז והשתא בגלותא אתהפך בגוונא אחרא וכו' וכשישראל אין עושין רצונו ית' הא כל סעודתא לכלבי ולישראל יהבי גרמי דאיהו תמצית וכו' ולכך צריך שופר שיתעוררו מהשינה לעשות תשובה וסדר תקיעות הם ג' של ג' ג' לצאת מן ג' סוגי וגלות של ג' ג' לעלות כל א' מן ג' הנ"ל במקומו ולפשוט הלבושים הרעים וכו' ויחזור הנשמה והשפע למקומו שהוא וחזרת המוחין שכ' בכוונת התקיעה באריכות וכן הוא בעול' שנה ונפש האדם והש"י יכפר וזהו להתעורר מהשינה שכ' הרמב"ם ר"ל חזרת הנשמות והמוחין בע"שן והבן.

מצוה יפ"ת בפסוק כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו וראית בשבי' אשת יפת תואר וחשקת בה וגו' עד גמיר' והספיקת רבו א' אויבך משמע שהוא שונא לך ולא אתה לו דאל"כ הל"ל כי תצא למלחמה על אויב או אויבים ב' ק' דהל"ל אשה יפת תואר מאי אשת דמשמע וכו' ושאר הספיק' כשר זכרנו במ"א ג' קשה דהל"ל וגלחה שער ראשה ונ"ל תחלה דרך פשוט דאי' בש"ס אר"ע כשהי' ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכו' הרי שהמוני עם עמי הקרצים הם שונאים לת"ח והטעם לזה יש לבאר כמו שבארתי במצוה ואהבת לרעך כמוך שהקו' מפורסמת דהא זהו דברים שבלב ואיך שייך לצוות על זה וכו'. והעולה משם עפ"י מ"ש בש"ס דב"ק פ"ח לא לחנם הלך זרזר אצל עורב וכו' וכל אדם כדומה לו מתחבר עמו וכו' וה"נ ואהבת לרעך אך דזה בלתי אפשרי שהם ב' הפכים לכך אמר כמוך תחלה תראה שיהי' כמך בתורה ומע"ט ע"י שמקרבן לתורה ואז תוכל לקיים ואהבת לרעיך כמוך יעו"ש. וז"ש כי תצא למלחמה על אויבך שהוא אויב לך ואין אתה אויב לו כי כונתך לקרבו לתורה שיהי' כמוך כדי לאהוב אותו ולקיים בו מ"ע שהוא כולל כל התורה ואהבת לרעך כמוך וכשאינו רוצה להתקרב אל התורה וצריך להלחם בו במלחמתה של תורה בדברי תוכחה ומוסר להכניע יצרו שהוא כבוש תחת ידו והוא בשבי' אצל היצ"הר כנהוג השונא שכובש עיר לוקח כל השערים שבעיר ששם עיקר השמיר' וכיון שכבש השוערי' אז כל העיר כבוש תחת ידו שאין לצאת ולבוא מהעיר כי אם דרך השער שהוא תחת יד השונא וכך הוא ממש האדם עיר קטנה ואנשים בה מעט וכו' וכמ"ש בש"ס דנדרים יעו"ש והנה ז' שערים יש בראש האדם כמ"ש בס"י וכמו שבארתי בפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך יעו"ש והכולל אל ז' שערים הוא הלב כמ"ש שורייקי דעינא בלבא תליא דכשיצה"ר לוכד עיר זה האדם אזי כל השערים כבוש תחת ידו עיניים לו ולא יראה אזנים ולא ישמע תוכחת מוסר ולבבו לא יבין שהיא מסורה תחת יד יצה"ר ופן יראה ויבין ושב ורפא לו לכך מנע ממנו שמירת השערי' אלו ומאז כל עיר האדם כבוש תחת ידו בשבי' שמונע ממנו עשות צדקה וחסד וכמ"ש בזוהר יש רעה חולי ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו של בעליו זה מכת חולי רעה נשמר עושרו לבעלים אחרים וכו' והכל הוא בסיבת שאינו ברשות עצמו רק ברשות אחרים שהוא בשבי' של יצה"ר וזה שפי' רש"י במלחמות הרשות הכתוב מדבר שבמלחמות חובה אין לומר ושבית שביו.

והענין כי לא יתואר תואר שביו כי אם למי שחושק ומתאווה שיהי' ברשותו ולא אחרי' כדי שיוכל לעשות רצון עצמו ולא רצון אחרים משא"כ מי שהוא בגדר חובה לעבור עבירות שחושק ומילא תאוותו בזה שעושה חובה א"כ אין זה לו תואר שבי' וכן האדם ששומע תוכחת מוסר ומתאווה לעשו' הטוב והישר ואין היצה"ר מניח לו וכן בכל ז' שערים שרואה מה שאין רצונו בראי' זו וכמו שהוצרך דהע"ה להתפלל העבר עיני מראות שוא ויש לו צער שבי' וכן בחוש השמיעה להדיבור שמדבר מה שאין יכול להנצל בכל יום באבק ל"ה וכיוצא והוא מחמת שבי' שאינו ברשות עצמו לבד אברהם אבינו שזכה שניתנו לו האיברים שאינן ברשותו שיהי' ברשותו אבל שאר אנשי' מלחמת יצה"ר הוא בכל יום שיהיה ברשותו גם באיברים שהם ברשותו וזה שאמר שבמלחמת חובה שכבר עבר וחב אשר זהו תאוותו ורצונו א"כ איך שייך לומר ושבית שביו כאלו זה נחשב לו לשביה ובאמת ז"א וק"ל.

וראית בשביה אשת יפ"ת ר"ל אשת של אדם הצדיק שנקרא יפה תואר והענין כי האדם פרטי יש בו חומר וצורה וכן בכללות הצדיק נקרא צורה והמוני עם נקרא חומר וכמו שהצורה צריכה אל חומר לגמור על ידו כל המצות ע"י איברים הגשמיים כך הצדיקים גמורים המצות ע"י אנשים אנשי החומר שהם איברים הגשמיים וז"ש וראית בשביה אשת יפ"ת וחשקת בה ור"ל לגמור על ידה התורה והמצות כאמור ולקחת לך לאשה ר"ל לקוחין יש לך בה שתהיה לך לאשה שהיא החומר ואתה הצורה והבאתה אל תוך ביתך ר"ל אל פנימיות שהוא נקרא תוך ביתך כי האשה נקרא בית של האדם שהוא הבעל וכשתעשה מן חומר צורה כאשר ביארנו כמה פעמים שהיא עיקר התכלית אז והבאתה אל תוך ביתך שנעשה מן חיצונית פנימיות כי הבית היא חיצונית ומי שהוא בתוך הבית הוא הפנימי וכאשר נבאר בסמוך פסוק כי תבנה בית חדש וכו' יעו"ש.

וקאמר וגלחה ראשה וכו' כי פרטי התנאי שיוכל האדם איש המוני להתקרב וליכנוס פנימה הוא לגלח ראשה ועשתה את ציפורניה והוא כי בארתי במ"א כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'. ויבואר ע"פ משנה דאבות פ"ד ר"א הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העול' כי עניני עה"ז ועה"ב הן ב' צרות המנגדים זה לזה כמבואר בספרים וז"ש כי כל שאר שהוא הכבוד והוא שאר שבעיסה המחמיץ ומגביהו ועולה בנפיחה ודבש הוא התאוה והנאה לא תקטירו ממנו אשה לה' שהוא עניני עה"ז והוא היפך עולם הבא אשר לא תקטירו ממנו אשה לה' וזה שאמר וגלחה את ראשה הוא הכבוד והתנשאות ראשו שהיה לו עד עכשיו ועתה יוסר ממנו זה וגם ועשתה ציפורני' שהוא תיקון היפך הנא' כמו שבארתי טובה ציפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים שהוא חדש אלול כמ"ש בכתבים.

והענין דכ' האלשיך על פסוק ישעי' וישוב אל ה' וירחמיהו ואל אלדינו כי ירבה לסלוח והקשה אדרבה שם הוי' רחמים וכו' וביאר עפ"י מדרש שהובא בטא"ח ראשון לחשבון עונות משל למדינה שמרדה במלך וכשבא יצאו לקראתו וכו' ובכל השנה הוא רחמים ובר"ה הוא דין וישוב אל ה' ר"ל קודם ר"ה שהוא רחמים וירחמהו לוותר שליש ואז כשישוב עוד אל אלדינו ירבה לסלוח יעו"ש וז"ש ובכתה את אבי' מה שעבר על התורה הנתונה מסיני שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כמו האב שאינו יכול לעשות לוולד אחר שהולידו משא"כ האם מניקתו לוולד ומגדלתו ומקנחו מצואתו תדיר כך החכמים שבכל דור ודור נק' אמך וכמ"ש האלשיך על פסוק שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך וז"ש ובכתה את אבי' ואמה שעברה על ד"ת ודברי חכמי דורו שהוכיחו אותו ולא שמע להם והוא עכ"פ ירח ימים חודש האחרון שבשנה שלא יכנס יום הדין ר"ה כשהוא מתועב מצואת עונו. אך דכל זה להמוני עם משא"כ הת"ח כשירי הדור כבר אחז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי וודאי עשה תשוב' והוא הנק' ישראל וזה שפי' רש"י כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה בת ישראל מתקשטת וכו' ר"ל בקשוטי תורה ומצות אחר ששב מעונו שנק' קשוטי כלה שנעשה כסא אל השכינה כנודע והבן.

ובזה תבוא לביאור מצוה וקצותה את כפה לא תחוס עיניך וגם יבואר מאמר הש"ס דנדה יד לאמה תקצוץ והענין דמצינו בפסוק דהעושר נקרא השג יד כמ"ש והשיגה ידו ונגאל כי העושר הוא כחו של אדם הנקרא יד כמו ונתתי לו יד ושם וכו' וכמו וירא ישראל את היד הגדולה וכ"כ הרמב"ם במורה נבוכ' קטנה לית לה יד וכו' ולכך כשיש לו עושר יש לו יד וזה שאמר והשיגה ידו והנה ע"י עון קרי ומוציא שז"ל גורם ח"ו שצדיק י"ע נהר יחרב ויבש לכך גם שפעו מתמעט וז"ש ואבד העושר בענין ר"ע כי המוציא שז"ל נקרא רע כנודע והעונש שאבד העושר בסיבה זו שנקרא רע מדה כנגד מדה וז"ש יד לאמה שמכח זה גרם להוצאת שז"ל ונתמעט שפע עליון לכך גם ידו תקצץ שהוא עושרו הנקרא יד וזה שאמ' והחזיקה במבושיו שהיא לילת הרשעה והמחטיאה את האדם בהשז"ל וקצותה את כפה ודרשו רז"ל ממון כי יד האדם הוא ממון ואבד העשר בענין רע אלא דהל"ל וקצותה ידה מאי כפה כדי לרמז ג"כ התשובה על חטא זה כי כפה הוא אותיות הפך שיעשה התיקון שהוא הפך החטא וכמ"ש בזוהר והשיב את הגזילה והשיב מבועי מיא לאתרי' וכו' והוא להחזיר השפע למקומו ומה שמיעט ירבה השפע למעלה ע"י הצדקה שמייחד צדיק וצדק וז"ש בש"ס וקצותה כפה לפדות בממון ור"ל כי ע"י צדקה ותיקון הב' לא תחוס עינך כי פגם הוצאות שז"ל הוא בעיינין עלאין כמ"ש בנע"ח וצריך להוריד דמעו' לתקן הפגם וכמו שכתב בזוהר אחרי דר' שמלאי יהב אסוותא לההוא חטאה וכו' ומאינון דמעין אסחינא אנכאי עכ"ל וז"ש לא תחוס עינך מלהוריד דמעו' ואז כשהנער בוכה ותחמול עליו וק"ל ואם נפשך לומר דלדברינו ה"לל וקצותה כפו מאחר דקאי על האיש המוציא שז"ל ונ"ל דהא ק' עוד מ"ט אמר וקצותה לשון נקיבה דה"לל וקצות כפה ונ"ל דנודע כי העושר בא מסטרא דשמאלא שנא' מצפון זהב יאתה וא"כ הקליפה שנברא מעון שז"ל שהוא ג"כ מסטרא דשמאלא מאבד העושר שהוא מסטרי' ע"ד ותמוגגנו ביד עונינו וז"ש וקצותה את כפה שהיא עצמה קצותה את כפה שהיא העושר שמצדה ומכחה ובתיקון מעשיו ע"י הצדקה אז סר כח הקליפה מהאדם וז"ש וקצותה את כפה.

גם בא לומר שתקוץ כחה את כפה ר"ל את הוא עם כפה שהוא הפך ר"ל כנגד הפגם תעשה ההיפך שתעשה שלום היפך הפירוד שהיית נרגון מפריד אלוף ולכך תהא רודף שלום בין איש לאשתו וכוונתו ידועה סנדק ולהתחמם בעשי' המצות את כפה שסר כחה להכניע ולהוצי' נצוצי קדושי יקר מזולל גם תעסוק בתורה שבזמן שקול יעקב נשמע אז אין ידי עשו שולטת ובזה וקצותה כפה נא' לא תחוס עיניך כמ"ש בתיקוני' ועיינין דנהרין באורייתא וכו' גרים לאסתכלא בה הקב"ה בעינוי הה"ד עיני ה' אלדיך בה מראשית השנה וגו' גם להחזיק לומדי תורה שהיא סמכין דאורייתא והקליפו' שנטלו שליטה על הכף ירך יעקב וכשהוא מחזיק ידי לומדי' אז וקצותה את הכף וענף חיים היא למחזיקים בה וק"ל הרי ו' תיקוני' צדקה דמעה שלום סנדק תורה מחזיק ידי לומדי' נגד ו' זעירא שביסוד חי עלמין לייחדו בב' זוגו ומה שהי' נהר חרב ויבש יהי' נהר פלגיו ישמחו עיר אלדי' יכוננה עליון אנס"ו

מצוה כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתיך כי יפול ממנו ות"א מעקה תייקא ופי' רש"י גדר ותיק כמו תיק שמשמר מה שבתוכו וכו' לבאר זה דמבואר בכתבי' ענין עבודת האדם בעה"ז בתורה ותפילה ומצות הכל הוא כדי להעלות בירורי ניצוצין של הנשמות הקדושות שנפלו בקליפה ע"י חטא אדה"ר וכו' וע"י התפלה ומע"ט מעלים אותן בסוד מ"נ וכו' יעו"ש ודיבורי תורה ותפלה הכל ע"י אותיות שנק' בס"י אבנים וע"י חיבור האותיות שנעשו תיבה של ג' אותיות בונה ששה בתים וד' אבנים בונות ך"ד בתים יעו"ש והכל כל עולם התיקון ע"י מ"ה החדש כנודע וז"ש כי תבנה בית חד' וגם לפי מ"ש בחס' לאברה' כי ע"י חיבו' תיב' של ב' אותיו' מוליד אור חדש וכו' וא"כ בעוסק האדם בתורה ותפלה ע"י חיבורי האותיות הוא בונה בית חדש מן אורות חדשים חוץ ממה שמעלה ג"כ ניצוצי הנשמות שהי' מגיע לו להעלותן מצד אדה"ר שהי' שורש נשמתו שם ג"כ בנשמת אדה"ר וכנודע והזהירה תורה ועשית מעקה לגגך כי הראש של האדם בשם גג יכונה ויש בראש ז' שערים וצריך שיעשה לכל ז' שערים ומכ"ש לפה סיג לחכמה שתיקה כי הדיבר הוא העיקר שצריך שמירה כי אל מול פני המנורה שהיא הפה שיוצא ממנו שהוא באמצע יאירו שבעת הנרות כי אין בו ימין ושמאל כמו שערים אחרים רק פה א' כדי למעט הדיבור כמבואר בשאלת החכם שהי' ראוי שלא לדבר בפה שמדבר בו דברי חול אינו ראוי שידבר בו דברים קדושי' והי' תשוב' אם בפ' א' מרב' דברי' מכ"ש אם הי' ב' וה"נ יש בפ' ה' גדרים של עצם וא' של בשר מטעם זה וה"ה לשאר שערים צריך גדר בשמיעה וראי' במה שאין בו צורך

עוד יש לומר ועשית מעקה לגגך כי נודע ממעשה המצות והתפלה נעשה חלוקא דרבנן ועי"ז יהי' לך בבנין בית שהוא מדור תחתן עי"ז יהי' לך בג"ע תחתון חלוקה דרבנן ועשית מעקה לגגך כי העמק הוא מעקה ע"י כוונת המצות והתפלה יהי' לך לבוש בג"ע העליון שהיא גגך והבן הגם שיש בזה דבר פנימי כי מעקה גי' יר"ה ומספר גגך גי' ך"ו ובציור א יו"י נעשה יראה בזה רי ו א והוא סוד בדמיך חיי. א דבינה נכנס בדם ה א דם ז"א כמבואר בכוונת' הספירות עומר וז"ש ולא תשים דמים בביתיך כי יפול הנופל ממנו כי השבירה נעשה מחמת שלא הי' ביניהם אחדות סוד א זה הי' סיבת נפילתן ועתה צריך לתקן זה להמשיך בתוך האותיות סדר האחדות המחבר את המחשבות והוא אור אין סוף חיי החיים והבן והשם יכפר ועיין בכתבים ענין ד' ובכן דר"ה ג' אותיות השם ע"ב רי"ו ובכן הד' בו אותיות ונתחבר לתיבות במל' יעו"ש כי בה סוד הייחוד והחיבור ע"י נקודה בהיכל' סוד אני ראשון וכו' והבן סוד עמוק עמוק מי ימצאנו ודי בזה וק"ל להבין

מצוה כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או בצים והאם רובצת על האפרוחים וגו' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך להבין איך יש מצוה זו בכל אדם ובכל זמן ושאר הספיקות ואגב נבאר פסוק קודם לזה לא תראה שור אחיך וגו' ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והי' עמך עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו ותחלה נבאר משנה פ"ג דר"ה כל השופרות כשרים חוץ משל פרה שנק' קרן ומפרש בש"ס עולא טעמא דרבנן אין קטיגור נעשה סניגר ופי' רש"י קטיגור דעגל וכו' והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתגאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב בחוץ בפנים קא אמרינן שוכר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד וכו' ופי' רש"י כל השופרות בין של איל בין של יעל בר"ה כיון דלזכרון וכו' שוכר נמי אע"ג דלית בי' משום חוטא בל יקריב וחוטא בל יתגא' כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי והתוספו' כ' בד"ה חוטא בל יתגאה וגבי שופר מתגאה נמי בקול תקיעתו להבין דברי רש"י והתו' וביאר הש"ס ברמז מוסר נ"ל בפ"ג דמכות דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה וכו' בא מיכה והעמידן על ג' שנא' הגיד לאדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת זו הוצאת המת והכנסת כלה וכו' בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יחי' והקושיא מפורסמת וכי באו לבטל שאר המצות ופירש מוהרש"א יעו"ש ונ"ל דבא לחזק כל התרי"ג מצות המסורין למשה מסיני שהי' מתמוטטין ובא מיכה והעמידן על עמדן וחיזקם ע"י אלו ג' עמודים שהעולם קיים עליהם שנזכרו בכ"א דאבות וכדי שיכול להעמיד אלו ג' עמודים צריך עוד עמוד אחד יסוד עולם ובא חבקוק וכו' באופן שבאו לחזק ולהוסיף ולא למעט מתרי"ג מצות באבות וכו' רשב"ג אומר על ג"ד העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנא' אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם והקשה הב"י בטא"ח סי' א' וכו' יעו"ש וז"ש עשות משפט הוא הדין ואהבת חסד שהוא שלום והצנע לכת נגד קו הממוצע משני הקוין שהוא כולל שניהם שהוא אמת שיהיו פיו ולבו שוין ולא יכוין לשום פני' חיצונית שהם קליפות הנק' מתים ולכך צריך הצנע לכת לא נגד בני אדם ואז הוא הוצאות המת והקליפות ואח"כ יהי' הכנסת כלה לייחד החתן עם הכלה שהוא יחוד הקב"ה ע"י יחוד פיו ולבו השוין כנודע וכמ"ש בכתבים וזכרתי מזה במ"א א"כ אלו הג"ד כולל חבקוק באחת שיהי' צדיק באמונתו אז יחי' כי אמת ואמונה הוא יחוד החתן והכלה והבן כי הוא כולל ג' קוין וג' עמודים הנ"ל כי ע"כ יש בקו הממוצע כח שניהם כנודע ושמעתי מ"ש רמ"א בא"ח סימן א' וז"ל ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת וכו' דר"ל דקאי אדלעי' אימתי לא יתבושש מפני בני אדם כשעושה כן גם בהצנע לכת ודפח"ח והכלל שיהי' תורתו ועבודתו באמת ואמונה פיו ולבו שוין בין כשהוא עם בני אדם בין כשהוא בהצנע לכת וכמ"ש בס' עללות אפרים בפסוק שכחי עמך ובית אביך וגו' וכאשר נבאר מזה עוד וזה שבא מיכה והעמיד על ג' כי שורש של ג' דברים הנ"ל הוא שיהי' בהצנע לכת שאז ניצול מכל פני' חיצונית שהיא נקרא' הוצאת המת והכנסת כלה השייך בג"ד שכולל כל התרי"ג מצות שיעשה לשם פועלן ולא לשום פני' מפני בני אדם בין בקו הדין שהוא קו שמאל בין בקו החסד והשלום שהוא קו ימין ומכ"ש בקו האמצעי הנק' אמת ששמו מורה על זה שילך עמו ית' בתמימות ובאמת וז"ש תמים תהי' עם ה' אלהיך והבן ואח"כ העמיד חבקוק על אחת שהוא כולל הכל שהוא אמונה ונתכוין עוד לכלל היותר כולל הכל והוא שיש מונע לכל ג"ד הנ"ל הכולל תרי"ג מצות כי אם מי שיהיה לו בטחון בו ית' ע"י שמאמין בו ואז יוכל לילך עמו יתברך באמ' ותמים משא"כ בל"ה והוא דכ' במדרש שמואל במשנה דאבות פ"ג הוא הי' אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטין והרוח בא ועוקרתו שנא' והי' כערער בערבה וגו' וכל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מעוטין ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו שלא' והי' כעץ שתול על מים וגו' והקשה שאין הפסוקים שהביא כאן ראי' כלל לזה ששם מיירי לענין בטחון שנא' כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו והי' כערער בערבה וגו' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו והי' כעץ שתול וגו' ואיך יוכיח ראב"ע בזה לענין החכמה והמעשים ומשני וז"ל ואפשר כי האדם אשר חכמתו מרובה ממעשיו מורה בזה שאין תורתו לשמה רק להתגדל בעיני בני אדם ושם בשר זרועו להיות מפואר בעיניהם להנות מהם מגופם וממונם לסיבת תפארת חכמתו כי רבה היא אמנם מי שמעשיו מרובים הכל שונאים אותו אם מפני שמוכיח העם כשרואה שאינם עושי' כדת והוא מקנא קנאת ה' וישבר מתלעות עול ואם מפני במה שעושה לפנים מהשורה הוא הוראה כאלו כל שאר העם שאינם עושים כך הם כרשעים ולכן מקנאים בו ולכך מי שחכמתו מרובה ממעשיו עליו נאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו אמנם מי שמעשיו מרובים מחכמתו שם בטחונו בה' ומסתפק במה שמצא חן בעיני ה' ואינו חושש אל הבריות המלעיגים עליו נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' כי אין לך בוטח בה' גדול מזה עכ"ל א"כ הכלל גדול הכולל שיעשה כל התרי"ג מצות לש"ש ולא להתפאר הוא המאמין ובוטח בו ית' לבדו ולא יבטח באדם וז"ש בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וק"ל. וז"ש יודע יחוד שיש בין אמת ואמונה ותפארת ישראל נקרא אמת וגוף וברית חשבינן חד וז"ש וצדיק באמונתו יחי' והבן היוצא מזה כי עשות משפט זו הדין דהיינו תורה הנתנה מפי הגבורה ואהבת חסד ג"ח איש עם רעהו קו ימין זו צריך לעשות בפרהסי' משא"כ שאר מעשיו יעשה בהצנע לכת שינצל מקליפות שהיא הוצאת המת כדי להכניס הכלה עם החתן זה ודאי מעשיו לש"ש מצד הבטחון בו ית' שהיא אחת של חבקוק וכאמור וכן מצאתי בס' עללות אפרים דף ל"ח ביאר הש"ס של בית גרמי היו בקיאין במעשה לחם הפנים שהיו מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים ואין פתן מתעפשות וכו' וביאר כי ההיפך הוא למוד תורה שנא' הלא כה דברי כאש והלימוד צריך שיהי' מבחוץ שנאמר יפוצו מעינותיך החוצה כדי ללמד לזולתו אמנם תכלית הלימוד שהיא תלמוד גדול שמביא לידי מעש' מכונה בשם אפיות הפת שהיא תכלית ההיסיק הוא המעשה צריך שיהי' בפנים וכמ"ש והצנע לכת וגו' שלא יפרסם ברבים אשר הוא עושה צדקה ושאר מעשים שלא יעשה להתיהר בם ופת כזה אינו מתעפש שהתורה והמעשה שניהם עומדין לעד ובהחליף השטה שניהם יכלו שנאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד עכ"ל.

ובזה יובן ש"ס רר"ה הנ"ל כל השופרות כשרים וכפי' רשי' בין איל ובין של יעל וכו' שזה כפוף וזה פשוט ור"ל שיש צדיק כפוף וצדיק פשוט כדאי' בש"ס דשבת פרק הבונה וכו' יע"ש ור"ל שיש צדיק כפוף שנראה כפיפתו והכנעתו לפני הש"י ולבני אדם ועכ"פ תוכו כברו ויש צדיק פשוט שאין נראה כפיפתו כי אם לפני הש"י ובפני העולם נראה צדיק פשוט כאלו הוא מאנשי העולם להצניע מעשיו יותר ושניהם כאחד טובים גם שזה מעולה מזה חוץ משל פרה שאין תוכו כברו כלל שנקרא קרן שגבה קרנו להתפאר רק נגד בני אדם וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע וכמפרש הטעם בשם הרמב"ן שהם עצם א' ואין להם זכרות מבפנים ר"ל שאין לבם חלל בקרבם שהוא שופרות רק הם עצם א' מיום שנולד עד יום מותו במדריגה א' היפך מה שראוי להיות הולך ממדריגה למדריגה והוא מחמת גדלות וגבהות לבו שסובר שכבר הוא מושלם בכל מעשים טובים וכל מעשיו רק להתפאר וז"ש ואין להם זכרות מבפנים ר"ל שיתבודד בהצנע לכת בפנים ויזכור שעה"ז הוא רק כפרוזדור לפני עה"ב להכין מעשיו ויזכור אחריתו שיתן דין וחשבון על זה וכמ"ש חז"ל אורחא רחיקא וזוודא קלילא וכו' כל זה אין בו זכרות מבפנים ונק' קרן ור' יוסי סבר כפשוטו מפני שנקרא קרן לכך לא רצה בזה שהרי כל השופרות נקראו קרן שנא' במשוך בקרן היובל עד שבא עולא ומפרש טעמא דרבנן כד"ר חסדא מפני מה אין כה"ג נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור זהב העגל נעשה סניגור ושופר נמי של פרה קטיגו' דעג' הו' וכפי' רש"י ור"ל דאי' בס' עללות אפרים ויש בש"ס רובן בעריות ומיעוטן בגזל וכולן באבק ל"ה ר"ת עגל עריות גזל ל"ה וכו' יעו"ש והסיבה לכל זה הוא הגאוה הנק' קרן וכמ"ש בש"ס דסוטה מלשני בסתר וגו' גבה עינים ורחב לבב וגו' וכמ"ש מוהרש"א שזה נמשך מזה יעו"ש וכן אמרו בש"ס כל המתגאה כאלו בא על כל העריות וכו' והטעם כי זה נמשך מזה וכמו שמצינו בבלעם וכמ"ש הרמב"ם שם במשנה וגזל ג"כ למשך מגאוה כנודע ומפורש כן בס' שע"י קדושה ובס' עללות אפרים כי הגאוה שורש העבירות יעו"ש נמצא כי הלבוש בגדי זהב בזה מתגאה על זולתו ונתעורר קטיגור העגל שנמשך מזה לכך אין כה"ג עובד עבודה לכפר בעד החוטא בבגדי זהב הגורם גסות הרוח חטא עגל וה"נ שופר של פרה שנק' קרן שאין לו זכרות לזכור בבוראו רק לפני בני אדם להתגאות ג"כ קטיגור דע"גל הוא לכך פסול והמקשן סבר כפשוטו לכך הקשה והא איכא כף ומחתה וכו' ומשני מפורש חוטא בל יקריב חוטא בל יתגאה קאמרינן ור"ל כי הכהן העובד עבודה לכפר בעד החוטא לכך אל יקריב הלום דבר שחטא בו וכן חוטא בל יתגאה בו בדבר שחטא לכך שופר שרוצה לתקן אשר חטא ולשפר מעשיו בל יתגאה בו לפני הבריות כמו הלומד שהוא עמוד התורה לבל יתגאה בתורתו ועמוד העבודה שהיא המתפלל שהוא במקום כה"ג לעבוד עבודה זו תפלה לכפר בעד החוטאים לבל יתגאה בקול ועמוד ג"ח לבל יתגאה בעשותו ג"ח להתפאר בם רק שיעשה לשם פועלן ולא להגביה קרני הודו ע"י זה ומקשה והא איכא בגדי זהב בחוץ ומשני מבפנים קאמרינן ור"ל הא נקרא התורה הלכה אותיות הכלה שהיא קשוטי הכלה כמו בגדי זהב והיא בחוץ שנא' יפוצו מעינותיך חוצה ואיך אמרת שלא להתנאות בו ומשני מבפנים קאמרינן שבקרב לבו בפנים לא יתכוין לשום פני' להתייהר וכמו שכתב הרב הנ"ל היסיקו מבחוץ ואפיותו בפנים וכנ"ל ור"ל גם שהתורה צריכה שילמדו בחוץ שהוא קשוט ולבושי בגדי זהב מ"מ לא ילבשן להנאת עצמו כי אם לקיים גזירת המלך שיעשה לשם פועלן וכמו שאמרו שבחו של אהרן שלא לבשן לגדולתו וכו' וז"ש בפנים קאמרינן שלא יתנאה בקרב לבו בפנים

עוד יש לומר בפנים קאמרינן דברים שצריך לעשות בפנים בהצנע לכת זהו בל יתגאה בו בחוץ בפני בני אדם להתפאר בו אבל דברים שמוכרח לעשות בחוץ כמו תורה ותפלה וכיוצא שרי ושני הפירושים צריך ליזהר בהם לעשותן כאשר נבאר ומקשי שופר נמי מבחוץ הוא שסבר רק כפי' ב' כו' ומקשה שפיר והא שופר לומד תורה ברבים או המתפלל שץ ברבים ע"כ צריך שיהי' בחוץ ואין שייך בו חוטא בל יתנאה לפי סברת המקשן לכך משני כיון דלזכרון קאתי ר"ל שיעלה זכרונם לטובה לפניו ית' והוא דבר התלוי במחשבה ובפנים כי הלומד והדורש ברבים להזכירן לטובה לפניו ית' לזכותן ומכ"ש שץ המתפלל שהוא סרסור בין ישראל ובין אביהם שבשמים אין לך דבר פנימי יותר מזה ועתה השיבו מפורש שצריך לחוש לשני הפירושים הנ"ל כי דבר שאפשר לעשות בפנים בהצנע לכת צריך שיהי' המעשה והמחשבה בפנים משא"כ דבר שצריך שיהי' המעשה והמחשבה בחוץ מ"מ צריך שיהי' הכוונה והמחשבה לפנים שיהי' לזכרון לפניו ית' ולא לבני אדם וזהו דמשני כיון לזכרון קאתי כלפנים דמי והבן

ובזה תבין מה דפליג רש"י ותו' ויבואר ע"י משל הכתוב בס' כפתור ופרח למלך שביקש רפואה מהרופאים שיחי' לעולם ולא ימות ונלאו למצוא רפואה עד שהמציא רופא וכתב לו כי תכלית המיתה הוא הגאוה וכשיתרחק מהגאוה ויהי' עניו לפי משך הזמן יכול להיות לחיות לעולם וכו' עד שהרגיש בעצמו המלך שכל מה שמשפיל עצמו נכנס בו רוח גבוה יותר לומר שהוא עניו גדול והוצרך הרופא לבא בעצמו אל המלך וצוה שיצאו לקראתו כמה מיני כלי זמר וחילות וכיוצא ותמה המלך איך מבקש כבוד וגאוה והוא הזהיר להתרחק מזה ויצא המלך ג"כ לקראתו בכמה מיני כלי זמר וכבוד והרופא אינו משגיח בכל זה ועשה שלו בלימודו וכו' עד שבא לגינת ביתן המלך וראה שם בית הכסא וכו' העולה מזה שמבחוץ יעשה נמוסי מלכות ומבפנים לא יתכוין לשום כבוד וגאוה ואז הוא דרך המיצוע שאינו בגדר תכלית ענוה שיהי' זה סבה להתגאות יותר ושמור כלל זה שהו מפתח גדול להיות אדם מורגל בהדרגתו עציה"ט ולבו יהי' נכון לפניו יתברך והבן הגם שצריך תחלה למעט מכבודו עד קצה ב' ואח"כ יוכל לנהוג בכבודו ויכוין לבו לשמים וזהו כוונת רש"י דלזכרון קאתי שופר נמי אע"ג דלית בי' משום חוטא בל יקריב וחוטא בל יתנאה בו וכו' ור"ל אדם שרוצה להתקרב אליו יתברך להיות נק' שופר לשפר מעשיו כדי שיהי' לזכרון לפניו ית' ודאי לית בי' משום חוטא בל יקריב כי אומרים לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב וצריך להתרחק מכל מיני כבוד וגאוה שהוא שורש כל החטאים שהיו תחלה סבה לחטא בהן לכך עתה ודאי חוטא בל יקרב הלום וגם ודאי חוטא בל יתנאה בו ואעפ"י שהוא מבחוץ שמוכרח לעשותו מ"מ כיון דלזכרון קאתי שרוצה שיהי' לזכרון כלפני' דמי להזהר בו שלא יבוא לו שום פני' לכך ימעט מכבודו והנהגתו גם שיש לחוש כנ"ל מאחר שהוא בחוץ מ"מ ימעט עד קצה הב' וכמ"ש הרמ"בם מאוד מאוד הוי שפל רוח והתו' חששו שמא אז ע"י שפלותו יתגאה יותר וכמעשה המלך הנ"ל לכך כתבו התו' וגבי שופר מתנאה בקול תקיעתו ר"ל לשפר סדר הנהגתו לא ישונה מכבודו להתנאות בקול תקיעתו שהוא הנהגתו כמאז ומקדם ואז לא יהי' מקום להתנאות ע"י השפלות רק שלא יתנאה בלבו בחטא מבפנים לא ישגיח בשום כבוד רק כנ"ל והבן מה שאמר חוטא בל יתנאה כדי שיהי' לזכרון שהוא כלפני' ודי בזה.

ובזה נראה לי לבאר מזמורי תהלים סי' ס"ב וסי' מ"ה נבאר תחלה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשה למלך לשוני עט סופר מהיר וגו' יפיפית מבני אדם וגו' אהבת צדק ותשנא רשע וגו' שכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך וגו' וע"ד הלצה נ"ל כי רחש ר"ת רבנים חזנים שמשים אשר פרנסתן באה להם מאנשי הקהל ויחידי סגולה והדעת נוטה להחניף להם שלא יקופח פרנסתן וגם להראות מעשיהן הטובים ותפארת חכמתם כדי שיהנה מהם ולהם הזהיר רחש לבי דבר טוב שיהי' כוונת מחשבתן לש"ש ולבן יפנה אל ה' ולא לבני אדם והוא נגד המחשבה ונגד הדיבור והמעשה אומר אני מעשי למלך מלכי המלכים הקב"ה שיהי' נוח לשמים ומזה נמשך ממילא יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך שיהי' נוח לבני אדם ג"כ ולא שיהפך הסדר שיכוין לבני אדם וגם לשמים או נקט ראשי ג' עמודים הנ"ל שיכוונו לש"ש רב העוסק בעמוד התורה ושליח ציבור המתפלל הנק' עמוד עבודה ושמש המשמש לקהל גומלי חסד כול' כאחד מוזהרים שיהי' רח"ש לבם דבר טוב וכאמור לכך חגור חרבך על ירך להלחם נגד היצה"ר להנצל מפני חיצוני' בכל ג' עמודים הנ"ל שיהי' צלח רכב על דבר אמת שיהיו פיו ולבו שוין אז חיציך שנונים אהבת צדק ועצה היעוצה איך לעשות כדי להנצל כנ"ל שיהי' נדמה לו כאלו עומד לבדו נגד הש"י וז"ש ושכחי עמך ובית אביך וכמ"ש בעללות אפרים יע"ש וז"ש כי הוא אדוניך להטיב לך ולא זולתו לכך בטח עליו וגו' ר"ל בכל ג' עמודים הנ"ל ואז תחת אבותיך יהיו בניך וגו' ולא אמר שיהי' הוא עצמו תחת אבותיך יובן עפ"י הש"ס מ"מ אין מצויין ת"ח שיהי' בניהם ת"ח מפני שאין מברכין בתורה תחלה וגם לעיל מזה מ"ש בעללות אפרים יעו"ש ולכך אמר תחת אבותיך שהי' ת"ח יהיו בניך ולא אתה ע"כ הוא עני בתורה ואז מבני עניים תצא תורה וק"ל

ובזה נבאר מזמור ס"ב אך אל אלהים דומי' נפשי שזה מוסר כולל בפרט לעצמו ובכלל ור"ל מאחר שכל כוונתו אך אל אלהים ולא להתפאר לפני בני אדם לכך דומי' נפשי כי עת לחשות ועת לדבר כמו ששמעתי מפי המנוח מהרי"ל פיסטנר שהי' מתאכסן בבית הפרנס בדרך ההוא והי' שוקל בדעתו אם ללמוד בפני כולם לא יוכל ללמוד בדחילו ורחימו וכיוצא בזה שצריך לנקיות או שאר מניעו' ואם ישב בטל יהי' חילול השם בפני הרואים שאיש חשוב כמותו ישב בלי תורה ובתוך כך נפל עליו תרדימה וישן ובא לו בחלום פי' הפסוק ישב בדד וידום כי נטל עליו שמוטב שידום אם הוא עליו למשאוי שנטל עליו וכו' ודפח"ח וכ"ז בפרט וה"ה בכלל בענין המוסר שאם יאמרו בעלי מוסר להמוני עם שיעשו ג' עמודים הנ"ל לש"ש ולא להתפאר יתבטל מן הכל ובאמת אמרו בש"ס לעולם יעסוק בתורה שלא לשמה שמתוך וכו' ויתבטל עמוד התורה ועמוד עבודה או גמילות חסדים לכך גם שהוא רואה שעושין ג' עמודים שלא לשמה צריך לידום אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה וז"ש כשרואה אני שהוא אך אל אלהים כי אכין ורקים מעוטין למעט שאינו באמת אל אלהים דומי' נפשי שאיני מוחה בם מטעם האמור וגם כי ממני ישועתי כי נגד מי שאינו עושה לש"ש נחשב מעשי לש"ש וגם אין לחוש שאלו הלומדים שלא לש"ש יאמרו פשטים להראות חכמתם ואני דומי' א"כ אהי' לבז בעיני העולם ז"א כי אך הוא צורי וישועתי לא אמוט רבה וגו ר"ל שזה עמוד עולם אמונה ובטחון בו ית' כמ"ש חבקוק הנ"ל ואדרבה יש לתמוה על הלומדים שלא לשמה רק לפני בני אדם או המתפלל שלא לשמה או נותן צדקה שלא לשמה עד אנה תהותתו על איש וגו' עד בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה כי מאחר שפונה לבו אל כוונת חיצונית שהם הקליפות הנק' קללה היפך הקדושה שנק' ברוך ובפיו יאמר ברוך בניגון שיהנו מקולו אנשים ונשים א"כ בקרבם יקללו סלה

או י"ל לכך בטחו בו בכל עת שהו' עמוד של חבקוק הסובל הכל ושפכו לפניו ית' לבבם אז אלהים מחסה לנו סלה משא"כ הבוטח על איש כי אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות וגו' רצה לומר שיהי' במשקל ומאזנים לעלות אם טוב יותר לפנות מחשבתו אליו ית' לבדו או להראות חסידותו וצדקתו לבני אדם כדי שילמדו ממנו דרך הטוב וכיוצא בזה עצת היצה"ר הוא המה מהבל יחד וגו' כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו ר"ל כי כל התרי"ג מצות שנאמרו מפי הגבורה כולם נכללו באחת של חבקוק צדיק באמונתו יחי' ומצידנו אנחנו השומעי' שאין לנו חוזק הבטחון ואמונה בו ית' רק להחניף לבני אדם אז הוא שתים שהם הרבה וז"ש שתים זו שמענו וכמ"ש בח"ה כי החונף עובד רבים וכו' וזה שסיים המזמור כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו דשמעתי פי' הפסוק יהי חסדיך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כמו שקוינו לך כך יורד החסד עלינו לשון בתמי' ודפח"ח.

ונראה שזה פי' הפסוק הנ"ל בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה כי בפיו שאומר יהי חסדיך וגו' נראה לברכה אם הי' מייחל לרש"י ובאמת ז"א בקרבו כי הקנאה והשנאה ול"ה לא היה עושה אם הי' בוטח בה' ומייחל לו א"כ מקלל את עצמו וזה שסמך חבקוק על עמוד א' וצדיק באמונתו יחי' כשיאמין ומייחל לה' והבן כי א"ע הוא מקלל בברכתו שאומר יהי חסדיך ה' עלינו כאשר יחלנו לך ובאמת הוא אינו מייחל ומקוה להש"י רק אומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה או שבוטח על בני אדם ובני איש ואיך אמר יהי חסדיך עלינו כאשר יחלנו לך ומקלל א"ע וכן כשאומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ובאמת הגיון לבו בכל מחשבות אסורות וזרות וכשיהי' לפניו יתברך חס ושלום קללה ימשיך לעצמו או שהוא מלשין חבירו וכשאומר ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' א"כ בפיו יברכו שהוא מן י"ח ברכו' ובקרבם יקללו סלה וז"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא כדיבורו שאומר יהי חסדיך ה' וגו' או ולמלשינים שהי' ראוי לקללה מ"מ אינו מצרף מחשבה רעה ודיבור רע על עצמו כי אם במעשה ובטובה מצרף מחשבה לבד וק"ל.

ובזה יובן פסוק האזינו צדיק וישר הוא וכו' וי"ל דאי' בפ"ק דר"ה רב הונא רמי כתיב כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו בתחילה צדיק ולבסוף חסיד וא"כ ה"נ תיקשי כתיב צדיק וכתיב ישר שהוא לפנים משורת הדין וכ"ת דהכי נמי מפרש כך א"כ מ"ט רמי בכתובים ולא בתורה ונ"ל דאח"ז ר' אליעזר רמי כתיב ולך ה' החסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ומשני בתחלה תשלם כמעשהו וכו' וכבר הקשו בזה דא"כ איפכא הל"ל והתו' הרגישו ומפרשי דה"ק שנכנס לפנים כשאתה רואה וכו' יעו"ש. וכבר ביארתי מזה במ"א.

ונראה לי דהתו' הקשו בפ"ק דר"ה כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי וז"ל וא"ת לרבנן נמי הא מתפללין כל יום רפאינו יעו"ש. ולי נראה דל"פ רבנן ור' יוסי דבס' מעין גנים הקשה למה תמה אברהם בסדום האף תספה צדיק עם רשע הא לפי מ"ש הרמב"ם בדין הכללי עיר או מדינה וכו' ומשני דיש דין פרטי אחר דין הכללי ועיין במ"א ביאר פסוק שחת לו לעצמו וביא' שלום יהי' לי וגו' יעו"ש.

ובזה יובן כי זה מצד החסד שאחר דין הכללי שיצא חוב מ"מ מציל בדין פרטי הצדיק בצדקתו וז"ש כי אתה תשלם לאיש מי שנקרא איש שהוא צדיק או איש יחיד כמעשהו ולא כמעשה רוב העולם שהם חייבין וז"ש צדיק בדין הכללי לשפוט באמת וגם כשהרוב חייבים מ"מ וישר הוא להציל בדין פרטי הצדיק בצדקתו ורבי יוסי איירי בדין כללי שהוא בר"ה ואח"כ יש דין פרטי כרבנן וק"ל.

עוד יש לומר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דאי' בש"ס דפסחים דף קי"ח א"ר חסדא מ"ד הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו עני בשיו יתום בביצתו ופי' רשב"ם וז"ל והכי משמע כי טוב כי לעולם חסדו חסד הוא עושה לעולם בכי טוב כלומר בטוב שנותן לו עשיר בשורו עני בשיו מפסידו ממון ומכפר על גופו ע"כ. ובזה יובן ולך ה' החסד במה שתשלם לאיש כמעשהו וגובה חובתו במה שהשפיע לו כאלו היה מעשהו של אדם עצמו וק"ל.

ובזה יובן כי יקרא קן ציפור ודרשו פרט למזומן והענין כי יש חומר וצורה בפרטות אדם א' וה"ה בכלל נקרא חומר וצורה אנשי שלומי אמוני ישראל עם אנשי המוני עם והחומר הוא לבוש וקן לצורה שהיא נפש רוח ונשמה הנקרא צפור השוכן בתוך הגוף והקן והתכלית שיעשה מחומר צורה בין בפרט בין בכלל כי זה צריך לזה כמו הקן ציפור שהציפור צריך לקן ומכ"ש שהקן צריך לציפור אלא שאין לו דעת בזה וכו' כשאלת החכם וכו' וזה החומר הוא לבוש לפי שעה בעה"ז עד שיזכה לעשות מהתורה והמצות שיעשה בעה"ז לבוש רוחני אל נפש רוח ונשמה בעה"ב וע"י מצות מעשיות עושה לבוש אל הנפש בג"ע התחתון וע"י הדיבור ולמוד התורה והתפלה עושה לבוש לרוח וע"י המחשבה והכוונה עושה לבוש לנשמתו בג"ע העליון וכמ"ש בס' דרושי' פ' ויחי יעו"ש וז"ש כי יקרא דרך מקרי וארעי קן ציפור ר"ל החומר שהוא לבוש וקן לנר"נ שנקרא ציפור לפניך שיסגל ע"י גוף זה לפי שעה בעה"ז תורה ומעשים טובים שילך לפניו בעה"ב וכמ"ש והלך לפניך צדקך שהוא עולם ארוך וקיים לעולם מקום מדור נפש רוח ונשמה שהם בעשיה ויצירה ובריאה וז"ש בדרך נגד נשמה דבריאה כאשר נבאר בכל עץ נגד רוח דיצירה או על הארץ נגד נפש מעשיה ולכולם צריך לעשות בעה"ז לבוש וגוף במדור של כל אחד לנפש ממצות מעשיות שעושה על הארץ ולרוח מדבור בתורה ותפלה ביצירה ששם מקנן ז"א הנקרא עץ החיים המהלך ת"ק שנה כנודע וזה שאמר בכל עץ ולנשמה המקנן בבריאה שנק' דרך ב' שמותם ס"ג קס"א גי' דרך שהיא בריאה בסוד הנותן בים דרך עיין בכתבים עוד י"ל יורה חטאים בדרך כי תשובה היא בינה אמא אם רחץ וגו' ובקי ציפור זה יש אפרוחים או ביצים והאם רובצת על אפרוחים וגו' כי הביצה הוא החומר שממנו נעשה אחר כך צורת אפרוח בעל חי ובש"ס דרשו אפרוחים שאין להם גדפין מפריחין דווקא שצריכין לאמם יצאו מפריחין שאינם צריכין לאמם וכו'.

והענין שבתוך גופו של אדם יש שאין בו רק נפש מעשי' שהוא החומר של כל העולמות של מעלה ממנו שממנה לעשה אח"כ בעלי הצורה כמ"ש ותוצא הארץ נפש חיה וגו' וא"כ יש בקן זה אפרח ביצים שזוכה למצות מעשי' בבחירתו הטוב ויש שזוכה לרוח ממללא מיצירה שנקרא אפרוחים שבקן שיוכל למלל בתורה ותפלה בלבושי התורה ולא יותר ונק' אפרוחים שלא נפתחו עיניו לזכות באור התורה שהיא ר"ז וכמ"ש בעללות אפרים סומ' בא' מעיניו וכו' יעו"ש וז"ש שאין להם גדפין מפריחין לענות במדריגות עליונות ולכך צריכין לאמם סוד הביצה שיש לו בינה ודעת להבין במושכלות וז"ש והאם רובצת על האפרוחים דכת' הראב"ד כי ציור הבנין בבנאי וכו' וכמ"ש בתיקונים כי מוח הבן נמשך ממוח האב ובא המצוה שלא תקח האם מעל הבלים שלא ליפרד בעלי הבינה הנק' אם מעל הבנים שיעלו למדריגות רמות ולהניח הבנים ר"ל שיקשט רק את עצמו ולא זולתו כי צריך שיהיה האם רובצת על האפרוחים והביצים שיעשו אגודה אחת כמו בלולב שיש ערבה שאין בו לא טעם ולא ריח וכו' ואמרו במדרש שיעשו אגודה אחת וכו' יעו"ש ה"נ כך ואם אינך יוכל להתקרב עמהם מחמת חסרונם עצה היעוצה שלא תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ר"ל שאם תמצא בם חסרון אשר ראוי לשלוח ולרחקם תדע שיש בך שמץ מנהו ג"כ מן חסרון זה ושמא אתה הגורם להם ג"כ וכמ"ש הושיע' ה' כי גמר חסיד לכך פסו אמונים מבני אדם הגם שראוי להם לתלות החסרון בעצמם ולהפך הסדר לכך גמר חסיד לפי שפסו אמונים מבני אדם וכמו שבארתי פסוק הגדל עמי ת"ח פשעם שלהם גרמה ולבית יעקב המוניים חטאתם גרמה וכו' יעו"ש וז"ש שלח תשלח את האם שאם תרצה לשלוח את המוני עם מחמת חסרונם תשלח את האם שתמצא בך ובגדולים ממך הנקרא אמן של ישראל חסרון זה וכיוצא בזה בך ובעצמך ותשלח את האם תחילה ואח"כ תשלחם ובאמת לא זה הדרך ישכון אור אלא כמו שעשה שמואל הנביא שלבש חלוקן של ישראל ואמר חטאנו שמצא בעצמו שמץ מנהו וכו' יעו"ש וה"נ את הבנים תקח לך לעצמך לדוגמא שהחסרון שתראה בם יבוקש וימצא בך ג"כ כי שאר וחמץ שלך אי אתה רואה מצד הטבע ורואה אתה של אחרים לכך יהיו אלו הבנים לך לדוגמא ותשוב בעדך ובעדם ובזה למען ייטב לך והארכת ימים וק"ל.

מצוה ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ.

מצוה ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך קודם שנבאר ונפרט הספיקו' שבזה נבאר פסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ויש להקשות א' קשה קו' המפרשים למה משה אמר האזנה בשמים ושמיעה בארץ וישעי' הנביא היפך ואמר שמעו שמים והאזינו ארץ כי פי ה' דבר הרי שזכר שמיעה בשמים ובארץ הזכיר האזנה ב' למה בשמים הזכיר דיבור לשון קשה ובארץ אמירה רכולה ג' דהל"ל שמעו ארץ לשון ציוי כמה שנזכר בשמים האזינו לשון ציוי משא"כ ותשמע משמע ממילא תשמע הארץ לא ע"י ציוי ד' קשה במשה נאמר ואדברה וגו' וישעי' אמר כי ה' דבר הלא דבר ה' והנה קו' ראשונה לבד הי' אפשר לתרץ ע"י קו' אחרונה דכבר כתבתי במ"א בביאר קו' על הרמב"ם שכתוב מצוה לשמוע תרועת שופר בר"ה והקשה הרב בעל לחם משנה דכאן כ' הרמב"ם מצוה לשמוע וכו' ולא התקיעה ובדין שמיטה ויובל כ' מצוה לתקוע וכו' ולא לשמוע והא שוה היובל לר"ה וכו' וכתבתי ביאורו ע"י מ"ש הפייט כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך כי בנוהג שבעולם מלך ב"ו י שיש לו ב' עבדים וכו' יעו"ש.

ובזה יובן שאמר מרע"ה האזינו השמים והיינו מי שהוא במדריגה עליונה תמיד המכונה לשמים שהוא תמיד למעלהו הוא מדריגות צדיק אמר האזינו מקרוב משא"כ מי שהיה מדריגותו למטה המכונה לארץ גם שעתה שומע בקול מוכיח שחזר בתשובה אמר שמיעה מרחוק והטעם כי ואדברה אני מפי עצמי משא"כ ישעי' הנביא שאמר כי ה' דבר לכך אמר שמעו שמי' מרחוק והאזינו ארץ מקרוב ובזה אין דומה לו ית' וכנ"ל וק"ל.

ובזה יבואר ג"כ פסוק בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' כי הרב בעל עקיד' יצחק האריך בענין כלי הנק' חצוצרות שהוא לשמחה משא"כ שופר שהוא לחרדה כמ"ש היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכו' יעו"ש והענין כי ב' סוגי אנשים הם מין א' ההולך אחר תענוגי עה"ז הרוג בקר ושחוט צאן וכו' מין ב' החרד לדבר ה' תמיד והנה בבוא ר"ה ימי הדין למי ראוי יותר לחרוד מאימת הדין ע"ב זה שנק' חצוצרות וכמ"ש הט"ז שנראה לו בחלום פי' הפסוק בחצוצרות וכמ"ש והנה כשחוזר בתשובה זה שהי' נק' חצוצרו' ועתה הוא נק' תרועה משא"כ שוכר הוא בחי' צדיק וכנ"ל וז"ש כשיש ב' סוגים של בני אדם א' שהי' נקרא חצוצרות ועתה נק' תרועה וא' הנק' קול שופר מ"מ בחי' זו שנק' הריעו הוא לפני יהוה קודם לבחי' הנק' קול שופר כי הוא חשוב יותר אצלו ית' וק"ל.

מצוה לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב וגו' והנה הרב האלשיך ביאר פ' זו שהוא מצוה לרדוף אחר הרשעים ולהחזירן בתשובה כי הכל אחדות אחד וז"ש לא תראה שור של הקב"ה הנק' אחיך נדחים והתעלמת וכו' יעו"ש ולי נראה לפרש כפשוטו אחיך ממש והוא דיש להקשו' מאי לא תראה דהל"ל כי תראה וכו' ונ"ל דאי' במשנה דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות הנגע לבאר זה ע"פ רמז מוסר דאי' בזוהר אל תתחר במריעי' שלא לראות במקום שחוטאי' אז צריך למחות בהם וכו'.

ובזה יובן בית אפל שאין רואה בו שום חטא וכמ"ש בפסוק ואם זרחה השמש ות"א אם עיני סהדיא נפלת עלוהי וכו' ואין צריך לפתוח בו חלונות שיבוא בו אור השמש ר"ל שיחזר אחר עדים כדי לראות הנגע והחטא שאינו מחויב בזה וכנ"ל וק"ל.

ובזה יובן לא תראה את שור אחיך נדחים ור"ל מוטב שלא תראה שור שהוא אחיך נדחים מדרך חיים לדבר עבירה ואז והתעלמת שאתה רשאי להתעלם משא"כ אחר שתראה אז צריך השב תשיבם לאחיך ר"ל עד שיהיה נקרא אחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך וגו' ר"ל שאינו רוצה להתקרב אליך ששונא אותך ומכח זה ולא ידעתו כמו וידע אדם את חוה כו' וה"נ לשון חיבור שאינך יכול לחברו אליך עצה היעוצה ואספתו אל תוך ביתיך המיוחד לך שהוא בהמ"ד ונבאר ש"ס פרק קמא דקדושין תנא דר"י אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד עיין ביאור במ"א פסוק פ' דברים תפל ולבן יעו"ש ושם ביארתי פסוק זה ג"כ ואם לא קרוב אחיך וגו' יעו"ש ובזה מבואר עוד קו' א' מה שנא' הפך לבם לשנוא עמו וגו' דלפ"ז אין בחירה ומ"מ נענשו הגם דהרמ"בם הקשה כעין זה ב"ח פרקים יעו"ש ואני בארתי שם יעו"ש והיוצא מזה כמו שחטא מצרים הקודם גרם להם לשנוא עמו כן חטא המוני עם גורם להפך לבם לשנוא עמו עובדי הש"י שלא יקבלו מהם מוסר ויהי' מקום לעונש לחול עליהם וכמו שביארתי ש"ס דסוטה מיום שחרב ב"ה שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וכו' ושמעתי בשם הרב המוכיח מפולנאי פ' הזמר בליל שבת קולי קולות יחדלון בעת שירי יגדלון כי כטל הם יזלון ואל ישיגו גבולי באורח שיר נפל חבלי התקששו ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי והוא שיש לתמוה על מנהגי העולם כשבא חזן לשורר אזי רבו השומעין וכשבא דרשן אזי נתמעטו השומעין אך דיש בזה ב' טעמין שאינו רוצה לשמוע מוסר ממ"נ אם ישמע ויעשה א"כ מוכרח להיות נכנע גם כמ"ש האלשיך ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה מיד כששב באו יסורין וכו' ושפל למחול על עלבונו ויהי' בז לכל אדם וכיוצא בו ואם לא ישמע לו אזי יטול חלקו וחלק חבירו וכמו שביארתי הוכח תוכיח עמיתך ולא תשא עליו חטא יעו"ש משא"כ בשמיעת החזן אין הפסד טעם ב' שהמוכיח בא לכאן ואין מכיר מעשיו רק הוא חוקר מעש' כל א' ומוכיחו ואלו הלכתי למקומו הי' נגלה שצריך לקשט את עצמו תחלה ולא אחרים לכך אין דבריו נשמעין משא"כ החזן קולו נשמע ושפרה לי ומדהוא נוח לרוח הבריות רוח המקום נוחה הימנו ג"כ.

ובזה יובן קולי קולות יחדלון של החזנים שלא יראו ולא ישמע והטעם כי בעת שירי יגדלון בעת שהחזן משורר יגדלון העם הולך וגדול ובעת דרשת המוכיח ד"ת שהם כטל יזלון ונמוחו שנתמעטו העם לשמוע ונותנין טעם לפגם שימאנו לשמוע מוסר כדי שאל ישיגו גבולי וחלקי ליטול חלקי בג"ע משא"כ באורח שיר נפל חבלי ר"ל ישכון כמו על פני כל אחיו נפל ועוד התקששו המוכיח א"ע ואל תשמשו לפשפש במעשינו משא"כ בנזר שיר שפרה לי וכשרוח הבריות נוחה הימנו ודאי רוח המקום נוחה הימנו ודפח"ח.

ולי נראה לפרש ע"ד שפרשתי הפטורה רני עקרה לא ילדה וכו' יעו"ש והיסוד הוא המוסר השייך למתפללין בימים נוראים ששגור בפיהם לומר שגם הניגון הוא מסיני לכך אין לשנותו ומסדר רק הניגונים קודם ימים נוראים והאמת כך הוא אך לא בענין זה דביארתי משנה דסוטה מיום שחרב ב"ה שרו חכימיא וכו' וחזנא כעמא דארעא וכו' ובזה יובן קולי קולות יחדלון כי מה תצעק אלי ונתנו עלי בקולם ע"כ שנאתי' רק דבר אלי ומה שנהגו קדמונים לשורר היינו במקומות המיוחדים שיש כוונת רבות ואז בעת שירי יגדלון אז כטל יזלון ר"ל בזמן שאינו יגדיל ניגון השיר אז כטל יזלון שהם הכוונת שאז אני מכוין בעת השיר הייחודים המכונה לטל כנודע משא"כ עתה שאין מכוין בשיר כי אם שלא ישיגו גבולי ושימצא חן בעיני הנשים ואנשים שדעתן קלות כנשים אשר באורח שיר נפל חבלי מי שיודע יותר אורח שיר בזה נפל חבלי וגורלי להתפלל בימים נוראים אבל האמת יורה דרכו התקוששו ר"ל שיקשט את עצמו להתבודד קודם ימים נוראים לשוב על עונותיו שיהי' כדאי להיות אמצעי בין ישראל ובין אביהם שבשמים וז"ש התקוששו ואל תשמשו בנזר שיר ר"ל שלא ישמש בנזר שיר שיהי' לו נזר ועטרה להתפאר ע"י נזר שיר שפרה למצוא חן בעיני' רק יעשה מן התפלה והכוונה עיקר והשיר יהי' טפל כדי שיהי' אז פנאי לכוין וכנ"ל ואז שפרה לי וק"ל. ובזה יובן רני עקרה כשעושה מן רני עיקר אז לא ילדה רק בהיפך התפלה עיקר ורני טפל וק"ל

מצוה ויתד תהי' לך על אזנך וגו' כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והספיקות רבו א' תואר ב' שמות ה' אלהיך ב' דברישא משמע כי מתהלך בקרב מחניך ולבסוף אמר ושב מאחריך דמשמע שהולך מאחריך ג' למה אלו ב' ענינים להצילך ולתת אויביך לפניך ונ"ל כי בפסוק ישעי' סי' נ"ב כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלהי ישראל ופי' רש"י כי שם הוי' הולך לפניהם ואלהי ישראל מאחריהם כמו דן מאסף לכל המחנות והספיקות בזה יבארו מאליהן

ונראה דאי' בש"ס דברכות פ"ב ר' אלכסנדרי בתר צלותי' אמר הכי רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכות עכו"ם ירמ"י או"א שתכניעם מלפנינו ומאחרינו ונשובה לעשות חוקי רצונך בלבב שלם וכ' מוהרש"א וז"ל הכוונה בזה כמ"ש הרמב"ם בח"פ שיש לאדם לילך במידותיו ובמעשיו בדרך המיצוע והנה היצה"ר מסית שילך האדם בקצה האחד במותרות לו כגון להתגאות ולהתנהג במותר התאוה וע"כ מדמה לו לשאור שבעיסה שמגביה את העיסה וכו' וההיפך שיעבוד מלכות עכו"ם שמכריחים לקצה השני שאין מניחין ישראל להתגאו' אבל משפילין אותם בתכלית השפלות וכן מחסרין מהם כל טוב אף דברים הצריכין להם לעבודת ה' וז"ש שרצונינו לעשות רצונך לילך דרך המיצוע אבל מי מעכב וכו' ששנים אלו מעכבין שזה חפץ בקצה א' וזה חפץ בקצה ב' י"ר שתכניעם מלפנינו ומאחרינו דהיינו ב' קצוות ונשוב וכו' לילך במיצוע ע"כ והנה דברי הרמב"ם הוא בה' דעות פ"א ופ"ב ומסיק דלפעמים צריך שיטה מדרך המיצוע כגון שנטה אל קצה א' צריך לעקור אל קצה האחרון עד שיחזור לדרך המצוע יעו"ש שהאריך ומעתה תבין המשך המצות הנ"ל ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו'

והענין הוא דהקשה בלח"מ על מ"ש הרמב"ם שם וכשנוטה מעט לצד זה או לצד זה נק' חסיד וכו' וז"ל נראה דקאמר לצד הגאוה או לצד הענוה וזה לא יעלה על לב שיהי' נק' חסיד הנוטה לצד הגאוה ותירץ יעו"ש ולדברינו א"ש עפ"י ירושלמי תענית לבש שמואל הנביא חלוקן של ישראל וכו' יעו"ש פי' הכותב שלבש בגדים צואים של ישראל וכו' וביארנו במ"א עפ"י פסוק כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שיש לפרש לכאן עפ"י משל השר ששינה לבושו לאהבת בן מלך להשיבו אל אביו כו' וא"כ ה"נ כשנוטה לצד הגאוה ולובש בגדים צואים כדי שיתחבר עמהם ולהשיבם לאביהם שבשמים נקרא חסיד שמתחסד עם קונו בכוונה זו

ובזה יובן המשך הפסוקים כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו' והוא ע"ד שביארנו משנה דמסכת ר"ה כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן יעו"ש וז"ש כי יהי' בך בעצמך קצת מזה המדה של האיש אשר לא יהי' טהור וגו' כדי שתוכל להתחבר עמו ויצא אל מחוץ למחנה ר"ל שנוטה מדרך המיצוע אל קצה האחרון שהיא מחוץ למחנה כדי שיתחבר עמו ולהשיבו לכך לא יבוא מיד לתוך המחנה אלא והי' לפנות ערב ירחץ במים ר"ל כשמפנה ומעביר ומבער ערב שהיא חיצונית הקליפות מן האיש וירחץ אותו במים שהם מימי תורת החסד שעל לשונו בתורה ותוכחת מוסר וכבוא השמש שהיא הזכות והבהירות כשמש היפך החשך ובערב יבוא לתוך המחנה ודברי הרמב"ם הנ"ל הוא ג"כ בה' דעות פ"א ופ"ב וכו' וז"ל וכשנוטה מעט לצד זה או לצד זה נק' חסיד וכו' והקשה בלח"מ וכי יעלה על לב שיהי' נק' חסיד הנוטה לצד הגאוה וכו' יעו"ש.

ולי נראה לתרץ זה בב' פנים כי נודע סוד מאן דעייל ונפיק המובא בס' הזוהר לך לך דף כ"ב ע"א וע"ב ויעל אברם ממצרים אר"ש וכו' אי אברם לא יחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עד בי' בקב"ה וכן ישראל במצרים וכו' עד ע"ב וירד אברם מצרימה ואשתזיב מתמן ולא אתפתא גו אינון טהירין ר"ל כוחות החיצונים ותב לאתרי' וז"ש ויעל אברם ממצרים וכו' מכאן ולהלאה ידע אברהם חכמתא עלאה ואתדבק בהק"בה ואתעביד ימינא דעלמא ע"כ ר"ל שזכה למדת החסד כנודע למשכילים ענין עייל ונפק וכדי להלביש זה יבואר עפ"י ש"ס דר"ה במתני' כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן והוא עפ"י ירושלמי לבש שמואל חלוקן של ישראל ואמר חטאנו יעו"ש והוא מבואר בפסוק אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ע"פ הש"ס ראוי הי' שמואל הקטן שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך והקשו מה ענין דורו לשמואל וביאר לו כי אשמת הדור גורם קצת חטא שוגג לראש הדור וכו' יעו"ש וכמו שהפגם של אנשי דורו מגיע קצת לראש הדור כך בהרהו' תשובה של ראש הדור יבואו גם אנשי דורו לשוב במעשה כי מאחר שהם אחדות אחד אך דכל זה בחטא שהוא שוגג שנזדמן לו הוא כדי שיתן לב להעלות כל הבחי' של המוני עם ג"כ ואפשר שזה מדה מן י"ג מדות דבר שהי' בכלל וכו' משא"כ במזיד לא שייך זה משא"כ בחי' הנ"ל דעייל ונפק הוא בכוונה ע"ד הנ"ל ומעתה תבין צחות לשון הרמב"ם כשנוטה מעט לצד זה או לצד זה מן דרך המיצוע נק' חסיד ור"ל לא מיבעי' בנוטה לצד ימין שנק' חסיד אלא גם בנוטה לצד שמאל על כוונה הנ"ל שנאמר וירד אברם מצרימה ואח"כ תב לאתרי' כמ"ש ויעל אברם ממצרים אז הוא יותר מדריגה מן דרך המיצוע ונקרא חסיד כמו אברהם אבינו וא"ש דברי הרמ"בם בב' פנים שזכרנו ובזה תבין כי ב' פנים אלו מרומז בפסוק כי יהי' בך איש וגו' והוא דיש נפקותא בין ב' פנים הנ"ל ובזה תבין ויתד תהי' לך והוא שיש בחי' שוגג שנזדמן לראש הדור אם כהן המשיח יחטא שהוא לאשמת העם כדי לתקן אשמת העם שהוא מזיד בערך בחי' זו כמו שכתבתי במ"א ויקצוף משה על פקודי החיל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון ופ' חטא פעור כי כעס הוא כאלו עובד ע"ז ותמה על שנזדמן לו חטא כעס וסבר שהוא לאשמת העם שהוא חטא ע"ז יעו"ש ובחי' ב' שהיא עייל ונפק כמו באברהם הוא בדעת מכוונת ואינו שוגג וכמ"ש בזוה' אמרי לי אחותי את וגו' שהו' ע"ד אמור לחכמ' אחותי את שהי' צריך לעשו' יתד תקוע לדב' ולקש' א"ע בחכמ' עליונ' קודם שירד למצרי' אל כוחות החיצוני' כדי שיוכל לחזור ולעלות וכנ"ל כי היורד לבור בלי סולם צריך לקשר את עצמו ע"י חבל הקשור ביתד תקוע על שפת הבור וכו' ואפשר שזה רמז הפסוק יעקב חבל נחלתו והבן

ובזה יובן ביאר מצו' הנ"ל עם המשך הפסוקים כי יהי' בך איש אישר לא יהי' טהור מקרה לילה והספיקות רבו א' ל"ל בך ב' אשר לא יהי' טהור לשון עתיד אין לו שחר ג' דהוא כפל ל"ל שוב מקרה לילה ד' ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא וגו' הוא כפל ועוד ניקוד ויָצא בקמץ משמע לשון הווה ויֵצא לשון ציוי. הל"ל ושאר הספיקות ולפי האמור א"ש דבא הפסוק לפרש ב' ענינים הנ"ל והתחיל משוגג ואמר כי יהי' בך איש קשר לא יהי' טהור מקרה לילה ור"ל שהוא נדרש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא כמו שכתבנו במקום אחר פי' הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד והטעם כי פסו אמונים מבני אדם או להיפך לפי שגמר חסיד לכך כסו אמונים מבני אדם יעו"ש וה"נ כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור ר"ל כי בך הדבר תלוי מה שנמצא איש אשר לא יהי' טהור שאינו יוכל לטהר עצמו במחשבה כי יש בך מקרה לילה טומא' במעשה וגור' לראש הדור שלא יהי' טהור במחשב' או איפכא כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מזה גרם להמוני עם מקרה לילה במעשה וז"ש ויצא אל מחוץ למחנה שאם נזדמן לראש הדור שיצא מחוץ למחנה באיזה חטא שוגג הוא מצד שיש אנשים אשר לא יבוא אל תוך המחנה ר"ל שאינו רוצה לבוא כלל אל תוך המחנה שהיא אשמת העם במזיד לכך נזדמן לו שוגג זה כדי להתחבר עמהם ולהעלותן דז"ש והי' לפנות ערב ירחץ במים ר"ל שבא לידו חטא שוגג הנקרא לפנות ערב שאינו חשך ממש שהיא אשמת העם רק לפנות ערב יכונה שהיא סמוך לערב ירחץ במים כמ"ש חכמי המוסר בהכשר כלים כלי שתשמישו בצונן הכשירו בצונן שלא נתחמם היצה"ר רק בצונן המכונ' שוגג ירחץ במים ונטהר בצונן וז"ש וכבא השמש שהיא טהר' ראש הדור אז יבוא האיש ההוא אל תוך המחנה ג"כ וכל זה הוא בחינ' שוגג ונגד בחי' דעייל ונפק שהוא בדעת מכוונת וכנ"ל אמר ויד תהי' לך מחוץ למחנה וגו' ור"ל דכ' הרמב"ם בס' מורה נבוכים ענין קטנה לית לה יד דאינה כפשוטו רק כח ורשות וה"נ קאמר ויד תהי' לך מחוץ שיש לו כמו רשות לילך לפעמים מחוץ למחנה שנאמר וירד אברהם מצרימה גו אינון טהירין שהם כוחות החיצונים רק שצריך זריזות יתירה בזה שלא ישאר שם עצה היעוצה וירד תהי' לך על אזניך נוסף על כלי זיין שלך וכפי' רש"י שבתחבולות יעשה מלחמה ועכ"פ צריך לתקוע תחלה יתד במקום נאמן שיקשר את עצמו בו כמ"ש באברהם קודם שירד למצרים אמרי אחותי כמו אמרי לחכמה אחותי את וכנ"ל וז"ש בשברך חוץ וחפרת ר"ל כמו ויחפרו הארץ גם לשון וחפרה הלבנה שלא ידבק שם רק ושבת וכסית את צאתך דהיינו עייל ונפק ובזה רמז הרמב"ם שנק' חסיד וכנ"ל וסיים הפסוק כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כי רמ"ח איברים שבאדם נקרא מחנה כנז' בזוהר ואדם שהולך בדרך המיצוע כמ"ש הרמב"ם הנ"ל אז שורה ב' שמות הנז' בקרב מחניך וביאר הכתוב הטעם שצריך ב' שמות הנ"ל כדי להצילך ולתת אויביך לפניך ר"ל שלא להטות באחד מב' קצוות לימין או לשמאל רק שישאר בדרך המיצוע שהוא קיים לעד משא"כ שנוטה באחד הקצוות לכך היצה"ר שדומה לשאר רוצה להטותו לשמאל בדרך הגאוה ושאר מדות רעות וצריך שם הרחמים להצילו משמאל ולהטותו לצד ימין שהו' רחמי' ונגד שיעבוד עכום הנוטים אתכם לקצה הראשון הנק' לפנים שהוא ימין צריך שם הנק' אלהיך שהוא דין להטות אתכם מצד ימין לצד שמאל עד שיבוא לדרך המיצוע כמ"ש הרמב"ם בזה וז"ש ולתת אויביך לפניך שהם אויבי עכום הנוטים אותך לפנים וכנ"ל והיה מחניך קדוש ור"ל לפעמים צריך שיצא מגדר המיצוע עד שיהי' חסיד שנק' קדוש דהיינו מאן דעייל ונפק רק בזה צריך זריזות יתירה שיהי' נזהר גם מגדר דיבור וז"ש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך שהוא נגד שאר שבעיס' היצה"ר שהוא מאחריך להטותך לשמאל שהוא נק' אחריך היפך צד ימין הנק' לפניך כנ"ל ואם נזהר מערות דבר אז שם קדוש הנ"ל מצילו מאחריך וז"ש כי הולך לפניכם ה' שהוא שם הרחמים שלא יטה לשמאל ומאספכם כמו דן מאסף לכל המחנות שהוא מאחריך הוא תואר שם הנק' אלהי ישראל כי שם אלהי' שהוא דין הוא מאחריך שלא להטות לימין וכנ"ל כדי שילך בקו האמצע שהוא בהדרגה ובמתון היפך החיפזון והמנוסה שהוא נטיות ב' קצוות ימין או שמאל שהוא אינו תמידי רק לצורך שעה שצריך לפעמים לילך בחיפזון כמו ממצרים שהי' הנהגתן למעלה מהטבע הנק' חיפזון כמו שביארתי מזה במ"א יעו"ש וזה הי' לצד קצה הימין לגמרי שמסרו כולם את עצמן לקדושת השם שלקחו שה ע"ז של מצרים ושחטו אותו וכו' יעו"ש ובמנוס' לא תלכון שהוא למאן דעייל ונפק שהוא צריך במנוס' שלא ישאר ח"ו שם אבל דרך המיצו' הוא תמידי שיוכל להתקיים וק"ל.

ונבאר מצוה מן תרי"ג מצות זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך וגו' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלדים והי' בהניח ה' אלדיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלדיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח והספיקו' רבו ולפי הנ"ל א"ש דהקשו הקדמונים בפסוק מלחמה לה' בעמלק מדור דור והא היכולת בידו ית' לעקרו מן העולם מיד וביאר האלשיך כי עמלק זה היצה"ר וצריך לעולם עד לעתיד וכו' יעו"ש.

ובזה א"ש מצוה זו זכור את אשר עשה לך עמלק זהו היצה"ר שנמשל לזונה הנ"ל שעשתה לתאוות הזנות והרהרה תחלה וגרם לך הרהור וזהו אשר קרך בדרך שגרם לך ע"י הרהור טומאת קרי ואין זה מצדך כי אתה עיף ויגע רק עמלק לא ירא אלדים שיעשה שליחתו ית' כמו משל הזונה שנז' בזוהר לקיים ציוי הש"י אלא עשתה לתאוות זנותה לכך והי' בהניח ה' אלדיך מכל אויביך מסביב מאויב פנימי וחיצון שסביב רשעים יתהלכון שהוא לעתיד שיתבטל היצה"ר מהעולם בזמן שתהי' בארץ אשר ה' אלדיך נתן לך נחלה לרשתה כמו ירושה שאין לה הפסק עולמות כך לעתיד משא"כ בבנין בית ראשון ושני שיש הפסק לכך לעתיד שאין הפסק אז תמחה את זכר עמלק ר"ל כדרשת יואב ג"כ איש דכר ולא נוקבא כי גם לעתיד צריך היצה"ר לש"ש כמבואר בזוהר וזהו ג"כ ענין סירס את הזכר והרג הנקבה בעה"ז כמ"ש בעקידה פ' שמיני יעו"ש עיין דף ע"ה בעקידה מזה ולעתיד יתבטל היצה"ר יותר להרוג הזכר ולסרס הנקבה שישתמש בה רק לש"ש לשמעתא וכיוצא וזה ענין שתי בנות לוט שכ' במד' הנעלם ומי שנק' נבל יהי' לבן וכו' יעו"ש והבן.

ועפ"ז נבאר ש"ס פ"ק דבכורות ועוד שאליתו מאי שטים וכו' כתנאי ר"א כך שמה ור"י א' שנתעסקו בשטות וכו' והספיקות כתבתי במ"א ונראה דק' בפסוק וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב דק' מה טעם שהזכיר שם מקום ועוד מאי ויחל העם ונ"ל דקו' חדא יבואר באידך דכתבתי כי ע"י הרהור האשה בא הרהור לאיש משא"כ כאן ויחל העם לזנות שהי' התחלה מן העם ולא מן האשה וק' איך אפשר שלעולם צריך התעוררת האשה תחלה לכך ביאר הכתוב עצמו זה כי המקום גורם דלכך נק' שטים כמ"ש בזוהר ולפי שיש בו בשטים הגור' לעסוק בשטות הזנות לכך ויחל העם לזנו' וזה ששאל מאי שטים דמשמע דמקום גורם והשיבו כך שמה ומפרש ר"י יותר ששמה כך שגורם לעסוק בשטות וכו' וק"ל

ובזה יובן מדרש נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים שהוא היצה"ר שעל ידו נתעורר דיני דינים על ישראל וסבר מרע"ה שהוא מיד לכך שאל אתמול אמרת אל תצור את מואב שהוא היצה"ר ועמלק שאמר' מלחמה לה' בעמלק מדור של משה לדורו של משיח משא"כ עתה הוא צורך לעולם כמו משל הזונה ואיך עכשיו אמרת נקם וגו' והשיבו הש"י כשנק' מואב לעשות שליחות האב משא"כ עתה שעשתה לתאות זנות וגרם הרהור וחטא לישראל ונק' מדנים שעורר דיני דינים לכך נשתנו דינו ג"כ להענש ומ"מ אין זה מיד רק אחר שתאסף ותכנוס ותקבץ אל עמך ישראל בקיבוץ גליות ב"ב אנס"ו וק"ל.

ובזה יובן דאי' במדרש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם וכו' יעו"ש א"כ ה"נ אח"ז מ"ש משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך והוא שחיטה ליצה"ר שהוא לפתח חטאת רבץ ואהרן שהוא כה"ג למטה גורם שיעורר כהן שלמעלה שהוא הקב"ה שהוא כהן שישחוט את היצה"ר למעלה שישאר מלאך קדוש כנודע מן נבל לבן וזהו ועשה את חטאתך לשון תיקון והוא עונש ליצה"ר ככל תיקוני האדם בגיהנם ושמא תאמר למה יענש הא הזונה עושה רצונו ית' ומשני מפני שעשתה לתאוות זנותה וגרם הרהור לאיש שצריך עולה לכפר על הרהור הלב וז"ש ואת עולתך והבן. ובזה תבין הסנה איננו אוכל כשעושה שליחותו ית' ולא להנאת עצמו והבן וזש"ה אמר אויב ארדוף וגו' דשמעתי ממורי שיש בר"ת ה' אלפין וכו' ודפח"ח והיינו שהאויב יודע שעושה רצון אלופו של עולם משא"כ אם מכוין הנאת עצמו תמלאמו נפשי ת"א תשבע מנהון נפשי לכך נענש נשפת ברוחך וגו' והבן.