תולדות יעקב יוסף, שופטים

מצוה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך למען תחיה וירשת הארץ וקשה הא זה אחר ביאת הארץ נצטוו וא"כ מאי וירשת וגו' וחז"ל דרשו כדאי מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן וכו' ועוד קשה הא כל המצות הם נצחיים ואיך שייך זה גם בזמן הזה ושאר הספיקות ותחלה נבאר ש"ס דשבת פ"ו תניא ר' יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר ראשיה בשחד ישפוטו וכהני' במחיר יורו ונביאי' בכסף יקסמו רשעים הם אלה שתלו בטחונם במי שאמר והי' העולם לפיכך מביא הקב"ה עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר לכן בגללכם וכו' עד ואשיבה שופטיך כבראשונה ע"כ והספיקות רבו א' איך אמר לשון שלילה שאין פורעניות בא אלא בשביל דייני ישראל ובשביל זה חרבה ציון וירושלים כמו שסיים בגללכם ציון שדה תחרש וכו' וקשה מש"ס ב"מ פ"ב לא חרבה ירושלים אלא שדנו ולא עבדו לפנים משורת הדין והקשה התו' הא ביומא אמרינן מפני שנאת חנם חרב מירושלים וא"כ אין זה ענין לדייני ישראל הנ"ל הגם דקושיא זו לבד היה אפשר לתרץ ע"י קושיא אחרת שהקשו התו' בפ"ב דב"מ אהא דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא שדנו בה דין תורה וכו' והקשה התו' הא ביומא אמרינן ע"י שנאת חנם חרבה ומשני התו' וי"ל דהא והא גרמא ע"כ ויש להקשות הא אמר לשון שלילה ואיך משני הא והא גרמא וכבר הארכתי בזה במ"א ע"י ביאר הרמב"ם יעו"ש וא"כ גם קושיא זו מבוארת דשנאת חנם דקאמר ביומא וגם ש"ס דב"מ דלא עבדו לפנים משורת הדין הכל שייך בדיינים ושפיר אמר כאן לשון שלילה ודו"ק קשה קושיות הרי"ף רשעים הם אלא שתלו בטחונם וכו' אינו ענין לכאן כלל ג' ק' קושיות מהרש"א לפיכך וכו' מפ' רש"י נראה דקאי אדלעיל ולא משמע כן וכו' ולדידי קשה טובא דאי קאי אדלעיל לפי שתלו בטחונם בה' לפיכך הביא עליה' ג' פורעניות דמשמע דאם לא תלו בטחונם בה לא היו נענשי' כ"כ והו' תמוהו הג' דב' קושיות אלו בלא קושי' א' היה אפשר לתרץ זה ע"י ב' קו' אחרי' בסוגיא זה והו' דק' קו' ד' אם תלו בטחונם בה' איך הם רשעים ה' ק' למה בדקדוק נענשו ג' נגד ג' ול"ל דשמעתי בשם מורי פי' הפ' רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם דק' אם כבר עשה רצון יראיו מה צריך עו' לשמוע ישועתם להושיעם ועכ"פ איפכא הל"ל ששומע שועתם ורצון יריאיו יעשה וביאר כי מצינו מדתו יתברך ששומע לכל הקוראים אותו או לטובה או לרעה ח"ו כמאמר חז"ל גנבא אמחתרתא רחמנא קריא וכ"ת א"כ מה הפרש יש בין צדיק לרשע וביאר כי יש הפרש גדול ביניהם כי הגנב נשמע תפלתו שיוכל לגנוב ואח"כ שנתפס על גניבתו חוזר וקורא לו יתברך שוב לא נענה מאחר שבחר בזה משא"כ הצדיק המתפלל על איזה דבר גם שיודע ה' שאין זה לטובתו מ"מ ה' עושה מבוקשו וז"ש רצון יריאיו יעשה ואח"כ כשרואה שאין זה טובתו חוזר וקורא אל ה' ואז ברחמיו ית' שועתם ישמע ויושיעם מ"מ ודפח"ח ובדרך זה ששמעתי מהרב מו' יואל פי' המדרש הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וכו' שהוא תמוה וביאר כי מצינו לחז"ל דגנבא אמחתרתא וכו' ויש להבין למה באמת הוא כך שנשמע תפלתו במה שהוא נגד רצונו יתברך וצריך לומר דהוא מהכרח דאל"כ אין בחירה כשלא יוכל לעשות רע ועוד כי מזה יתן לב להתפלל שיוכל לעשות טוב מאחר שרואה שיש משגיח שומע תפלת המתפלל לפניו ית' והראי' ששומע תפלתו להרע לזולתו א"כ כ"ש להטיב שישמע לו היוצא מזה אלו הרשעים חוטאים בסבת בטחונם בו ית' שיעזור להם כשיתפללו שיוכלו לגנוב ולחמוס וכיוצא בזה דלולי זאת לא היו עולה על לבם זאת והיו סומכין על התורה דכתיב לא תגנב ובזה יובן הלואי אותי עזבו ר"ל שלא יבטחו בי לעשות מעשים רעים ובוטחים בי לעזור להם ואז כשלא יבטחו בי אז תורתי שמרו דכתיב לא תגנוב משא"כ עתה ע"י סבת בטחונם בי חוטאים ותורתי לא שמרו ודפח"ח ובזה נ"ל לבאר משנה סוף פאה ויבואר לבסוף.

ונחזור לענין הנ"ל כי הרשעים הבטחון בו ית' הוא סיבת רשעתם וכנ"ל והנה יש עוד רשעים שסוברים לית דין ולית דיין ואין בטחונם בו יתברך כלל והנפקותא בין ב' סוגי רשעים הנ"ל נראה דעונש סוג א' שבוטחין בו ית' ראוי שיהי' עונשם מדה כנגד מדה משא"כ סוג ב' והוא דהרב האלשיך בפ' שמיני כ' פי' הפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ופי' שזהו החסד לשלם לאיש שחטא מדה כ"מ כמעשהו ובזה ירויח שיפקח עיניו וישגיח וירא כי יש למעלה עין רואה ולא ילך בקרי פן ילך גם הוא ית' עמו בחמת קרי וכו' משא"כ כשיראה הרמז אשר יוכיחנו ית' מעין חטאו יתן לב לשוב אל ה' וירחמהו וכו' יעו"ש א"כ הרשע הבוטח בו ית' שרואה שתפלתו נשמעת גם לדבר עבירה א"כ יודע שיש למעלה עין רואה א"כ כשהוא נענש מדה כ"מ מיד יתן לב לשוב ויתפלל אל ה' כמו שנענה אז להרע כ"ש להטיב משא"כ הרשע מסוג ב' שאין מאמין שיש עין רואה גם שיענש מדה כ"מ יאמר מקרה הוא שאינו מאמין שיש דין לעונש הרשעים ומעתה אין תועלת לו בזה שיענש מכ"מ ובזה יובן רשעים הם אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה עולם ר"ל שאינם מסוג ב' אלא שהם מסוג א' שהם רשעים מצד בטחונם בו ית' לפיכך הביא עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם דהיינו מדה כ"מ והוא ע"ד הנ"ל ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וק"ל.

בפרשת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ והספיקות יבוארו. ונראה כלל הכל מ"ש החסיד מוהר"י יעב"ץ בפ"ב דאבות במשנה ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וז"ל שזהו כלל גדול להתמדת השלום והאהבה בין האנשים וזה כי רוב הקטטות הנופלות בין בני אדם הם בסיבת שפוט האדם משפטו א' לעצמו ומשפט א' לזולתו לכן הזהיר וכו' שיהי' דעתך ונפשך תחת נפשו המשל חרפך בן אדם על איזה דבר שעשית לו אל תשיבהו עד שתדין אתה בעצמך אם הי' הוא עושה לך מה שעשית לו אם היית מחרפו יותר ממה שחרפך וכן המשל בכל משא ומתן שיהי' לך אצל חבירך וכו' יעו"ש.

וזהו שאמר שופטים ושוטרים תתן לך רצה לומר אותו משפט שהיית רוצה על חבירך אותו משפט שפוט לעצמך ותתן לך זה השופט שישפוט אותך כמו זולתך ואז כל אחד על מקומו יבוא בשלום וק"ל. אך כדי להבין שופטים ושוטרים כפל נ"ל דזכרתי בביאור והצר לך בכל שעריך כי מלחמת השונא הוא לכבוש שערי העיר או מדינה וכו'. וכן האדם שהיא עיר קטנה ובא עליה מלך גדול הוא היצה"ר לכך צריך שמירה מעולה בז' שערים שיש בראש האדם כמבואר בס"י ב' עינים וב' אזנים וב' נקבי האף והפה שהוא ראש כולם יכלכל דבריו במשפט מה לדבר ומה שלא לדבר וכמ"ש הרמב"ם בחלקי הדבור שהם ה' חלקים מצוה בו ונזהר וכו'. וכן הענין הראיה והשמיעה ישפוט שפוט לעצמו מה יראה ומה שלא לראות וכן הכרוז יוצא בכל יום בבוקר בקומו ממשכב להזהיר על כל אבר ואבר עיניך לנוכח יביטו וכיוצא ואחר המשפט ששופט מה למנוע יעמיד שוטר ע"ז לקנוסו לרדות את עצמו אם יעבור החק כגון אם יסתכל בנשים יתן קנס דבר מה לצדקה וכיוצא בזה וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וזה יסייעך שסוף הוא אשר ה' אלהיך נתן לך שגם איברים שאינו ברשותך יתן לך הש"י שיהיו ברשותך כנזכר בש"ס דנדרים אברם הוא אברהם בתחלה מלך על רמ"ג איברים ואח"כ על רמ"ח יעו"ש. ושפטו את העם משפט צדק דכ' הרמ"א בס' מחיר יין יעשו עץ גבוה חמשים אמה שהוא עצת היצה"ר כשלא יוכל להאד' לפתותו ברע מפתהו בתכלי' הטוב מדריגה עליונה שלא יוכל לעמוד בה וזה יהי' סבת נפילתו יעו"ש לכך הזהיר ושפטו את העם שהם האיברים משפט צדק מדריגה ממוצע שיהי' נשאר קיים בה וגם כשתלך בדרך המיצוע שהוא משפט צדק לא תטה ברעיונך ומחשבתך לא לצד ימין של התורה שהיא ארך ימים בימינה ולא להטות לשמאל שהיא בשמאלה עושר וכבוד וכמ"ש בעוללות אפרים במ"ש לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל על דרך הרוצה להחכים יטה לדרום להעשיר יטה לצפון כאמור רק שיעשה לשם פועלן יעו"ש.

וז"ש לא תטה משפט ושוב הזהיר נגד היצה"ר לא תכיר פנים ולא תקח שחד דכתב בח"ה שער יחוד המעשה פרק ה' כי טוב לפתותך כבר הגעת למעלת החסידים השתדל להפיק רצון בני אדם למצא חן בעיניהם ולקיי' משחז"ל כל שרוח הבריו' נוחה המנו רוח המקו' וכו' תשובה מה יועיל לי זה וכו' עד ברצות ה' דרכי איש גם אויביו וכו' יעו"ש וז"ש לא תכיר פנים שיהי' השתדלותך למצא חן בעיני בני אדם ולהכיר פנים של הגדולים החשובים להפיק רצונם כי הסתירה בצדו כנז' שם ולא תקח שוחד ר"ל שתהי' הוא היצה"ר ואתה חד כגון מה שכ' בח"ה שם שיפתותך שלא יראה בך שום מדה טובה כדי שלא יצא לך שם ותפסיד שכרך לכך קצר בתפלתך ובכל כתות בני אדם תלך עמהם במאכל ובמשתה והשחוק וכו' ואם תשמע לו בזה ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש ותברח מהאש הקטנה אל אש הגדולה וכו' יעו"ש וז"ש לא תקח ממנו שוחד דברים שתגרום שהוא חד עמך כי יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים שתהי' לץ ורשע רק צדק צדק תרדוף שתעשה הצדק מצד שהוא צדק ולא לשום כוונה אחרת ואם ישבחוהו בני אדם או יכבדוהו עבורו לא יזיק מאחר שאין כוונתו לזה להטות משפט רק שיעשה לשם פועלן למען תחיה וירשת את הארץ בזה ובבא היא הארץ העליונה כי עולמך תראה בחייך וכמ"ש בש"ס דברכו' פ"ב יעו"ש וכמ"ש הרמב"ן בפ' אמור וחי בהם יעו"ש הגם שסוף הכבוד לבוא וז"ש למען וגו'

עוד יש לומר צדק צדק תרדוף וגו' ע"ד בקשו בקשו צדק ענוה אולי תסתרו ביום וכו' והוא ה' עלאה ה' תתאה עקב ענוה יראת ה' וז"ש כפל צדק צדק שילך ממדריגה למדריגה וכו' ובזה נבאר בהפטרה הנ"ל ישע' סי ' נא' אנכי אנכי הוא מנחמכם דכ' האלשיך זכרו תורת משה עבדי הנה אנוכי שולח לכם את אליהו וגו' ודפח"ח ובזה ביארתי אנכי אנכי וק"ל

עוד יש לומר עפ"י שביארנו עניה סוערה לא נחמה נגד זה אמר אנכי אנכי מנחמכם והוא עפ"י מ"ש והאלשיך אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה יעו"ש ולי נראה לפרש אנכי ארד עמך וגו' כי מצינו מדת יעקב הסתפקות יש לי כל ועשו בהיפך לבקש מותרת יש לי רב והנפקותא כי דרכו של תור' כך היא פת במלח וכו' וז"ש עשו אנכי עשו בכרך ועי"ז של מדת עשו גרם גלו' שביטלו ותורה עד שיאמרו ואנכי פניתי הבית וכמ"ש בתיקוני' וכו' ור"ל לפנות עסקיו ועסקי ביתו לגמלים לגמול חסד עם השכינה וז"ש אנוכי של עשו גרם לירד בגלות מצרים ואנכי של לבן שא' אנכי פניתי הבית אנוכי אעלך גם עלה בכל ד' גאולות וק"ל

ובזה יובן אנכי אנכי מנחמכם והבן. ולי נראה עתה באופן זה עפ"י משנ' דאבו' מאוד מאו' הוי שפל רוח וכו' דזכרנו מה שנבחרו אומה ישראלית יותר מן ע' אומות על שאינן מגדילין עצמם כשאני משפיע להם טובה שנא' לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט שממעטין עצמכם אברהם אמר אנכי עפר ואפר משה אמר מי אנכי וגו' ונחנו מה לא כנבוכדנצר שאמר אדמה לעליון וכו'

ובזה יובן אנכי של אברהם אנכי של משה הוא מנחמכם הוא נחמה שלכם שלא יחליפם באומה אחרת שהם מגדלין עצמכ' ואתם ממעטין עצמיכם והש"י שוכן את דכא וק"ל. עוד יש לומר משנה שתקות אנוש רימה

ובזה נבאר בסדר פ' המלך כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו' שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים וגו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' לבלתי רום לבבו מאחיו לבלתי סור מן המצוה והנה הרמב"ם חשב זה למצוה מתרי"ג מצות מינוי המלך והרלב"ג סתרו שנאמ' ואמרת אשימה עלי מלך וכו' משמע שהוא רשות ולא מצוה וכו' וכבר ביארתי מזה במ"א יעו"ש.

והעולה משם דודאי הרמ"בם משה אמת ותורתו אמת שהוא מצוה רק מה שאמרו אשימה עלי מלך ככל הגוים שהוא להיות תקיף וגבור להטיל אימה על הציבור זה אינו מצוה כאשר יבואר רק שום תשים עליך מלך ודרשו בש"ס דסנהדרין שתהא אימתו עליך וקשה וכי צריך לצוות על זה שוודאי ממילא יהי' מוראו עליהם שבידו להחיות ולהמית לרדות וללקות מי שימרה פיו אלא ש"מ שאין מלך ישראל מטיל אימה רק לנהוג בנחת וז"ש שום תשים אשר יבחר ה' וכי מי יודע אם בחרו ה' ולפי הנ"ל א"ש כי כבר ידוע מה שבחר ה' בישראל יותר מן ע' אומות על שאינן מגדלין עצמן רק ממעטין עצמן וכמו שאול המלך שנחבא אל הכלים ומשה אמר מי אנוכי כי אלך וכו' ואלדד ומידד שנשתיירו במחנה ודרשו חז"ל וכו' וזהו שברחו מן הכבוד והשררה בזה יבחר ה' וכמו שכ' הארי' זלה"ה למה אתה בוש וירא לכך נבחרת וכו' א"כ מלך ישראל זה שממעט ומשפיל עצמו תרצה אתה להשפילו ג"כ להיות נבזה בעיניך שלא יהי' דבריו נשמעין לכך הוצרך הש"י להזהיר ולצוות שום תשים כפל שתהא אימתו עליך כי אני הגוזר עליך כך והטעם כי מקרב אחיך תשוב עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וזה סבה להיותו כגר בארץ המלוכה שלו' שלא להגדיל א"ע רק למעט א"ע דזכרתי באור ש"ס דב"ב מונבוז ביזבז אוצרות וכו' דכתוב בח"ה שבמדינות הודו נהגו למנות איש נכרי דוקא למלך על שנה שלא ידע נמוסי מדינה ההיא וכו' יעו"ש ובזה יובן שתקות אנוש רימה אז ילך למנוחת הנצחיי וכמאמר מונבז וק"ל.

וז"ש לא תוכל לתת עליך איש נכרי רק מקרב אחיך היודע כי המלוכה היא לפי שעה וכו' ומזה נמשך לבלתי רום לבבו מאחיו למען יאריך ימים על ממלכתו היפך המנהיג עצמו ברבנות בכבוד ושררה הוא בכלל ד' דברים שאמרו בש"ס דברכות המקצר ימיו של אדם ונלמד מיוסף וכו' משא"כ היודע נמוסי מדינה שהיא המלוכה לפי שעה הוא כגר ביניהם ואינו נוהג שררה ביניהם לבלתי רום לבבו מאחיו ואז יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וק"ל ובזה נבאר ש"ס דר"ה דף י"ו ע"ב וא"ר יצחק כל שנה שרשה מתחלה מתעשרת בסופה שנאמר מראשית השנה ועד אחרית וגו' מרשית כתיב ועד אחרית שיש לה אחרית ופי' רש"י שרשה מתחלה שישראל עושין עצמן רשים בר"ה לדבר תחנונים שנא' תחנוני' ידבר רש וגו' והתו' בד"ה שרשה בתחלתה וז"ל שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים ע"כ.

וי"ל מה פליגי רש"י ותו' ונבאר בהרחבות ביאור יותר משנה הנ"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה דכ' הרמ"בם בפ"ב מה"ל דיעות דרך המיצוע הוא הנכון זולת גובה הלב שצריך להתרחק מן קצה עד קצה וז"ש חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח וכו' ועוד אמרו כל המגביה לבו כפר בעיקר שנא' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ועוד אמרו בשמתא מאן דאית בי' גסות הרוח אפילו מקצתה וכו' וי"ל דבפעם א' נמי סגי ללימוד הרמ"בם הנ"ל ול"ל מאוד מאוד ב"פ ועוד שתקות אנוש רמה אין לו שחר כלל ונראה לי דידוע מה שאמרו חז"ל אשר נשיא יחטא מ"ט לא כתיב אם כמו באינך אלא משום דגס רוחי' דעמא אזלין אבתרי' לאו בספיקא הוא וכמ"ש בזוהר ויקרא דף ך"ג יעו"ש. נגד סתם ואדם אמר מאוד הוי שפל רוח ללמד דין הרמב"ם הנ"ל שלא לילך דרך המצוע בזה רק אל קצה האחרון מאחר שגורם ע"י רום לבבו להיות כופר בעיקר וכנ"ל וכמ"ש נשיא ומלך שהוא עלול יורד להגיס דעתו כמ"ש אשר נשיא יחטא וכנ"ל לכך הוצרך לכפול אזהרתו מאוד מאוד הוי שפל רוח נגד נשיא ומלך וכ"ת שהיא בלתי אפשרי לכך נתן טעם שישים אל לבו שתקות אנוש רמה ע"פ משל שזכר בח"ה שנהגו במדינות הודו למלוך עליהם איש כפרי על שנה אחת וכו' יעו"ש ונגד זה הזהירה תורה באומה ישראלית לא תוכל לתת עליך איש נכרי כי אם מקריב אחיך וגו' היודע נמוסי מדינה זאת שהיא רק לפי שעה המלכות כנ"ל והנמשל הוא האדם מלך ומושל על עיר ומדינה עה"ז שהיא רק לפי שעה ועיקר מלכותו להכין שם בחסד וצדקה שעושה בעה"ז כסאו ומלכותו לעול' ועד בעולם הנצחיי ונודע כל זמן שגופו קיים בקבר אין לו מעמד ומצב נכון בעולם הנצחי כי אם אחר שכל הגופו בקבר ונעשה רמה אז הולך למנוחה וז"ש שתקות אנוש רמה וא"כ איך יתגאה במלכות עולם שאינו שלו זה שיש לו אינו שלו ושאינו שלו למה הוא לו ויותר יבחר בקנין שהוא שלו ודאי וק"ל.

ובזה יובן כל שנה וכו'. כי זכרנו לעיל שיש עולם שנה ונפש וכמו שיש ראש בשנה כך יש ראש בנפש וכמו שיש ראש בנפש אדם פרטי כך יש בכלל ראש הקהל או ראש מדינה ובעולם וכן בשנה וז"ש כל שנה ר"ל ראש השנה שהוא נשיא ומלך ועושה עצמו רש בתחלתה שהיא בעה"ז מתעשרת בסופה בעקב שהוא לעה"ב כמבואר במשל הנ"ל שנאמר מראשית השנה מרשית כתיב ומינה ג"כ נשמע כמו שהוא בנפש כך הוא בשנה ממש שאם הראש ונשיא עושה עצמו בר"ה רש להיות כאחד העם וכמו שנאמר בתוך עמי אנכי יושבת וכמ"ש בזוהר מתעשרת בסופה שיוצא זכאי בדינא בלי קטרג בר"ה.

ובזה יובן דרש"י ותו' מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דזכרנו בהפטרה עניה סוערה דיש ב' סוגים א' עניה ממש וב' עניה מתורה ומצות וכו' ותפס רש"י סוג ב' שאינן באים בר"ה לבקש מצד מעשיו שהתענה ולמד ועשה צדקה שאז ידקדקו אחריו אם עשה כהוגן לכך אינו בא לבקש ולחנן על נפשו מצד מעשיי רק עושין עצמן רשים בר"ה כאלו הם עניים מתורה ומצות רק תחנונים ידבר רש מתנת חנם שאין להם לתלות במעשים טובים אז מתעשרת בסופה והתו' נקטו סוג א' שהם עניים ממש רק שיש בזה ג"כ ב' מיני עניים אחד עני ממש ב' עשיר שנקרא עני כמ"ש ריש ועושר שהריש הוה עם עושר אל תתן לי והטעם כי עני ממש לבו נשבר ומרחמין עליו משא"כ זה שסבור בדעתו שהוא עשיר ורם לבבו ובאמת הוא עני ואין הדעת סובל דל גאה ואפשר שלזה רימזו חז"ל ד' דברים שאין הדעת סובלין ואחד מהם דל גאה והיינו ריש ועושר וק"ל.

ולזה באו התוספת לשלול עני של עושר וכתבו דהיינו מתוך שישראל רשים ר"ל ממש אז נשבר לבם ומרחמים עליהם מן השמים משא"כ כשהוא סובר שהוא עשיר ובאמת הוא עני בזה לא דיבר הש"ס וכמבואר בטוב טעם היפך עניה סוערה כי לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וק"ל.

ובזה נבאר וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין בסופה מ"ט דלא מיערבב שטן וכו' התו' כ' בה"ג לא דמיקלע בשבת אלא דאתילד אונסא וכו' והקשה הט"ז הא אונס רחמנא פטרי וכו' ועוד הקשה שכ' מהרי"ל דוקא במזיד אבל באונס לא יאונה כל און ולי נראה לפרש דכבר זכרנו ביאור שופר של ר"ה של יעל פשוט שיש עולם שנה ונפש וכמו שיש ראש השנה בעולם כך בנפש האדם תחלת שנותיו נקרא ראש השנה וזה שאמר הירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי' הוא היצ"הט והנשמה כמ"ש בתקונים כי המובחר שיש בסוגי התשובה הוא כשעושה תשובה בבחרותו כשהוא איש וכדדריש בש"ס דע"ז אשרי איש וכו' וכן בזוהר מפני שיבה תקום קודם שיבה תקום לשוב בתשובה והוא אותיות יבשה שאז אי אפשר לקלוף הקליפה שהוא היצה"ר שהוא בתוקפו.

ובזה יובן כל שנה שאין תוקעין בתחלת שנותיו להפריש קליפות היצה"ר מריעין בסופה קשה ורעה להפרישה בסופה מ"ע דלא מיערבב שטן שהוא בתוקפו ונתישן בו ונעשה טבע וכ' התו' בשם בה"ג לא דמיקלע בשבת דנודע כי הת"ח נקרא שבת וכמ"ש בזוהר סוף אד"ר ובא לשלול דלא מיירי שלא עשה תשובה המכונה לסדר תקיעות כמבואר בספרים מחמת שעוסק בתורה בילדותו ומחמת זה לא עשה תשובה בילדותו בזה אין מריעין בסופה כי אונס של לימוד תורה פוטרו ולא יאונה כל און דכח היצה"ר נתבטל בתורה ומיערבב השטן כמ"ש בש"ס אם פגע בך מנוול משכי' לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו' ובזה איירי מהרי"ל ובה"ג איירי דאתילד לי' אונסא בטרדת עה"ז שהולך לפרנסת ב"ב וכיוצא בזה שהולך וסוער ונקרא אצלו אונס בזה מריעין בסופה אלא שעדין קשה מנלן לבה"ג לחלק בין שבת וכו' ואך דמוכח מרבי יצחק עצמו דאר"י אין דינו וכו' והוא דקשה הא אמרינן מבטלין ת"ת להוצאות המת ולהכנסת כלה ופי' בכתבים שאין תורתו של דואג ואחיתופל רצויין חיל בלע ויקאנו וצריך תחלה לעשות תשובה ואחר כך ללמוד וכו' יעו"ש ואיך נפרש כדברי בה"ג לא דמיקלע בשבת דהיינו תלמוד חכם העוסק בתורה שנקרא שבת דכולא שתא וז"א כאמור אלא על כרחך מוכח לפרש צחות לשון בה"ג שנמשל תלמוד חכם לשבת דוקא מה שבת קדושתו הוא שלא להוציא מרשות לרשות שנאמר אל יצא איש ממקומו וקרי התלמיד חכם שעוסק בתורה דהיינו שלא חטא בחטאת נעורים דהוי כמוציא מרשות לרשות וכמ"ש בזוהר אז גם שאינו עוסק בתשובה בבחרותו רק עוסק בתורה סגי שנק' צדיק שלא טימא ברית ושבת ג"כ נקרא ברית ושביעי שהוא צדיק משא"כ בחטא בחטא נעורים וכו'.

ובזה יובן ואמר רבי יהודא אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר וישמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם שקטרגו המלאכים וכו'. אמר הקב"ה אם הוא צדיק וכפירש רש"י יעו"ש.

ומזה למד בה"ג לחלק בין מקלע בשבת שיהי' צדיק העוסק בתורה בבחרותו אין צריך בתשובה ובין וכו' והבן. וגם שבש"ס היפך הסדר יש לפרש ג"כ דנלמד זה ממאמר כל שנה שרשה שעושה א"ע רש ע"י תשובה כמ"ש ואני בענוי הכנותי בתחלתה בתחלת שנותיו מתעשרת בסופה ואיך נלמד לפרש כך ולא כפשוטו משום הכי ואמר רבי יצחק אין אדם נידן וכו' שנא' וישמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם שהי' צדיק וכפר"שי א"כ שישמע קול תפלתו צריך שיהי' צדיק או תשובה וק"ל וזה שסיים כל שנה שרשה מתחלתה וכו' שנא' מרשית כתיב וכו' ר"ל כי רשי"ת הוא אותיות תשרי ואם היה כתיב עם א ראשית הי' משמע שיהי' ראוי שיהדר שיהי' ראש בחודש תשרי דוקא שיש כבוד והכנסה וכיוצא בזה משא"כ עכשיו דכתיב בלא א' רשית משמע שראוי שיהי' עושה עצמו רש ולא ראש בחודש תשרי שלא יהי' רשום בפני בעלי הדין של מעלה וכמאמרה בתוך עמי אנוכי יושבת להסתיר את עצמו וכמ"ש לעיל מזה יעו"ש.

עוד יש לומר צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ ונבאר פ' תבוא והיה כי תבוא אל הארץ וירשת וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך ושמת בטנא והלכת אל המקום וכו' ובאת אל הכהן וגו' וענית ואמרת ארמי אובד אבי וגו' ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה וכו' והספיקות רבו ונראה לי דאי' בש"ס דר"ה וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא איערבב שטן וכת' התו' שאין תוקעין בתחלתה מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא דאתילד אונסא והקשה הט"ז הא אונס רחמנא פטרי' בכ"מ ועוד דכ' מהרי"ל דוקא במזיד אבל באונס לא יאונה כל און וזה סותר לבה"ג ותירץ הט"ז וכו' גם פסוק בחצוצרת וקול שופר הריעו לפני המלך ה' שנראה לו בחלום יעו"ש.

והנה ביארתי בדף הקודם יעו"ש וכעת נראה לי דשמעתי בשם הגאון החסיד מוהר"י הוליש ביאר משנה סוף עוקצין ארי"בל עתיד הק"בה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל וגו' והקשה למה ש"י ועוד כפל צדיק וצדיק וביאר כי על ידי תיקן קרי העולה ש"י נתחבר צדיק וצדק ונעשה צדקה ועולה מבחי' נוק' ונעשה בחי' צדיק ג"כ ונתקן כתר לז"א ב"פ ש"י גי' כתר לז"א שהוא סוד ו' באלף הששי.

ובזה יובן עתיד הקב"ה ר"ל באלף הששי עתיד להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כמו שגרם בתיקן קרי שלו לייחד ולחבר צדיק וצדיק שנעשו שניהם צדיקים וב"פ ש"י גי' כתר להמשיך לז"א סוף אלף הששי בכך נוצר תאנה יאכל פריו שינחיל ג"כ כל צדיק ש"י עולמות ודפח"ח.

והנה לא מצינו חטא אונס שינה שיהי' אדם נענש עלי' כי אם עון קרי הבאה ע"י אונס שינה של האדם והאדם נענש עלי' עד שישוב וכמבואר בספרים קדמונים והטעם כי תחלה בפשיעה ע"י הרהור רע או דיבור רע וסופו באונס חייב וזהו למען ספות הרוה את הצמאה וז"ש ונשמרת מכל דבר רע וכמ"ש בזוהר שם והנה ראש שנותיו של אדם שבהם עלול לחטאת נעורים עון קרי ע"י שחושב תמיד מחשבות והרהורים רעים ודיבור רע לכך החמיר בו לעשות תשובה המכונה לתואר התקיעה בתחלת שנותיו וז"ש בש"ס אשרי איש שעושה תשוב' כשהוא איש ר"ל בעודו בנערותו לשוב על חטאת נעורים מיד שהוא נוח לשוב אפס שיש ב' פירושים או ר"ל בתחלתה מיד כשחטא בקרי קודם שנענש או ר"ל בתחלתה מיד שהרהור הרהורים רעים או דיבור רע קודם שחטא בקרי בפועל רק בהרהור ובזה יובן כל שנה שאין תוקעין בתחלתה בתחלת שנותיו מריעין בסופה ובא בה"ג לשלול פי' ב' לאו דמיקלע בשבת ר"ל כמו שבת שאסור להוציא וכ"כ בתיקוני' תיקן ך"ג דברית שקול כשבת יעו"ש מרשות לרשות וגם דיבור אסור שנאמר ממצוא חפציך ודבר דבר ודרשו חז"ל דיבור אסור אבל הרהור מותר וא"כ גם כאן תרצה לפרש כל שנה שאין תוקעין בתחלתה ר"ל בתחלת עבירה שהיא הרהור מיד מריעין בסופה אע"ג דהוא כמו בשבת וז"א אלא דאתילד אונסא ר"ל דאתילד בפועל ע"י אונס שינה שבא לידי קרי הנקרא ראשי' אוני אבל הרהור ומחשבה לבד ליכא עונש כי אם בע"ז ועל זה בא מהרי"ל לפרש דברי בה"ג הא דכ' דאתילד אונסא היינו ע"י מזיד שהביא עצמו תחלה לידי הרהור או דיבור במזיד אבל באונס כמו ג' דברים שאין אדם ניצל בכל יום והם הרהורין הבאים לאנסו לא יאונה כל און ר"ל לא יבוא עי"ז לידי קרי הנקרא און כנ"ל ואתי מהרי"ל לפרש דברי בה"ג ולק"מ קו' הט"ז וק"ל.

ובזה יובן צדק צדק תרדוף ר"ל שירדוף לחבר צדיק וצדק ע"י תיקן קרי ונק' צדיק וז"ש למען תחי' וירשת ארץ כי צדיקים ירשו ארץ חיבור הנ"ל וק"ל. ובזה יובן והי' כי תבוא אל הארץ וירשת וישבת בה כמו שזכר בח"ה משל מדינות הודו שמלכו בה איש נכרי רק לשנה א' וכו' יעו"ש וה"נ העה"ז היא לפי שעה משא"כ עה"ב היא נחלת עולמות וירשת וישבת בה והכוונה והי' כי תבוא ר"ל כשתרצה בעה"ז לזכות שתבוא אל הארץ העליונ' וכאמור עצה היעוצה לך מעתה קודם כל ולקחת מראשית כל פרי האדמה לתקן עון וחטאת נעורים שהיא בראשית השנים ונק' ברית כל פרי האדם כנודע ואז בתיקן עון קרי נקרא צדיק וזוכה לנחול הארץ העליונה ש"י עולמות ושמת בטנא כי טנא גי' ס' שהוא יסוד ו' כלול מעשר כלול שית בקרטופא עוד י"ל בטן ר"ל להוציא מבטן הרשעת קרי להכניס בבטן הקדושה כנודע וז"ש בטנא אב טן או בטן א' אלופו של עולם והבן

ובאת אל המקום וגו' ובאת אל הכהן שהוא חסד ששורה בפום אמה הנק' יסוד וגו' וענית ואמרת ארמי אובד אבי שהי' מטמא בתחלה המחשבה ע"י הרהורים רעים והמחשבה נק' חכמה אבא או יש לומר בני ט' מדות שהוא מצד מעשי אביו כנודע ואח"כ ויענונו בפרישות דרך ארץ כמו שדרשו בהגדה וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ ע"י חטאת ועון קרי כמו שהיה באדה"ר שפירש ק"ל שנה מאשתו והוליד נגעי בני אדם והטעם מבואר בכתבים ויתנו עלינו עבודה קשה כמו ותמוגגנו בעונינו. עוד י"ל ויתנו עלינו עבודה קשה כמ"ש האלשיך כי תחלת תשובה יסורין וכו' יעו"ש עד שנצעק אל ה' וגו' עד ועתה הבאתי ראשית פרי האדמה כמו ראובן בכורי וראשית אוני ומה שהוציא חזר ותיקנו כנ"ל תיקן קרי גי' ש"י להנחיל ש"י עולמות לכל צדיק וק"ל הכתר בסוד וקמץ הכהן וזה שאמר ובאת אל הכהן ז"א ע"י תיקן הנ"ל.

ובזה נבאר קו' הרמב"ן ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ודרשו וכו' והקשה לענין בכורים מה לי כהן חשוב וכו' ותירץ הרא"ש וכו' יעו"ש. ונ"ל דאי' בזוהר אם כהן המשיח יחטא לאשמת העם וכ"כ האלשיך ועתה המתפללין במקום עבודה של כהן ויבואר ע"פ משנה שרו חכמיא וכו' וק"ל.

בפרשה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השוחד וגו' צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך ולא תקו' לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך הוא וקצת הספיקות וביאורן כתבתי במ"א יעו"ש.

ושאר הספיקות יבואר ממילא ע"פ שכתבתי ביאר ויחפרו לנו הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה וכו' ע"פ מה שכתבתי ענין שלוח מרגלים הוא ב' סוגי מוכיחים וכו' יעו"ש וכן כתבתי כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם והטעם מבואר שם.

ובזה יובן ענין סמיכות הפרשה כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך והיינו בזמן שופטים ושוטרים תתן לך בכל וכו' כי מוסר נק' משפט כמו שכתבתי במ"א דבר אתו משפט וכו' וז"ש שופטים אנשי מוסר ומוכיחים וגם ושוטרים לקיים המוסר שיצא מפי שופטים תתן לך בכל שעריך שלא תצטרך למוכיחים אחרים רק שתתן לך בכל שעריך וכמו שכתבתי במ"א הכניס שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ר"ל אם שמע לקול מוכיחים הפנימי שבעירך יצא משא"כ אם קול חיצון שמע של מוכיחים אחרים חיצונים לא יצא וק"ל.

ושפטו את העם משפט צדק ר"ל ע"י השומ' ומשמיע לש"ש נעשה יחוד קב"הו שהוא משפט וצדק בסוד צדק ומשפט מכון כסאך כמו שכתבתי וזה נראה לי כל המחלה וכו' אני ה' רפאך ר"ל ע"י שומע ומשמיע מוס' נעשה יחוד קב"ה שהוא אני ה' שזהו עצם הרפוא' אז אני ה' רפאך והבן

לא תטה משפט דכתבתי מ"ש בעקידה כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' אני ה' רופאך כי התנאי שהתנה הרופא עם החולה הם ג' תנאים א' שישמע לו ב' שיכריע דעת החולי לדעת הרופא ולא שישתדל להכריע דעת הרופא לדעת החולי ג' שרשים בפועל וכו' יעו"ש. וה"נ ברוחני ברפואת הנשמה שהיא ע"י מוסר שנא' שמעו אלי ותחי נפשכם ר"ל שמעו אלי שיכריע דעת החולי לדעת הרופאי נפשות שהם החכמי' ולא שישתדלו שישמעו החכמי' להחולה שאז אין רפואה וז"ש לא תטה משפט שלא יטה להכריע דעת משפט ומוסר לרצון החולי לא תכיר פנים כי בעלי מוסר צריך שישתדלו מוסר להוכיח בני העיר להנהיג הציבור לש"ש וכמ"ש בש"ס דשבת על זקינים שלא מיחו בשרים וכו' וכמ"ש הרמב"ם בהקדמה למס' אבות אחר ש"ס סנהדרין וכו' וז"ש לא תכיר פנים שהם פנים של העיר שלא יחליף להם מלהוכיחן ועיקר המוסר צריך שיהי' בראשי העיר שיהיו בעלי מוסר לקבל מוסר ולא תקח שוחד ר"ל גם המקבל מוסר לא יחפוץ בזה שיתן לו המוכיח שוחד דברים שמברכו ומשבחו כמו שכתבתי טובה קללה שקילל אחי' השלוני מברכה שברכן בלעם הרשע וכו' וזהו מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו כי לבם גס עליהן וגורם רעה להם כמו בלעם וכו' יעו"ש.

וז"ש כי השוחד יעור עיני חכמים כי מה שהי' חכם עיניו בראשו להשגיח על עצמו תמיד שלא יטה מדרך הישר ועכשיו ע"י זה שמשבחו ומברכו יעור עיני חכמים מלהשגיח על עצמו שיש לו עדות בצדו שכבר הוא מושלם ולכך יסלף דברי צדיקים כי דברי צדיקים הוא הנהגת צדיקים כפי' רש"י על דבריכם על עסקיכ' כמו שאמרו דבר אחד לדור וז"ש יסלף דברי צדיקים מה שהי' נוהג דרך צדיקים עתה יסלף וכו' לכך צדק צדק תרדוף ר"ל גם שכבר הוא צדק מ"מ יחשיב בעצמו כמו עכשיו מתחיל לרדוף אחר הצדק וכמו שכתבתי יושב ישב כתיב ואתה סימן לבניך וכו' יעו"ש וז"ש למען תחי' וירשת את הארץ העליונה וכו' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך וכו' בעל הטורים שהוא גי' רשע אצל צדיק והענין כי זבחי אלהים רוח נשברה וזהו מזבח כמ"ש בזוהר וע"י שקילל וביזה אחי' השלוני הי' להם רוח נשברה משא"כ ע"י ברכה שברכן ושבחן בלעם גבה לבן וחטאו ונפלו כמו שכתבתי יעו"ש וז"ש לא תטע לך אשרה מוכיח רשע שהוא מאשר אותך ומשבחך שהוא כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך שהוא ת"ח צדיק המבזה מעשיך ומכח זה רוחו נשברה שנק' מזבח כי זבחי אלהים רוח נשברה ולא תקים לך מצבה מי שהוא מצב א' ומדריגה א' מיום הוולדו עד זקנה ושיבה שישרה מעשיו בעיני עצמו כי בחי' זו אשר שנא' ה' אלהיך רק שיהי' נבזה בעיניו נמאס שיבוש ויכלום בכל יום ממעשיו ועי"ז ילך ממדריגה למדריגה כמו שכתבתי והי' חייך תלואים לך מנגד וכו' יעו"ש.

וזה שפי' רש"י מצב' אע"פ שהיית' אהובה בימי האבו' עכשיו שנאה לפי שעשו הכנענים חק לע"ז וכו' ור"ל כשאדם הוא מצב א' כמו אבן א' לפעמים הוא יחשב למעלה כמו בימי האבות שהיו עע"ז בעולם ובקשו להטות בטעותן והוצרכו להיות מצב א' שלא להטות מדרך הישר אפילו כל הרוחות שבעולם באות לא יזיזו ממקומן וכמ"ש בח"ה יהא הכרתך חזקה וכו' וכן כשבא אדם א' צדיק בין הרבה אנשים שאינן מהוגנים צריך להיו' נזהר לעמוד על עומדו ומצבו וז"ש שהי' אהובה בימי האבות אבל עכשיו שבטלה עע"ז רק מנהג אבותיהם בידיה' ואבדה ונסרחה חכמתם ואין לחוש להטותן וצריך אדם לילך ממדריגה למדריגה ומי שאינו עושה כך רק לעמוד על מצב א' הוא כמו כנענים שעשו חק בלי טעם שהוא בוש להניח מנהג אבותיהם מלעבוד ע"ז כך אדם זה שהוא בוש להניח מנהג אבותיו ודרך הרבים שיש בו עקמומיות ולילך ולעלות במסלה עם יחידי סגלה ולהניח דרך הרבים לכך עכשיו שנאה הש"י בחי' מצב א' והבן

לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהי' בו מום וכו' שיש סוגי בני אדם הנקרא שור ושה וכמ"ש האלשי"ך הטעם יעו"ש ואמר גם שיש מצוה לאהוב הבריות ולקרבן להש"י כמאמר הלל אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וכו' וזה נק' קרבן למזבח ר"ל שמקרבו להשכינה שנקרא מזבח כנודע מ"מ כשיש בו מום דהיינו שנותן דופי בבני אדם למצוא בהם מום וחסרון ובפרט ששונא לעובדי ה' אז וודאי יש בו מום כמאמר הש"ס בקדושין ההוא דקרי לאינשי עבדי וכו' דכל הפוסל במומו פוסל וכו' ומסתמא אדם זה בו כל דבר רע כמו ששמעתי ממורי זלה"ה יתיצב על דרך לא טוב מסתמא רע לא ימאוס וז"ש כי תועבת ה' אלהיך הוא ר"ל שמחמת גבה רוחו לא יישר שום אדם בעיניו ופמ"ש מוהר"שא כתבתי מזה במ"א יעו"ש וזה נקרא תועבות ה' כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב שהיא כע"ז שנק' תועבה ואיך אתה רוצה לקרבו להש"י והלא הש"ו מתרחק ממנו כמ"ש בש"ס דסוטה גסי רוח אין אני והוא יכול לדור בעולם לכך לא תזבח לה' אלהיך וגו'.

ובזה יבואר מ"ש במדרש פרשה שופטים א"ר אחא שש מעלות היו לכסא של שלמה ובפרשה זו כתיב ששה לאוין והי' הכרוז עומד לפני כסאו וכשעלה במעלה ראשונה כרוז לא תטה משפט מעלה ב' לא תכיר פנים מעלה ג' לא תקח שוחד מעלה ד' לא תטע לך אשרה חמשית לא תקים לך מצבה ששית לא תזבח לה' אלהיך וגו' ע"כ והוא תמוהו מה ענין ו' לאוין אלו אל ו' מעלות לכסא ולפי הנ"ל שעיקר אזהרת המלך לבלתי רום לבבו מאחיו והעיקר ע"י שיקבל מוסר וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל וכן ראשי העם כמ"ש במ"א אשר נשיא יחטא לכך יותר שעולה במעל' צריך אזהרה יותר ולפי שצריך לעלות ו' מדריגו' בסוד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהיא עד השביעית שכולל ג' ראשונות בסוד היכל ק"ק וכמבואר בפע"ח יעו"ש וע"ד סוד י"ל כי כשעולה המלך מבחי' המלכ' במעלה ראשונה אזי מעלה השכינה שנקרא מלכות למדריגה א' עליונה לקשרה ולחברה ביסו' ובמעלה ב' מעלה מל' עד ההוד וכו' עד במעלה ו' מקשר ומעלה מל' אל החסד וזהו חסיד המתחסד עם קונו כמ"ש כי חסיד אני לקשר מלכות הנקרא אני עם החסד וזהו מעלת אברהם איש חסד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהי' מעלה מלכות ממדרגה תחתונה עד החסד וכמ"ש בזוהר והבן שיאמר האדם מתי יגיע מעשי למעשי האבות וכו' והיינו כאמור ומכ"ש מלך שנמשך מלכותו ממלכות שיגמול חסד עם המל' לעלותה ממדריג' למדריגה עד החסד וכל לאו אזהרה איך להעלותה בחי' הנ"ל לכך במעלה ראשונה לא תטה משפט כי ע"י יסוד יש חיבור צדק ומשפט וזה שאמר לא תטה משפט מעלה ב' בהוד לא תכיר פנים כי לחבר פנים בפנים זו"נ איהו בנצח איהו בהוד צריך אזהרה לא תכיר פנים כנ"ל מעלה ג' בנצח לא תקח שוחד ס"ת אחד אח עם ד' לקשרה נעימות בימינך נצח מעלה ד' גבורה לא תטע לך אשרה כי השטן והיצ"הר שהוא מצד הגבורה לפעמי' עומד לימין האדם והיינו לשטנו וכתבתי במ"א כי לפעמים השטן עומד לימינו דהיינו לברכו ולשבחו וכוונתו לשטנו שיגוס רוחו ויענש וכו' יעו"ש לכך נגד זה הזהירו לא תטע לך אשרה שאומר לך מאושר את וכנ"ל מעלה ה' תפארת לא תקי' לך מצבה כי שמעתי ממורי זלה"ה אל יתהלל חכם בחכמתו כי מצד השבירה שנפלה ממדת תפארת בתוך הקליפה אדם מתפאר וכו' יעו"ש ומכח זה הוא עומד על מצב א' כי ישרה מעשיו בעיניו ומתפאר בהם ובאמ' ז"א כי שבר תשבר מצבותיהם ע"י תקיעה ומוסר וכמ"ש בתיקו' כעין זה והבן לכך הזהיר לא תקים לך לעצמך מצבה מצב א' מעלה ו' חסד לא תזבח לה' וגו' גם שראוי להתחסד עם כל אדם לקרבו להשכינה שנקרא מזבח מ"מ איש אשר בו מום באופן הנ"ל לא ירצה לקרבן לקרבו למזבח והבן

מצוה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך.

מצות ל"ת לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכתב הרמב"ם בפרק א' מה' ממרים ב"ד הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה וכו'. ועליהם הבטיחה תורה שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך זו מ"ע וכו' אחד דברים שעשאום סייג לתורה מצות עשה לשמוע להן והעובר על דבריהם עובר בל"ת וכו' יעו"ש.

והקשה הרמב"ן א"כ כל דברי סופרים הוה לאו ועשה והי' ראוי לנו להחמיר בכל מילי דרבנן שהם מן התורה כיוון שהתורה ציוותה לא תסור וכו' והרב מהר"ם מטראנה תיר' ולחם משנה מביאו שהחכמים התנו מתחלה שלא יהא העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה וכ"ת א"כ אין מקום למ"ש הרמב"ם העובר על דבריהן עובר במ"ע ול"ת הא הם התנו שלא יהי' על דברי תורה במ"ע ול"ת ומשני דמהני לאו ועשה לזקן ממרא שחולק על שום דבר מדבריהם ואומר שאינו אמת מה שתקנו הם אבל העובר על דבר אחד מדבריהם אפילו במזיד כיוון שאינו חולק לומר שאינו אמת מה שצוו חכמים אלא שלצורכו ולהנאתו עושה מה שעובר על דבריהם אינו עובר בלאו כי הם מחלו מאחר שאינו חולק עד כאן לשונו וכתב בעל לחם משנה ונכון הדבר בעיני.

והנה כי אמת וצדק דיבר מ"מ לתת קצת טעם דלכאורה הוא היפך הסברא כי האומר שאינו אמת הוא טועה בדין ונקרא שוגג וכמ"ש בי"ד סי' צ"ח משא"כ העובר במזיד וידע שאמת דברו חכמים ומ"מ עובר על דבריהם ה"ל ראוי לענוש יותר חמור כמ"ש באלישע אחר שידע רבונו ומכוין למרוד בו.

והנה כתב סתם העובר במזיד ואינו מחלק בין הנאתו או למרוד בהם. ועוד נ"ל כלל אחד בקוש' בכל מקום שאין המצוה לדורות הא התורה והמצוה הוא נצחי ואיך אפשר לומר דבטל דין זקן ממרא בזמן הזה ועוד איך הוא בכל אדם שנקרא עולם קטן והכל נרמז בו.

ונראה דיש ב' סוגי ב"א א' פשוטי המוני עם וא' הלומדי תורה וכנגדם יש ב' מיני יצה"ר כי לפשוטי המוני עם בא יצה"ר כפשוטו בדמות יצה"ר ומפתה אותו לעבור עבירה אף שיודע שהוא עבירה לאיזה טעמים פגומים שמפתה. או להכעיס להראות גבורתו ותקפו או להנאתו וכיוצא בזה משא"כ ללומדים משנה כסות ולשון איך שהוא יצ"ט ומצוה לעשות כך כמו מצוה לו' ל"ה על בעל מחלוקת או מצוה לשפוך דמו תרתי משמע וכיוצא דאל"כ לא ישמע לו לכך מצדד לו התירים מהתורה וכמ"ש האלשי"ך כ' פנחס ענין חטא פעור שהי' לת"ח דווקא המכונ' בשם ישראל דסברי מצוה עבדי וז"ש ויצמד ישראל לבעל פעור יעו"ש והנפקות' יש בין סוגים הנ"ל הוא זה כי הת"ח נק' זקן ממרא משא"כ איש המוני עם שעובר ונ"ל דלכך נק' זקן אף שהו' רך בשני' ע"ד זקן זה קנה חכמ' והוא דכ' הרמב"ם על פסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וז"ל והצורך במצו' הזאת גדול מאוד כי התורה ניתנ' לנו בכתב וידוע שלא ישתוו הדיעות בפירושי' וירבו המחלוקת ותעשה התורה כמה תורות לכך חתך הכתוב לנו הדין שנשמע לב"ד הגדול העומדים לפני ה' במקום אשר יבחר ככל שיאמרו לנו בפי' התורה וכיוצא אף שנראה לנו כמחליף הימין לשמאל וכו' כי לא יעזוב את חסידיו ולעולם נשמרו מהטעות עכ"ל.

העולה מדבריו להצעתינו הנ"ל כי המוני עם אם עוברין על דברי חכמים אינו רבת הנזק כ"א לנפשם גמלו רעה וגם לנפשם קרוב לשכר אחר שיודע שעבר עבירה לאיזה טעמים שהיו לו ובהסרת הטעמים יתן לב לשוב ועכ"פ שלא יעבור אחר שאין טעם לעבור משא"כ הת"ח המצדד להפוך דברי חכמים שאסרו והוא אומר דכאן מותר לאיזה טעם שיש לו א"כ קרוב לפרוץ גדר התורה חס ושלום וגם שהוא אומר מותר אינו נותן לב לשוב לכך נקרא זקן ממרא שהוא קרוב לממרא גם אחרים ע"פ צדדות היתר שלו שיאמרו כח דהתירא עדיף לשמוע לו מלשמוע לת"ח המחמירין ונפרץ הגדר לכך יש לדונו כמפורש בתורה וכתב מהר"ם מטראנ' וא"ש מה שחילק בדבריו שהוא מהטעם שכתבתי שיש מקום להפריש בין ב' סוגים הנ"ל וכ"כ האלשיך בפ' שופטים דלכך בימי יהושיע שנשתכחו ג' מאות הלכות ולא החזירן הקב"ה להודיע ליהושיע כי פן יקום איש אחד לומר תורה חדשה ניתן לו היפך דת משה ע"כ הורה שאין כח לנביא לחדש דבר מעתה עכ"ל.

ובזה יובן הפר' בדרך פרט באדם יחידי ובדרך כלל איך יש היום זקן ממרא בכל אדם יחידי שהוא הפרט וגם בכללות האומה ישראל ונפרש דרך פרט וממילא יובן דרך כלל.

ובזה יובן כי יפלא ממך דבר ר"ל ממך הוא מופלא ומכוסה בין דם טהור לדם טמא ר"ל אם הוא מצוה או עבירה כי היצה"ר כסות ולשון שינה כנגדך והיינו דאמרי בת"ח אבל לאחרים שהם המוני עם הוא בגלוי ואינו מכוסה וע"ד ששמעתי בשם מורי קדשי קדשים שחיטתן בצפון אבל קדשים קלים שחיטתן בכ"מ וכו' וז"ש כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ר"ל בין דם טהור לדם טמא שנולד לו ספק אם הוא היצ"ט ובאמת מצוה לעשותו שהוא דם טהור או שיצה"ר שינה כסות ולשון והוא דם טמא וכיוצא באינך בין נגע לנגע.

עוד אפשר לומר ע"פ מה שיש להק' כאן דהל"ל דבר משפט מה דבר למשפט וכן הקשה האלשיך ונ"ל דכ' האלשיך ז"ל פ' שלח לך בפ' וישלח שנים אנשים חרש לאמר וגו' כי כלב ופנחס היו וכלב נק' חרש ע"ש ויהס כלב ופנחס שהי' משוח מלחמה המכריז ואומר וכו' נקרא לאמר ע"ש ולי נראה כי היצה"ר ויצ"ט שהן מרגלים באדם הם נק' חרש לאמר ויהצה"ר נק' לאמר והיצ"ט חרש והוא דכ' האלשיך בפ' אשת כסילים הומי' והוא במשלי והובא ג"כ פ' כי תצא כי בא שלמה בחכמתו להעביר תלונות מעמי הארץ האו' מה נשתנה היצה"ר מיצ"ט כי היצה"ר הומה בדבריו תמיד יומם ולילה לא ישבות עד שעושין חפצו ואלו היה היצר טוב עושה כך היו שומעין לו יותר אך לא כן יעשה כי אם פעם אחת ידבר ושוב לא ישנה. אך התשובה ידועה כי היצה"ר לא בדעת ידבר לחטוא ולאבד נפשו אבל היצ"ט בדעת ידבר לדבק נפשו בה' וטוב לו בזה ובבא ע"כ פיו פתוח בחכמה פעם אחד והשומע ישמע והחדל יחדל יעו"ש. וז"ש בפסוק ולא יראה בך ערות דבר ר"ל מצד היצ"הר הנק' דבר שהומה לדבר תמיד התמדה והמוני עם קורין ג"כ לאיש בליעל בעל דבר מטעם האמור וז"ש נק' היצה"ר לאמר ויצה"ט חרש וכאן ג"כ יובן כי יפלא ממך דבר למשפט בין היצה"ר הנק' דבר ובין יצ"ט הנק' משפט כי יכלכל דבריו במשפט וז"ש שלש סוגי' כפולים שהן נגד כל תורה שבע"פ שהם ששה סדרים הכלולים בג' שהם איסור והיתר כשר ופסול טהור וטמא אשר עיקר כוונות לשמה להפריד בין טהור לטמא וכו' כמ"ש בתיקו' סי' מ' ועכשיו שהוא מופלא ומכוסה שאינך יודע להפריד והגרם הוא ממך דייקא בסיבת חטאך שגרם בעונו לערב ח"ו טמא בטהור ושפחה תירש גבירת' בסוד שבת מחלליה מות יומת ועצה היעוצה וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ור"ל כמו ששמעתי ממורי בשם הרמב"ן כי כשרוצה לעשות איזה דבר ומסופק בו אם לעשותו או יחדל יראה לפרוש תחלה מן הדבר ההז' כל צד הנאה שלא יהי' לו בדבר ההוא ואז יעלה באמיתית הדבר אם לעשותו או לאו ודפח"ח כי הוא כלל גדול בכל עניני עוה"ז ועוה"ב להמשכיל וכן כתבתי קודם ששמעתי זה בפ' כחצות הלילה אלי יוצא וגו' לנטות על ימין ועל שמאל ואז יוצא קו המוצוע והמשפט יעו"ש.

ונודע כי האדם בליכלוך עונותיו לשכיב' יחשב ובהתעורר לתשובה לקימה יחשב וז"ש וקמת ועלית ר"ל שיקום מחמדת והנאת עולם שיש לו ואז יעלה אל המקום אשר יבחר ה' בו ר"ל כמ"ש הרמב"ן אחר שיפרוש מהדבר כל הנאותיו שיש לו בדבר הזה מעסק עוה"ז כל כבוד וגאוה וכיוצא אז יורנו הדרך יבחר בו ה' ולפרוש מכל תאוות עוה"ז ותשקול בדעתך לצד ימין ושמאל שלא להחליט בצד א' וז"ש ובאת אל הכהני' קו ימין והלוים קו שמאל ואל השופט הוא קו המשפט הממוצע והגידו לך דבר המשפט שהוא קו ההכרעה אם הוא יצה"ר ושלא לעשותו ואם יצ"ט ולעשותו וכו' לא תסור ימין ושמאל וקשה ימין למה לא תסור ועוד קשה שפי' אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו' וכ"ש אם או' על ימין שהוא ימין וכו' דקש' מנלן לדרוש כך דלמא כפשוטו ועוד דהל"ל כשיאמרו לך על ימין וכו' בלשון רבים דקאי על בית דין הגדול ונ"ל דיש כמה פתויי יצה"ר שמפתה לימין שילך שלא בהדרג' בתשובה גדולה עד שיפסוד הכל ויהי' שמאל או מפתהו לשמאל שלא יראה בו מאותות העבודה שעובד הש"י ויהא הצנע לכת שידבר לצינו' מעט בפניה עם שלא ירגישו שהוא בימין.

עוד יש חילוק ג' שמודה היצה"ר אל האדם בטוב שהוא נכון לעשותו רק רוצה לדחותו מהחימום שיכין תחלה פרנסה וטרף לבלי ביתו כי הזמן גרמא אז באספך דגן ותירוש אז תתבודד וכו' גם זה לא תשמע לו כי הוא זקן ממרא מלך זקן וכסיל וכוונתו להמרא אותך נגד הש"י וז"ש חז"ל בצחות לשונם לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ב"ד הגדול ימין ר"ל היינו חלוקא א' שהוא אומר לך לפנות לימין ובאמת הוא לתכלית שיהי' שמאל או שמאל ר"ל שיפתוך לשמאל לתכלית ימין שהוא חלוקא ב' לא תשמע ג"כ ולכך איצטרך לו לא תסור ימין ושמאל ומכ"ש כשאומ' על ימין וכו' ר"ל שגם היצה"ר מודה שהוא ימין ולפעמים צריך האדם להטות לימין כשעבר מדרך המיצוע כמ"ש בפרקי אבות יעו"ש והיצה"ר אומר אמת שהוא ימין רק שאין עכשיו הזמן לזה רק אחר הכנת צידה וכו' מכ"ש שלא תשמע לו כי לזה צריך האדם שיהא לו שקל הקודש לשקול במאזני שכלו אם הולך בדרך המצוע או נטה מקו השוה והבן וכמו שכתבתי בפרטות האדם כך הוא בכלל כי מצינו בענין ת"ח שלומי אמוני ישראל משרתי וכהני ה' אשר ה' בם בקודש ויש שידין יהודאין כמו דואג ואחיתופל שהיו מספרי ל"ה אשר עליהן נא' ולרשע א' אלהי' מה לך לספר חוקי ותורתן רק משפה ולחוץ וכמו בחורבן ירושלים שהיו נביאי אמת מוכיחין בשער לעשו' טוב פן יחייבו לממ"ה ונביאי שקר היו מקילין להם ובישרו שלום וצדק שלא יאונה להם כל און ובוודאי כח דהתירא עדיף הי' להם לשמוע עד שגרמו בעו"ה לבית מחמדנו לחרוב ונפלה עטרת ראשינו כמ"ש נביאיך חזו לך שוא ומדוחים ולא גלו על עוונך וגו' ועדיין נגע הבהרת במקומ' עומדת שהמבוכה הזאת בישראל שהוא כי יפלא ממך דבר למשפט שלא נודע לך איזה כשר מן הת"ח הנ"ל זה או זה כדי שישמע לו או להשגיח עליו וז"ש כי יפלא ממך דבר למשפט כי סימן של יצה"ר של חרש לאמר יש בין ב' כיתות ת"ח ג"כ כי סימן דלא ידע כלום שבוחי והוא הנק' דבר מכת יצה"ר ואלו שהם מסיטרא דיצ"ט נקרא משפט כי יכלכל דבריו במשפט שלא להשביח ולהתפאר וירבה בשתיקה ומכח זה לא נודע להמוני עם אל מי מקדושים יפנה הגם דזה עצמו סימן טוב להבחין אם הוא דבר או משפט כנ"ל מ"מ סתם המוני עם אין מבחיני' זה ועצה היעוצה בא' מב' דברים וא' הוא מ"ש וקמת ב' הוא ועלית אל המקום וגו' והוא מ"ש שיקום ויעמוד ליפרד ולנער ממך כל הנאתך שאתה חומד ומתאוה לשמוע לזה שהוא לכבודך ולהנאתך וכיוצא בזה ואחר שתסיר ממך כל צד הנאה אז יש מקום להכריע משא"כ בלא"ה.

והשני הוא רצונך לידע האמת אל מי יפנה לא יכריע ע"פ בני עירו דאמדי' האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא וא"כ שמא כת א' מת"ח מוכיחין על פניהם תמיד ושונאי' אותן ואלו ת"ח מחנפין להם אלא עצה יעוצה וקמת ועלית אל המקו' אשר יבחר ה' שהוא שאר מקומות שחוץ לעיר הזאת ושיהי' המקום אשר בחרבו ה' שיש בה עובדי הש"י ובאת אל הכהנים שהם משרתי וכהני ה' והלוים אשר עובדים השם ג"כ רק בענין אחר כמו שמצינו בענין זה כידוע וע"פ אשר יורוך לא תסור ואז תשכיל ותצליח וק"ל.

וע"פ הנ"ל יבואר מצות שופטים ושוטרים תתך לך בכל שעריך וגו' ופירש"י לא תטה משפט כמשמעו צדק צדק תרדוף וגו' דכבר זכרתי כי מוסר ותוכח' נק' משפט כמו דבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו' וכן כתבתי מלך במשפט יעמיד ארץ ע"י מוסר הנק' משפט וכו' וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שבכל עיר יחזיקו איש לדבר דברי תוכח' ומוסר ושיהיו שוטרים לקיים דברי השופט ושפטו את העם משפט צדק ר"ל כי יש ב' מדרגות ע"פ הטבע שהוא קו המיצוע ויש למעלה מהטבע הנק' לפנים משורת הדין ועצה היעוצה לשופט שלא יתפס תיכף המדריגה ב' רק תחלה ע"פ הטבע בדרך המיצוע לעזוב דרך שמאל וז"ש לא תטה משפט כמשמעו ר"ל אפי' לימין וכנ"ל כי זה ח"ו גורם לעקור הכל רק תחילה ידריכם במדרגה אחר מדרגה עד לבסוף צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו' ר"ל כמ"ש הרמב"ן בפ' אחרי בפ' וחי בהם כי המדרגה המעולה הוא חנוך ואליהו שעזבו עניני עוה"ז לגמרי ודבקו בחיים וכו' יעו"ש והבן

עוד י"ל שופטים ושוטר' תתן לך בכל שעריך כי שער נק' שנכנס לחדר והוא רמז לזמני התשוב' שנק' שערי תשובה והוא ממארי דחושבנ' בכל יום וערב שבת וער"ח על פי הצדק משא"כ בר"ה וי"כ זמן כתיבה לחיים אז צדק צדק תרדוף למען תחי' וק"ל

מצוה שום תשים עליך מלך וייחד לו ג' מצות לא ירבה לו נשים שלא יטו לבבו ולא ירבה לו סוסים פן ישוב מצרימה וכסף וזהב לא ירבה לו ותחלה נבאר ענין עשיית השלחן שביאר האלשיך ז"ל ועשית לו זר זה כתר מלכות ואמה וחצי קומת השולחן שהוא שיעור חצי קומת אדם שהוא ג' אמות רמז שלא ישתרר רק ישפיל א"ע אבל העם מחוייבים לכבדו ולעשרו וז"ש וצפית אותו זהב כו' יעו"ש ובעקבו אלך לפרש א' הדקדוק שום תשים כפל ושאר הספיקו'

ונראה שענין הכתוב שאם נודע לך שום לכך תשים אתה שאם לא תשים אתה ישים א' את עצמו לכך תמאס בזה שרוצה לשום א"ע רק תשים אתה אשר תבחר ותקרב וכעין זה פי' האלשיך פ' משפטים כי יתן איש לרעהו חמור או שור או שה לשמור ומת או נשבר שבוע' ה' כו' וכי ישאל איש מע' רעהו וגו' וז"ל כי יתן איש זהו הקב"ה אל רעהו הוא איש הישראלי כד"א למען אחי ורעי וכן רעך ורע אביך אל תעזו' ויתן לו יחיד או רבי' להנהיג אותם לא יעלה על רוחו שניתנו לו משמי' להשתרר עליה' כ"א לשמור אותם מן החטא ולהדריכם בדרך ה' ואם לא יעשה כן משארות אשמות' צרורות על צוארו והנה יש כמה כתות בישראל חמור שהוא פתי כחמור שהולך ארור תאוות גופניו' [ולי נראה ע"ד שאמר ר"ע כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור מ"מ צריך לשמרו על צד האפשרי] והוא רע לשמים או שור שהוא רע לבריו' [ולי נראה כי שור הוא אותיות ושר שהוא בעל שררה ובעל קרנים כשור שהוא בעל גאוה ותכלית שנאה שנאו ה' שנ' אתו לא אוכל אין אני והוא יכולין לדור וזה נ"ל שדרש ר"ע את ה' לרבות ת"ח ולכאור' קשה מנלן זה הג"ל פי חכמי אמ' אוריית' וקב"ה וישראל אינון חד אבל נ"ל דלאו כל ת"ח קאמר אלא זה שהו' שפל רוח שהו' את ה' אתו עמו שנ' אשכון את דכא ושפל רוח בזה צוה ה' אותו תירא לפי שהוא שפל בעיני עצמו ותרצה להשכילו בעיני העם לכך א' אותו תירא אבל ת"ח שאינו בגדר הזה רק שהוא מתגאה ומשתרר בזה א"צ לצות אותו תירא כי ממילא מוראו מוטל עליהם שנוקם וניטר לכל וא"ש] וכל בהמה לשמור שיש שנדמו כבהמה והוא הרועה אותם כענין נוהג כצאן יוסף ואם מת או נשבר א' מהן בסיבת חטאו ואין רואה שלא השגיח עליהן שבועת ה' תהי' כו' וכל זה אם הוא ית' יתן מעצמו לאיש אנשים לשמור אך אם ישאל איש מאת רעהו ית' ששואל ומבקש שיותן לו רבים להנהיג אז תכבד עליו אשמת עונם שחייב אף באונסין שלה' ודפח"ח

והנה אף כי דבריו כנים ואמיתים מ"מ נראה לתת טעם וכי משום הא דשאל להנהיג יתחיי' יותר ואפשר שכוונתו לשמי' להיו' מזכה ולהרביץ תורה

ונראה דזה אינו דכ' האלשיך משלי סי' ט' אשת כסילות הומי' פתיות ובל ידעה מה וז"ל כי היה מקו' לאיש לאמור אם היה היצ"ט מפציר והומה עלינו תמיד לעסוק בתורה ומצו' כמו היצה"ר היינו כול' צדיקי' על כן א' אשת כסילות הומיה ר"ל כי המדבר דברים טובים ואמיתי' לא יפציר כי תכנס באזני שומע אמנם היועץ בליעל הומה תמיד כי בל ידעה כלום אינם נכונים כלל ולכך יפציר אולי ישמעו ברוב הפצרו יעו"ש. א"כ ה"נ אם היה אדם ישר מה זה מפציר ושואל ומבקש להיות מנהיג הציבור אלא שכוונתו להשתרר לכך ניתן לו לרעתו להתחייב באונסין אבל הירא דבר ה' יחדיל מלהדר וכשניתן לו מעצמו יראה להנהיג לש"ש.

ובזה יובן ע"ד הלצה כי תבוא אל הארץ ואמרת אשימה עלי מלך כשיתישב איזה ארץ שהוא עיר חדשה ואמרת אשימה עלי מלך לקבל איזה רב מאן מלכי רבנן לכך תהי' זהיר שום תשים עליך מלך ר"ל קודם שיעמוד א' מעצמו וז"ש שום מעצמו תשים עליך מי שאינו רודף אחר זה שהוא בוודאי ירא שמים אבל מי שהוא רודף אחר זה בוודאי איש בליעל וכנ"ל ולפי שהוא ירא שמים ושפל רוח תרצה אתה ג"כ להשפילו לכך שום תשים עליך שתהא אימתו עליך כדרש חז"ל משא"כ מי שאינו בגדר זה א"צ ציוו כי הוא בעצמו מטיל אימתו על הציבור וכנ"ל וע"כ הי' אזהרה לישראל ומכאן ואילך אזהרה למלך איך יתנהג עם ישראל כמ"ש הרמב"ם טעם סמיכות אבות לסנהדרין כי איש המוני כשלא יהיה בעל מוסר אין ההיזק רק לעצמו אבל ראש הדור והשופט כשלא יהא בעל מוסר יזיק לעצמו וגם לאחרים וכו' ואל יחלל נפשו בחבורו' עם הארץ שמא יהיה לבז ואל יתעלם מבני אדם שלא יוכלו לראותו בכל עת שיצטרכו לו שמא יאבר האביון. ואל יבקש מנוח' ותענוגים כי תמשכהו התאוה ויאבד האמת וכו' והנה אמת כי רוח ה' דבר בו אפס מ"מ צריך לידע מנין יצא להרמב"ם זה אף שהוא מיסתבר. ונ"ל דהיינו ג' מצות המיוחדים למלך שהוא ראש וכללות אומה הישראלית א' לא ירבה לו סוסים דכ' מוהרש"א בע"פ פ' הפסוק סוס ורוכבו רמה בים לפי שהסוס מתגאה על בעליו והמצרי נקרא רהב ע"ש גאוותו והקב"ה גאה על גאים רמה והגביה אותן לזורקן למטה בים יעו"ש.

והנה מצינו הת"ח דומה לפני ע"ה תחלה לקיתון של זהב סיפר עמו וכו' דומה לו לכלי חרס וכו' וז"ש לא ירבה לו סוסים ר"ל שלא יחלל נפשו בחבורת ע"ה שמא יהיה לבז כי הוא מתגאה עליו כמו הסוס וז"ש פן ישוב העם מצרימה ר"ל להיצר לו. ולא ירבה לו נשים ומיעוט רבים שנים ויש ב' נשים אחת אהובה ואחת שנואה יעו"ש בפירש האלשי"ך כי ב' נשים הוא הנשמה והגוף העכור הנשמה תאוותה רוחניו' והגוף מתאווה תענוגי' גשמיות זהו א' אהובה שאדם אוהב מנוחה ותענוגי' וכו' יעו"ש זהו שא' לא ירבה לו נשים רק יהי' א' שראוי להכניע החומר אל נשמה שיה' אחת ולא ב' ע"י שישמע פעם א' אל נשמה ופעם אל הגוף ופוסח על ב' סעיפי' פן יטו לבבו לצד הב' אל חומר לתענוגי עוה"ז שהוא קרוב לשמוע יותר שנק' אהובה וז"ש הרמב"ם ואל יבקש מנוחה ותענוגים כי תמשכהו התאוה והיינו ממש מצוה זו מצוה ג' וכסף וזהב לא ירבה לו דק' מה זה פורט כסף הל"ל כסף וכ"ש זהב או הל"ל סתם לא ירבה לו מעות ונכסים וכיוצא ונ"ל דנודע במקובלי' ענין ד' מאות עלמין דכסופין שאי אפשר לזכות אליו כ"א ע"י בדידות ורמזו בד קודש ילבש ב"ד באתב"ש ש"ק וש"ק עולה ד' מאות הנ"ל וע"ז רמזו ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חכם אין כסף עיין בתיקוני' וז"ש וכסף לא ירבה כמ"ש הרמ"בם שלא יתעלם מבני אדם ור"ל גם כשירצה להתבודד לזכות לעלמין דכסופי' ג"כ לא ירבה אבל לפי הצורך שרי וזהב רמז כמו שלא יהא נוטה לקו ימין כולו לישב בבדידו' רק יהא מתגלה לב"א כך צריך ליזהר שלא ינטו לקו שמאל וז"ש וזהב לא ירבה מאוד סמיך מאוד לזהב לקו שמאל כי מצפון זהב יאתה כי יותר צריך לזהירות בזה שעוסק בצרכי עולם שהוא רבות הנזק שלא ינטה לשמאל רק הכל יהי' לש"ש אף שהוא מעורב עם העולם משא"כ בקו ימין כשעוסק בבדידות אין נזק שכיח א"צ להזהר כ"כ ואז כשעושה כך יאריך ימי' על ממלכתו הוא ובניו וק"ל.

איברא דיש לפרש כפשוטו כסף וזהב לא ירבה כמ"ש הרמב"ם שלא יטה בקצה ימין [שהוא כסף] ולא בקצה שמאל [שהוא זהב] רק דרך המיצוע וכו' וכן אל תצדק הרבה רק שתדע דרך המצוע הוא קיום כל התורה כמ"ש הרמב"ם כי יש נדיב וכילי ודרך המיצוע הוא לעשר נכסיו וכיוצא בזה יעו"ש.

והנה דברי הנ"ל הוא דרך הלצה אבל נראה כי תרעומו' הקב"ה על שיאמר אשימה עלי מלך ר"ל שיהא תקיף ומושל עלי ולא שפל ברך וכמ"ש יען כי מאסו מי שלוח ההולכים לאט וגו' וז"ש ככל הגוים ובאמת אין רצון ית' בזה רק מקרב אחיך וגו' לבלתי רום לבבו מאחיו כי כולם בנים להקב"ה ודו"ק.

מצות ל"ת מנאה הרמב"ם מל"ת סי' נ"ח שלא יראו ולא יפחדו אנשי המלחמה מאויביה' שנא' לא תערוץ מפניהם ולא תיראום וכ' הראב"ד בהשגתו וז"ל א"א הבטחה היא ואינה אזהרה עכ"ל ובתשוב' הגאון קארו ז"ל השיג על הראב"ד למה הוציא הפי' מפשוטו כדי להשיג על רבינו עכ"ל כדי להבין זה נציע המשך הפסוקי' כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם וכו' והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם וגו' אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו מפניה' ואחז"ל סמך ענין וכו' שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה דאי' כי ע"י משפט וצדק בל תניחני לעושקי למלחמה על אויביך יהיו בעינך כאויבים וכו' והספיקו' רבים ותחילה נבאר פסוקי פ' בחוקותי אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו' ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם וגו' ופי' בת"כ מואס באחרים שונא החכמי' וכו' וי"ל למה דווקא תואר חכמים הוא שונא ולא' ת"ח ונ"ל דאמרי' בפ"ב דשבת אמר רבא דרחים רבנין ה"ל בנין רבנן וכו' דדחיל מרבנן הוא גופ' הוי צורבא מרבנן וכו' והקשה מוהרש"א הא מעלת אהבה גדולה מיראה וא"כ למה מאן דדחיל זוכה דאיהו גופי' הוי צורבא מרבנן משא"כ דרחי'. ומשני דמאן דרחים ודאי הוא כבר ת"ח דאל"כ למה הי' אוהב רבנן דהא אמר ר"ע כשהייתי ע"ה וכו' וקאמר דזוכה נמי לבנין רבנן מי שאוהב רבנן ויש לתמוה על הש"ס לפי פי' מוהרש"א דמצינו שהוא נגד המציאות וחוש הנסיון מעיד על זה כי יש ע"ה אוהב רבנן ויש ת"ת שונא רבנן ואיך אמרי' דמאן דרחים וודאי הוא ת"ח כו'.

ולהבין הענין נ"ל כי שמעתי ממורי בפ' על מה שוא בראת שהוא טענת היצה"ר והי' התשובה כל בני אדם כי בעת רדת הנשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם נתעורר הקטרוג מלמעלה מס"ס לומר מעת' לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות מאחר שזה יחזיר העולם למוטב וא"כ למה נברא לריק עד שנותני' לו נגד זה איש בלע ת"ח שידין יהודאין שנברא ג"כ אשר יתלוצץ מזה איש השלם ומי שירצה ידבק בזה או בזה והבחירה חפשית ונודע משחז"ל דבר צוה לאלף דור ראה שאין העולם מתקיים בלי תורה וקמט תתקעד דורות ושתלן בכל דור ונתן אחר ך"ו דורות התורה כי התורה היא חיות וקיום העולם ולכך אמרו בפ"ג במכות א"ר כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי קמי גברא רבא ופי' רשי' כמה שוטים הללו רוב בני אדם כו' ומעתה הת"ח הוא חיות וקיום העולם והנה כמו שיש רמ"ח איברים ושס"ה גידים בגוף כך יש בנשמה כמ"ש בשערי קדושה יעו"ש וכמו שיש בפרטות האדם כן יש בכללות העולם פרצוף קומה שלימה ואדם הוא אבר אחד פרטי אם הוא איש המוני הוא אבר הגוף וכנגדו יש לו ת"ח אבר הנשמה.

והנה ההפרש שבין רשע לצדיק כי כמו שיש לזה רמ"ח איברים ושס"ה גידים כך יש לזה א"כ ע"כ ההפרש בענין הנשמה וכמו שהוא בפרטים כך הוא בכללות העולם כי הרשע שיש לו אבר הנשמה ת"ח מן שידין יהודאין כמו הדיבוק הגוף והנשמה יחד וזה איש המוני יש לו דיבוק עם ת"ח כשר שהוא אבר נשמתו כ"א לפי בחינתו ומעתה מבואר כי מה שיש ת"ח שונא לרבנן כי הוא נשמת אבר פרטי של גוף הרשע השונא חכמים וצדיקים שהן ב' הפכים כי הרע הוא היפך הטוב ויש איש המוני אוהב ת"ח כשר שהוא אבר נשמתו. וכ"א היודע מרת נפשו שהוא רשע יבחין בעצמו כי לת"ח שהוא אוהבו הוא משידין יהודאין וההיפך כו' ושפיר מבואר בש"ס כי מאן דרחים רבנן היינו צדיק הוא עצמו ת"ח ר"ל כי הוא נשמתו והוא עצמו ת"ח כי אין הפרש בין גוף לנשמה והכל עצם א' ובפרט לחכמי אמת כי יש עצמות וכלים שהוא פנימי' וחיצונות כו' א"כ עצם הוא הפנימי שהוא הנשמה והבן.

ומעתה מבואר בתוכח' שונא חכמים דכתב ס' הקנה דלא נק' חכם אלא א"כ לומד לשמה לו חכמו ישכילו זאת ואם לאו נק' חכם להרע אפי' יודע ספרי וספרא כו' וז"ש שונא חכמי' דווקא הנק' בתואר חכם שהם שלימי אמוני ישראל אבל ת"ח שידין יהודאין דיבק לו כאח והוא נבחן הנ"ל וז"ש חז"ל באבות במ"ח דברים שהתורה ניקני' אינו מחזיק טובה לעצמו וכמו שפי' רש"י אינו מתפאר בלימודו אוהב את המקום אוהב את הבריות אוהב הצדקות כו' ור"ל אהוב שיהי' נודע כי הוא אהוב למקום בזה הוא נודע כשהוא אוהב את המקו' אז המקום אוהב אותו ג"כ ונק' אהוב למקום ובמה יוודע לו שלא יטעה בעצמו גם בזה כי הרשע שהוא אוהב המרום ג"כ לכך אמר בזה נודע אם אוהב את הבריות שהם ת"ח כמו שזכרנו המתני' דאבו' נוח לשמי' ונוח לבריו' יעו"ש בתוי"ט אך שבזה ג"כ יטעה שהוא אוהב לת"ח שהוא מן שידין יהודאין לפתותו בכל מיני רעות לכך אמר אוהב את הצדיקים לת"ח שרוצים להצדיק הבריות שהו' אוהב תוכחו' ומישרים ת"ח שהם צדיקים.

ובזה נצחתי לאנשי המוני' שאו' התנצלות כי כך אמר לי ת"ח פלוני לעשו' כו' דבזה אין טענה לפטור דמדוע לא שומע לת"ח הדובר מישרים וצדק וז"ש אם בחוקותי תלכו כי הת"ח נקרא חק כמו שזכרתי בפ' כי חק לישראל יעו"ש ור"ל שילך החומר אחר הצורה לאהוב ת"ח ואז יוכלו הת"ח לשמור את החומר וז"ש ושמרתם ועשיתם בסוד ואביו שמר את הדבר והת"ח שנק' אב החכמה ישמור אנשי המוני' הנק' דבר כנודע ואז ועשיתם אותם כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ונתתי גשמיכם בעתם ודרשו חז"ל בלילי שבתות והוא כי גשמיכם הוא הגשמי החומר שהם אנשי המונים בעת' שהוא ליל' שבתו' שהם הת"ח הנק' שבת ולא שידין יהודאין רק ת"ח שהוא חיו' וקיום העולם שהם שלומי אמוני ישראל כמו שבת שהוא חיות וקיום עולם כמ"ש האלשיך שבת וינפש יעו"ש וקאמר בלילי שבתות כמו הנפש אשר עשו בחרן כי בחרן שהיא מדרגה תחתונה שירד בה החכם כדי להתחבר עם מדריגתן של המונים ולהעלותן וכנ"ל ולכך א' בלילי שבתות כי בעת שהחכמ' אינם במדרגתן העליונה הנק' יומם יצוה ה' חסדו רק שהוא בשפלות הנמשל ללילה גם אז שהוא בלילה שירה עמי תפלה לאל חיי ור"ל שיהי' שיר ה' עמי כלו' ישר יתחבר עם ה' תחתונה שיהי' עמי ואז יתעלה ויתחבר תפלה בחינ' תחתונה לאל חי מדרגה עליונה כנודע

גם י"ל יומם יצוה ה' חסדו כמו שזכר הרמב"ם במ"ש אין להקב"ה בעולם אלא ד' אמות של הלכה וכל העולם אינו אלא לצוות לזה כו' וזה נ"ל עולם חסד יבנה כי הת"ח שהוא קו ימין חסד ועם י' שבו נק' חסיד לכך לא ע"ה חסיד כמ"ש בזוהר פ' צו הרי כל העולם לא נבנה רק עבור חסד שהוא קו החכמה וז"ש יומם ר"ל העיקר הוא הת"ח שנק' יומם ושאר הבריות שברא ה' הוא לעשות לצוותא בעלמא וז"ש יצוה ה' חסדו שיהי' צוותא אל חסדו שהוא הת"ח וכנ"ל ואנשי המון נק' לילי שבתות ולפעמים גם הת"ח יורד ממדרגת יומם למדריגת לילה כדי שיתחבר עמהם וכנ"ל

ובזה יובן ונתנה הארץ פרי' ויבולה שהם אנשי גשמיים ועץ השדה יתן פריו שהוא הת"ח יקח פריו גם באילני סרק שיעשו פרי והבן וז"ש בלילי שבתות וכו' וזה פי' פסוקי תהלים כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו' והענין כי ב' בחי' התורה נגל' ונסתר לבוש ופנימי וכך נברא האדם ב"ב בחי' נגלה ונסתר שהם הלבוש והנשמה באדם פרטי ובכללות הם המוני עם וכשרי הדור וכנ"ל והנה הנשמה הוא חלק אלוה ממעל משא"כ הגוף שהוא לבוש שלו מאביו ואמו לכך חלק הנגלה מהתורה שהמציא וברא הגוף ולבוש שנק' בשר אדם נקרא תורתו משא"כ חלק הנסתר הנשמה נק' תורת ה' כי הנשמה היא שלו ית' כמאמר חז"ל ג' שותפין באדם הקב"ה כו' והנה חלק הנסתר היא חפצו שידבק בה שהוא שורשו של הת"ח הנקר' נשמה כנ"ל אבל ובתורתו שהוא חלק הנגלה יהגה יומם ולילה ור"ל דפי' רש"י כל לשון הגה בלב הוא כמ"ש והגיון לבי כו' והנה ע"כ א"א לומר רק בלב ולא בפה דסותר מה דכתיב כי חיים למוצאיה' בפה וגם כתוב בראש הומיות תקרא א"ו ר"ל שיהי' הדבור בפה בכוונה עם הלב הנקרא יהגה ושלא יהיה מהשפה ולחוץ בלי כוונת הלב רק הלב יהי' עיקר ואז מייחד ומחבר יומם ולילה הן בחי' הפה והלב כנודע והוא בפרטית וה"ה בכללות ע"י עסק' בתורתו שמשם שורש אנשי המונים וע"י יחודו בפה ובלב בפרטות נעשה יחוד בכללות ג"כ לחבר ב' בחי' אנשים בעלי החומר עם בעלי הצורה ונתחבר ב' בחי' יומם ולילה והבן. וז"ש בסנהדרין תורתן של דואג אחיתופל מן השפה ולחוץ וכו' ואין כאן מקום ביאורן. וגם מבואר כי מה שנזהר בכמה מקומות על לימוד לשמה בדחילו ורחימו היא בחי' חיבור יומם ולילה כי מדת לילה הוא דחילו יומם רחימו וחיבורן ע"י הפה והלב כאמור. והי' כעץ שתול על פלגי מים כו' דפיר' רש"י ועץ השדה יתן פריו הם אילני סרק שעתידין לעשות פירות והוא רמז לאנשי המונים שעתידים לעשות מצות והטעם כי יהיו כעץ שתול על פלגי מים ר"ל על הוא סמוך לפלגי מים שהם הת"ח המופלגים תורה ומוסר שנמשלו למים אשר פריו יתן בעתו הת"ח המשפיע בעתו שהוא איש המוני אבר פלוני של חכם ההוא שהוא נשמה לאבר הגשמי ולכך ועליהו לא יבול ודרשו בסוכה פרק ב' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ור"ל כי איש ההמוני שהוא אבר הגשמי שמלביש להחכם שהוא אבר הנשמה של אבר ההוא ועליהו לא יבול שהוא אותיות לא ולבי ר"ל שאינו מן הלב רק מהפה שהוא נגד שיחת חולין שיצא מהפה שהוא בלא כוונת הלב והם נגד בחי' איש המוני צריכין לימוד צריכין לב להבין כפירש רש"י וק"ל.

וז"ש וכל אשר יעשה יצליח כמו הנפש אשר עשו וכ"ז הוא לאנשי המוני הרוצה להתחבר לחכמים לאכן הרשעים כ"א כמוץ אשר וכו'. כי התורה והמוסר של חכמים הוא להם כמו ויהי נועם לשדים הבורחים מלשמוע השבעת ויהי נועם כך רוח חכמה של חכמים תדפנו כמוץ כו'. והוא למען אשר לא יקומו רשעים במשפט שניטל מהם הבחירה כדי שלא יהי' להם תקומה במשפט כמ"ש הרמב"ן עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכמ"ש שנאמר השמן לב העם הזה עד אשר יהיו הערים חריבות וזה שסיים כדי שיהי' דרך רשעים תאבד כי התשובה נקרא דרך כמ"ש יורה חטאים בדרך תאבד מהם וק"ל.

ובזה יובן כי תצא למלחמה וגו' ודרשו מסמיכות שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה וכו' והוא שזכרנו האבר והבשר המדולדלים וכו' וז"ש כי תצא לשון יחיד שאם יש אחדות בישראל אז תצא על אויבך שהוא היצה"ר משא"כ מחוסר אבר שנפרד ע"י השנאה וקנאה נפרד מן החיות ולא מיבעיא שאין זה האבר יוכל להלחם עבור עצמו אלא ראש המלחמה שבדור אינו יכול להלחם עבורו משום שנפרד מן החיות ונדבק בקליפה וניתן לו כח שזהו מלחמות עמלק מדור דור.

ובזה אמרתי לפרש המשנה סוף עוקצין אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אר"ש אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ולהבין זה לפי שיש ב' בחי' בעולם שנה נפש כי כמו שיש בעולם לביש חיצוניות עולמות ופנימי' העולמות כך יש בשנה בחי' לבוש ופנימי כי חיצוניות הם ששת ימי החול ושבת הוא פנימית הנקודה הפנימי' וחיות אל ששת ימי החול וכמ"ש מוהר"י גיקטיילי' מובא בר"ח שער הקדושה פ"ב מחלליה שהגוף חלל בלי נקודה אמצעי' כו' יעו"ש וכ"כ האלשיך שבת וינפש. וכמו שיש בעולם ושנה כך הוא בנפש האדם כי הגוף הוא לבוש ונק' בשר אדם והפנימי הוא הנשמה נק' אדם אדם מלגאו והוא בפרט וה"ה בכללות העולם המוני עם הם לבושי' וחיצונים ואדם הישר מלגאו פנימי ונשמה וב' בחי' אלו של עש"ן יש להם מקור וחיות מב' בחי' שבתורה שהם בחי' לבוש התורה ופנימי' התורה וע"י בחי' לבושי התורה ופנימי' נבראו כל והנבראים והיצורים והנעשים בעולם שנה נפש ואפשר שזה משאח"ל דבר צוה לאלף דור ראה שאין העולם מתקיים בלי תורה וקמט תתקע"ד דורות ושתלן בכל דור והם עזי פני' שבדור ונתן התורה אחר כ"ו דורות ופי' האלשיך שהוא נגד שם הוי' העולה כ"ו ונ"ל לפרש דבריו כי התורה כולה שמותיו ית' והוא ג"כ בחי' פנימי ולבוש בסוד וה' בהיכל קדשו וזה נ"ל פי' הש"ס מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' דנודע מ"ש בזוהר מהו שבת שמא דקב"ה ושמו יתברך יש בו פנימי' ולבוש כאמור כך שבת היא נקוד' פנימי' אל מרכז ו' ימים שהם לבוש בית גנזי ובתוך בית גנזי היא נתונה מתנה טובה ושבת שמה והבן.

מצוה לסדר הרמב"ם בל"ת סי' נ"ח שלא יראו ולא יפחדו אנשי המלחמה מאויביהם בשעת מלחמה שנאמר בפרשת שופטים לא תערוץ מפניה' וגו' לא תיראום וכו' הראב"ד בהשגתו וז"ל א"א הבטחה היא ואינה אזהרה עכ"ל ובתשובות הגאון קאר"ו ז"ל יש לתמוהו על הראב"ד למה הוציא הפסוק מפשוטו כדי להשיג על רבינו עכ"ל וכדי לתרץ תמיהות הגאון קאר"ו ז"ל נ"ל להקשות מה שזכרנו במ"א ואהבת לרעך כמוך כי איך שייך שיהי' מצוה בדבר הנמסר ללב כי גם שהציוי לא תיראום והמורא שנכנס מעצמו בלב אינו שומע לאזהרה זו ואין להזהיר עליו כלל ואפשר שמכוח קו' זו הוציא הראב"ד ואמר שאינו רק הבטחה על שמו יתברך יבטח ויפקח הדאגה מלבו אבל להזהיר שיהי' ל"ת שלא יתירא מהם זה אי אפש' כאמור אך דלפי זה תיקשי להרמב"ם איך מנאו למצוה ונ"ל לבאר כל המשך הפסוקים השייכים למצוה זו עם פי' חז"ל.

ותחלה נבאר ש"ס דעוקצין מתניתין אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והספיקו רבו וביותר קשה כי מדת אהבה הוא חסיד שהוא יותר מצדיק כמו שנאמר אהבו את ה' חסידיו וא"כ איך מביא ראיה להנחיל אוהבי יש על צדיק וגם כפל ואוצרותיהם אמלא ושאר הספיקות ונ"ל דאי' בפ"ח דיומא לענין חילול השם היכי דמי אמר אביי כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא ש"ש מתאהב על ידיך שיהא קורא ושונה וכו' עד ישראל אשר בך אתפאר ובזמן שאינו נוהג כשורה אומרין אוי לזה שלמד תורה כמה מכוערים מעשיו עד באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ע"כ נמצא מ"ש להנחיל אוהבי יש ה"ק ע"י שהוא צדיק שמצדיק מעשיו בעיני הבריות גורם שיתאהב ש"ש ע"י שהם אוהבין אותו יתברך וז"ש להנחיל אוהבי יש לפי שגורם להבריות שהם אוהבי שמו יתברך ושכרו יש וכדי להבין ענין יש הוא על כי מה שזכרנו במ"א מה ענין המצוה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' וגם מה שנא' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסא שלם ואין שמו ית' שלם עד שנימח זכרו של עמלק מה ענין כסא לשמו וגם וכי בכל דור ודור הוא מלחמת עמלק שהוא נגד החוש ועינינו רואות שלא היה מלחמת עמלק רק בימי משה ויהושע וגם תואר מלחמת עמלק אל שם המיוחד דוקא קשה להולמו ונראה להלביש הענין ע"פ מה שכ' האלשיך בתהלים סי' א' בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וז"ל כי בתור' יש בחי' סודה המתייחסת אליו ית' ובחי' פשטה מתייחסת אל האדם ושישיג האדם סודה לא כל אדם זוכה אך יחוייב שעכ"פ חפצו יהיה בה ועל בחי' הפשט אמר ובתורתו יהגה יומם ולילה שהיא תורתו של האדם וכו' עכ"ל.

העולה משם דס"ל בתורת ה' חפצו במחשבה ובתורתו יהגה בדיבור יעו"ש. אך שהוא נגד רש"י שפי' כל לשון יהגה הוא בלב כמ"ש והגיון לבי וכו'

ונראה דכתב הראב"ד בס"י דכל מה שיש בעולם יש בשנה ובנפש וסי' עש"ן יעו"ש ובכל א' יש בחי' פנימית הנקרא צורה ובחי' לבוש וחיצונית הנקרא חומר המלביש את הצורה ואפשר שזהו שכ' התוס' בפ"ק דחגיגה ג' מעידין זה לזה הקב"ה ושבת וישראל וכו' כאשר הארכנו במ"א יעו"ש והוא סוד עש"ן כי הקב"ה הוא ושמו חד הוא והתורה כולו שמותיו ית' א"כ התורה היינו הקב"ה ויש בו בחי' נגלה ונסתר בסוד פנימי ולבוש וע"י התורה נברא העולם בסוד פנימיות וחיצונית וכמ"ש האר"י זלה"ה בכוונת ב' ימים ר"ה יעו"ש. וכמו שיש בעולם ב' בחי' הנ"ל כך יש בשנה כי הפנימי' והנשמה של השנה הוא שבת והלבוש הם ו' ימי החול המקבלים שפע וחיות מן שבת וכמ"ש האלשיך שבת וינפש יעו"ש וכ"כ הגאון מוהר"י בשערי אורה על פסוק מחללי המות יומת מובא בראשית חכמה שער הקדושה פ"ב יעו"ש.

ובזה יתפרש הש"ס מתנה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה וכו' הגם שאין כאן מקום ביאורו מ"מ בקיצור דרך כלל מ"ש מתנה טובה בבית גנזי הוא סוד וה' בהיכל קדשו והבן שהוא פנימי בתוך היכלו ולבושו וכמו שיש בעולם ושנה ב' בחי' הנ"ל כך יש בנפש האדם בפרט ובכלל כי החומר וצורה הוא בחי' נשמה ולבוש באדם פרטי וה"ה בכללות פרצוף העולם כשירי הדור הם פנימי ונשמה והמוני העם הם בעלי החומר והלבוש וזהו כוונת רז"ל ויקהל עשה לך קהלות גדולות בכל שבת ודרש לפניהם ברבים וכו' כדי שיהא שמו הגדול מתקלס בין בני וכו'.

והענין כי נודע מדריגות העליונות מקבלין הפנימית שפע וחיות לעצמו כדי להשפיע אח"כ לחיצוני' העולם וכמ"ש האר"י בפירוש המשנה דס"י המליך אות פ' וכו' כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצרופם אל מקוריה' וז"ס המליך אות פ' כי יחדה וקשרה לשרשה ונשפע עליהם שפע שיוכלו להשפיע לזולתו ולהוציא פעולה ממנו יעו"ש וז"ס המקובלים ללמוד קבלה בשבת וכו' שהוא בסוד חזרתם אל שרשם כי בעלי קבלה שהם בחי' פנימי שבנפש אדם מדבק עצמו אל שרשו פנימי שבעולם הוא שבת לקבל שפע וחיות מן בחי' פנימי' התורה שע"י נברא בחי' פנימי' העולמות ואז יוכלו אח"כ להשפי' לחיצונית ולבושי העולמות המוני עם בעלי החומר וז"ש ויקהל עשה לך קהלות גדולות וכו' כדי שיקבלו ימי החול שפען וחיותו בשבת מן התורה בסוד עולם שנה ונפש כי הלבוש מקבל מן הפנימי בכל פרטיו וז"ש שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני ע"ד מ"ש בזוהר גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו אימתי נק' גדול כשהוא בעיר אלהינו בסוד וא' בהיכל קדשו כשהמלך הו' בהיכלו כך כשהת"ח בחי' הפנימי' משפיע אל בחי' המוני עם שהם בסוד היכל ולבוש אז שמי הגדול מתקלס בין בני שנעשה יחוד הנ"ל ג"כ והבן ודי בהערה זו לשמוע ולידע איך לייחד בהתפללם ולמודם של כשירי הדור בשבת במנין ובחול עם העולם שהוא סוד יחוד הנ"ל הרמוז במשנה דספר יצירה המליך אות וכו' ודי בזה ועפ"ז יבואר פסוק משכני אחריך נרוצ' הביאני המלך חדריו נגיל' ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך וקשה דפתח בלשון יחיד ומסיים לשון רבים בחלוקא ראשונה וכן בחלוקא ב' פתח לשון יחיד הביאני המלך חדריו ומסיים לשון רבים נגילה וגו' וגם להבין ענין ג' חלוקות שבפסוק זה והנה אחר כותבי הנ"ל מצאתי באלשיך שפי' פסוק זה ג"כ כעין הנ"ל בענין חומר וצורה וכו' יעו"ש.

אבל יבואר בפסוק זה ג' חלוקו' שיש בעולם שנה נפש שהוא תורה ושבת וישראל שיש בכל א' פנימי ולבוש חומר וצורה כאמור והוא נגד ב' בחי' חומר וצורה שבנפש אמר משכני חלק הפנימי וצורה שבנפש מבקש ומתלהב לידבק בו ית' תחלה בסוד המליך וכו' כדי שאח"כ אחריך נרוצה הוא אנשי החומר שהם הרבים ופנימי שהם בעלי נשמה וצורה הם מועטים והוא בלשון יחיד וגם באדם פרטי הנשמה הוא חלק אלוה ממעל שהיא אמיתת האחדות משא"כ החומר הוא מחובר מן נפרדים שהם רבים כנודע וז"ש תחלה לשון יחיד נגד הצורה ואח"כ לשון רבים נגד החומר וז"ש משכני אחריך נרוצה והוא ב' בחי' בנפש ואח"כ אמר נגד ב' בחי' של שנה שהיא שבת בחי' הנשמה של שנה ו' ימי החול הם החומר של שנה וז"ש הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך כי בחי' יום ולילה שיש בשבת א' נק' שבת מלכתא כמ"ש בש"ס דב"ק נצא לקראת שבת מלכתא וכו' ובחי' ב' נק' מלך שהשלום שלו והוא סוד המלך בחדריו וה' בהיכל קדשו שהיא העונג והשמחה והמנוחה וכמ"ש וקראת לשבת עונג וגם וינח ביום השביעי והנה נגד ב' בחי' הנ"ל יש ב' מיני עונג ושמחה חלק הפנימי העונג והשמחה הוא בדברים פנימי' וחלק הלבוש והחומר השמחה והעונג שלו ג"כ רק בשמחה חיצונית תענוג הגוף והחומר וכמו ששמעתי ממורי משל על ענין שמחת השבת לבן מלך שהי' במרחקים בין אנשי החומר ובא לו כתב מאביו המלך בכמה מיני שמחות ועשה להם שמחה חומריות עד שהם שמחו בשמחתן הגשמי והחומרי והוא שמח בתענוגי המלך הפנימי ורוחני וכו' ודפח"ח. וז"ש הביאני המלך חדריו לשמוח בשמחתו הפנימי אבל החומר נגילה ונשמחה בך שמחת הרבים שהוא ג"כ מצוה שהוא בך ונגד ב' בחי' שבתורה הנק' עולם כנ"ל שהם סוד התורה ולבושי התורה אמר נזכירה דודיך מיין שהוא לשון קישור ודיבוק כמו בכל מקום אשר אזכיר את שמי וז"ש נזכירה דודיך מיין סוד גי' יין כדי שאח"כ אשפיע לבושי התורה הנק' משרים להמוני עם כדי שעי"ז משרים אהבוך שיהי ש"ש מתאהב שיהי' אהבוך וק"ל הרי עשן שכל א' מקושר ומדובק ומקבל שפע וחיות מן השורש שלו כדי שעי"ז יוכל להשפיע לזולתו שהם בחי' לבושי עשן המקבל מן נימי' עשן וזה נראה פי' הפסוק כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו רצה לגמר שידבק א"ע תחלה במחשבה הנקרא חפץ ורצון בחלק הפנימי של התורה הנקרא נשמה שם ידבק נשמתו ואז יוכל אח"כ להשפיע לזולתו שהם בעלי החומר ולבוש ע"י לבושי התורה הנקרא תורתו וז"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה כי הדיבור בפה יהי' בכוונת לבו לייחד החומר והלבוש עם הצורה ונעשה יחוד יומם ולילה בסוד וה' בהיכל קדשו והבן וזהו מוסכם שיהי' יחוד זה ע"י פה ולב שיהיו שוין בכוונה א' ודי בזה וכמו שכתבתי במצוה ולא יזח החושן מעל האפד גי' פה כי כמו שנעשה יחוד בפרטות פה ולב של אדם אחד כך בכללות נעשה יחוד מן הלב של ת"ח הרמוז בחושן שהי' נגד הלב להשפיע להמוני עם הנק' פה גי' אפ"ד וק"ל.

ונחזור לענין הנ"ל כי ב' בחי' עשן נכלל בשם בן ד' כמ"ש האר"י כי ב' אותיות ראשונות הם בחי' נשמה וז"ש כי ביה ה' צור עולמים וכו' יעו"ש וב' אותיות אחרונות הם בחי' לבוש ובו סוד התגלות כמבואר בסוד י"א סימני הקטורת יעו"ש.

וכאשר יתחברו בחי' הלבוש שהם האנשים ששורשם בב' אותיות אחרונות מהשם עם שלומי אמוני ישראל הרומזים בב' אותיות ראשונו' הם נשמת הלבוש אז נעשה יחוד ב' אותיות אחרונות עם ב' אותיות ראשונות אך כל זמן שאין הכסא שלם א"א שיתחברו ד' אותיות שיהי' שם שלם והוא דמובא בכתבי האר"י כי א של כסא הוא הכתר שהוא חסר עתה בגלות יעו"ש כמ"ש וכסא דוד מהרה לתוכה תרין והנה כתר תורה גדול מכולם כמבואר במשנה דאבות כתרך גדול מכתרם וכו' כי הוא הגורם כמ"ש בי מלכים ימלכו ונאמר כבוד חכמים ינחלו.

והנה כל זמן שהי' כתר תורה מכובד אז נתחברו עמהן גם בעלי החומר וכמבואר טעמ' שאין מקבלין גרי' לימות המשיח וכו' משא"כ משחרב בהמ"ק חכמ' סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ואלו הם הלוקים בה' הדביקים וזה גורם שאין המוניים דבקים בת"ח הנלמד מפסוק ובו תדבק הדבק בת"ח וכאלו נדבק בה' כי טענת עמלק שהוא היצה"ר גברה עליהם בראותן כי שחה לעפר נפש צדיקים וחסידים וגברו בעלי זרוע וכו' וזהו מלחמת עמלק שהוא היצה"ר בשם הוי' שאינו מניח להתחבר בעלי הלבוש והחומר עם בעלי הצורה מחמת כי נפלה עטרת ראשינו עד שיהא כסא שלם להחזיר עטרה ליושנה כבוד חכמים ינחלו אז יהי' השם שלם כאמור ושפיר אמר הכתוב כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור כי אין הכסא שלם מחמת שאין שמו שלם מצד מלחמת עמלק המתלבש בכל דור ונלחם בשם יהוה בכל דור ודור שעושה פירוד בין הדביק' לבל יתחברו החומר וצור' יחד עד שיבוא אלי' והשי' לב אבות בעלי הצורה עם בנים בעלי הלבוש וחומר ולב בנים על אבותם וז"ש לפני בא יום יהוה הגדול וכו' ר"ל שיגיע הזמן שיהי' שם הוי' גדול כשהוא בחיבור ב' בחי' הנ"ל כמ"ש גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו וכנ"ל ב"ב אנ"סו

והנה ב' בחי' הנ"ל הפנימי ולבוש הוא בחי' יש ואין כי הפנימי שהוא הנשמה הנאצל מא"ס בלי גבול ותכלית נקרא אין משא"כ הלבוש וחומר שהוא בעל גבול נק' יש ולכך גם שכר בעלי החומר נקרא יש שיהי' לו שכר עה"ז הנק' יש וגם שיהי' לו ג"ע נק' ש"י משא"כ בעלי הנשמה שעובד הש"י שלא ע"מ לקבל פרס רק לשמו יתברך ולאהבתו נק' אין שנותנין לו נחלה בלי מצרים וגבול וכמ"ש אז תתענג על ה' דייקא וכו'.

ובזה יובן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו' ור"ל תואר צדיק שמצדיק מעשיו כשורה וכמ"ש אהבת צדק ר"ל ע"י שנוהג בצדק ובמשור גורם לבריות שיצדקו מעשיהם ג"כ וש"ש מתאהב על ידו וז"ש עתיד להנחיל לכל צדיק וצדיק ב"פ וגדול המעשה יותר מן העושה לכך נוצר תאנה יאכל פריו שנא' להנחיל אוהבי יש כי שכר המוני עם הנק' יש נוחל זה ג"כ שעל ידו נתאהב ש"ש אל המוני עם שיקבלו יש ונוחל זה הצדיק ג"כ ש"י עולמות מלבד שכרו של עצמו של הצדיק הנק' אין וז"ש ואוצרותיהם אמלא כביכול בעצמו הנק' אין הוא ימלא אוצרותיהם משא"כ זולתו והבן ונסמך שפיר מאמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והוא שנא' בכל מקום אשר אזכיר את שמי שהוא לשון חיבור שמי ד' אותיות יחד אז אבוא אליך וברכתיך וכאן ג"כ כשהת"ח הם צדיקים שנוהגין בצדק ובמישור ש"ש מתאהב על ידן שנתחברו עמהם המוני עם ג"כ שהוא בחי' שלום המחבר ומייחד ב' בחי' חומר וצורה אז אבוא אליך וברכתיך וז"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וק"ל.

ובזה נבוא לביאור הנ"ל מה שמחולק הרמב"ם עם הראב"ד אם הוא מצות לא תעשה לא תיראום ואגב נבאר פסוקי פ' אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו' עד ונתתי שלום בארץ וגו' ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשיכם ודרשו בת"כ מאוס באחרים העושין שונא החכמים וכו' ויש לדקדק למה תואר חכמים הוא שונא ולא ת"ח או לומדים ונ"ל דאי' בפ"ב דשבת אמר רבא מאן דרחים רבנין הוי לי' בנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופ' הוי צורבא מרבנן והקשה מוהרש"א הא מעלת אהבה גדולה מיראה וא"כ למה מאן דדחיל זוכה דאיהו גופי' הוי צורבא מרבנן משא"כ מאן דרחים וכו' ומתרץ כי זה דרחים רבנן ודאי כבר הוא ת"ח דאל"כ לא הי' אוהב רבנן דהא אר"ע כשהייתי עם הארץ וכו' וקאמר דזכה נמי לבנין רבנן מאן דרחים רבנן וכו' עכ"ל ויש לתמוה על הש"ס הל"ל לפי פ' מוהר"שא שהוא נגד המציאות כי עינינו רואות כי רוב המוני עם עמי הארץ אוהבי רבנין הם ואדרבה הת"ח שונא הת"ח ורבנן ומבזין זה את זה כאשר מפורסם הדבר בעו"ה ונ"ל דשמעתי ממורי על פסוק על מה שוא בראת כל בני אדם שהוא שאלה ותשובה ששאל היצה"ר להש"י בעת שהי' מרע"ה עושה כמה נפלאות א"כ למה שוא בראת שהוא היצה"ר כי מי פתי יסור לשמוע לו והיתה תשובה כל בני אדם שיברא כנגדו אדם בליעל בדמות הצדיק שיהי' מסית ומדיח וכו' כל בני אדם ר"ל כמו כל בני אדם שהם צדיקים וכו' כי בעת יצירת האדם כשר וצדיק קודם רדת הנשמה בגוף נעשה למעלה קטרוג שנתעורר הס"ם בטענה שזה יחזיר בני דורו למוטב ומה יוכל היצה"ר לפעול נגדו ולמה נברא עד שנותנין לו ג"כ ת"ח להרע מן שדין ירידאין שיהיה נגד זה הת"ח כשר ויתלוצץ ממנו ומעתה הבחירה חפשי יש שידבק בזה או בזה כי זה לעומת זה עשה אלהי' ודפח"ח.

ומעתה לא נפלאת ממך להבין ענין הש"ס הנ"ל מה שאמרו מאן דרחים וכו' כי בארנו לעיל בנפש האדם יש בו ב' בחי' והוא חומר וצורה ובכללות הם אנסי החומר המוני עם ובעלי הצורה הם כשירי הדור שהם נשמה לגוף המוני עם בכללות פרצוף העולם שנחשב כל והעולם לאדם אחד רק שזה נק' אבר יד או רגל וכו' ומעתה כמו שבפרטו' אדם א' ההפרש שבין רשע לצדיק ע"כ אינו בשינו הגוף כי ודאי תואר גופם שוים רק בחי' נשמה שיש לצדיק נשמה טובה משא"כ לרשע א"כ ה"ה בכללות ופרצוף העולם אחר שהוכחנו שהת"ח הוא הנשמה לגוף א"כ יש שמדבק א"ע לת"ח רשע שידין יהודאין א"כ הנשמה שלו רשע והוא ג"כ החומר שנתחבר עמו הכל רשע א' משא"כ איש המוני שנדבק לת"ח כשר נק' צדיק גם החומר של אבר פרטי ההוא.

ובזה יובן הש"ס הנ"ל מאן דרחים רבנן וכו' ר"ל מאחר שיש לו דביקות עם רבנן שהם כשירי הדור א"כ הם חלק נשמתו והוי עצמות אחד כמו הנשמה המלובש בגוף החומר וזה שכתב המהורש"א א"כ כבר הוא עצמו ת"ח מדאוהב רבנן לכך שכרו דהוי ליה בנין רבנן ג"כ וכו' א"כ לא יתואר זה בשם ע"ה כלל רק הוא עצמו צורבא מרבנן והבן.

ומה שמצינו ת"ח שונא רבנן כי זה נשמת הרשע השונא חכמי' והוא מחלק הס"ם היצה"ר לקטרג בת"ח כשר הנק' רבנן כדי שיהיה הבחירה חפשית וז"ש שונא חכמים כי חכמים דוקא הוא שונא ולא לת"ח או למדן והוא דאי' בספר הקנה דלא נק' תואר חכם כי אם הלומד כשם פועלן לו חכמו ישכילו זאת דא"לכ נק' חכם להרע אפי' למד ספרא וספרי וכל הש"ס אינו בתואר חכם רק נק' ולמדן וכו' יעו"ש וז"ש שונא חכמים כי צדיקים ורבנן הוא שונא אבל ת"ח שידין יהודאין אדרבה יש לו קירוב ודיבוק עמהם כי הוא חלק אבר נשמתו וכל יוכל להבחין בעצמו כי הלב יודע מרת נפשו שהוא רשע ואוהב לת"ח זה וושונא לזה בוודאי ידיע ליהוי לי' כי הת"ח זה הוא רשע כמותו ויש לו דביקות עמו משא"כ עם ת"ח כשר וק"ל.

וזה שרמזו חז"ל באבות מ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם אינו מחזיק טובה לעצמו אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות אוהב את המשרים ע"כ והוא כי התורה מסר סימנים אשר גם המוני עם ידעו באיזה ת"ח ידבק ואמר אינו מחזיק טובה לעצמו ופירש רש"י שאינו מתפאר בתורה וכו' והוא כלל גדול כי סימני דלא ידע כלום שבוחי גרמי' כמ"ש בספרא דחכמתא דשלמה מלכא זוהר בלק דף קצ"ג ע"ב אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות ור"ל דסתם לשון אהוב משמע שהוא אהוב בין לעליונים ובין לתחתונים אז בודאי גם הוא אוהב את המקום ואוהב את הבריות לכך במים הפנים וכו' גם הוא אהוב ובתנאי שיהי' אהוב ומעצמו לא שיעשה תחבולה לזה שיהי' אהוב והוא היפך החונף שעושה תחבולה שיאהבהו לכך הוא שנוי למקום ולבריות ולזה אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו עוד יש לומר ע"ד מליצה ולדקדק לשון תואר אוהב המקום דכ' הרב מוהר"י יעבץ בפי' המשנה אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כי גרם השנאה שבין אדם לחבירו על שנותן משפט א' לעצמו ומשפש א' לזולתו וכו' וז"ש אהוב אוהב את המקום ור"ל כי סבה הגור' שיהי' אהוב לכולם ע"י שהוא אוהב את המקום של חבירו לעצמו והוא ע"ד שתגיע למקומו וק"ל.

ובסימנים אלו ידע האדם אם לדבר עמו אם ידבר בשבחי בני אדם או בגנותם וכאמור וז"ש כי יש לבחון בו אם אוהב את הצדקות להצדיק הבריות כמ"ש רז"ל אהבת צדק להצדיק הבריות וכו' או בהיפך עוד יש לידע אם אוהב התוכחות להוכיח להרשע ולא להחניף זו בודאי אוהב את המשרים וראוי לדבק בו וז"ש אוהב את התוכחות לקבל תוכחה אוהב המשרים ת"ח שהם צדיקים וק"ל.

ובזה יובן אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו' כי יש בחי' הנק' חק ובחי' הנק' מצוה והוא ע"ד שכתב האלשיך בפסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב נגד ב' בחי' שיש בתורה פנימי ולבוש וכו' יעו"ש והוא ב' בחי' של חומר וצורה הצורה נק' חק והלבוש נק' מצוה כמו מדוע אתה עובר את מצות המלך והבן וז"ש אם בחוקותי תלכו אתם בני החומר שילכו אחר עצת החכמים שהם הצורה ואז ואת מצותי תשמרו כי יוכלו החכמים לשמור את בעלי החומר ע"ד אשובה ארעה צאנך אשמור וז"ש ואביו שמר את הדבר הכתוב בתיקוני' ביחוד הפסוק יתהלל המתהלל השכל וידוע אותו והבן וא' ועשיתם אותם לשון תיקן וכמו ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו' ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות כי הת"ח נק' שבת וימי חול מכינים לשבת כך יהי' שפע וגשמי ברכה של הת"ח שהיא פרנסתן בעתם ע"י לילי שבתות שהם בעלי החומר הנק' לילי שבתות של הת"ח הנק' יום השבת שיהי' פרנסת חכמים מן המוני עם כדי שיהי' פנוין לעסוק בתורה וכמ"ש בש"ס דברכות בעושין רצונו מלאכתיך נעשית ע"י אחרים ואז גם החכמים ישפיעו להמונים שפע התורה הנק' גשמיכם בעתם שהיא פשטי ולבושי התורה הנק' גשמי נגד בחי' הרוחני והפנימי וז"ש ונתנה הארץ יבולה נגד השפעת בעלי החומר לחכמים ועץ השדה יתן פריו נגד השפעת החכמים לבעלי החומר ולכך אמר לשון ונתתי גשמיכם וגו' ונתנה הארץ וגו' כי אמחז"ל ונתנו למפרע הוא ג"כ ונתנו כי המשפיע משפיעין לו חכמה לחכמים ועושר לעשירים וז"ש ונתתי שלום בארץ חיבור חומר וצורה הגורם יחוד מדות עליונות אנס"ו

גם יש לומר מ"ש ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות כי הת"ח נק' שבת ויש בו ב' בחי' א' הנק' יומם כשהוא במעלתו הרמתה וב' נק' בחי' לילה כשירד ממדריגתו והנה כשהצדיק במדריגה עליונה אין לו מקום חיבור עם אנשי המוניים כדי להעלותן רק כשהוא במדריגה תחתונה ואפשר שזהו רמז ואת הנפש אשר עשו בחרן ר"ל כי נודע חרן הוא מדריגה תחתונה ואז הי' מקום להם להתחבר עם נפשות המוניים לתקנן וז"ש הנפש אשר עשו בחרן וק"ל וז"ש ונתתי גשמיכם בעיתם בלילי שבתות כשהת"ח במדריגה הנק' לילה אז נתתי תיקן לגשמיכם שהוא החומר וכאמור

ובזה יבואר ג"כ פסוק יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חי שהוא ללמדינו איך האדם יכלול נשמתו עם כל בעלי נשמה הצורה לתקנן וגופו החומר יכלול עם כל בעלי החומר וכמ"ש בר"מ וז"ש יומם יצוה ה' חסדו כי כשהת"ח בבחי' יומם אז יתחבר עם בעלי החכמה שהוא קו החסד וז"ש יצוה ה' כמו כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה לשון חיבור וכשהוא בבחי' לילה אז שירה עמי בבחי' דוד שהוא בחי' מלכות להתחבר עמה כדי שאם יזכה למדריגתו הרמתה אז יתחבר בחי' הנק' תפלה בחי' דוד עד צדיק יסוד עליון הנק' אל חי וז"ש תפלה לאל חי והבן ובזה יובן מצו' הנ"ל עם ביאור הפסוקי' השייכים למצוה זו כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם וגו' והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם וגו' אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ודרשו חז"ל סמוך ענין כי תצא לענין מומין עין בעין וכו' לומר שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה דבר אחר לומר לך אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח וכן דוד אמר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי וק"ל

מצוה שום תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' מקרב אחיך תשים עליך מלך וגו' למען יאריך ימים וגו' לבאר המשך הפסוקים והי' עקב תשמעון וגו' דאי' בח"ה שער עבודה אלה' פ' ט' וז"ל שבמדינת הודו הסכימו מדינה א' למנות עליהם איש נכרי למלך בכל שנה וכאשר תשלים לו השנה יוציאוהו מביניהם ויחזור על הענין אשר הי' עליו קודם שנתמנה והי' איש א' שלתנהו למלך סכל לא ידע סודם וקבץ ממונות ובנה ארמונו' וחזקם והשתדל להביא כל אשר הי' לו חוץ למדינה ממון ואשה ובנים אל המדינה הזאת וכאשר נשלמה לו השנה הוציאוהו אנשי המדינ' נעור וריק מן הכל והתחר' והתאבל על טרחתו ובנה וקבץ ממון לזולתו אח"כ הסכימו למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון וכאשר נתמנה עליהם בחר מהם איש אחד והטיב עמו ושאל אותו על מנהגי העם ודתיהם עם מי שנתמנה עליהם קודם וגילה לו סודם וכאשר ידע מזה לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק הראשון אך השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהי' במדינה ההוא למדינה אחרת ולא בטח בגדולתם ובכבודם והי' מצטער על מיעוט הזמן להוציא כל מחמודו' מהם והי' שמח בצאתו מהם אל מנוחה וכבוד ועשרו וכו' יעו"ש והנמשל יובן שהוא חיי האדם בעה"ז מלך לפי שעה והסכל עושה וכו'

ובזה יובן פרשת המלך הנ"ל דקאי על אדם א' שהוא בכל זמן וכמו שדרשו בנדרים עיר קטנה וגו' ובא מלך גדול וכו' יעו"ש וז"ש לא תוכל לתת עליך איש נכרי שאינו יודע מנהגי עה"ז שירצה לעשות קבע מן עה"ז כי אם מקרב אחיך תשים עליך מלך שידע מנהגי מדינ' זאת שהו' עה"ז אחר מעט שני' הולך ממדינה זאת נעור וריק לכך יעשה גירות בעה"ז וכל ימיו ישתדל על עה"ב שהיא חי וקיי' ואז יאריך ימים על ממלכתו בעולם שכולו ארוך וק"ל.

וזהו עצמו רמזו חז"ל בש"ס דב"ב ת"ר מעשה במונבז ההלך שבזבז אוצרותיו בשני וכו' עד אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכמו שביאר בעללות אפרים יעו"ש וזשאחז"ל איזה חכם הרואה את הנולד לאחר זמן ולא לקניני עה"ז שהיא רק תאוה לעינים לפי שעה ואפשר שזהו ג"כ רמז למשאחז"ל בפסוק החכם עיניו בראשו וגו' ר"ל שיסתכל למרחוק מגובה הראש שהיא למעלה שבכל הגוף משא"כ הכסיל שאינו מסתכל למרחוק רק לפי שעה קרה לו כמקרה הכסיל הנ"ל אשר יגע בשני ענינים והפסיד בשני המקומות הנ"ל.

ובזה כיון הפסוק בתואר והיה שהוא שמחה יהי' לאיש עקב תשמעון אם יודע נמוסי מדינה זאת עסקי עה"ז שהיא רק מלכות לפי שעה ויאסף כל אוצרות חמדה בעקב לעה"ב וז"ש תשמעון לשון אסיפה כמ"ש וישמע שאול את העם וק"ל.

אופן ג' דאי' בפ"ז דברכות אם שמע תשמעו מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק ומדת הקב"ה מלק מחזיק ופי' רש"י חכם מחזיק וכו' שנאמר אם שמע תשמעו ד"א אם תשמע בישן תשמע בחדש וכדי להבין הנפקותא בין ב' מימרות אלו נ"ל דאי בפ"ה דעירובין מ"ד ממדבר מתנה שאם אדם עושה עצמו כמדבר שהכל דשין בו ניתנה לו התורה במתנה שאינו משכחה וכפי' רש"י ובזה נ"ל לבאר ש"ס דסוטה דפתח ר"ל בסוטה אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו אינו וכו' ל"ק הא בזווג ראשון הא בזווג ב' ולדברינו נוכל לפרש דכ' הריף וז"ל אעפ"י שבשעת היציתה לא נגזרה על יד גזירת חכם מ"מ ע"י מעשיו אלו שעושה עצמו שפל זוכה שניתנה לו תורה במתנה מצד שפלותו וכו' יעו"ש וז"ש אין מזווגין לאדם אשה תורה מאורסה אלא לפי מעשיו ומקשי אינו וכו' ומשני כאן בזווג ראשון עפ"י מזל שנגזר עליו שיהי' חכם מ"מ כאן בזווג ב' שלא נגזר עליו מצד המזל שיהיה חכם זוכה ע"י מעשיו כגון שפלות שעושה עצמו כמדבר ג"כ זוכה לאשה מאורסה שנתנה לו במתנה וזה נק' זווג ב' וק"ל.

ובזה תבין ב' דעות הנ"ל ת"ק ס"א מחזיק שהוא חכם וכו' ר"ל כי תואר חכם הלומד מכל אדם מצד שפלותו שזכה שניתנה לו תורה במתנה ויש לו אזן השמיע' מצד הנשמה וכמו שכתבתי במ"א או כמו ששמעתי פי' שיחת חולין של תלמיד חכם צריכין לימוד ולכך חכם שיודע שצריך ללמוד ולשמוע יטה אזנו לשמוע תורה ומוסר לכך יחזיק עוד משא"כ שסובר בעצמו שאין צריך ללמוד מסתמא אינו חכם לכך הוא ריקן ואינו מחזיק וזה שהוא חכם ללמוד מכל אדם נק' זווג ב' מצד מעשיו שזכה לזה דבר אחר אם תשמע בישן ר"ל כבר בזווג ראשון במזל שנגזר עליו שיהי' טפת חכם תשמע בחדש ג"כ ואם לאו שלא נגזר עליו לשמוע בישן אינו שומע בחדש ובזה יובן והי' עקב תשמעון ר"ל אם יהי' לו עקב ענוה ושפלות כמדבר שהכל דשין עליו אז תשמעון כמ"ש התו' אם הוא מלא מחזיק וק"ל.

אופן ד' דאי' במשנה דאבות ר' לויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה וכבר רבו המפרשים בזה ואענה חלקי דקשה למה לי כפל מאוד מאוד ועוד וכי תקות אנוש שיהי' רמה ושאר הספיקות ונ"ל דאי' בפ"ב דברכות נפשי כעפר לכל תהיה וכת' התו' שאין זרעו יקבל כלי' ומוהרש"א כת' מה עפר הכל דשין עלי' ואח"כ היא מבלה הכל ושולטת על הדשין עלי' כך נפשי למצערי והנה גם שהאמת כך מ"מ לא יהי' כוונתו כך שישפיל דעתו כדי שעי"ז יתנשא וכמו ששמעתי מהרב המגיד מ' מנחם שאומרים בני אדם אם איני יכול לעלות ירד ור"ל שירד כדי שיעלה ודפח"ח

והנה אין זה תכלית הענוה והשפלות לאדם השלם רק למי שהוא מדריגה פחותה וכל מגמתו להרים ראש לכך אחר שנעשה שפל נפשו כעפר תהיה שהיא דומם בלי שום חיות הוא מקווה שיהי' רמה שחוזר מהעפר שאין בו חיות כלל להיות רמה שיש בו חיות כדי שיוכל לעוקצו למי ששונא לנקום ממנו זה נ"ל שיש ב' פי' לתיבת רמה א' כפשוטו רמה ב' רמה ר"ל שע"י רמה יהי' לו הרמת ראש לנקום מעט מהמצערים אותו

ובזה יובן מאד הוי שפל רוח ושלא תהי' שפלותך ע"ד שכ' מוהרש"א נפשי כעפר לכל תהי' שיהי' הוא מעלה מהמצערים אותו לכך אמר כפל מאוד מאוד הוי שפל רוח לא לשום תקוה כי מי שהוא תואר אנוש הפחות שיש בד' תוארים אדם איש גבר אנוש הוא שתקות אנוש רמה ר"ל שיחזור מעפר להיות רמה שאחר ששחה לעפר נפשו יחזור להיות רמה ולנקום מן המצערים לא כן תואר אדם חשוב רק לשם פועלן וזה נ"ל אין בין חמץ למצה אלא משהו כי אותיות חמץ הוא מצה ממש אלא שיש משהו הפרש בין ח' לאות ה' כי הקדושה היא תכלית והשפלות והענוה כמו שכתבתי במצוה כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' משא"כ הקליפות הם שאר וחמץ העולה בנפיחה להרים ראש ולהתגאות וזה המשהו דוחה את האדם מהקדושה אל הקליפות כמ"ש וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כמו ששמעתי בשם מורי ש"ן וכ"כ בח"ה בשער הכניעה פרק י' וז"ל הנכנע נמשך אחר החכמה כמ"ש הולך אחר חכמים יחכם וכמ"ש ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו ומי שהוא גבה לב לא תתקיים בידו החכמה שמתנשא מלכת אחר החכמה והתורה שנאמר רשע בגובה אפו בל ידרוש אלהים וכו' וכן מצינו מפורש בתורה מה שבחר הש"י באומה ישראלית משאר ע' אומות הוא משום מדה זו כמ"ש סוף פ' ואתחנן לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים ודרשו חז"ל לא מרובכם וכו' לפי שאין אתם מגדילין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה כי אתם המעט הממעטין עצמיכם כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר משה ואהרן ונחנו מה לא כנבוכדנצר שאמר אדמה לעליון וחירם שא' אני מושב אלהי' ישבתי וכו' יעו"ש

וכן שמעתי שצוה שר א' צוואה לבנו שישתדל שיהי' תקיף ולהתגדל וכו' לא כאלה חלק יעקב אש' בחר לו י"ה כי אם מצד מדת ה' שהיא בין מצה לח' של חמץ וז"ש כי אתם ה' מעט כמו מצה שהיא מעט ואינו עולה בנפיחה מצד ה' משא"כ שאר עמים צורת ח' של חמץ העולה ומתנשא למעלה.

ובזה יובן והי' עקב תשמעון ר"ל מצד עקב ענוה והכנעה ילך אחר החכמים לשמוע מהם תורה ומוסר לכך תשמעון הפך גבה לב שזכר בח"ה וק"ל.

מצוה משוח מלחמה בפ' שופטים והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וגו' כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' ודברו השוטרים מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו וגו' ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו' ומי האיש אשר ארש אשה וגו' ויספו השוטרים מי האיש הירא ורך הלבב וגו' והספיק' רבו א' דהקשה בכ"מ על הראב"ד מנלן להוציא מפשוטו ולהקשו' על הרמ"בם וכו' הגם דכבר ביארתי ההכרח להראב"ד להוציא מפשוטו דאיך שייך לצוות שלא לירא המורא עולה על ראשו לכך פי' שהוא הבטחה והוא ע"ד שכ' האלשיך בפ' שלח לך כי נתן ה' הארץ בידינו כי נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו שהוא סימן ממה שנתן ה' מורך בלבבם ונמוגו כל יושבי הארץ מפנינו זהו סימן כי נתן ה' הארץ בידינו וכו' יעו"ש וכוונת הראב"ד שאם אין מורך בלבבו אז בטוח בה' וכו' וק"ל.

אך דלכ"ז תיקשי להרמ"בם דס"ל דהוא מל"ת וק' כנ"ל ונ"ל לבאר ע"פ דיש להקשו' בפרשה זה ומצוה זו של משוח מלחמה איך הוא נוהג בכל אדם ובכל זמן מאחר שהוא מתרי"ג מצות שהם נצחיים ואם נאמר דאיירי במלחמת יצה"ר שהוא נוהג בכל אדם ובכל זמן ומשוח מלחמה היינו שפתי כהן להשיב רבים מעון ויקדי' להלחם נגד יצה"ר ואל ירך לבבכם וכו' א"כ תיקשי איך אמר כי ה' ההולך עמכם להלחם לכם וגו' וז"א כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכמ"ש חז"ל בפסוק עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש כי ב' מיני מלחמות יש א' מלחמת אנשים באנשי' ב' מלחמ' איש ביצרו והנ' המלחמה הראשונה היא בידו של הקב"ה כי ה' איש מלחמה ולה' הישועה אבל מלחמת יצה"ר בידו של אדם וכמ"ש האלשיך יעו"ש וא"כ איך אמר ה' ההולך עמכם להלחם באופן דק' ממ"נ ועוד לשון ההולך בה' הידועה דה"לל כי ה' הולך עמכם ועוד ההולך עמכם לשון רבים ופתח שמע ישראל לשון יחיד ורש"י פ' זכות ק"ש וכו' והאלשיך פי' זכות אחדות שיש בכם וכו' ועוד דפירש רש"י והי' כקרבכם אל המלחמה סמוך לצאתכם מן הספר וכו' זה צריך טעמא ונ"ל גם שזכרנו שיש ב' מיני מלחמה הנ"ל מ"מ אחד נמשך מחבירו כמ"ש חז"ל פ"ד דב"ק עשיתי משפט וצדק בל תנחני לעשקי אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח וכפי' רש"י פ' שופטים יעו"ש וכן אחז"ל השח בין תפלין של יד לתפלין של ראש עבירה הוא בידו וחוזר עלי' מעורכי המלחמה וכן מצינו במשנה פ"ד דקדושין אין בודקין מן המזבח ולמעלה ר"ח בן אנטיגנוס אמר אף מי שהי' מוכתב באסטרטיא של מלך שאין יוצאין למלחמה אלא מיחוסין שהם צדיקים וכפי' רש"י נמצא אם נצח מלחמת היצה"ר לשמור א"ע מעבירה וכיוצא אז יהי' בטוח שינצח מלחמת האויב ג"כ וכאמור וכמ"ש ותמוגגנו ביד עונינו וכמ"ש תיסרך רעתך וגו'.

ובזה מבואר קו' הרמב"ם שבא מצות לא תעשה שלא יצטרך לירא מהאויב במלחמה הגשמי ע"י שישמור א"ע מהחטא וליזהר במל מת היצה"ר שהיא מלחמה אשר בידינו שלא נפקד ממנו איש בעבירה ואז ממילא נמשך מזה שלא נפקד ממנו איש במלחמת הגשמי ג"כ כי זה נמשך מזה וא"ש ולכך ביאר הפסוק עצמו לא תירא מהם וגו' כי ה' ההולך עמכם בה"א הידועה כי דיבר כאן באיש המקיים מ"ש בש"ע אורח חיים שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים אשר הולכים לפני אלהים וכו' בלכתו ובשכבו ובקומו בשם מורה נבוכים וזהוא עצמו מה שהזהיר הכתוב בפ' תצא כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך שהם רמ"ח איברים להצילך ולתת אויבך לפניך והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' וא"כ הפסוק עצמו ביאר הקושיא ותירוצו דאמר לא תירא מהם כי ה' וגו' וקשה הא זהו המלחמה שבידינו ולא ביד ה' לכך משני כי אני לא אמרתי אלא במעלת הצדיקים ההולכים למלחמה אשר ה' ההולך עמהם בביתם בין בלכתו ובין בשכבו ובקומו זהו השם עצמו ההולך עמו תמיד גם במלחמה אחר שנצח בבחירתו מלחמת היצה"ר הרוחני הוא השם עצמו ההולך עמכם להלחם לכם במלחמת הגשמי ולהושיע אתכם וק"ל.

ובזה יבואר כל המשך הפרשה בב' פנים א' מוסר היוצא למעשה ב' מוסר הוצא למחשבה דאי' במשנה פ"ג דב"ב סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה ומפרש בש"ס שיש לו ד' שליבות.

ואגב נבאר מה שאמר חז"ל סולם שראה יעקב אבינו הי' בו ד' שליבות וכו' דק' למה דוקא ד' שליבות ונ"ל דכת' בעללות אפרים כי עה"ז היא הכנה וסולם לעלות על ידו לעה"ב וכו' יעו"ש. ולי נראה דצריך סולם בעה"ז עצמו לעלות ממדריגה למדריגה וכמו ששמעתי ממורי אחור וקדם צרתני לקשר מדריגה תחתונה שהיה בו בסוד אחור ואחר שעלה בסוד קדם יקשר גם המדריגת שהיה בו תחלה להעלות עמו וז"ס אחור וקדם צרתני והבן ודפח"ח.

וה"ה איפכא כשהוא במדרגה עליונה כגון שמתבודד בינו לבין קונו וזר לא יקרב אליו כי עוסק בתורה ועי"ז ניצול מיצה"ר והרהורים וכיוצא כי התורה היא תבלין ליצה"ר ויודע שאח"כ הוצרך לצאת מן הספר אל תוך העיר או לעסק פרנסתו או לשאר דברים ומיד בצאתו מהספר לפתח חטאת רובץ שבתוך העיר הוא בור ריק בלי מים של תורה רק נחשים ועקרבים של לשון הרע ודברים בטלים והסתכלות נשים וכיוצא בו כמו שביארתי אם אמצא בתוך העיר חמשים צדיקים וכו' יעו"ש ומה יעשה וינצל כל ערום יעשה בדעת שיקשר את עצמו בעודו מתבודד שיהי' שם הויה של ד' אותיות נגד פניו גם בלכת ובין אנשים וכמ"ש הרמב"ם ורמ"א מביאו שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלת הצדיקים וכו'.

וזה הענין הראו ליעקב אבינו שהי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ר"ל גם כשהוא מוצב ארצה בדיוטא תחתונה שבארץ דהיינו בין אנשים לצני' והולכי רכיל וכיוצ' מ"מ ראשו ומחשבתו מגיע השמימ' לדבק מחשבתו בקונו ששם הוי' נגד פניו ובמעלה ומדריגה זו מלאכי אלהים שהם סוגי בני אדם הבאים בעה"ז לעשות שליחתן של הש' יתבר' כמו שכתבתי במ"א ונקראו מלאכי אלהי' עולים בו אם נוהגין כנ"ל ואם לאו יורדים בו לכך אזהרה יתיר' צריך האדם בעודו מתבודד וכנ"ל ושמעתי משל מהרב המגיד מ' מענדיל מבאר ששואלין לתינוק אם נפל לבור ואינו יכול לעלות ילך לביתו ויביא סול' ויעל' מהבור והקושיא תמוה וביאר שהוא משל אל הנ"ל קודם שירד לבור יביא סולם לכשירד יוכל לעלות מהבור ודפח"ח.

והוא הענין שעשה אברהם קודם שירד' למצרים שנתקשר למעל' שאמר אחותי לחכמה וכמ"ש בזוהר שם והבן. וזה שאחז"ל סולם של יעקב הי' בו ד' שליבות שהוא שם בן ד' אותיות שממנו משתלשל ד' עולמות אבי"ע כנודע וצריך לעלות מעשי' ליצירה וכו' והי' מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וז"ש לצורי שהוא צורי וגואלי יש חזקה כשמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד שיש בו ד' אותיות והוא ד' שליבות של ד' עולמות אבי"ע יש לו חזקת כשירות שלא ימוט וכמ"ש רמ"א הנ"ל.

ובזה יובן והי' כקרבכם אל המלחמה ודרשו בספרי ורש"י מביאו וז"ל סמוך לצאתכם מן הספר וכו' ר"ל סמוך לצאתן מבית הספר אל תוך העיר לעסקיו מיד הוא מלחמת היצה"ר להתפתות בהסתכלות נשים וספורי ל"ה ולצנות וכיוצא לכך לא יבטח במה שעסק בתורה עד עכשיו ששוב לא יבוא אליו היצה"ר רק ונגש הכהן ודבר אל העם שהוא כהן משוח מלחמה או ע"ד ששמעתי שהחסיד מוהרר"ן קסויר נתן לאיש א' מידי שבוע בשבוע סך קצוב עבור כשהי' בין אנשים להזכירו ברמז שלא ישכח שם הוי' שיהי' נגדו תמיד ודפח"ח.

וזהו כהן משוח מלחמה או דקאי על היצ"ט שנק' כהן איש החסד לימין האדם נגד היצה"ר שהוא לשמאלו ודבר אל הע' שמע ישראל כי יחוד ק"ש הוא סוד ד' אותיות הוי' כנודע וזכות זה גם שאתם קריבים היום למלחמה אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו זכר ד' סוגים וכפי' רש"י יעו"ש והוא ד' בחינו' שיש בשם בן ד' אותיות וכאשר נבאר וז"ש כי ה' ההולך עמכם להלחם לכם וגו' כי שם הוי' ההולך עמו תמיד לקיי' שויתי ה' לנגדי תמיד כשהוא צדיק הוא ילחם לכם להושיע אתכם כי ד' דברים יש בשם בן ד' כמ"ש בתיקונים וז"ל מאן דדחיל מהקב"ה שריא י' בלבי' ומאן דרחים לי' שריא ה' במוחי' מאן דעוסק בתורה שריא ד' בפומי מאן דעסיק במצוה שריא ה' ברמ"ח איבריו יראה ואהבה קול ודיבור כנודע ומדריגות אלו מתפשטין בכל העלמות עד שנתפשט אהבה ויראה חיצונית וכו' ונגד התפשטות אהבת חסד שהיא בין לרעים בין לטובים אמר אל ירך לבבכם מצד רבות בחסד ונגד היראה אמר אל תראו וכמו שביארתי קו' החסיד מהר"י יעבץ אל תראו וגו' ולבעבור תהי' יראתו על פניכם וכו' שהוא סותר וביארנו שם כי ע"י יראה פנימיות אין צריך לירא יראה חיצונית וכו' יעו"ש.

וז"ש אל תראו ואל ירך לבבכם נגד ב' אותיות ראשונות מהשם אל תחפזו מקול קרנות ו' מהש' ואל תערצו משאג' דבור' נגד ה' באופן כשמאירין ד' אותיות הגי' נגד עיניו אין לחוש אל ד' סוגי' שהם ?דיצונית ודברו השוטרים מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו שאין אות י' מהשם מאיר כ"כ בסוד בחכמה יבנה בית ולא חנכו ילך וישוב לביתו עד שיתקן מה שפגם באות י' שהיא חכמה הבונה בית ומי האיש שנטע כרם ה' ראשונה בינה סוד גי' יין ולא חללו ומכח זה אין אות ה' מאיר בו ילך וישוב לתקן אות ה' ומי האיש אשר ארש אשה נגד אות ו' סוד תורה צוה לנו משה מאורשה ולא לקחה ילך וישוב לתקן וכו' ונגד אות ה' אחרונה שהיא בסוד תוספות וכפולה ונק' משנה תורה אמר ויספו השוטרים מי האיש הירא ורך הלבב הירא מעבירות שבידו ונק' שוטר לאלקאה חייביא וכמ"ש למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני וגו' ילך וישוב לביתו לתקן מה שפגם באות ה' אחרונה עד שיאירו כל ד' אותיות השם לקיים שויתי ה' וגו' וק"ל.

אופן ב' יש לבאר בסוד המחשבה והוא ע"ד שכ' בל"ת פ' כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו וגו' ושבית שביו שהם ניצוצות הקדושה יעו"ש.

ובזה יובן והי' כקרבכם אל המלחמה כי כקשר עומד אדם להתפלל ומבלבלין מחשבות זרות כמו מלחמה ובאמת אינן באים רק שיתקנם לבררן ולהוציאן והוא סוד שמע ישראל לברר כל הנצוצין בסוד ד' אותיות השם שביחוד ק"ש וכל הענין יבואר ממילא והבן והשם יכפר.

עוד יש לומר ביאר משנה הנ"ל סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה ומפרש שיש לו ד' שליבות והענין כי אחר חטא אדה"ר שעירב טוב ברע ונפלו ליצוצין בד' חלקי דומם צומח חי' מדבר לכן צריכין כל הנבראים שבעולם להתתקן ולהתברר ולעלות עד החומר הראשון שהי' להם בעת יצירת העולם ומן דומם יוצא צומח ובעלי חי אוכלו וע"י אכילת האדם בכוונה ראוי' נתקן הכל וכל מעשינו ותורתינו ותפילתינו ועשיות המצות וגם מעשי הגשמי בכל משא ומתן ועשיות ל"ט מלאכות הכל לברר הניצוצין וז"ש בכל דרכיך דעהו לעשות יחוד ע"י העלאת מ"נ מן בירורי ז' המלכים כמבואר בכתבי הארי זלה"ה יעו"ש הרי מבואר ענין ד' שליבות שהוא להעלות המדריגות מן דומם לצומח ומן צומח לחי ולמדב' וכמו שיש סולם בקדושה לעלות ליוצר שהוא לצורי וגאלי כך יש סולם לירד ע"י יצה"ר לז' מדורי גיהנם ע"י שבעה עבירות שהם ז' שמות של היצה"ר שהוא הצר והמיצר כמ"ש מן המיצר קראתי יה וגו'.

ובזה יובן סולם המצרי אין לו חזקה שאף אם הי' רשע כל הימים ומוחזק ברשעו ולבסוף נתחרט ועשה תשובה מקבלין אותו א"כ לזה אין חזקה שישאר ח"ו בקליפה אבל לצורי יש לו חזקה במאמר חז"ל כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחט' וכמ"ש רגלי חסידיו ישמור וק"ל.

עוד יש לומר דאי' בש"ס דיומא ד' חלוקי כפרה שהי' רבי ישמעאל דורש וכו' וכנגדן יש ד' מדריגות התשובה וכמ"ש בעקידה פ' שמיני דבר שתשמישו בצונן די בשטיפה היינו עבר על מצות עשה ועשה תשובה כלים שנשתמשו בחמין בעי הגעלה היינו עבר על לא תעשה ועשה תשובה וכלים שנשתמשו ע"י האור היינו עבר על כריתות וכו' וכלי חרס בשבירה וכו' יעו"ש ובכתבי האר"י זלה"ה מבואר שהוא נגד ד' אותיות השם וז"ש הפושעים בי ותיקונו להאיר אותיות השם שהם ד' שליבות שיעלה בו והבן. וז"ש סולם שהוא מן יצרו הרע אין לו חזקה שאין צריך להתחזק מיד שבא לטמא פותחין וגם היא חנם משא"כ לצורי צריך להתחזק באשתדלותא רב ובטורח סגי וכמו שכתבתי בפסוק והאנשים וגו' וילאו למצוא הפתח ע"כ משל יעו"ש.

ובזה יובן האזינו השמים ואדברה ר"ל דברים שמיימים רוחנים צריך להטות אוזן מאוד להאזין אולי יכנס באזניו משא"כ בדברים גשמיים מן הארץ ממילא נכנס באזניו וז"ש ותשמע הארץ וק"ל.

והענין מבואר יותר בביאור שכתבתי בפסוק הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו בלא כסף וכו'. והענין מי שהוא צמא למימי תורה ומוסר יש לאומרו בלי משל ומליצה ואשר אין לו חשק לכסוף מוסר צריך להלביש בתוך משל ומליצה ואגב המשל ישמע פנימית המוסר וכו' והחכם ישמע מה שבתוך פנימית המשל משא"כ הפתי יסתכל רק בלבוש לזה צריך היה משה להזהיר האזינו השמים ואדברה שיאזין אל פנימיות המוסר ששייך לשמים שהיא הנשמה ולא אל הלבוש משא"כ שישמעו אל חומר ולבוש המשל והמליצה אין צריך שיזהיר עליו שישמעו כי ממילא ותשמע הארץ ארציות חומריות המשל והמליצה והלבוש שהיא אמרי פי משא"כ פנימיות המוסר הוא ואדברה שהשכינה דיברה מתוך גרונו והבן.