תולדות יעקב יוסף, קדושים

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וגו'. וי"ל מה קישור יש זה לזה. וכ"ת כדרשת חז"ל אם יאמר לך אביך חלל השבת אל תשמע לו וכן בשאר המצות וכו' ק' א"כ ה"ל ללמדינו זה בשאר מצות קלות ואז הי' נלמד במכ"ש בשבת החמורה משא"כ עכשיו ב' ק' לשון שבתותי שהוא לשון רבים ג' דהקדים כאן אם לאב ודרשת חז"ל ידוע.

ונראה לי דשמעתי בשם המגיד מו' מענדיל לתרץ קו' התו' במס' ביצה שהקשו על הא דאמרי' בש"ס עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והוא נגד הש"ס דאמרי' לוו עלי ואני פורע. וביאר ע"פ הש"ס אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות וכו' למה דוקא ב' שבתות ולא שבת א' ופירש כי אדם השלם צריך לשמור שבת בב' בחי' האחד בדברי' נוגעים לגופו וב' לנשמתו וביאר ע"פ משל למלך שנשבה בנו יחידו בשבי הקשה מכולם ועברו זמני זמנים ותוחלתו נמשכה מלפדותו ולהשיבו אל אביו וברוב עתים ושנים הגיעוהו מכתב אביו המלך לבל יתייאש שמה ושלא לשכוח נמוסי המלכות בין זאיבי ערב כי עוד ידו נטוי' להחזירו אל אביו ע"י כמה וכמה טצדקאות במלחמה או בשלום וכו' ומיד שמח בן המלך שמחה גדולה אפס שהי' מגילת סתרים ואי אפשר הי' לו לשמוח בגלוי מה עשה הלך עם בני עירו אל בית היין או שאר דבר המשכר שמחו ביין שמחה גשמיות והוא שמח באגרת אביו וכו' וככל החזיון הזה הוא מממש מצות עונג שבת אל הגוף שהוא החומר במאכל ומשתה כדי שיהי' פנאי להצדיק לשמוח שמחה ב' שהוא שמחת הלשמה בדביקו' הש"י כל היום לבל יסיח דעתו מקדושת ומורא השבת ק"ו מתפילין וכו'.

ובזה יובן קו' התו' כי מה שאמרו עשה שבתך חול ר"ל שבתך ולא של הקב"ה יעשה חול ולא יצטרך לבריו' בתענוגי הגוף הגשמי משא"כ שם אמר לוו עלי אז אני פורע כשיעשה לצורך שמחת הנשמה לשם הקב"ה אז הוא פורע וק"ל.

וז"ש אלו שמרו שני שבתות שני בחי' הנ"ל שבת להגוף ושבת לנשמה והכל קאי על שבת א' ודאי מיד נגאלין ודפח"ח. והנה שבת הנשמה שהוא לטהר מחשבותיו בדביקו' הש"י כל היום א"א כי אם שיהי' לו הכנה מיום ד' לקבל תוספת נפש שהוא מעולם עשיה מלכות המקנן בעשי' וביום ה' לקבל תוספת רוח מת"ת המקנן ביצירה וביום ו' לקבל תוספת נשמה ואז סיפק בידו לטהר בקדושת שבת כל היום משא"כ בל"ה וידוע משאחז"ל בברכו' גוזל אביו זה הקב"ה הנקרא ת"ת ואמו זו כנסת ישראל מלכו'.

ובזה יובן איש אמו ואביו תראו אז את שבתותי תשמרו בודאי ור"ל כשיכין א"ע לקבל תוספת נפש מאמו ביום ד' ותוספת רוח מאביו ביום ה' שהוא ת"ת אז יקבל נשמה ביום ו' ויש סיפק ויכולת בידו לשמור ב' שבתות הנ"ל בגוף ובנשמה וק"ל והכל קאי על שבת א' רק בב' בחינות האמור וא"ש והבן.

מצוה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם אל תפנו אל האלילי' ואלהי מסכה לא תעשו לכם. והספיקות רבו א' כפל דבר ואמרת ב' למה ב"פ זו נאמרה בהקהל. ודרשת חז"ל ידוע ג' איך אפשר שכל ישראל יהיו בגדר קדושים שהיא מדריגה עליונה ד' מה זה נתינת טעם כי קדוש אני כי מי יכול לדמות עצמו לקדוש ה' ה' מה ענין מצוה זו איש אמו ואביו תיראו אל פסוק קדושי' תהיו ו' פתח ביחיד איש וסיים בלשון רבים תיראו הרי כאן שנים ומה שדרשו חז"ל אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל תיראו הרי כאן שנים א"כ למה נאמר איש שזה סיפוק בידו וכו' ויש להקשות א"כ מאחר שאין סיפוק בידה למה נצטוית. והמפרשים פירשו דקאי על אלמנה וגרושה ז' ואת שבתותי תשמרו לשון רבים ב' שבתות. ח' מאי ענין זה לכאן. ט' אל תפנו ואלהי מסכה למה נסמכה זה אחר זה. והנה כתבתי ביאור זה במ"א ומה שחסר שם יבואר כאן.

ותחלה נבאר בקיצור סמיכת ב' פסוקים קדושים תהיו ואיש אמו ואביו תיראו כי יש איזה קוש' בפסוק קדושי' ויבואר בפס' איש אמו ואביו תראו כי נודע מה שהק' מהרש"א בש"ס דברכות דהקשה שם וכי יראה מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא וכו' והקשה מהרשא' הא אמר זה לישראל ואצלם לאו מלתא זוטרתי היא וכתבתי ביאר קושיא זו במ"א כי משה רבינו ע"ה פתת צינור היראה בעולם ואהרן פתח צינור אהבה כמו ר' חנינא שפתח שביל וצינור פרנסה ומזון בעולם כמו ששמעתי ממורי זלה"ה כל העולם ניזון בשביל חנינא בני דייקא. ובזה יובן אין לגבי דמשה זוטרתי הכוונה אותו הדור שהי' לגבי דמשה כשנפתח צינור היראה בעולם הי' אף להם זוטרתי ואח"כ בהסתלקות משרע"ה מן העולם לסתם צינור היראה ואז יראת ה' היא אוצרו והבן.

וא"כ ה"נ בגדר קדושה מה שהקשתי לעיל ואיך אפשר שכל עדת ישראל יהיו קדושים ולפי תירוץ הנ"ל לא ק"מ כי כשהיו כל עדת ישראל אצל משה אז הי' בנקל להם שיהיו כולם בגדר קדושים הנמשך להם מקדושת משרע"ה כמו שכתבתי במ"א שהקשו הקדמונים איך אפשר שכל ישראל היו כולם נביאים. ותרצו כי ע"י משרע"ה נמשך הנבואה לכולם כמ"ש ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו'.

ובזה יובן דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי כפל ואמרת אליהם הוא לשון השפעה כי בהקהל כל עדת ישראל אל משה אז ישפע מקדושתו אליהם שיהיו כולם בגדר קדושים כמו איש אמו ואביו תיראו שהי' זוטרתא למשה ודורו והבן.

אך להבין נתינת טעם כי קדוש אני ה' ושאר הספיקות נ"ל דאיתא בברייתא דאבות גדול התורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב שנאמר כי חיים וגו' ואומר רפאות תהי' וגו' ואומר עץ חיים היא וגו' ואומר כי לוית חן הם וגו' ואומר תתן לראשך וגו' ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ונשאלתי דהל"ל שנותנת חיים ללומדיה.

הגם די"ל כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה מ"מ קשה הל"ל העיקר ונ"ל דכ' הרמב"ן וחי בהם לפי כוונתו שרוצה חיים כך נותנין לו יש רוצה בחיי עה"ז ויש בחיי עוה"ב ויש רוצים לדבק בקדושתו ית' וכו'. ובזה יובן גדולה תורה שנותנת חיים הכוונה לפי כוונת עושיה שרוצה חיים כך התורה נותנת לו חיים יש חיי עה"ז ויש חיי עה"ב והבן.

ובדרך פנימי י"ל דכ' בספר הקנה לו חכמה ישכילו זאת שהכוונה שע"י לימוד החכמה ימשיך השפע ע"י לימודי ה' בחי' זאת שהיא מל' וכו' יעו"ש. ובזה יובן גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה כי ע"י לימוד התו' ימשיך חיים אל המלכות המקנן בעשי' כנודע וז"ש ט"פ ואומר להמשיך ולהשפיע השפע מן ט' ספירת אל מל' בחי' עשירי' כי ואומר הוא השפעה כנ"ל והבן והנה בגדר קדושה יש ג"כ כמה בחי' יש להתפאר שעי"ז יהי' לו חיי עה"ז ויש שכוונתו לחיי עה"ב. אמנם העיקר קדושים תהיו כי קדוש שכוונתו לחיי עה"ב. אמנם הביאור כתבתי במ"א והבן

ועפ"ז נבאר משנה באבות פ"ו כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנא' כל הנק' בשמי ולכבודי יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד להבין זה נ"ל דהקשה בזוהר למה ברא הקב"ה את היצה"ר שהוא עבד מורד באדוניו ומשני משל לזונה וכו' והנחש הי' ערום מכל חית הארץ אשר עשה ה' וקשה ל"ל אשר עשה ה' ונ"ל דכתב הרמב"ם תחבולת ההיתר נקרא ערמה וכו'

ובזה יובן וכו' אמנם דכתבתי במ"א ביאור מדרש נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים וכו' וכן כתבתי במ"א צא ולמד כי פרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל וכו' הרי שאין עושה שליחתו ית' ובאמת יענש עבור זו לעתיד כמבואר בש"ס דסוכה שלעתיד שוחט הקב"ה למ"ה וכו' יעו"ש.

אמנם שמעתי ממורי זלה"ה ענין שחיטת יצה"ר לע"ל שמוצי' ממנו הרע שהוא אות מ' ונשאר וכו' והוא שמו ית' וכו' ודפח"ח ונודע כי העה"ז נקרא עלמא דשקרא בעת שליטת היצה"ר עתה בזמן הזה משא"כ לעתיד שיתבטל היצה"ר ויהי' נקרא עה"ז ג"כ עולמו של הקב"ה.

ובזה יובן כל מה שברא הקב"ה בעולמו דייקא דהיינו לעתיד שגם עה"ז יתקדש בקדושתו ית' ונקרא עולמו של הקב"ה לא בראו אלא לכבודו משא"כ קוד' היצה"ר נגד כבודו ית' אבל עתה הוא לכבודו ית' שנאמר כל הנקרא בשמי דייקא שגם היצה"ר יהי' נק' בשמו ית' כנ"ל ולתכלית זה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וזש"ה ה' ימלוך לעולם ועד דהיינו לעתיד והבן.

מצוה איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אלי ה' אלהיכם. לבאר מצוה זו נבאר תחלה מצוה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. והספיקו' רבו תחלה הל"ל ויראת מאלהיך שהוא קודם לכל ואח"כ מפני שיבה וגו' ועוד דהל"ל ותהדר פני זקן. ונ"ל דהאלשיך פ' קדושים כתב שרים בידם נתלו שסמכו על כח ידם ופני זקנים לא נהדרו לשמוע דברי מוסר ועצתם וכו' אך שמא תאמר מאחר שדרכי מצלחת ל"ל לשמוע עצתם דדוקא בצר פקדוך לבקש עצה לנפשו לכך אמר ויראת מאלהיך שהוא מדת הדין בעוד שאני ה' מתנהג ברחמים ודפח"ח.

ולי נראה דבארתי פסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו. דהקשה בכ"מ דהרמב"ם כ' בהל' חמץ ומצה דמצות א"צ כוונה ובהל' שופר כ' דבעי כוונה. ומתרץ דבמעשה לא בעי כוונה דעכ"פ עביד עובדא משא"כ בקול וכו' יעו"ש ומהרש"א פי' ענין תואר קול יעקב לשון עקב והכנעה יעו"ש. וז"ש הקול צריך שיהי' קול יעקב הן קול בתפלה ותורה או קול שופר בעי הכנעה שאז אפשר לכוין ויצא משא"כ בעושה צדקה בידים מצות מעשיו' וכיוצא גם שיה' ידי עשו סגי דעכ"פ עביד עובדא וק"ל

ובזה יובן כי אלו השרים שהחזיקו ידי הזקנים לכך שרים בידם נתלו וסמכו על זה וזה הי' סיבה אשר פני זקני' לא נהדרו מאחר שהוא מפרנסו ומחזיק בידו וכמאמר חז"ל בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו וכו'.

ועפ"ז ביארתי פסוק וזאת התרומה אשר תקחו מאתם שאם יקח מהכלל גם שאינו נדיב לב שגילה הכתוב שסופו כך תחלה יקח זהב ואח"כ כסף ואח"כ נחושת יעו"ש אך דכל זה הוא מי שהוא ירא את ה' יראה חיצונית שהוא יראת העונש א"כ גם דדרשו חז"ל וירא' מאלהיך לרבות ת"ח כדמוכח מפסוק את ה' אלדיך תירא לרבות ת"ח היינו ג"כ שלא יענש א"כ בנותן צדקה ומפרנסו סובר שמגין זכותו עבורו שלא יענש משא"כ הירא את ה' יראה פנימיות שהיא עם אהבה גם לת"ח הוא ירא יראה פנימיות עם אהבה או גם שמחזינן בידו לא סר יראתו ואהבתו ממנו.

ובזה יבואר קו' מוהרש"א בפ"ב דשבת מאן דדחיל מרבנן וכו' מאן דרחים רבנן וכו' והקשה הא אהבה היא מעלה יתירה מיראה וכו' יעו"ש.

ולדברינו א"ש דאיירי ביראה פנימיו' שהיא קשורה עם אהבה שהיא למעלה מאהבה גרידא וק"ל

וכיוצא בזה כ' בס' עללות אפרים מאמר רצ"ט יעו"ש וב' מיני יראה א' נקרא אמא תתאה כמ"ש ויראת מאלהיך שהיא השכינה. וב' נק' חכמה עלאה אבא כמבואר בכתבי' יעו"ש. ובזה יובן איש אמו תחלה אח"כ אביו תיראו שיעלה ממדריגה למדריגת יראה פנימיות ואז את שבתותי שהם הת"ח שנקרא שבת דכולא שתא כמ"ש בזוהר וגם ערב שבת המוני עם מיכון לשבת לפרנס הת"ח שנק' שבת כנז' בר"מ שם תשמרו ליזהר בכבודם גם שיחזיקו בידם ואז אני ה' אלהיכם אהבה ויראה ביחד שהם ב' מדותי אלו הוי' אלדים כנודע וק"ל.

ובזה יובן מפני שיבה תקום וגו' דכ' החסיד מוהר"י יעבץ בפ"ג דאבות במשנה ר' חנני' סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלמה של מלכות שאלמלא מוראה איש את חבירו חיים בולעו. וז"ל כי המתייסרים מעצמן מועטים הם לכן הזהיר על המייסר מחוץ ואמר רעהו כי לא די שהגדול מחבירו בולעו כדגים שבים אלא רעה השוה לו בולעו ודפח"ח.

העולה מזה כי יש ג' מדריגות הטובה שבכולם המתייסר מעצמו וז"ש מפני שיבה תקום מעצמך קדם שיבה דילך וכו' מדריגה ב' ששומע עצת זקני' בתורה ומוסר ומתייסר וחוזר בו וז"ש והדרת פני זקן מדריג' ג' על המתייסר מבחוץ שהיא מוראה של מלכות וז"ש וירא' מאלדיך שהיא מוראה של מלכות כמפורש בכתבי' הוי מתפלל בשלומה של מל' והבן.

מצוה לא תעשו עול במשפט

מצוה בצדק תשפוט עמיתך. וי"ל הא תרי"ג מצות מוטל החיוב על כל א' מישראל לקיימן וא"כ זה שאינו דיין אינו בכלל ב' מצות הנ"ל וחסר ממנו ב' מצות מתרי"ג ועו' כיוצא בזה. ונ"ל דאי' במשנה פ"ג דאבות ר"א איש ברתותא אמר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך וי"ל דהא דדוד ל"ל וגם לכאורה הוא כפל גם לשון ידך הוא פורעניות כמו יד ה' נגעה וגו'.

וי"ל דאי' במבחר פנינים המכונה לחכמי פליסופיא בשער אמונה וז"ל אמרו לחכם למה אין אנו רואים בך סימן דאג' אמר להם מפני שלא קניתי דבר ופקדתיו ודאגתי עליו ר"ל לא קניתי לי מאומה רק הכל מה שהי' לי הי' מתת אלדים בידי ואם יקחנו מידי לא אדאג עליו כי ה' נתן וה' לקח עכ"ל. ופי' בספר חסידים סי' קך"ג ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל שבאמת אינו קנינו ומעשיו של אדם רק שהקב"ה נפרע מן האדם כאלו הי' מעשהו של האדם אך שבאמת הכל של הקב"ה וגובה מבעל בנים בניו ומעשיר עשרו וזה חסד גדול שמשלם לו גמול בעה"ז כדי להביאו לעה"ב יעו"ש.

נמצא הקב"ה גובה שלו משלו היש חסיד גדול מזה והטעם באמת הוא שנחשב כאלו האדם מעצמו נותן ולא שהקב"ה לוקח מעצמו וגם מה שנחשב לצדקה לאדם כאלו נותן לו משלו ולא משל הקב"ה הוא ע"ד שכ' האלשיך בענין הצדקה כך הוא כאן ביסורין שמקבל מאהבה כאלו הוא נותן מעצמו וגם שהי' החזרה ליד הקב"ה בשמחה כמו שניתנה לו בשמחה וקבלה בשמחה וז"ש ר"א איש ברתותא תן לו משלו שאם פגעו בך יסורין בגופו או בממונו תהא מקבל בשמחה כאלו אתה נותן לו מעצמך.

וז"ש תן לו משלו שאתה ושלך שלו ומה שנחשב לך לכפרת עון וקבלת שכר לעה"ב הוא על כי אתה מקבל בשמחה כאלו אתה הנותן מעצמך ואינו לוקח מעצמו וזה נרמז בדוד ב' בחי' אלו כי ממך הכל ר"ל שיהי' בשמחה כמו בקבלת הדבר ההוא ממנו ית' כי ממך הכל ומידך נתנו לך כך כשפגע באדם יד ה' יהי' בשמחה ואז נחשב כאלו הם בני אדם מעצמו נתנו לך משלהם.

ובזה יובן מצוה הנ"ל לא תעשו עול במשפט ר"ל על משפט העליון לא תראה פנים עצבות כאלו נעשה עול ומשפט מעוקל ח"ו מלמעלה כי הלא הכל שלו ויהי' בקבלת השמחה כמאמר החכם הנ"ל.

וז"ש ג"כ בצדק תשפוט עמיתך כי הקב"ה נקרא רעך ועמיתך שתראה אשר משפטו בצדק ומשפט וחסד גדול כאמור וזה יהי' המשך הפסוקי' בפ' האזינו בתוארי הש"י הצור תמים פעלו דק' הא הצור הוא מדת דין הקש' ותמים הוא מדת החסד אברהם שנק' תמים וגם צדיק הוא מדת הצדק המשפט וישר הוא לפנים מהשורה ואיך שיתוף ב' מדות אלו יחד הא כשיש דין אין חסד וכקו' הש"ס על מדת חסד ואמת עד דמשני תחלה אמת ואח"כ ורב חסד וכן הקשה ר"א ולך ה' חסד וכתיב כמעשהו יעו"ש בר"ה.

ועוד דתחלה איירי בתוארי השם ואח"כ אמר שחת לו וגו' ופי' התרגום על ישראל וז"א לפי המשך הפסוקי'. ולפי הנ"ל א"ש שהודיענו מרע"ה כי במקום המשפט והדין שמייסר האדם על עונותיו הכל הוא חסד.

וז"ש הצור תמים פעלו ר"ל הצור שהוא הדין והיסורין הוא פועל במדה של תמים שהוא חסד והוא כי כל דרכיו משפט ור"ל אף כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול שאין נושא פנים ועל כל דברי האדם יביאנו אלדים במשפט מ"מ צדיק וישר הוא שזה הצדק והדין הוא ישר לפנים מהשורה.

והוא שחת לו ור"ל מה ששחת ומייסרו לו לאדם באמת הוא לו לעצמו כביכול כי הכל שלו ומשלו הוא לוקח לא בניו כי אינו של בניו. מ"מ מייחס החסרון והעונש מצד מומם כאלו החסרון הוא להם משלהם וכל זה הוא מצד היושר וחסד לפנים משורת הדין רק שהם דור עקש שמעקשין היושר ומעציבין ואינם מקבלין באהבה וז"ש הלידו"ד תגמלו זאת ופי' רשי' לפניו אתם מעציבין וכו' הלא הוא אביך קנך וכל המשך הפסוקים זכור ימות עולם הכל על דרך זה וק"ל.

עוד י"ל בצדק תשפוט עמיתך ע"ד שזכרתי בפי' הפסוק הושיעה ה' כי גמור חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שנדרש מסיפא לרישא ומרישא לסיפא כמו ששמעתי בשם המנוח מוהר"ר ליב פיסטנר יעו"ש וה"נ קאמר שהחסיד כשרואה כשלון מעשה הדור יתלה בעצמו לפי שגמור החסיד חסידתו לכך פסו אמונים מבני אדם. ובני העולם כשרואין כשלון מעשה הצדיק וחסידי הדור יתלו בעצמן ויתנו לב לשוב ולפרש הפסוק כי גמיר חסיד לפי שפסו אמונים מבני אדם וז"ש בצדק תשפוט עמיתך שידון לכף זכות כל א' את עמיתו ראש הדור לבני דורו ובני הדור לראשי הדור וזה יתן לב לתקן את עצמו כדי שיתוקן בני דורו וכן בני הדור יתנו לב לשוב כדי שיזכה ראש הדור למעלת יתירה עבור זה.

ובזה יובן תן לו משלו ור"ל ע"ד כלום נתתי לך גדולה אלא עבור ישראל וכו' ועיקר רבות הגדולה עבור ישראל רבתי בדעות שיהי' לו דיעה והשכל שיוכל להנהיגן וללמדן משפטי האמת והצדק כמו שאמ' שלמה ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הקשה וכו' תן לו משלו שאתה ושלך שלו ומשלו תלמדנו ותיישרנו ובזה יש מוסר גדול לראשי' שלא יתנהגו בא' מך"ד המעכבין את התשובה וא' המתגאה על הציבור שלא לש"ש וכו' ולפי הנ"ל שכל גדולתו וחכמתו אינו משלו רק משלהם ובזה נקל לו להנהיגם לש"ש כי ככה גם הם יאמינו ויאמרו שהשפעת חכמת תורתם והצלחתם הוא ע"י צינור שנשפע בראשי הדור וז"ש בצדק תשפוט עמיתך וק"ל.

וזה יהי' כוונת המשנה בפ"ב דאבות רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ור"ל שכל שהאדם המיוחד כל שיושפע בו דבר שהיא תפארת לעושיה כגון גדולה וחכמה ועושר יבין לאשורו שהתפארת הזה נמשך לו מן האדם לא זכות עצמו גרמה לו זה רק מן הראשי חכמי הדור נמשך זה שפע חכמה ועושר לכל בני דורו וכמו שמצינו ברבי פרידא או שיחי' ת' שנה או שתזכ' את' וכל בני דורך לעלמ' דאתי ויהבי לי תרתי וכו' וה"ה הראשי הדור יתנו לב להבין שזה החכמה והגדול' הוא עבור בני דורו וזה הוא ודאי דרך הישר לכולם בין לראשי הדור בין לבני דורו וק"ל.

ובזה תבין מ"ש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' דכ' במשנה פ"ד דאבות בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה וכו'. ששכר מצוה מצוה וכו'. שהוא תמוה מה זה שאמר ששכר מצוה מצוה הגם לפי מ"ש לעיל בפ' המשנ' תן לו משלו יובן זה ג"כ כי כמו שנרא' חסדו יתברך בגמול העונש שלוקח משלו כן בשכר המצוה שעושה אדם משלו יתברך כנז' במד' מי הקדמני ואשלם וכו'. כשעוש' צדק' הוא משלו ית' וכן למול בנו וכיוצ' ומצו' התלויה בבית ובשדה הכל ממנו יתברך ומה מקום ליתן שכר מ"מ עיקר השכר הוא לפי השמחה ששמח בעסק המצוה והתורה והתפלה וכן שמעתי ממורי ששכר מצוה מצוה שאין לך שכר גדול מזה ממה שיש לו תענוג ממצוה עצמו בעשותה בשמחה שהוא גדול אף אם לא היה שכר יותר די הגם שבאמת יש שכר עד אין תכלית על מצוה שעושין בשמחה אך דאיתא ברז"ל ששכר מצוה מצוה הוא שנמשך לו מזה עוד מצוה לעשותו כמ"ש שמצוה גוררת מצוה וכו'.

אך קשה דא"כ כפל התנא לשונו במתני' הנ"ל דנקט שניהם מצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה וכו' ונ"ל דמצאתי כתוב בהרמב"ם ה' תשובה פ"ט בענין השכר והעונש שהוא לעה"ב ומ"ש בתורה אם בחוקתי תלכו וגומר שיש טובת עה"ז הענין כך הוא שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בה תמיד אז יסיר ממנו כל דברים המונעים כגון רעב וחולי וישפיע בנו כל טובות עה"ז המחזיקים ידינו לעשות התורה שובע ושלום כדי שנשב פנויים ללמוד ולעשו' המצו' ונזכה לעה"ב ובהיפך שישמן ישורן ויבעט יסיר כל טובת עה"ז כדי שלא יקנו עה"ב ויאבדו ברשעם. וכמ"ש ועבדת את אויביך תחת אשר לא עבדת את ה' וכו' יעו"ש.

א"כ אף שבעצם אין ראוי לשכר על המצוה שכל זה הוא משלו ית' מ"מ על שמחת המצוה ית' יתן לו שכר וא"צ לשכר יותר כשיתן לו פנאי לעשות עוד מצוה וידע האדם שיבקש שלום ועושר כדי שיהי' לו פנאי לעשות עוד מצוה ולא לתקות שכר אחר עה"ב וכיוצא שאין זה מאהבה כמ"ש הרמב"ם שם בפי' וכו' וא"כ ב' פירושים הנ"ל אמת כשיש לו תענוג ושמחה גדולה בעשי' המצוה אשר אין האד' מבקש שכר אחר רק די לו בתענוגי המצוה אז משפיעי' לו טובת עולם הזה לא בתורת שכר רק שיהי' לו פנאי לעשות עוד מצוה גם שסוף עה"ב לבוא ג"כ בהכרח.

וז"ש שכר מצוה מצוה ר"ל המצוה עצמה הוא שכרו שמתענג בו ואז ג"כ יזכה ממצוה זה עוד מצוה אחרת לעשותה. וזה שאמר בן עזאי הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ור"ל אלו הי' אדם עושה המצוה לתשלו' שכר הי' מקום להדר אחר מצוה חמורה לעשות' שיהי' שכרה מרובה מה שאין כן כאן באבות מילי דחסידות הוא לעשות המצות לשם פועלן לא לתקות השכר שאין זה לשמה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל וא"כ עיקר המצוה הוא הזריזות והשמחה.

וז"ש הוי רץ למצוה קלה כי שמחת המצוה קלה תגרור המצוה חמורה ובורח מהעבירה אפילו קלה פן תגרור החמורה חס ושלום. וכמו שאמר שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה אך שלא תטעה בזה כי הרי מצינו לפעמים גם הרשע עושה מצוה ואינו גורר' למצוה שני' ושני' לשלישי' וכן כסדר הזה עד שיהי' צדיק או הצדיק לפעמים נזדמן עבירה לידו ואינו גוררת לב' וכו'

ולבאר זה ביאר כוונתו ואמר ששכר מצוה מצוה שלא דיברה כאן במתים רשעים שעושה מצוה כפורע חוב ופורק עול המצוה ממנו ועוש' מצו' אנשים מלומדה רק ששכר מצוה שיש לו הוא המצוה עצמו שיש לו תענוג בעשי' המצוה שאם לא הי' לו שום שכר רק זאת המצוה עצמה שמתענג בשמחתה די לו בשכר זה אז השמחה של המצוה גוררת עוד מצוה אחרת וכן עבירה שנזדמנה לצדיק ומצטער בה ושב עלי' מיד אינו גוררת אחרת כי אם לרשע שמתענג בעבירה גוררת לו אחרת הבא לטמא פותחין והבא לטהר מסייעין. ובזה נבאר הנ"ל דודאי יאחז צדיק דרכו לאט לאט שיהי' תחלה סור מרע ואח"כ ועשה טוב ואח"כ יכנס לגדר צדיק ואח"כ יכנוס לפנים מהשורה שיהי' ישר וכמ"ש ישר יחזה פנימו משא"כ אם יאחזו דרך החסידי' שלא בהדרגה ויעליגו עליו ויהי' סבה לפרוק הכל וז"ש איזה דרך ישרה ר"ל שיבוא למדריגות ישר אינו בפעם א' רק תחלה צריך שיראה שיהי' תפארת לו ותפארת מהאדם והו' כמו שכתב במד"ש כגון זה שמניח ב' זוגות תפילין דרשי' ור"ת שאם יעשה זה הקל שבקלין אף שהוא מצוה ותפארת לעושי' מ"מ אין לו תפארת מהאדם שמעליגים עליו רק יאחז תחלה בתמימ' עד שישוב למדריג' ישר אך כל זה הוא בדבר שהוא בפנים מהשורה אבל מה שהוא מצוה מהתורה הוי זהיר במצוה קלה וכו' שאל תניחנה מלעשותה מפני המלעיגים שיאמרו ראה זה מהדר אחר מצוה קלה וכי חסיד הוא דז"א דאתה יכול להשיבן שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה שתניחה מפני המלעיגים כנגד שכרה שתרויח מהם בהנחת המצוה לכך אל תחוש להם והזהר ועשה לשם פועלן ואז תשכיל וק"ל.

ובזה מדוקדק לשון שאין אתה יודע כי הוא ללמוד מה שתשיב למלעיגים ודי בזה.

ונחזור לענין הנ"ל בביאור מצוה בצדק תשפוט עמיתך כנ"ל וכן מצאתי בס"ח סי' קי"ג אם ירננו על צדיק שמקר' רע קרהו תדע שהוא בעון הדור שנא' משיח ה' נלכד בשחיתותם וכו'. א"כ קאמר בצדק תשפוט עמיתך תחלה קאי על הקב"ה דלא עביד דינא בלא דינא אף בעונש הצדיק. ושמא תאמר יש לחשוד הצדיק שאין תוכו כברו לזה יש לפרש ג"כ בצדק תשפוט עמיתך שהוא באמת צדיק בדינו רק שהוא נענש בעון הדור וכן הצדיק ישפוט בצדק הדור שהם נענשין עבורו ויתחברו שניהם יחד לשוב כאחד שהם חיבור הגוף והנפש שתחלה יקשט א"ע שיעשה מהגוף שלו נשמה שיתהפך מחומר אל הצורה וכמו שעשו בפרט כך יעשו בכלל אם אנשי דורו שהו' הנפ' והצור' ובני דורו הם גופו וחומרו ויראו הם ג"כ להתחבר עם הנפש שלהם אז בנקל נתהפכו ונעשו מחומר צורה וזה נ"ל פי' המשנה הלל אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי והוא תמוהו.

וי"ל דרמז כאן מוסר גדול על ראשי הדור כמו הלל שהי' נשיא ישראל איך יתנהגו עם בני דורם וגם מוסר לבני דור איך יתנהגו עם ראשיהם לכך כפל במלת שונות.

והוא אחר שכל העולם הם קומה שלימה פרצוף אחד בסוד עולם שנה נפש ומה שיש בפרט באדם יחידי כך הוא בכלל וכמו שיש באדם פרטי חומר וצורה כך הוא בכלל עיר או מדינה הראשי עם הם הצורה והנשמה של בני דור ובני הדור הם החומר של הצורה לכך דרשו בש"ס דעירוכין זה דור דור ודורשיו שהדור לפי דורשיו ודורשיו לפי הדור כי לפי זכות ובהירות הנשמה כך הוא זכות הגוף שאם הנשמה עכורה הגוף יותר עכור וההיפך בהיפך לכך משה שהי' סוד הדיעה לכן בני דורו היו ג"כ דור דיעה וכן בכל דור ודור הוא בערך בחי' זאת לכך אם רוצה לתקן הכלל צריך תחלה תיקון הפרט בתיקון עצמותו שיעשה מחומר שלו צורה ואז ממילא נתעורר בהם שהם כלולים בו ג"כ התעוררת תשובה ובנקל יוכל לתקן דורו שיעשה מחומר שלהם צורה וכאשר כתבתי בחיבורי על ש"ס דעירוכין תמה אני אם יש בדור הזה מי שיקבל תוכחה וכו' כי כשמוכיח את הרבים ואינו כולל א"ע בתוכחתו אין עושה בהם רושם וכן שמעתי בשם מורי בענין התפלה וכוונתה ויחודים שצריך לקשר א"ע בהם וידוע שהוא עולם קטן ובהתעוררת דלמטה יתעוררו למעלה למעלה וישפיעו למטה עד מדריגתו של זה האדם המכוין זה ומקבל משפע' וכו'.

ואמרתי שזה פי' הפסוק בפ' התשובה דנצבים כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא ממך וגו' לא בשמים הוא וכו'. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ור"ל כי המצוה הזאת התשובה והתפלה בכוונה וביחודים אינו דבר מפורש ומובדל ממך כי הוא בך בעצמך וז"ש לא נפלאת ממך כי לא בשמים היא ר"ל שתכוין הכוונה למעלה בשמים וכאילו אינם בך כאלו הוא דבר נבדל ממך דזה אינו רק בפיך ובלבבך לעשותו כשתעשה היחוד בפיך בלבבך בך בעצמך לעשותו אז ממילא נתעורר ונעשה מיד למעלה והבן זה כי הוא פנה ויתד שהכל תלוי בו בין בתורה ותפלה ותשובה בין בעצמו בין באחרים וע"ד שזכרתי

וזה שרמז הלל נשיא ישראל בצחות לשון רמז מוסר לעצמו ולבני דורו וממנו ילמדו כל דור ודור ודורשיו כי נודע שיש מדה ראשונה הנק' אין וכנז' באדר' היש ה' בקרבנו אם אין ומדה ומדה אחרונה נק' אני ואותי' דדין כאותי' דדין בסוד אני ראשון ואני אחרון וכל מה שיש בעולם של מעלה יש בשנה ובנפש האדם שיכול האדם לתקן ולעשות ממדה אחרונה שתהי' ראשונה כי מן אותיות רשע שהוא המיתה מדריגה אחרונה כשחוזר בתשובה נעשה שער אשר צדיקים יבואו בו וז"ס כפשע ביני ובין המות וז"ס אין בין חמץ למצה אלא משהו ואין כאן מקומו.

וכמו שיכול האדם לעשות זה בפרט מן הגוף וחומר שלו שהוא הפחות שבמדריגות יכול להפכו אל מדריגות צורה שהיא ראשונה כך יכול לעשות בכלל לעשות מן רשעים להפך לאותיות שערים שצדיקים יבואו בו רק שאין בכלל אלא מה שבפרט שבתיקון הפרט את עצמו שהוא ראש כולל בני דורו אז בנקל יכול לתקן בני דורו שהם איבריו וחומר גופו וז"ש אם אין אני לי ר"ל כשאין אני בעצמי מתוקן תחלה להפך מחומר אל הצורה שיתהפך ויעשה אין מן אני.

וז"ש לי ר"ל בעצמי תחלה א"כ מי לי ר"ל א"כ מי מאחרי' שיהי' לי שיתקרבו לי ויתהפכו לבחינתי אחר שלא תקנתי הדבר תחלה לי ר"ל בקרבי לעשות מן החומר שלי צורה בעצמי בקרבי בגופי ונשמתי כ"ש שא"א לתקן אחרי' לכך צריך תיקון את עצמו תחל' ואח"כ את אחרי'

אך אם תיקון א"ע ועשה תשובה על חטאיו הנודעי' לו לפי רז"ל ובני דורו אינם חוזרים בתשובה ועומדים לעצמם כאלו הם נפרדים ממנו הוא בשביל א' מן ג' סבות והוא כוונת המשנה באבות פ"ב הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך וכו' ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכו' ואל תאמר שא"א לשמוע שסופו להשמע וכו'.

והוא דמניעת תיקון ראשי הדור את בני דורו הוא על א' מסבות שנזכר או שלא תיקון את עצמו תחלה והוא כולל לכל בני דורו. או שאינו עם בני דורו בסוד זווג ראשון רק זווג שני כנודע מכתבים שכל מאכלי אדם ועם ביתו ומשא ומתנו ודורו וזווגו הכל באין עם האדם בתולדתו מנצוצין שלו זכה האדם במעשיו הטובים ונזדווגו ונזדמנו לו נצוצין שלו ששייכין לו בתולדותו לתקנם וזה נקרא בסוד זווג ראשון ונעשה לו עזר שעוזרים לו בדביקות הש"י לעמוד על משמרתו ועבודת ה' ואם לא זכה אז הוא כנגדו שנזמדנו לו נצוצין אחרים במאכלו וח"ו מחטיאין אותו כמו שנעשה ליוחנן כהן גדול שנעשה לסוף פ' שנים צדוקי ע"י אכילתו בקדשים בלא כוונה שנזדמן לו ניצוץ א' והחטיאו וכן באשתו שהיא רעה ובני דורו שהם סרים ומרים נגדו בסוד זווג שני והם כנגדו ובתיקון מעשיו אז כשם שאישה רעה מצוה לגרשה ויבקש זווג הגון כך ילך מעיר הזה דביש לי' בהא מתא ליזל במתא אחריתי. כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' דיעות אולי יזדמן לו זווג ראשון או שהגלות עם התשובה מכפר עונו וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו שיהיו הראשונים סרים למשמעתו ויתחבר הגוף עם הנפש כאחד ויהי' נעשה מן זווג ב' ראשון.

והנה יש עוד בחי' שהוא אפשר שתיקון מעשיו ואינו צריך לחזור ולשוב עוד ומ"מ א"א להחזיר למוטב את בני דורו כי לא בדעת ובהשכיל עשה תשובתו כי טעה בזה משאחז"ל יקשט את עצמו תחלה ואח"כ יקשט אחרים וסבר שיש זמן בין קישוט שלו לקישוט אחרים כאלו אחרים הם נפרדין ממנו וקישט א"ע תחלה לבד ולא נתכוין לכלול אותם עמו לכך נשארו באמת נפרדין לעצמן אבל צריך עכשיו כשהוא בקישט את עצמו לכלול ג"כ את בני דורו אתו עמו ואז בנקל יכול אח"כ לתקן אותם ולהחזירן למוטב. וז"ש הלל וכשאני לעצמי ר"ל כשכוונת קישוט את עצמי הוא רק לעצמי בלא שיכלול אתו עמו את בני דורו א"כ מה אני ר"ל שוב א"א לתקן אחרים ג"כ אחר שהוא הפרידן מעצמו לכך אם לא עכשיו אימתי ר"ל מיד בקישוט א"ע יכוין ג"כ לכלול כל נצוציו שהוא כל בני דורו ואז טוב לו ולהם סלה וק"ל.

ועפ"ז נ"ל להבין פי' ש"ס דיומא גדולה תשובה דמוחלין לו ולכל העולם והקשה הריף ומוהרש"א וכו' ולדברינו א"ש וק"ל. ומה שרמז כאן פי' הלל תשובה ור"ל במפורש במשנה פ"ב וז"ש אל תפרוש מן הציבור כשתעשה שיאמר האדם מה לי לדאוג על הציבור ארא' לקשט א"ע לכך אמ' דזה אינו כי באמת כל ישראל הם אחדו' א' זה חומר וזה צורה וכמו שהחומר שהו' הגוף צריך הנשמ' כך צריך הנשמה אל הגוף לכך אל תפרוש מהם ותתחבר עמהם להשגיח עליהם בעין חמלה להחזירן למוטב ושמא תאמר אני איני פורש מהם הם פורשין עצמן ממני והם מנגדים לי בכל דבר לכך אמר אל תאמין בעצמך ר"ל מה שאתה בעצמך שנפרשו ונבדלו ממך תדע שזה סבת עונך ואעפ"י שיודע אתה שאינך חוטא לפני המקום אל תאמין בעצמך ר"ל מאחר שאתה רואה שאתה כשאר גלמוד מהם ואתה רק לעצמך זה אות ומופת שאל תאמין בך וז"ש אל תאמין והראי' שאתה בעצמך כי ברצות ה' דרכי איש הלא גם אויביו היו משלימין אתו אלא ודאי שאינך מתוקן עדיין ואחר שאמר רמז מוסר לחכמי וראשי הציבור שלא יפרוש מהציבור חזר והיסב פניו אל הציבור להוכיח אותם איך יתנהגו עם ראש הדור לבל יפרשו את עצמן ממנו בכל דבר כי הנזק גדול להם כפרישות הגוף מן הנשמה וכו'.

ואם נפשך לומר שאתה פורש ממנו מחמת שאין דרכיו ומעשיו ישרים בעיניך לכך אמר אל תדין את חבירך עד שתגי' למקומו בשלמ' אם אתה היית במדריגתו לעשות כל מעשיו הטובים אז היית יכול לדונו כך או כך במדה א' שנראה לך גרוע או בב' וג' מדות אך מאחר שאתה אינך בגדרו ומקומו שהוא בחי' נשמה ואתה בחי' הגוף וחומר ואין החומר יכול לדון את הנשמה לזכות או לחובה. ואם אתה פורש ממנו לא לגדר מואסך בו רק לפי שהו' מזהיר על דברי' שא"א לאדם לעמוד בו כי לא ניתנה תור' רק לאוכלי המן משא"כ לאיש טרוד בפרנסת אשתו ובניו ויש עליו עול מסים וארנונו' לזה אמר ואל תאמר דבר שא"א לשמוע שסופו להשמע ור"ל חזר הלל והשי' פניו אל ראשי הדור שיאחז צדיק דרכו לאט לאט ולהיישיר את העם בהדרגה משא"כ שאם יחמיר עליהם אף שבשעת מעשה נשמעו דבריו מ"מ אין סופו להשמע יהי' סיבה שלא ישמעו כלל וכו'.

וז"ש אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע רק בהדרגה ואז שסופו להשמע ואח"כ חזר והשיב פניו אל הציבור ואמ' אף שאמרתי לראשי הדור שיאמרו לך ובהדרגה כדי שסופו ישמ' כל זה אמרתי לו בדרך עצה בשביל חלושי הדעת נשים ועמי הארץ שאם לא ירגילנו בהדרגה יפרוק עול מכל וכל אבל אתה החכם והמשכיל אשר נקרא איש שהוא זריז ונשכר שעושה תשובה מיד בבחרותו כשהוא מוצא ומצוי ראוי לעסוק בתורה ומע"ט כל זמן שאתה יכול כי אם אתה ממתין על הסוף שסופו להשמע אין זה דרך המובחר.

וז"ש אל תאמר לכשאפנה אשנה שלא יהי' סבה לבטל הכל שמא לא תפנה או יאמר ע"ד שכ' האלשי"ך כי באים הרהורי תשובה לכל אדם ובעת יחם לבבו ורוצה לנדור ולהזיר את עצמו מכל עניני עה"ז אז בא היצה"ר ואמור טוב עצתך רק תחלה תגמור עסק משא ומתן זה שיהי' הכנת פרנסתך ואח"כ תעשה מה שלבך חפץ וכוונתו לדחותו רק משעת חימום וכו' לא תאבה לו ולא תשמע אליו רק מיד בעת חימום ידור נדר ויעשה וכו'.

וז"ש אם שהזהרתי לראשי הדור שיאמרו לך רק מה שסופו להשמע ולא מיד אבל אתה שיודע בעצמך כי יחם לבבך ובוער בקרבך אהבת ה' אל תשמע ליצה"ר האומר לכשאפנ' אשנה שמא לא תפנה כי היצה"ר רוצה רק להדיחך מעת חימום רק מיד חזק ואמץ וה' יהי' בעזרך.

וז"ש הלל ג"כ במשנה הנ"ל אם לא עכשיו אימתי וק"ל איברא דיש במשנה אם אין אני לי וכו' דבר פנימי וגם להבין מ"ש בזוהר פנחס לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני אמאי כדי שתתחסד עם אני דאתמר ב' אני והו ווי למאן דאפריש אני מן הוא הה"ד כי אני אני הוא אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא וכו'.

לבאר זה לפי ענין הנ"ל הוא דאי' עוד שם דף רמ' ע"א פתח ואמ' שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' רודפי צדק אינון דאזלין בתר מהימנותא רודפי צדק ודאי אינין דאזלין בתר מהימנותא רודפי צדק ודאי אינון מבקשי ה' אי בעיתו למנדע מהמנותא ולאחדא להאי צדיק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמי' על דא אבל הביטו אל צור חוצבתם וכו' וכבר שמעתי פי' מאמר זה ממורי הוא ענין כלל גדול בעבודת ה' וכעת נשכח ממני כולו. ונראה מ"מ להעלות מעט קט ואיני יודע אם הוא בכללו' דבריו או לאו והשי' יצילינו משגיאו' והוא שכבר נזכר שכל תפלות האדם יהי' לתועלת השכינה שהיא נקרא תפלה ששואלת ומתפללת מדודה למלאות חסרונה וכל מה שנחסר לאדם הכל הוא בשביל החסרון שבשכינה וצריך האדם שיתפלל למלא חסרונ' שמה ובתיקון למעלה ממילא נמשך למטה שגם שם היא א' מאיברי השכינה כי מלכותו בכל משלה ואין לך מקום פנוי ממנה.

אך הלב יודע מרת נפשו שאין כל העתים שוות שאם ח"ו יש לאדם איזה צער גדול ותפלתו הוא על עצמו ואינו משים על לבו שצער זה הוא בשכינה ויותר הי' ראוי להתפלל עלי' כי ממנה פנה ויתד שהכל בה או שהוא מתפלל ובתוך כך נזכר שצריך להניח את עצמו ולהתפלל על השכינה רק שאינו יוכל להתאפק על צער עצמו ואם יאמר שהוא מתפלל על השכינה ובוחן לב הוא ה' היודע שאין זה אמת אפשר שח"ו נדחה מכל וע"כ יתפלל בפשוטו לפי מה שהאדם הוא במדריגה בעת ההיא רק שיהי' פיו ולבו שוין כי דובר שקרים לא יכון וגו' וכן שמעתי מפורש מפי הרב המגיד מו' מנחם מענדל ודפח"ח.

והנה בחי' פתוחה הוא נקרא מלכו' בלחוד משא"כ כשמייחד השכינה בהקב"ה בתפלתו ע"י שנותן לב שזה היא השכינה המתפללת אליו ית' אז הוא דבוק אל חיים שז"א נקרא חיים משא"כ מלכו' נקרא רגלי' יורדת מות וכשמייחד מלכו' ע"י יסוד צדיק הנק' חי אז הוא ג"כ נדבק שם בחיים.

א"כ ז"ש שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' דלא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא המתפללין על עצמן רק איזה חסיד המתחסד עם קונו וז"ש רודפי צדק מבקשי ה' דאינון צדיקיא שליחא דמטרוניתא הן וכאלו הם מבקשין אל ה' עבור צדק לייחד שכינתא בהקב"ה וז"ש הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור וכו' והבן.

וז"ש דוד שמרה נפשי כי חסיד וכו' ר"ל שתשמרני מן הצער שלא ירד על המדריגה פחותה הנ"ל כי חסיד אני אמאי ר"ל לא לתועלתי רק כדי שאוכל להתחסד עם אני שיהי' תפלתי עבור השכינה לייחד אני עם הו"א משא"כ כשאדם בצער א"א לתפלל ולייחד בדרך זה כנ"ל.

וז"ש כי יש ב' מדריגות והוא אני ר"ל מלכו' בלחודא כתפלת המוני עם ויש עוד בחי' תפלה לשלומי אמוני ישראל וז"ש אני הוא ר"ל שמייחדין בתפלתן אני עם הוא שהוא יחוד ה' עם ו' ועתה ביאר הפסוק עצמו טעם דבר זה כי יש הפרש גדול בין ב' מדריגות כהפרש בין מות לחיים כי אני אמית ר"ל כשהוא בלחודא נקרא מיתה משא"כ בחיבור ו' אחי' וז"ש ואחי' ר"ל ו' אחי' כנ"ל.

וז"ש מחצתי ר"ל דקאי על אני בלא ו' שנזכר בריש פסוק. משא"כ כשהוא בחיבור ו' ואני ארפא לכך שפיר הוצרך דוד להתפלל שמר' נפשי שלא אבוא למדריג' פחותה הנ"ל שהוא מקום מיתה ח"ו.

והנה יצא תועלת שאם לא יכול האדם לעלות במעלת רמות וע"כ מתפלל בהדרגה זו וכשנזכר שהוא במדריגה כ"כ עד מקום המות ח"ו ונפלה עליו אימה ופחד אז נתייחד יראה עם נורא ונעשה ג"כ ייחוד והש"י יכפר אם שגיתי.

וזה צחות לשון הלל אם אין אני לי מי לי וכו' שאין זה לשון בתמי' כפי פשט העולם רק הוא בניחותא אם אין אני לי ר"ל אם אין התפלה הנקרא אני כנודע לי ר"ל לתועלת עצמי רק כאלו השכינה היא המתחננת ומתפללת מהקב"ה דהיינו יחוד קב"הו אז מי לי כי יש מדה הנקרא מי שהוא בינה הנק' אלדים חיים והוא חיי המלך שממנה החיים ואחר שקשר את המלכו' אל הקב"ה שהוא החיים הנמשך לו מוחין מבינה הנק' חיים אז ממילא גם לי נמשך חיים כי אי אפשר בל"ה אף שלא נתכוין לעצמו משא"כ כשאני לעצמי ר"ל כשהתפלה הוא לעצמי שהיא מדריגה פחותה הנ"ל לתועלת עצמו מה אני וכו' לכך יש לאדם שהוא במדריגה זו להיות ירא וחרד על עצמו ואז נתעלה וז"ש ואם לא עכשיו אימתי והבן.

ועל פי הנז' לעיל נ"ל לבאר מתני' דפרק ד' דאבות הוא הי' אומר הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון לידע ולהודיע ולהוודע שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא וכו' והנה מתני' זו פלאי מלבד הדקדוקי' דהל"ל והמתים לחיות כמו למות מאי להחיות משמע את אחרים להחיות גם ג' לשונות כפולות לידע משמעותו מאחרים ולהודיע לאחרים ולהוודע מעצמו כמ"ש הרב יעו"ש ולמה זה ומה בא להודי' בזה.

ונראה לי לבאר תחלה ש"ס דר"ה א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחין בר"ה א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לחיים לאלתר של ר"ג נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוני' תלוים ועומדים עד יה"כ זכו נכתבו לחיים לא זכו וכו'. והקשה הריף ל"ל ג' ספרים ב' סגי דבינוני' אם זכו נכתבו בין צ"ג ואם לא נכתבו בין ר"ג וכו'.

ועוד הקשה אם לא זכו נשאר בינוני א"כ למה נכתב למיתה. ושאר הספיקו' יבוארו מאליהן ונ"ל דכבר זכרנו שכל עיקר ותכלית בריאת האדם שנברא בחומר וצורה הוא שישתדל כל ימיו לעשות מחומר צורה ואחר שעשה זה בפרט בקישוט א"ע יעשה בכלל לקשט את אחרים להחזירן למוטב כי הצדיק שהוא הנשמה והצורה של כללות העולם והרשעים הם החומר ובעלי הגוף של כללות העולם וצריך הצדיק להשתדל כל ימיו לעשות מחומר צורה שיקרב את הרשעים תחת כנפי השכינה שהוא עיקר ותכלית הכל אך דכתבו בעלי המחקר שאי אפשר לקרב ב' הפכים כי אם ע"י דבר ממוצע כמו שהי' בעת בריאת העולם בחי' ממוצע בין אין ליש והוא הנק' היולי כן בכל דבר צריך להיות בחי' ממוצעת המחבר ב' הקצוות שני ההפכיים מצד שיש לו בחי' א' קרובה אל כל אחד משני הקצוות האלו וכן הענין ד' היסודות וכמ"ש הרמבן בשם חכמי הטבעים על פסוק והארץ היתה תהו ובהו וכו' עיין בע"ח שער החשמ"ל דף רך"ב ע"א יעו"ש.

ובזה נבוא לבאר הנ"ל דק' עו' מה שהקשה הריף דהא משמע דיש יותר מג' ספרים כמשמעו בש"ס ספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפני וכו' ועוד דמשמעו' הש"ס צדיקי' גמורי' נכתבין ונחתמין לחיי' משמע שיש צדיק שאינו גמור וכן יש רשע שאינו גמור ורשע גמור ובינוני וע"כ הוא כמו שכ' מוהרשא' דצדיק גמור כולו זכיו' שקיים כל המצות רק שוגג א' עשה כי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא שוגג א' וצדיק שאינו גמור שקיים רק רוב מצות וזכיו' ורשע גמור כולו עונות רק זכות א' יש לו ורשע שאינו גמור רובו עונות ויש לו מיעוט זכיו' ובינוני הוא מחצה על מחצה הרי יש ה' ספרים ואיך אר"י ג' ספרים ותו לא ועוד דבינוני שלא זכה עד יה"כ נכתב למיתה כמו רשע גמור היתכן זה.

לכך נראה לומר בביאר דבר זה כמו שהקשה הב"י על טור בי"ד סי' ך"ט דאמר ח' מיני טריפ' הן וברייתא מנה י"ח טריפ' ומשני מנין דשמונה עדיף שהם סוגים יותר כוללים כי הרמב"ם מנה ע' טרפו' יעו"ש.

וה"נ אעפ"י שיש יותר מג' מ"מ כולם כלולים בג' ספרים שהם ספר וספור וסיפור כמ"ש בס"י ובהם העולם נברא שהם ג' קוין בחכמה ובתבונה ובדע' אשר בהם ידע בצלאל לצרף אותיו' שנברא בו שמים וארץ וכו'.

ובאמת יש ה' מדות בפרט ועו' הם ז' מדות בפרטי פרטן שהם ז' ימי הבנין אלא שהכל נכללו בג' קוין וה"נ בספרי' הנ"ל נקט סוג היותר כולל שהם רק ג' ספרים ימין ושמאל ואמצעי המחברם לכך תני מנינא למעט שאר הספרי' כי נכללו באלו.

והנה הצדיק גמור עם הרשע גמור שהם שני הפכים מקצה אל קצה בזה אין מקום להמתין עד יה"כ שמא יתקרב זה הרשע אל הצדיק ויעשה מחומר צורה דזה הוא בלתי אפשרי כלל שאין לזה שייכו' עם זה כלל כרחוק מזרח ממערב והחוש והנסיון מעיד על זה אשר עינינו רואות מאלו הרוכלין המחזירין בעיירו' שבבוא איש חכם צדיק ישר ונאמן לעיר של צדיקים חכמים דבריו נשמעין וההיפך בעיר שאינן צדיקים אין משגיחין בדבריו ולא נכנס באזנם כלל משא"כ איש בינוני או צבוע בבוא לעיר מלא חכמים צדיקים אין דבריו נשמעים וההיפך בין רשעים נשמעין דבריו והוא כפי הנמשל ששמעתי ממורי שנשלח בן המלך מעל פניו וכו' ולא החזירו ע"י שר כי אם ע"י איש המוני כמו שנעשה הבן לכך דקד' שפיר ר"י בלשונו ואמר צדיקים גמורים ורשעים גמורים שהם שני הפכים אין להם מקום להאריך עוד שאלו ואלו נכתבין ונחתמים מיד בר"ה זה לחיים וזה למיתה משא"כ הבינוני' ר"ל הבחינה הממוצעת שבין צדיקים גמורים ורשעים גמורים והם בבחינ' פרטית באמת יש ג' כתות צדיק שאינו גמור ורשע שאינו גמור ובינוני [ ובזה מבואר קו' דלעתי' אמ' ג' כתו' וכאן אמר ג' ספרי'] א"כ זה הבינוני יש לו חיבור עם הצדיק שאינו גמור מצד זכיו' שלו שהם כמעט קרובים בבחינותיהן וגם יש לו שייכ' עם הרשע שאינו גמור מצד עונותיו וגם צדיק שאינו גמור עם רשע שאינו גמור אינן רחוקים מאוד לכך תלוין ועומדין עד יה"כ זכה זה הבינוני הפרטי להתחבר עם הרשע שאינו גמור לקרבו לזכות ולהכריעו בקו הימין ולעשות מחומר צורה או שזכה צדיק שאינו גמור שג"כ נקרא בינוני דרך כלל בג' ספרים הנ"ל לזכות זה הרשע שאינו גמור לקרבו בימין נכתב עמו לחיים לא זכה אלא נשאר זה הבינוני דהיינו רשע שאינו גמור שנק' בינוני בכלל הנ"ל נשאר בטבעו שלא נתקרב אל צדיק שאינו גמור ומכ"ש אם נתקרב בינוני הפרטי או הצדיק שאינו גמור שנתחבר אליו ג"כ ונעשו כולם רשעים שאינו גמורים ח"ו נכתבים למיתה וממילא זה הבינוני הפרטי שהוא באמת בינוני שנשאר מחצה על מחצה נשאר בספרו הבינוני שלא נכתוב כאן וכאן ובזה אמרו בש"ס אדם נידון בכל יום ושפיר צריך ג' ספרים כי ודאי נשארי' בינונים בכל השנה ונשאר בספרו וק"ל.

ובזה נ"ל לפרש מאמר הש"ס דשבת כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו וכבר זכרתי בשם הרב המגיד מבאר יעו"ש. ולי נראה פשוט ע"פי מאמר חז"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן לפי שהיו שבטי' מבזין אותו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז לכך יחסו הכתוב אחר אהרן.

והענין במה שדקדק לומר לכך יחסו וכו' משא"כ בלא"ה והוא דזכרנו דא"א לחבר ב' הפכי' הנק' שלום כי אם ע"י בחי' ממוצעת וכו' דאז יש לו חיבור ושייכו' עם בחינה זאת וגם יש לו חיבור עם בחינה שכנגדו והנה כשיש בחי' ומדה גרועה לחכם וצדיק וברשעים יש קצת מדה טובה אז יש מקום חיבור זה עם זה ומשא"כ אם הצדיק בתכלית השלימות והרשע בתכלית הגרעון אין מקום חיבור ביניהם ולכך אמרו מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא הי' בו' דופי כי צריך שיהי' קופה של שרצים תלוין אחריו אז אינו גבה לב ורוח ונתחבר עם כל המדריגות הנמוכין ועולה עמהן.

והנה נתעלמה הלכה מכולן הבועל ארמית שקנאין פוגעין בו רק פנחס אזר כגבר חלציו לקנא ולעשות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים כמאמר הכתוב השיב את חמתי מעל בני ישראל כי הוא הי' בחי' ממוצעת בין הקדושה והקליפה שהם רשעי ישראל כי מצד אם הי' ממי שפיטם עגלים לע"ז ומצד אביו הי' שלשלת היחוס והקדושה מזרע אהרן וא"כ לו נאה לעשות שלום לחבר ב' הפכים יחד וז"ש הנני נותן לו בריתי שלום וז"ש לפי שהיו השבטים מבזין אותו וכו' וזה גרם לו שנתייחס אחר אהרן וניתן לו ברית החיים והשלום וק"ל.

וא"כ שפיר אמר כי המבזה ת"ח וע"כ מצד שמצא לו איזה חסרון א"כ אדרבה עם זה ראוי לך לחבר שהוא בחי' ממוצעו' בינך לבין הקדושה דאם אינך מתחבר עם זה מכ"ש עם גדול במעלות רמות פשיטא אין לך שום חיבור והתקשרות אתו עמו וא"כ אין רפואה למכתו והבן.

ובזה יובן משנה דאבות הנ"ל הילודים וכו' טעם שנקרא הכשרים ילודים ע"ד הכתוב אני היום ילדתיך וגם שמוליד בכל יום ורגע כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מע"ט משא"כ הרשעים והקליפות שנקראו עקר וסריס שאינו מוליד בסוד סירס הזכר וכו' וק"ל.

הילודים למות והמתים להחיות אם ראית איש הישר וכשר שירד ממדריגתו וכל מי שיורד ממדריגתו נק' מת וכמ"ש בסוד מיתת ז' מלכים וכן כי מתו כל האנשים המבקשים נפשך שירדו ממדריגתן וכו' וא"כ ז"ש אם ראית הילודים שהם הכשרים למות ר"ל שירדו ממדריגתן הנקרא מיתה היינו סיבה כדי להמתים להחיות כדי שיהי' להם חיבור עם הרשעים אשר בחייהם קרויין מתים להחיות אותן ולקרבן תחת כנפי השכינה כמו המשל להוציא בן מלך מעכירות גשמיות ע"י בן כפר והבן.

והחיים לידון והוא כי הנה בקושי' זו של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו נתחבטו בקו' זו נביאים ראשונים ואחרונים שאמר מרע"ה הודיעני דרכיך וכן ירמי' אמר צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד וכו'.

והרבה תירוצי' יש על קו' זו וננקוט בידינו ג' תרוצי' הנצרך לשלשה בחי' שנז' במשנה זו והוא יש יסורין שהם נסיונות לצדיקים וזכרם הרב האלשיך בתהיל' סי' יא' לפרסם צדקתו בעולם וכו' יעו"ש. הרי בחי' א' להודיע צדקתו לאחרים. ב' הוא מ"ש בס"ח קי"ג וז"ל אם ירננו על צדיק שמקרה רע קרהו תדע שהוא בעון הדור שנאמר משיח ה' נלכד בשחיתותם וכו'. א"כ בחי' ב' הוא לידע שמאחרים בא לצדיק היסורין כמו יסורי רבי ור"א להגין על' הדור.

עוד יש בחי' ג' שהוא עצמו ידע מהות עצמו וכמ"ש האלשיך בפ' עקב למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו וגומר. והקשה היתכן כי יצטרך הוא ית' לנסות או לדעת את אשר בלב אנוש.

וביאר כי הוא לדעת שתדע אתה בעצמך את אשר בלבבך שהיית בטוח בעצמך שצדיק אתה וכו' יעו"ש וא"כ ז"ש במשנה הנ"ל והחיים לידון ר"ל מה שראת' עינינו כי החיים שהם הצדיקים הנקרא חיים לידון ביסורין הוא על אחד מג' סיבות א' לידע שהוא מאחרים בעון הדור ב' להודיע לפרסם צדקתו לאחרים ג' ולהוודע את עצמו. וכמ"ש לדעת את אשר בלבבך שתדע אתה בעצמך מהותך וכו' וק"ל.

ואמר שהוא אל הוא היוצר וכו' ור"ל גם בלא ג' סיבות הנ"ל ג"כ לא תיקשי על יסורי הצדיקים ושלות הרשעי' כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות והוא ביאר קושיא א' שנתחבטו בו ראשונים ואחרונים והוא הרמב"ם ובעל עקידה והאלשיך לפי דברי הש"ס בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא והוא נגד הפסוק והי' עקב תשמעון וגו' ואם בחוקתי תלכו וכו' ועוד דבש"ס מאן דאתילד במאדי' וכו' א"כ בטלה הבחירה ושכר ועונש למה וכיוצא בזה בענין הזווג קושי' עצומות עיין שם במקומתם תשובת כל אחד והרב האלשיך במשלי ביאר ק' זו בסוף סי' ך"א בביאור צדיק וטוב לו וכו'.

העולה משם וז"ל כי הש"י בראו במזל הראוי לו לתקן מה שחטא בגלגול הקודם אם חטא מרוב כל וישמן ישורון ויבעט יבוא בגלגול ב' במזל עוני שיהי' בחסר כל ונהפוך הוא אם יהי' בראשונה תם וישר ולא השיגה ידו לחונן דלים. בפעם ב' יבוא במזל עושר א"כ אף שהכל תלוי במזל מ"מ עיקר לפי מעש' האדם שם אותו ית' במזל ההוא כי אל דעות ה' ובזה צדקו כל המאמרים וכו' יעו"ש.

וז"ש שאל תתמה אל החפץ אם ראית צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים כי הוא אל המענש לאדם על מעשיו בגלגול ראשון כמ"ש אל זועם בכל יום שהוא מדת הדין לענש וכפי מעשיו כך עונשו וכ"ת הא בש"ס אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא הרי שהצדיק נספה בלא משפט ח"ו לזה אמר דז"א כי הוא היוצר והבורא כל מזלות ושם את האדם הראוי לפי מעשיו במזל עוני או במזל עושר והכל לפי המעשה. וזה שאמר הוא המבין הוא הדיין ר"ל שיש בחינות שונות לפעמים הוא עונש על העבר בגלגול ראשון ונקרא הקב"ה דיין ליפרע ממנו בגלגול ב' בעוני ע"ד הנ"ל ולפעמים עושה הקב"ה זה בלתי עונש שנתחייב מקדם רק לטובתו בעתיד שהוא המבין ויודע שאם יהי' לו עושר שיהי' לרעתו מביאו במזל עוני שיהי' נכנע להש"י ופעמים הוא מבין שאם יעני יעבירנו על דעת קונו מביא במזל עושר כי יש בני אדם שיש להם בחי' שונות זה עובד הש"י יותר מעוני וזה עובד הש"י יותר מתוך הרחב' עושרו וכמ"ש שלמה ריש ועושר אל תתן לי לפי בחינתו ואל דעות ה' הוא המבין ויודע אשר לו לאדם היותר נכון לפי בחירתו ורצון יריאיו יעשה וק"ל.

וע"פ ענין הנ"ל שבארתי בענין חומר וצורה נ"ל לבאר מתני' בר"ה פ"ג שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדים שופר מאריך וחצוצרות מקצרת שמצות היום בשופר. והוא תמוהו א' למה נקרא שופר של ר"ה ולא סתם שופר או ה"לל שופר בר"ה יעל פשוט ב' טעם של יעל פשוט דוקא. ג' פיו מצופה זהב. ד' שתי חצוצרת גם להבין ג' בחי' אלו וג' בחי' המתקיע ותוקע ושומע ה' שופר מאריך וחצוצרת מקצרת זה צריך טעם הגם לפי מ"ש בעל עקידה בפ' אמור וז"ל להיות הכוחות הפנימי' מתפעלות מהפעול' החיצונ' ונעזרות מהן כמו מלאכי הנגון שהוא לעורר השמחה שנא' והי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלדים ולפעמים כלי המנגן מעורר הבכי כמ"ש קראו למקוננת וכו' וסיים שם וכלי המיוחד לעורר הצער והחרדה הוא השופר כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו' יעו"ש.

וההיפך הוא החצוצרת לעורר השמחה וכמ"ש ביום שמחתכם ותקעתם בחצוצרת ומעתה יש לפרש מ"ש שמצות היום בשופר לפי מה שקבלתי ממורי מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפלה שיהי' בדחילו ורחימו שהי' אהבה ויראה מ"מ בר"ה היפך שיהי' היראה יותר מן אהבה משא"כ בשבת וי"ט יהי' אהבה יותר מיראה וז"ש שופר של ר"ה הי' ב' חצוצר' מהצדדי' שופ' באמצ' שהם ב' בחי' כלים לעורר האהבה והיראה אך בר"ה חצוצר' מקצרות ושופר מאריך שמצות היום בשופר וא"ש. אך להבין איך מרומז האדם חצוצרות ושופר שהלא האדם הוא עולם קטן וכל מה שיש בעולם יש בשנה ויש בנפש האדם וכמ"ש הראב"ד בס"י ונ"ל אחר שנדקדק למה ב' חצוצרת מב' צדדי השופר די בשופר א' וחצוצרת מצד א'.

ונ"ל שהוא רמז ג' ספרים הנפתחין בר"ה הנ"ל שזכרתי בג' כתות רשעים וצדיקים ובינונים.

והנה בחצוצרות יש ב' מיני חצוצרת הרומז על ב' מיני שמחה א' צדיקים גמורים שהם מארי דחושבנ' דבר יום ביומו לשוב ולתקן מה שקלקל ביום ההוא וכמ"ש בש"ס אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה והם השמחים ביום הדין וכמ"ש בעל עקידה בשער הנ"ל ומביא ראי' מפסוק שמחה לצדיק עשות משפט וכן כתיב וצדיקים ישמחו ויעלזו לפני אלדים שהוא דין וכו' וכן רשעים גמורים שאינם חרדים מיום הדין והמיתה ולבם בריא אולם והם ג"כ תמיד שמחי' הרוג בקר ושחוט צאן וכו' ויש עוד כת אשר כל השנה הולכין בשרירות לבם ובבואו יום הדין והנורא אז מתחרדים בבוא המלך המשפט וכמ"ש הטור משל למלך ששלח לגבות מס וכו' בר"ה כולם יוצאים לקראתו לחנן ולבקש וכת זה נק' שופר וכמ"ש הרמבם שופר הוא כלומר עורו ישינים מתרדמתכם ר"ה מי שהי' ישן כל השנה ועכשיו נתעורר משנתו זה נקרא שופר וזה מרמז על סוד נסירה וכמ"ש בפע"ח יעו"ש.

וכדי להבין זה שכל מה שיש למעלה ע"כ יש דוגמתו למטה וא"כ גם הנסירה יש למטה ולהבין הנסירה שיש באדם למטה נ"ל לומר באימה וביראה כי הוא זה דנודע כי דם הנפש שהוא חיות האדם נמשך מהלב ומתפשט בכל איברי האדם בוורידין ועורקי דדמא ובלילה בעת השינה נתקבץ הדם בלב האדם בסוד קיסטא דחיותא וכו' וכשנתעורר האדם מהשינה חוזר הדם והחיות להתפשט בכל איברי האדם.

וכל זה הוא בפרט באדם יחידי וממנו תבין אל הכללות העולם שהם ג"כ פרצוף א' זה ראש וז"ש ראשי אלפי ישראל ויש בחי' עין עיני העדה ויש בחי' לב שנא' לבי לחוקקי ישראל והם עיקר חיות העולם הוא משכן הנפש שבאדם ושאר המוני עם הם שאר איברי האדם והנה דם החיות שבלב הוא לא נעדר אף בלילה והם הצדיקים שבהם הדבקים בה' תמיד שהוא חיות האדם הצדיק הנקרא לב ושאר איברים שהם המוני עם ההולכין כל ימיהם ושנותם באישון לילה ונעדרו מן החיות שלהם שנתקבץ בלב לבדו והם בסוד תרדמה ושינה גורמין גם לצדיקים מעט שינה שנתמעט חיות הצדיקים קיסטא דחיותא.

וכמ"ש על פסוק כי גמיר חסיד לפי שפסו אמונים מבני אדם בש"ס ראוי הי' שמואל שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך לכך צריך שופר לומר עורו ישינים מתרדמתכם להתפשט חיות מן האדם הצדיק הנקרא לב אל שאר איברים כי הצדיק הוא צנור להמשיך שפע החיים מן חיי החיים אל שאר איברים שהם בני דורו ע"ד בשביל חנינא בני וכדי לעורר לבות בני אדם מהשינה נ"ל להמשיל משל ששמעתי ממורי שפעם אחד נזדמן מלחמה כבידה והי' בדור ההוא גבור עריץ מאוד והי' העם מובטחין בגבורת הגבור ולא עזרו חיל לעמוד בקשרי המלחמה גם הם אתו עמו והגבור הי' לו כמה מיני כלי זיין ובתוך הזמן שהסדיר כלי זיינו לפניו שיהיו מוכנים. והשונא שכנגדו התחכם בתחבולת רשע וגנב מהגבור כלי זיינו אחד לאחד עד שלא הי' לו במה להלחם ודפח"ח.

ונתתי לבי להתבונן בדרכי המשל להבין דברי חכמים וחדותם וכעת לפי קורת הזמן אשר קרה מקרה לעובדי ה' אשר אלו הלוקין בה' הדביקים אמרתי שלזה נתכווין ג"כ כי הגבור הוא ראש הדור צדיק יסוד עולם היודע בקשרי המלחמה לעמוד נגד הצורר אותנו תמיד וכלי זיינו הם תלמידיו הלומדים תכסיסי מלחמה ושימשו אותו או שאר צדיקים שבדור הנטפלים עמו שע"י קישור ואיסור תפלתם יחד לזרוק חצים ובליסטראות אל חויא כנודע משא"כ השונא בתחבולת גנב כלי זיינו שאחד המיוחד שבעדר הצדיקים חטפו מהעולם הוא מוהרר ר' ליב פוסטנר זלה"ה שהי' מגין בעד כמה אלפים מישראל ושאר צדיקים וגאונים נדים ונעי' מדוך לדוך שאין להם לעמוד בקשרי מלחמ' ושאר אנשי המלחמה הנשארים לקחם בשבי ממדינתם שהי' להם מקום מיוחד אל מדינה אחרת וכל כוונתו לעשות פירוד בין הדביקים שלא יעשו קשר וחיבור להלחם בו ועתה אין לנו על מי להשען כי אנחנו אלה פה היום כולנו נצא במלחמה זו לעורר משינת התרדמה לעורר לבבינו הטהור עד פור התפוררה על העדר הצדיקים וגלות השכינה ולשתף בצער המדולדלים והמטורפים ולזעוק מרה צרה כמבכירה וקול תשובתינו יעלה עם קול השופר לעורר אדם העליון משינתו ולהמשיך חסד ורחמים מעיני פקיחא דלא נים תדיר ואחר עשות תשובה כנ"ל שלא יהי' מסך מבדיל כי יש עוד תקנה כי גם שהנפשות רחוקים מכל מקום הלבבות קרובי' שנצרף כוונתינו אל יחידי סגולה אשר בארץ היודעים ומכוונים לעשות יחוד וזווג. ע"י קול השופר למעלה למעלה עד א"ס.

ונראה דמשום זה תקנו חז"ל. ג' כתות בתקיעת שופר נגד חיבור וקישור ג' מדריגת יחד והוא אחד המקרא את התוקע והב' הוא התוקע והג' הם השומעים

והענין המקרא נגד בחי' אשרי העם יודע תרועה התוקע נגד בחי' בינונים עורו ישינים וכו'. השומעים הם נגד פחותי העם שיעשו כולם חיבור אחד בפרט בעיר אחד והם יתחברו כולם עם כוונת אנשי יחידי סגולה ועולין יחד שהם ג"כ ג' בחי' הנ"ל ובזה נבא לכוונת המשנה דנקט יעל ולא איל כנז' כמה פעמים וגם פשוט ל"ל ענין הנ"ל ומחמת נחיצת הדפוס נדפס בפ' מצורע בדף פ"ז ע"א ומתחיל עוד י"ל ביאר ש"ס דחולין יעו"ש.

מצוה לא תעמוד על דם רעך אני ה' לא תשנא את אחיך וגו' ואהבת לרעך כמוך וגו' והספיקות עם ביאורן כתבתי במ"א וקודם נבאר ש"ס דסוטה א"ר אלכסנדר כל מי שיש בו גסות הרוח אפי' רוח קימע' עוכרתו שנאמר והרשעים כים נגרש וגו' מה ים שיש בו כמה רביעית רוח קמעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית דם עאכ"ו וכ' התוס' פי' ר"ח דם הצלול אין בו אלא רביעית הלוג [ושיעור רביעית הוא משקל ך"ה סלעים ע"כ ] והספיקו' עם ביאורו במ"א.

ונבאר קושי' מהרש"א אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא והקשה הא לישראל אמר זה וכתבתי ביאור זה ג"כ במ"א וכעת ל"ל להלביש כוונת הספירה המבואר בפע"ח שהוא התפשטות י' דמים של ה"ח וה"ג שבדעת ז"א הנמשך מן א' דאהיה ברבוע המתפשט בגופא דז"א וע"י א' מן אהי"ה נעשה מן דם אדם וכו' וזהו סוד גלות מצרים שנסתלק הדעת למעלה ובגאולת מצרים נתפשט הדע' למט' ונעשה מן דם בחי' אדם וכו' יעו"ש.

ולהלביש דבר זה ענין הסתלקות הדעת שהם חו"ג בימי הגלות והתפשטות הדעת שהם חו"ג בימי הגאולה הוא ע"פ מה שכתבתי במ"א במשנה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם דכ' הרב מהר"י יעבץ כי השפלות הוא מופת מובהק שהש"י נגד עיניו תמיד ומביא משל ב' עשירים א' דר בכרך וא' דר בכפר שזה עניו וזה גס רוח וכו' יעו"ש וכן כתבו חכמי מוסר משל לא' העומד בפני המלך ובא א' וביישו בפני המלך ממ"נ ראוי שלא להשיבו דבר אם עשה זה ע"י ציווי המלך וכו' ואם לאו המלך עצמו יתבע עלבונו וכו' יעו"ש.

וה"נ באדם שיש לו דעת וניתן לב להבין גדולתו יתברך ולפי גדולתו שם ענותנותו להשגיח באדם ולהטיב עמו בחסדו הגדול אף גם שהאדם מלא גבורות היצה"ר ומלוכלך בחטאים וכמ"ש וחטאתי נגדי תמיד וכמו שכתבתי במ"א ביאור מדת נושא עון ועובר על פשע שכ' בחסד לאברהם וכו' יעו"ש. ודאי אם יש לו דעת זה מזה נמשך ענוה ושפלות נגד כבודו ית' וזה שאמרו חז"ל אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה. כי דעת גורם לבחי' בינה שהיא ענוה ושפלות כנודע וכל זה כאשר קרבה אל נפשי גאלה שהוא בימי הגאולה בין בכלל או בפרט אז יש התפשטו' הדעת הנ"ל משא"כ בימי הגלות בין בכלל בין בפרט אדם א' כשהוא בימי הקטנות והגלות אז נסתלק הדעת הנ"ל ואין נותן לב להבין חסדיו ית' נגד גבורות וחטאים של האדם ואינו משים לב שיהי' חטאתו נגדו תמיד רק מעט טוב שעושה הוא נגדו תמיד וסובר שראוי שיעשה לו הש"ית כל הטובות ואם ח"ו בא לו איזה רעה מתרעם על מדותיו ית' כביכול וזה נקרא הסתלקות הדעת שהם החו"ג וזה גורם לגסות הרוח היפך ענוה ועפי"ז כתבתי במ"א דשמעתי פי' הפסוק הגיד לך אדם מהטוב וכו'.

ובזה יובן קושיית מוהרש"א הנ"ל ועתה מה ה' שואל מעמך כי ה' שואל בחי' ענוה שנקרא מה ממך ואז יהי' גם לישראל יראה מלתא זוטרתי כי עקב ענוה יראת ה' וק"ל.

ובזה יובן ש"ס דסוטה הנ"ל כל מתגאה וכו' וכ' התוס' פי' ר"ח וכו' כי א' של אהי"ה ברבוע גי' דם זה נקרא רביעית דם וע"י ענוה בחי' בינה נתפשט בגופו של אדם רביעית דם הנ"ל שהוא חיות אדם משא"כ המתגאה נסתלק בחי' אהי"ה רבוע דם הנ"ל ורוח קימע' עוכרתו לכך צריך שישפיל דעתו ונעשה מן דם אדם גי' מה והבן.

וזה נ"ל פי' המשנה מאד מאד הוי שפל רוח כו' כי הכפל מורה מאד שהוא אותיות אדם זה נמשך מן מה גי' מאד לכך כופלו להורות ענין זה והבן.

והנה כתבתי במ"א כי ע"י שפלות גורם שלום וזה רמז ולקחתם אגודת אזוב כי ע"י אזוב שהוא שפלות הוא גורם שיהי' באגודה אחת וכו' וכן שמעתי ויחן שם ישראל באחדות אחד לפי שהיו נגד ההר שהוא הגאוה שנקרא הר וכתבתי מזה במ"א והנה כ' במ"א בפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' כי ע"י אחדות ישראל למטה גורם כך למעלה וז"ש אני ה' וכו' יעו"ש.

ובזה יובן לא תעמוד על דם רעך אני ה' הכוונה כי הקב"ה שנקרא רעך לא תעמוד על דם רעך כביכול כי ע"י הגאו' נסתלק א' מן אדם ונשא' דם ח"ו וגור' ח"ו כך למעלה והיינו ע"י הגאוה גורם שנאה לכך הזהיר לא תשנא את אחיך וגו' אלא ואהבת לרעך כי השלום נמשך מן השפלות וענוה ואז נעשה מן ד"ם אדם גי' מ"ה ושפיר נמשך אלו ג' מצות זה אחר זה לא תעמוד על דם רעך לא תשנא וכו' ואהבת לרעך וכו' והבן.

מצוה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא לבאר זה נ"ל דהקשה האלשיך בפ' דברים וז"ל למה בחר בתוכחה מוסתרת והטמינה ברמז וכו' ואם מפני כבודן של ישראל מה הי' שאחרי כן לא חש על כבודן באמור להם ממרים הייתם עם ה' וכו' וביאר כי הלא המוכיח בשער ומה גם לדור דעה הלא יחוש מוכיחם פן יקוצו בתוכחתו ע"כ פתח ברמז לראות אם יתחמץ לבבם או לאו וכאשר ראה שמקבלים המוסר בשמחה אז דיבר תוכחת מגולה וכו' יעו"ש

ולי נראה לפרש עוד דהקשה החסיד מוהרי' יעבץ על פסוק ייסר לרשע וישנאך והקשה היתכן מי שטעה בדרך והורהו חבירו הישנאהו הלא ברכות יעטה מורה וכו' יעו"ש ונ"ל דיבואר קו' זו ע"י ק' אחרת בפסוק הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב והקושיא מפורסמ' דמי שאין לו כסף ראוי לשתות מים ולא יין וחלב והפסוק אמר בהיפך ונ"ל דכבר כתבנו מ"ש הרמב"ם כמו שיש חולי הגוף הטועמים מר למתוק כך יש חולי הנפש ואומר על טוב רע ולרע טוב.

ובזה יובן כל צמא לכו למים מי שצמאה נפשו וכוסף לעבודתו ית' ולתורתו לכו למים שהיא התוכחת מוסר לומר מפורש לו כל צרכיו כי ודאי שותה בצמא דבריהם משא"כ אשר אין לו כסף ר"ל שאינו כוסף לשמוע כלמודים דברי מוסרמחמת חולי נפשו כמ"ש חכמה ומוסר אוילים בזו. מ"מ אל ידחנו מכל וכל רק ישקנו יין וחלב להלבישו המוסר בפסוקי התורה שיהיו מתוק לחיך הטועמו כמו יין וחלב כמו שנותנין לחולי' סמים מרים לרפואתו בתוך יין וחלב שאז יהי' מוטעם לחיך.

ובזה יובן יסר לרשע וישנאך שאם אומר לו מוסר כפשוטו ודאי ישנאך מחמת חולי נפשו הטועם מתוק למר לכך יטעימנו מרירות המוסר במתיקות היין וחלב שהם בלבושי מתיקת פסוקי התורה ויטעום מר למתוק וק"ל ובזה יבואר קו' האלשיך הנ"ל תחל' אמר משה דרך רמז פן יש נפש רעה מחמת חולי הנפש משא"כ אחר שראה ששותים בצמא דברי מוסריו אז אמר תוכח' מגולה לנפש הטוב וק"ל

עוד י"ל דרך איפכא דשמעתי ממורי פי' הפסוק כל מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתת ת"ח (כך נוסחה במ"ד) וביאר ע"פי משל שהי' למלך שרים ועבדים ופעם א' חטאו למלך א' מהשרים וא' מעבדיו וציוה להכות להשר דרך כבוד ולעבד שלא בכבוד לימים שמע המלך שזה השר מתגאה בזה שנלקה דרך כבוד ואמר להעבד שאני חשוב ממך אז צוה המלך להלקותו כמו לעבד ובזה יובן דנודע כי ע"י הכאתו בשפתיו במוסר ותוכחה נקרא מיתה אל המדה רעה של הת"ח שמצוי בהם הגאוה וז"ש מכה אשר לא כתובה בתורה שיהי' הכאה בלא פסוקי התורה רק יאמר לו מפורש דאל"כ אלא יאמר לו דרך כבוד להלביש המוסר בפסוקי התורה והלכותיו א"כ יהי' זה סבה להתגאות יותר לכך מכה אשר לא כתובה זו מיתת ת"ח שיורד ממדריגתו שהי' לו נקרא מיתה וזה ע"י מכה אשר לא כתובה בתורה ודפח"ח.

ובזה נ"ל פי' הפסוק על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כי ע"י הכאתו שנלקה דרך כבוד תוסיפו סרה להתגאות יותר ועיקר ההכאה הוא עבור הגאוה ועתה תוסיפו סרה יותר וק"ל ובזה יובן כי תחלה אמר דרך כבוד מפני כבודן של ישראל וכשראה שעי"ז תוסיפו סרה אז אמר תוכחת מגולה ממרים הייתם וכו' וק"ל.

עוד י"ל ונבאר תחלה הפטורה חזון ישעי' שמעו שמים והאזינו ארץ כי ה' דיבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה וגו' והספיקו' רבו למה במרע"ה כתיב האזינו שמים ותשמע הארץ וישעי' אמר איפכא ב' מרע"ה אמר ואדברה אמרי פי וישעי' אמר כי ה' דבר.

הגם דב' קו' אלו יבואר חדא באידך כי קו' ב' הי' אפשר לבאר ע"פי ביאור הש"ס משרבו המנאפי' בטלו המים המאררים כי לאשה זונה גם שלקח הכהן מים קדושים מ"מ ובאו בה המים למרים שסובר שכל מוסר סובב עליו וכו' יעו"ש א"כ לק"מ כי בימי מרע"ה שהי' צדיקים וכשהאשה טהורה אז הם מים קדושים ומקבלת בסבר פנים יפות לכך אמר ואדברה וגם אמרי פי כי לא חשש להם שיתרעמו משא"כ ישעי' שהי' בימי החורבן שרבו המנאפים והוא רצה לומר דברים קשים ומרים ופן יתרעמו כל א' ואמר אליו נתכוין לכך התנצל ואמר כי ה' דבר ולא עלי תלונתכם כי אם על ה'.

ועתה יבואר קו' א' ג"כ דאי' בחלק מאי וליוצא ולבא אין שלום מן הצר אמר רב אף ת"ח שיש בהם שלום שנאמר שלום רב לאוהבי תורתיך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים שקולין ופי' רש"י מפני הצר מרוב הצרות לא מפני יצה"ר כל השערים שקולין מפני היוקר להבין במאי פליגי רב ושמואל נ"ל להקשות על הש"ס דחלק אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מהכיס.

ויש לתמוה דאי' בסוף מלאכי זכרו תורת משה עבדי וגו' הנני שולח לכם אלי' הנביא והשיב לב אבות על בנים וכ' האלשיך כי הנה בית הראשון נחרב בעון ביטול תורה ובית שלי על שנאת חנם ואמר שיתקנו שניהם על הא' זכרו תורת משה עבדי ועל השנית העדר השלום על כן הנני שולח והשיב לב אבות וגו' והי' זה שלום ודפח"ח.

הרי שאי אפשר שיבוא בן דוד ויבנה הבית כי אם בתיקון החטא אשר עבורו נחרב הבית וא"כ מאחר שעבור העדר השלום נחרב הבית ואיך אפשר שיבא בן דוד כשיכלה פרוטה מהכיס וז"א דדרשו חז"ל שהשבע הוא סיבת השלום ובזה פי' הפסוק השם גבולך שלום והוא ע"י כי חלב חיטים ישביעך משא"כ כד אזיל קמחא מכדא אתי תיגרא וא"כ בכלה פרוטה מהכיס הוא סיבת העדר השלום ואיך בן דוד בא שעדיין לא נתקן החטא אשר עבורו נחרב הבית.

ונראה לי דיבואר קו' זו ע"י ק' הנ"ל שזכר האלשיך מה ענין זכרו תורת משה לזה שאמר הנני שולח וגו' הגם שביאר הרב הנ"ל. מ"מ נ"ל ע"י דקדק א' דאמרו זכרו תורת משה ולא אמרו למדו או עסקו בתורת משה ועוד למה תאר תורת משה ולא תורת ה'. ול"ל דאמרו חז"ל לא ניתנ' תורה כי אם לאוכלי המן וכו' והנה מן הי' בזכות משה כי באר בזכות מרים וענני כבוד בזכות אהרן וכמ"ש בש"ס ג' פרנסי' טובי' היו לישראל א"כ שפיר מה שזכו לתורה הוא עבור משה שבזכותו ירד המן וא"כ שפיר נקרא תורת משה. וזהו שאמר זכרו כי מה שצווה השי' לגנוז עמר מן לדורותיכם למען יראו וגו' כדי שיהי' לזכרון במה נתפרנסו אבותינו כמו שהוכיחן בזה ירמי' על שאינם עוסקים בתורה וכפי' רשי' יעו"ש.

וכמ"ש בזוהר שטו העם ולקטו בשטותא וכו' מי שהי' בוטח בה' ירד מן לפני פתח ביתו וכו' וא"ש מ"ש זכרו תורת משה עבדי ואז ג"כ יוכלו לתווך השלום ביניה' ע"י שהי' פרנסתן מצוי' והבן הרי כי הסבה לשנאת חנם היא מיעוט הפרנסה אך דכל זה אינו להולכים בדרכי התורה כי אמרו חז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב וכבר הקשו רבים ושלמים מאי אשרי בעה"ז ופירשו כי מדת הסתפקות הוא הדרגה אל התורה שא"צ לטרוד תמיד אחר טרף מזונו ועיקר זמנו יבלה בטוב נעימות התורה באופן כי אשריו בזה ובבא. ונ"ל שזה פי' הפסוק שלום רב לאוהבי תורתיך ור"ל כי אוהבי התורה מסתפקין במה שיש לו ואין עינו צרה בחבירו עבור קפוח פרנסתו ויש שלום ביניהם וק"ל.

הגם די"ל שלום רב לאוהבי תורתיך דייקא ולא אמר סתם לאוהבי התורה. ונ"ל דכ' האלשיך בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה כי הנגלה נקרא תורתו של האד' והנסתר נקרא תורת ה'. ובזה תבין צחות ל' הפסוק שלום רב לאוהבי תורתיך וק' שדברי ח"זל סותרין זה שנקראו חובלים. וגם דרשו חז"ל את והב בסופה דייק ולא בתחלה. ונ"ל דבארתי במ"א ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום יעו"ש. והוא דאמרו חז"ל אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דא"ח.

להבין זה כי עולם הבנין אשר חסד יבנה יש בו דברים הפכים ימין ושמאל משא"כ משם ולמעלה הנקרא אלדים חיים הכל אחדות אחד וא"כ בזה תבין צחות דברי חז"ל והב בסופה אהבה בסופה כי תחלת למודי הת"ח בלבושי התורה סוד ו"ק ימין ושמאל שם הם ת"ח מנגחים זה את זה בפלפולם כדי לשבר הקליפות כדי לכנוס אח"כ בפנימו' התורה שהיא תכלית האחדות ושם אהבה בסופה דייקא. א"כ שפיר דייק הפסוק שלום רב לאוהבי תורתיך דייקא וק"ל. ועיין מזה בכתבים.

ונחזור לענין אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מהכיס כי תיבה זו סובל ב' פירושי' א' כפשוטו ב' כלתה לתשועתך נפשי וא"כ ב' פירושים אמת כמו שכתבתי כלל בזה. ובזה יובן אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה ר"ל שיהי' כוסף שיכל' פרוטה מהכיס שלא יצטרך לטרוד בחימוד ממון ופרנסתו בריוח כי אם שיחמוד להתנהג בדרכי התורה מדת הסתפקות וזהו סיבה להסיר שנאת חנם ואז בתיקון חטא זה ודאי בן דוד בא וק"ל.

ובזה יובן ש"ס וליוצ' ולבא אין שלום אלו ת"ח שיש בהם שלום שנאמר שלום רב לאוהבי תורתיך אין להם שלום מפני הצר שכל א' צר עינו בחבירו היפך מדת הסתפקות שהוא סבת שלום. וז"ש שמואל מפני היוקר כי שנת השבע הבריות נראות יפה זה לזה ואין עינו צרה וק"ל

ובזה יתורץ ק' א' הנ"ל שאמר מרע"ה האזינו השמים כי אז ירד המן ואין עין ברי' צרה בחבירו וכמו שנאמר השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך ובפרט בת"ח שיש בהם שלום שנאמר שלום רב לאוהבי תורתיך לכך אמר האזינו מקרוב שיש קורבה ביניה' יותר משאר המוני עם שאמר ותשמע הארץ מרחוק משא"כ ישעי' שהי' בימי החורבן שהי' קטגוריא בת"ח וליוצא ולבא אלו ת"ח אין שלום אמר שמעו שמים שהם הת"ח מרחוק ולהמוני עם הי' קרוב יותר עמו ואמר האזיני ארץ וק"ל.

וזה נ"ל פי' הפסוק חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו שע"י שנאת חנם נמכרתם שנחרב הבית ולא בכסף שלא יכסיף אל כסף ויתנהג בדרכי התור' אז תגאלו וק"ל

והנה דרך פנימי יש לומר עד שיכל' רפ"ח ניצוצין שהוא חיבור ו"ה עם ב' אותיות ראשונות שהיו בסוד רפ"ח וע"ה פרט מהכיס כמו מן התיק בסוד ולמלשינים אל תהי תקוה יעו"ש דמטי רגלין ברגלין אז יבוא משיח בן דוד ב"ב אנס"ו והש"י יכפר.

ונחזור לדברי הנביא שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר. הגם דזכרנו לעיל שהתנצל על עצמו. מ"מ י"ל שהי' לתועלת ג"כ מאחר שכבר דיבר ה' וכמ"ש האלשי"ך וינחם ה' על הרעה אשר דיבר ודפח"ח וא"כ מה שאמר ואדברה א"כ אינו יכול לחזור בו שהם דברי הנביא משא"כ כי ה' דיבר מהני חזרה מרעה לטובה וק"ל. בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי. יבואר ע"פי מ"ש בי"מ על פסוק ויחל העם לזנות את בנות מואב ופי' בשם הגאון שערי אפרים לשון ויחל שזה עיקר החטא דבש"ס דע"ז חשיב דגזרו על פתן משום יין ועל יין משום בנותיהם והם עשו שלא כסדר רק תיכף ויחל העם לזנות וזהו חטא חמור ודפח"ח. וה"נ כך כי יש חטא ועון ומרד ופשע והם בתחלה תיכף פשעו בי שלא בהדרגה.

ועוד כי אני עשיתי להם הטובות בהדרגה כמו אב לבנים כדי שיתקיימו בידם כמ"ש חז"ל על פסוק הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה בישראל עלייתן בהדרגה משא"כ לא"ה יעו"ש בזוהר פ' תרומה וז"ש בנים גדלתי אח"כ רוממתי בהדרגה כדישיתקיים בהם הגדולה והם פשעו בי שלא בהדרגה.

ע"י לפרש כי בזה עצמו שגדלתי ורוממתי אותם זהו עצמו הסיבה שפשעו בי וכמ"ש האלשיך על פסוק כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו וכו' יעו"ש ודפח"ח. וכן דרשו חז"ל על פסוק ודי זהב יעו"ש וז"ש והם פשעו בי בזה עצמו פשעו בי.

עו' י"ל כי ע"י רוב שפע רוב שלום כנ"ל והם ע"י שגדלתי ורוממתי אדרבה בזה פשעו בי כי ע"י שנאת חנם עשו פירוד בשם כביכול וז"ש פשעו בי וביאר הנביא יותר מפורש ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן.

והנה אם יש לתרץ התמי' איך רוב שפע יהי' סבה לשנאת חנם היפך הסברא וכמ"ש השם גבולך שלום ע"י כי חלב חטים ישביעך. ואם נפשך לתרץ זה ולומר הא אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

ושמעתי פי' הפסוק ריש ועושר אל תתן לי עפ"י הנ"ל כי יותר שיש לו מתאווה יותר כי מי שיש לו אלף מתאווה עוד ומי שיש לו רבוא מתאווה לריבוא א"כ יותר שהוא עשיר יותר הוא ריש לפי תאוותו וז"ש ריש ועושר ר"ל שהוא ריש ע"י עושר שיש לו זה אל תתן לי רק שיזכה למדת הסתפקות ודפ"ח.

וז"ש הנביא ידע שור וגו' כדי להסיר מלבם הרע נפש רחבה וכמו שכתבתי במ"א בביאור הש"ס המענג השבת נותנין לו משאלות לבו והוא סותר הנ"ל דאין אדם מת וכו' ובארתי דאדם רשע שנקרא מת בזה אין חצי תאוותו בידו משא"כ הצדיק גיל יגיל במדת הסתפקות יעו"ש מ"מ הנביא רצה להסיר כעס מלבם וביאר בטוב טעם כי ידע חמור אבוס בעליו והענין כי השור ידע משא"כ החמור שאין משכיל שכלו כשכל השור לידע הבעלים עצמם מ"מ יודע שהם רק אבוס בעליו ולא שהם בעלים עצמם וכמ"ש האלשיך וישראל לא ידע עמי לא התבונן כי אלו היו ישראל הת"ח יודעין זה לא הי' מקום לשנוא את חבירו הת"ח שסובר שהוא מקפח פרנסתו וכן כל אומן לא הי' שונא המוזג או החנוני אומנתו מאחר שהי' יודע שכל פרנסתו ואומנתו הוא רק כמו אבוס שהוא כלי שבו יושפע פרנסתו מבעליו שהוא ית' ואם יוסתר אבוס זה הלא יוכלו בעליו לעשות אבוס אחר שאין האבוס עיקר כי העיקר בעליו והם יוכלו לעשות כמה מיני אבוס לכל אחד מבהמתו להכין בו פרנסתו ואם היו נותנין ישראל על לבם זה לא היו שונאין זה את זה ולא היו צריכין להחליף הנשפע למשפיע או זא"ז או שיעשה תורתו ועבודתו להראות לבני אדם כי אם לנחת ורצון בוראו שהם בעליו. ומאחר שאינם עושים כך ע"כ הם סוברים שזה האבוס הוא העיקר וחש שלא יקופח ע"י חבירו א"כ הוא שוטה יותר מחמור. וז"ש ישראל לא ידע עמי שהם המוני עם פשיטא שלא התבונן.

וכ"כ במדרש על משנה כל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו' שנאמר והי' כערער בערבה וכו' שהקשה מה ענין פסוק זה לכאן וביאר שם כי זה שחכמתו מרובה ממעשיו חכמתו הוא להראות לבני אדם אשר בוטח בהם משא"כ מי שמעשיו מרובין והוא שנאוי בעיני בני אדם ובטוח בה' יעו"ש.

וה"נ שייך מוסר זה לכל אחד להרבני' וחזנים שעושין לנחת רוח לבני עירו והמלמדים וכל עניני האדם שהוא עושה להתפאר אינו משים על לבו כי זה שהשפיע לו אינו רק אבוס בעליו וראוי לעשות נחת רוח בכל מעשיו לבעליו עצמן וכן העושה צדקה או מצוה להתפאר ואם ישים אליו לבו אם לא ישפיע לו בעליו לא יהי' לו במה להתפאר וא"כ ראוי שישים לבו כמו החמור עכ"פ להבין כי זה אינו רק אבוס בעליו ותן לחכם ויחכם עוד שנכלל כל עניני עולם בזה שישקול בשכלו הקודש שהדין נותן שאין ראוי להחניף ולעשות נחת רוח כי אם לבורא ית' כמו מאמיני החידוש ולא מאמיני הקדמות שזכרנו לעיל ודי בזה. הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים לבאר זה נ"ל דאיתא בחלק א"ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושא בטלי דייני בטלי גזיפטרא שנאמר ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך וגומר וכ' מוהרש"א וז"ל שדימה יהירים שעושין עצמן ככשרים סיג הזה שאינו ניכר זיופו בתוכו ודימה את האמגושי שהם חנופי רשעי א"ה לבדיל שמעורב בתוך הכסף וזה מדה כ"מ כשיכלה מכם יהירי לא ישלטו בכם אמגושי חנופי א"ה וכן כשיבטלו דייני רשעי ישראל וכו'. לא ישלט בכם שוטרי א"ה וכו' יעו"ש וז"ש הוי אם תמצא גוי חוטא שמצערין לישראל הוא מכם שנמשך מן עם כבד עון כי ישראל נקרא עם כמ"ש הן עם לבדד ישכון.

והם עם כבד עון שהם היהירי שהוא כבד עון כמ"ש בסוטה כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם וכו' ואלו בכל העבירות כתיב השוכן אתם בתוך טומאתם ועוד שם ארשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע"ז ור"י אמר ככופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' רב חמא ב"ח אמר כאלו בא על כל העריות וכו' בנמוכי הרוח אמרו בפ"ו דסנהדרין אריב"ל כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה בזמן וכו'. כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלדים רוח נשברה ולא עוד שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה וגו' הרי כי יהירי הוא כבד עון. וגם זרע מרעים שהם שוטרי א"ה הנקרא גזיפטרא שרודין ומכין בישראל ומריעין להם הוא בסיבת בנים משחיתים דייני רשעי ישראל שהם החבלים ומשחיתים ע"י רשעותם.

עוד י"ל שכל ד' ענינים אלו הם בישראל והם נגד ד' חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש. ומבואר בכתבים שהם נגד ד' אותיות הוי' וז"ש הפושעים בי והם נגד ד' עולמות אבי"ע התלוין בשמו יתברך יעוין שם וכי כתוב בר"מ פרשת נשא פקודא דא תשובה וכו'. כד ב"נ איהו חוטא גרים לאתרחק' ה' וכו' דא יהו' מן אות ה' וכו' יעו"ש וז"ש הוי גוי חוט' ר"ל שגרמו בחטא' להתרחק ג' אותיות ראשונות מן ה' אחרונה ונשאר הוי בסוד איכה ישבה בדד איך ה' ישבה בדד מן ג' ראשונות וחשיב סדר ד' חלוקי כפרה נגד פגם ד' עולמות התלוין בד' אותיות הוי' א' גוי חוטא ר"ל בשוגג בלא דעת נפש לא טוב בעשי' הוא פגם הנפש במ"ע כנודע. עם כבד עון שהוא חמור מחטא והוא פגם ביצירה ע"י מל"ת זרע מרעים שעבר על כריתות פגם בבריאה לכך תשובה ויה"כ תולין ויסורין שהם מבריאה מכפרין שנא' יסור יסרני יה שהם או"א. בנים משחיתים שחטא בחילול השם פגם באצילו' שמשם נקרא בנים והוא שפגם בו נק' בנים משחיתים יסורין תולין ומיתה ממרקת וזהו בנים משחיתים לשחת נפשו עד שישוב. עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור.

לבאר זה נ"ל דכ' רמ"א בריש סי' א"ח וז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלדי' וכו' עד יגיע אליו היראה וההכנע' בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד ע"כ. הרי שצריך שלא יעזוב האדם מורא הש"י מפניו תמיד כאמור ואם אי אפשר שיהי' תמיד עכ"פ בעומדו בתפלה בבה"כ ובעוסקו בתורה ובמצות ראוי שיהי' כל מעשיו הטובים לא להתראות לבני אדם שיאמרו שהוא חכם וישר רק שיהי' לנחת רוח לפניו ית' הרואה ללבב שהוא נגד פניו ולא שיהי' נראה לעיני בני אדם כמו מאמיני הקדמות שאלו האמין שהוא חידוש העולם ע"כ הוא לכבודו ית' ואינו ראוי שידרוש לכבוד עצמו ולעזוב את ה' ולא די להם בזה שהם עזבו את ה' אלא שנאצו קדוש ישראל ר"ל שהם מנאצין לשלומי אמוני ישראל העושין לשמו ית' שנקראו קדוש ישראל שמקדשין עצמן בכמה מיני קדושה הם מנאצין אותן על שאין עושין כמותן מקנאין בהם וכמ"ש במד"ש במשנה כל שמעשיו מרובין מחכמתו והוא שנוי בעיני העולם ובטחונם בו ית' יעו"ש.

וכמ"ש דהע"ה ישטנוני תחת רדפי טוב. ועי"ז גורמין כי נזורו אחור כי היו כמה וכמה בני אדם שהיו רוצין להתקרב לתורתו לשמה ולעבודות ית' ועי"ז שרואין כי ומכעיסין ומנאצין לאלו המתקדשין והמטהרין נזורו אחור ונקראו חוטא ומחטיא שאין מספיקין בידו לעשות תשובה כמבואר פ"ד דאבות וק"ל. על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וכבר ביארנו לעיל ע"פי משל שחט' עבד ושר וז"ש מכה אשר לא כתובה זהו מיתת וכו'.

עוד יש לפרש ע"פי פי' הפסוק ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ואני תפילתי לך ה' עת רצון וי"ל מה ענין זה לזה.

ונבאר המשך פסוקי תהילם סי' ל"ח כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ואויבי חיים עצמו וגו' ישטנוני תחת רדפי טוב אל תעזבני ה' וגו' חושה לעזרתי וגו' דכבר כתבתי ביאור משנה שהמעשה מבטל מיד מעשה ומיד מחשבה והמחשבה אינו מבטל וכו' והוא עפי' ביאר פסוק הושיעה ה' כי גמיר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שיש לפרשו מרישא לסיפא ומסיפא לרישא יעו"ש.

והנה בש"ס דב"מ אמרו הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה זדון ולבית יעקב חטאתם וכו'. ובזה יובן כי עוני אגיד ר"ל גם אם אמר לי לבי להתוודות על חטאי שנחשב לי השוגג הנקרא חטא למזיד הנקרא עון מ"מ אדאג מחטאתי שנמשך מזה הענין להמוני עם אשר אצלם נקרא חטא וכאלו חטאם הוא חטאתי שאני הגורם כנ"ל. והתקנה לזה כמ"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא ששמעתי בשם הרב המגיד מבאר שלא לבד דברי המוסר שיאמר בפיו להמוני עם הוא עיקר התועלת כי אם שיקשר א"עתו עמו ולהעלותו ודפח"ח אך דהוא קישור מלחמה מי הגובר וזה שאמר ואויבי חיים עצמו כאמור ישטנוני תחת רדפי טוב כמ"ש במד"ש במשנה וכל שמעשיו מרובים מחכמתו וכו' ששונאין אותו ובטחונו רק בה' יעו"ש. וז"ש אל תעזבני ה'. חושה לעזרתי ר"ל שיהי' הוא הגובר להעלותו וק"ל.

והנה יש שאין זה גובר להעלותו וכן אין זה הרשע גובר להורידו לזה הצדיק ומ"מ מצד שיקשר א"ע עמו נשאר חלק הטוב של הרשע אצל הצדיק וחלק הרע של צדיק להרשע ובזה גורם לשנואתו יותר. וזש"ה יסר לרשע וישנאך שהקשה מוהר"י יעבץ למה ישנאהו וכו' ולדברינו א"ש.

ובזה יובן ישיחו בו יושבי שער ונגינות שותי שכר והיינו בעת שאני מתפלל עבורם לקשרם ולהעלותם אז הם מתלחמים כאמור וק"ל.

וז"ש על מה תוכו בשבט פיו של תוכחת אז תוסיפו סרה כי הוסר ממנו חלק הטוב כולו ונשאר רק רע ממה שבירר מחלק הצדיק. ובזה יבואר כל אחד יש לו חלק בג"ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והיינו כאמור וק"ל. כל ראש לחלי וכל לבב דוי וכ' האלשיך כי מה שתוכו עוד תוסיפו סרה הוא שאומרים כל ראש לחלי הלא הוא הנוגע בשאר מקומות ג"כ וכו' ולי נראה לפרש במה שכתבתי בספרי פי' הפסוק קרא בגרון אל תחשך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם והוא סובב על קוטב האחדות שיש בין ראשי העם עם המוני עם וכמ"ש הרב האלשיך בפסוק אם הכהן המשיא יחטא זה נמשך מאשמת העם וכו'. וכן מבואר בפסוק כי גמיר חסיד מטעם כי פסו אמונים.

הגם דיש לפרש איפכא מ"מ ראוי לכל אחר שיתלה הסרחון בו ולא בחבירו. וז"ש הגד לעמי פשעים שהם יאמרו שבהם תלוי הסרחון ולבית יעקב תאמר כי חטאתם גרמו וק"ל. וז"ש כי כאן הם המהפכים סדר הנ"ל באמרם כי מצד שכל ראש לחלי מזה נמשך כי כל לבב דוי לכל המוני עם ובאמת ז"א. וז"ש הנביא מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה וגומר. דלכאורה איפכא הל"ל כלשון בני אדם מראש עד רגל וגו' אלא דבא הנביא לסתור דבריהם כי המכה והחולי נמשך מכף רגל שהם המוני עם ונתפשט עד הראש כמאמר פסוק התורה כי חטא כהן המשיח נמשך מן אשמת העם.

וז"ש ארציכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדיכם וגומר ור"ל והראי' שאת' הרבים גורמים ולא יחידי שלומי ישראל כי אדמתכם וארציכם ועריכם הוא החרוב משא"כ שלימי בת ציון שהם הכשירים ונותרה כסכה בכרם וגומר. שלא חרב משלו כלום שלא שלטו בהם זרים וק"ל. כי בל"ה לא הי' לו חלק ונחלה עמך ה' הוא נחלתו ויאכלון בכל מקום שהם משא"כ אתם קציני סדום כמו שביאר הנביא אח"כ עד כי ירוחמו משמים כי ציון במשפט תפדה כי הת"ח והכשרים שנקרא ציון המצויינים בהלכה. גם שהוגלה עמהם מ"מ במשפט תפדה מצד המשפט והדין משא"כ שביה בצדקה הם נפדין בצדקה לפנים משורת הדין גם שגרמו כל אלה מ"מ מצד רחמיו יתברך וחסדו לפדות השבים בצדקה וק"ל.

ובזה יובן מצות עשה שבפתח דברינו הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא דק' ל"ל כפל הגם שדרשו חז"ל אפילו מאה פעמים. אפס מדאיצטרך להוכיחו מאה פעמים ש"מ שאינו בצ"ט פעמים והוא נגד דברי חז"ל שאמר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע.

הגם שהקדמונים כתבו וכו' יעו"ש ב' קשה תחלה אמר לשון נסתר ואח"כ נוכח ג' דקאמר ולא תשא עליו חטא אין לו שחר הלל. ונ"ל דלדברינו הנ"ל א"ש כי יש לומר חטא ראש הדור נמשך לאשמת העם או איפכא. וא"כ איך יאמר המוכיח שהוא עכ"פ איזה ראש בעיר או בדור איך פתח פיו בתוכחת מוסר לבני העולם שהם עושין כך וכך הלא יאמרו אתה הגורם הגם שהוא יאמר שהם גורמים מ"מ מאן מוכח ולכאורה שב ואל תעשה עדיף לזה ביאר הפסוק באמת הוכח לעצמך ואח"כ תוכיח לחברך וז"ש ולא תשא עליו חטא דייקא וק"ל.

עוד י"ל ב' פירושי' על פסוק עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור. ותחלה נבאר פסוקי הנביא ישעי' סי' מ' נחמו נחמו עמי יאמר ה' אלדיכם דברו על לב ירושלים וגו' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאת'. והספיקו' רבו א' ל"ל כפל נחמו ב' מאי יאמר לשון עתיד אמר הל"ל ג' ק' גבי נחמה כתיב מדת הדין אלדיכם ובפורעני' כתיב מדת הרחמים כי לקחה מיד ה' כפליים ד' ק' וכי ס"ד שנפרע כפליים ה' להבין ענין מלאה צבאה ונרצה עונה בכל חטאותי' ו' ק' לקתה ה"לל ונ"ל דכ' הטור א"ח ויש להתענות בערב ר"ה משל למדינה שמרדה במלך ובא אלי' בחיל גדול כשהוא קרוב יוצאין גדולי העיר לקראתו ומוותר שליש וכו' יעו"ש.

ובזה פי' האלשיך פסוקי ישעי' סי' נ"ה דרשו ה' בהמצאו דהיינו בעשי"ת. אך עצה היעוצה שלא תמתין עד זמן ההוא כי אם קראוהו בהיותו קרוב לימצא דהיינו קודם ר"ה וז"ש וישוב אל ה' וירחמהו מאז דהיינו קודם ר"ה שהוא רחמים והתועלת כשיחזור להתחזק בתשובה בר"ה שהוא מדת הדין שהוא אל אלדינו אז ירבה לסלוח וכו' דאל"כ ק' איפכא ה"לל ולפי הנ"ל א"ש ודפח"ח.

איברא כדי לתרץ ק' הט"ז שם מאחר דבער"ה מוותר שליש א' ובר"ה שליש ב' וביה"כ שליש ג' איך אמר ביה"כ יוצאין כולם מוותר הכל הלא אינו רק שליש א' ובארתי במ"א כי הגדולים יוצאין עבור עצמן שלא יתפסו בעון הציבור שהגדולי' נתפסין כמ"ש ואשימ' בראשכם ואשמ' בראשי הדור שלא מיחו וכשנחלק הדור לג' כתות הגדולים הם הצדיקים כת א' נק' שליש שמפייסין המלך שמיחו ולא נשמעו דבריה' וכמ"ש הרש"בא בביאו' ההגד' בפ"ק דברכות א"ר יוחנן משו' רשב"י מיום שברא הקב"ה עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבא לאה והודתה שנא' הפעם אודה את ה' וז"ל בהיות כת עובדי ה' שפלים תמעט האמונה ותרבה הכפירה כמ"ש כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלדימו צור חסיו בו וכשתגבר יד עובדי' הש"י והעמים רואים בהצלחתם תרבה ההודאה וכשנולד יהודא ראש למלכות בית דוד ובו נאמר ידך בעורף אויביך אז בא ההודאה וכו' יעו"ש וז"ש ברבות צדיקים ישמח העם וכו'.

ולי נראה כי לא בלבד תרבה הכפירה ובהיפך ההודאה מן העמים לבד אלא גם מאחינו בני ישראל שייך כל זה ביותר וכמ"ש האלשיך פסוקי ישעי' הנ"ל כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וז"ל כי יש בני עניים חרדים על דבר ה' והמה שפלים ונבזים בעיני העם ולעומתם יש גסי הרוח ריקים ומהגאים וחשובים מחמת עשרם ועל ב' סוגים אלה דבר על הא' אמר כל גיא ינשא ועל ב' אמר וכל הר וגבעה ישפל.

ובזה כתבתי בספרי פי' הש"ס י"ח קללות קילל ישעי' לישראל ולא נתקררה דעתו עד שקילל ירהבו הנער בזקן וכו' דק' וכי הי' אכזרי ח"ו וכו' ובארנו שם שזה הי' רחמנותו על הגדולי' שלא יתפסו בעון הדור או בעון העיר מחמת שנבזים בעיני העם אין דבריהם נשמעין וניצולו בזה יעו"ש הרי מבואר כי בער"ה יצאו לקראת המלך גדולי העיר לפייסו עבור עצמן בטענה הנ"ל ומוותר שליש דהיינו שליש שלהם השייך לכת הצדיקים והם בני חורין ומעתה נשארו בינונים במקום גדולי' כי במקום דליכ' עדיות נקראו הבינוני' עידיות לכך אח"כ יוצאין הבינונים ומפייסין המלך עבור עצמן ומוותר להם שליש ונשאר הכל על המדינ' ואח"כ ביה"כ יוצאין הכל גם ב' הכתות שנמחל להם יוצאין לפייס המלך ולא על עצמן יוצאים כי אם על הכלל כולו יצאו לפייס עבור המדינה ואז מוותר הכל לגמרי וא"ש מה שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ומבואר ק' הט"ז יעו"ש.

ובזה יבואר נחמו נחמו עמי יאמר אלדיכם כי עמי הם הצדיקים ראוי לקבל נחמה כפולה על כפולת צערן כי גם קודם ר"ה שהי' מדת רחמים שבו והתענו ונצטערו שלא יתפסו עבור המדינה ובר"ה ויה"כ שהוא מלך המשפט ימי הדין הנקרא אז אלדיכם ג"כ מצטערין ומתענין עבור המדינה א"כ אז בימי הדין כי ירבה לסלוח כנ"ל אז יאמר אלדיכם נחמו נחמו נחמה כפולה לכשירי הדור הנקרא עמו וג"כ דברו על לב ירושלים שהם המוני עם וכמו שפי' האלשיך בזה יעו"ש. וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה ור"ל דאי' במד' איכה וצבא הנתן על התמיד אין צבא אלא מלכות וכו' יעו"ש.

ולדברינו י"ל אין מלכותא אלא ת"ח שנא' בי מלכים ימלוכו. והודיען כפילות טובתן שלא תאמר כי נרצה עונה מצד שנתפסו הגדולים הם הת"ח עבורן לזה אמר כי זה אינו כי מלאה צבאה שהם מלאים ושלימין הת"ח שנקרא צבא מלכות ומ"מ נרצה עונה והטעם כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותי' שלא המתינו הגדולים עד ר"ה ימי הדין רק שבו בתשובה בימי הרחמים קודם ר"ה שנקרא הוי' רחמים וחזרו ושבו אח"כ עבור המדינה שהם רק שליש א' מן ג' כיתות והם שבו נגד ב' שלישים עד שנעשו מזדונות זכיות

וז"ש כי לקחה דלכאורה ק' דהל"ל לקתה ולדברינו א"ש דלענין הצער והתשובה קאמר ואז כי נרצה עונה נק' לקיחה באמת שזכתה שלקחה זכיותיהן ע"י תשובתן מהזוכים והמזכים וק"ל ואח"ז יבואר שאר הפסוק קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלדינו כל גיא ינשא והענין כי טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך. א"כ מי שהולך בדרך ה' ג"כ יורה חטאים בדרך אך כי עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות כמו שבארתי לעיל כי הורגלו עד הזקנה שלא להשגיח על המשגיח כמו ענין שפוט השופטים לכך גם שירצו אח"כ להיות להם משגיח לא יוכל לראות ולהשגיח כי אם בטורח.

וז"ש פנו דרך ה' להורות חטאים בדרך התשובה שהיא דרך הש"י ואם א"א לעשות דרך סלולה לרבים מ"מ ראוי לעשות להישיר מסילה ליחידי סגולה דרך קטן לאלדינו ר"ל לעשות מסילה וכמו שבארתי פסוק במסילה נעלה יעו"ש וכמ"ש ברמ"א ויעקב נסע סכתה על ימים אלו יעו"ש וק"ל ובזה תבין דרך לבוש ענין התקיעו' שהם נגד האבות אברהם ששמר דרך ה' כנ"ל והחזיר שמאל יצחק בימין ע"י יעקב שנסע סכתה ודוק.

עו' י"ל יעשה שלום לי והענין כי דרך המתווך השלום וכו' כן הענין ראש הדור יתפלל לפני הש"י שינהג חסדו בכל דור מדת אברהם ואל ישראל יאמר מדת הגבורה דיצחק וכשיעשה שלום ע"י ממוצע הוא מדת יעקב ודוק'.

ונחזור לביאר כי עזבו את ה' וגו' דאית' במד' איכה כי מאסו תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב ואמרות קדוש ישראל נאצו זו תורה שבע"פ. והענין דאי' בפ"ק דמגילה מ"ח נביאים עמדו לישראל וכו' ופריך איני וכו' ומסיק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה שלא נצרכה לא נכתבה וכו'. א"כ נבואה שנכתבה ודאי שנצרכה ושייכה לדורות א"כ מעתה אלו הי' בנמצא שיעמיד מוכיח בשער בת רבים ויאמר דברי הנביא הכתובה בספר בלי להוסיף ובלי לגרוע ודאי ימאסו לשמוע אליו כלל ואדרבה יהי' כמו חוכא ואטלולי בעיני העם בפרט בעיני הלומדים שיאמר דברי הפסוק כפשוטן. וע"כ צריך המוכיח לומר פירושי' בדברי הנביא שיהי' מתוק לחיך וחדוד ואז יעלו חדודין על בשרו וינאץ יותר שיאמר אליו נתכוין בפרושי המוסר ועי"ז יחדלו מכל וכל שלא לומר המוכיח דברי מוסר כלל.

ובזה יבואר כי מאסו תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב ימאסו לא שילמדו הן עצמן או שישמעו דברי השלום ע"כ הנה אנכי שולח וגו' ודפח"ח. ובזה יובן שיהי' מוסר שדיבר הנביא הכתוב בספר דברים כפשוטן ימאסו מלשמוע מפי המוכיח בשער דברים בפשטן ואת אמרת קדוש ישראל נאצו ר"ל מה שיאמרו מפי עצמן גם שהוא קדוש ישראל ודבריו באמת וצדק יותר נאצל כנ"ל ומכח זה נזורו אחור שלא לומר כלל דברי מוסר ותוכחה. ובזה יובן כי עזבו את ה' ר"ל תורה שבכתב שהיא עצם שמו ית' כנודע עזבו מללמוד או לשמוע דברי הנביא הכתובה בספר וגם מפי מוכיח בשער ימנעו לשמוע אדרבה נאצו קדוש ישראל כנ"ל ומכח זה נזורו אחור וכאמור וק"ל.

עוד י"ל ונבאר פסוק רני עקרה לא ילדה וגו' וכבר בארתי במ"א העושה עיקר מהניגון זה אינו מוליד וכמו שבארתי משנה דסוטה יעו"ש. איברא נ"ל דכ' בס' עוללות אפרים דף נ"ח ביאור פסוק אם תשוב אלי תשוב היינו שלא תשוב כי אם לשמי לבלתי היות מן הכתות שאין תשובתם לש"ש כי אם כדי שיהיו בעיני הבריות בחזקת כשרי' והם מרבים בצומות בגלוי בעבור ספר שמם וז"ש במד' שכחי עמך ובית אביך כי הוא אדוניך וגו' לך לך מארצך וגו' שלא יפנה במעשיו להתפאר בפני הבריות ובית אביו וכו' אלא להש"י שהוא אדוניך יעו"ש שהאריך

ונ"ל שזה פי' הפסוק בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ופי' הט"ז והוא כולל ג' עמודים שהעולם עומד עליהם שיהי' להש"י לבדו ולא להתנאות בו לפני בני אדם דהיינו תורה ועבודה וג"ח תורה יש בו ב' סוגים חריפות הנקרא חצוצרת או מוסר הנקרא קול שופר כמו שהוכחתי זה במ"א עבודה זו תפלה יש בו ג"כ ג' סוגים בשיר וניגון הנקרא חצוצרת או להתעורר בבכי כמו קול שופר שנא' היתקע שופר בעיר וגו' וז"ש עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה ג"ח ג"כ יש ב' סוגים צדקה ברגלים זמן שמחה או ח"ו על צרה וזה שנא' וביום שמחתכם וכו' וז"ש בחצוצרת וקול שופר הריעו לפני המלך ה' [ הריעו כולל קול חצוצרת ושופר ב' סוגים הנ"ל וז"ש יודעי תרועה] שיהי' נחת רוח לפניו ית' ולא להתנאות בו לפני בני אדם וק"ל. וז"ש רני עקרה לא ילדה שיהי' כוונת רני לש"ש. וכאלו את עקרה שלא ילדה רק אתה עומד לפניו ית'. וכמו ששמעתי פי' פ' ואיש לא יעלה עמך ודפח"ח ובזה תבין אשרי העם יודעי תרועה אשר ה' באור פניך יהלכון שזה כוונה כוללגם לעם וק"ל.

עוד י"ל פנו דרך ה' וכו' ונבאר המשך פסוקי האזינו השמים וגו' עד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. וכבר זכרנו הספיקו' והתרתן לעיל יעו"ש. וכעת נחזור עליהן כי אין בהמ"ד בלא חידש א' לשון האזינו ולא שמעו כמו ישעי' ב' לשון ואדברה קשות ואח"כ אמרי פי דמשמע רכות ג' האזינו לנוכח ואח"כ אמר ותשמע שלא לנוכח דאל"כ הל"ל ושמע הארץ אמרי פי ד' כי שם ה' הוא רחמים הבו גודל לאלהינו הוא דין ה' כי וגו' מה זה נתינת טעם. ונ"ל כי שמעתי בשם הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר ביאור פסוק החרשים שמעו והעורים הביטו לראות דק' אם הוא חרש אינו יכול לשמוע והעורי' אינו יכול לראות והוא כי שמעתי הלצה הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו כי יש מרבנן שאינן מחבבין התורהשל זולתן רק של עצמו ובשמעו איזה ד"ת מזולתן מעבירין כלאחר יד כנהוג על בגדיו פעם א' ושתים עד דבלו וז"ש הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו שלעצמן לפי וכו' ודפח"ח והם עצמן המזיקין דמזיקי ומפסדי בגדיהן מחופיא דידהו וק"ל.

והנה אנשי המוני עם שאינם יודעים אם זה המוכיח דבריו ישרים או לאו הוא משגיח על הלומדים אם ייטיב בעיניהם וז"ש החרשים שהם הלומדים כמו החרש והמסגר שמעו כי העורים שהם המוני עם הביטו לראות אם ייטיב בעיני הלומדים ישמעו הם ג"כ ודפח"ח וזהו עצמו צחות לשון מרע"ה שביקש מהלומדים הנקרא שמים כנודע וז"ש האזינו השמים ומזה נמשך כי ותשמע הארץ הם המוני עם ישמע ג"כ אמרי פי

וביאר כי הצדיקים והלומדים ישמעו מוסר גם כי אדבר קשות נגדם משא"כ המוני עם הלואי כי ישמעו אמרי פי רכות ודרך פיוס וכמ"ש הרב האלשיך בפסוק אלה הדברים אשר דיבר משה שאמר ברמז מפני כבודם ואח"כ אמר ממרים הייתם וכו' וביאר יעו"ש וה"נ כך וז"ש ידעתי כי יערף כמטר לקחי אצל הלומדים שהם לקחי הלומדים ממני יהי' נדמה להם כמטר שזה נוח בו וזה קץ בו הם ההולכי דרכים כך מי שהוא בביתו נוח לו דברי מוסר משא"כ מי שאינו בביתו גם כשהוא בביתו הנקרא עוברי דרכים אין נוח להם דברי מוסר כנודע משא"כ להמוני עם תזל כטל אמרתי שהוא נוח לכולם כך אמרתי שהם רכות והטעם שיהי' דברים קשים להלומדים ודברי' רכים להמוני עם הגם שנלמד מהש"י שאמר למרע"ה בתחלת קבלת התורה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ודרשו חז"ל שיהא נוח לזה וקש' לזה מ"מ צריך טעמ' לזה ביאר כאן טעמו של דבר כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. והענין כי דשא שהוא עשב קטן ורך גם רוח סערה אינו מזיק לו משא"כ העשב שהוא גדול וקשה אם יבוא רוח סערה עליו יושבר וכמו שדרשו בש"ס לעולם יהא רך כקנה וכו'.

והנה אמרו חז"ל מפני שיבה תקום קדם שיבה דילך כי יבשה אותיות שיבה וכו' ות"ח שעבר עבירה ביום ודאי עשה תשוב' בלילה קודם שנתייב' משא"כ המוני עם עשב יבש וגדול צריך כרביבי' עלי עשב שיהי' נוח שלא ישבר ואמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלדינו ר"ל עוד יש טעם נכון שצריך יותר זירוז להלומדים ולדבר קשות משא"כ להמוני עם דאי' בטא"ח בער"ה הגדולים מתענין משל למדינה וכו' וביאר הרב האלשיך בזה פסוק וישוב אל ה' וירחמהו שהוא קודם ר"ה שהוא רחמים ואל אלדינו שהוא בימי הדין ירבה לסלוח יעו"ש וז"ש כי שם ה' אקרא ר"ל שאני אקרא להלומדים שישובו קודם ר"ה שאז היא רחמים כמו במשל שיצאו תחלה גדולי המדינה לקראתו משא"כ אתם המוני עם די אם הבו גודל לאלדינו שישובו בימי הדין וג"כ ירבה לסלוח וק"ל.

ובזה יובן פנו דרך ה' שיסורו קלקול הדרכים וישובו קודם ר"ה בימי אלול שהם רחמים ונקרא דרך ה' גם שהוא רחב בלי שום מעיק ומשטין גם הטעם שנקרא חודש זו דרך עיין בכתבי האר"י וא"כ א"ש פנו דרך ה' שלא להמתין עד ר"ה כי אם מי שלא שב אז נשאר מסילה לאלדינו בימי הדין וק"ל.

עוד י"ל דבארתי קושי' על מצוה ואהבת את ה' אלדיך שהוא דבר שבלב ואיך אפשר לצוות עלי' ועיין בספרי זה דעולה שם התירוץ כי התורה נקרא דרך ה' כמ"ש הרמב"ם בענין אברהם שנא' עליו כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' א"כ אז ממילא יבוא לאהבת ה' כי אדם בדומה לו וז"ש ואהבת לרעך וכ"ת איך אפשר זה הא רשע שונא לצדיק לכך בא התשובה ראה שיהי' כמוך ואז באמת יהי' דומה לך יעו"ש. ובזה יובן פנו דרך ה' ואז בשמרך דרך ה' אז תוכל לבוא למדריגת אהבת ה' שהוא חסד ורחמים שנקרא הויה ועכ"פ יישרו מסלה לאלדינו מצד היראה ממדת הדין בימי הדין מי שלא שב קודם ר"ה עדיין יש תקנה אפס שיש מונע מצד מלעיגים שהם בני עה"ז לזה ביאר ואמר כל גיא ינשא וגו' וק"ל.

עוד יש לפרש כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו' ונבאר תחלה עני' סוערה לא נוחמה לבאר זה נבאר פסוק אנכי אנכי מנחמכם. להבין כפל אנכי הוא עד"ז דכ' הרב האלשיך בפסוק סוף מלאכי' זכרו תורת משה עבדי וכו' הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא והשיב לב אבות על בנים וגו' וז"ל כי בית ראשון נחרב על ביטול תורה [ דפח"ח אלכי ה' אלהיך ] והשני על שנאת חנם ולתקן שתיהן על האחד זכרו תורת משה עבדי ועל השנית העדר נחמה על שני חורבנות צריך להשלים ב' סוגי אנכי על חורבן בית ראשון צריך להשלים אנכי ה' אלדיך ועל הב' העדר השלום צריך שיבוא הנה אנכי שולח וגו'. שיהי' שלום בניכם ואז הוא מנחמכם שיהי' באמת נחמה משא"כ קודם תיקון הקלקול ביטול תורה והעדר השלום אי אפשר שיהי' שום נחמה עד שיתוקן וק"ל.

ובזה תבין כוונת התוס' בפ"ק דר"ה לערבב השטן וכת' התו' בשם ירושלמי דכתיב בלע המות לנצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ויש להבין איך אפשר שיטעה בין שופר זה לשופר גדול. ועו' הלא כבר למוד בכל שנה ושנה ששומע שופר כמה פעמים ואין קול וקשב שיתבלע ועו' פי' רשי' כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין מצות מסתתמין דבריו ע"כ והתו"ס פי' בשם ירושלמי בהיל ולא בהיל וכו' דק' מה מחולק רש"י ותו"ס.

הגם די"ל ע"ד הלצה דכ' בטא"ח סי' ? דאשכנזים תוקעים בעצמן ומחבבים המצות משא"כ בני ספרד ששוכרין מי שיתקע וכו'. ונ"ל ללמד זכות על ספרדים ג"כ דנודע המאורע בעיירות קטנות עבור התקיעו' באשר שכל א' מתאמץ בע"שג שיתקע וכאשר השטן רוצה להשטין בזה נתערבב כי תשובתו בצדו שעושין זה מחמת חיבוב מצוה משא"כ בספרד שהם שלומי אמוני ישראל שבאים בסוד ה' אשר לאו כל מוחא סביל סוד כוונת התקיעות לעורר בשופר תחתון שופר גדול כנודע למשכילים אז תסמר שערת ראשם ובורחים מזה כי מי ראוי לכך וזהו כוונת רשי' ותו"ס שרש"י כתוב למנהג אשכנזי' והירושלמי שהביאו התו"ס כתב למנהג הספרדים וק"ל.

עוד נ"ל דבהיל ולא בהיל בזמנ' תנינא דאמר בכתבי האר"י תקיעה דמיושב לבטל יצה"ר דלשון הרע ונודע כי דורו של אחאב וכו' א"כ בביטול ל"ה ומחלוקת א"כ אין לו בית דירה כלל דכ' האלשיך מ"ש מאין תבוא וכו' וק"ל. ונ"ל דיבואר עוד ק' ב' דיש להקשות בש"ס שם אמרו לפני בר"ה מלכו' זכרונו' שופרות וכו'. כדי שיעלה זכרונם וכו' ובמה בשופר דהוא תמוה דכאן לא איירי בתקיעה בשופר כי אם באמירת פסוקים של זכרונו' ושופרות ואח"כ איירי בתקיע'. וא"כ אין לו שחר כלל זה שאמר ובמה בשופר. ונ"ל דיבואר ע"י ק' ג' כשופר הרם קולך איפכא הל"ל הרם קולך כשופר ונ"ל דכתב בטא"ח סימן תקפ"ה רמז לדבר אין שטן ופגע רע ר"ת שופר. והקשה בע"ז אדרבה וכו' ומשני דאיתא במד' דס"מ נעשה סניגור יש לך עם כמלאכי' שיש שלו' ביניהם א"כ גם שיש שטן מ"מ אין פגע רע והוא ר"ת שופר שטן ואין פגע רע.

וכבר זכרנו בביאור ש"ס משרבו המנאפים בטלו מי המרים כי אשה זונה שסרה מבעלה מים קדושים נעשים לה מרים וה"נ אם יש אנשים הזונים מראים פנים ולבם רחוק מן המוכיח אז כל מים קדושים מרים להם וכן שמעתי בשם בעל עקידה משל למלך שצוה לצייר ד' כותלים וכו' והעולה כי ע"י שהוא צבוע נראה דמותו בכותל שהוא כמין מראה והבן.

ובזה יובן כשופר הרם קולך אם שלימין בני עמך שאין שטן ופגע רע או גם שיש שטן מ"מ אין פגע רע ר"ת שופר אז הרם הולך משא"כ בל"ה יפה לך שתיקותך מדבורך כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך וכו'. או י"ל קרוא בגרון אל תחשך אם כבר אמרת כמה פעמים ויגעת כמו ניחר גרוני מ"מ אל תחשך גם עתה ואם לא אמרת עד הנה מ"מ בימי אלול שהוא ימי רצון כשופר הרם קולך מזמן התחלת תקיעות השופר עכ"פ הרם קולך וק"ל.

העולה משם כי תיב' שופר מרמז על שיש ביניהם שלום ואז אין שטן ופגע רע ר"ת שופר. והנה חורבן בית אחרון הי' על העדר השלום ועתה ששומע שיש שלום ביניהם ובמה בשופר אז ודאי מתערבב דמטי זימנא שיבנה הבית וזה שדייק הש"ס ובמה עולה זכרונם לטובה בשופר היינו כמשמעו וק"ל.

ונחזור לענין הנ"ל ביאור פסוק עני' סוערה וגו' דאי' בש "ס סי' לגסו' הרוח עניו' וכו' ומשני מאי עניו' הוא עניות של תורה. והנה רוח סערה הוא תואר וכינוי לגסי הרוח ועיין מזה במ"א בענין ד' קליפו' וכו'. ובזה יובן עני' וגם סוערה לכך לא נוחמה כי השם גבולך שלום הוא מחמת כי חלב חטים ישביעך וא"כ סיבת עניו' הוא העדר השלום וגם סוערה הוא גסי הרוח שהוא עניו' של תורה ג"כ וא"כ עדיין הקלקול לא נתקן וא"כ לכך לא נוחמה עד אנכי הוא מנחמכם וק"ל.

ובזה נ"ל לבאר פסוקי איוב מענ' אליהוא בן ברכאל ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודעו חכמה אכן רוח היא באנוש וכו' עד אדברה וירוח לי וגו'. עוד נ"ל לבאר עני' סוערה לא נוחמה. וביאור פסוק אנכי אנכי מנחמכם דאי' בפ"ו דעירובין אר"א יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בה"מ עד עכשיו שנא' לכן שמעי נא זאת עלי' ושכורת ולא מיין מיתבי שכור מקחו מקח וממכרו וכו' ומסיק דמדין תפל' קאמר ע"כ

וי"ל מאחר דעיקר הפטור מכח שכור א"כ עני' ל"ל להזכיר כאן. ב' קו' הריף הא מסיק בש"ס שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה ושכור אם התפלל תפלתו תועבה וכו' ה"ד שתוי כל שיוכל לדבר לפני המלך וכו'. ואחר שבימי הגלות דינם כשכור א"כ מאי פטור הא אסור להתפלל דהוי תועבה. ג' למה אמר עד עכשיו לא הא יש לפטור עד ביאת המשיח כל ימי המשך הגלות דדינם כשיכור ד' למה הדבר תלוי אם יכול לדבר לפני המלך הגם דטעמו פשוט מ"מ דברים בגו ג"כ ללמד דעת את העם אשר תפלתו משום חק קביעתן ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחוק מהם שה' חושבי מחשבו' אחרו' וזרות כמה לא יצאו ידי חובת' מלבד טעם הנסת' כנודע למשכילי' וכבר כתבתי מזה ביאר פלוגתא דהרמבם והרמבן אי מצות תפלה הוא דאורייתא או דרבנן יעו"ש וגם כתבתי במ"א ביאר משנ' דסוטה משחרב בה"מ שרו חכימיא כספריא וספריא כחזנא וכו'.

וביאר פסוק רני עקרה לא ילדה יעו"ש ששייך כל זה לביאר התפלה שלא יהי' מצות אנשים מלומדה אשר זה כוונת רז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום וכו'.

הגם די"ל פי' שלא תעשה לתועלת עצמך רק שיהי' יחוד מ"ל הנק' תפלה לייחדה עם דודה וז"ש אל תעש תפלתך קבע ר"ל שלא תעשה עובר וקבע לצורך תפלתך וחפצך רק שיהי' כוונת תפלה שיהי' רחמים ותחנונים לפני המקום כי שם הוי' בהכאה נקרא מקום כנודע ודי בזה מ"מ נ"ל עתה לבאר ש"ס הנ"ל בדרך מוסר דאמרו רז"ל בכל יום יוצא בת קול ומכריז שובו וכו' והקשה מורי ממ"נ מאחר שלא נמצא שום אדם שישמע הבת קול איך מכריז א"כ ל"ל כלל הב"ק וע"כ צ"ל שבאמת נשמע לאיזה אדם וז"א כי מי זה הוא שיאמר ששמע קול אלדים ב"ק שמכריז דודאי לא נמצא כזה והדרא קו' ב"ק ל"ל. וביאר כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ומבואר בש"ס. מאן דלא ידע לחוי במחוג קמי מלכא וכו'

והענין כי נמוס המלכות למעט בדיבור רק להבין הענין ברמז וכן הו' למעל' אין אמר ואין דברי' בלי נשמ' קול' א"כ הכרוז הוא במחשב' ורמז והם הרהורי תשוב' שבאין לאדם בכל יום מצד הכרוז והמשכיל יבין להתבודד ולשפוך שיחו לפניו ית' לשוב עדיו והחרש שאינו שומע להבין פונה לפקח עצבות לבו בדברים המשכרים וכו' ומאחר שמחשבה נחשב לדיבור לפניו ית' א"כ היתכן שיעמוד אדם להתפלל לפניו ית' על הפרט או הכלל ולבו בל עמו רק חשב מחשבו' שטות ועסקיו בעניני גשמיים שהוא ממש דיבור באופן שאומר ברוך אתה וחושב אז ענין משא ומתן או הרהורי זנות וכיוצא שאלו המחשבות שנחשוב כדיבור סותר דבריו שמתפלל לתועלת עצמו ונחשוב לשיכור שדבריו אינו מסודרין וזה שאמר ה"ד שתוי שיוכל לדבר לפני המלך שהוא ברמז ומחשבה אז הוי תפלתו תפלה משא"כ שיכור תפלתו תועבה.

והנה יש ב ' סוגי אנשים בזמן הגלות המר הזה אחד נקרא שתוי ואחד נקרא שכור. והם אחד הם המוני עם שהם שכורי הגלות מחמת עול מסים וארנונית וכיוצא. סוג ב' הם הת"ח הפטורים ממס כמ"ש בש"ס דב"ב ובפוסקים שהם בני חורין וגם שאינן יכולין לכוין כוונת וסודות התפלה כי ויסכרו מעיינ' תהום רבה מימי רשב"י עד דרא דייתי משיחא נסתמו מעיינות החכמה כמ"ש בזוהר מ"מ להתפלל בלי מחשבה זרה שיהי' פיו ולבו שוין זה אפשר להם להתפלל ונקרא שתוי שיכול לדבר לפני המלך שהוא רמז המחשבה כנ"ל.

ובזה תבין מה שזכרנו לעיל שאין ת"ח בזמן הזה וז"ש סי' לגסות רוח עניו' דתורה שהוא סובר שהוא חכם היפך משמעות ת"ח שצריך לימוד עוד וא"ש א"כ שפיר דרשו בש"ס ולא הלכו בה ר"ל שלא הלכו מדריגה אחר מדריגה והיינו מחמת גסות רוחן ע"כ הם עניים מתורה וז"ש שלא בירכו בתורה תחלה שהיא נותן התורה שהוא יונק משדי התורה תמיד בכל יום ונותן תמיד בכל יום מה שלא נתן אתמול וז"ש ולא הלכו בה. ולכך שפיר אמרו במסכת ב"מ הזהרו בבני עניים וכו'. הוא מדה כ"מ וק"ל. א"כ סבת הגלות הי' על עזבם את תורתי שלא הלכו בה ר"ל שלא עלו במעלותי' ובתיקון הקלקול של התורה אמר גם עלה שיעלו ממדריגה למדריגה אז יעלו מהגלות ב"ב אנס"ו וק"ל.

ובזה תבין שנז' בפסוק בפ' יעקב יעקב אנכי ארד וגומר ואנכי אעלך גם עלה דסיבת החורבן הי' עבור מדריגת יעקב שחסרו ולכך בעת גאולתן שיזכו למדריגת יעקב יגאלו וק"ל וזה יהי' כוונת הפסוק ג"כ קול ענות אנכי שמע ר"ל כי קול ענות ענויא דגלותא הוא עבור אנכי שמע שכך הבנתי שהוא לשון שומע וק"ל וז"ש שכבי עד הביקר וגומר וגאלתיך אנכי וק"ל אפס דהמניעה לת"ח הוא מצד אחר דקי"ל דאין ת"ח בזמן הזה דאיתא בפ' ב' דקדושין והאמר מר סי' לגסות רוח עניו' ועניות בבבל הוא דאיכא מאי עני' דתורה הוי סימנא לגסות הרוח יעו"ש. ומאחר דהוא עני מהתורה דמגני ומצלי מן עבירה שהם מחשבות זרות שהם קליפות א"כ אין לו דבר להסיר ולהצילו ממחשבות זנות וגם כי גסות הרוח שורש לכל הקליפו' שהם המחשבות זרות הדרא דינו כשיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך אך דמניעה זו יוסר קודם ביאת המשיח דאיתא בחלק אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר וגו'.

ובזה יובן דאר"א יכולני לפטור כל העולם כולו מהדין וכו' ק' למה כלל כל העולם הלא הת"ח דינם רק כשתוי ואינם פטורין וכ"ת דקאי על שאר בני עולם דהוי כשיכור א"כ תועבה נמי הוי ומאי לפטור. לזה בא כמתרץ ואמר משחרב ב"ה עד עכשיו ק' הא כל ימי המשך הגלות פטורין לזה ביאר שנאמר שמעו נא עני' ושכורת נגד ב' סוגי אנשים נגד בני תורה אמר עני' כי סי' לגסות הרוח עניות מהתורה ונגד סוג ב' אמר שכורת ולכך אמר עד עכשיו אבל למחר אפשר שיכלו גסי הרוח ויבוא משיחנו צדקינו ב"ב אנס"ו וק"ל. ובזה יובן עני' סוערה דע"כ מוכח שאתה עני' מהתורה והראי' כי רוח סערה של גסות הרוח עדיין סוער ויש בישראל לכך לא נוחמה עדיין דאי אפשר שיהי' נחמה על ידי משיח כי אם שיכלו גסי הרוח תחלה וק"ל.

ובזה יובן אנכי אנכי מנחמכם דכ' האלשיך לפי שנ' אנכי ארד עמך מצרימ' ואנכי אעלך גם עלה וכו' יעו"ש איברא למה רימז הגלו' באנכי ולדברינו כי סיב' חורבן ב"ר עבור ב"ת דפת' באנכי א"ש דרימז לו כי אנכי גור' הגלו' לירד מצרימה ובתיקון הקלקול שלא יתבטלו מהתור' אז אנכי אעלך

איברא להבין מא גם עלה הגם שדרשו חז"ל יעו"ש. ונראה דאי' בנדרים על מה אבדה הארץ על עזבם תורתי דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא הלכו בה וכת' במגלת סתרים דהרב רבינו יונה דאי לא עסקו בתורה כלל מ"ט לא פרשוהו הלא גלוי הי' להם לכך דרשו בש"ס שעסקו אלא שלא ברכו תחלה ונפיק לי' מדכתיב לא הלכו בה יעו"ש במוהרשא'.

ולי נראה דנודע דאדם נקרא הולך שצריך לילך ממדריגהלמדריגה משא"כ המלאך נקרא עומד וכמו ששמעתי בשם החסיד מוהר"ן קאסויר אלה תולדת יעקב יוסף צריך שיוסיף בכל יום שלימות ודפח"ח. ואפשר שרימז בתואר יעקב כי מקנת הש"ס סי' לגסות הרוח עניות דתורה ופי' רשי' מתוך גסותן אינן משמשין כל צרכן וכו' והענין דשמעתי פי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ר"ל מתואר תלמיד חכם ולא תואר חכם ש"מ שצריך לימוד עוד וזה תואר תלמיד חכם ודפח"ח. א"כ זה שאמר אלה תולדת יעקב יוסף מי שהוא עניו ושפל יודע בעצמו שלא הגיע עדיין לשלימות התורה ותמיד משתדל להוסיף שלימות ושילך ממדריגה למדיריגה וז"ש שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ור"ל מה שיותר חכמתי הבנתי שיותר רחוקה ממני משא"כ גסי הרוח והוא חכם בעיניו גומר בדעתו שא"צ להוסיף כי כבר הוא מושלם.

עפ"ז נבאר ש"ס דפ"ק דברכות תניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנא' ה' ממרום ישאג וכו' שאג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה וכו'. והספיקו' רבו א' דה"לל בקיצור ג' משמורת בלילה. ב' ענין סימן לדבר אין לו שחר כלל ושאר הספיקו'. כדי לתרץ זה נבאר תחלה דברי הנביא ישעי' סי' א' הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מריעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. להבין זה הגם דכתבתי מזה לעיל יעו"ש.

איברא נ"ל עוד דכ' הרמב"ם פ"ד מהל' תשובה וז"ל ך"ד דברים מעכבין את התשובה וכו' ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן ואלו הן א' הפורש מהציבור לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהי' עמהן. ב' החילק על דברי חכמים לפי שמחלוקתו גורמ' לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה [ ודע כי תואר חכם כ' בס' הקנה גם שלמד כל התורה אינו נקרא חכם כי אם זה לו חכמו ישכילו זאת] ג' המלעיג על המצות כיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהם ובמה יזכה ד' המבזה רבותיו א"כ לא ימצא מלמדו דרך האמת. ה' השונא תוכחת שהתוכחה גורמת לתשובה שבזמן וכו' וכן צוה האל להוכיח לחוטאים שנא' קרא בגרון אל תחשך וגו' לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וכו' שיהא מוכיח לרבי' ומחזירן בתשובה וזה ששונא תוכחת אינו בא למוכיח ולא שומע דברו לפיכך יעמוד בחטאותיו שהם בעיניו טובים עכ"ל.

ובזה יבואר כוונת הנביא כי נודע דכך דרכן של עוברי עבירה ליתן דופי בבני אדם הכשרין הן בכלל או בפרט דכל הפוסל במומו פוסל וכההוא דקדושין דקרי לאינשי עבדא ובדקו אחריו ונמצא שהי' עבד ובהיפך יחוסא דבבל שתיקותא א"כ זההפורש מהציבור ע"כ משום דסובר שהם החוטאים והוא כשר וישר דדרך כסיל ישר בעיניו וזהו שתמה הנביא על שטותו וסכלותו הוי גוי חוטא ר"ל איך אפשר לומר שכל הציבור שהם גוי חוטא שיהי' כולם חוטאים והוא עצמו כשר שיפרש מהצבור שהם גוי כולו ונגד ב' שהו' החולק על דברי חכמים תמה הנביא עליו איך אפשר שיהי' עם כבד עון דכ' האלשיך בפסוק במשלי ברבות צדקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח העם כי המיוחד שבעם הם הכשירים הנקרא עם ישמח ברבות הצדיקים וכו' יעו"ש הרי כי שלומי אמוני ישראל נקר' עם א"כ החולק על החכמים שהם שלומי אמוני ישראל הנק' עם על כרחך לסברתו הם החוטאים והוא לבדו כשר וישר א"כ זה גרוע יותר מהראשון שהוא הפורש מהציבור שהם המוני עם אשר זדונם נחשב לשוגג הנקרא חטא וכמו שדרשו בש"ס דב"מ הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגתם עולה זדון ולבית יעקב חטאתם שזדונות נחשב להם לשוגג. וא"כ לזה תמה הנביא יותר שיהי' מי שהוא בתואר עם שהם הצדיקים והנקראים חכמים כנודע שיהי' כבד עון שזדון נחשב לכבד עון למזיד שיהיו כולם מזידין והוא לבדו ישר וכשר איך עולה זה בדעת הכסילים לומר כך היפך הסברא כלל ונגד ג' המלעיג על המצות אמר זרע מרעים שאלו הי' מזרע ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וקיבלו באהבה את המצות לא הי' מהמלעיגים.

או י"ל כי אין לו בושה ויראה ובידוע שאינו מזרע ישראל כדאי' בפ' ב' דנדרים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני יעו"ש כי אם שהוא מזרע מריעים בני חמשה מינים המעורב בישראל עמלקי' נפילי' וכו' כדאי' בזוהר או כדאי' בש"ס דנדרים פרק ב' וברותי מכם המורדים והפושעי' בי אלו בני ט' מדות שהם זרע מריעים דכ' מהרש"א בשם הרמ"בם דהעושה כן הבנים אינם הגונים אלא עזי פנים הם ומהם מורדים ופושעי' וכו' ונגד ד' המבזה רבותיו אמר בנים משחיתים כי התלמיד נקרא בן וכשהוא תלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שהוא עובד ע"ז הנקרא ע"י בני' אלו משחיתים כדדרשו חז"ל משחיתים הם עע"ז שנאמר פן תשחיתון וגו'.

ונגד ה' שונא תוכחת וכו' ומכח זה אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו אמר עזבו את ה' דדרשו את ה' אלדיך תירא לרבות ת"ח כי ע"י מורא מת"ח דדחיל מרבנן איהו גופי' הוי צורבא מרבנן וכבר דרשו במד' הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמתוך המאור שבה חוזרין למוטב וז"ש עזבו את ה' לגמרי לא אותו ית' ולא הת"ח שנתרבו מן את ה' ולזה שנא בשער מוכיח ולא די שעזבו את ה ' וא"כ גם דרך ה' שהי' ראוי לפנותו כמ"ש קול קורא במדבר פנו דרך ה' יישרו בערבה מסילה לאלדינו ר"ל כי יש בישראל סוג הדומה לערבה שאין בו לא טעם ולא ריח ר"ל שאינן בעלי תורה או מצות א"כ עכ"פ תראה מסילה דרך קטן לאלדינו לעשות מנין בפ"ע. נאצו את קדוש ישראל למה הם בורחין מהם ומכח זה נזורו אחור מי שהי' רוצה לדבק ירא מהמלעיגים ונסוגו אחור וק"ל.

ונחזור כי ג' ספרים נפתחין בר"ה ובכל א' יש ג' כתות וכתות הרשעים הם ג' סוגי' [בזה מבוא' קו' ספרי חיים וספרי מתים וכו' ועוד ל"ל ספר לבינונים] והרשעים נקרא לילה כנודע ובהם ג' משמורות ג' כתות ועל כל משמר הקב"ה שואג ובוכה כי אמרו הש"ס בכו בכה להולך ר"ל להולך בלא תשובה יעו"ש ואלו ג' כתות הם מן הדברים הנועלים דרכי התשובה וראוי לקולן ולבכות עליהם והוא דכ' בס' עוללות אפרים דף נ"ח שזכר הנביא ג"פ הוי א' הוי מושכי העון בחבלי שוא ב' הוי חכמים בעיניהם ג' הוי גבורים לשתות יין וביאר כי האדם מורכב מן ג' נפשות שנקראו בפי החכמים טבעית חיונית שכליות והם טוב מועיל ערב וכו' ומצד ג' נפשות אלו נמשכו ג' סיבות אשר על פיהם יהי' כל חטא ועון סיבה ראשונה מצד קלות החטא בעיני האדם אשר דשו בהם כמו רכילות ושבועות שוא ושחו' וקלות ראש לכך פתאי' עברו וענשו ושונין ומשלשין עד שיהי' חוט זה כעבותת העגלה ר"ל לפי שהוא דומה לו לחוט לקלות החטא לכך נעשו כעבותת משא"כ הצדיק עבירה קטנה גדול הוא בעיניו וז"ש חז"ל היצה"ר לצדיקים דומה להר וכו' סיבה ב' להיות כל אדם חכם בעיניו ומראה טעם לטהר השרץ שבידו ובסיבת היותו חכם בעיניו אינו שומע בקול מוסר ואינו בא לידי חרטה ותשובה. סיבה ג' להיות האדם שטוף בחמדת ותאוות הבלי העולם באכילה ושתי' ומלבוש ועושר וכבוד אלו הן המכים בסנורים שטח עיניו מראות מה יהי' אחריתו וז"ש ג' הוי הנ"ל יעו"ש ודפח"ח.

ובזה תבין ענין ג' משמורות שיש בכל א' הוי מג' כתות הרשעים שנמשלו ללילה וז"ש ג' משמורות הוי הלילה א' חמור נוער מצד חלק הערב המתייחס לכח הטבעי הבהמי שהוא חומר האדם אשר מצדו הוא שטוף בתאוות העה"ז שעליו אמר הנביא הוי גבורים לשתות יין והוא דאי' בפסוק שיר השירים אני ישינה ולבי ער והענין כי האד' הוא חומר וצורה והם שני הפכים כשזה גובר ועולה למעלה השני יורד מטה.

ואפשר שזה ענין הנז' בתוכח' הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. והוא דמפורש בז"ח מפי אלי' שהכל הוא ברכה וז"ש יעלם עליך וכו' יעו"ש וה"נ זהו ברכה כי החומר בעה"ז הוא בעל הבית והצורה בעה"ז היא הנשמה נחשב לגר שאין לה התחברות עם שום עניני עה"ז וז"ש הגר אשר בקרבך היא הנשמה יעלה ממדריג' למדריגה למעלה ואתה שהוא החומר תרד מטה כי כשזה קם זה נופל וז"ש חז"ל לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים כי הנשמה היא תואר יראה ושלם משא"כ הגוף נקרא צור וזהו הנני עומד שם על הצור כי הנשמה חלק אלוד עומד על הצור שראוי לגבור על החומר.

ואפשר שזהו ענין הסולם שמלאכי אלדים עולים ויורדים בו שזה עולה וזה יורד ועיין מזה בס' עוללות אפרים מענין הסולם יעו"ש. וז"ש אני ישינה הוא החומר ולבי שהוא מושב נפש הרוח והנשמה הוא ער שהוא הגובר וכו' ובהיפך זה הוא כת הרשעים שהחמור נוער שלבו ישן והחומר נוער אשר מצדו שטוף בתאוות עה"ז ועליו נאמר הוי גבורים לשתות יין והוא משמר א'.

ונ"ל ע"ד הלצה שמתחילין בשמיני עצרת ושמחת תורה לומר משיב הרוח ומוריד הגשם עד הפסח שאז פוסקין כי מר"ח ניסן שאז נברא העולם במעשה עד תשרי שהי' הרת עולם ומא"ח ומא"ח ול"פ כמ"ש בכתבים יעו"ש ועכ"פ מימי תשרי מתחילין להתענות וגובר הרוחני ונחלש הגשמי עד אחר ימי הדין חותם אחרון בה"ר אז משיב הרוח שהוא הרוחניי ומוריד הגשם שהוא הגשמי לשמוח ולאכול ולשתות וק"ל.

משמר ב' כלבים צועקים דאי' בתיקוני' דף ך"ב וז"ל משגיח מן החלונו' וכו' ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו וכו' וכלהו צווחין בצלותא ביה"כ ככלבים הב הב וכו' ואינון עזי פנים ככלבים וכו' עד ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם עכ"ל והסיבה לזה שהם חכמים בעיניהם והם שלימים ואינן חסרין כלום שסוברין שראויין לפרנסה וכלכלה וחיי אריכי מצד מעשיו שהם טובים בעיניו דדרך כסיל ישר בעיניו. ונ"ל שזהו מן ך"ד דברים המעכבין התשובה החולק על חכמים דאי' בפרק ד' דאבות ב"ז אומר איזה חכם הלומד מכל אד'

וי"ל דשמעתי אומרים בשם גדול א' ע"ד הלצה שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד כי מן שיחת חולין שנקרא תלמיד חכם ולא תואר חכם מזה נשמע שצריכין לימוד מאחרים ודפח"ח ש"מ דתואר חכם הוא היפך זה שא"צ עוד שילמוד מאחרים ואיך אמר איזה חכם הלומד מכל אדם. ובדרך פשט בארתי במ"א יעו"ש.

ונ"ל דכבר מבואר בדקדק הלשון צריכין לימוד משמע כי אנחנו אומרין לו שצריך לימוד אבל הוא עצמו אינו סובר כך אלא מחליט בדעתו שא"צ לימוד משום אדם א"כ מאחר שאינו מכיר ערך מעלתו אינו בגדר חכם כי אם מי שמכיר ערך מעלתו שצריך עוד לימוד שיודע שאי אפשר לאדם שיהי' בתכלית השלימות זהו ודאי בגדר חכם וכן מצאתי מפורש בספר א' של החכם מו' משה חאגיז שכתב שחכם א' צוה לבנו אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו אם גדולה או קטנה כי חכם הוא עכ"ל וז"ש שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ור"ל יותר שחכמתי הבנתי יותר שהיא רחוקה ממני הרי שהכיר חסרונו וערך מעלתו ודאי לחכם יחשב ונקרא חכמת שלמה.

ובזה יובן כוונת התנא איזה חכם הלומד מכל אדם שהוא מכיר ערך מעלתו וק"ל. וז"ש החולק על החכמים שחולק על תואר החכמים היודעין שאי אפשר לאד' להשיג תכנית השלימות וכמו ששמעתי פי' אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא ר"ל שאי אפשר שיעשה טוב בלא חטא שבתוך הטוב מצד איזה פני' ודפח"ח וזה חולק על החכמים שסובר שהוא בתכלית השלימות וא"צ לימוד משום אדם מצד שהוא חכם בעיניו ומכח זה אינו שומע מוסר ולא שב מחטא עד שירוחם להסיר לב האבן מקרבו וק"ל.

משמור ג' תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה והוא נגד הוי מושכי העון בחבלי שוא וגו' דמצינו מ"ע בתורה ובו תדבק בת"ח יוכל לידבק בו ית' בא' מב' סוגי' האחד כפשוטו שילמד אותו איך יכול לבוא לתכלית המאושר הזה ב' ע"ד שכתבתי זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו' וה"נ אם מדבק א"ע לת"ח שהוא דבוק בו ית' הוא עולה עמו.

אך עיקר הדביקו' הוא מצד נשמתו שהיא יעקב חבל נחלתו שע"י הנשמה קדושה הנקרא חבל יש לו קישור וחיבור לעלות במעלות הרמות עד שדבק בו ית' אך יש בזה ב' מניעות א' מצד הלידה וא' מצד היניקה דאי' בש"ס דנדרים וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ט' מדות בני חצופה וכו' וה"ד חצופה התובעת תשמיש בפה מבעלה וכו' ועוד מצד היניקה כמו שמצינו במרע"ה שלא רצה לינק משדי אם הנכרי' פה שעתיד לדבר עם השכינה וכמ"ש הרשב"א ורמ"א בי"ד סי' פא' מביאו דמטמטם הלב ומוליד לו טבע רע וכו' יעו"ש וה"ה כשהיא רשעה שאכלה דברים אסורים יעו"ש. והנה בכאן יש לדקדק ל"ל ב' סימנים תינוק ואשה ועוד דהל"ל בעל מספר עם אשתו.

ולדברינו בא ללמד הסבה למשמר ג' שהם רע בתולדה או מצד היניקה שיונק משדי אמו רשעה כמותו. או מבני חצופה שהיא תובעת לבעלה תשמיש בפה וז"ש ואשה מספרת עם בעלה כמו ראוהו מדברת וכו' שהוא לשון זווג וק"ל.

ונגד זה אמר הוי משכי העון בחבלי שוא כי נגד שהי' ראוי להמשיך נשמה קדושה מצד יעקב חבל נחלתו לדבק בו ית' הוא משך נשמה מקליפו' ע"י חבלי שוא וז"ש הוי מושכי העון בחבלי שוא ועי"ז לא יוכל לקדש פיו ולשונו ליזהר מל"ה ורכילו' וקנאה ושנאה וכיוצא עד שירוחם מהשמי' וק"ל.

עוד י"ל ע"ד שזכרתי בפסוק ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו לעיל כתבתי מזה יעו"ש וה"נ מי שהוא למוד שיתפרנס מן גזילות וחבלות וכיוצא שהוא יונק משדי אמו שהיה מגדלתו ויונקתו היא אשה זרה אינו מאמין שיש בעלים הנותנין פרנסתו בדרך זה שבחר בו דא"כ הי' מבקש ממנו שיתן לו בהיתר אלא סובר כי כחו ועוצם ידו עשה לו חיל הזה ובאמת הוא הש"י הנותן כח לעשות חיל בהיתר ואין מעצור לו להושיע ברב או במעט המחזיק רב וק"ל.

ועפ"ז נבאר ש"ס ובו תדבק וכי אפשר לידבק בו ית' אלא הדבק בת"ח וכו'. וי"ל דכתיב בו תדבק ודרשו הדבק בת"ח שאין זה דבק בו ית' הגם שדרשו חז"ל את לרבות ת"ח מ"מ אינו ענין לזה וכמ"ש מוהרשא' יעו"ש. ונ"ל שהוא ע"ד שדרשנו אל תקרי וכו' וה"נ דאי אפשר לידבק בו ית' כי אם שידבק את עצמו בתואר ת"ח שזכרנו לעיל. והוא ששמעתי בשם מורי אתה הוא אלדינו דתחלה אמר לנוכח ואח"כ נסתר כו' שאם סובר האדם שהוא דבוק בו ית' והוא נוכח פני ית' אז הוא רחוק ממנו ואם סובר שהוא רחוק אז הוא קרוב וא"כ זהו שאמר מי שסובר אתה אינו אלא הוא ומי שסובר הוא אז אלדינו ודפח"ח. והוא כמו שזכרנו לעיל כי שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד כי מעלת החכמים שיודעין ערכן וכו' וכנ"ל.

ובזה יובן ובו תדבק קשה וכי האיך אפשר לידבק בו ית' שאם סובר שהוא קרוב אז הוא רחוק לזה אמר הדבק בתואר תלמידי חכמים שהוא לשון צריכין לימוד שאינו על צד השלימות אז אפשר שיהי' קרוב ודברו בו ית' וק"ל.

עוד י"ל בדרך מליצה ג' הוי שזכר הנביא בפרשה הנ"ל דזכרתי בפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וגו'. דנודע מ"ש בשם החסיד המנוח מוהר"ן אלה תולדת יעקב יוסף כי עקב ענוה שיוסף תמיד במעלת השלימות משא"כ ההיפך מזה בגובה אפו הוא חכם בעיניו שהוא מושלם ואינו צריך להוסיף ואחד מהסיבות הוא שיכור שתרגומו רוה שהוא שבע בשביעה של מעלות. וז"ש ולא זכר שר המשקים את יוסף כי מחמת שכרותו שכח שצריך להוסיף במעלו' וישכחהו עד מקץ שנתיים ימים שהם ימי העלי' והעמידה שעברו והגיעו ימי הירידה אז ופרעה חולם וכו' וק"ל.

והנה האדם הוא עולה ויורד או שעולה ואם לאו הוא יירד לאשר ביארתי והיית רק למעלה וק"ל. וזהו ענין הסולם והנה מלאכי אלדי' עולים ויורדים כי אי אפשר שיהי' במצב א' א"כ כשאינו עולה ממילא הוא יורד וז"ש הוי מושכי עון בחבלי השוא שסובר שהוא במצב א' ובאמת אינו והטעם מאחר שאינו עולה מחמת הוי חכמים בעיניהם שא"צ להוסיף שלימות שסובר כבר הוא מושלם וכשאינו עולה ממילא יורד כי הגלגל חוזר וכמו שכתבתי במ"א בברכה כתיב והיית רק למעלה דק' הא הוא מיעוט ובארתי כי נודע סיבוב הגלגל כשהוא למעלה אז יורד למטה וז"ש רק למעלה ולא בתכלית העלי' שאז יורד למטה וק"ל. והסבה לזה הוי גבורים לשתות יין ועי"ז לא זכר שר המשקים את יוסף וק"ל.

א"כ ע"י שהם גבורים לשתות יין מזה נמשך הוי ב' שהם חכמים בעיניהם. ועי"ז שאינו עולה א"כ ע"כ הוא יורד ממנו ואינו מרגיש וגורם הוי א' שמושך העון בחבלי שוא שאינו נרגשבו כי אם לאחר זמן שנעשה כעבותת העגלה חטאה ואז בשובו נעשה מזדונות זכיות והוא יעקב חבל נחלתו וק"ל.