תולדות יעקב יוסף, בחוקתי

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו'. ויש להבין א' ק' הרמב"ם בפ"ט מהל' תשובה הא יעודי שכר המצות והעונש הוא לעה"ב וכאן זכר שכר עה"ז וכו' יעו"ש. ב' ענין ג' סוגים תלכו תשמרו ועשיתם צריך הבנה ודרשת חז"ל ידוע. ג' ונתתי משמע לשון עבר והל"ל ואתן גשמיכם ותתן הארץ יבולה וכן ואתן שלום בארץ וכו': ונ"ל דהקשה הרמב"ם ובעל עקידה מביאו מאחר שכל פועל יפעול פעולתו שיהי' פועל נכון ולא פועל ריק ובזה יפול התימה על הבורא ית' שבדור המבול לולי נח שמצא חן הי' העולם חרב ונאבד וח"ו הוי פועל ריק ומשני וכו' יעו"ש.

והנה ק' זו שהקשה הרמב"ם בכללות העולם תיקשי ג"כ בפרטות בריאות האדם שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא מאחר שרחוק משכר וקרוב להפסד וח"ו הוי פועל ריק. ונ"ל דקוש' זו מבואר ע"פ מה שכתבתי לעיל בפ' בהר ביאר משנה הילודים למות והמתים להחיות דמבואר ע"פ משל שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולת ים והוצרך לשלוח בניו שם והיה בזה ג' סוגים א' שסבר שאביו השליכו מעל פניו ונשאר שם. ב' שחשק לחזור למקורו לאביו ותו לא. ג' שהבין שביאתו שם הוא לאיזה תועלת וחיפש ומצא האבן טוב דחזר לאביו בשמחה עיין בפרש' כי תבוא. א"כ לא הוי פועל ריק כי צדיק יסוד עולם סוג ג' שטרח ומצא האבן טוב להעלות מ"ן ועבורו נבראו כולם לצות לזה.

ובזה יובן אם בחוקתי תלכו כמו אם כסף תלוה את עמי לשון חוב כך אם יצירת האד' בעה"ז בחק בלי טעם כי הטעם והסברא הי' נח שלא נברא וז"ש תלכו כי היצירה בעה"ז נק' הליכה על שהוא קרוב להפסד ורחוק משכר הנק' ביאה היפך הליכה וכל זה שנק' הליכה היינו לסוג א' שנשאר במצולת ים. ואת מצותי תשמרו סוג ב' הנ"ל שומר ל"ת כמשמע' השמר פן ואל שלא לעבור עבירה שיוכל לחזור לאביו כמו שירד שיחזור למקום מחצבו אבל בקיום התורה והמצות למצוא אבן יקר הערך לא עשה זה. ועשיתם אתם סוג ג' לעסוק בתורה ומצות להעלות מ"ן שהוא אבן יקר הערך להעלותו מ"ן מרפ"ח ניצוצי ז' מלכים וכו' ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל ע"י מעשיכ' הטוב שגרמו שנתנה הארץ יבולה להעלות מ"ן להשפיע מלמעלה שפע טוב ומ"ד ע"י יסוד צדיק הנק' שד"י וכאשר תתהפך כחומר חותם נעשה דיש ע"י שפע הטוב השיג לכם דיש את בציר והכל ע"י תיקון מעשה של בני האדם עם הכוונה שישתדל האד' בגשמי וצורך הדיוט ויכוין ברמיזותיו למעלה אל השכינה ואע"פ שהש"י מסייע לבאים לטהר אני נתתי גשמיכם בעת' שיזכו לקדש הגשמיו' שלכם בעתם שהיא השכינה מ"מ ע"י טוב בחירתם ונתנה הארץ יבולה ראוי שישיג לכם דיש וגו' וקידש א"ע בגשמי היינו אכילה מלבד כוונת אכילה בירור ז' מלכים וכו' יכוין בדרך לגמול חסד עם נפשו אכסנאי כמו הלל הנ"ל שזכרתי בפ' בהר ושינה בסוד דורמיטא ומשא ומתן בסוד בירר ל"ט מלאכות באופן בכל דרכיך הגשמיי דעהו לייחד קב"הו. וכמו שכ' בספר תומר דבורה הרבה דברים יעו"ש.

וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם ע"י שזכו להעלות מ"ן ונתנה הארץ העליונה יבולה ולהשפיע מ"ד כי העץ השדה יתן פריו הוא ז"א הנק' עץ החיים מהלכו ת"ק שנה והשיג וגו' ונתתי שלום בארץ שכבר נעשה יחוד יסוד ומל' למעלה והשבתי חי' רעה מן הארץ לבער הקוצי' מן הכרם ה' צבאות א"כ סרה ק' הרמב"ם שאין זה שכר עה"ז רק ע"י מעשה תחתונים גורמים יחוד למעלה ושכרם לעה"ב והכל קאי ארישא דקרא והבן.

עוד י"ל ביאר ג' סוגים בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם נגד זה ונתתי גשמיכ' בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. וזה כולל ג' סוגים שאמר הנביא ירמי' אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו וגו'. ותחלה נבאר מ"ש באבות א"ר יוסי בן קסמא פעם א' הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני אמר לי רצונך שתדור במקומינו וכו' אמרתי לו איני דר אלא במקום תורה וכו'. ועיין ביאר זה במ"א.

וכעת נ"ל דכ' החסיד מוהר"י יעבץ במשנה פ"ד דאבות בן זומא אומר איזה חכם וכו' איזה עשיר וכו' ופ' אל יתהלל חכם בחכמתו כשישתמש ממנו לצרכו וכן גבו' ועשיר אלא בזה התנאי יוכל להתהלל כשיכיר כל אחד מצד מעלתו כי אני הוא שנתתי לו ומידי היתה לו זאת וישתמש בחלק זה אל עבודתו ית' אז הוא יתהלל כי הוא עבד נאמן. אבל העושה בהיפך איך יתהלל והמעלה אשר לו גזולה היא בידו ועתיד ליתן עלי' את הדין וכו' וקודם לזה כ' בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע כי לא פעלה בהם החכמה מה שדרכה לפעול לכן לא יקראו חכמים רק יודעי חכמה וכן עושר אם ישתמש בו בעבודת הש"י אז עטרת חכמים עשרם אבל עושר הכסילי' אולת כי אינו עושר לפי האמת רק היא סבת אולת כי ע"י עשרם ושלותם תחזק סכלותם וכו' עיין לעיל מובא מ"ש בעקידה לב חכם לימינו שפונה הכל לימין והכסיל פונה לשמאל וכו' יעו"ש.

והיינו ג"כ שחכמתו וגבורתו ועשרו פונה לימין להש"י והכסיל בהיפך ישתמש ממנו לצורכו שהוא לשמאל. ובזה יובן א"ר יוסי בן קסמא פעם א' הייתי מהלך בדרך ר"ל גם שהייתי פעם א' בתואר מה לך שהוא היפך ביאה דהיינו שהי' עוסק בצרכי גשמי מ"מ הי' מחשבתו דבוק בו ית' בסוד הנותן בים דרך ששמעתי ממורי . וגם בל"ה התורה נק' דרך ה' ושויתי ה' לנגדי תמיד היא דרך הצדיקים והי' מהלך בדרך התמידי שהי' דרכו תמיד לדבק בו ית' וכמו שכתבתי שכתבתי לעיל לנפש לא יטמא מחשבתו בעמיו גם כשהוא בתוך עמיו שהם המוני עם שנק' זה דרך היפך דרך הצדיק' שנק' ארח וכמו שכ' בזוהר וארח צדיקים כאור נוגה וגו'. או י"ל כי הליכה נק' שהולך ממדריגה למדריגה היפך המלאכים שנק' עומדים על מדריגה א'. ותכלית המדריג' עליונה לדבק מחשבתו בו י"ת והי' מהלך במדריגה זו גם בהיותו בדרך בתוך מדריגת המוני עם שנק' דרך והיינו במעשיו ממש. משא"כ מדריגת הצדיקים נק' ארח כנ"ל. הרי שהי' פונה לימין גם בעוסקו בגשמי. ופגע בי אדם א' ר"ל שפגע ומנגד למדריגתו שגם בעוסקו בתורה ותפלה פנה לשמאל עבור צרכו שיהי' לו עושר וכבוד והראי' שהי' אדם א' וכמ"ש בזוהר כי השכינה הולך עם האדם בדרך כשעוסק בתורה לש"ש וכמ"ש צדק לפניו יהלך וזהו המהלך בדרך יחידי וכו' יעו"ש וכאן הי' אדם א' שאין השכינה משתתפת עמו והיינו מחמת שהי' פונה לשמאל ואז אין השכינ' עמו וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד שהי' השכינה עמו תמיד והטעם כי מימיני בל אמוט ר"ל שכל פינות היה פונה לימין לשם שמים ושאר ביאור הפסוקים עיין אח"ז. ולכך הוא נתן לי שלום תחלה שהוא הי' פנוי משא"כ אני לא הי' פנוי כי הי' עוסק בדביקתו ית' ולא הי' הפנאי משכים לזה כי אם אחר שנתן לי שלום אז הוצרכתי להחזיר לו כי אף במקום שאין להפסיק אמר חז"ל בפ"ב דברכות ומשיב שלום לכל אדם.

וזה שאמר והחזרתי לו שלום אבל לא תחלה ללמדינו שהי' במקום שאין להפסיק וליתן שלום בתחלה וכמו שדרשו ביעקב אבינו ויפול על צואריו אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף שהי' קורא את שמע וכו'. ואמר לי רבי וכו' שהבין בזה שהי' עוסק בתורה ודביקות הש"י מסתמא הוא רבי ושאל מאיזה מקום אתה וכו'.

והענין דכתבתי ביאר ש"ס דבכורות מאי רפידים דר"י ס"ל שריפו ידם מתורה ור"א ס"ל כך שמה ועו' שאליתו מאי שטים ואמר לי כך שמה ור"י ס"ל שעסקו בשטות ועיין זה במ"א וכעת נ"ל רק מא"ח ומא"ח דמבואר במד' ובזוהר כי שטים המקום גורם ע"י מעיין שהי' שם לשטוף בזנות ועתיד לטהור וענין מעיין שהי' במקדש עיין שלח לך יעו"ש. וז"ש ואת הארץ מה היא יש ארץ מגדלת חכמים ויש ארץ מגדלת טפשין וכו'.

ובזה יובן מאי רפידים ואמר לי כך שמה והיינו שהמקום גורם שריפו ידם מד"ת. וכן שטים כך שמה לכך עסקו בשטות וכ"ת א"כ בטלה הבחירה ז"א דכל זה מצד טבע בריאת הארץ שמצד הגלגלים הי' המקום גורם אבל נשמת האדם למעלה מן הגלגלים לשנות טבע הגלגלים וכמ"ש הר"י בן שושן בויכוחו עם הרמב"ם והר"י יעבץ מביאו עיין לעיל מזה. וזהו כוונת שאלתו מאי רפידים מאי שטים וצ"ל כנ"ל א"כ בטלה הבחירה ואין עונש ומ"ט נענשו ויבא עמלק וכן בשטים. וביאר לו דלעולם דשם המקום גורם ומ"מ לא בטלה הבחירה וכנ"ל וק"ל.

וזהו שאלתו ג"כ מאיזה מקום אתה אפשר שהמקום גורם לקנות חכמה ודביקות הש"י שראיתי בך והשיב מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני ר"ל כמו שנא' ושם אשה גדולה ודרשו על שם חשיבות וה"נ כך ע"ש חשיבות היא גדולה וחשובה שמגדלת תואר חכמים ולא יודעי חכמה כי פעלה בהם מה שראוי לפעול ואינם משתמשים במעלת החכמה לצורך עצמן רק לצורך עבודת הש"י וכן סופרים לשבח מעלת הגבור והעושר היינו לצורך הש"י אבל אם משתמש לעצמו אינם סופרים ומנין לספר בשבחו כלל כי אינם מספרים במעלת העושר של הכסילים כי נחשב אצלם לאולת וכיוצא בזה.

והנה לפי שלא השיב לו על מקום ידוע לומר מעיר פלוני אני שהיא גדולה מחכמים וכו' סבר שאין המקום גורם לכבד האדם ואת האנשים רק האדם מכבד מקומו וסבר שנק' עיר גדולה לפי שיש בה חכמים וסופרים לכך אמר א"כ רצונך שתדור במקומינו וג"כ יהי' עיר גדולה מאחר שאתה תהי' שם שהוא תואר חכם וסופר ואז ביאר לו מפורש איני דר אלא במקום שהוא גורם תורה ועבודת ה' כי יש מקום שגורם ההיפך וכנ"ל. וז"ש טוב לי תורת פיך וגו' וק"ל.

ובזה יובן אם בחקותי תלכו נגד מעלת החכמה שנק' חק לישראל וכמ"ש בכתבים חכם מה הוא אומר וכו' החקים והמשפטים וכו' ור"ל שאל יתהלל חכם בחכמתו רק ידע שהחכמה והחק הוא שלי ובזה לא ישתמש בחכמה רק לעבודת ה' גם בעסקו בגשמי יהי' דבוק בו ית'.

וז"ש אם בחקותי תלכו מצד שידע שהם חקותי ישתמש בהם לצרכי שיהי' בגדר הליכה ולא עמידה שיעמוד על מדריגה א' רק ילך למדריגה עליונה שהיא דבקותו ית' גם בעסקו בגשמי שנק' ג"כ הליכה היפך ביאה. ואת מצותי תשמרו אל יתהלל גבור בגבורתו לתועל' עצמו רק להש"י שיה' גבור לכבוש יצרו שלא יעבור על ל"ת שהוא תואר שמירה כמ"ש חז"ל השמר פן ואל אינו אלא מצות ל"ת וז"ש את מצותי תשמרו ועשיתם אותם אל יתהלל עשיר בעשרו להשתמש בו לצורך עצמו רק להש"י שיהי' רודף צדקה לש"ש ואז הקב"ה ממציא לו בני אדם מהוגנין שיקבל שכר וכמ"ש בש"ס דב"ב וכו'.

וז"ש ועשיתם אותם כמו שנא' ושם האיש אשר עשיתי עמו כי עושה חסד עם הנותן שמקבל שכר משא"כ באינו נותן לש"ש הקב"ה ממציא לו בני אדם שאינו מהוגנין שלא יקבל שכר ואז אין העני עושה חסד עם הנותן שהולך לאיבוד שאינו מקבל שכר וז"ש ועשיתם אותם שתעשה חסד אתם עם הנותנין לש"ש. ונגד זה אמר ונתתי גשמיכם בעתם דכתבתי במ"א פ' המשנה בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך דפליגי ת"ק ס"ל הנהג דרך ארץ ורשב"י ס"ל והגית יומם ולילה כמשמעו ואז מלאכתן נעשי' ע"י אחרים ומסיק הרבה עשו כרשב"י ולא עלת' בידם וכו' מ"מ לא תהי' אחרי רבים לרעות ותהי' מן המועט ובטל רצונך חרישה וזריעה מפני רצונו ית' לעסוק בחכמה להש"י וגבור ועשיר גם כן לא ישתמש בו לצרכך ורצונך רק לרצונו ית' כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך שיהי' מלאכתך נעשה ע"י אחרים שלא יעשו רצון עצמם רק רצונך מדה כ"מ. וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל הגשמיות שלכם חרישה וזריעה וכיוצא יהי' בעתם של אחרים שהם יעשו מלאכתך. ונעשה עוד גם ברוחני ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו דכתבתי במ"א ביאר ש"ס חסידים הראשנים היו שוהין ט' שעות לתפלה א"כ תורתן היאך משתמר ומלאכתן אימתי נעשית ומשני שחסידין הן תורתן משתמר ומלאכתן מתברכת וכו' יעו"ש.

וז"ש אם בחקותי תלכו וגו' דהיינו לבטל רצונם בג' סוגים חכמה גבור ועשיר שלא ישתמש בו לצורכו ורצונו כי אם לרצון הבורא ית' לכך מלבד שנתתי גשמיכם בעתם בגשמיי כנ"ל אלא גם ברוחני ונתנה הארץ יבולה היא סוד כוונת התפלה שהיא ארץ עליונה כמ"ש ואני תפלה גם שלא ישהה ט' שעות ביום מ"מ יהי' שגורה תפלתו בפיו ונתנה הארץ יבולה. וגם תורתו משתמר ונתברך וז"ש ועץ השדה יתן פריו שהתורה נק' עץ חיים תאוה באה ותואר עץ של השדה אשר ברכו ה' יתן פריו וכמ"ש והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו והבן.

בפסוק אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו' ונתנ' הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' וחרב לא תעבור בארצכם ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו' ופניתי אליכם והפרתי אתכם וגו' ופי' רשי' אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. ועץ השדה הן אלני סרק ועתידין לעשות פירות והשיג לכם דיש שתהיו עסוקים בו עד הבציר ובבציר תעסקו עד שעת הזרע. וחרב לא תעבור בארצכם אפי' חרב של שלום.

והספיקות רבו וכתבתי ביאורם במ"א וכעת נ"ל לדקדק לשון תלכו. ב' אם יעסקו בדיש עד הבציר ובבציר עד הזרע תורתן מתי נעשי' וכקוש' רשב"י בש"ס פ"ו דברכות. ג' הקשה רמ"א אם אפי' חרב של שלום לא תעבור א"כ איך אמר ונפלו אוביכם לפניכם לחרב. ופי' הוא ז"ל כי לפניכם הוא לשון קודם כי קודם שיבאו בארצכם יפלו בחרב איש בחר ברעהו. ד' הל"ל בחרב מאי לחרב ושאר הספיקות יבארו ממילא.

ונבאר פסוק ונתתי שלום בארץ בג' אופנים בחי' עש"ן. ונ"ל דאית' במדרש איכה דאמר א' לחברי' חייט לי הדין מדוכא תבירא אפיק לי קומצא חול ואמר לי' שזור לי חוטין וכו' ופי' ביפה ענף ע"י שאין להם חיבור לכך המדוכא תבירא וכו' יעו"ש וכן אמרו בש"ס דורו של אחאב שהי' שלום ביניהם נצחו משא"כ וכו'.

ובזה יובן ונתתי שלום בארץ דהיינו בין איש לרעהו ועי"ז וחרב לא תעבור בארצכם. ונפלו אויבכם לפניכם לחרב כוונות לפניכם כמו תמורתכם בסוד ואתן אדם תחתיך והיינו איש בחרב רעהו כי השנאה שהיא חרב להרוג את חברו בו יפול וק"ל.

או י"ל דכתבתי לעיל עזב תעזוב שיעזוב הוא השנאה תחלה ואז גם חבירו יעזוב השנאה וזש"ה ואהבת לרעך כמוך הכוונה ע"י ואהבת לרעך. יתעורר הוא תחלה צינור האהבה לחבירו ואז גם הוא יהי' כמוך ובזה יובן ע"י נתתי שלום בארץ שאתה מעורר השלום והאהבה נגד וחבירך אז גם חבירך שהוא אויבך יתהפך מן לחרב חבר וז"ש ונפלו אוביכם לפניכם לחרב והבן.

עוד י"ל דאמרו בש"ס כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם ורעה מסתלקת. ויש להבין טעם הדבר ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור הפסוק טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך.

והענין דמבואר בע"ח דף לה' דיש אור ישר והוא רחמי' ואור חוזר והוא דין והיינו כשהתחתוני' ראוים אל הרחמים אז הש"י דרכו וישרו להטיב לתחתונים ונק' אור ישר מצד הויה אמנם כשאין התחתונים ראוים אז הופך פניו מהם בכעס בסוד דומ' דודי לצבי ומאיר בהם אור האחור והחוזר שהוא דין בצמצום מצד אלדים וכו'.

העולה מזה כשהתחתונים הופכים את פניהם ממנו ית' כמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים אז מדה כנגד מדה גורמים לו ית' ג"כ שיהפוך פניו מהם ואור והשפע בא להם בסוד אחור באחו' שהוא אור חוזר ודין וכשחוזרים והופכים פניהם אליו ית' לילך בדרך הטוב והישר אז ג"כ משפיע להם אור ישר שהוא רחמים ובזה יובן טוב וישר ה' ר"ל מצד שהוא טוב ודרכו להטיב לתחתונים להשפיע להם אור ישר ע"כ יורה חטאים בדרך הטוב שיהפכו פניהם אליו ית' כדי שגם הוא ישפיע להם אור הישר וק"ל.

וז"ש ולא תהדר פני גדול לאחור כאמור. ובזה תבין פסוק אם בחוקתי תלכו וגו' ופניתי אליכם. כלומר ע"י שהפכו פניהם אליו ית' לילך בחוקתיו עי"כ גם הוא ית' יפנה אליהם פנים בפנים ועי"ז והכרתי אתכם וגו' וק"ל

וענין תועלת תוכחת מוסר הוא מה שנאמר או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו' דהיינו שיעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומה שפנו אליו ית' עורף ולא פנים עתה ע"י תוכחת מוסר יפנו אליו ית' פנים בפנים ואז מדכ"מ גורם שישפיע להם אור ישר ורחמים.

ובזה יובן כל זמן שתוכחה בעולם ברכה באה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם והבן.

ובזה יובן ונתתי שלום בארץ כי נודע שמו של הקב"ה הוא שלום וכשפנו אליו עורף ולא פנים אז נסתלק שלום למעלה משא"כ עתה אם בחוקתי תלכו שפנו אליו ית' פנים בפנים אז ונתתי שלום בארץ שישרה הקב"ה שכינתו בארץ שיהי' שלום בין הקב"ה ובין ישראל שהם בארץ ועי"ז ופניתי אליכם פנים בפנים מדה כ"מ ועי"ז והפרתי אתכם והרבתי אתכם והבן.

עוד י"ל דכתבתי לעיל ת"ר ואספת דגנך לפי שנאמר לא ימיש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר"י רש"בי אומר אפשר אדם חורש וזורע וקוצר תורה מה תהא עלי' וכו'.

והעולה מש' כי ר"י ורשב"י לא פליגי כי מר אמר חדא ומא"ח דהיינו בשעה שעוסק בדרך ארץ לא ימוש התורה מפיו ג"כ וז"ש רז"ל טוב תורה עם דרך ארץ דייקא דאל"כ קשי' הפסוקים אהדדי דכתיב ואספת דגנך וכתיב לא ימוש וגו' ולדברינו א"ש וכו'. יעו"ש ביאור ארוך ובזה כתבתי ביאור תירוץ התוס' עושין ואין עושין כי הדדי ננהו והבן.

ובזה יובן אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה גם כשתלכו לעסוק בדרך ארץ שהו' תואר הליכה תואר הליכה שנתרחק ממנו ית' היפך ביאה שהוא כשנתקרב אליו ית' בעסקו בתורה ובתפלה משא"כ כשהוא עוסק בתורה גם בעת עסקו בדרך ארץ אז ואת מצותי תשמרו כי ב' מצות הנ"ל ואספת דגנך ומצות לא ימוש וגו' הם סותרים זא"ז כנ"ל משא"כ עתה בעוסק בתורה עם דרך ארץ אז מצותי תשמרו ב' הנ"ל יכול לשמור כאחד וא"ש והשיג לכם דיש וגו' כי מיירי בעוסק בתורה עם ד"א והבן.

ועשיתם אותם דהיינו גם בשעת עשייה שאתה עוסק בדרך ארץ אז בחקתי תלכו ג"כ ועוד יש מעלה נוספת לקשר מעשה הגשמים ברוחני כמו שביאר מורי זלה"ה פסוק כל אשר תמצא ידך בכחך עשה וכו'. וז"ש ועשיתם אתם לקשר מלכות סוף המדריגה בחי' אות ת' אל ראש המחשבה בחי' אות א' ע"י אמצעי אות מ' וזהו ועשיתם אתם והבן.

ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. ופי' רש"י הן אלני סרק ועתידין לעשות פירות ויש להבין כמו שהקב"ה היה הוה ויהיה כך התורה א"כ איך יש בחי' זו עתה כמו לעתיד. ונ"ל דכתבתי במ"א ביאר הגד לעמו כי פשעם גרמו ולבית יעקב תאמר כי חטאתם גרמו וכו'. אמנם להכרעה מוכח כי באתערותא דלתתא איתער לעילא וזש"ה לו עמי שומע הם המוני עם אז גם ישראלבדרכי יהלכו וכו' יעו"ש.

ובזה יובן ונתנה הארץ יבולה שהם המוני עם אילני סרק יתנו פרים ויתעוררו לטובה אז זה גורם שגם עץ השדה שהם הת"ח שנקרא עץ כנודע ג"כ יתן פריו

אמנם רש"י פי' עץ השדה יתן פריו הם אילני סרק ועתידין לעשות פירות ולא עתה. ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור משנה באבות כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו ית' וכו' ה' ימלוך לעולם ועד וכו' יעו"ש.

העולה כי בעולמו היינו לעתיד יהי' היצה"ר מלאך קדוש וכו' ובזה כתבתי ג"כ ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם דייקא שיעשה מן נבל לבן וכו'. ובזה יובן ועץ השדה יתן פריו הם אילני סרק שהם בחי' היצה"ר שהוא עתה עבד מורד באדונו משא"כ לעתיד יתן פריו שיהי' מלאך קדוש לשמש את קונו והבן ונתתי שלום בארץ דכ' הרמ"א בפ' שלח לך ביאור פסוק בריתי היתה אתו החיים והשלום כי החומר והצורה הם מנגדים זה לזה משא"כ בהכניעו החומר לצורה אז הוא החיים והשלום בין החומר והצורה וכו' יעו"ש ואני כתבתי במ"א ביאור פסוק ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים כי החומר נעשה צורה וכו'.

ובזה יובן ונתתי שלם בארץ דהיינו שלא יהי' החומר והצורה שני הפכים כי יהי' שלום בארץ שיעשה חומר הארץ צורה ורוחני שהוא שלום בארץ שיש כל השלימות של הנשמה והצורה שיש בחי' זו בחומר הגוף והארץ ג"כ ע"י שנעשה החומר צורה ועי"ז וחרב לא תעבור בארצכם כי החרב של היצה"ר לא תעבור בארצכם כי ע"י שהיפך מן החומר צורה נעשה ג"כ מן היצה"ר יצ"ט כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וזהו ג"כ והשבתי חיה רעה מן הארץ דייקא והבן.

ונפלו אויבכם לפניכם לחרב ונבאר פסוק ישעי' סי' נ"א כי הולך לפניכם ה' ומאספיכם אלהי ישראל הענין דכתבתי במ"א ביאור פסוק וה' הולך לפניה' יומם וגו' דכ' הרמ"א בשם הרמב"ם בא"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלת הצדיקים וכו' יעו"ש

וז"ש וה' הולך לפניהם יומם שהיו מטהרים מחשבתם ושם יהו"ה הולך לפניהם תמיד שהיו בגדר שויתי ה' לנגדי ובחי' זו נקרא יומם כנודע וכו' יעו"ש.

ובזה יובן כי הולך לפניהם יד"וד דייקא והבן. ובזה יובן ונפלו אויבכם לפניכם כי ע"י שהולך לפניכם ה' זה גורם ונפלו אויבכם לפניכם כמבואר בפסוק אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' כי ה' ההולך עמכם להלחם עם אויבכם להושי' אתכם וה"נ כך וק"ל.

ומ"ש לפניכם לחרב ולא בחרב נ"ל דכתבתי דשמעתי ממורי זלה"ה ביאור פסוק כי תצא למלחמה על אויבך ושבית שביו כי ע"י טענת היצה"ר עצמו בזה כובש היצה"ת שאם הוא זריז במלאכתו לפתות את האדם בעבירה כדי לעשות שליחותו ית' כמ"ש בזוהר משל הזונה מזה יקח אדם מוסר לעצמו שיהי' זריז במלאכתו שלא לשמוע ליצה"ר שהוא רצון קונו ית' וכו' ודפח"ח. ובזה יובן ונפלו אויבכם לפניכם לחרב כי אויבכם הוא היצה"ר בהלחם נגדו יהי' היצה"ר עצמו לחרב בידיך להלחם נגדו כנ"ל והבן.

עוד י"ל ונתתי שלום בארץ דכתבתי ביאור ש"ס כל זמן שתוכחה בעולם וכו'.

דשמעתי ממורי זלה"ה ענין רומ"ח שכל המלחמו' בעול' וכל המחשבו' זרות שבאדם נמשך מחמת שהמ"ל אינה ביחוד עם דודה וכאשר ית' האדם דעת לזה אז יראה ורעד יבא בו ונעשה יחוד יראה עם נורא ויתפרדו כל פועלי און וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן כל זמן שתוכחה בעולם שיש שומע ומשמיע אז נעשה יחוד קבה"ו וזה גורם ברכה בעולם ורעה מסתלקת מן העולם וזש"ה ושפטו את העם משפט צדק והבן.

ובזה יובן ונתתי שלום בארץ שהוא יחוד קב"הו ועי"ז וחרב לא תעבור בארצכם וגם והשבתי חיה רעה שהן מחשבות זרות ורעות מן האדם שהוא בארץ כי זה נמשך מזה והבן.

ונבאר משנה אבות פ"ו רש"בן יהודא משום רשב"י אומר הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם וכו' ויש להבין הא אמרו בש"ס תורה מפואר בכלי מכוער ואיך חשיב כאן הנוי למעלה ועוד מאי נאה לעולם יש בזה ונ"ל דכ' בס"י פ"ד שבע כפולות בג"ד כפ"רת יסודן חכמה ועושר וזרע וחיים וממשלה שלום וחן שבע כפולות בג"ד כפ"רת בדיבור ובתמורה תמורת חכמה אולת וכו' תמורת חן כיעור וכו' והענין דכ' בס' הקנה לו חכמו ישכילו זאת כי החכם יכוין להמשיך חכמה לזאת וכו' יעו"ש. א"כ כוונת בעל ס"י ז' מדות בג"ד כפר"ת יסודן חכמה ועושר וכו' יכוין להמשיך זה אל השכינה שהיא בחי' שבע וההיפך בתמורה יכוין להפריד הקליפות והתמורה מן השכינה דהיינו אולת עונו וכו' וכיעור והבן.

ובזה יובן כוונת התנא באבות כי אלו ז' מדות הם ממש שבע כפולות בג"ד כפר"ת שהם חכמה ועושר וכו' וחן נאה לצדיקים והם ימשיכו מדות אל להשכינה שנקרא עולם ושפיר אמר נאה לצדיקים ונאה לעולם והבן משא"כ בעסק התורה שיש בה דיני טומאה וטהרה שהם בחי' נוי שהוא חן וההיפך הוא כיעור דעיקר לימוד התורה הוא להפריד מן השכינה הטומאה והאיסור והפסול ואז נעשה מן הלכה הכלה לקשטה ולייחדה אל דודה ואז ביחוד צדיק וצדק נקרא צדיקים וא"ש מה שאמר נאה לצדיקים ונאה לעולם והבן

בפסוק בחוקתי והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלדים ופי' רש"י אטייל עמכם בג"ע כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלדים והוא תמוה שזה סותר לזה שאם יראו ממני ודאי מזדעזעים ממני ונ"ל דאיתא בש"ס פ"ק דברכות עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה וכו' במקום גילה שם תהא רעדה להבין זה נ"ל דשמעתי ממורי זלה"ה כי בגשמי מקום שיש יראה אין גילה ובמקום גילה אין יראה כי אם בעבודת ה' ית' למצוא במקום יראה יש אהבה ואח"כ מצאתי בספר אלגזי ובזה יובן שהתנא בא לחדש דבר שאינו אפשר בגשמי כי אם בעבודת השם ית' וז"ש וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה שהוא באמת דבר חידוש והבן. ובזה יבואר כוונת התוס' שם דכתבו פשטי' דקרא וגילו ברעדה וכו' יעו"ש ובזה יובן פי' רש"י והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע כאחד מהם שהוא בחי' אהבה נפלאה הנמשך מן יראה כמו שכתבו חכמי המוסר סוף תיבת יראה הוא תחלת אותיות אהבה וכו' יע"ש. וז"ש יכול לא תירא ממנו כי במקום אהבה אין שייך יראה כמו בגשמי ת"ל והייתי לכם לאלדים שהוא בחי' יראה כנודע כי בעבודת השם במקום גילה שם תהא רעדה והבן

בפסוק ואולך אתכם קוממיות פי' רש"י בקומה זקופה והוא תמוהו הא אמרו בש"ס דאסור לילך בקומה זקופה. ובש"ס דרשו קוממיו' של אדם הראשון להבין זה נ"ל דכתבתי במ"א ביאר משנה שני שעירים דיה"כ מצותן שיהיה שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד וכו' יעו"ש.

וכעת ל"ל לבאר בג' פנים עש"ן א' באדם פרטי יעשה מחומר צורה ואז שניה' שוין במראה ובקומ' וכו' פן ב' בכללות העולם יעשה מאנשי החומר אנשי הצורה ומיצה"ר יצ"ט ונעשה מן נבל לבן ואז שניהם שוין במראה ובקומה וכו' פן ג' בבחי' השכינה שנקרא שנה כנודע.

והענין דאיכא פלוגתא בש"ס דעירובין אדם הראשון דו פרצופין נבראו וחד ס"ל זנב וזה שייך לביאור ש"ס דחולין כתיב שני המאורת הגדולים וכתיב את המאור הקטן וכו' וכתיב בזוהר כי בחיבור השכינה עם דודה נקרא שניהם גדולים כי זנב ארי' נקרא וכו' יעו"ש.

אמנם חיבור המלכות עם דודה או ירידתה תלה בהכשר מעשה התחתונים או לאו ח"ו וכמו שכתבתי בכוונת הייחוד ארוממך ה' כי דליתני וכו' יעו"ש. וה"נ ע"י שיהיה שניהם שוין במראה ובקומה דהיינו בפרטות אדם יחידי שעושה מן חומר צורה ובכללות עולם נעשה מן אנשי החומר אנשי הצורה אז שניהם שוין במראה ובקומה ועי"ז גרמו למעלה שוין בקומה אז הם שני המאורו' הגדולים והבן.

ובזה יובן ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה זהו שני קומת של אדם הראשון כי מה שהי' תחלה זנב נעשה עתה קומה שלימה כמותו ואז שניהם שוין בקומה והבן. ובזה יובן ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כי השכינה שהיתה במדריגה התחתונה נעשה עתה במדריגה עליונה שנזקפה קומתה להיות שניהם שיון בקומה והוא רמז שתי קומת של אדם הראשון והבן וזהו קוממיות.