תולדות יעקב יוסף, בלק

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמרמואב אל זקני מדין וגו' וישלח אל בלעם וגו' ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו וגו' ארה לי יעקב וזעמה ישראל וגו' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת וגו' מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל וגו' והספיקות רבו והם י"ז ספיקות. ותחלה נבאר הפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו וגו'. לבאר זה דכתבתי בשם הרב המנוח החסיד מוהרי"ל פסטנר פירוש הפסוק ישעיה סימן מ"ג עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעתבי ישראל וגו' דאר"י ה"ד ח"ה כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה וכו' יעו"ש וז"ש לא אותי קראת יעקב לפי שיגעת בי ישראל כאשר יגע מלימודו מבטל מעט ורואה ממנו מבטל לגמרי וכו' ודפח"ח

ובזה יובן לא הביט און ביעקב גם אנשי המוני עם הנק' יעקב על שם הקול קול יעקב אפילו הם לא פסק קול יעקב מתורה ותפלה והטעם כי לא ראה יעקב עמל בישראל שיהיה הת"ח הנק' ישראל יגע עמל ויגע מלימודו כדי לבטל ויראה ללמוד ממנו לבטל לגמרי דזה אינו כאמור כי ראה עמל ויגיע' בישראל שילמוד ממנו ומאחר שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שולטת בהם כי ה' אלהיו עמו ותרוע' והתחבר' מלך בו ועל כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה משא"כ כשהוא בקרבם אין שום אומה ולשון שולטין בהם.

ובזה תבין הפסוק שאח"כ מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל וגו' והכוונה דדרשו בש"ס דחלק מה טובו אוהלך יעקב אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' וכפי' מהרש"א ויעקב איש תם יושב אוהלים וכו' יעו"ש משכנותיך ישראל השראת שכינה אבל התרגום מפרש חניותך וכפי' רש"י ור"ל מה טובו אוהלך יעקב שגם המוני עם הם יושב אוהלים בבחינת מדרשות כשרואין כשישראל הת"ח שוכנין וחונין על העדה ועבודת ה' שלא לצאת חוצה ולבטל וז"ש משכנותיך ישראל והבן.

וע"ד הלצה נ"ל מה טובו אוהלך יעקב הם בה"כ ובה"מ שמצוייר מכוייר שפיר ובתנאי שיהיה תוכו כברו דהיינו משכנותיך ישראל שבתוכו שוכנין בחי' הנקרא ישראל הם הת"ח שעשירי העם מחזיקין ידיהם ללמוד ולהתפלל בבה"כ ובהמ"ד ונ"ל דזש"ה ארה לי יעקב שיקלל בחינת יעקב הם המוני עם המחזיקים ידי הת"ח שעל ידי הקללה בלעם ועל ידי זה ירדו מנכסיהם ועל ידי זה נמשך זעם לישראל הת"ח וכמו שכתב בזוהר ויגע בכף יריכו דאיתבר סמכין דאורייתא וכו' שיתבטלו הת"ח מלימודם וזהו זועמה ישראל ואח"כ שנתהפך אמר מה טובו אוהלך יעקב ר"ל אוהל מגן להסתופף משמש וחורב בצל האוהל של יעקב עשירי העם כי בצל החכמה בצל הכסף ועי"ז משכנותיך ישראל שוכני' בבהמ"ד ובה"כ בתורה ועבודת ה' מאחר שיש מחזיקין והבן עי"ל דכתבתי דרשו ה' בהמצאו קראוהו וגו' יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישב אל ה' וירחמהו וגו' על פי מ"ש אשרי אדם לא יחשוב ה' ר"ל מה שאינו חושב שם ידוד נגדו תמיד וזה יחשב לו און ולא שיעשה איזה חטא בפועל ח"ו וכו' ודפח"ח.

ואני כתבתי במ"א כי מצד האחדות חטא של המוני עם במעשה גורם חטא לצדיק במחשבה וז"ש אשרי אדם שתול' הסרחון בעצמו ואומר מה שהצדיק לא יחשב ידוד שיהי' נגדו תמיד תול' זה בעצמו ואומר לו עון זה שהוא הגורם וכו' וק"ל.

ובזה נ"ל לבאר פסוק הקודם ג"כ לכה ארה יעקב ולכה זועמה ישראל דיש להבין תואר יעקב ישראל ועוד ביעקב אמר ארה ותרגומו ליט דבישראל אמר זועמה ונ"ל כי הקללה אי אפשר לחול כי אם על ידי עון וחטא וכפי' רש"י אח"כ ויש בסוג ישראל בחי' המוני עם ובחי' הת"ח ויעץ בלק שודאי אין ללכוד אותם במצודת היצה"ר ולהחטיא אותם כדי שתחול הקללה כי אם לסוג הנק' יעקב משא"כ לסוג הנק' ישראל שהם הת"ח שבודאי לא ישמעו ליצה"ר וכמ"ש האלשי"ך ויחל העם לזנו' ויצמד ישראל לבעל פעור שסברו מצוה עבדו אבל לזנות לא רצו בחטא וכו' יעו"ש.

ובזה יובן לכה ארה לי יעקב כי אנשי המוני עם בקל תוכל להחטיא אותם וכאשר הי' באמת החטא ע"י עצת בלעם בזה וע"י החטא תוכל ללוט אותם ולכה זועמה ישראל כי מן חטא יעקב יהי' נמשך זעם לישראל שאינו יוכל לטהר מחשבתו לדבק בו יתברך ואז על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה כך הי' עצת בלק לבלעם וכאשר נהפך לטובה השיבו בלעם שפיר הן לא הביט און ביעקב שלא חטא המוני עם בפועל וכתרגומו וכו' ולכך ולא ראה עמל בישראל כמ"ש הרה עמל שהיא הפסיק מחשבה בו יתברך כי ה' אלהיו עמו תמיד שם ה' לנגדו דביקות מחשבה ישראל שהם הת"ח הנק' ישראל בו יתברך תמיד בלי הפסק וז"ש מה טובו אוהלך יעקב ר"ל ע"ד כאהלים נטיו תרגום כבוסמיא וכו' וה"נ שראה שאין בהם חטא גם המוני עם הנקר' יעקב ויש להם מע"ט המכונ' לריח בשמים מור ואהלות לכך משכנותיך ישראל שהת"ח הנק' ישראל יש להם טהרת מחשבה בו לדבק בו יתברך באופן שנק' משכן ה' כמ"ש ושכנתי בתוכם היכל ואוהל ה' המה וק"ל.

ועוד יש לומר דכתב האלשי"ך ישעיה סימן ס"ב לא יאמר לך עזובה ולארצך שממה כי יקרא לך חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל כי קודם חטא היתה שכינה שורה בארץ ע"י מושב אלהים שהי' באנשים כמ"ש ושכנתי בתוכם היכל ה' המה ואח"כ נסתלקה אך לעתיד שתזדכך כבראשונה לא יאמר לך עזובה ולארצך שממה כי גדולה מזו מכונת לך ולארצך כי בתחלה היתה שכינה בך בעצם התפשטות כבודה בארץ אך לעתיד שם הוי' שורה בך והשכינה בארץ וז"ש כי חפץ ה' בך וארצך תבעל ע"י השראת שכינה וכו' יעו"ש והנה מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה וה"ה איפכא מה שיהיה לעתיד הוא שהיה בימי משה ובזה תבין מה טובו אוהלך יעקב כי השכינה הנק' לאה אותיות אהל והיכל שורה בבחי' הנק' יעקב אבל משכנותיך של הקב"ה הנק' ישראל שורה שם הוי' בעצם וכמ"ש בפסוק הנ"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו והבן.

ונחזור לענין הנ"ל דכתבתי וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים וגו' וידר ישראל נדר וגו' ויחרם אתהם והעולה משם ע"פ העקידה ענין לויתן סירס הזכר הוא השכל והרג הנקבה הוא החומר כמ"ש ולבי חלל בקרבי וכו' וכן עשו ישראל שלא נשתמשו בחומר כי אם לצורך גבוהו אכילה ושתיה בצמצום שיהיה לו כח לעבודת ה' והמותיר החרימו וז"ש ויחרם אתהם ויקרא שם המקום חרמה וכו' יעו"ש.

והנה חמר עם גי' אותיות גי' אמרי וגם כתבתי במ"א שני מרגלים חרש לאמר כי יצה"ר הומה תמיד לפתות כמ"ש האלשיך משלי משא"כ יצה"ט וכו' ולכך יצה"ר נק' אמרי לשון אמירה ומצד היצה"ר נמשך החומר אחר עה"ז וגם כתבתי היצה"ר כשעושה שליחות אבינו יתברך נק' מאב לבוא בדמות יצה"ר כמו משל הזונה הנז' בזוהר משא"כ כשמשנה דינו לבוא בדמות יצה"ט נק' מדין ומבו' שם מדרש אתמול אמרת וכו' יעו"ש

ובזה יובן וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לא מורי הוא החומר שלא להשתמש בו כי אם לצורך גבוהו והמותר החרמו והוא גדר גדול להנצל מהחטא הנמשך מהחומר ובלק גי' סמאל עם הכולל שנתלב' בבלק הוא היצה"ר וכאשר ראה זה מה שעשו ישראל להחמר גי' אמרי עם גי' תיבות לכך ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא ר"ל שנתחכם היצה"ר אם יבוא בתואר מואב דהיינו בשליחות מאב שבשמים בדמות יצה"ר לפתות על עבירה ויגר מאב דודאי לא ישמעו לו גם גדר העם המוני עם אנשי החומר ג"כ לא ישמעו לו כי רב הוא בגדר רב הכמות ורב האיכות והשלימות אחר שגדרו גדר הנ"ל אל החומר שהוא שורש הכל ומכ"ש בחינת ישראל והת"ח והצדיקים שלא ישמעו לו וז"ש ויקץ בחי' מואב מפני בני ישראל הם אנשי הצורה מכ"ש שלא ישמעו לו לכך ויקץ מואב מפני בני ישראל שלא יבוא אצלם כלל ולא מצא היצ"הר בחינ' בלק עצה לנפשו כי אם שיבוא אצלם בבחי' מדין לשנות דינו מיצה"ר ליצה"ט לפתותן במצוה שהיא עבירה אולי ישמעו לו וז"ש ויאמר מואב אל זקני מדין וכו' ודרשו חז"ל שנטלו עצה זה מזה וכו' ר"ל שנטל מואב עצה ממדין שיטול לעצמו בחי' מדין הנ"ל ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא דהל"ל מלך מואב מאי למואב ולפי הנ"ל בא ללמדינו ע"ד מ"ש איוב ב' ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה' ודרשו חז"ל וכו' וה"נ כי בלק גי' סמאל ע"ה וכאשר עומדין לקטרג על ישראל עומדין כביכול על ה' וז"ש ובלק בן ציפור מלך למואב להאב שבשמים ולא מלך מואב מן אבינו שבשמים והיינו בעת ההוא שרצו לקטרג על ישראל והבן

וישלח אל בלעם וגו' כמ"ש בזוהר שנשתתף בלק עם בלעם כיסופי תיבות בלעם ובלק הוא עמלק וכו' ונודע הוא עמלק זה היצה"ר אשר כסות ולשון שינה הלבוש של היצ"ט והלשון הוא לפתות מצוה הבאה בעבירה והיינו מ"ש אולי אוכל נכה בו ר"ל בשותפות עמך שיצא מהם עמלק ובערמה זה נוכל נכה בו ע"י חטא שתוחל הקללה וזה שאמר אחר כך מפורש ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל רצה לומר שתתחיל מסוגי המוני עם הנק' יעקב וגם זה בעקוב ורמי' לבוא בדמות עמלק אשר' כסות ולשון שינה לפתותן על מצוה שהיא עבירה ואז ע"י עבירה תוכל ללוט תרגום של ארה לי יעקב וממילא נמשך פגם לבחי' ישראל ג"כ שהם אנשי הצורה במחשבה כי גדר מעשה החטא של אנשי החומר גורם פגם מחשבה לאנשי הצורה וזה שאמר זועמה ישראל שאינו יכול לדבק מחשבתו בו ית' וכאשר אח"כ גם זה לא עלתה לו אשר לא הביט און ביעקב בחטא מעשה כתרגומו לית פלחי גלולין בדבית יעקב וכו' ומכח זה לא ראה עמל בישראל היא המחשב' רעה הנק' עמל כמ"ש כי הרה עמל וגם תואר הריון היא המחשבה כמ"ש בפע"ח הלכות ר"ה היום הרת עולם בניסן הי' המעשה והלידה ובתשרי המחשבה יעו"ש ומחשב' רעה נק' עמל והלידה במעשה נק' שקר וז"ש הרה עמל וילד שקר ושפיר אמר לא ראה עמל בישראל כי האלהיו עמו בדביקות וטהרת המחשבה ועוד מעלה נוספות שנהפך הקללה לברכה וכמ"ש בתהלים סימן מ"ה מור ואהלות קציעות כל בגדותיך וגו' ודרשו חז"ל מן כל בגידות ועבירות נעשה זכיות וכו' והזכיות נק' אהלות וה"נ כך מה טובו אוהלך יעקב ע"י שהכניעו החומר שהחרימו עניני מותרות של החומר כי אם מה שצריך לגבוה וחזרה החומר להיות שפחה ועבד אל הצורה וה"נ בהיפך הקללה מצד החומר והקליפה לברכה להיות כסא אל הצורה שהיא הקדושה והברכה והבגידו' נעשו אהלות וז"ש מה טובו אוהלך יעקב הם אנשי החומר כשהם נכנעים אל הצורה הנק' ישראל וז"ש משכנותיך ישראל ותרגומו חנויתך וכו' שהם חונים בצל אנשי הצורה ונעשו יעקב כסא אל ישראל הכל אחדות א' ואין שום אומה ולשון שולטת בהם והבן.

ועתה נפרש הספיקות א' וירא בלק דה"ל לומר וישמע בלק דהא בלק מנסיכי מדין הוי ולא היה בעת שהכה את סיחון לראות רק שמע וכו' ב' דאם נפשך לומר שהיה רואה בלק אשר עשו ישראל לאמורי מ"מ הל"ל וירא מואב כמו אחר כך ויגר מואב ויקץ מואב ויאמר מואב וגו' ג' דפתח בבלק וסיים במואב דהל"ל אח"כ ג"כ ויגר בלק ד' הל"ל את כל אשר עשה ישראל לסיחון מאי לאמורי וגו' ה' דהל"ל ויגורן דקאי על כללות האומה והל"ל לשון רבים ואח"כ ג"כ הל"ל ויקוצו וגו' ויאמרו וגו' ו' ויגר וכו' כי רב הוא דהל"ל כי רבים הם ז' קו ' האלשיך תחלה הי' להודיע מציאות בלק שהי' מלך ואח"כ וירא בלק ח' דהל"ל בתואר מלך ברישא ולא אחר כך ט' כפל ויגר ויקץ י' שינוי תוארים תחלה העם ואח"כ בני ישראל י"א ויאמר מואב אל זקני מדין הל"ל ויאמר בלק לזקני מדין ושליחו' לבלע' הי' מבלק ולא מואב י"ב ובלק בן צפור מלך למואב הל"ל מלך מואב י"ג בעת ההיא מיותר ודרשת חז"ל ידוע יד' אולי אוכל נכה בו פתח אוכל לשון יחיד ומסיים נכה לשון רבים ט"ו שינוי תוארי' ארה זועמ' וביעקב הזכיר ארה ובישראל זועמ' וגם ארה לי תמוה ט"ז למה שינה שהזכיר און ביעקב ועמל בישראל טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל הזכיר אוהל ביעקכ ומשכן בישראל י"ז איך שייך פ' זו בכל אדם ובכל זמן ונראה דכתבתי וישמע הכנעני וכו' גם כתבתי היצה"ר נק' מואב וכו' ובזה יובן ע"ד הכל אחדות אחד והבן. ועדיין נשאר לבאר דקדק ארה לי שציוה לקלל את עצמו ונ"ל דכתבתי שם ביאר ש"ס צדיקים יצה"ט שופטן ורשעים יצה"ר שופטן וכו'. ע"פ ששמעתי אל תט לבי לדבר רע כאשר מחייב ומחלל זולתו את עצמו הוא מחייב ומהלל וכו' וז"ש הבה לי ר"ל גם שידעתי שאי אפשר לקלל לחול כי אם לחייב בעבירה וא"כ את עצמו הוא מחייב וגם גורם קללה לעצמו מ"מ תמות נפשי עם פלישתי' ארה לי יעקב שמגיע לו ארה מיעקב וכו' וכשנהפך הקללה לברכה שמא תאמר שמגיעו לו ברכה ג"כ מהם לכך אמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וכפי' רש"י כשהם שמחין וכו' יעו"ש והבן

בש"ס דסנהדרין דף ק"ה אמר רבי שמואל בר נחמני מ"ד נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחי' השלוני את ישראל מברכה שברך בלעם הרשע כי אתי' קלל בקנה וגו' מה קנה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדוממו וכו' בלעם ברכם בארז וכו' כל הרוחות אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו וכו' ולבאר ש"ס הנ"ל כתבתי ביאר פסוק ירמיה סימן ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' וגו'. וכעת אוסיף ביאר דכתב הרמב"ם בשם הפולסופים שיש לאדם ד' שלימות א' שלימות הקנין ב' שלימות הגוף וגבורתו ג' שלימות מעלות המדות ד' שלימות אמיתי בעבודת ה' ית' והנה ג' שלימות הראשונים אינם דביקים עם האדם ונעדר ממנו משא"כ שלימות הנשמה בעבודת ה' והנה זכר הנביא אלו ד' שלימות הנ"ל אל יתהלל בג' שלימות שהם נעדרין מן האדם דהיינו אל יתהלל חכם בחכמתו ולא לצורך הש"י רק שלומד חכמה שיוכל להתהלל בו בחכמתו שהוה שלימות המידות ואינו צורך עבודת ה' כמו שכתבתי בשם היעב"ץ יעו"ש שהיא צורך גופו ולא לנשמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו שהיא שלימות הגוף וגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו שהוא שלימות הקנין רק בזאת יתהלל השכל וידוע אותו שהוא שלימות הרביעי הנ"ל שנשאר קיים משא"כ ג' שלימות הנ"ל הם נעדרין מהאדם במותו וק"ל.

עוד י"ל אל יתהלל חכם בחכמתו גם שלומד לשמה כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וזהו למוד לשמה מ"מ אל יתהלל בחכמתו רק שיסתפק בחכמתו שיש לו ואינו רוצה ללמוד עוד או לשמוע מאחרים כמו שאל יתהלל עשיר בעשרו להסתפק בעשרו שיש לו רק רוצה עוד עושר כך ראוי לחכם וכו' יעו"ש.

והעולה מזה שלא יסתפק אדם במה שיש לו מעשים טובי' ותורה ועבודת ה' רק יוסיף עוד תמיד וילך ממדריגה למדריגה שמטעם זה נק' אדם הולך שילך מחיל אל חיל היפך המלאך שנק' עומד על מדריגה א' ובס' פחד יצחק כתב וז"ל אל יתהלל חכם בחכמתו שקנה לעצמו לתכלית חיצוני כי יש תכלי' פנימי אמיתי ויש תכלית חיצוני מרומי וחיצוני לצורך עולם הגשמי לקרא חכם ור' וכן גבור בגבורתו להתגבר על זולתו ועשיר בעשרו לאסוף הון רב להשתמש בו לצורך גופני חצוני כי אם בזאת יתהלל לצורך נפשו ותכלית פנימי וכו' ודפח"ח והנאני שכוונתי לדבריו וק"ל ומטע' זה כתב בעוללת אפרים והניחם שם בגדי כה"ג טעונין גניזה ביה"כ כדי שאח"כ ישתדל בבגדים חדשים יעו"ש וזהו נכלל במ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו לומ' די לו בחכמתו שלמד כבר ואין צורך יותר רק השכל וידוע אותי שזהו ודאי יותר שמשכיל יודע איך אינו יודע כי תכלית הידיע' אשר לא נדע וזש"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ר"ל יותר שמחכים יודע שיותר רחוקה ממנו וזה נאמר בפרה.

ובזה נבאר פסוק זאת חוקת התורה במדר' זה שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד ולדברינו הנ"ל דשמעתי מן הרב המגיד מוהר"ם פירש הפסוק והיה חייך תלואים לך מנגד שהיא מן צ"ח קללות והוא עצם הברכה והוא ע"כ משל ב' אחים שהצליחו במשא ומתן א' בהדרגה שהיה לו כל פעם שעלה למדריגה תענוג והשני קודם שהשיג מדריגה זה ידע שיש יותר מדריגה מזה שלא השיגה ואין לו תענוג רק צער והנמשל ברוחני וז"ש והיה חייך חיים אמיתים תענוג הרוחני בתורתו ובעבודתו ית' תלואים לך מנגד קוד' שתשיג מדריגה זה תדע שיש עוד יותר תענוג מדריגה יותר גדולה שלא השגת עדיין ותמיד הם מנגד וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן זאת חקת התורה שיוסיף שלימות בכל יום וזש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל היום יאמר שהוא טהור יותר מיום אתמול שהי' טמא ולמחר יאמר שזה שהי' חושב לטהור באמת הוא טמא וכו' לא אחד שיעמוד על מדריג' א' שאין זה חקת התורה וז"ש חז"ל מטמ' טהורים ומטהר טמאים שלא יעמוד על מדריג' אחד וכשהו' חושב שהוא טמא ויראה לטהר שיהי' בבחי' טהור לא ישאר במדריגה זו רק יוסיף שלימו' עד שיחשוב לו טהרה זו לטומ' וז"ש מטמא טהורים וכן יוסיף והולך תמיד והבן.

ועפ"ז נבאר ש"ס בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו וכו' וכעת נ"ל שבחי' יוסף להוסיף תמיד שלימות הוא מחמת כי בר"ה ר"ל בראש שנותיו יצא מבי' האסורין דיצה"ר כי מאן דדמיך בריש שתא וכו' כמו שכתבתי מזה במ"א וכן המוחין והנשמ' שהי' משועבד ליצה"ר בטלה עבודת יצה"ר מאבותינו שהן המוחין וכו'.

ובזה נבאר ש"ס דמ"ק למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה מכפרת אף מיתתן של צדיקי' מכפרת ויש להבין דהל"ל אף מית' צדיקי' מאי מיתתן ולפי הנ"ל יבואר מה פרה מכפרת שהיא מטהר טמאים ואחר שסבר שנטהר מטומאתו יוסיף שלימות עד שמטמא טהורים שבחי' שנחשוב לו טהרה עתה מבין שהיא טומאה וכך יוסיף והולך עד שחייך תלואים לך מנגד והקלל' לברכה יחשב ואם לאו הברכה שחושב עצמו לטהור לקללה יחשב לו שאילו מוסיף שלימות עי"ז כך מיתתן של צדיקים מה שנחשוב לו מיתה וירידה כדי שיוסיף שלימות ואח"כ חוזר וחושב זה השלימות ג"כ למיתה וירידה ומוסיף והולך זהו מכפר' לו ודאי שחייו תלוין מנגד ומתבייש ושרוי בצער כל ימיו זהו לכפר' יחשב לו משא"כ מי שחושב שהשיג שלימו' ומתענג על רוב טוב והבן.

והנה כמו שיש ב' בחי' הנ"ל וראוי לאדם שיבחור לעצמו אל יתהלל חכם בחכמתו וכנ"ל כך ואהבת לרעך כמוך שראוי לומר מוסר שלא יסתפקו במועט רק יוסיפו שלימות כנ"ל ובסוג זה יש מוכיחים שתים שהן ארבע דכתבתי שיש ב' סוגי מוכיחים וכו' יעו"ש והנה כל זה לפניו ית' שזה מקטרג על ישראל וסוג ב' מליץ בעד ישראל כמבואר שם אמנם בתוכחת המוכיח את ישראל יש ב' סוגים אחרים וסוגים שנחשב שם למעלה כאן הוא לחסרון יחשב ושורשי ב' סוגי מוכיחים אלו הם א' אחי' השלוני שקב' ממשה רבינו ע"ה והי' מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד מלך ע"ה והי' רבו של אלי' הנביא ורבו של מורי זלה"ה והי' תוכחתו כאשר נבאר סוג ב' הוא בלעם וכאשר נבאר.

ובזה נ"ל לבאר פסוקי משלי סי' ך"ז טובה תוכחת מגולה מאהבה מסתרת נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק וכתבתי ביאר זה יעו"ש וכעת נ"ל דכת' דיש ד' מיני מוכיחים דהיינו שתים שהן ארבע ב' מהם מוסתר מבני אדם רק לפני ה' אלהינו א' מקטרג וב' ממליץ וב' מהם הנגלות לבני אדם בתוכחתו א' כמו שכתוב הר"ן בדרשותיו כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים שא"א לרפאות המכה כי אם שיגלה וירחיב המכה וכו' וגם אל יתהלל חכם בחכמתו רק יוסיף שלימות ובזה והיו חייך תלואים לך מנגד שהוא בכלל כמו בפרט וכנ"ל וזהו תוכחת אחי' השלנוי שהוא קללה כמו והיו חייך וגו' ובאמת הוא ברכה וכאשר נבאר וכמו שכתבתי ביאר ר"י בן קיסמא יעו"ש סוג ב' הוא בלעם שבירך ושיבת לישראל כך יש מוכיחים הצבועים ועליהם נאמר מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו ודרשו בתנחומא זה בלעם וכו' עיין בפנים.

ובזה יובן המשך הפסוקים הנ"ל טובה תוכחת מגולה ר"ל בין ב' סוגי מוכיחים שבגלוי טובה יותר סוג זה המוכיח על פניהם ולגלות להם עונם שזה גורם רפואה וכנ"ל יותר מסוג מוכיחים הצבועים והחונפים לומר שלימות שלה' בפניהם משא"כ בסתר לפני הקב"ה צריך שיהי' שם אהבה מוסתרת להליץ בעד ישראל סוג א' ולא מסוג ב' המקטרג על ישראל ומפרש הטעם טובה תוכחת מגולה וגו' כי נאמנים פצעי אוהב ר"ל מי שהו' נאמן לומר האמת ולא מהחונפים אז ע"י שמגלה עונם ופצעים שלהם עי"ז בא הרפואה וזהו אוהב משא"כ הצבועים וחונפי' המראים נשיקו' ושלימות שלהם בפניהם זהו שונאי' שמונע' מהם דרך תשובה כמו בלעם שגרם לחטא ונחשב לעתר המהפך וכו' כך גורם לעקור ולהפוך על פניהם וז"ש נעתרו' נשיקות שונא כי גורם נפש שבעה תבוס נופת ע"י המוכיח זה החונף המראה לו שהוא נפש שבעה מכל טוב תורה וחכמה ומע"ט ומכח זה תבוס נופת חכמה ומוסר אוילם בזו משא"כ ע"י מוכיחים מסוג ב' המגלה עונם ומראה להם שהם נפש רעבה כולו חסר ורעב מתורה ומע"ט אז כל מוסר מר מתוק לו לחיך רק שיהי' לו רפואה וכיוצא בזה ונראה דזהו מ"ש במשלי סימן ך"ז מברך רעהו בקול גדול השכם קללה תחשב לו ודרשו בתנחומא זה בלעם שהי' מברך רעהו בקול רם וישא משלו וגו' וסופו יעץ להחטיא וכו' ולי נראה דהפשוטו והדרש אחד כי זה שמברך רעהו ומשבחו לומר לו כבר יש לך כל השלימות גם שמספרין בבה"כ הוא הוא לצורך גם שאינם מתפללין כבש"ס ויכלנו לפטור כל העול' מתפילה שכורת ולא מיין וכו' גם שאין לומדין תורה הא אי' במנחות דבק"ש סגי וקיים בזה והגית וכו' וגם דגם ק"ש וכו' ובאמת בזה בוצע ברך נאץ ה' ודרשו בסנהדרין המברך ומשבח הבוצע נאץ ה' וכו' וה"ה כיוצא בזה והבן.

וזהו מ"ש משלי כ"ח עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם הגם דבפ"ק דברכות וכו' יעו"ש והבן וכ"כ משלי כ"ט מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון וכו' וכ' בתנחומא דברים וכו' וכתבתי מזה קצת באריכות כי כוונתי בעז"ה לדבריו והבן ואם מתירא שלא יראה כחונף עושה תחבולה שמברך ומשבחו בפני רעהו בקול גדול כדי שישמע הוא השכם בבחרותו שהי' ראוי חנוך לנער ע"פ דרכו וכו' הוא קללה תחשב לו שגורם לו רעה כנ"ל וזהו ממש ענין בלעם לברך את ישראל ולשבחם מה טובו אוהלך יעקב וגו' וזה גרם קללה שחטאו אח"כ.

ובזה יובן ש"ס ארשב"ג מ"ד נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקו' שונא טובה קללה שקילל אחי' השלוני את ישראל מברכה שבירך בלעם כי אחי' השלוני הי' מן סוג מוכיחים הנאמנים ובלעם הרשע הי' מן המוכיחי' הצבועים וכמו שכתבתי וזומן של צבעים כו' יעו"ש והראי' כי אחי' השלוני קילל את ישראל בקנה שהקללה היא ברכה שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ר"ל ע"י שביזה אותם שנחשב קללה כמ"ש קללני קללה נמרצת ופי' רש"י יעו"ש ובזה שיבר גאותן ורוממותן ונעשו רך כקנה כמו שדרשו בש"ס דתענית פרק ג' ת"ר לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז וכו' ואז כשהוא רך כקנה יש ג' תועלת ובהיפך כשהוא כארז לעמוד על מדריגה א' וז"ש מה קנה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות וכו' ר"ל אחר שהוא רך כקנה יש ג' תועלת עומד במקום מים כמ"ש כל צמא גי' ענוה לכו למים שאחר שקללו וביזה לגלות עון אפרים נעשה רך ועליו לילך לבקש רפואה מחכמים רופאי הנפשות לקבל מוסר מהם וז"ש עומד במקום מים ועי"ז גורם כי גזעו מחליף ר"ל שאינו נשאר על שורש א' רק גזעו מתחלף לילך למדריגות יותר עליונות אשר שרשיו מרובין וזה גורם שאפילו כל הרוחות מנשבות בו הוא הולך ובא עמהן להיו' בסוד עייל ונפק שכתבתי יעו"ש כיון שדממו הרוחות עומד קנה במקומו כמו שכתבתי שם ותשובתו הרמתה כי שם ביתו והבן משא"כ בלעם הרשע כארז ברכם ושבחם וזה גורם גסות רוח שישארו במדריגתן כארז ולא רך כקנה מה ארז אינו עומד במקום מים שאם דעתו גבוה כארז וגס רוחו אינו מקבל מוסר שנמשל למים וזה גורם שאין גזעו מחליף רק שנשאר במדריגתו מנערותו עד זקנו דניים ע' שנה ושרשיו מועטין וכאשר בא רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו והענין דכ' האלגזי והשטן עומד על ימינו לשטנו דק' דהא השטן הוא מהשמאלים וביאר שהי' מהמיימיני' כדי לשטנו וכו' יעו"ש ולדברינו אתי כפשוטו כי בלעם הוא השטן שהי' עומד על ימינו של ישראל שברכם ושבחם וכוונתו הי' לשטן להם להגיס רוחם שיחטאו אח"כ וכנ"ל וז"ש שבא רוח דרומית שהוא השטן שהוא רוח דרומי' במה שעומד על ימינו לשטנו שמתלבש במוכיח צבוע הנ"ל לברכו ולשבחו כדי לשטנו שבזה עוקרו והופכו על פניו וזהו כוונת מרע"ה במה שאמר יערוף כמטר לקחי שהוא קשה והיינו במה שאמר עם נבל ולא חכם שהוא נאמנים פצעי אוהב וכנ"ל כדי להיישירן שיעלו במדות ומדריגות רמות בסוד תנו עוז לאלהי' והבן

בפסוק וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמר מואב אל זקני מדין וגו' ר"ל וירא בלק אשר עשה ישראל לאמורי שהוא היצה"ר שנקרא אמורי הומה תמיד והיינו שלקחו שה גי' היצה"ר היצר ושחטו אותו כמ"ש האלשיך בפ' בא ויגר מואב מפני העם כי רב הוא אם ילך היצ"הר שנק' מואב להמוני עם יהיה טרחא יתירה לילך לכל איש כי רב הוא ואם ילך לפרט הכולל הכל דשמעתי בשם גדול א' שהתחכם היצ"הר לילך להרב ולשוחט ולחזן שהם פרט שבהם תלוי הכלל כולל ודפח"ח מ"מ ויקץ מואב מפני בני ישראל שהוא מי שעדין לא נשתרש בחטא כמו ששמעתי בשם המנוח החסיד מוהר"ן קאסויר שאמר למי שהוא צעיר לימים עדיין לא נשכח ממך הנהגת עולם העליון עכ"פ אתה אל תפנו אל האבות וכו' ודפח"ח לכך יעץ עם מדין להשתנו' דינו בלבושי היצה"ט וכו' כמו שכתבתי וז"ש לכה ארה לי את העם הזה דק' ארה לי שצוה לקלל את עצמו הוא תמוה ונ"ל דשמעתי בש"ס דסוכה דהקב"ה מעניש לעתיד ליצה"ר הא עושה צווי השם יתברך משל לזונה וכו' וביאר מוהר"ן אילו עשה שליחת הש"י א"ש משא"כ וכו' והבן

בפסוק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב מי מנה עפר יעקב וגו' תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו ויש להקשות חדא דבכל הסדר כינה אותם בשם יעקב או ישראל כמ"ש מי מנה עפר יעקב וגו' ולמה כאן כינה אותם בשם עם לפי הבנת העולם במשמעות הפסוק דקאי על ישראל ב' ק' דהל"ל לשון רבים הן עם לבדד ישכונו ג' ק' לשון ובגוים לא יתחשב אין לו שחר כלל ד' ק' לפי מה שכת' מהורש"א בפ"ק דמגילה ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ופי' ז"ל העם המיוחד משמע והיינו ישראל משא"כ עם משמע דקאי על אומות העולם יעו"ש ולדידיה ק' מפסוק זה דכתיב הן עם וגו' וקאי על ישראל ולא על העכום ה' ק' מה חיבור יש לפסוק תמות נפשי לכאן וגו' ונראה לי דאי' בחלק דף ק"ה ז' הדיוטות אין להם חלק לעה"ב בלעם ודואג וכו' בלעם בלא עם דבר אחר בלעם שבל' עם וכו' ופי' רש"י בלא עם שאין לו חלק עם עם שבל עם מבלבל את ישראל שבעצתו נפלה ך"ד אלף מישראל ופריך בלעם הוא דלא אתי לעלמ' דאתי הא שאר עכום אתי מתני' מני ר' יהושיע היא דתניא רבי אלעזר אומר ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו עכום רבי יהושיע או ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו כל גוים שכחי אלהים ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי ע"כ ויש להקשות מה נפקא לן מידי בין דבר אחר לילישנא קמא אי קרינן בלא עם או שבלה עם ונ"ל דודאי לשתי הלשונות שם בלעם מורה שני ענינים אלא דללישנא קמא הוא שתי תיבות בקריאה משא"כ לדבר אחר הוא חד תיבה בקריאה וידוע מ"ש המדקדקים דיש חמש תנועות גדולות וחמש קטנות הת"ג היינו חולם וחיריק שיש אחרי' וכו' והת"ק הוא חירק שאין אחרי' יוד וכו' תנועה גדולה נמשכת קריאתן עד שתמשוך מהן אות א' במבטא מאותיות אהו"י והוא מורה שאין לו שום דביקות לאות או תיבה שאחרי' משא"כ תנועה קטנה נחטפת קריאתן והוא דבוקה לתיבה שאחרי' וכו' יעו"ש בס' שיח יצחק פרק ב' ומעתה אי קרינן בלא עם דהיינו בחולם על הלמ"ד כאלו נכתב בל עם דהיינו תנועה גדולה ונמשך ממנה אות א' ומורה שאינו דבוק למה שאחריו דשני תיבות הם וכאלו נכתב בלא עם משא"כ לדבר אחר ס"ל דקרינן בלעם בחירק תחת בי"ת וחירק שאין אחרי' יוד הוי תנועה קטנה והוא דבוק למה שאחריו דחד תיבה הי' ואפילו הכי דרשינן בלע' נטריקון ובל מורה על לשון בלבל עם דהיינו ישראל אך דאכתי צריכין למנדע הנפקותא שביניהם אי הוה שתי תיבות וקרינן בלא עם או הוא חד תיבה בלעם שבלבל עם ונ"ל דנפקותא רבתא איכא בייניה' דהא קשה בשלמא למ"ד בלא עם שפיר מוכח דאין לו חלק עם עם וכפי' רש"י וא"ש מה דחשבו ברשי' ד' הדיוטי' שאין להם חלק עה"ב משא"כ לר"א דס"ל שבלבל עם א"כ ד' מנלן דאין לו חלק עה"ב דודאי חטא גדול חטאו אפ"ה יזכה בחלקו לעה"ב אחר המירוק ביסורין על עונותיו ונראה לי דלזה מסיק הש"ס כאן ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו וכו' דלכאורה אין ענין זה לכאן ולפי הנ"ל א"ש דבא לתרץ קושי' זו שזכרנו דודאי הסיבה שנהרג בלעם הוא על ידי שבשבילו נהרג ך"ד אלפים מישראל וכמפורש בדברי חז"ל וכבר נתן סימן בעצמו שאם יהרג ולא ימות מיתת עצמו שאין לו חלק עמהם וא"כ א"ש בל עם שבלבל עם שנפלו בעצתו ך"ד אלפים מישראל ועל ידי זה נתגלגל שנהרג הוא עצמו והוא סי' שאין לו חלק עמהם ואחר שזכינו לזה מוכח דס"ל לדבר אחר דאף שאין לו חלק עם ישראל כשנהרג מ"מ יש לו חלק עם עמו וז"ש אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתו כמוהו דהיינו בתוך ישראל ואם לאו שיהרג הנני הולך לעמי וקשה הא סבירא ליה לרבי יהושיע דיש לעכום חלק עולם הבא אלא ש"מ דבאמת הוא כך דאף כשיהרג יש לו חלק בתוך עמו עכ"פ וזה שהשב את בלעם שהי' עכום בהדי ד' הדיוטו' ישראלים דהיינו דואג וכו' והיינו ג"כ לכוונה זו שבתוך אומה ישראלי' אין לו שום חלק אבל בתוך העכום יש לו חלק כמוכח מפסוק ואם לאו הנני הולך לעמי עכ"פ משא"כ ללישנא קמא דס"ל דקרינן בלא עם שאין לו חלק עם עם ותיבו' עם מורה על האומות כמהרש"א הנ"ל ור"ל שאין לו חלק אפילו עם עם דהיינו בתוך האומות ג"כ אין לו חלק עה"ב וזה שדייק הש"ס שפיר הא שאר עכום אתי לעלמא דאתי מדאמר בלעם אין לו חלק לעה"ב אפילו עם האומות משמ' דאומות יש להם חלק ע"הב מתני' מני וא"כ נפקותא רבתא איכא בין שתי הלשונות אך דקשה בשלמא לר"א א"ש דפסוק תמות נפשי וגו' מסייע כדבריו וכפירושנו הנ"ל משא"כ ללישנא קמא קשה מנלן באמת דאפילו בתוך האומות אין לו חלק עה"ב ונ"ל דמוכח שפיר לפי ביאר הפסוק שבפתח דברינו.

ובזה יובן הן עם לבדד ישכון ר"ל שנתן סימן אם עם מבלעם לבדד ישכון בקריאה לקרו' לשתי תיבו' והיינו ע"כ בלא עם אז מוכח דאפי' בגוים לא יתחש' לא די שלא יחשב מישראל שיש להם חלק עה"ב במדריגה עליונה אלא אפילו מכלל הגוים שיש להם מדור לעה"ב בפני עצמו עכ"פ ג"כ לא יתחשב עמהם וכלישנא קמא הנ"ל משא"כ אם יהיה דבוק בקריאה עם לבל ויהיה בלעם תיבה א' בקריאה והיינו שבלבל עם אז יש סי' אחר שאם ימות מיתת עצמו וגו' ואם לאו הנני הולך לעמי עכ"פ ודו"ק כי נכון הוא.