תולעת יעקב כא

אחד. פרט וכלל פרט הבנים כלל הוסיף על הפרט אף האבות וזהו נעשה כלל מוסיף על הפרט שלא תמעט מן הפרט דבר מעלה ותתן פחיתות לכן בא הכלל והוסיף ונעשה מוסף. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ר"ל כלל הוא מה שהיו כלם בכח פרט הוא האצילות שנאצל איש איש לדגלו וכלל שלא תאמר אחר שנאצלו אין להם יותר שום צורך בבעל הכלל הוא הגחלת ע"כ חזר וכלל לומר שהפרט תלוי ונאחז מן הכלל אשר משם נאצל ועם כל זה הכלל אינו דן כי אם כעין הפרט אם העולם כדאי ורוצה הקב"ה לרחם עליהם נעשה גם הדין כעין רחמים ומרחם ואם אינו כדאי ורוצה הקב"ה להביא דין חוזר הרחמים לדין והכל בהסתלק ע"י הע"י מן הפרט או בהיותו עמהם. מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל מכלל הוא המאור העליון אשר בו כל העשר תלויים והוא צריך פרטיו לפעול מעשיו ולהוציאם לפועל כמשפט אברי הגוף שהם יודעים ופועלים מחשבות השכל וא"ה הפרט צריך כח וחיות מבעל הכלל הלא תראה שאין שם תועלת ניכר מאברי הגוף אם לא ע"ו הנפש הנותנת להם כח וחיות

כל דבר שהיה בכלל וכו' כל דבר שהיה בכלל הוא דבר הכל והיא הכלה שהיה בכלל העשר אז היא כלולה ברחמים ויצא מן הכלל יבא מן הרחמים ללמד דין לא ללמד על עצמו יצא להיותו הוא לבדו דין אלא ללמד על הכלל כולו יצא שגם הם מסכימים בדין כל דבר שהיה בכלל כו' כל דבר הוא כנסת ישראל שהוא דבר של כל שהיה בכלל היא כלולה עם העשר ויצא מן הכלל לטעון דין שהוא בענינו שהוא דין רפה ולכן קורא הדין ענינו יצא להקל להשאיר שארית בארץ ולא לכלות בעבור שיצא מן הכלל והיא מרחמת

כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעם אחר כו' כל דבר היא כנסת ישראל שהיא דבר של כל שהיא בכלל כ"ע בכח הרחמים ואין שם דין כלל ויצא בפועל לטעון טעם אחר שלא כענינו כי כשהיא בכח היה ברחמים וכשיבא בפועל יצא בדין ולא יצא בדין מבלי רחמים אלא בדין וברחמים והוא דין רפה א"כ יצא להקל ולהחמיר כדין דבר שהיה בכלל כו' דבר זה תפארת ישראל שהיה בכלל הרחמים ויצא מן הרחמים לידון בדבר החדש לידון דין שהוא חדש אצלו כי רובו רחמים ועתה נוטה אל הדין כענין הרשעים מהפכים את הרחמים לדון שנאמר ארדה נא ואראה. אי אתה יכול להחזירו לכללו הם הרחמים שהיה בכללם, עד שיחזירנו הכתוב הוא החסד שהוא תורה שבכתב ותורת חסד על לשונו. בפירוש היא ירושלם תורה שבעל פה מדת הדין הרפה שכן ירושלם עולה פירוש כדי למזוג הדין. דבר הלמד מענינו הוא כ"י שרוצה לפעול דין והוא ממוזגת מן הרחמים לחד מענינו הוא הדין פחד יצחק. דבר הלמד מסופו תפארת ישראל אינו דן עם פחד מדת הדין הקשה אלא עם כ"י מדת הדין הרפה. שני כתובים כו' שני כתובים זה חסד ופחד שמכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי הוא תפארת ישראל שהוא שלישי של היקף ויכריע ביניהם ועושה שלום ולכן הלכה כדברי המכריע לעולם כך פירש בספר הקנה מדות אלו

סוד פסוקי דזמרה

ברוך שאמר וראיתי באור זרוע כי שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא שנפלה מן השמים ומצאוהו כתוב בה ויש בו פ"ז תיבות וכן כתוב בספר היכלות והסימן ראשו כתם פ"ז והמוסיף או גורע ממספר זה טועה וסותר הכוונה המכוונת בו כי כן קבלו איש מפי איש וכתב באור זרוע ועוד קבלו אנשי הקבלה ששבח זה צריך לאמרו מעומד לרמוז שהוא כנגד הצורה העליונה הה"ד שרפים עומדים ממעל לו לכן בכל ארץ אשכנז וצרפת אומרים שבח של ברוך שאמר בעמידה כך קבלו מן החסידים הראשונים ואנשי מעשה שהיו אומרים אותו בעמידה וקבלנו כי הכלה הכלולה מזמרת לפני המלך העליון שיר זה עם שאר שירות ותשבחות כענין שכתוב למען יזמרך כבוד ולא ידום זה נוסחו. ברוך שאמר והיה העולם ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך אתה ה' אמ"ה המלך אב הרחמן הגדול והקדוש מהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך י"י אלהינו בשבחות ובזמירות נהודך נגדלך נשבחך נפארך נרוממך ונמליכך ונקדישך ונעריצך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול בא"י מלך מהולל בתשבחות. ויש בו עשרה מיני שבחות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכנגדן עשה המלך דוד ע"ה ספר תהלים בסוד עשרה מיני זמר וגרסינן בפרק כל כתבי א"ר יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ואסיק כי קאמר בפסוקי דזמרה ונקראו זמירות מלשון כריתה וכמו שכתוב וכרמך לא תזמור כי בהם היה דוד המלך ע"ה כורת הקוצים סביב כרם ה' צבאות ובזה היתה תפלתו עולה מבלי מונע והיה האור מתפוצץ עד שמגיע אל ביתו כענין ומברכתך יבורך בית עבדך והמלכים אשר מלכו בארץ שעיר נבהלו נחפזו רעדה אחותם שם ולסוד זה תקנו לנו הזמירות לפני התפלה לפי שיש כמה מונעים בדרך ומעכבים התפלה מלעלות אל מקומה כענין שנאמר סכות בענן לך מעבור תפלה ובכח הזמירות מתפזרים העננים ההם ונכרתים ממקומם והרי המקום פנוי ותעלה התפלה מעילוי לעילוי דרך מסעותיה כמו שיתבאר בס"ד: