תולעת יעקב כ

ושתים אחת ושלש האם אם בניה וכלן נאחזות מחנה ואינה נעזבת מהם כלל ולזה צריך למנותה עם כל אחת מהם עד אחת ושבע להראות איך הם עמה כשלהבת קשורה בגחלת וכדי להמשיך סוד אם הבנים במעלות ידועות עד האם התחתונה והיה מזה באמצע הכפורת לא למעלה ולא למטה לפי שהיה מכוין למדת הרחמים ובהזאת הדם היה מתאבל אצילות שפע מהלבנון ללבן עונותיהם של ישראל ובספרי למה נקרא שמו לבנון שהוא מלבין עונותיהן של ישראל ולזה רמז הנביא באמרו אם והיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו

חטאות הצבור והיחיד כו' סוד שעיר ראש חדש יתבאר במקומו בס"ד. כיצד עלה בכבש ופנה לסובב דע כי בענין זה היה כ מיחד הדברים העליונים ודע כי כלל הכל נקרא כבש ופנה לסובב הוא המאור העליון שהוא מקיף את הכל ולשם היתה כוונתו להמשיך ממנו עד בית מלכותו ולז"א ובא לו לקרן הוא קרן דוד. דרומית הוא חסד לאברהם כענין שנאמר וימינו תחבקני ושם הוא עץ החיים וצריך ליחדו במזרח שהוא האב העליון שמשם זורח האור וזהו שאמר דרומית מזרחית. וצריך להתקשר יחד דרום במזרח וצריך ליחד מזרח בצפון היא אם הבנים כענין שנאמר וצפונך תמלא בטנם לפי שהוא הנהר המשקה נטיעות הגן ונקרא צפון לפי שנאצלה ממנה מדת הדין הקשה ואם היא רחמים ואח"כ צפונית מערבית לקשור עם בתה ואחר כך מערבית דרומית חוזר ממקום שהתחיל כדי ליחדה ברחמים והוא סוד אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה והכהן היה מעורר מדת החסד על ישראל ולפיכך היה משלים שם כי שם ביתו והכהן היה פועל פעולה זו למטה ומעורר הדברים העליונים למעלה להתברך מהמקור העליון ומשם יפרד לעולם הנפרדים ואז יתברך עולם השפל

העולה קודש קדשים העולה הוא סוד התקשרות הכל עם המחשבה העליונה הנקראת ש קדשים ולפיכך נקראת על שמה והיא כליל פי שבא על ההרהור ולפיכך מוקדה על המזבח כל הלילה שעת ההרהור ושחיטתן בצפון שבאה לכפר על שהמשיך לבו למחשבה רעה לצד הצפוני ומפני שעולה עד המחשבה העליונה שאין לשום בריה חלק בה והשגה אין לכהנים ולא לבעלים בה מאומה אלא שיכלה מנפש עד בשר והיתה זכר ולא נקבה לפי שהיא למעלה מן המדות שיש בהם פועל ומתפעל

זבחי שלמי צבור שלמי צבור הם שני כבשי עצרת שמניפים אותם עם שתי הלחם יתבארו במקומם והם ר"ל שלמי צבור רומזים לאם העולם ולפיכך היו קרבין במתן תורה יום החמשים כנגד חמשים שערי בינה ולפיכך שחיטתן בצפון והוא הצפון העליון

התודה ואיל נזיר הוא קרבן שלמים שמביא עם המנחה, שנאמר וזאת תורת זובח השלמים אם על תודה וגו' שחיטתן בכל מקום ואפילו בדרום לפי שבאים להטיל שלום ולהשלים המדות אליו

שלמים לפי שהם למטה נקראים קדשים קלים שהמדות התחתונים נקראים בשם זה לפי שאינן בקדושות העליונות וקרבן שלמים היה בין זכר בין נקבה כי הוא לקו האמצעי המשלים בין המדות והכלול מהם

הבכור הוא בכור בהמה והמעשר מעשר בהמה ושניהם כנגד חכמה אחרונה. שגם היא נקראת בכור שנאמר גם אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ והמעשר כנגד העשירות ולפיכך הם קדשים קלים ויש בהם חלק לכהנים והוא הבכור כי משם הם מקבלים ומשם נשאה האחרונה שם זה ולפיכך נאכל לכהנים ולפי שהמעשר רמז לעשירית יש בו חלק לבעלים ומה שנשחטין בכל מקום יתבאר למשכיל

הפסח אינו נאכל אלא בלילה טעם הפסח שנאכל צלי יתבאר במקומו ב"ה ועוד יש בעניני הקרבנות סתרים נוראים ולפי שאין זה מקומם לא הארכנו בהם עד יערה עלינו רות ממרום ונבארם עם שאר סתרי התורה אם יגזרו מן השמים החיים

סוד יג"מ שהתורה נדרשת

סתרי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם: מקל וחומר מדה זו כנגד המאור העליון שהוא קל בערך עלתו והלא אתה רואה שכתר עליון הנקרא קל אין בריה יכולה לעלות ולחשוב שם ולידע מהותו כ"ש וכ"ש עילת העילות שהוא. חמור ונעלם ונסתר בהשגתו יותר שאין כל בריה יכולה להרהר בו כענין דוגמא זו אנו למדין בתורתנו החמור מן הקל כן פירש מדה זו בעל אור זרוע. מגזרה שוה כל הסבות הם גזרות לשי"ת ואמר שוה שיזהר האדם שלא ליתן פחיתות באחת מהם. בספר הקנה וכל גזרה שוה דומה הלשון ההוא לאחר כדאמר למדנו הנה הנה לג"ש ואין אדם דן גזרה. שוה מעצמו אלא א"כ קבלה חרבו וכל זה רמז לאם העולם שנאצלת מנתיב לא ידעו עיט ויונקת תמיד ממנו ונושא חותמו כי שמו בקרבו ועונשין מג"ש כי נאצלה ממנה מדת הדין הקשה ואם היא רחמים ולפיכך השם שלה כתיבתו רחמים ונקודתו דין כן פי' ר' שם: טוב ן' שם טוב ז"ל. מבנין אב רמז לחכמה העליונה שהיא אב הבנין וכל הבנין שהוא מחסד עד עט' האב סומך לבנותו ולחייהו כלל ופרט אם הבנים שהיו בה הבנים בכח פרט האצילה כל אחד ואחד במקומו בפרט ר"ל בפועל ולא תאחר אחר שיצאו הבנים לפועל אם כן מעולים הם מאמם או אחרי שהאציל א"כ יש פחיתות בבנים חלילה רק אין בכלל רק מה שיש בפרט והכל