תולעת יעקב יט

שעם אחת מיום שנברא וכן שלא עשני עבד וכן שלא עשני אשה, אבל הסוד בזה כי בעלות הנשמה בלילה לעולם העליון אם צדיק הוא כמה משרתי עליון אוחזין בה ומושיבין אותה במקומה הראוי לה ואם הוא רשע כמה מלאכי חבלה יוצאין לקראתה ואומרים אין שלום אמר ה' לרשעים ומכניסין אותו במקום טמא ומזוהם או עבד שנדח לתמורות או אשה, אבל כשיקום האדם ממטתו אם הוא יודע בעצמו שהוא צדיק יברך שלא עשני כו' פי' שלא הושיב אותו במקום המזוהם שהוא כאלו עובד ע"ו ע"כ

ויברך על התורה בשביל שצריך לקרוא ברכת כהנים וזה סודם על דרך החכמה האמיתית הברכה הזאת היתה כדי לפתוח המקור העליון להמשיך שפע וברכה מרום המעלות עד סופן ולזה היו הכהנים נושאין כפיהם למעלה מראשיהן חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידו למעלה מן הציץ כדאיתא בפ' אלו נאמרין וזה במקדש אבל במדינה כנגד כתפותיהם בלבד כדי להמשיך מזרועות עולם: ודע כי הכהן היה מגביה עשר אצבעותיו להמשיך מעשר מאמרות ויד ימין היה מגביה יותר מיד שמאל שנא' וישא אהרן את ידיו ידו כתיב לרמוז כי היה מיוחד שני ידים סוד חמש אצבעות מימין וחמש משמאל ושיד ימין גוברת על יד שמאל למעלה וזהו רום ידיהו נשא ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה למי נושאין כפים לרום השמים שנאמר רום ידיהו נשא. וכתב רשב"י ע"ה שאין לחבר האצבעות אלא שיהיה אויר בין כל אחד ואחד כדי שיתברכו המאורות כל אחד לבדו בלא ערבוביא וזה סוד האוירין שהיו עושים בשעת נשיאת כפים: כה תברכו אמר להם הקב"ה לכהנים המשיכו הברכה מרום המעלות למדת כה בשביל שיתברכו ישראל בברכותיה וזהו את בני ישראל ודע כי מג' פסוקים אלה יוצא שם אחד של כ"ב אותיות שבו היה הכהן מוריד י"ג מלות של רחמים מהמאור העליון מקור ההויה ותשעה הנכללי' במאורות הנתפשות במחשבה ובהתייחד המאורות הנזכרים האלה אלה באלה היתה הברכה מתפשט' למעלה ולמטה והנה הפסוקים מתחילים ביו"ד לרמוז לנו התפוצצות האור אל העשרה הנתפשים בהרהור השכל מהעשרה הבלתי נתפשים בשום הרהור ומחשבה. והנה יברכך למעלה וישמרך למטה וכן כולם. והנה המאורות האלה היו מתייחדים בכח השם ההוא שזכרנו שהיה הכהן מצרף ומכוין בו בשעת נשיאת כפים ושמו את שמי יתקנו דכתיב ושמו אותם איש איש וגו' לתקן בברכתם הכתרים של ימין לימין ושל שמאל לשמא ולא יטעו בהם כדי שיתברכו עליונים ותחתונים ואם עושים כן ואני אברכם לחי לכהנים דכתיב מברכיך ברוך וכתיב ואברכה מברכיך הם מברכים את העם ואני אברכם ולזה כתיב ושמו ולא כתיב ויאמרו ויזכרו

סוד הקרבנות

ואומר פרשת התמיד שמזכיר בה שני כבשים הקרבים בכל יום אחד בבקר כנגד חדת הרחמים ואחד בערב כנגד מדת הדין ואח"כ אומר פרק איזהו מקומן ותקנו לקרות בענין הקרבנות לפי שכל המכוין בהם כאלו מקריבן ואנו קורין בתורה שבכתב ושונין בתורה שבעל פה לחבר את האהל להיות אחד וכן ראוי לעשות שלא להפריד ביניהם: ועתה הט אזנך ושמע קצת סתרי הקרבנות כפי מה שקבלו חכמי ישראל ז"ל, כבר הקדמנו כי בתעות בני וישראל מעל אלהיהם והמירו את כבודם בתבנית שור הוצרכו הקרבנות לקרב מה שהרחיקו וליחד מה שהפרידו ובקרבן היה כהו של ישראל מתקרב ומתעלה מעלוי לעלוי עד רום המעלות ואז היו הדברים שמחים וזהו שדרשו חז"ל פ"ה עולה אשה ריח ניחוח לה' עולה לשם עולה אשה לשם אשה רוח לשם ריח ניחוח לשם נחת רוח ר"ל עולה לשם עולה שהיה עולה מעלוי לעלוי כמו שכתבנו. אשה לשם אשה שהמזבח מקבל תחלה שהיא הכלה הנזכרת בשור השירים זה האשה אשה כתיב ומתערבת במקום קבלתה שהוא האש הגדול ושניהם עד הרוח והרוח מתעלה לרוח וזהו לשם ריח וכאשר מתחבר הכל נחת הה"א ברוח ומוסיף רוח הקודש בצורות הקדושות וזהו מאמר הבהיר מלמד שיורד ה' לה' וזהו מאמר הנביא יעלו על רצון מזבחי כלומר רצון שהוא מזבחי ומשם יפלה דרך גבולו ובית תפארתי אפאר בעלותו לריח ואו מתקשר הכל למעלה וזורח האור הגדול מהמקור העליון על המעלות הקדושות כי אז הברכה שורה על דבר שלם ועליונים ותחתונים ונפשות המקריבים מתברכים וזהו נפש כי תקריב כי הכל מהשתלשלות אחד ובהפרד הנשמה מן הגוף כך היא עלייתה דרך המזבח תחלה וזו היא תפלת החסידים לאל שיצילם שלא יוזקו בלהב המזבח העליון הה"ד תודיעני אורח חיים שתעבור נפשו בשובה דרך המזבח בשלום והיתה הזביחה בצפון כדי להשלים אליו מדת הדין כי מצפון תפתח הרעה וזהו ששנינו

איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים והם חטאות ואשמות ועולה ושלמי בבור וכולהו ילפינן להו מקראי. פר ושעיר פר הוא פרו של אהרן שנא' בזאת יבא אהרן וגו' ושעיר של יום הכפורים שנא' והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו וגו' וסוד שעיר המשתלח יתבאר במקומו בס"ד ודמו טעון הזיה על בין הכדים כו' שנא' ולקח מדם הפר והזה וכתיב בשעיר ועשה את דמו וגו' והזה אותו על הכפורת וגו': סוד הזאת יום הכפורים היה עומד בין בדי הארון ומזה אחת למעלה כנגד אם העולם עם מה שעליה ושבע למטה כנגד שבעת בניה ולסוד זה היה מונה בדרך זה אחת אחת ואחת כנגד ג' ראשונים אחת