תולעת יעקב יז

כל אותם הידועים לפניו הה"ד ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו כד"א בחשב האפוד אותם העושים לשמו אומנות בכל אומנות של תפילין בבתיהם ברצועותיהם בבתי בתיהם אומנות ש ציצית בחוטיהן אומנות של מזוזה ואלה הם חושבי שמו וכתיב וחושבי מחשבות ולא עוד אלא שהקב"ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות ראו בריה זו שבראתי בעולמו והנכנס לב"ה ואין תפילין בראשו ואין ציצית בבגדו ואומר אשתחוה אל היכל וגו' הקב"ה אומר איה מוראי והרי הוא מעיד עדות שקר בעצמו

גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כדאיתא בפרק התכלת ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואמר אביו ערב אני בו שאין גיהנם שולט בו רב פפא אמר ערב אני בו שכל עונותיו נמחלין

ואחר שהניח תפילין והוא מוכתר בשכינה ישם פעמיו דרך בית הכנסת במרוצה כענין שנאמר נדעה נרדפה לדעת את ה' כי בהלוך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעורר הלוך הרחמים מסבה לסבה ובכניסתו ימלך באבות העולם מתקני התפלות. ויקדים זכותם כדי שתהיה תפלתו רצויה ויאמר ואני ברוב חסדך והוא חסד לאברהם אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וה פחד יצחק מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ישראל סבא

גרסינן בפרק שלשה שאכלו א"ר יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה מעשרה ראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם ס"ד אלא אימא נותנים לו שכר כנגד כולם. ועל דרך האמת י' ראשונים הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם והם תשלום הקדושה ולסוד זה ארז"ל כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה והבאים אחר עשרה ראשונים אינם אלא משום ברב עם הדרת מלך שכבר נשלמה הקדושה בעשרה ראשונים בדוגמא עשרה עליונים ודע עוד כי האחרון המשלים לעשרה נוטל שכר כנגד כולם לפי שהוא כדוגמת הכלה המשלמת המנין וכולם מאצילים עליה אורם נמצאת נוטלת שכר כנגד כולן

ובסתרי התורה על הראשון הנמצא תחלה בב"ה אשרי חלקו והרי הוא במעלות הצדיק אצל השכינה וזה סוד ומשחרי ימצאונני וא"ת הרי דרז"ל בשעה שהקב"ה בא לבהכ"נ ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס משלו משל למה הדבר דומה למלך ששלח לבני המדינה שימצאו עמו יום פלוני במקום פלוני עד שבני המדינה מזמנים עצמם השכים אחד מהם ובא לאותו מקום בין כך בא המלך ומצאו שם א"ל איה בני מקום פלוני א"ל אדוני המלך אני באתי מהם והרי הם באים אחרי למצות המלך וייטבו דבריו בעיני המלך וישב שם אצלו ויספר עמו ונעשה אהובו של מלך הם מדברים ויבואו בני המדינה ויתפייס המלך עמהם ויפטרם לשלום ואם בני המדינה אינם באים ואחד אינו משכים לספר עם המלך להראות שבני המדינה מזמנים עצמם לבא למצותו מיד כועס ובכאן כיון שאחד משכים והקב"ה בא ומובא אותו מעלה עליו כאילו כולם נמצאים שם ומיד מתחברת השכינה עמו והרי הוא בדוגמת הצדיק הידוע ואם אחד אינו משכים לבית הכנסת כתיב מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתוב אלא ואין איש להתחבר עמי להיות אצלי כד"א איש האלהים והוא סוד ידוע לחכמי לב

ודע כי מיום שגלינו מארצנו וחרב מעוז מקדשנו נשאר לנו מקום התפלה במקומו והוא לנו למקדש מעט ונקרא ב"ה הקטנה כנגד ב"ה הגדולה של מעלה ודע כי בב"ה של מעלה יש שנים עשר שרפים ממונים להשגיח על כל מי שמצערין ודוחקין האומות ונקראים חלונות וזהו מאמר חכם הרזים משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ואלה משגיחים תמיד במשכימים לב"ה ונמנין מעשרה ראשונים ועולים וכותבין אותן למעלה. ולסוד זה ארז"ל לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחין ליה וגו' כדאיתא בפרק אין עומדין לרמוז כי כמו שיש למעלה צריך להיות למטה לפי שהכל מכוון זה כנגד וה וכתב המאור הקדוש ע"ה שצריך לפתוח שנים עשר חלונות כנגד של מעלה בב"ה של מטה וראה בעין השכל מלאכת המשכן ובנין בית המקדש היו ציורים לדברים רוחניים לתבנית המרכבה ולא נודע לנו איך מתקשרים הדברים הרוחניים עם הגשמיים האלה ובשיעור זה כמו שלא נודע לנו איך יתיחסו הגשמיים האלה שבגוף האדם ובשיעורו ובתבניתו וחלקיו עם הנפש וכיצד היא הנפש אך כאשר נדע כי הנפש עם גוף האדם הזה הוא אדם מפני החבור הזה והגוף הוא משכן הנפש באיזה אופן שיהיה נדע שיש להם יחס, כן יש לנו לומר בענין המקדש והמשכן ומאהבתו של הקב"ה בישראל עשה דרך וסולם ממקדש של תעלה למקדש מטה לשכון בתוך עם סגולתו ומאז גלתה שכינה עם בניה לשמרם בכל מקום שהם יש לה מקום קצת כנגד של מעלה בב"ה של מטה ולזה צריך שיפתחו בו חלונות שיתדמה קצת לשל מעלה וצריך שיהיו פתוחות נגד ירושלים כי לשם אנו משלחים תפלותינו כדי שיעלו משם דרך ישר בלי מונע והוא המסע הראשון מי"ח מסעות שהתפלה עולה בהם כמו שיתבאר במקומו באר היטב בס"ד ועוד יש בדבר סוד נעלם והוא כי התפלה עולה ובוקע כל האוירין ומקשר המאורות הקדושים ואין דרך לעלות אלא אם יהיה לו מקום ועוד יתבאר זה

ויסדר הברכות דתניא בפרק התכלת רבי מאיר אומר מאה ברכות חיוב אדם לברך בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו' אל