תולעת יעקב טז

עד כאן אמר כי ימים טובים אלה הם תפילין דמארי עלמא והם מה שזכרנו למעלה ואמר שנקראו טובים בשביל שמאירים ברישא דקודשא עילאה הוא המאור המניחו פי' כמו בהיטיבו את הנרות. והנה גלה לנו החכם ע"ה סוד האגדה הנזכרת לח"ל בברכות פ"ק אמר שם א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין ע"כ כבר רמזנו סוד פרשיות של תפילין ולפי שהם מאירים ונוצצי' על ראש דברך אמת וכולם מתייחדים על ראשו והם סוד העטרה שעטרה לו אמו למלך שהשלום שלו לזה כנוהו במשל מניח תפילין ולפי היותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוה זו משום והלכת בדרכיו והוא סוד מה שכתוב ראשך עליך ככרמל אלו תפילין של ראש ודלת ראשך כארגמן אלו תפילין של יד סוד כ"י שהיא דלה בערך העליונים לה ועל זה אמר בכאן חולו של מועד כו' דהא לית לסיהרא מגרמא כלום ובגין כך כו' כמו שיתבאר למטה רבי אלעזר כו' תינח תפילין של ראש שהם המאורות העליונות ששורין על ראשי עם קודש ומאחר שהם שולטין אין לדחותם ולהניח תפילין שלנו תפילין של יד סוד דלת ראשך והיא חולו של מועד איך אנו אוחזין אותה כלומר לרמוז אלוה לבדה ואין אנו מניחין תפילין דמות המאורות העליונים שאין לכוין אליה אם לא ביחוד מה שעליה כי המכוין אליה לבדה מקצץ בנטיעות ועבד ע"ז א"ל בגין דאנן אחדין לה לכוין אליה ואיהי יד כהה כלומר מונעת כמו ולא כהה בם לפיכך צריך לימנע מעשיות מלאכה בזמן ממשלתה שלא לקצץ וצריך לשמוח בזמן ממשלת תפילין של ראש לפייס דעתה למלכא דבעי לנטרא כו' החותם הזה הוא סוד המאורות שתפילין שלנו רומזים אליהם והם דמות החותם ובימות החול שהכתרי' החיצונים שולטין נצטוינו אנו עבדי המלך לשאת הדמות ההוא והיה זה לשתי סבות עצומות האחת והיא הנזכרת במשל הזה כלא יזועון וידחלון כענין וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך לפי שבימי הרעה שולטין בראותם אותנו נושאים דמות חותמו של מלך יראו ממנו ולא יוכלו לנו השנית לקבל עלינו עול האמונה הקדושה והיא אמונתו של ישראל והיא עול מלכות שמים בזמן ממשלתן ולא לטעות מאחרי השם אלהינו ולתקוע בלבנו אמונתו שאין חוץ ממנו אבל בשבתות וימים טובים זמן הגלות המאורות סוד החותם הגדול של מלך שמסר לעבדיו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים צריך להעביר ממנו הדמות ההוא ואם דוחה חותמו של מלך בשביל דמותו הנה הוא בן מות כו מזלזל בכבודו של מלך ומראה בעצמו שאינן שולטים בימים ההם והוא מה שדרז"ל יבאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות וממה שכתבנו בסתרי מצוה זו יתבאר לך היות התפילין עולם קטן כוללים העולם הגדול ואי אפשר אלא שנרויח בענין הגדול הזה דע כי ארבע פרשיות אלו באותיותן ובחבורן ובכתריהן רומזות לחכמות העליונות ולזה נצטוינו בהנחתן בב' משכנות השכל והם הלב והמוח ובהיותן כתובין כראוי מיד ראוי ומונחין כראוי בראוי אין ספק שדבוקן גדול כי קדושתן חמורה ולכן ארז"ל על וירם יד במלך שחלץ תפילין בפניו והוא כי התפילין כמו שכתבנו קבלת עול מלכות שמים והתקשרות הצורות והכרת אדון הכל בכולן משועבדים אליו כמו שהעבד משועבד אל אדוניו וקבלו בני ישראל למלכי בית דוד למלכים הנה מודים למלכות ה' כי משיח ה' הוא ובזה רוצה להודיע מלכותו בארץ וכן התלמיד לרב כי הוא מקבל שפע ממנו להכיר על ידו לאדון הכל על כן מורא רבך כמורא שמים ובחלוץ תפילין בפניו הוא פורק עול ממנו וזהו שארז"ל על אין לנו חלק בדוד מלמד שכפרו בעיקר והנה האותיות האלו כתובות על הקלף דמיון הלוחות שהיו כסא לאותיות הכתובות בהן והוא רמז למעלות שבמלכות שהם כסא לחכמות העליונות שהאותיות רומזות אליהם והמטלית שכל אחת מהפרשיות כרוכה בו רמז למעלות אחרות שהם כסא למעלות ההם כי הכל משתלשל זה מזה וזה כסא לזה והעליון אצל התחתון כדמיון נשמה לגוף והשער רמז למציאות הידוע לחכמי ישראל והכל לצורך גמור כאשר ישר בעיני החפץ לעשות ית' הוא אצל העליונים דמיון הקליפה הסובבת לפירי ולזה באה ההלכה למרע"ה להיות התפילין נכרכין בשער בסוד הן עשו אחי איש שעיר וכסוי עור מכסה על הכל והוא עולם הגלגלים המורגש לנו וי"ב תפירות רמז לי"ב מזלות כנגד י"ב גבולי אלכסון וי"ב שבטי ישראל עליון ותחתון ורצועות באות מהקציצה אל הקשר להראות איך עולם היסודות קשור עם העולם העליון והשתלשלות ההשפעה וההשגחה אליו ממנו בכח המושל על הכל יתעלה הנה למדנו לפי דרכנו כי מי שאינו מניח תפילין מעביר האמונה הקדושה מעליו ופורק ממנו עול מלכות שמים ומראה בעצמו שאין לו אלוה והוא בכלל פושעי ישראל בגופן וארז"ל קרקפתא דלא מנח תפילין אין להם חלק לעולם הבא אבל ימחה מספר חיים סוד עשר ספירות והמחוי משם שוב אין לו תקנה והמניח תפילין מעיד על עצמו שיש אלוה שמקבל עליו עול מלכותו ונעשה כסא על מה שתשרה שכינה ועליו נאמר נעשה אדם בצלמנו

אמר רשב"י ע"ה כשאדם משכים בבוקר ומתעטף בציצית ומניח תפילין בזרועו ובראשו ובא לצאת מפתח ביתו ונוגע במזוזה רשומה בשם הקדוש ארבעה מלאכים מזדווגים עמו ויוצאים עמו ומלוין אותו עד בית הכנסת ומכריזין לפניו תנו כבוד לבן המלך ורוח הקודש מכרזת עליו ואומרת ישראל אשר בך אתפאר ואותו רוח הקודש מעיד עליו לפני הקב"ה ואז מצוים לכתוב לפניו כל בני היכלו