טיב קידושין צז

עצמו כמו שהראיתי שם בתשובה וגם הך דינא דסי' ל"ה בח"מ השבתי עליו דליתה ואין מחזיקין למפרע ע"ש בארוכה

(ח) או ע"י עצמה כתבו החמ"ח וב"ש לדעת הראב"ד והרמב"ן הטעם דהוה כאלו אמר תנוהו לכלב שלי ואקדש אני לך וכיון שאמר לה קבלי קדושין הוה כאמר כל מה שיתנו לך מעלה אני כאלו נתנו לי לכן אפילו בשטר מהני. ולפ"ז ה"ה לקטנה דעלמא דלא גרעה מכלב ע"ש בחמ"ח וב"ש ולפענ"ד ליתה דהך דר' יוסי ב"י לא אתינן עלה מדין ערבות דוה א"צ ללמוד מר"י ב"י וע"כ כמו"ש הר"ן שם דכיון שלא דיבר עם המקדש ל"ש דין ערבות וסיים והיינו טעמא דתהני דהוה כאלו אמר תנם לפלוני שיקבלם לי וה"נ כי מקבלה הך בת הקדושין זוכה לאבי'. וא"ת היכא חצי זכי לי' הא אין זוכה לאחרים ותירץ דלדידה קזכי וממילא אבי' זוכה בשבח נעורים לאבי' ע"ש דף רי"ג ע"ב וכן בדף רי"א הוא בהדיא שאינו זוכה לאבי' ודין ערב ל"ש מטעם שכ' הר"ן א"כ ממילא בקטנה דעלמא אם אמר לה צאי וקבלי כסף מזי שירצה לקדש בתי וע"י קבלתך תתקדש בתי לו דלא מהני דבקטנה דעלמא אין זוכה בשבח נעורים שלה ורך דתנוהו לכלב איירי כשדיברה עם המקדש שהוציא הממון על סי' אבל כשלא דיבר עם המקדש לא הוציא ממון על פי' וכמ"ש הר"ן בדף רי"א כשפקפק על דברי הרמב"ן דס"ל דבשטר נמי מקודשת דלא דתי לערב כיון שלא דיבר עם המקדש אלמא פשיטא שאילו דומה לערב לא היתה מתקדשת בשטר והרי הרמב"ן ס"ל בשטר נמי מקודשת א"כ ע"כ לאו מדין ערב הוא וא"כ בקטנה דעלמא איך תתקדש כיון שאין כאן ערבות ונא קיבל כלום ואי מהני מה שאומר מה שיקבל פלוני יהי' כאלו קבלתי לא היינו צריכין כלל ללמוד מערב א"ו אין שייך כאן דין ערבות כמ"ש בתוס' ורא"ש ורשב"א ור"ן א"כ פשיטא דבקטנה דעלמא אינה מקודשת אם לא שדיברה עם המקדש תן לפלונית קטנה ואתקדש לך ונתן מל פי' ומה שנזכר בדברי הרמב"ן דהוה כאלו אמר כל המקדש בתי כאלו נתן לי ממין שהרי אתרו שיקבלם קבלם לי מקודשת וכן בתנוהו לכלב שלי אין כוונתו לדמות לגמרי דאין כאן דין ערבות כמו באמר התקדשי לי בזה והוא אמרה תן לפלוני שנתן אדעתה דידה והוציא ממון על ידה: ונראה שזה נלמד שפיר מר' יוסי בר יהודה דגם בדרבי יוסי בר יהודה שמקדשה בפרוטה של שיעבוד שיש עליה לא שייך דין ערבות כלל כיון שלא הוציא ממון רק שמקדשה במה שמפקיעה משעבוד ונתן לה בתורת קדושין א"כ אם לא תתקדש הרי נשארה בשעבוד תחת ידו כמו שהיתה שהרי ע"ז הוא שאנו דנין אם יכול לקדשה אם לא בא הכסף לרשות אביה וכיון דלא שייך דין ערבות ממילא מוכח שפיר דמקדשא אפי' בליכא דין ערב ונפקא מינה בהפקיד פקדון ביד קטנה וחוזר ומקדשה בו דדין ערבות ליכא תאחר שלא הוציא מתון על ידי האב ואם בטלין הקדושין ממילא נשאר הפקדון ולמ"ש הר"ן בלא"ה ליכא דין ערבות כיון שלא דיבר עם המקדש ועי' פ"ש בסמוך

וכתב הב"ש עוד דהרא"ש כתב הטעם דנעשית שלוחו לכן צ"ל כן בפני עדים ולא הבנתי דיהיה הטעם מה שיהיה מ"מ צריך לומר בפני עדים דמ"מ אם אין עדים שאמר לה הוה כמקדש בלא עדים ומה חילוק בין שליח לקבל הקדושין או שמתקדשת ע"י גילוי דעתו שרוצה ליתן לה ואם אמרה תן לפלוני ואקדש לך אפשר דצריך עדים לכ"ע כחו על שליחות קבלה

וכתב הרא"ש הטעם אע"ג דאין קטן נעשה שליח מ"מ לטובתה נעשית שליח וצ"ע דקדושין לא חשיב זכות דשמא כשתגדל לא תרצה לכן ביתומה אין קדושין דאורייתא וצ"ל דכאן שביד אביה לקדשה בעל כרחה א"כ שפיר נקרא טובתה במה שמקבלת הקדושין עכשיו וצ"ע אם נימא דוקא כשהכסף שלה נקרא טובתה ואם אומר צאי וקבלי קדושיך והכסף תחזיר לי אפשר דלא תהני דאין שליחות לקטן ודוקא כשאומר שיהיה הכסף שלה דומיא דיעוד ואף ע"ג דכתב הרא"ש דגם בשטר מתקדשת ושטר א"צ שיהיה ש"פ מ"מ כשהיא זוכה לעצמה א"צ לדין שליחות אבל ע"ד שתמסור לאביה הרי לא זכתה לעצמה ולאביה אין יכולה לזכות דאין שליחות לקטנה מיהו למ"ש הר"ן דאביה מינה דידה זכי דשבח נעורים לאביה א"כ משמע אפי' שהאב רוצה לקבל מתנה הכסף מ"מ הוה קדושין וצ"ע

ועיין בר"ן דף רי"א דפוס ז"ב שפקפק על קדושי שטר אי מהני כיון שלא באה הנאה לידה וצ"ע דהא אחר רבא אר"נ מבואר בתך מקודשת לי כו' בין ע"י אביה ובין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה משמע אפי' קטנה נמי מתקדשת בשטר ע"י עצמה וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ואיך אפשר שלא יזכור הר"ן מימרא דרבא אמר רב נחמן שעסוק בה שצ"ל דהר"ן מפרשה בנערה דוקא וחולק על הרמב"ן בזה שמפרשו בין בנערה בין בקטנה לכן לא ידעתי מה תלונתו של הב"ש מעל הרא"ם שהרי גם הר"ן ע"כ מפרש כן על אותה מימרא ממש דמבואר דמיירי בשטר ואפ"ה משמע דמקודשת נמי ע"י עצמה בשטר ואיך פקפק הר"ן בדברי הרמב"ן ועי' בסמוך

(ט) אבל ים חולקין הפוסקים מדייקין דהרי"ף לא ס"ל דיכולה קטנה לקבל קדושי' מדלא הביא מימרא דרבא אר"נ דאומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך מדר' יוסי ב"י וכתבו כיון דלא קיי"ל כריב"י לא יוכל לומר כן לבתו הקטנה ותמה הב"ש דהא הרי"ף הביא הך מימרא בדף ט' כתב על הנייר כו' בין ע"י אבי' ובין ע"י עצמה מקודשת והוא שלא בגרה משמע שגם קטנה יכולה לקבל קדושי' ע"י דעת אבי' ובאחת י"ל דהרי"ף ס"ל דקידושי שטר א"צ לנר וד מר' יוסי ביי דפשיטא לן דמתקדשת במה שמקבלת השטר כיון דאית לה זכי' בדעת אחרת מקנה וגם כמו שניקנית בדוך אחר אף שאין האב מקבל כלום וכמו שיוכל למוסרה לכך כך יוכל למוסרה בשטר והיינו דוקא בשטר שאון מתקדשת בהנאה שבא לאבי' לכן אין חילוק בין שקיבל האב השטר או שהיא עצמה קיבלתו משא"כ בקדושי כסף שאין אבי' יכול להקנותה רק בהנאה דמטי' לידי' וא"כ י"ל דיליף מר' יוסי ב"י היכא שאומר קבלי קידושיך לעצמך שתוציאם או תאכלם נמצא שאון הנאה בא ליד אבי' וגם דין ערב ל"ש שלא דיבר עם המקדש וזה ילפינן מיעוד אף שאין האב נהנה בכסף קדושין שהרי היא מרוחת השיעבוד ולא אבי' קמ"ל דמ"מ מקודשת

ובאמת יש לתמוה על דיעה זו איך יפרנסו כל הסוגיא דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דחיישינן שמא נתרצה אבי' דמוכח בהדיא דיכולה לקבל הקדושין וכבר עלה בדעתי דמפרשינן דרבינא באמת לא ס"ל דרב ושמואל משום דלא ס"ל דר' יוסי ב"י אבל לא משמע כן בסוגיא דא"כ אין ענין לשמא נתרצה וכמו כן אין לומר דס"ל דחישינן שתא אמר בפירוש למקדש שיתן לה דאו י"ל דמקודשת חדין ערב דא"כ ג"כ ל"ש לומר לחוש דילמא ארצוי' ארצי קמי' כיון דלשמא נתרצה הבן ל"ח וכמו שסתר הר"ן דאין לומר דחיישינן דאיל צאי וקבלי קדושיך מה"ט

אלא נראה כמ"ש דאם הכסף הקדושין של אבי' וכיון שנותן לה לקדושין זכי אבי' בשבח נעורים לכן א"צ ללמוד מריב"י שהרי הנאה דידי' היא דאב זכי מינה ול"צ לדר' יוסי ב"י רק כשאומר קבלי קדושך לעצצך דומיא דיעוד אבל אם הוא הנאת האב פשיטא דמתקדשת