טיב קידושין צו

א"כ י"ל שפיר דרב נמי לא פליג אשמואל רק במכחישתו אבל באינה מכחישתו מודה לשמואל דחיישינן לקדושי שניהם דאפושי פלוגתא בין אמוראי לא מפשינן והברייתות פליגי במכחישתו אבל באינה מכחישתו לכ"ע חיישינן והשתא הא גופא קשיא למה לא מוקי תרווייהו כרב וחדא באינה מכחישתו כיון דשמואל איירי במכחישתו מסתמא רב לא פליג רק במכחישתו וברייתא באינה מכחישתו אלא ע"כ מוכח דס"ל להש"ס באינה מכחישתו אפי' קידשה אביה לחודה לא מהני חזקת פנויה וא"כ קשיא לינקט קידשה אביה לחוד א"ו איירי במכחישתו ובהא מהני חזקת פנויה אבל באינה מכחישתו לא מהני חזקת פנויה ולכן לא בעי לאסוקי דלרב לא פליגי הברייתות דמשמע באינה מכחישתו אפי' קידשה אביה לחוד חיישינן ולהכי נקטו הטור וש"ע בוקר וערב דגם להא לא מהני חזקת פנויה דאם נבטל הקדושין שנעשו בבוקר מכח חוקת פנויה פשיטא דלא אהני קדושין אחרונים שתחזור ותיעור חזקת פנוי' א"ו בכל גווני חיישינן ומוכח כדברי החמ"ח דלא מהני נמי צירוף חזקת פנויה באינה מכחישתו

ומ"ש בח"מח דהתוס' איירי במכחישתו הוא שלא בדקדוק דהתוס' ודאי לא ס"ל כשיטת הרמ"ה כמבואר בדבריהם ד"ה ואי' ס"ד וגם שיטת רש"י דלא כרמ"ה

ובהכי ניחא דקשה תה שהקשה מהרש"א מהא דפריך אי בתוך שית בהא לימא רב הרי בוגרת לפנינו דילמא טעמא דרב משום דמחזקינן כשעת מציאתה וכתב שדוחק לומר דתרי מקשינן ואכתי קשה אפי' נאמר דקושיא ראשונה אליבא דמסקנא דלא דמיא למקוה משים דבמקוה איכא תרתי לריעותא ת"ת קשה על האי מקשן דפריך לשמואל דילמא שמואל כר"ש ס"ל דגבי מקוה נמי ספיקא הוא וצ"ל דמשמע ליה דדוקא במקוה דאיכא חזקת שלם חשיב ליה ספיקא משא"כ בבוגרת ליכא חזקה מחזקינן ודאי כשעת מציאתה אפי' אליבא דר"ש אלא דאכתי קשה להך מקשן דס"ל שעת מציאתה חשיב כודאי ומאי קשיא ליה לוקמה דפליגי בתוך שית ושמואל כר"ש ס"ל דבתוך שית איכא חזקה דנערות ומשויה ליה ספיקא ולפ"ז ניחא דליכא לאוקמה בתוך שית דא"כ אתאי נקט קידשה אביה בדרך לינקט קידשה אביה לחוד ואין לומר דאיכא חזקת פנויה דהא כתבו התוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל דחזקת פנויה לא חשיבא כלל נגד חזקת הגוף וא"ש הכל ודוק ע"כ מחדושי שבימי חורפי ועמ"ש בסמוך

(ו) דדוקא במכחישתו רש"י פי' מכחישתו שאמרה בגרתי מאתמול והתוס' כתבו דלא דק דביומא דמשלים שית איירי וכתב מהרש"א דרש"י לשיטתי' דס"ל דיש סימני בגרות תוך שית ומ"מ קש' ל"ל לרש"י לומר בגרתי מאתמול לימא בגרתי קודם קדושי שקדשת אותי ול"ל לרש"י לפרושי שטוענת שבגרה תוך שית שאינו מצוי כ"כ. ונראה דרש"י משמע ליה דקידשה אביה בדרך א"כ איך יכול להכחישה הא משמע שלא היה בביתו לכן פירש בגרתי מאתמול וע"ז יכול להכחישה וא"כ אם היא טענה ברי ואביה טוען שמא כ"ש דמהימנא וקשה לפ"ז נימא דאמוראי לא פליגי ורב איירי בברי ושמא והיינו שהיא טענה ברי ואביה שמא ושמואל במכחישתו שגם האב טוען וברי שלא בגרה מאתמול ובאינו מכחישתו גם לרב חוששין בקדושי אביה וברייתא נמי חדא בברי וברי וחדא בברי ושמא וי"ל דרב יוסף עביד עובדא במכחישתו כרב משמע דרב ס"ל אפי' במכחישתו בוגרת לפנינו

אלא דקשה לוקי תרתי ברייתות כרב והך דחיישינן לקדושי שניהם הוא כשאביה טוען ברי שהיתה נערה והיא שמא וצ"ל כיון דהיה בדרך אין יכול לטעון וברי מל אותו זמן שקידשה בדרך ולפ"ז נראה דכשאירע זה בביתו והאב טוען ברי והוא שמא אפי' לדעת רש"י ותוס' שהיא דיעה קמייתא חיישינן לקדושי אביה

אלא דקשי' כיון דמכחישתו וגם אבי' טוען ברי א"כ ובאין מכחישתו שניהם טוענין שמא וקשה כיון דאיכא הכחשה על ברי שלה מה חילוק בין ברי וברי לשתא ושמא ואי משום דהיא טענה ברי מ"מ איך מותר בה המקדש שאינו טוען ברי ובתרי ותרי לא מהני אומרת ברי לי רק בנשאת לא' מעידי' שטוען ג"כ ברי ומאי אולמא לברי דידה לגבי מקדש מברי דאבי' ועוד קשה כיון דאבי' הי' בדרך איך יוכל להכחישה שמא משעה שפירש ממנה באו הסימנים ואפילו למ"ש בדעת רש"י שאמרה בגרתי מאתמול מ"מ קשה תהא נאמנת במיגו דאי בעי טענה בגרתי כשפרשת מן העיר דאז אין יכול להכחישה ולא מהני גם עכשיו טענת ברי של אבי' וא"כ טפי הל"ל בברי ושמא שהיא טוענת ברי ואבי' אין יודע כלל שאין דרכו להתבונן בסימני בגרות שלה ואין לומר דקים לי' דעובדא דר"י במכחישתו בברי וברי איירי דאל"כ רב יוסף דלא כמאן ועוד דאכתי קשה הא במכחשתו לעולם יש לה מיגו דבגרתי כשהיית בדרך וא"כ אכתי רב יוסף דלא כמאן ועוד דהתו' דחו בפשיטות פרש"י וס"ל שאמרה בגרתי בהאי יומא קודם קדושין שלך א"כ איך אפשר שיטעון ברי כיון שהי' בדרך. לכן הי' נלפענ"ד לפרש דמכחישתו לאו שאבי' טוען ברי נגדה רק שמכחשת מעשה אבי' בבירור אבל אבי' אין יודע כלל רק היא טענה ברי ואבי' שמא אבל ברי וברי שוה לשמא ושמא א"כ לפי שיטת רמ"ה אפשר דבברי ממש יש להחמיר ג"כ מיהו בלא"ה רוב פוסקים חולקין על רמיה

(ו) הוה ספק לכאורה משמע הכי בגמרא דקאמר אילימא בתוך שית בהא נימא הרי בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ומדלא מתמה נמי אשמואל דקאמר חיישינן לקדושי שניהם ולא קאמר בהא מי חיישינן לקדושין דידה משמע דמ"מ ספיקא א"ש דהוה ול"ק רק לרב (מיהו לפי גירסת התוס' דס"ל דליכא בוגרת בתוך ששה ודאי גם לשמואל קשה דהא ליכא בה ספיקא כלל) וקשה מ"ש מבהמה שנמצאת טריפה דאמרינן השת' נטרפ' כיון דא"כ למיתלי סמוך לשחיט' נטרפ' כדאי' ביו"ד סי' פ"א והחלב כשר דמחזקינן לבהמה בחזקת כשרות א"כ גם כאן נחזיקנה לנערה עד עכשיו שראינו סימני בגרות וכן בסי' א' בשוחט שנבדק ולא ידע דפסק רמ"א דאמרינן השתא הוא דאיתרע אע"ג דבהמה בחזקת איסור עומדת עמ"ש ביו"ד סי' א' וצ"ל דשם איכא רוב בהמות כשרות אבל כאן לא הוה רובא דאין מביאין סימני בגרות תוך ששה וא"כ אפשר אפילו לא נבדקה כלל ספיקא הוה שמא הביאה ס"ב תוך ששה

ומ"ש בש"ע ונמצאו לה סימנים הוא לאפוקי שאם נבדקה ואין לה סימנין אבל הה"ד בלא נבדקה רק ומן רב אחר קדושי' אף שאז ודאי בוגרת היא חיישינן שמא הביאה סימנין תוך ששה חדשים וצ"ע

ומה שנסתפק בחמ"ח באם היא בת י"ב שנים וששה חדשים ולא נמצא לה ס"ב אי הוה בוגרת והב"ש כ' לדעת הרמב"ם הוה בוגרת בלא סיננין לכאורה מוכח מש"ס להדיא דאין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בכל אופן כדאיתא בכתוב' דף ל"ט דפריך ובשיתא ירחא מי קילדה תשמע בהדיא דטפי משיתא ירחא ליכא. ואפשר דלא משכחת לה כלל שלא תביא ס"ב בזמן הזה עכ"פ מוכת דטפי חששה חדשים ליכא

ומ"ש בחמ"ח וב"ש בשם תשובת הרשב"ץ שבב"י שאם ראו לה סימני נערות אחר ד' חדשים מחזיקין הסימנין משעה שהיתה י"ב שנה כבר הארכתי בתשובה דליתה וט"ס הוא בב"י שבמקום שהי' כתוב ברשב"ץ שש חדשים כתב בב"י שני ונפל ט"ס וכן הוא בהדיא ברשב"ץ