טיב קידושין צה

דאם נימא דכשקיבלה קדושין בעצמה היה ספק קדושין. א"כ רם קדושי אביה היה אחר קדושיה איך נימא שחוזרין ונעשין קדושין שלה קדושי ודאו ע"י שקידשה אביה אחר שקידשה עצמה הא ודאי ליתה. ואפשר לפרש דברי התו' דודאי אם קדמו קדושי אביה לקדושי עצמה א"כ חזקת פנויה מסייע לקדושי עצמה דאמרינן דעד זמן מאוחר היתה פנויה ואם קדושין שלה היה מעיקרא ואח"כ קידשה אביה א"כ חזקת פנויה מרע לקדושי עצמה די"ל שהיתה ברשות אביה ואין בקדושין שלה ממש וא"כ י"ל דלהכי נקט קידשה אבוה בדרך וקידשה עצמה בעיר להורות דאין ידוע איזו קדושין קדמו וא"כ איכא לספוקי דשמא קדושין שלה קדמו וא"כ חזקת פנויה מסייע לבטל קדושין שלה ואי הו' ידעינן דקדושי אבי' קדמו א"כ כשתרצ' לאוקמ' אז בחזקת (פנויה) נאמר שכבר היתה בוגרת כשקידשה אביה והיתה פנויה עד זמן שקידשה עצחה וגם זה צ"ע דא"כ אם קדמו קדושיה נחזיק הבוגרות מצפרא משום חזקת פנויה ואם קדמו קדושיה לא נחזיק הבוגרת מצפרא דלעולם יש לתלות הבוגרת טפי מאוחר ממוקדם וצ"ע

ובאמת באמור נראה ליישב קושית התוס' וא"צ להמציא סברות דחוקות ונלענ"ד ליישב עיקר קושית התוס' דודאי אי קידשה אביה גרידא פשיטא דלשמואל ספיק' מיהו הו' אלא דבלא"ה אם נקח הדברי' כפשטן בלא"ה לא לחנם נקט דרך ועיר אלא י"ל דאתי לאוורי' דלא ידעה היא שקידשה אבי' בדרך וא"כ שקדושי אבי' קדמו בזמן לקדושי עצמה א"כ כגר היתה ספק מקודשת משעה שקידשה אביה והרי המקדש בעיר לא ידע מקדושי אביה בדרך וא"כ י"ל דס"ד דכה"ג הוי קדושי טעות למקדש שאילו ידע שכבר מקודשת מספק ולא יכול לכו סה בקדושין אילו לא היה מקדשה א"כ כ"ד דלא ניחוש לקדושי דידה כלל קמ"ל דאפ"ה חיישינן לקדושין דידה ג"כ ולא מיקרי קדושי טעות משום ספיקא. ולפי שכעת הדבר מרופה בידי אם אשה אחת נתקדשה כבר בספק קד שין וקידשה אחר שלא ידע שכבר נתקדשה ספק אי לא מיקרי לפי האמת קדושי טעות אף דפשטא דש"ס משמע דלשמואל חיישינן בקדושין דידה אפי' לא ידעו שנתקדשה בדוך י"ל דמיירי שלא נודע איזו קדושין קדמו קדושי אביה או קדושי דידה ח"מ י"ל דהוה ס"ד דהוה כמו תרי ספיקי חדא שמא היתה בוגרת מצפרא ולא חלו קדושי אביה כלל ואת"ל שהיתה נערה כשקידשה אביה מ"מ שמא כבר קדמו קדושין שלה ונעשית מקודשת מספק וכוי קדושי אביה קדושי טעות שאילו ידע שכבר נתקדשה לא היה מקדשה. אלא דהא ליתה דא"כ גם קדושיה נבטל דס"ס זה שמא היתה נערה בשעה שקידשה עצמה ואת"ל שהית' בוגרת שמא קדמו קדושי אביה וקדושין שלה בטעות וכה"ג כתבו התוס' ב"ק דף י"א היכא דהספיקות סותרת לא מהני ס"ס עכ"פ אין ראיה להמציא סברא זו דחזקת פנויה דלפום פשטא דש"ס אין סברא לחלק בכך דמשמע אפי' קדחו קדושי עצמה מ"מ היא בוגרת לפנינו ואין לחוש לקדושי האב וסברת התו' צ"ע לפע"ד ועמ"ש בסק"ד

עוד אפשר לומר דבקידשה אביה לחוד אפשר דגם רב מודה דאין להתירה בלא גט לכתחלה דאין הפסד סימן גט ואם היא אין רצונה בקדושי (אביה) מ"מ כיון שהמקדש לא פשע אין להתירה לכתחלה בלא גט שאין הפסד אם תנשא לאותו שקידשה אביה לו משא"כ בקידשה עצמה ג"כ דאז אם נצטרך גט לקדושי אביה שמא לא ירצה ליתן גט וגם כשני לא ירצה ליתן גט ותעגן ותיתיב מאחר שאי אפשר לה להנשא לשום אדם לכן אוקמה אדינא ותופסין קדושין שלה כיון דהיא בוגרת לפנינו וכ"נ להחמיר באמת בקידשה אביה לחוד דתנשא להתקדש להצריכה גט לכתחלה אע"ג דאיכא לאוקמה נמי בחזקת פנויה: (ד) אפילו אינו מכחישתו ונסתפק בח"מח אם היא מודה לדברי אביה שלא היתה בוגרת אם נאמנת לאסור עצמה על זה שקידשה עצמה לו. ולכאורה מוכח מן הש"ס דלא מהימנא דאל"כ קשה לוקמה תרווייהו ברייתות כרב וכך דחוששין לקדושי שניהם הוא במודה שהיתה נערה בשעה שקידשה עצצה א"ו לאו כל הימנה לאסור עצמה ע"ו שנתקדשה לו

(ה) ויש מי שאומר דוקא במכחישתו הם דברי רמ"ה ולכאורה תמוה דבריו דבגמרא איתא תני חדא ה"ה בוגרת לפנינו והני אידך חוששין לקדושי שניהם האי לאו חדא כרב וחדא כשמואל ומשני לא אידי ואידי כשמואל כאן במכחישתו כאן באינו הכחישתו ונימא מדמתניתא לא פליגי אמוראי נמי לא פליגי ופריך ותסברא כו' ואי ס"ד לא פליג אמאי איקפד כי עביד עובדא במכחישתו ופירש ב"י לדעת רמ"ה דה"ק א"ו במכחישתו פליגי דע"כ לא קאמר רב אלא במכחישתו. אבל באינה מכחישתו מודה לשמואל וקשה לפ"ז לוקמא תרווייהו כרב ואיך קאמר אידי ואידי כשמואל וצ"ל דבאמת קאמר והסברא אהא דקאמר אידי ואידי כשמואל דא"כ ה"ל למימר ותסברא מיד דקאמר אידי ואידי כשמואל ותסברא הא ע"כ שמואל פליג במכנחישתו וא"כ איכא למימר אידי ואידי כרב ומשמע דמהא לא נייד אלא דעובדא דרב יוסף כשאין מכחישתו הוה וכמ"ש התוס' וכן הקשה הלח"מ ס"ג דלרמ"ה ה"ל למימר תרווייהו כרב ובחדושי אשר בימי חורפי כתבתי ליישב דהח"מח בס"ק ז' נסתפק לרמ"ה באינה מכחישתו וקידשה אביה לחוד דאיכא נמי חזקת פנויה אי לרמ"ה צריכה גט. ונראה דיש להוכיח כן מלשון הטור והוא עמפש"ל ס"ק ג' דאם קידשה אביה לחוד דאיכא חזקת פנויה א"כ לא מסתבר בשביל ששוב קידשה נפשה יתבטל חזקת פנויה דמעיקרא רק התוס' מיירי שלא נודע איזו קדושין קדשו ואותן שהם באחרונה מסייע להם חזקת פנויה וא"כ הטור וש"ע דנקטו דברי רמ"ה על קידשה אביה בבוקר והיא בערב א"כ מסייע חזקת פנויה לקדושין שלה שהיו באחרונה ואפ"ה כתבו דברי רמ"ה דבאינ' מכחישתו חיישינן לקדושי אביה א"כ מוכח דלא מהני חזקת פנויה כלל מיהו לפ"ז קשיא קושית התוס' לינקוט קידשה אביה לחוד כיון דחזקת פנויה לא תהני לשמואל ונראה ליישב דבח"מח נסתפק במודה לדברי אביה שלא היתה בוגרת אי חיישינן לקדושי אביה וצ"ל אף דשויה אנפשה חד"א י"ל דהוה כאומרת טמאה אני לך דלא מהימני לאפקועי נפשה וא"כ י"ל דלכך נקט קידשה עצמה ג"כ לאורויה דאפי' היא אומרת שהיתה נערה לא כל הימנה לאסור עצמה על כשני. משא"כ בקידשה אביה לחוד והיא מודה ודאי שויה נפשה חד"א ואסורה בלא גט להכי נקט קידשה עצמה ג"כ ולק"מ קושית התוס' דקמ"ל אפי' חודה לדברי אביה מ"מ לא מהימנא לרב. אלא דקשה למאי דמוקי ברייתא דחיישינן לקדושי שניהם באינה הכחישתו לינקט קידשה אביה לחוד דהא לרמ"ה אע"ג דאיכא חזקת פנויה מ"ת באינו מכחישתו חיישינן ולא תהני חזקת פנויה ונ"ל דבאמת בהך ס"ד דשמואל חודה במכחישתו ולא פליג רק באינה מכחישתו א"כ מוכח מברייתא גופיה דנקט דרך ועיר דבקידשה אביה לחוד איכא חזקת פנויה ולא חיישינן לקדושי אביה כלל דבשלמא בפלוגתא דרב ושמואל י"ל דקמ"ל רבותא אליבא דרב דאפי' תודה לדברי אביה. אבל הברייתא דנקט נמי קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה ולא נקט קידשה אביה לחוד מוכח דביש חזקת פנויה מודה דלא חיישינן לקדושי אביה מיהו כל זה לס"ד דבעי לאוקמה הברייתא דחוששין לקידושין אא באינה מכחישתו מוכח בקידשה אביה לחוד מהני חזקת פנויה אפי' באינה מכחישתו מיהו למאי דמסיק דשמואל במכחישתו פליג