טיב קידושין צד

כיון שלדעתו מתקדש' א"כ אם אין רצונו לקדש' רק בתרקבי דדינרי שלו הם כדאמרינן בגמרא השתא אביה מקבל קדושיה איהי שקלא כספא אע"ג דאמרינן הנ"מ קטנה אבל נערה תקדוש נפשה ותשקול כספא היינו מקמי דאתי ליה שמקבל קדושיה כשהיא נערה אבל לפי האמת דגם כשהיא נערה מקבל קדושיה פשיטא דכל הכסף שלו

ומה שהביא ראיה מדברי תוס' כבר הארכתי בחדושי כתובות כ"י בקונטרס יעלת חן סי' קס"א בביאור דברי תוס' דלא כב"ש ולפי שהוא בארוכה נלאיתי לכפול הדברים וכן משמע פשטא דמתניתין דתנן נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות משמע דמה שזוכה בו האב ודאי זוכה בו הבעל וכיון דהבעל אינו זוכה במתנה ממילא פ"כ גם האב אינו זוכה וכ"ש דהויא תיובתא לדברי הב"ש דס"ל דזכאי בקדושיה שהוא יותר על פרוטה הוא בתורת מתנה ואך שייך יתר עליו הבעל א"ו אין לאב זכות במתנה

מיהו בהא איכא לספוקי אם אומר לבתו קבלי קדושיך וקידשה אחד בפרוטה, על מנת שיתן לה ר' זוז אי דמי לקדושין גופי' או דדמי למתנה בעלמא מאחר שהאב לא הקפיד על כסף הקדושין מתנה בעלמא הוא והיא לעצמה או דמ"מ כיון דמקדושין אתי' יהיה לאב ונ"מ בזה לדינא דקדושין דאם מת האב דאם נימא דהוא לאב א"כ כיון דקיי"ל לי ולא ליורשי כדלקמן סי' קמ"ג ס"ג בטלו הקדושין משא"כ אם יוכל ליתן לה נותן לה והקדושין קיימין

(ג) דאין קדושין תופסין בנפל עי' ב"ש שהביא ראיה מגמרא דנדה דף כ"ג דבעי ר' ירמיה בהמה במעי אמה לר"מ דאמ' ולד מעלי' הוא קיבל אבי' קדושין תהו לאיתסורה באחותה ופריך למימרא דחיי והא אר"י לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים וקאמר עכ הביאו ר' ירמיה לר"ז לידי גיחוך ולא גחך וקשה הא נ"מ אם קידש אחותה בשעה שחי דמן התוס' משמע שיכול לחיות ומן מה אע"כ אין קדושין תופסין אע"פ שחי זמן מעט וכתב דמן התוס' יש לדחות וכוונתו דהתוס' לא כתבו רק אליבא דבעל האיבעי' דפשיטא שאין יכול לחיות שעכ"פ טריפה הוא אלא רש"י פירש מי קחיי ואחות אשה אינה אסורה אלא מחיים וע"ז הקשה הב"ש האיך פריך לא אמר ר"פ אלא הואיל ובמינו מתקיים דילמא מ"מ יכול לחיות שעה ולענין טומאה אינו מטמא ומ"מ נ"מ לקידש אחותה אם קדושין תופסין א"ו אין קדושין תופסין בנפל. ולפענ"ד אין ראיה כלל דלטעמיך מאי קשיא ליה מדרב יהודה דילמא ודאי חיי אלא שהוא טריפה ולמ"ד טריפה א"ח נמי אין אמו טמאה לידה כדאיתא התם ע"ב בפרש"י ותוס' ד"ה אמר דאי טריפה א"ח אין אמו טמאה לידה והא ודאי לענין קדושין ודאי תופסין בטריפה דע"כ לא קאמרי אלא בנפל אבל בטריפה פשיטא דתפסי קדושין א"כ מאי קשיא מר"י אמר רב דילמא לא הוה אלא טריפה אע"כ ה"ק לא אמר ר"מ היינו דקים ליה דלא חיי וידע דפירושא דמילתא דרב לא אמר ר' מאיר שהוא מתקיים אפי' שעה מועטת אלא הואיל ובמינו מתקיים

אלא על פרש"י קשה שפירש הא אחותה לא מיתסרא אלא בחיי' וקשה קושית הב"ש הא נ"מ לקידש אחותה. וכבר עלה בדעתי כיון דאחותה לא מיתסרא אלא בחיי' והא לאו חיות הוא כלל אע"פ שחי אינו אלא כזנב הלטאה וכיון שאין ראוי לחיות לא מקרי לצרור לגלות ערותה עליה בחייה דהא לאו חיותא היא כלל אלא דלפ"ז לא היה צריך רש"י לומר דאחותה אינה אסורה בחי' כיון דלאו חיותא הוא אין שייך קדושין כלל לכן דברי רש"י צ"ע

ומ"מ מכח סברא כיון דנפל חשבינן ליה כמחתך בשר בעלמא לענין שבת משמע דכמת חשוב לגמרי כדאיתא בפרק ר"א דמילה דף קל"ו ופרש"י סם מחתך בבשר שחיטה הוא ולא חבורה א"כ משמע דמת חשוב ואין שייך בו תפיסת קדושין

גם צ"ע אם קידש טריפה פחותה מב"ג באופן שלא תוכל לחיות עד ג' וא"כ לעולם לא תהיה ראויה לנשואין אם קדושין תופסין באחותה מאחר שלעולם לא תבא לכלל נשואין ל"ש עליה בחייה. ואפשר לומר דמ"מ אידך ראויה לנשואין מ"מ אי גם השני' גם היא פחותה מב"ג וקודם שתבא השני' לכלל נשואין תמות זו א"כ ל"ש קרא עליה בחיי' ואפי' נימא דגם בזה דהשני' תהיה ראויה לנשואין לאחר זמן אם גם השני' טריפה ושניהם לא יוכלו לחיות עד שיהיה ראויה לנשואין ונ"מ ליאסר אמן ולא מצינו חילוק בזה דלעולם אין קדושין תופסין באחותה כ"ז שחיה וצ"ע

גם צ"ע אם קידש אשה שנשברה מפרקת ורוב בשר עמה דמטתאה באוהל אי שייך תפיסת קדושין או כמתה היא חשובה מיהו גוססת ודאי תפסי בהו קדושין דהא גוסס תגרש כדלקמן ס"ם קכ"א ועי' בשבועות דף ל"ג ונ"מ שאם קידש אחותה בחייב אי תפסי קדושין או שקידש אמה אח"כ אם תפסי קדושין אסורה עליו אף אחר מיתת הבת או כיון דכבר היא כמתה תו ל"ש בה קדושין כלל וכן לענין גט אם צוה לכתוב גט אם נימא דגרע מגוסס מאחר שאינו מטמא מחיים ונשברה מפרקת תטמא מחיים וכן נראה כיון דמטמא באוהל א"כ גרע מבן חיות שאינו מטמא מחיים אף שהיא נפל ואי לא תפסי קדושין בנפל כ"ש במידי דחשיב כמת לטמויה מחיים וצ"ע

(ג) קידשה אביה בבוקר. בגמרא דף ע"ט קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו ומשמע דאפי' קידשה עצמה בליל של יום שנשלם שית מ"מ כיון דהלילה הולכת אחר יום י"ל דמחזקינן בבוגרת בתחלה ליל. אלא דמסיק בגמרא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ומשמע דדוקא מצפרא מחזקינן לבוגרת והכי משמע מלשון הפוסקים וטוש"ע שכתבו בבוקר משמע דבלילה חוששין לקדושי אביה ג"כ אלא דקשה לפ"ז בגמרא שם דפריך הברייתות אהדדי דבחדא תניא כרב ובחדא תניא בשמואל ומוקי תרווייהו כשמואל וקשה הא איכא לאוקמי תרווייהו כרב דהילכתא כוותיה רק באחת איירי שקידשה אביה בלילה ובאחת שקידשה אביה בבוקר והיא בערב ודוחק לותר דבאמת לרב מחזקינן בהכי דוה רחוק מפשטא דש"ס אף ע"פ שבקשו ל לדרוך בדרך זה קצת מפרשים דבשלמא הא לא קשיא נוקמה חדא בתוך שית דאיכא למימר דמילתא דפשיטא הוא למיחש לקדושי אב כדפריך הש"ס בפשיטות בהא לימא רב הרי בוגרת לפנינו אבל קידשה בלילה אף ע"פ שהוא יומא דמשלים שית אין לומר בו פשיטא וא"כ תקשי נוקמא חדא בלילה דאז אין לדון בו דמלילה הוא בוגרת לכן הוה ספיקה ומשמע מזה דצפרא לאו דוקא רק מתחלת ליל דמשלים שית וצ"ע

(ד) וקידשה עצמה בערב. התוס' כתבו דלרבותא נקט אף ע"פ שבין כך ובין כך שהיא אשת איש ואם קידשה אביה לחוד ונמצאת בוגרת גם שמואל מודה דאין חוששין לקידושי אביה כיון דאיכא לאוקמה נמי בחזקת פנויה וכתב הב"ש דאם לא קידשה אביה רק קידשה עצמה גם לרב הוה ספק קדושין כיון דחזקת פנויה מסייע לחזקת נערות ובחדושי אמרתי שאין מובנים דברי התוס' דאם נימא דשמואל מודה בקידשה אביה לחוד שאין חוששין לקדושי אביה א"כ קשה להבין הסברא לחה כשקידשה שוב עצמה יהיה חוזרין וניעורין קדושי אביה זה אינו סברא כלל וצ"ל דמ"מ כיון דעכשיו בשעה שנולד הספק כבר אזלא לה חזקת פנויה לכן ס"ל לשמואל לחוש לקדושי שניהם וא"כ דברי הב"ש לא יתכנו