טיב קידושין צג

ובזה ניחא הלשון דקאמר אשה נעשית שליח לחברתה משמע דהוא רבותא בפני עצמה אפי' בלא שנעשית לה ברה ולפ"ז ניחא די"ל לא מבעי אם אשה אחת נעשית שליח לקבל מפלוני ואמרה לפלוני אני משולחת לקבל קדושין בשביל פלונית ובא אשה אחרת ואמרה קבלי גם בשבילי והמקדש אמר קבלי בשביל שתיהן דהא פשיטא טפי דנעשית שליח לחברתה כיון ששמעה שהמקדש מקדש שתיהן שתיהן והיא קיבלה בסתם מסתמא קיבלה בשביל שתיהן וזהו רבותא ג"כ אע"פ שאין מוכיח שנתרצית לשליחות השני' ולכן לכן אפי' כשמקבלת בעד עצמה מ"מ אמרינן דבסתמא קיבלה גם בשביל המשלחת אע"פ קלא נתרצית בפירוש והיא נעשית לה צרה

מיהו לפענ"ד אפשר לפרש בהפך דהרבותא הוא דודאי בכל קדושין מהני שתיקה בשעת מתן מעות שהרי הוא פושטת יד ומקבלת והקבלה מוכיח שמרוצה בקדושין כמ"ש בחמ"ח סימן כ"ח ס"ק י"ב בשם תשובת הריב"ש וא"כ כאן שאמרו לה האחרות התקבלי בשביל כולנו וא"כ אין הקבלה מוכחת רק בשביל חברתה שעשאן שליח אבל בשביל עצמה אפשר שלא נתרצית קמ"ל כיון ששמעה שהוא קידש את כולן קיבלה נמי אדעתא דנפשה ושיעור הלשון כך הוא ש"מ דאשה נעשית שליח לחברותה אפי' שהיא במקום שגם הוא עצמה מקודשת ונעשית לה צרה מ"מ נעשית שליח לחברתה דלא תימא דבסתמא לא משכחת לה שתעשית שליח לחברתה וצרה שיהי' שני דברים חלו ביחד שליח וצרה רק כיון דהיא שליח אינה צרה ולזה קאמר דמשכחת לה שני דברים חנו באשה אחת בסתם, כמו קדושי עצמה שהם בסתם בלא אמירה בפירוש כמו כן נעשית שליח וצרה בסתם ג"כ ובהכי ניח' דקש' מאי רבותא שקבלה בשביל חברת' שנעשית לה צרה דמה מזיק לחברתה כשלא תקבל בשבילה הרי יוכל לקדשה בעצתה ויכולין ליקח אלף נשים אבל למ"ש ניחא דהרבותא היא על שקיבלה בשביל עצמה בסתמא

(ו) וכשנתן הקדושין כו' היינו שנתן לה ב' פרוטות ואמר הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי ואת נמי וכתב בב"ה אפי' לא אמר בפ"א רק תכ"ד מקודש' השני' אע"ג דתכ"ד בקדושין לא מהני היינו לענין חזרה לא מהני ב"ש וצ"ע דהא מיד שנתן לה השתי פרוטות זכתה בשביל המשלחת שהרי כבר זכתה להתקדש בשתי פרוטות וא"כ במאי מיקדשא השניה וצ"ל דכיון דהמשלחת לא התנה בכמה יקדש אותה וקדשה בשתי פרוטות יוכל לחזור מפרוטה אחת שלא תהי' של המשלחת ומקדש בו המשולחת בפרוטה הלזו. ומ"מ צ"ע כיון דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני והטעם דליכא גלוי דעת ממנה משתיקה שלאחר מתן מפות דעכ"פ ליכא גלוי דעת מן האשה שרוצית להתקדש כיון שכבר בא הממון לידה ואין לנו אלא לומר דאי לא ניחא לה תשדינהו וזה לא הוה רק ספק קדושין דלאו כולהו נשי דיני גמירי כדלעיל סימן כ"ח סעיף ה ובסימן כ"ח סקי"ב בחמ"ח דבעינן גלוי דעת שפשטה ידה לקבל הקדושין ועמ"ש בסימן כ"ט סק"ז ועוד דכאן אם נתן לה מטבע שוה ב' פרוטות וא"ל באחת תתקדש חברתיך וקיבלה הפרוטה ושוב א"ל ואת נמי אפשר שלא שייך תשדינהו שהרי אינה חוזרת מקדושין של חברתה וכבר זכתה בשביל חברתה בפרוטה אחת

ובאמת י"ל דמה שהוציא הב"י כן מלשון הטור שכתב ולאחר שנתן הקדושין לידה א"ל ואת שהוקשה להב"ה מאי מהני אחר שנתן הקדושין לידה אי משום שתיקה דלאחר מתן מעות י"ל שאמרה הן בפירוש אלא דמספקא לן דילמא ואת חזאי קאמר א"כ לא מהני מה שאמרה הן ואי קשיא הא כבר זכתה בקדושין כולם בשביל חברתה א"כ לא נתן לה כלום ע"ז אפשר לומר שפיר כדברי הב"י דמ"מ יכול לחזור תוך כדי דיבור ממה שרובה לה כסף קדושין. מיהו י"ל בטור דאיירי שאמרה הן בפירוש ואי קשיא כיון דנתן לה ב' פרוטות זכתה בשתיהן בשביל קדושי חברתה י"ל שנתן לה מטבע א' שוה ב' פרוטות וא"ל חברתה תתקדש לי בפרוטה ושוב אתר ואת ואמרה הן דאיכא לספוקי דלמא את חזאי אי קאמר

ולכאורה נראה דהטור לא מפרש כהרמב"ם שקודם נתינה אמר לה הרי חברתיך מקודשת ואת די"ל בכה"ג דתלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן בשבועות בחמשה תובעין אותו ואחר שבועה לא לך לא לך דלר"ש שבועה קאי אכולהו ובגמרא דף מ"ו אמרינן מאן תנא התקדשי התקדשי ר"ש היא ח"כ בש"ס מדמי להך דשבועה לא לך נא לך לקדושין וכיון דפסקו הפוסקים בקדושין דכללא. הוי א"כ הלכה כר"ש א"כ באמר קודם נתינה תתקדש פלונית ואת קאי לשון קדושין נמי אעצמה ולא אמרינן ואת חזאי כמו דלא מפרשינן שם שבועה לא לך לא לך דאאידך קאמר בלא שבועה אלמא דקאי אכללא דבתחילת ענינא לכן מפרש הטור דאיירי אחר שנתן לה שכבר הפסיק הלשון עם נתינה שכבר נתן בשביל חברתה בפרט אי איירי אחר כדי דיבור והרמב"ם לשיטתי' אזל דפסק בשבועות דלא כר"ש וע"כ מחלק ביניהם כדפרישית בסי' ל"א בארוכה וא"כ לדעת הטור באמר לה קודם נתינה הוה ודאי קדושין

(ז) ויש מי שאומר שאין האב כו' כ"כ הרשב"א ותמהו עליו שהוא נגד הש"ס קדושין דף ס"ד ע"ב דאמרינן המקדש את בתו אין הבוגרת בכלל ופריך פשיטא בוגרת מאי עבידתייהו ומשני בשווית' שליח וכו' לא שביק איניש מצוה דרמיא עלי' כו' משמע דקאמר הש"ס בפשיטות בשווית' שליח משמע בפשיטות שיכולה לעשות שליח. ולהליץ בעד מאור עינינו הרשב"א שלא יהי' נגד הש"ס נראה די"ל אם נתפוס טעמו של הרשב"א משום מראית עין שיאמרו שהאב יש לו רשות לקדש בתו בוגרת א"כ י"ל כשיש לו רשות לקדש בתו כשהיא נערה ע"כ דרכו לפרש בתך פלונית דאל"כ הוה קדושין שאמ"ל שהרי נאסר בכולן ואף דפעמים שאין לו רק בת אחת י"ל דהרשב"א תודה דמשום הא לא גזרו דלעולם כל שהיא ברשותו דרכו לפרש בתך פלונית כדי שלא הצטרך החקירה אם יש לו עוד איזה בת והשתא אם בתו בוגרת עשאתו שליח הוה סברא שיאמר בתך מקודשת לי סתם והוה מפרשינן מסתמא על אותו שעשאתו שליח דשייך חזקה שליח עושה שליחותו דהאי סברא עדיפא מסברא דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה וא"כ לא היה התחלה לגזירת הרשב"א אלא דהרשב"א לא קאמר רק לפי האמת דמסיק בש"ס דנא שביק מצוה דרמיא עלי' אלמא סברא זו עדיפא מחזקת שליח עושה שליחותו והשתא אי אפשר שיהיה חילוק מצד הלשון דבבוגרת יאמר בתך סתם ונפרשו טפי על הבוגרת שעשאתו שליח דאדרבה קאי על אותה שברשותו דרמיא עליה וא"כ לפי האמת אין לעשות אביה שליח בבוגרת והש"ס לא קאמר אלא דקמ"ל דאפי' שויתיה שליח מ"מ אין הבוגרת בכלל והשתא ממילא כיון דאי אפשר לומר בו חילוק מצד הלשון שפיר י"ל דאיכ' למיגזר כדגזר הרשב"א ז"ל שיאמרו שגם בוגרת היא ברשותו וזה נדע לפי האמת שאין הבוגרת בכלל כן נ"ל להליץ בעד הרשב"א

סימן לז (א) וקידושיה לאביה כתב ב"ש ומשמע קדושיה לאביה אע"פ שיכול לקדשה בפרוטה והמותר הוה מתנה פ"פ זוכה אביה במותר ג"כ ומשמע מזה דמתנה שנותן לה אחר לאביה ודבריו תמוהים דבקדושין