טיב קידושין ט

מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה ע"כ והנה ודאי קשה טובא אחר דמשמע לי' להש"ס דמקרא דהיא שפחה נחרפת הוא לשון קידושין איך הדר ואמר דוקא חרופה ביהודה דוקא מקודשת והתוס' נתקשו בזה ונדחקו דלמסקנא איירי דבשפחה כנענית מדבר וכל זה דחוק ועיקר חסר מן הספר דלא תליא הש"ס כלל בפלוגתא דר"ע ורבנן וגם כל לשון הש"ס כשפת יתר דה"ל לומר בקצרה האומר חרופתי ביהודה מקודשת. לכן נראה כדברי הרמב"ם דודאי חרופתי לישנא דקדושין הוא אפילו אי איירי בשפחה כנענית שאין קדושין תופסין הוא מ"מ לשון זה מיוחד לאישות והיכא דאפשר לפרשו על קדושין לא גרע מזקוקתי דמלאכה ל"ש בזה כמ"ש לעיל אלא משום דברייתא נקט ביהודה לא מיתפרשא שתהא מקודשת בכ"מ רק ביהודה מיהו ודאי לישנא דנחרפת לקדושין משמע ומ"מ החילוק ביהודה שקורין לארוסה תרופה ח"כ בסתמא היא מקודשת שבחזקת שידעה היא שהרי קורין לארוסה חרופה והוי כמו הרי את מקודשת שכולם יודעות וכ"כ הרשב"א בחידושיו אבל בחרופתי בשאר מקומות אינה בחזקת שיודעת וצריך להיות דוקא מכרת וא"כ הרמב"ם דמיירי במכרת י"ל שפיר דלכ"ע הוה ודאי קדושין לכן לא מפרש הש"ס הספק רק בהני דשייך בהו למלאכה אבל בחרופתי לא נשאר הספק כלל והיינו משום דמכרת ודאי מקודשת ובאינה מכרת אפילו שאר לישני שאינם ברורים לנשים אינה מקודשת ודברי הרמב"ם ברורים: ובהכי ניחא מה שהקשה בכ"מ על רבינו מי עדיף חרופתי ממיועדת לי דהוה ספיקא ולמ"ש לק"מ דבמיועדת יש לפרש דלמלאכה קאמר. משא"כ יעוד דקרא שכבר היא נמכרת לו למלאכה על כרחך על אישות מתפרש אבל חרופתי שאינה מתפרש שהוא למלאכה ע"כ לישנא דקדושין הוא וכמ"ש: אמנם כן ראיתי בש"ס קדושין די"ט ע"ב ת"ר כיצד חצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי ולא נזכר הרי את מיועדת לי אפילו באמה עברי' גופה גם ברמב"ם פ"ד מעבדים לא נזכר מיועדת. וצ"ל דגם באמה עברי' אין היעוד לשון קדושין. ואי קשי' נפשוט מהתם דמיועדת לאו לשון קידושין הוא די"ל דנקט לישנא דמקודשת ומאורסת שהיא לשון שמכרת גם היא. ומכאן ראי' לדברי הרמב"ם דאפילו בלשון ברור יכולה לומר שאינה מכרת דאל"כ אמאי לא תני התם מיועדת ומוכח דלאו לשון קידושין הוא דודאי על הברייתא דחוק לומר דמיועדת מספקא לי' לתנא אלא משום דלישנא דמקודשת ומאורסת מבורר לכל וכאמור מיהו רש"י בחומש פ' משפטים בפסוק אם לבנו יידענה פירש שאומר לה הרי את מיועדת לי ולדעת הרמב"ם שלא וכר לישנא דמיועדת צ"ל דרך לישנא גם באמה עברי' מספקא אם היעוד לשין קידושין הוא או שצ"ל לשון קידושין הנזכר בש"ס וברמב"ם. ואפשר דגם באמה עברי' שייך למלאכה שאפילו אחר שיושלמו שני עבדותה תהא מיועדת למלאכה לכן גם התם מידי ספיקא לא נפקא א"כ כ"ש דלא קשי' מלשון יעוד שיש לפרשו למלאכה משא"כ נחרפת ותדע לך דהא בש"ס לא פשיט מנחרפת למיועדת אלמא דלאו הא בהא תליא

(טו) מי שאמר לאשה שנתן בשביל אהבה וחיבה כו' והוה כאלו אמר מיועדת כו' לשון הרמ"א מגומגם לענ"ד כפי הנראה שמפרש דברי הר"מ שהיו מדברים תחילה עע"ק מדמדמי לה למיועדת דאיירי במדבר עע"ק וא"כ צ"ל דבשביל ארבה וחיבה שיותר גרע משתיקה ובאמת לא נראה כן מלשון מהר"מ ממ"ש הנ"מ שנתן לה בשתיקה אבל הכא לא גרע מסבלונות וקי"ל חוששין לסבלונות אפילו לזמן מרובה. ולפי שהלשון קצת מגומגם בתשובת מהר"מ שיש חיסרון איזה תיבות כאשר ראינו זה שלש פעמים שתשובה זו היא במרדכי ס"פ האיש מקדש ובתשובת מהר"מ דפוס פראג ובתשובת מיימוני ובכ"מ קצת שינוי ע"כ קשה לעמוד על דבריו. והנראה בביאור דבריו דאמר שצריכה גט אע"פ שלא פירש לשון קידושין כיון שעכ"פ פעם א' נתרצית וה"ק אם נתרצית תחילה לקדושין צריכה גט אע"פ שלא פירש עכשיו ומייתי הש"ס דבעינן עכ"פ מענין לענין באותו ענין ובמעשה שהי' הי' הריצוי בזמן קדום על זה אמר דלסבלונות חוששין אפילו לזמן מרובה. כיון דפעם א' נתרצית אע"פ שאין עסוקין באותו ענין וכמו שפרש"י בקידושין דף נ' ע"ב ד"ה חוששין לסבלונות מי ששידך אשה ונתרצית מקדם כו' וס"ל להר"ב ליישב קושית התוס' דלשון. סבלונות חשיב טפי לחוש לקידושין ועמ"ש לקמן סי' מ"ה לכן מאהבה וחיבה דמיא לסבלונות לכן אע"פ שאין עסוקין באותו ענין יש לחוש וא"כ בעסוקין ואמר מאהבה וחיבה הוה ודאי קדושין דהא לישנא עדיף משתיקה כיון דלא שייך לומר למלאכה א"כ הוה ודאי קידושין דלשון מאהבה וחיבה אינו מבטל מה שהיו מדברים עע"ק ולא דמי להני לישני די"ל למלאכה קאמר והוסיף לומר או אפילו לא דיבר עמה (בתחילה) כלל כן בהגמיי' ובתשובת מהר"ם סי' תקי"ט תיבת בתחילה ור"ל דלסבלונות לא חיישינן רק בשדיך מתחילה כמו שפרש"י בשדיך תחילה לכן אמר או אפילו לא דיבר עמה כלל בתחילה אם בשעה שנתן הי' בלבו לקידושין וגם היא קיבלתה לשם קידושין דאע"ג דלא שדיך בין כך אין כקידושין מתבטלין בשביל כך כיון שמפרש כוונתו לקידושין שיהי' חיבת קידושין י"ל שאע"פ שאין לשון קידושין יכול לפרש דבריו שכיוון לקידושין כמו בפת סתם (אינו) שאינו מפורש פת חיטין כמו כן יכול לפרש כוונתו לחיבת קידושין. ועוד הוסיף דלשון אהובתי בעצמו לשון קידושין הוא דלא גרע מעזרתי וכו' ואף שאם היו מפרשין שלא כיונו לחיבת קידושין הי' מועיל הפירוש מ"מ אם נתכונו באמת לקדושין י"ל שהוא לשון קדושין ואע"ג שלא דיבר עמה מעיקרא עע"ק מ"מ בשניהם מודים מהני דס"ל כמ"ש הר"ן דמצי לשנוי' דידעה מאי קא"ל וכ"ז ברור למעיין היטב. וממוצא הדבר אתה למד דבלשון זה אם דיבר עע"ק ס"ל להר"מ דהוה קידושין ודאי ודלא כהב"ש סק"י ועיין פ' הערל דף ע"ו ע"ב ביבמות דהא דכתיב בשלמה דבק לאהבה ולא לאישות ע"ש משמע דאהבה לאו לשון אישות הוא

(טז) וי"א דאע"ג כ"כ הר"ן וכתב הב"ש דהרמב"ם והרא"ש פליגי על הר"ן וס"ל אפילו במכרת אין חשש וכ"כ רי"ו ולא ביאר הטעם דהא בש"ס לא קאמר אלא מנא ידעה ואי ידעה למה לא ניחוש לקידושין. וצ"ל דמפרש דאע"ג דהיא ידעה ונתכונה לקדושין מ"מ מנא ידעה מאי קא"ל המקדש שמא הוא לא כיוון לקידושין מיהו לפ"ז גם בשאר לשונות ניהי דהיא מכרת מ"מ מנא ידעה שהוא נתכוין לקדושין וצ"ל דס"ל כמ"ש לעיל דלא חיישינן שנתכוין ללשון שיהי' מובן בחילוף מה שהוא כיון שבאמת משמעות לשון קידושין הם אבל בזה שאנו מסופקים ויש לכוין בו כוונה אחרת י"ל דשמא באמת אחר על כוונה אחרת. מיהו יותר נראה לדעת הרמב"ם ורא"ש דודאי לפי האמת אין להעמיד בלשונות אלו לשון קדושין כחו סגורתי ואינך שרחוק לפרשו על לשון קדושין שאינו אלא ברמז מועט ואין מובן כלל מזה לשון קידושין לפי האמת ולכן בלישנא דברירא אם היא מכרת שפיר מקודשת שדיבור הקידושין מתפיס' להתקדש לו היינו ע"י וה שיודע' שניתן לקידושין ויש בלשון הלזה קישור האישות כמו בהקדש שע"י דיבורו נתפס הככר ונחית לי' קדושה לפי שהמובן ממנו הוא שתתקדש לו אבל בלשונות דמספקא לי' בש"ס פריך מנא ידעה מאי ק"ל שאפילו קיבלה לקידושין כיון דע"פ עצם הלשון אפילו היא אשה חכמת לב שמבינה ברמז שרומז מ"מ אחר שבאמת אין בזה לשון קדושין שלא יחויב להתפרש בלשון קדושין א"כ לשון זה מקשר קשר האישות כיון שהוא לשון שאינו נודע לקידושין בעצם