טיב קידושין ח

שכוונתם לקידושין גם הענין מוכיח מצד עצמו מ"מ אמרינן דלא מהני לר' יהודה והיינו משום שאין קישור האישות בתפס בלא דיבור כמו שאפילו לדידן באחר הריני אישך אף שהכונה לשם אישות מ"מ אין קישור של האישות נתפס בלשון זה א"כ לר' יוסי ס"ל כיון דכבר עסוקין באותו ענין לא תליא בדיבור שמפורש לקידושין רק כשהכוונה מוכחת לשם אישות אף שהדיבור אינו מפורש מ"מ דנין מצד המכוון א"כ חרופתי דמשמע עכ"פ שכוונתו לאישות לא גרע מדיבור שעע"ק שמ"מ מועיל מצד הכונה לכן כשהכירה היא שמכוין לקידושין ובדיבור חרופתי משמע עכ"פ מיוחדת לאישות שפיר הוה קידושין למאי דקיי"ל הלכה כר' יוסי שא"צ לפרש הדיבור. ובס"ד דדוקא ביהודה מקודשת היינו כל כמה דלא אסיק אדעתי' דר' יוסי שא"צ הדיבור להיות מפורש היטב על לשון קידושין אבל לפי האמת עכ"פ בהכירה שמכוין לקידושין והלשון הזה לא גרע ממיוחדת ולמלאכה לא שייך על זה שפיר הוי קידושי ודאי. ולכאורה יש לתמוה על רמ"א שהכניס חרופתי בלישנא דספיקא שכתב המחבר דוקא במדבר עמה עע"ק וכיון דלהרמב"ם חרופתי לשון ודאי א"כ אפילו אינו מדבר עע"ק נמי מקודשת ומידי ספיקא לא נפקא ובהני לישנא דספיקי סיים התחבר שאם לא דיבר עע"ק אין חוששין למילת האלו והוא מלשון הרמב"ם וצ"ל דהרמ"א סמך עצמו עמ"ש לקמן בס"ג דאם אמרה שקיבלה לשם קידושין הוה ספק א"כ גם בחרופתי אם הבינה עכ"פ ספיקא הוא. מיהו הב"ש שהשיג על רמ"א שם הי' לו לבאר דבחרופתי לעולם יש לחוש לקידושין כיון דלהרמב"ם וגר"ח לישנא דודאי הוא עיין ס"ק י"ד בררתי דברי רמב"ם

(יג) הרי את נשואתי י"א שאינו כלום מלשון הר"ב משמע אפילו דיבר עמה מעיקרא עע"ק אינו כלום לי"א אלו והוא דעת הרשב"א שכ' שאילו אומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת שלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה ובחמ"ח וב"ש השיגו על רמ"א דבדיבר עמה עע"ק לא גרע משתיקה דדוקא בהנהו לישנא דשייך למימר בהו למלאכה י"ל דלא תהני אפילו דיבר עמה עע"ק אבל בנשואתי ל"ש למלאכה ולענ"ד אין זו מוכרח דבלא"ה קשה קצת על רשב"א הא דאמרינן בגמרא דף י' ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה נ"מ ליורשה וקשה אמאי לא קאמר נ"מ בעיקר הקידושין אם אמר הרי את נשואתי אי ביאה אירוסין עושה אינו כלום וזה נייח טפי לפרושי עיקר לשון הקידושין לכן י"ל דבאמת טעמו של רשב"א דמלשון וה לא מוכח שרוצה רק שתהא נשואה מיד ונ"מ ליורשה וכו' א"כ לא גרע מקפידא כל דהו שמבטלת הקדושין ולקמן סי' ל"ה ס"ו באמר קדיש לי במקום פ' וקידשה במק"א שאינה מקודשת דאמרינן דקפידא הוא וכ"ש בזה שי"ל שמקפיד דוקא על זה שיזכה בה מיד וכמו כן אצלה י"ל ג"כ דקפדה שתהא נשואה מיד ונ"מ לש"כ ועונה וכתובה וכיון דאי אפשר שתהי' נשואה מתבטלין ג"כ עיקר הקידושין ולא שייך מתנה עמ"ש בתורה דבשלמא באמר הרי את מקודשת לי ע"מ זה י"ל דלאו כל כמיני' לאתנויי, וכמ"ש התוס' פ' אע"פ דף נ' דאין קידושין לחצאין אבל באמר הרי את נשואתי גילה בדעתו שע"ד כן נותן שתהי' נשואה לו בכסף זה וניחא לי' בזה שיזכה בזכיות שיש לבעל באשתו וזה אי אפשר לכן בטל דיבורו לגמרי א"כ לא קשה דנ"מ באמר הרי את נשואתי דודאי טעמא דלא מהני משום הא גופה שרובה לזכות בה בנשואה לכן נקט עיקר הנ"מ ליורשה וכו' וממילא נשמע דמשום הא גופה לא מהני הלשון נשואתי מאחר שאינו זוכה בדברים הללו אי אירוסין עושה ולק"מ: ומעתה מאי דפשיטא בדיבר עע"ק ודאי מקודשת ולפמ"ש ליתא דכיון דבהני לישני אמרינן אע"פ שדיבר שמא חזר בו מענין קידושין ולמלאכה קאמר וכ"ש בזה שאין חזרה גמורה אף שדיבר עע"ק מ"מ י"ל דניחא לי' שיהי' מיד תכלית הקידושין ובלא"ה אינו רוצה רק כיון שנתרצה תחילה להתקדש לו מסתמא היא רוצה בנשואין ג"כ והוא רוצה דוקא בנשואין שיזכה בה תיד וי"ל דאפי' דיבר עע"ק לא מהני לכן נראה דבכל גווני מידי ספיקי לא נפקא

(יד) והוא שהי' מדבר עע"ק כתבו הב"ש והחמ"ח דבהני לישנא דספיקי גם האיש נאמן לומר שלא כיוון לקדושין כיון דמספקא לן בש"ס ונראה שיצא להם כן מדברי הרא"ש שכתב דבהני לישנא דברירן לאו כל כמיני' לומר לא הוה ידענא דלשון קידושין הם ולפי מה שפירשתי לעיל דמיירי נמי במדבר עע"ק ולאו כל כמיני' היינו דלא גרע משתיקה א"כ י"ל אפילו בספיקות כיון שדיבר עמה עע"ק אפשר דאינו נאמן לומר שחור בו וכיוון בלשונות אלו למלאכה ומידי ספיקא לא נפקא כיון דאנן מספקא לן ואם נימא שהוא נאמן לבטל הקידושין כיון דלא אתחזק א"כ נימא נמי ששניהם נאמנים לעשות קידושי ודאי שנתכונו לקידושין דאז לא גרע משתיקה כיון שדיבר עמה עע"ק. ומ"ש הב"ש סקי"א דהוה כמקדש בלא עדים כיון שהעדים מסופקין בדבר ואת"ל שהוא נאמן לבטל הקידושין א"כ עיקר הספק בא על ידו ולמה יה' נאמן שכיוון לקידושין הא איכא חובה לאחריני בזה דשמא אומר בכונה שכיוון בקדושין כדי לאסרה וצ"ל כיון דמבלעדי הבעל איכא ספק עכ"פ לא נאסרת על ידו רק לפי שלא איתחזק יש בידו להסיר ולברר הספק משא"כ באומר שכיוון שיהיו קדושין ודאין ע"ז אינו נאמן. אלא דמ"מ צ"ע דבקידושין דס"ה אמרינן אהא דיליף דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים אף כאן הודאת בע"ד כק' עדים וקאמר רבא הא איכא חובה לאחריני ופירש"י שהקרובים נאסרים בה וא"כ י"ל כיון דבלא"ה נאסרה בקרובים עכ"פ מספק א"כ תו ליכא חוב לקרובים במה שהן קידושי ודאי ודוחק לומר דזה נקרא חובה בתה שהיא נאסרת מטעם ודאי דהא קשה למה פירש"י חובה לקרובי' ולא פירש חובה לכ"ע שנאסרת משום אשת איש לכל עולם וצ"ל דזה לא נקרא חובה שהרי עכשיו הוא מרוצה לזה שהודית בו ואי בעי' יכולה להתקדש עכשיו לו רק החוב הוא שאם יופקע אישות זה ע"י גט ומיתה שאן אפשר שהיתה מתרצית לזה הקרוב אילו לא נאסרת בו ועיין רשב"א דפירש באמת חובה הוא שנאסרת אכ"ע והרשב"א מסיק דמסברא אמרינן דאקשי' רחמנא לממון שיש בו צד חובה ע"ש ואין להאריך כאן בזה ויבואר אי"ה במקומות הבאים. ומ"מ כבר כתב בחמ"ח בריש הסימן שאם אמר לשון קידושין כגון הרי את מקודשת לי שכל הנשים יודעות בזו י"ל שאינה נאמנת שלא הבינה. מיהו מ"ש דמ"מ אם קיבלה קידושין מאחר ואמרה שלא הבינה צריכה גט דהא שויתה נפשה סגי' לגבי ראשון ע"ש ודברים אלו צ"ע דהא מבואר לקמן סי' קנ"א בכתב השובר והגט ולסוף נמצא הגט ביד הבעל אם אחר נשואין ערער אינו נאמן וכ' הב"ש הה"ד קדושין דלא כל הימינו לאבד זכותו של השני א"כ גם בזה איך תהא נאמנת לגרוע כחו של ראשון כיון שבאמת בחזקת מקודשת היא ואפשר דמיירי שקיבלה קידושין בפניו ואמרה שלא הבינה דאיכא חוקה דאין אשה מעיזה ונאמנת לומר שלא הבינה מיהו הא ליתא דבלא"ה צריכה גט מטעם דאמרינן מסתמא גירשה כדלעיל סי' י"ז ס"ב וצ"ע:

ועפ"ז מן שמיא אנהירינהו לעיינין ליישב מה שנתחבטו בדברי הרמב"ם שכתב בחרופתי מקודשת בודאי ובגמרא איתא האומר חרופתי ביהודה מקודשת עמ"ש לעיל בזה והר"ן כ' דלשיטתי' אזיל דס"ל דקרא איירי בחציי' שפחה וחצי' ב"ח וכ' הר"ן כיון דבגמרא מספקא לן מנ"ל לומר מקודשת בודאי. ועפ"ז כ"ל דאדרבה סוגית הש"ס מוכחת כדברי הרמב"ם והילך לשון הש"ס איבעי' להו חרופתי מהו ת"ש דתניא האומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה ויהוהה הויא רובה דעלמא ה"ק האוחר חרופתי מקודשת שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש ויהודה ועוד לקרא אלא האומר חרופה ביהודה