טיב קידושין פט

משום דכל שיש אחד בסוף העולם שיודע באיסור לא שייך בי' ביטול ברוב ומ"מ הנשים מותרות להנשא דהא לכל אשה אין שייך בה איסור משום חזקה שליח עושה שליחותו דעלי' לא שייך החזק' שזו קידש ואפי' ודאי קידש מ"מ היא בחזקת פנוי' קאי ואין חזקת שליח מוציאה מחזקת פנוי' שעלי' לא שייך חזקה א"כ הוא אסור בכל הנשי' שאי אפשר להתירו מאחר שיש קרובות שנאסרו עליו בודאי ול"ש למיזל בחר רובא כיון דקבוע הוא ואף דאין איסור ניכר מ"מ אפשר למחר יבורר מי שקידש והרי הקרובות של זו נאסרות מדינא לכן חשיב לי' קבוע כיון שאפשר שיוכר האיסור ואין ידוע אצל מי' לכן אסור בכולן משא"כ לגבי הנשים לדידהו אין כאן איסור כלל דמשום אחת שקידש ולא נודע שפיר נאמנות דהן מרובא דעלמא ואין לנו לחוש שלמחר יתברר שקידש את זו דהא ליתה דא"כ לעולם ניחוש שיתברר שקידש ואיך נאסור בלא עדים ואפי' אמר ודאי קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני מותרת בקרוביו וגם הקרובים מותרי' בה אף שאין יודעין האמת אלמא בסתמא לית לן למיחש אבל הוא אי אפשר להתירו באשה שהרי אפשר למחר יבורר שקידש קרובתה וכיון שאי אפשר להתירו בכל הנשים שהרי ע"כ יש אסורו' עליו אסור בכולן משום קבוע אף דאין איסור ניכר מ"מ אפשר למחר יבורר האיסור והשתא תו לא תקשי קטנות אמאי מותרות שמא אותה קידש ולק"מ לפמ"ש דעיקר הטעם שחששו שמא יבורר האיסור למחר וא"כ בקטנות שהן לפנינו ולא נתברר האיסור שפיר אזלינן בתר רובא דאם באנו לחוש שמא למחר יתברר שקידשה אבי' ניחוש בכל קטנות שמא קידשה אבי' וע"כ להכי לא חיישינן ובסתמא לא מפקינן לה מחזקת פנוי' דכל שאינו מבורר לפנינו לא חיישינן שיבורר אח"כ וכדאמרינן עדים בצד אסתן ותיאסר וכיון שהספק אינו מבורר שפיר אזלינן בתר רובא משא"כ לגבי דידי' כשיקדש כאן אחת שיש לחוש שמא קידש קרובתה שבמדה"י ולמחר יתברר באמת המתקדשת שהרי באמת יש שנתקדשה לו רק שאין יודעין מי היא א"כ אפשר שלמחר יתברר מי היא וזו היא קרובתה שהרי ע"כ יש קרובות שאסורות עליו ואין ידוע מי הם

וארוח לן בזה שא"צ לדחוק ממה שהקשה הש"ס מקנין ואילו שאר קנין דעלמא מתקנין שהי' לנו לקנוס ולפמ"ש א"צ לזה רק דלא ס"ד כיון דאפשר שיבורר לא שייך בי' ביטול ברוב קשי' לי' שפיר איך מתתקנין שאר הקנין שמא יבא זה ויכיר, שהי' קן שלו וזה עשהו לחטאת וזה יעשנו לעולה לכן ס"ד לחוש בכל קנין כיון שאפשר שיוכר האיסור ומשני דבאיסור דנייד לא חיישינן דבסתמא כל דפריש מרובא פריש משא"כ לגבי אשה חקרי קבוע אין למיזל בתר רובא כיון דבסתמ' ניכר האיסור במקומו ולא נודע מקומו איו

ועפ"ז נ"ל לפרש מ"ש בש"ס וכ"ת ה"נ ניידא אימור בשוק אשכח וקדיש התם הדרא לניחותה שנדחקו רש"י ותוס' דהקושי' שהי' לנו להתירו לקדש בשוק דאין הלשון תשמע כן כלל אלא נראה דפשיטא לי' דאין להתירו לקדש בשוק והרי הוא אסור בה כשתכנס לבית שהרי האיסור קבוע שם אלא נראה לפרשו כפשוטו דלא מקרי קבוע לאסור אף דאפשר שיוכר האיסור כמו בקנין מ"מ אמרינן מסתמא כל דפריש מרוב' פריש א"כ גם בכאן אימור בשוק אשכח השליח וקידש ואז דנין עלי' כל דפריש מרובא פריש והמתקדשת מרובא דעלמא ואינה קרובתה של זו שבא לקדש עכשיו ומשני דהדרא לניחותה נמצא כשקידש אשה אחת למשלח כל הקרובות שבעולם בספק קבוע כן נלענ"ד עיקר בפירושא דש"ס

(כח) י"א דהה"ד כבר השיגו האחרונים על הרמ"א בזה ודאי אסור מדינא כיון שציוה אשה פלונית לקדש וצ"ע אם ציוה לקדש קטנה ופת השליח וגם אבי' אם צריכה גט ממנו דהחזקה אינה ברורה דשמא לא נתרצה אבי' והרמב"ן כ' דהאב מפרסם שבתו מקודשת ובודאי יש להחמיר בזה

(כ"ט) ואם ביטלו שלא בפניו מבוטל עיין רמ"א לקמן סי' קמ"א סעיף ס' שכתב בשם י"א שהשני ם שמבטל בפניהם צריכים להיות זה בפני זה א"כ למאי דמדמי המרדכי קדושין לגט א"כ גם בקדושין בעינן זה בפני זה והב"ש כ' שזה פשוט דהא במתני' נקט ב"ד. ואני בחידושי פ' השולח תמהתי על הריב"ש ורמ"א דניהי דלכתחילה בעינן ב"ד, מ"מ אם ביטלו י"ל דקיי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל י"ל דבדיעבד מ"מ הוה ביטול והתו' גופי' בריש השולח ד"ה מהו דתימא הניחו בצ"ע ועוד אם נימא דאפקיעונהו לקדושין א"כ מה זה שחילק בין שביטל גוף הגט דכתב הריב"ש דמהני דאי טעמא משום תקנת ממזרים מה בכך שנקרא מודעא מ"מ אין יכול לבטל משום מה כח ב"ד יפה ואיכא תקנת מחזרים האי טעמא שייך נמי בביטול גוף הגט

וגם מכאן יש להביא ראי' דשפיר מהני ביטול זה שלא בפני זה בדיעבד דהא התוס' פ' השולח דף ל"ג הקשו אי אמרינן אפקיעונהו רבנן לקדושין יכולין ממזרים ליטהר שישלח לה גט ויבטלנו שלא בפני השליח ותירצו דאין לחוש אם אינו מתכוין לכך וא"כ קשה איך אמרו שאסור בכל הנשים שבעולם הא יכול לעשות שישלח גט לכל קרובות ויבטלנו שלא בפני השליח דאפקיעונהו לקדושין א"כ גם קידושי אותה שקידש מופקעין וליכא קרובות כלל שהרי נפקעו הקדושין וא"כ יוכל לישא אותה אשה שחפץ רק שישלח גיטין לכל המשפחה ויבטלנו דנפקעו הקדושין ע"י שיבטל זה שלא בפני זה אלא ודאי שפיר תהני הביטול מיהו זה יש לדחות דבלא"ה אם הקרובות בפנינו י"ל דנאמנות כדפרישית לעיל

(ל) לא הוחזק השליח בעדים הרמב"ם בפ"ט מפרש היינו שנעשה שליח בלא עדים והיינו לפי שיטתו שא"ב עדים במינוי השליחות והראב"ד השיג עליו דה"ל למימר עשה בפני שנים. ואין זו דיוק דכן לשון ירושלמי והביאו הרא"ש ר"פ השולח ובטור לקמן סי' קמ"א עשה שלית להוליך גט צריך להחזיקו בפני שנים הרי שכן לשון הירושלמי על עשיית השליח. אלא דלדידי קשי' טובי לפי' הרמב"ם דכיון דטעמא דאין האשה מתרצית בסתם כשלא נעשה שליח בעדים בליכא עדים לכן באין יודעת חזקה לשני א"כ מה יושיענו עה שבביתו עשאו שליח בפני שנים אם אין האשה יודעת שנעשה שליח קדושין שנאמר שמסתמא חזקה לראשון תאחר שהיא אינה יודעת ואם נאמר דאיירי שהאשה יודעת א"כ היינו פירוש הראב"ד. דתליא בפרסום השליח עד שהאש' יודעת. ואפשר דהרמב"ם מפרש הירושלמי שדרך השליח לומר פלוני עשאני שליח לקדשך ואם נתמנה בעדים דרכו לומר פלוני עשאני שליח מוחזק בעדים ואם נתמנה בלא עדים דרך שיאמר פלוני עשאני שליח בינו לבין עצמו והא דלא מפליג בין אמירת השליח שאם אמר השליח שנעשה שליח בעדים י"ל ג"כ חזקה לראשון י"ל שאין דעתה להתרצות לראשון אם לא יוכל לברר שכן הוא האמת דשמא יכפור הראשון בשליחות ולפ"ז אפי' הוחזק בעדים רק שלא אמר לאשה שנעשה שליח בעדים חזקה לשני באין יודעת שנעשה שליח בעדים וכן אם אמר שנעשה שליח בעדים ולא נעשה בעדים הוה קדושי טעות וכל זה צ"ע ותימא שלא דיברו מזה המחברים הקודימם

והראב"ד בהשגות פירש שקידשה השליח בסתם ואמר לעצמי כוונתי והיא אומרת לראשון ותלי' בהוחזק בעדים היינו שנתפרסם שליחותו בעדים ותמהני אם קדשה בסתם ממנ"פ אם אמר הרי את מקודשת לי הרי לעצמו ואם אמר לפלוני הרי לפלוני ואם אמך ארי את מקודשת סתם ה"ל ידים שאין מוכיחות דלא מהני