טיב קידושין פח

לראשון אם אומר שטעה הא ליכא עדים ברורים ולא דתי לדלעיל ר"ס כ"ו דנאמנת לומר שלא הבינה ומ"מ בלא אמרה כן הוה ודאי קדושין דשם י"ל בסתמא בחזקת מבינה היא והוה קדושין בעדים אם לא אמרה שלא הבינה אבל כאן קשה ממנפ"ש אלא ודאי בסתמא בחוקת שלא טעה רק שנאמן לומ' שטע' דלחזר' לא חיישינן גם י"ל מיגו דבידו לגרשה כמ"ש בתשובת מהר"ם וא"כ נראה דאין כאן בית מיחוש היינו דא"צ גט מן השליח אבל לראשון ג"כ אינם קדושין ברורין כיון דאם אמר השליח שלא טעה מקודשת לשני קדושין גמורין דהא מפרשין כן אמתניתין א"כ ממילא גם באמר שטעה אינם קדושין ברורים לראשון

(כה) שחזקה שליח עושה שליחותו כתב הבית שמואל דהיינו לחומרא אמרינן חזקה זו ולא לקולא והביא בשם הט"ז שבזה מתורץ דקשה הא הוה ס"ס שמא לא קידש ושמא אין זו היא שקידש והיינו משום דכיון דאיכא חזקה מסתמא קידש והב"ש כ' בלא"ה לא הוה ס"ס דהוה ספק בגופו וס' בתערובות. ולכאורה הי' נראה שא"צ לכל זה דהא כתבו התו' דאינו אלא קנס מדרבנן כמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב. מיהו נראה דמ"מ מוכרח הטעם משום קבוע דהא בש"ס מדמי לקן שפרח א"כ גם שם שייך לקנוס ואפ"ה משני אמינא לך (איסורא דלא נייד א"כ משמע דעיקר הטע' דקנסינן משום דדמי לקבוע וא"כ קשי' שפיר הא הוה ס"ס ואפי' בקבוע ממש בכה"ג שרי א"כ אין להחמיר יותר מבקן דשם ליכא ס"ס אלא ע"כ מוכרח לומר דכאן לא הוה ס' ספיק' או מטעם חזקה או מטעם דהוה ספק בגופו וס' בתערובות

ומ"מ אין דברי הב"ש נכונים בזה דהא ביו"ד סי' ק"י סעיף ד' פסק המחבר אפי' בקבוע ממש מהני ס"ס והב"ח השיג דוקא בקבוע דרבנן מהני ס' בגופו וס' בתערוב' וכאן נמי אינו אלא קבוע דרבנן כמ"ש התוס' כיון שאין האיסור ניכר וכ"ש למ"ש הש"ך שם דבקבוע שהוא חידוש מהני נמי ס' בגופו וס' בתערובות א"כ אין מקום לדברי הב"ש עיין לעיל סי' ב' סקי"ד בב"ש שם

אלא דאכתי קשה הא הוי לי' ס"ס שמא קידש אשה שאין לה קרובות כדאמר בגמרא וכאן בש"ע ואת"ל שקידש אשה שיש לה קרובות שמא לא זו היא וי"ל לזה כיון דרוב נשים יש להם קרובו' אין הספיקות שקולין עיין בסמוך

(כ) הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות התוספות בגיטין דף ס"ד ובנזיר דף, י"ב הקשו דכל הנשים יהיו אסורין להינשא שמא זו היא שנתקדשה ואפי' נאמר דהטוענין ברי נאמנים קטנות ליתסרי כשמת אביהן לכן כתבו דאינו רק חששא דרבנן ולכאורה הי' נראה דלגבי הנשים לא שייך קבוע דבשלמא לגבי דידי' אם קידש אשה אחת הרי אתחזק איסורא שיש קרובות בעולם שנאסרו לו ובהא שייך קבוע אבל לגבי הנשים לא איתחזק להם שום איסור ולא שייך קבוע כלל שהרי אין כאן איסור ידוע כללי מיהו נראה דקשה איך ינשאו לאנשים הא לגבי האיש ה"ל קבוע דיש אחת מקודשת בעולם שאסור בה והו"ל איתחזק איסור אחד בודאי מיהו גם לזה י"ל דלא שייך בזה. איתחזק כיון דלגבי גדולות אין ספק שכל אחת נאמנת על עצמה א"כ בין הקטנות לא איתחזק האיסור שמא לא קידש שום קטנה שמת אבי' וכשאין איסור ברור לא שייך קבוע כש"כ מדינא דש"ס דאסור לקדש בתו הקטנה דלא הוי חששא כולי האי

אלא דאין זה מספיק דא"כ אם ידוע שקידש השליח קטנה ולא נודע לו מי היא א"כ נימא שכל הקטנו' יהיו אסורות אלא די"ל דכשאביהן קיים נאמן א"כ לא איתחזק איסור ביתומות אם לא שנודע שקידש קטנה ומת אבי' דיש להסתפק בכולן

וגם בדברי התוספות בגיטין דף ס"ד שכתבו לתרץ דאין הקטנות אסורות דלאו חוקה גמורה הויא שאין בידו לקדש דמ"מ קשה אם ידוע שקידש אחת יהיו כל הקטנות אסורות. לכן נראה דעיקר סמיכת התוספות על סברא דלא הוי קבוע כיון שאין האיסור ניכר ואין כאן רק חששא דרבנן ולפ"ז אפי' ידוע שקידש קטנה אין לאסור הקטנות דאזלינן בתר רובא ולא כתבו התו' סברא דאין בידו לקדש רק להכריח דחששא דרבנן הוא והר"ן פ' התקבל הניח העיקר ותפס הטפל סברא זו דאין בידו ולדידה. קשה אם ידוע בודאי שקידש א' יהי' כולן אסורות וזהו לא שמענו גם השגתו על הרמב"ן אינה מוכרחת כלל דכאן לא שייך דבר שבערוה דלא איתחזק איסורא כלל דהא אפי' אי אין ע"א נאמן באיתחזק איסורא מ"מ נאמן בתשע חניות מוכרת בשר האסור שזה הנפרשין מן המיעוט אע"ג דרובא עדיף שאינו אלא מברר הרוב א"כ גם כאן הקרובות שפיר נאמנות שלא נתקדשו, גם לדברי התוס' י"ל דנאמנות דלא קנסו טפי מאילו הוה קבוע דאורייתא דהא כתבו התוס' דגם בקן יש לקנוס רק משום דל"ש קבוע אין לקנוס א"כ גם בזה אם נאמנות הקרובות אפי' בקבוע דאורייתא נאמנות ואין קונסין טפי מקבוע דאורייתא וא"כ מ"ש הב"ש דלהתו' אין הקרובות נאמנות אין מוכרח דכ"ש דבאיסורא דרבנן די"ל דנאמנות

אלא דהתוס' גיטין כתבו דאפי' באות כל הקרובות ואמרו לא נתקדשנו לא סמכינן אדיבורא בעלמא וצ"ע מנ"ל הא ואי משום דמשמע להו דפשיטא דאסור בכל הנשים בכל אופן א"כ אם נישאו הקרובות נמי נימא דמ"מ אסור וע"כ בכה"ג לא שייך לקנוס כיון דאנן תופסין שהקרובות לא נתקדשו א"כ י"ל דשפיר הן נאמנות בדיבור ג"כ ועוד דא"כ אם השליח קיים ואחר שקידש אחת ואינה כגון שמתה אטו נימא דגם השליח לא יהי' נאמן וכיון דהשליח נאמן גם הנשים נאמנות דכל היכא דאחד מהימן גם אשה נאמנת ועמ"ש בסמוך

(כז) וכן אם באו הקרובות כו' ועמדו ונשאו בש"פ נרשם ר"ן וריב"ש סי' פ"ב ובאמת בריב"ש אינו מבוא' כלום רק לדעת הרמב"ן נאמנות כשאומרת לא נתקדשנו רק הר"ן הביא דברי התוס' דלא סמכינן אדיבורא בעלמא וכתב אם נישאו הקרובות ממילא מותר ובאמת אינו מוכרח דלפי לשון הר"ן משמע דאי משום קנס אפי' נשאת אין נאמנ' ולא כ"כ הר"ן רק בס"ד דהתוס' דמדינ' אסורות אבל למסקנא דשם דמשום קנסא הוא אפשר דס"ל להר"ן דאפי' נישאו מ"מ איכא למיקנסי' ע"ש מיהו בתוס' יש לפרש נמי איפכא דאי לא הוה רק קנסא בעלמא י"ל אפי' בלא נישאו אם אומרת בפירוש אין לקונסו אלא דהר"ן כתב דלא משמע אסור בכל הנשים שיהי' מותר בעדות קרובות ומשום האי דיוקא נידוק נמי דלא משמע שיהי' מותר אפי' נישאו הקרובות רק נראה שזה איזה הגהה בר"ן ואי ליתא לההגה' אפשר דלמסקנא דתוס' ור"ן דלא קנסינן לי' רק אם אין הקרובות בפנינו אבל אם הקרובו' בפנינו י"ל דהר"ן מודה שמותר דהא עיקר קושיתו איך נאמנות הקרובות בדבר שבערוה ואי משום קנסא לחוד י"ל דשפיר נאמנות אפי' בדיבורא דלאו דבר שבערוה הוא וגם התוס' י"ל דמודו למסקנא דאסקו דקנסא בעלמא הוא דשפיר נאמנות וכמו שהוא דעת הרמב"ן ומביאו הרשב"א ג"כ ולהתוס' ליכא רק חששא דרבנן א"כ נראה דנאמנות שפיר בדיבורא בעלמא ותדע לך איך לא נקבל עדותן עכשיו ולמחר ינשאו לאנשי' וכן לשון הרמב"ן שהובא בר"ן מתוך שנאמנות על עצמן נאמנות עליו ג"כ וכן נ"ל עקר

ובאמת לפע"ד יש לתרץ בר ממ"ש לעיל דודאי י"ל דשפיר מקרי קבוע ולא שייך בי' ביטול