טיב קידושין פז

(יח) השולח כתב כו' נראה לדעת הפוסקים דבעינן עדים על מינוי השל חות צריך להחזיק כתב ידו קודם שמקדשה דאל"כ יש לחוש שמא בשעה שקידש עדיין לח נפשה שלוחו ואף שהזמן קדום שתא הקדים הזמן ואינו אלא הודאת בפ"ד ולהנך פוסקים בעינן כדים דוקא כחו בקדושין עצמן. מיהו נראה לכאורה דע"כ צריך עדים ששלח הכתב דאל"כ אף שהה"י הביא הכתב יש לחוש שמא כתב ונמלך שלא ניתן כדחיישינן: כה"ג שמא כתובים היו ונתנך עליהם שנא ניתנן והא"י מנאו והביאו א"כ ליכא עידי שליחות להשליח וכן לקמן בגט צריך עדים ששלחו

(יט) לקדש סתם וקידשה על תנאי איני כדאי לחטט אחר מה שתפסו הפוסקים בחושלם ולא קיחה אדם בדבר ומקורו מדברי הרמב"ם פ"ו מאישות וצ"ע מה עיוות השליח בזה דאם הוא תנאי שתלי' בה כגון שקידשה ע"מ שתתן נו ק' זוז מאי איכפת ליה הא אם ירצה ימחול התנאי ואפי' אם קידש ע"ח שיתן לה המשלח ק' זוז אין כאן עיוות ג"כ דמ"מ מועיל לו אם ירבה לתן ואם לא ירבה באמת אין במעשיו כלום ודטבא ליה עביד אם ירצה ליתן כי חפץ בה. וה"ה כ' דזה פשוט וגדולה מזו מבואר בגיטין שאם אחר לו אל תגרשה אלא בימין וגירשה בשמאל שאינה מגורשת ע"כ ולא ידעתי איך תדחה ששם אפר בפירוש לא תגרשה אלא ביתין תקפיד עליה אבל כאן מה שאחר המשלח לקדש סתם לא התנה בפירוש שיקדשנה דוקא בלא תנאי דמאי איכפת ליה בתנאי שיהנה השליח אם לא יתקיים באמת לא יהיה בקדושין ממש ובאמר לו לקדשה במקום פלוני וקדשה במקום אחר נתן הש"ס ג"כ טעם ע"ז דלא ניחא ליה שם אבל בקדושי תנאי מאי הפסיד בזה. ואפשר משום שמסר הכסף קדושין ושמא לא יתרצה בתנאי ויהיב קשה לו להוציא ממנה ולפ"ז אם קידם השליח בפרוסה שלו אין כאן שינוי וצ"ע

(כ) ה"ז הנהג רמאות. ברמב"ם פ"ט כתב דנקרא רשע ה אין לפרש דמדמי ליה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דא"כ מאי איריא שליח אסי' קידשה אחר נמי אע"כ באחר ליכא איסורא רק בשביל שנהג מנהג רמאות נקרא רשע ובדברים קלים מצינו שנקרא רשע כמו שמצינו בסוטה דף כ"א ע"ב רשע ערום משיא עצה למכור בנכסים או נותן דינר להשלים לפני ר' זוז להכי פשיט ליה להרתב"ם דנקרא רשע בכה"ג

(כא) אם לא קידשה במעות המשלח בחדושינו אמרנו ליישב קושית התוס' שהקשו מאי קמ"ל פשיטא וכי בשביל שנהג מנהג רמאות לא הוה קדושין ואמרנו דקמ"ל אפי' במעות המשלח ע"ש

עוד אמרנו ענינים שונים ליישב והיינו אם יש להם שותפות בשני מינים כגון שיש להם תמרים ורמונים וצוה המשלח לקדש בתמרים נחצא שהרמונים נשארים לשליח ולא יוכל לומר מאן פלג לך כדלעיל סי' כ"ח סי"ח ביש להם סחורה בשותפות דכיון שבירר לו התמרים ממילא יוכל ליקח הרימונים לחלקו קמ"ל אע"ג שלא נתרצה רק שיחדש בתמרים ולא חידש רק לעצמו ברמונים מכל מקום רשות בידו לברר חלקו אחר שזה כבר בירר לו התמרים

עוד אפשר לומר דאיירי שריא נתנה המעותת והשליח אדם חשוב ושייך בההיא הנאה דמקבל אינה וס"ד כיון דנהג רמאות אבד לחשיבותו קמ"ל דלא אע"פ שהראשון ג"כ אדם חשוב נמצא שהיתה מתיקרת יותר בראשון שלא עשה רמאות דמ"מ כיוון שנתרצית לשני לא הוה קדושי. טעות משום הכי

עוד אפשר לומר לפי מאי דקיי"ל בכל דוכתי תוך כדי דיבור כדיכור דמי ויכול לחזור רק בקדושין דקיי"ל דלא מהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ אפשר לומר בקידש השליח במעות אשו ואמר אני נותן לך פרוטה שני והתקדש לפלוני נמצא שיש בזה ב' דברים מה שנותן בשביל פלוני שהוא כמו מתנה וגוף הקדושין וא"כ חם חזר ואמר תוך כדי דיבור ואמר אני חוזר וזה הנתינה שנתתי בשביל פלוני ובמתנה יכול לחזור תוך כדי דיבור ואחר אני חוזר במתנה נמצא מחילא נשאר הכסף לשליח והשתא אם אמר אני חוזר ממתנה שנתתי לך בשביל פלוני, רק יהיה לקדושין בשבילי י"ל בכה"ג מקודשת לשני דניהי דחזרה בקדושין נא מהני מ"מ כיון דאהני החזרה מן המתנה ממילא בטלו הקדושין

עוד אפשר לומר דקמ"ל אפי' אמר השליח אח"כ שקידשה במעות המשלח אינו נאמן ע"ז כיון שקידשה לעצמו וחוקה כל מה שנמצא ביד אדם בחזקת שלו הוא אע"ג דיש לו מיגו דבידו לגרשה י"נ דחזקה אלימתא הוא והוא בחזקת מקודשת לשני ובדינים העולים מתירוצים אלו ודאי צ"ע ותלמוד ועיין בסמוך

(כב) אפילו אמר לה תתנה פלוני שלחני כו'. כ"כ התוס' והרר"ש לתרץ הקושי' דמאי קמ"ל וכי בשביל מנהג רמאות לא תתקדש לשני ותירצו דס"ד דלי לצורך משלחו קאמר

(כג) דאל"כ אדעתא שאמר בתחלה כו' כן הוא לשון הרא"ם והטור ג"כ ומשמע מלשון זה דדוקא כשאחר בתחלה פלוני שלחני לקדשך אבל אם נא אמר כן רק שכבר עברו שידוכין בין האשה ובין המשלח ובא זה השליח ואמר הוי את מקודשת לי אינה נאמנת לומר שסבורה שקידשה בשביל המשלח דמסתמא ידעה דלנפשיה קאמר אבל אחר התנה פלוני שלחני לקדשך א"כ שפיר י"ל דלא רמיא ענה דאשה להשגיח היטב אם אחר לפלוני דנא ה"ל לאסוקי דעתה שיחזור מדברים הקודמים לכן נאמנת לומר שסבורה שבשביל המשלח קידשה כאשר התחיל לדבר עמה על קדושין כל המשלח אבל בלא אחר פלוני שלחני אף שידעה האשה שהוא שליח מפלוני מדברים שקדמו ביניהם מ"מ עכשיו לא דיבר עמה וכששמעה שאמר לי מסתמא נתרצית על השליח ואינה נאמנת לומר שלא הבינה. ולפ"ז אפשר הא דמהימן השליח לומר שטעה הוא דוקא בכה"ג שאפר תחלה פלוני שלחני לקדשך דרגלים לדבר שטעה אבל אם לא אחר תחלה שבא בשביל פלוני לקדשה אכשר דלא מהימן לומר שטעה. ובזה אפשר ליישב שתי תשובות מהר"ם שבמרדכי דלא ליסתרי אהדדי והוא הים מי שמחמיר בדבר ולפמ"ש אפשר דליכא פלוגתא דיש מי שתחמיר הוא כשלא דיבר עמה תחלה מעסקי קדושין של המשלח לכן גם היא אינה נאמנת לומר שלא הבינה דמסתמא אסקה אדעתה מאי קאמר לה אבל באחר תחלה שבא בשביל המשלח י"ל שלא השגיחה אם אתר לי או וו אבל בלא דיבר עמה מפלוני היה צריך לומר הרי את מקודשת לפלוני ווה אסקה אדעתה דלא אחר לפלוני. משא"כ בין לי או לו אפשר שלא שמעה היטב כך נוטין הדברים לענ"ד מיהו למעשה קשה עלי להכריע לתותר הנושא

(כד) אין כאן בית מיחוש הב"ש ס"ק כ"ג הבין דאין כאן בית מיחוש דבודאי מקודשת לראשון וקשה ניהי דטעה מ"מ הא לא אמר רק הרי את מקודשת ולא פירש לפלוני ובכה"ג ה"ל ידים שאינו מוכיחות אפי' קידש לעצמו כדלעיל סי' כ"ו. ואפשר דכאן איירי שעכיין עסוק בענין קדושין של המשלח דא"צ אמירה כלל ובשביל שאמר לי י"ל דנאמן שהיא בטעות אלא דקשה חחנ"ס אי דיינינן ליה בסתמא בחזק' שטעה א"כ איך יהיה ודאי קדושין לשליח באומר שלא טעה והא אין עדים על זה ואי ניחא דבסתמא בחזקת שלא טעה א"כ איך יהיה ודאי קדושין