טיב קידושין פו

שאמר הבן הן אחר שאביו צוה שישיב לו ואין ראיה מן הש"ס כנ"ל ברור בדעת רמ"ה

מיהו נ"ל בלא"ה בעובדא דרבין חסידא יש לדייק דקאמר לא יהבי' נהילי' וה"ל לומר לא נתרצית לבנו לכן י"ל דבלא"ה מסתמא לא קידש לבנו בלא שידוכין ע"כ כבר נתרצית האשה להתקדש לבנו להכי קאמר לא יהבוה שבני משפחתו עיכבו על ידה שלא תתקדש לבנו וכיון דמיירי שכבר נתרצו שניהם שישלח לקדשה ע"י שליח בזה י"ל אם אבי' אומר אני אהיה השליח דשפיר מתקדשת שכן היה המדובר ביניהם ע"י מי שישלח תתקדש אבל בעדיין לא גילה הבן דעתו רק אביו אמר לו שרובה לקדשה ושתק אפשר שאינו מוכרח שיהיה גילוי דעת מן הבן

(טו) והעבד הקשה הב"ש דלקמן סי' קמ"א סעיף ל"א הביא דיעה דבעבד הוה ספק גט ולענ"ד נראה ליישב דמשמע דיוקא דמתני' דנקט האיש מקדש בו ובשלוחו ובאשה נקט נמי בה ובשלוחה א"כ משמע דכמו דבאשה שלוחה לאו עבד דלקבלה ודאי פסול א"כ משמע דשליח האיש דומיא דשליח האשה דכל שפסול לשליחות האשה פסול לשליחות האיש אף דלהבאת הגט עבד כשר נראה דיש לחלק דהא בלא"ה הקשה הרשב"א אי נתינה בע"כ לא שמה נתינה איך נותן הגט בע"כ ותירץ דכאן אינו אלא פוטר עצמו מחיוב שלו עמ"ש בספר גט מקושר דף ס"ז וא"כ י"ל כיון דהרמב"ן מחלק דלקבלה אינו שליח דכיון שהגיע גט לידו מגורשת והוא אין לו יד א"כ י"ל דהכל תליא בקנין דשם צריך לקנות גוף האשה שקונ' עצמה ע"י גט והוא אין לו יד לקנו' לכן לא מהני ומה"ט נמי בקדושין הרי הבעל קונה האשה והעבד אין לו יד בקנין זה שאין שייך בקנין קדושין נמצא שלא יוכל לקנות האשה בשביל האדון אבל בשליחות הגט אינו קונה כלום והאשה קונה את עצמה א"כ שליחות קדושין שהוא לקנות האשה דמי לשליח קבלה לכן י"ל לכ"ע לא מהני

(טז) וי"א דשליח ראשון כו' אם מוסר לו וכו' אין עושה שליח צ"ע כיון דהבעל עצמו יוכל לעשות שליח א"כ לפמ"ש בסעיף ד' היכא דארצוי' ארצי קמיה אפי' בלא מינוי שליחות מקודשת ופרש"י בקדושין דף מ"ה דממילא נעשה לו שליח דזכין לאדם שלא בפניו א"כ כיון דאי לאו מילי שפיר הוה מצי לעשות שליח אלמא דאין לבעל קפידא בהכי א"כ אפי' לא מסר לו הכסף והשני מקדשה מ"מ יועיל מטעם זכיה דזכין לאדם שלא בפניו וא"כ הוה כאלו עשה הבעל עצמו שליח לשני ולמה לא יועיל מטעם זכות שנעשה לו שליח מאליו

ובאמת לפענ"ד פירוש מילי לא ממסרן לשליח לא מצינו רק בהא דגיטין דף כ"ט באמר לשנים כתבו גט כתבו בעצמו ולא אמרו לאחרים ומפרש רבא הטעם דמילי לא ממסרן לשליח ונראה לענ"ד פירושו דדוקא שם שאינם שלוחין על גוף המעשה רק לכתוב וכשיאמרו לאחרים נקרא מילי שהרי בכתיבה אין שום כח הקנאה שאינו רק הכנה לגירושין דכל כמה דלא אתי ליד האשה אינו אלא דיבור בעלמא לכן אינם יכולין לעשות שליח אחר על הכתיבה אבל על גוף הגירושין לא מיקרא מילי דהכא שמסר לו לשליח ראשון שיגרש יוכל למסור לשליח שני מאחר שהוא גוף להקנאה והמעשה ובהכי ניחא דקשה דניהי דמוסר לו הגט מ"מ האמירה שצריך שיאמר הרי את מגורשת ה"ל מילי אלא ודאי כדפרישית דלא חשיב מילי מה שהוא גוף ההקנאה שהוא עומד במקום הבעל וא"כ ממילא גם בקדושין בכל גוני נעשה שלית כנ"ל ברור אלא דרש"י פ' שם דגט דאית בי' מששא חוזר ונמסר משמע דלא ס"ל הפירוש שכתבתי

ולכאורה קשה איך יליף בגמרא ושלח שעושה שליח א"כ מנ"ל שיוכל לעשות שליח על הכתיבה דילמא דוקא על הגט שכבר נכתב עושה שליח דלא ה"ל מילי אבל לעשות שליח לכתיבה מנ"ל ואי נימא דמשמע ושילח שעושה שליח על הכתיבה ג""כ א"כ גם למילי נימא דריבה הכתוב דשליח עושה שליח דומיא דשליח ראשון וצ"ל דהא פשיטא לן דזה שבא מכח הבעל שפיר ה"ל במקומו אפי' למילי ששליחו ש"א כמותו אבל למסור לשליח לא אלים שאין כח השליח רק במילי והיינו דדייק לומר מילי לא ממסרן לשליח אבל לגבי בעל עצמו אין חילוק בין מילי למסר לו הגט ולפ"ז ושלח איירי בחסר לו הגט או די"ל דיליף משליחות דידה שעושית שליח לקבלה ואינה מוסרת לו רק מילי לכן גם הוא יוכל לעשות שלית על תילי. מיהו למאי דפרישית דלגבי קנין לא שייך מילי א"כ אפשר דשליחות דידה לקנות עצמה לא מקרי מילי וניחא בזה טפי דשליח עושה שליח גם על האשה קאי כדמשמע פשטא דשליח עושה שליח משמע אפי' אשליח דידה לכן צ"ל כמ"ש דליכא נ"מ רק לממסר לשליח אלא דלקמן סי' קמ"א סמ"ג פסק דשליח קבלה אין יכול לעשות שליח ובודאי בטלה דעתו מ"מ צ"ע לפענ"ד ושומעין להחמיר ולא להקל

גם בשליח קבלה יש לדקדק דכיון שגילתה דעתה שחפיצה להתגרש א"כ יועיל השליח שני מטעם זכות דזכין לאדם שלא: בפניו והוה כמו. שליח דידה לכן צ"ע ועיין בס"ק הסמוך ועיין לקמן סי' ק"מ ס"ה בהג"ה וב"ש שם

אם מוסר לו הקדושין צ"ע לפענ"ד דא"כ בגט דאמרינן לא יאמרו לאחרים ויכתבו ומפרשינן משום מילי ה"נ נימא שאם מסר להם דיו וקלף שלו שיוכלו למסור לאחרים לכתוב והא ודאי ליתא ולא חילק שום פוסק בכך לכן לפענ"ד הדבר ברור כדפרישית בתשובה שנדפסת זה שנים בדעת תוס' רי"ד וש"ג דלא דמי הכסף לגט שיש בו כח הכריתות אבל הכסף כל הכספים שוין ואין בהם כח קדושין מעצמותן ע"ש וצ"ע

(יז) וי"א דבכל ענין כו'. זה דעת הקדוש מפרוש שהביא המרדכי ר"פ האיש מקדש משום שאין המעשה נגמר שאין יכול לקדשה בע"כ והב"ח הקשה עליו כיון דילפינן כולה מילתא מהיקשא דויצאה והיתה בם שעו"ש יש ללמוד ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא אפי' בבעל עצמו היכא דהוה מילי לא ממסרן לשליח וכן דעת הפוסקים דשליח קבלה אינו עושה שליח דה"ל מילי אף דמרבינן מגופא דקרא משילחה שהיא עושה שליח מ"מ לענין שליח עושה שליח לא מרבינן רק לגבי דידיה ולא לגבי דידה א"כ שליחות דידה בקדושין וגירושין שוה שאין שליח עושה שליח הן בקדושין הן בגירושין

אלא דקשי' לי על דעת הקדוש דבגיטין דף ט דחשיב דברים ששוה גיטי נשים לשיחרורי עבדים ופריך והאיכא ומשני מילתא דאיתא בקדושין לא קתני ופריך משליחות ומשני בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקדושין ליתה וקשה ליחשב נמי שליח עושה שליח דבקדושין ליתה ובגיטי נשים ושיחרור עבדים איתא דשיחרור נמי בע"כ ושפיר שעו"ש בשלמא להני דס"ל דבשטר קדושין נמי שע"ש שפיר י"ל דאיתא בקדושין דומיא דגירושין בשטר אבל לדעת הקדוש דאפי' בשטר ליתה קשי' ליתני שע"ש דבקדושין ליתה לגמרי ועמ"ש בק"א בספרי גט מקושר ולעיל סי' ל"ב

מיהו לישנא דמתני' א"ש טפי דבו ובשלוחו א"ש כמו בה ובשלוחה דממעט שליח שלוחה דלגבי דידה הוה תילי לדעת כל הפוסקים. ואפשר ליישב בזה מה שדייקו התוס' ריש קדושין ד"ה אי תני קונה ה"א בע"כ והקשו התוס' הא תני האיש מקדש ולדעת הקדום ניחא דמוכח ממילא כיון דנקט בשלוחו משמע דממעט שליח שלוחו והיינו משום דה"ל מילי משום שאינה מקודשת רק מדעתה א"כ מוכח שפיר מגופיה דלא מתקדשת בע"כ דדומיא דשליח דודה הן וא"ש וצ"ע: