טיב קידושין פד

משום דלא אמר הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר אתם עדי ה"נ דלא הוה קדושין ויש לתמוה דמשמע אי הוה מצינן למימר דבלא אמר אתם עדי לא הוה קדושין הוי ניחא דאין שליח נעשה עד הוא משום דלא אמר הוי לי עד ותימא דא"כ איך שייך אין שליח נעשה עד דאי לא אמר הוי לי עד אפי' עד דעלמא לא הוה עד ואי אמר הוי לי עד שליח נמי הוה עד וא"כ אין חילוק בין שליח לעד דעלמא אלא ודאי כדעת הרמב"ם דסתם שליח הוא בלא עדים רק בינו לבין עצמו ועל השליחות נאמן בלא עדים אם אינו מכחישו והטעם כמ"ש הרא"ש דלא שייך לומר אין דבר שבערוה פחות משנים רק בגמר הדבר שאוסרה וא"כ לענין עדות קדושין י"ל דלא מהני אפי' אמר שאמר לו הוי לי עד הרי אין עדים בדבר ולא נעשה עד קדושין כלל משא"כ היכא דאיכא עדים ברורים לפנינו לקדושין רק על השליחות שפיר י"ל דלא צריך אתם עדי דהא א"צ עדים לשליחות כלל

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה עוד בקושית הש"ס אי משום דלא אמר הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני ב' ולא אמר אתם עדי ה"נ דלא הוה קדושין ופרש"י ותוס' דהתם פשיטא דהוה קדושין וקשה לפ"ז ליקשי בפשיטות ולמה מייתי מקידש אשה בפני ב' טפי אהא דקשי' מגופיה למה יצטרך אתם עדי אלא נראה דודאי כיון דמ"ד שלית נעשה עד פשיטא לן דבלא אתם עדי ה"ל עד דהא א"צ עדים כלל וא"כ אם נימא דאידך מ"ד ס"ל דבעי בקדושין אתם עדי אדמפלגי בשליח ליפלוגי בקדושין אי בריך אתם עדי אלא ודאי בקדושין כ"ע מודו דאין צריך אתם עדי וא"כ גם השליח לא ימנע מהיות עד אפי' בלא אתם עדי ודברי הרמב"ם מוכרחים ועמ"ש בספר גט מקושר ריש סדר גט שני

(ט) וי"א דאף בשליחו' האש' כו' עב"ש הביא דברי הרא"ש דמחלק בשליחות קדושין שבא לאסור ולכאורה יש לחלק בין קדושין לגירושין דודאי י"ל על השליח חזקה אין אדם חוטא ולא לו א"כ למה ניחוש שמשקר אלא דע"א אינו נאמן ע"כ לומר דכיון דאין לו נאמנות חיישינן שיעיד בשביל איזו הנאה ונגיעה או ששכרו מי שחפץ בדבר כיון שאין לו נאמנות מן התורה לענין זה א"כ לענין קדושין אין לחוש ששכרתו האשה דתה תועיל בזה הרי אם לא יודה המשלח לא תתקדש לו ועל המשלח אין חשש כיון שחפץ באמת יוכל לעשותו שליח והאשה ג"כ לא תשכירנו שהרי אם לא יודה לא יועיל שליחותו משא"כ לענין גט שהאשה חפיצה להתגרש וע"א אין לו נאמנות מן התורה יש לחוש שמא שכרתו וכדומה לכן אפי' אם הגט בידו ס"ל להרא"ש דצריך לעשותו בעדים והא דנאמן כשהגט בידו על השליחות היינו משום דמסתמא נמסר לו בעדים ומהימן ע"ז דמעיקרא מידק דייק כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה בפני ב' או בפני ג' כדאיתא ריש גיטין וכ"ש בשליחות קדושין דמילתא דעבידא לגלוי' הוא

אלא דקשה אם נימא דשליח קדושין וגירושין צריך עדים א"כ מאי פריך בריש פ"ב דקדושין ל"ל קרא בתרומה נילף מגירושין הא י"ל אי מגירושין ה"א דבעינן דוקא עדים כמו בגירושין וקדושין וצ"ל דפשיטא לן דבתרומה א"צ עדים דלגבי נפשיה כעדים הוא שהרי יודע אמיתת הדבר לגבי דידיה ה"ל כעדים משא"כ בקדושין דאיכא חובה לאחריני ולא מהני בלא עדים ממילא נשמע שפיר מסברא

(י) ובא אחר וקידשה צריכה גט לפמ"ש לעיל סי' י"ו בב"ש בשם הרמב"ן דאפי' שלא בפניו שייך אינה מעיזה א"כ אפשר בקדושין ברורים צריכה גט דשמא גירשה הראשון וכאן ע"כ איירי שלא בפניו וכדעת הפוסקים דשלא בפניו אינו שייך אינה מעיזה וכתב החמ"ח הטעם הואיל והיא בעצמה אינה יודעת שנעשה שליח והב"ש השיג עליו דאפי' נעשה שליח בעדים תופסין קדושין של אחר כיון דליכא עדים על הקדושין וקשה לי א"כ איך כתב הרמב"ם שא"צ עדים במינוי השליחות אלא בהודו די וקשה הא אתי מיניה חורבא שאם אין עדים שמא תקבל קדושין מאחר א"כ תהיה צריכה גט משני כיון שאין עדים והודאת המשלח לא תועיל נגד האחר כי היכא דבאיכא עדים שנעשה שליח והאשה מודית שנתקדשה לא מהני לאפקועי קדושי אחר א"כ גם הודאת הבעל לא תועיל לאפקועי קדושין של אחר דהא אפי' בשליח די"ל חזקה לשליח עושה שליחותו לא מהני לאפקועי קדושי אפר כ"ש באין עדים שנעשה שליח דליכא חזקה שנעשה שליח א"כ מה תועיל הודאתן אם למחר תקבל קדושין מאחר ועוד דאם כבר אמר השליח שקידשה ועשה שליחותו למה לא והיה נאמן כיון דבידו לקדשה מה לו לשקר ועיין לקמן סי' קנ"ו דאפי' ודאי יש לו אחים נאמן במה לו לשקר ואפי' לאידך דיעה י"ל היינו דוקא בהך מיגו שיתן לה גט אבל בהך שבידו לעשות אותו דבר עצמו שאומר נראה דלכ"ע כעדים דמי הא רב ס"ל אפי' בהך שיכול ליתן לה גט כעדים דמי כדאיתא בקדושין דף ס"ד אף שיש כמה טעמים ואמתלאות שאין רוצה ליתן גט אבל בכה"ג שאומר שקידשה ואין הערים בפנינו ודאי בידו הוא ושניהם טוענין ברי ועוד דהא האב נאמן לומר קדשתי את בתי ומבואר לקמן סי' ל"ו ס"כ דאם א' אמר אני קדשתיה נאמן וא"צ לקדש שנית וכתב הר"ן הטעם דל"ש אין דבר שבערוה פחות מב' כיון שאינה מוציאה מחזקתה ומשמע ודאי ע"פ דיבורו של אב נעשית מקודשת גמורה ועיין תוס' ישינים כתובות דף כ"ב שהקשו ל"ל קרא דיכול לאסור בתו הא בידו לקדשה ותירצו שאין בידו כ"כ א"כ בשניהם מודים השליח והאשה שקידשה אף שאין העדים בפנינו למה לא יהיה נאמנים

וברמב"ם פי"ב דין ה' בבעל אומר גרשתי את אשתי כתב הטעם שמא יתכוין לקלקלה ולקמן ר"ס קנ"ב כתב הב"ש דטעמא דאינו נאמן משום דכל דמגרש יש לו קול ומשמע דבאין ריעותא ודאג נאמן אפי' לאפקועי מחזקת אשת איש במיגו דבידו לגרשה א"כ כ"ש כשהשליח והאשה מודים שקידשה שנאמנים הואיל ובידו לקדש עצמה שלא יהיה קדושין של אחר תופסין בה אחר כך. ואפשר לומר דכיון דלקמן ס"ס מ"ז מבואר דאם אמרה נתקדשתי ונתנה אמתלא לדבריה אינה מקודשת ובלא נתנה הוה ספק קדושין א"כ י"ל גם כאן אף דבידה להתקדש אז מ"מ לא מהני הודאתה שיהיה קדושין ברורין דשמא תתן אמתלא לדבריה ולפ"ז אפי' שניהם מודים שקידשה לעולם הוה ספק קדושין דכיון דיכולה לחזור ע"י אמתלא ובהכי ניחא מ"ש הב"ש דבאיש ואשתו שהיה בחזקת שהוא בעלה לא תפסי קדושין של אחר דשם כיון שהוחזקו שהיה דרין כדרך איש ואשתו כבר כתבו דעל מעשה לא מהני אמתלא כמו בהוחזקה נדה בשכינותיה דבעלה חייב עליה משום נדה כמ"ש הפוסקים עמ"ש ביו"ד סס"א ובהלכת נדה סי' קפ"ד ואם אמרה נתקדשתי לפלוני אפי' פלוני מודה אפשר דמהני אמתלא עיין לקמן ס"ס מ"ז די"א בנתקדשתי לפלוני לא תהני אמתלא וצ"ע

(יא) וי"א דאינה מקודשת וכן נראה עיקר האחרונים שדו נרגא בהכרעת רמ"א ולענ"ד דברי רמ"א נכונים דהא השליח ה"ל ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא ואי משום שקיבלה ממנו הקדושין כיון שהיא טעתה וסברה שאמת אומר האמינתו ועוד נראה דהוי קדושי טעות שמסתמא לא נתקדשה ע"ד שיכפור המשלח דמה לה ליכנס בזה אטו בע"כ תנשא לו ומסתמא ע"ד כן קיבלה קדושין לפי שהאמינתו לשליח ולא אם יכפור המשלח דמה לה ליכנס בקדושי ספק בפרט דכמה פוסקים ס"ל דבעינן עדים דוקא לשליחות והרמב"ם והמחבר