טיב קידושין פא

לא בירך מיד מברך כל זמן שלא נתעכל החזון ובמשל"ת ספ"ג דאישות כתב וראיה זו איני מכיר דשם תקנו ברכת המזון אחר האכילה וכל זמן שלא נתעכל עדיין נהנה אבל כאן תן הדין שיברך קודם העשיה כדין כל הברכות שמברך עובר לעשייתן ואם כבר קידש לא יברך ולא על הריב"ש תלונתו דעל הריב"ש י"ל בפשיטות דס"ל להריב"ש כהפוסקים דמברכין אותה אחר אירוסין לכתחלה וכדעת התוס' פסחים דף ד' דכשאחר מברך א"צ עובר לעשייתן ולא בא להביא ראיה רק שמברכין אותה אפי' זמן רב אחר קדושין. ובאמת כבר כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות כדברים האלה בשם רבינו יונה ועל הרא"ש בשם ה"ר יונה קשה טפי שהוא ז"ל נתן טעם שיכול לברך אותה אח"כ ומדמי לה לברכת המזון וקשה איך מדמי ליה הא כיון שדינה לברך קודם איך יברך אח"כ ותימא איך נעלמו מבעל מ"ל. אבל באמת לק"מ דס"ל דברכה זו נתקנה כדרך ברכת הנהנין שקבעם דלא יתהני בלא ברכה וכאן נמי נקבע ברכה על היתר שהותרה לו ע"י קדושין הללו א"כ כ"ש דכאן לעולם כ"ז שלא לכנסה לחופה עדיין הוא קודם ההיתר שהותרה לו ושפיר הוה עובר לעשייתן שהרי עדיין לא בא ההיתר עד אחר חופה ולא דמי לברכת הנהנין שאם אכל כבר היתה ההנאה שנקבעה הברכה עלי' ולפמ"ש לעיל ר"ס שנקבעה הברכה על שמתחדש עליו קיום חצות פרישת העריות שנאסר בהם ע"י הקדושין ממילא א"ש שעדיין לא עברה הנאת קדושה הלזו ושייכא קודם שהותר במה שנאסר לו עד עכשיו

(ה) דחוזר ומקדש אותה עב"ש שהקשה דבסימן ל"ו ס"ו פסק שהמשלח לא יקדש אותה שיאמרו קדושין ע"י שליח לאו קדושין הם וכאן כתב דחוזר ומקדש אותה ולא חיישינן שיאמרו קדושין הראשונים לא הי' קדושין ואפשר קדושין ע"י שליח חיישינן טפי שיאמרו ע"י שליח לאו קדושין הם ע"כ. ולי נראה באופן הלזה דכאן אפילו יאמרו שקדושין ראשונים אינם כלום אין חשש שהרי לעת עתה לא קיבלה קדושין אחרים ויש לתנות בתנאי וטעות אבל כשיאמרו קדושין ע"י שליח אינם כלום איכא תקלה להבא

ועוד י"ל דכאן מסקי אדעתייהו דכיון דמברכין ברכת אירוסין מסקי אדעתייהו דעושין כן להסמיך הברכה לקדושין ולקמן מיירי שכבר ברכו ברכת אירוסין ע"י השליח כשקידש א"כ כשחוזרין ומקדשין בלא ברכה יש לחוש שיאמרו קדושין ראשונים אין בהם חמש אבל כאן מסקי אדעתיהו שעושין כן בשביל הברכה שלא יהא נראה כברכה לבטלה אבל לכאן המחבר הוא שכתב כן והוא ס"ל דאין מברכין רק בשפת קדושין דוקא א"כ ע"כ השליח בירך ואי לא בירך שוב אין מברך ובלא ברכה נראה כפוסל קדושין ראשונים וא"כ אפילו היה קדושין ראשונים ע"י שליח אם לא ברך חוזר ומקדש בשביל הברכה וכן משמע בהדיא בתשובת ריב"ש סימן פ"ב דלא כבית שמואל

(ו) צריכה עשרה לכתחלה כלומר מלבד שני עדי קדושין צריך עוד ח' אנשים אפי' הם קרובים חמ"ח והוא שלא בדקדוק דהא החתן מן המנין אפי' בברכת חתנים כדלקמן סי' ס"ב

(ז) לכתחלה הטעם שנחלקו בזה הפוסקים עיין ברא"ש פ"ק דכתובות כ' כיון דיליף מבועז ובועז גם ברכת אירוסין עשה ובחדושי כתובות שחיברתי בילדותי הקשיתי דדילמא משום ברכת חתנים הוא דהצריך עשרה וצ"ל דס"ל הי תיניוהו מפקת א"כ איך כתב הרא"ש דאשר ברא לא בעי עשרה דלא דמי לבועז דשם עשו כל ברכת הזווג ונימא נמי הי מינייהו מפקת ונבעי גם לאשר ברא עשרה וצ"ע, ואיני כדאי להכריע ודעתי נוטה שא"צ לברכת אירוסין עשרה דהא איתא בכתובות דף כ"ג עבידי אינשי דמקדשי בצנעא ומילתא דמתעבדא באפי עשרה קלא אית ליה כדאיתא בר"פ המשלח בפני כמה מבטלו ואטו עבידי אינשי לקדש בלא ברכה שלא כתיקון חכמים. ור"ש הנגיד כתב שלא הוזכרה עשרה רק בברכת חתנים ולא באירוסין ועוד הרי קדושין בפני שנים ואתה מצריכו עשרה והרא"ש דחה דבריו שדי בשנים לקדושין ועשרה לברכה. ולענ"ד נראה דברי ר"ש הנגיד דהא אמרינן מותר לארס אפי' בט"ב שמא יקדמנו אחר והשתא איך נימא שצריך עשרה א"כ לא מצא עשרה לא יקדש ובתוך כך יקדמנו אחר. ולזה נראה שלא תיקנו עשרה רק בברכת חתנים שהוא אחר שכבר נתארסה לו ואגידא ביה דלא איכפת לן לאהדורי בתר עשרה ועיין לקמן סי' ס"ב ס"ד במקום דליכא פשרה ועוד דאמר בגמרא אמר לי הונא בר נתן מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז ואמחי שבק לברכת אירוסין דקדימי לברכת חתנים ונקט ב"ח ולפחות ה"ל לינקוטי תרוייהו מנין לב"א וב"ח בעשרה. ועוד דבגמרא דף ז' פריך אהא דאמר אלמנה אינה טעונה ברכה האר"נ מנין לב"ח בעשרה שנאמר ויקח בועז ובועז אלמן שנשא אלמנה הוי וקשה דילמא בועז משום ברכת אירוסין עביד וילפינן ברכת חתנים כ"ש מברכת אירוסין

הגם דגם בברייתא יש לדייק דתני מברכין ב"ח בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין ואמאי לא הקדים אירוסין כסדר המאורע מיהו ולזה נראה לפי שברכת חתנים נתיחד לה מקום בבית חתנים והיינו במקום המיוחד לחופה לאפוקי בבית אביה דסתמא ללון כדאיתא בגמרא כתובות דף מ"ח ע"ב אבל ברכת אירוסין אין לה מקום מיוחד לא בבית המארסין ולא בבית המתארסות רק כל תקום שנתיחד לקדושין בית אירוסין מקרי לכן נקט ברכת חתנים דוקא בבית חתנים משא"כ אירוסין אין להם מקום מיוחד שיהיה בבית אביה דוקא כל מקום שמארס בית אירוסין הוא אבל הש"ס דנקט ברכת חתנים ושביק ברכת אירוסין משמע ודאי דלא בפי עשרה ואם כן נראה שאין לו למנוע לקדש אם אין לו עשרה בקלות

סימן

לה

(א) מצוה שיקדשנה בעצמו וכן מצוה לאב שיקדם בתו בעצמו לא ע"י שליח חדושי מהרי"ט ב"ש ולא ידעתי מה בריך לחדושי מהרי"ט הרי מפורש במשנה האב מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ומשתמע נמי מצוה בו ובחדושי כתבתי ליישב קושית התוס' שהקשו אדיוקא דגמרא נערה אין הא קטנה לא מסייע ליה לרב יהודה א"ר דאמר אסור לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה והתוס' הקשו דילמא לרבותא נקט נערה וכ"ש קטנה. ונראה ליישב דקשה ג"כ השתא בשלוחו תקדש בו מיבעי' ואיסורא ומצוה כבר נשמע מרישא לכן נראה דלפי המסקנא דמקדש בתו נערה לכתחלה היינו כשאמרה בפלוני אני רוצה וקשה לפ"ז מאי ארי' נערה אפילו בוגרת נמי דהא אמרינן בגמרא דף מ"ה ע"ב דילמא ארצוי' ארצי' הבן לקמיה אב ופרש"י שאמר בפלונית הוא רוצה והלך האב וקידשה דה"ל זכות א"כ אפי' בוגרת נמי יוכל לקדשה דה"ל זכות דהא אמרינן באשה הוה כ"ש שמרוצה וצ"ל דניהי דאמרינן דהאב יש לו רשות לקדש לבן בשביל בגילה דעתו שחפץ בפלונית וכדלקמן ס"ד מ"מ כיון דבאמת אין לו זכות אם קידשה בעצמו שפיר דמי אבל שיעסה האב שליח אחר כיון שלא