טיב קידושין עח

דאיתא בשטרות לא קתני וא"כ למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו א"כ בשטרות נמי נכתב שלא מדעת המלוה ושפיר י"ל כיון דאיתא בשטרות לא חשיב לה וא"כ ע"כ הך מ"ד דבעינן דעתה ס"ל כמ"ד עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ הרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דפסקו דלא כאביי מוכח דלא בעינן דעתה וא"כ י"ל דלהכי לא חשוב לה משום דאיתא נמי בקדושין

אלא דאפשר לדחות כיון דבשטרי הקנאה לכ"ע היו כותבין בלא דעת מלוה י"ל דמ"מ חשיב איתא בשטרות וכן משמע דהא רבא לא ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו כפי שיטת הרי"ף פ"ק דמציעא ואפ"ה ס"ל דבעינן דעתה וא"כ תקשי ליה הך ברייתא וע"כ לומר כמ"ש דחשיב איתא בשטרות שלא מדעתו כגון בשטר הקנאה וראיתי בק"א של בעל המקנה שביקש לומר לענין קדושין עדיו בחתומיו זכין לו כיון שהוא מרצונה במו בעבד ותימא הוא דהא התוס' ב"מ דף כ' כתבו שהוא מטעם תקנה ונסתפקו אם מותר בבת חורין ולא פסלה משעת חתימה א"כ לענין קדושין פשיטא דלא תקנו שתהא אשת איש למפרע גם קשה איך אפשר שיזכו העדים משעת חתימה הא בגיטין בכה"ג הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ואיך יזכו משעת חתימה ובקדושי שטר נמי איכא הך סברא וכמ"ש בספרי גט מקושר בק"א ולפ"ז קשה גם בשחרור איך אפשר לומר פדי' בחז"ל כיון דלא קיבל הגט ובשעת חתימה עדיין ליכא נתינה ואיך אפשר לתקן עדיו בחז"ל וצ"ל דמ"מ תקנה הוא וא"כ לפי האמת אפשר דלא שייך עדיו בחז"ל בשחרור עיין בחדושי מציעא שלי ואין להאריך כאן בזה ועיין גיטין דף י"ד במשנה בפי' רש"י ותוס' דבלא מסרו מיד ליד לכ"ע אינו זוכה בשיחרור

(ג) ספק מקודשת הקשה בחמ"ח הא בלא"ה היא ספק מקודשת שמא ש"פ במדי וכבר בארתי בסי' ל"א כמה גווני דלא שייך חשש זה וי"ל עוד דנ"מ לפמ"ש הב"ש בס"ס דאם אחר ע"מ שתחזירי לי הנייר מהני כמו בגט ובכסף לא מהני מתנה עמ"ל כדלעיל סי' כ"ט וא"כ שפיר איכא נ"מ דאי משום קדושי שטר מתקדשת אפילו אמר ע"מ שתחזיר לי הנייר ואם באת לדון משום קדושי כסף לא מהני מתנה עמ"ל

ודע דבשטר קדושין הבעל נותן שכר וכן מפורש במשנה ב"ב דף קס"ז אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והבעל נותן שכר והש"ס בעי לאוקמה דהיינו שטר קדושין א"כ מפורש שהבעל נותן שכר וכן בודאי' דהא בגט נמי כתיב וכתב ומדינא הי' צריך הבעל ליתן שכר: אלא דיש לעיין דבגיטין דף ך' אמר רב חסדא יכילנא למפסלינהו לכולהו גיטא דעלמא ופריך אי משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה ליה דילמא אקנוי' אקני ליה רבנן זוזא דספרא א"כ מפורש דאי לאו דאקנוי' אקני ליה היה תיפסל משום הכי ובגמרא ב"ב דף קס"ח איתא והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נשהיי' הרי מפורש משום תקנת עגונות הוא וא"כ יש לעיין בקדושין האיך אם נתנה האשה שכר שטר קדושין אי נימא כיון דלא שייך תק"ע בקדושין מיפסל אם היא נתנה או דילמא לא מפלגינן בין יציאה להוי' אפילו בדרבנן וכן משמע לעיל סי' ל' לענין יכולה לשמרו ובגמרא פרק הזורק דף ע"ז אמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לד"א ופריך וכן לענין קדושין ומשני ויצאה והיתה עמש"ל סי' ל' א"כ משמע דלענין זה ג"כ גיטין וקדושין שוין אם היא נתנה שכר סופר כשר דאקני ליה רבנן גם בקדושין דלא מפלגינן בין קדושין לגירושין אמור מעתה לפ"ז אם האשה פרעה לסופר נמצא פ"פ הדין השטר שלה עמ"ש לקמן סי' ק"כ בספר גט מקושר אות ז' בארוכה דודאי האשה משלמת לסופר גם בעד הקלף ושכר כתיבה והשתא נראה כיון דאקני לי' רבנן שלא לחלק בין גיטין לקדושין היכא דהשטר קדושין פסול לא שייך התקנה דלמה יקנוהו לו כיון דלא שייך בזה איתקש הוי' ליציאה ודנין עליו משום קדושי כסף א"כ נשאר של האשה וא"כ מצינו לפ"ז אפילו בשטר שיש בו ש"פ שלא יהא נדון משום קדושי קדושי כסף והיינו כששילמה היא השכר א"כ ממילא דל"ק ל"ל ספק זה ת"ל שמא ש"פ במדי דנ"מ טובי בנתנה האשה השכר שהשטר שלה ע"פ הדין רק דאקנוי' ליה רבנן ובשטר פסול ממילא של האשה הוא והדברים צריכים תלמוד וצ"ע שלא נזכר בפוסקים

(ד) שלא לדעתה כבר כתבתי דהרי"ף והרמב"ם פסקו דשלא לדעתה אינה מקודשת כר"פ ור"ש והקשה בלח"מ פ"ג דהרמב"ם פוסק בפרק כ"ה ממלוה דאין כותבין שטר אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם וכתב ה"ה שמפרש שטרי פסיקתא הא להרמב"ם מתפרש שטרי אירוסין היינו שטר קדושין ודחק ליישב. ונראה ליישב דבלא"ה קשה אי מפרשינן שטרי קדושין מאי איכא לפרושי בנשואין דבשלמא אי מפרשינן שטרי פסיקתא י"ל דדא ודא אחת שכתובין תנאי האירוסין והנשואין בענינים שנתחייבו אבל אי מפרשינן שטרי אירוסין ממש א"כ שטרי נשואין מאי נינהו ובחדושי כתובות כתבתי שאומר הרי את נשואתי וקשה הא הך לישנא להרשב"א לא הוה לשון קדושין כדלעיל סי' כ"ז. ונראה ליישב דהרשב"א כתב שפיר דלא הוה לשון קדושין שהרי עדיין אין חשובה נשואה. והנה בספרי יעלת חן סי' י' דף כ"ט בע"ג הבאתי דברי הר"ן פרק המדיר שכתב וז"ל ואפשר דכי אמרינן אירוסין עושה היינו בבית אביה אבל כשהביאה לביתו וכנסה כו' הרי הקדושין והנשואין באין כא' וא"כ י"ל בכה"ג נמי שייך שטר נשואין כשהקדושין והחופה באים כא' אלא דהרשב"א ס"ל כמ"ש שם דלדידן דקיי"ל קדושין שאין מסורין כו' הוו קדושין א"כ הך דמקדש אשה ובתה אינה מקודשת ע"כ הטעם כדרבה דכל שאינו בזה א"ז אפילו בבת אחת אינו וא"כ לא משכחת לה קדושין ונשואין כאחד לכן שפיר להרשב"א נשואתי אינו. לשון קדושין: מעתה יראה למה דבעי למימר דניתן לכתוב ושטרי אירוסין הם קדושין ע"כ לומר כרבא דשטרי נשואין הם כשעומדת בחופה ולדידן דקיי"ל כאביי בהא וכדרבה לא מהני קדושין וחופה כאחד א"כ אפילו נפרש שטרי אירוסין ממש מ"מ שטרי נשואין ע"כ שטרי פסיקתא הם וא"כ ע"כ איירי בתרווייהו וא"ש דברי הרמב"ם ובהכי ניחא סתמא דגמרא בב"ב דקאמר אפילו צורבא מרבנן ווה לא שייך בשטר קדושין דעל הבעל לכותבו עיין סימן נ"א

(ה) אע"פ שהשטר פסול שמין את הנייר המחבר כ"כ בפשיטות ולפענ"ד אינה הלכה פסוקה דהרמב"ם פ"ג כתב בשלא מדעתה אינה מקודשת ואמאי לא הזכיר שיש בה ספק קדושין משום שמא ש"פ במדי ואם ש"פ מקודשת מדין כסף ואין לומר שלא חשש רק להעתיק לשון הש"ס דהא בפ"ה דין כ"ד שהעתיק עובדא דציפתא דאסא כתב ותהא מקודשת מספק שמא ש"פ במדי הרי שפקח עיניו אף על זה שלא הוזכר בגמרא כלל וכמו כן קשה הא דהתקדשי לי בשט"ח דאחרים בדף מ"ח דאמר אינה מקודשת ואיך משכחת לה הא לעולם ספיקא הוא שמא ש"פ במדי אם המלוה זוכה בשטר כדכתיבנא לעיל סי' כ"ח ס"ק כ"ח

ועוד נלענ"ד ראיה דאין דעתה אנייר דבקדושין דף י"א מפרש טעמא דב"ש דס"ל בדינר שכן אשה מקפדת על עצמה א"ל אביי אלא מעתה בנתן דר' ינאי דקפדן ולא מיקדשא בפחות מתרקבא דדנרי ה"נ דלא מיקדשי א"ל פשטה ידה לא קאמינא כי קאמינא דשוי'