טיב קידושין עז

מסברא יש לחלק ביניהם דבקטנה ודאי הכל יודעין שאין קדושין שהרי יוצאת במיאון אלא דבגמרא לא מפליג בהכי בצריכותא וצ"ע ועיין בסמוך

(כז) צריכה גט שודאי בא אליה לשם קדושין הב"ש תמה על המחבר דמשמע מדבריו דהוה ודאי קדושין וכן על רמ"א שכתב דבקטן שהגדיל ודאי כיוון לשם קדושין משמע דקטן דמי לאינך דפחות מש"פ ובסי' כ"ח סעיף משמע שא"צ גט רק מספק ואפשר לומר דגם המחבר אין כוונתו לודאי שלא תצטרך גט אם קיבלה קדושין מאחר דניהי דאמרינן אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ מ"מ הא איתא בש"ס דף י"ב אטו כולהי נשי דיני גמירי א"כ אפשר שאין ברור שהוא יודעת א"כ לא נתכוונה להתקדש אליו בזה ובקדושין בעינן דעתה לכן אף דהוא ודאי נתכוין לש"ק לגבי דידה הוה ספיקא וקדושין של אחר תופסין בה לכן כתב ודאי צריכה גט שודאי נתכוין לש"ק וצריכה לחומרא משמע והיינו שרצלו הוא ודאי ולא לגבי דידה

ועוד הי' נראה לכאור' שאם קיבלה קידושין מאחר הוה כאלו אמר' בפירוש שלא נתכונה לשם קידושין א"כ אפי' תימא דאיכא חזקה מ"מ איך תצא מן השני בלא גט הא שוי' אנפש' חד"א. אלא דקשה בגמרא דמפורש דרב סל בקטנה שהגדילה ועמדה ונשאת שא"צ גט משני וקשה הא היא שנשאת נימא דהוה כאלו הודית שלא נתכונה לקידושין ושוי' אנפש' חד"א לעלמא אם לא יתן לה השני גט ועיין במ"ל, בפרק ט' מאישות דין מ"ו שאפי' נגד ערים שמעידין בהיפוך שייך שוי' אנפשה חד"א א"כ כ"ש נגד החזקה שתאמר שלא נתכונה לקידושין בפרט בקטנה שהגדילה שבקידושין היא אצלו וצ"ל דגם שם מיירי שהוא מודית שנתכונה לקידושין והיא אשת איש מן הראשון אף דאין אדם משים עצמו רשע הכא החזקה מסייעא דידעה וכן אם הוא טוען שלא נתכוין לקידושין אף דאין מועיל לפוטר' בלא גט מ"מ ה"ל הודאת בע"ד וכן אם קידש אחותה מן אב שאסור בקרובתי' מן האם וכדומה ועיין לקמן סי' ס"ז ס"ט לענין כתובה וצ"ע עיין ס"ק הסמוך

(כח) במקום דאיכא למיטעי צריך קידושין אחרים וכ' בתשו' מיימוני אם אחר שנודע שאינו ש"פ דר עמה כדרך איש ואשתו י"ל דהוה כעדי יחוד ובתשובת ריב"ש סימן ו' כתב סברא וו בשם הרא"ה וכתב שכל הראשונים חלקו על זה והב"ש הביא אלא שצריך אני למודעי דמשמע מדבריהם דאם יש עדים שנתיחדו הוו קדושין בודאי ולכאורה קשה דבסימן קמ"ט לא חשיב רק ספק קידושין ויש לחלק דשם כבר פטרה בגט ויש ספק שמא לא בא אליה אבל כאן שנשארה אצלו בנשואין י"ל דהוו ודאי קדושין מיהו נראה דלא מסתבר כלל שאם נתיחדה פעם א' אחר שנודע שלא הי' ש"פ נאמר שבודאי בא אליה וא"כ ממילא אם נאמר שלא כדברי הרא"ה דעדים שראו שהיו דרין כדרך איש ואשתו לא הוו מדי יחוד אפילו איכא עדי יחוד שנתיחדה במקרה לא יתחייב שבא אליה אם לא שיש עדים שנתיחדו פעמים רבות כדרך איש ואשתו דבכה"ג ודאי חזקה שנתכוין לשם קדושין ונעשית אשתו גמורה מ"מ קשה אם לא ידעו העדים בפרטות ומן מיוחד איך נאמר דהוה מקודשת גמורה ואחר שמצינו בגמרא בקטנה שהגדילה כו' הוה קדושין גמורין כמעט דברי הרא"ה מוכרחים דמה שדרו כדרך איש ואשתו הוו כעדי יחוד וקדושין ממילא הוו אבל אם תדון על העדים בפרטות שנתיחדו אין ידוע להם מתי ושמא גם הבעל לא אסיק אדעתי' בזמן ההוא שיש עדי יחוד וא"כ נראה שגם בקטן לכתחלה יקדש קדושין אחרים

ועיין לקמן בסי' קמ"ט ובב"ש שם סק"ד בעדי יחוד הביא בשם ש"ג דאם שניהם מודים שלא בא: אליה א"צ גט וכתב הב"ש צ"ע מנ"ל ולענ"ד יש ליתן סמוכין לדבריו דקשה לר' יהודה דאוסר באנוסת אביו ומפותת אביו איך היתה אבישג מותר לאדוני' ולא היה בה חשש אשת אב שהרי נתיחדה פעמים רבות אף שהעיד עליה הכתוב והמלך לא ידעה מ"מ אם ע"פ הדין יש: חשש ואיסור איך היתה מותרת לו ועיין סנהדרין דף כ"ב אלא ודאי כדברי הש"ג דנאמנין לומר וא"כ כ"ש במגרש אשתו שנאמנין אלא דקשה א"כ איך ניחוש לקדושין הא הוה מקדש בלא עדים רק ע"פ דבריהם עצמן וא"כ אינו קדושין ואפשר דחששא דרבנן הוא להחמיר וצ"ע ועיין לקמן ס"ס ס"א

סימן

לב

(א) כותב על הנייר ועל החרס כתב הב"ש בשם הר"ן דביכול להזדייף אם חתמו עליו עדים אפילו בעידי מסירה פסול שמא יסמכו על ע"ח לחוד ולקמן סי' קכ"ד סק"ג משמע דביש עדי מסירה לפנינו כשר בגט וכתב הב"ש דטעמא כיון דזיוף נכר לא חיישינן דאתי למסמך עלייהו שהרי ניכר שהוא דבר שיכול להזדייף ובמקנה בק"א דחק למאד. ולפענ"ד אפשר ליישב דודאי בגט אין לחוש לתנאי דהא אין כותבין תנאים בגט וא"כ ליכא למיחש שתזייף תנאי רק דיש לחוש כיון דאיכא ריעותא שיכתב על דבר שיכול להזדייף שמא הי' בו איזה תנאי וכמ"ש בספרי גט מקושר דף ל"ב ע"ד וא"כ כיון דאיכא עדי מסירה בפנינו ומעידין שאין בו תנאי תו ליכא למיחש שתזייף בו תנאי דאין כותבין תנאים בגיטין כדלקמן סי' קמ"ז משא"כ בקידושין דיכולין לכתוב תנאים דהא טעמא דתנאי לפי שאין בו כריתות א"כ בקידושין לא שייך סברא זו א"כ אף שעכשיו עדי מסירה בפנינו מ"מ השטר קידושין נשאר בידה ויש לחוש שתזייף בו איזה תנאי ונסמוך על עדי חתימה לחוד וא"ש

אלא דלא הבנתי הא הר"ן גופי' כתב בפ' מי שאחזו. גבי נתינה בעל כרחו דהרמב"ם כתב שהגט פסיל ופסול היינו מדרבנן וכתב הר"ן דלפ"ז בקידושין מקודשת בודאי כיון שאינו פסול אלא מדרבנן וא"כ איך נפסול הקדושין אם עדי חסירה בפנינו וידענו שהם קדושין גמורים אטו משים גזירה נפקיע אשת איש ובנתינה בע"כ פשיטא ליה להר"ן דמקודשת וצ"ל דהר"ן מחלק דלענין נתינה בע"כ שכתב הרמב"ם פסול דרבנן ע"כ ס"ל לעיקר דהוה נתינה דאל"כ ספק מגורשת היא משא"כ שאר פסולין דרבנן שייכין נמי בקדושין ואם פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר צריכה גט מדרבנן מן השני וגם לכתחלה מקדשה בקדושין אחרים שאין בהם דופי ועמ"ש בספרי גט מקושר דלרמב"ם אפילו בלא עדי מסירה אם עדי חתימה בפנינו ומעידין שלא נעשה בו זיוף העליתי דלענין גט פסול מיהו לענין קדושין לדעת הרמב"ם וסייעתו הוו קדושין מן התורה

ובאמת בגיטין דף י' פרש"י דערכאות לית' בקדושין דאם איכא עדי מסירה ואינו פסול רק מטעם גזירה לא שייך בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת אי אמרת אינה מקודשת נתיר א"א לעלמא משמע דלא שייך פסול דרבנן בקדושין

(ב) ואינו נותנו אלא מדעתה בראשונים נחלקו אם הלכה כמ"ד דבעינן דעתה והרי"ף והרמב"ם פסקו דלא בעינן דעתה ולכאורה נראה להביא ראיה לדבריהם דלשיטתייהו אזלי דהא קשה לכאורה בגיטין דף ט' ע"ב דחשיב בשלשה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ופריך והאיכא כו' וקשה הא בשחרור ודאי לא בעינן דעת העבד כמו בגט וא"כ ליחשב נמי הא דנכתבין שלא מדעתו בין בגט בין בשחרור ובקדושין לותה דבעינן דעתה אלא די"ל דשם אמרינן מילתא