טיב קידושין עו

והי' מתבטל השליחות לגמרי לכן מוקי לה בבירור למו שהן הבנות ואפ"ל שאם עשאוהו כ"א שליח ויחד כ"א איזו מהבנות י"ל אפי' אמר סתם שני בנותיך מסתמא לאותן שנעשה להם שליח קאמר ותלי' בבירר המשלח ועיין במשל"מ בפ"ו מאישות דין כ' וראייתו מקדושין דף נ' אין ראיה כלל דשם איירי שעשאוהו שליח שיאמר כן

(כא) בפרוטה כתב הב"ש דמשמע אם אמר בתך ופרתך מכורה לי בשתי פרוטות הוו קדושין דאמרינן בתו בפרוטה והפרה בפרוטה אע"ג דפרה לא ניקנית במעות לא דתי לקני את וחמור דמדאורייתא מעות קונות וקשה לפ"ז לפרש"י פרק הזהב דרבא ס"ל כר"ל א"כ קיי"ל כר"ל ותיקשי לפי שיטתו אפילו בשתי פרוטות תיבעי ובאמת אין צריך לזה אפילו למ"ד משיכה קונה מן התורה מ"מ עכ"פ מעות קונות למי שפרע ואין הפרש בזה אי מן התורה מעות קונות או לא אלא דמ"מ שדינן ליה טפי אבתו שנקנית לגמרי בפרוטה ובלא"ה הארכתי בתשובה דליתה להך סברא דהקנה דבר שאינו נקנה עם דבר הנקנה שלא נקנה שניהם רק שקנה מה שיוכל לקנות ואין להאריך כאן וגם כאן מ"מ דמי לקני את וחמור דמ"מ לא קני הפרה ועוד דהא לא פסק דמים ולא משמע שהקנה לו הפרה כולה בפרוטה

(כב) ופרתך מכורה לי בפרוטה בגמרא אמרינן או דילמא בתך בפרוטה ופרתך במשיכה וקשה למה תלה הבת בפרה וי"ל שכוונתו אם לא יתן הפרה במשיכה גם הבת אינו רוצה וא"כ לפ"ז אם אינו רוצה ליתן לו הפרה לא הוה קדושין ממנ"פ שאם נתכוין לקנות שניהם הרי לא קני ואם כוונתו שיתן לו הפרה ואינו רוצה ליתן ג"כ בטילים הקדושין וכן בהך דבתך וקרקע אם אינו רוצה ליתן לו הקרקע וצ"ע

(כג) בתך וקרקעך גם זו בעי' בגמרא וקשה לי על התוס' קדושין דף ז' ד"ה ואם שהשיגו על פרש"י שפירש דאדם דינו כקרקע ונראה דלאו דוקא אמרי' נכסים שיש להם אחריות אף כי אין להם אחריות מ"מ נמי דלא מצינו מטלטלין נקנין אגב מטלטלין וא"כ קשה נימא דאשה שדינה כמטלטלין תהיה קנוי' אגב קרקע דה"ל נכסים שאין להם אחריות עם נכסים שיש להם אחריו ואפשר דמ"מ יליף קיחה קיחה כמו שאין קרקע נקנית אגב קרקע מיהו בתו' דף ג' ע"ב דמיעוט קנינים לא ילפינן א"כ נימא דאשה תקנה אג"ק. מיהו התוס' ב"ק דף י"ב כתבו דקנין אגב דרבנן ע"ש ד"ה אנא וא"כ י"ל שפיר דבאשה לא תקנו אלא דקשה למה נקט הש"ס א"כ ה"ל נכסים שיש להם אחריות הא בלא"ה אגב שהוא קנין דרבנן לא שייך באשה וצ"ל דעדיפי מיניה מקשי (כד) אבל אם אמר חצייך מקודשת לי אפילו אמר לאחר שעה גם חצייך השני מקודשת לי לא אמר כלום דלא מיבעי' לן בש"ס אלא אם אמר בפעם א' התקדשי חצייך בפרוטה וחצייך השני בפרוטה תוס' ב"ש וכבר כתבתי בס"ק י"ט שצ"ע כיון דמעות פקדון בידה א"כ כשאומר אחר זמן חצייך השני בפרוטה הרי הוא חוזר על ראשונות וכאלו אמר חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה בפעם א' והתוס' לא כתבו רק אהא דחצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר פירשו שאמר לו כן בפ"א ויש לפרש שאילו אמר למחר וגם חצייך השני בפרוטה א"כ ה"ל כאומר בפ"א חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה שהרי נתכוין לשני החצאין ולא שייך פסקא וכן משמע ממה שלא כתבו כן על הבעי' דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה ולמ"ש ניחא דשם אפי' נתן לה אחר ומן מ"מ כשאמר וחצייך השני בפרוטה ה"ל כאומר על שני החצאין ואם הפרוטה ראשונה עדיין בידה הוה כאלו אמר בפ"א חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה

(כה) קידשה בכסף המחבר נקט בכסף דאילו בשוה כסף בלא"ה צריכ' גט מחשש שמא ש"פ במדי. מיהו למאי דמסיק המחבר שודאי בא אליה לשם קדושין א"כ אפילו בשוה כסף איכא נ"מ שאם בא אליה אמרינן ודאי כיוון לשם קדושין. אלא דיש לעיין בזה כיון דטעמא משום אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ הכי כיוון לשם קדושין אם כן בשוה כסף די"ל דש"פ במדי אפשר דלא שייך אדם יודע אפשר דלא גמר וכיוון לשם קדושין ולעולם ספיקא הוה. ובזה ניחא דברי הר"ן פרק המדיר שהבין בדעת הרמב"ם סוף פרק ז' מאישות שכלל התקדש בפחות משוה פרוטה עם המקדש על תנאי דצריכה גט ומזה הבין הר"ן דצריכה גט בודאי והכ"מ השיג עליו דהא כ' צריכה גט וי"ל מספיקא ולפ"ז ניחא דהא הרמב"ם נקט בפחות מש"פ וא"כ קשה הא בלא"ה צריך גט משום שמא ש"פ במדי וכמ"ש בפ"ה גבי ציפתא דחסא דצריכה גט שמא ש"פ במדי אף שלא נזכר בגמרא א"ו איכא נ"מ דבבא אליה צריכה גט בודאי וא"כ מוכח כדברי הר"ן וגם אפי' בכה"ג נמי איכא חזקה ואין אדם עושה כו' מיהו אפשר לדחות דהרמב"ם לשיטתיה דס"ל בדבר שאינו מתקיים לא שייך דשמואל וא"כ איכא נ"מ בדבר שאינו מתקיים דלא שייך דשמואל מיהו פשט דברי הרמב"ם משמע דבכל ש"פ קמ"ל א"כ נ"ז ע"כ שצריכה גט מטעם ודאי וכדברי הר"ן. ונראה דנ"מ אפי' למ"ש האחרונים דבכולן צריכין גט מספק ולא מטעם ודאי מ"מ יש נ"מ דאילו לספק משום שמא ש"פ במדי הולד כשר כדלעיל סעיף ד' אבל אי בא אליה אי לשם קדושין כיוון וניסת לאחר הולד מחזר וא"כ אפי' תימא שאינו ודאי שכיוון לשם קדושין מ"מ ספק ממזר הוה. ומה שהשיג הב"ש על החמ"ח שכתב מטבע פחות מש"פ שאין מקדשין במטבע לא ידענא מאי השגה אטו כאן לכתחלה איירי אלא דלענ"ד איכא למימר במטבע שמא הטבעא ש"פ במק"א ואין להקל בה אפי' הוא פחות מחצי שעורה וכן משמע מלשון רמ"ה בטור דדוקא דקדיש בכספא אבל קדיש במידי דאייקר וזול אפילו אין בה ש"פ חוששין ובמטבע נמי שייך יוקר וזול כדאיתא בקדושין דף י"ב הא דאייקר איסרי וכן בר"פ איזהו נשך ועיין בסמוך

(כו) שודאי כיוון לשם קדושין האחרונים השיגו ע"ז דאינו ודאי ובספרי לכתובות פ' המדיר כתבתי על הרא"ש שם דף פ"ג שהביא וכתב ראיתי מן הגדולים שדקדקו מדקאמר המקדש על תנאי ובא אליה ד"ה צריכה גט משמע שצריכה גט להוציאה מן הספק וכתבתי שצ"ע דהא אמר בגמרא דברי הכל צריכה ממנו גט וקאי אפלוגתא דרב ושמואל שם בגמרא והנה שמואל דס"ל בקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת שצריכה גט משני ולא אמרינן אדם יודע שאין קדושין תופסין בקטנה ובא אליה לשם קדושין א"כ גם בקידש בפחות מש"פ אינה צריכה גט אלא מספק ואנן קיי"ל כרב בהא דא"צ גט משני אלמא דאמרינן אדם יודע שאין קדושין לקטנה ובודאי כיוון לשם קדושין א כ י"ל דכ"ש בקידש בפחות מש"פ דלא הוו קדושין כלל דכיוון לשם קדושין וגם בטוש"ע לקמן ס"ס קנ"ה מבואר בהדיא דהוו קדושי ודאי א"כ כ"ש בהא דבפחות מש"פ וכמ"ש התוס' בפ' המדיר דף ע"ד ד"ה דברי הכל ועמש"ש בחידושים עכ"פ צ"ע גוף הסברא מאי חילוק בין קטנה שלא מיאנה. ועלה בדעתי לצדד סברות בקטנה שלא מיאנה טפי אך לא הוזכרו בצריכותא דעביד בין מימרא דרב וברא"ש פרק המדיר שכתב וראוי להחמיר להצריכה גט משניהם אפשר דמחמיר גם בקטנה שלא מיאנה וגדלה אע"פ שבפרק ב"ש הביא דברי הרי"ף באמת משמע דס"ל לחומרא בעלמא א"כ אפשר שיחמיר גם בקטנה. מיהו