טיב קידושין עה

משא"כ אם תתפשט בכולה מכח שאמר חצייך השני בפרוטה תצטרך להחזיר פרוטה ראשונה. ובהכי ניחא דקשה אמאי לא בעי שני חצייך בב' פרוטות ולפ"ז י"ל בכה"ג שפיר פשטו בכולה

עוד אפ"ל כיון דאמרינן הכא דעת אחרת א"כ כשאמר חצייך י"ל שלא נתרצה האשה רק על חצי' וכשאמר עוד וחצייך בפרוטה י"ל שלא נתרצית על חצי' השני רק מתוך שהיתה סבורה שכבר נתקדשה חצי' הראשונה נקל הי' בעיני' להתרצות גם על השני' משא"כ אילו ידעה שחצי' ראשונה אינה כלום לא היתה מתרצית גם על השני'

עוד אפשר דמעיקרא פריך אעיקר קרא. איך ממעט חצי אשה הא י"ל פשטא קידושין בכולה ואין כאן חצי אשה ומשני בדעת אחרת לא אמרינן פשטה קידושין בכולה א"כ קרא ממעט חצי אשה לאו לשון קידושין הם וא"כ הוא שאמר חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה רוצה הוא שתתקדש לחצאין שפיר י"ל דבכה"ג ממעט דבעינן שיהי' הקנין שלם מצד עצמו לא מצד שהקדים לומר חצייך בפרוטה וקרא ממעט שאין לשון קידושין ע"י חצאין

ובהכי ניחא דקשה הא דאמרינן התם דעת אחרת היינו משום שהאשה חפיצה דוקא להתקדש לחצאין ואם נימא כדברי ב"י דכיון שדיבור ראשון אינו חל לא מהני מה שאומר חצייך השני בפרוטה א"כ קשה מאי קאמר מונה והולך הוא וקשה ת"מ שמא היא לא נתרצית רק לחצאין ואי פשיטא לן שנתרצית בכולה אפי' אינו מונה והולך מ"מ תתקדש ולפמ"ש ניחא דלמאי דמסיק דבאשה לא שייך פשטי בכולה ממילא אין זו לשון קידושין ומספקא לן אי בכה"ג לשון קידושין הוא

ודע דהרמב"ם פסק בהני תרתי מקודשת ודאי כפי שיטתו דאת"ל הוה פשיטותא ובגמרא אמרינן את"ל ביומי' מונה והולך הוא והראב"ד והרא"ש הקשו עליו דהא אפי' בשני חצייך בפרוטה דבחד זימנא קא"ל מסיק הש"ס בתיקו ועיין בר"ן (ומ"ש דבבעי' בתראי לא שייך את"ל דאיכא בחדא מעליותא וגריעותא לכאורה מגומגם דלשיטת הרמב"ם משום דאת"ל פשיטותא ממילא לא יוכל לומר את"ל ע"ש). ולענ"ד נראה החילוק דודאי בחצייך בחצי פרוטה עושה הוא חילוק חצאין ובזה י"ל מונה והולך ואין גריעות מצד דיבורו אבל בשני חצייך מורה שהאשה עומדת לחצאין אטו טפח על טפח יש באשה משא"כ בחצייך בפרוטה עושה הוא החילוק קידושין בחצאין ואי מונה והולך הוא הוא ניהו דמחלק שחלק ממנה תקדש בחצי פרוטה אבל שני חצייך משמע שחצויין ועומדין הם וזה אינו לשון קידושין. ולפענ"ד אדרבה יש ראי' לדברי הרמב"ם דאת"ל היינו פשיטותא דאי נימא כדברי הראב"ד דשני חצייך מסתברא טפי ואת"ל לא פשיטותא הוא א"כ כיון דכולהו בעיי' קמאי מסתברא טפי מבתראי דחצייך בחצי פרוטה מסתבר טפי מחצייך בפרוטה דאיכא למימר פסקה וחצייך בפרוטה מסתבר טפי משני חצייך בפרוטה כמפורש בש"ס וא"כ אם תאמר דשני חצייך בפרוטה הוא המסתבר שבכולם א"כ ה"ל להקדים בעי' זו דשני חצייך והיו כולם בסדר המדריגות דרך לא זו אף זו דהא ודאי בעל הש"ס קים להו דלשון את"ל לא הוה פשיטותא אלא ודאי כדברי הרמב"ם דאת"ל פשיטותא הוא ובשני חצייך בעי' הוא ולא מצי הש"ס לנקוטי להך בעי' דשני חצייך קמייתא דלא הוה שייך בה את"ל דהא לאו פשיטותא הוא

אלא דקשה בין לסברת הר"ן שכ' דבשני חצייך לא שייך תונה והולך או לסברא שכתבתי וקשה אמאי לא מיבעי' לי' שתי חצייך בשני פרוטות דבשלמא לדעת הרא"ש והראב"ד י"ל כיון דס"ל דבחד זימנא עדיף וגם מבואר בש"ס דבחצי פרוטה איכא למימר בה טפי מונה והולך מבפרוטה דאיכא למימר דפסקה א"כ כיון דמספ"ל בשני חצייך בפרוטה ממילא נשמע דבשני חצייך בשתי פרוטות דגרע טפי אינם קידושי ודאי ל"ל כיון דבפרוטה פסקה טפי פשיטא לן דלא הוו קידושין דהא חזינן בחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מיבעי' לן ואפשר דהוו קידושין כ"ש בב' חצייך בפרוטה דעדיף כיון דבחד זימנא קאמר דלא נוכל לומר דפשיטא לן דלא הוו קדושין אבל לדעת הרמב"ם קשה דאיכא למיבעי נמי בב' חצייך בב' פרוטות דניהי דאם ת"ל דבשני חצייך בפרוטה אינה מקודשת משום ריעותא דליכא למימר מונה והולך ודאי כ"ש בב' חצייך בב' פרוטות אבל את"ל דבחד זימנא מקודשת אכתי איכא למיבעי' בב' חצייך בב' פרוטות דלא נפשוט מב' חצייך בפרוטה כיון דחזינן דמסתבר טפי לומר מונה והולך בחצי פרוטה מבפרוטה שלימה אכתי תיבעי' וי"ל כיון דבאחת ל"ל מונה והולך אין חילוק באמר ב' חצייך בפרוטה או בב' ונקט הבעי' בפרוטה משום דאשה מתקדשת בפרוטה וא"כ גם בשני חצייך בב' פרוטות הוה ספק קידושין (יט) או חצייך בפרוטה היום הב"ש הביא דברי הר"ן והריטב"א דאיירי דוקא שנתן לה הפרוטות מיד ואמר כן אבל אם הפסיק ביניהם ודאי פסקה ונראה דלפי שיטת התוס' באמר בלשון קידושין אפי' הפסיק ביניהם אם אמר חצייך השני בפרוטה מ"מ מקודשת דהא נתרצית אכולה ופשטא קידושין בכולה מצד אמיר' השני' וגם לענ"ד הגם שאיני כדאי במה שתפסו הר"ן והריטב"א לפשיטות מ"מ צ"ע אם נתן לה חצי פרוטה וא"ל חצייך מקודשת ושוב אחר זמן נתן לה עוד חצי פרוטה וא"ל חצייך השני' תתקדש לי בחצי פרוטה וא"כ יש בכח המאמר זה ששני החצאין יתקדשו לו בשני תצאי פרוטה אם עדיין ישנה בידה לחצי פרוטה ראשונה דהוה כפקדון בידה א"כ ה"ל כאלו אמר עכשיו חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה וכ"ש בשתי פרוטות שהפרוטה ראשונה כפקדון בידה וכשנשארה בידה אע"פ שהפסיק ואמר וחצייך השני בפרוטה השני' הרי נראה כחוזר על ראשונות ואומר חצייך הראשונה תהי' בפרוטה שנתתי לך כבר וחצייך השני' בפרוטה שאני נותן לך עכשיו ומה בכך שנתן לה אתמול החצי פרוטה או הפרוטה כיון דפקדון הוא בידה וא"כ כשחוזר ואומר חצייך השני' בחצי פרוטה או בפרוטה מדיבורו נשמע שנצטרפו יחד לכן צ"ע למעשה

(כ) שתי בנותיך לשני בני הב"ש הביא דברי התוס' דדוקא כשהבנות קטנות אבל בגדולות לא עדיף מהם עצמם שאילו קיבלו הם עצמן לא הוה קידושין לא עדיף שליח ממשלחו וקשה איך נעשה שליח לבנו לקדש בפרוטה הא כל אח' אינו יכול לקדש בחצי פרוטה ומי איכא מידי דאיהו לא מבי עביד ושליח משוו וצ"ל דלעולם אין קפידא על הנותן רק שיהי' ש"פ למקבל ואי לגבי המקבל הוה ממון אף דלנותן אינו ממון שפיר דמי ומשמע מזה לפשוט ספיקו של בעל משל"מ בס"ה דבתר דידה אזלינן וראיתי שבמשל"מ הביא באמת בשם רדב"ז לפשוט מכאן דבתר מקבל אזלינן מ"מ אינו מיושב מה שכתבתי איך יעשה הנותן שליח במה שבעצמו אינו יכול לקנות בחצי פרוטה ואיך יהי' השליח עדיף מיני' גם קשה הא גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון והתם הנותן יהיב כסף וניהי דחשיב נתינת האחר עבורו כדגמרינן מדין עבד כנעני מ"מ מנ"ל שיכול לקנות אשה בחצי פרוטה ועמ"ש הב"ש בשם מהרי"ט דדוקא כשנותן אחד נתן פרוטה וכן נראה מתוס' רי"ד

וכתב הב"ש בשם התו' דאיירי שבירר דבריו דאל"כ הוו קידושין שאמ"ל אם לא בירר איזו לראובן ואיזו לשמעון וכ' דהתוס' כ"כ אליבא דרבא ואנן קיי"ל כאביי דהוה קידושין ולפענ"ד נראה דברי התוס' אפי' לדידן דקיי"ל כאביי היינו אם קידש בעצמו אבל כאן שהבנים עשאוהו שליח לקדש א"כ אם לא בירר האב א"כ אסורים לשניהם דיש לחוש שמא קידש אחותה ואין לך עיות בשליחות גדול מזה שיקדש קידושין שאין מסורין לביאה