טיב קידושין ע

ולא תלינן בפקדון א"כ י"ל גם כאן תלינן טפי בקדושין משנתלה במתנה שלא יפסיד משלו לכן אמרינן שנתכוין שיהיה צירוף ולא נאמר תתנה וא"ש. ואף דהרא"ש מחלק בין אחותו לנ נראה יש לתרץ בע"א וכמ"ש בחידושי וכ"כ הב"ש בסי' נון דבטעה בכדי שאין הדעת טועה המעות מתנה

עוד י"ל דבשבועות שפיר י"ל דרובא דאינשי משתבעי לא' ושבועה הוא לכולם לכ"א ואחד ויש לכלול בזה שבועה לכ"א אבל לענין ממון ודאי אי לקדושין כללא קאמר הרי הם של האשה משא"כ אי נתכוין לפרטא א"כ אינם קדושין ומעות חוזרין וא"כ האשה תוכל לומר קים לי כיון שהיא מוחזקת כיון דיש סברא לומר כללא קאמר וא"כ י"ל דרצונה להתקדש א"כ היתה מתקדשת אפילו בפחות מש"פ אלא דלעיל דף ג' אמרינן בפחות מש"פ לא מקני' נפשה א"כ י"ל דכאן דא"צ להחזיר מספיקא שפיר ה"ל קדושי ודאי שהרי מ"מ בא פרוטה לידה אף שיאמר שלא קידשה רק באחת ופרטא קאמר מ"מ כיון שאין יכול להוציא מן האשה שפיר מתקדשא ונצטרפו שפיר כולם שיהיו קדושי ודאי אלא די"ל שאינה יכולה לתפוס מספק א"כ אינה מקודשת שצריכה להחזיר אם אינו ברור דכללא קאמר

ועוד נראה בדרך קרוב יותר דודאי כאן י"ל דמסתמא כיון שרוצה לקדשה מסתמא כשאין ש"פ בא' מסתמא לכולם נתכוין שהרי דעתו לקדש ומוכיח מצד עצמו שנתכוין שיהיה קדושין כהוגן בש"פ וצ"ל דמ"מ כיון שמצד הדיבור משמע פרטא לא זכר לשון קדושין בפירוש שיהיו כולן מצטרפין לקדושין אבל מצד הענין שפיר מוכיח טפי שנתכוין לצירוף

ואלא דהך מילתא תליא בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בהיה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקדושי' דר' יוסי ס"ל דא"צ לפרש ור' יהודה ס"ל צריך לפרש וא"כ י"ל דבהא פלוגתייהו דר' יוסי אף שאין הדיבור מפורש מ"מ כיין דעסוקין באותו ענין הרי מוכיח מצד הענין והוה כפירש וא"כ לר' יהודה אף שמוכיח מצד הענין כל שאין הדיבור מפורש לא מהני והנה בשבועות מפורש דזה פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דר' יהודה ס"ל פרטא הוה ור"ש ס"ל כללא הוה ונודע שדרך הש"ס לדבר על תנאים המפורשים בפלוגתא וא"כ שפיר קאמר רבה דלא מצי אתי' כר' יהודה דס"ל פרטא הוה ול"ל דכאן מוכיח מצד הענין דהוה כללא דלר' יהודה לא מהני מוכיח מצד הענין להכי מוקי ליה כר"ש דכללא הוה אף במה שאינו מוכיח מצד הענין וא"כ לדידן דקיי"ל כר' יוסי י"ל שפיר דכאן הוו קדושין כיון שמוכיח מצד הענין אף שאינו דיבור מפורש וא"ש ולק"מ

עוד אפשר לומר דהא דמדמי ליה לשבועה היינו כמו דבשבועה אמרינן לת"ק דשבועה על כל א' קאי ה"נ כאן אמרינן דהתקדשי קאי על כל א' אף דכאן י"ל טפי שנתכוין שכולן יהיו קדושין א' מ"ת משמע מדלא אמר באלו משמע שכיון לפרטא לרבנן דהתם א"כ י"ל דמ"מ הרי לא אמר בפירוש התקדשי התקדשי וי"ל ניהי דנתכוין לפרטא מ"מ כיון שלא אמר רק התקדשי פ"א י"ל שכיון שתהיה האשה מקודשת לחצאין והיינו חצייך בזו וחצייך בזו לכן לא אתר באלו והוה כאלו אמר התקדשי לי בזו חלק א' וחלק א' בזו וחלק א' בזו וא"כ לא היה להם להצטרף מיהו הך מילתא תליא בבעי' דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה והרמב"ם פוסק בהא דמונה והולך הוא א"כ אפילו נפרש אחלקי האשה והוה פרטא לענין חלקי האשה מ"מ מונה והולך ורבה דקאמר ר"ש הוא ע"כ ס"ל דפסקה והרמב"ם לשיטתיה פסק כאם ת"ל לכן פסק שפיר דמקודשת וא"ש מיהו הך דנדרים עדיין אינו מיושב ואכ"מ

והרב ב"ש הביא בשם ש"ג דפסק דאפילו לא אמר התקדשי הוה פרטא והניח בצ"ע ולפענ"ד דעת יחיד הוא דניהי דלא נסמוך אשנוי' לתרץ דברי הרמב"ם מ"מ כל הפוסקים פסקו כסתם מתניתי הרי"ף והרא"ש שהעתיקו המשנה בסתם ופסקו כן וכ"כ הר"ן בנדרים להדיא דקיי"ל כר"ש דסתם לן תנא כוותיה בקדושין ובנדרים ועמ"ש בסמוך

(יב) אם יש באחרונה ש"פ הכי מוקמינן בש"ס מאי באחת היינו באחרונה ובחידושינו כתבנו דמ"מ לשון באחת אינו מדוקדק דהל"ל באחרונה וכתבנו דאפשר דהורה לנו התנא דאם יש באחת ש"פ והיינו שידוע לנו שיש בא' ש"פ רק שהספק הוא אם היא שאכלתה באחרונה א"כ לדידן דקיי"ל כשמואל דאפילו ודאי אינה ש"פ מקודשת מטעם שתא ש"ת במדי א"כ הוה תרי ספיקא דעדיף מרובא כמ"ש בתשובה הרשב"א בסימן ת"א והוו נמי ודאי קדושין

ועפ"ז אפשר ג"כ ליישב פסק הרמב"ם שפסק דכללא הוה ופסק דלא כר"ש ולפ"ז י"ל דודאי אין הקושיא שנאמר כאן בהחלט דפרטא הוה דמ"מ יש לחלק דאדם יודע שאין קדושין בפחות מש"פ ומסתמא נתכוין לצירוף כולן אלא דמ"מ ספיקא הוא שמא לא ידע שאין באחת ש"פ וסבר שיש פרוטה א"כ שטיר י"ל דפרטא הוא אלא דלפ"ז ה"ל נמי תרי ספיקא לקדושין שמא ידע ונתכוין לצירוף ואת"ל לא ידע שמא ש"פ במדי ובתרי ספיקא ה"ל ודאי קדושין וא"כ רבה דמוקי לה כריש היינו משום דלא ס"ל דשמואל וכ"ש אם הגירסא רבא כדאיתא בנדרים דף ס"ו וכיון דלא ס"ל דשמואל א"כ לא היה לו להיות ודאי קדושי' שמא לא ידע שאינו ש"פ ונתכוין לפרטא ולדידן דקיי"ל כשמואל אפ לו לא ידע ה"ל תרי ספיקי ובתרי ספיקא הוה ודאי קדושין וא"ש. מיהו פשט לשון הפוסקים משמע דדוקא בעינן שידוע שיש באחרונה ש"פ אע"ג דפסקו כשמואל בפרט דרוב פוסקים פסקו דשמואל אינו רק חשש דרבנן וא"כ לעולם ספק קדושין הם: מיהו אכתי נ"מ שאם א' ודאי ש"פ והשניים יש בהם ספק דהוה נמי ס"ס לאיסור שמא היה כ"א ש"פ ואת"ל לא היה רק שמא אכלתה באחרונה אותה שיש בה שוה פרוטה וצ"ע

יג) שאותן תמרים שאכלה הם כמלוה התוס' הקשו מ"ש מתקדש לאחר ל' יום דמקודשת אפילו נתאכלו המעות ותירצו דשם הדיבור נגמר מיד וצריך ביאור הסברא ולכאורה נראה לחלק דבמקדש לאחר ל' יום מסתמא אין לו לחוש לחזרה כיון שקידש בהחלט והרי עושין שליח לקדושין וגיטין ומוקמינן בחזקת שלא חזר מדעתו א"כ יכולה היא לאכלן לכתחלה בתורת קדושין אבל הכא כל זמן שלא נגמר הדיבור אין לה לאכול דאכתי לא נתבררו הקדושין ואינה אוכלת רק מטעם רשות המקדש או בגזילה א"כ שפיר מדמי ליה למלוה וכ"ש לריש לקיש דס"ל אין דיבור תבטל דיבור ואינה חוזרת בלא בא אחר וקידשה

ועפ"ז אפשר להמליץ מה שא"ר יוחנן הרי שולחן והרי בשר כו' ואין לנו לאכול ומה רצה במליצה זו ולא אמר כמו שאמר בב"מ מאן דמתרגם לי חבית בחד תנא מובילנא לי' מאני' לבי מסותא וכדומה ולפ"ז המשיל המשל שעיקר הקושי' על כך שלכך דמי למלוה לפי שאוכלה שלא בתורת קדושין ואין לה לאכול בטרם נגמרו הקדושין לכן אמר אפילו לפי שיטתינו שחוזרת גם בקידשה לאחר ל' יום חוזרת תוך ל' מ"מ לא דמי שאף שהדבר מוכן בידה אין לה לאכול בתורת קדושין עד גמר לכן דמי למלוה שפיר כיון שבתורת קדושין הללו אין לה לאכול לזאת המשיל בזה שאין אנו יודעין פירוש המשנה

אלא דלכאורה בלא"ה לא קשי' קושית התוס' דהא