טיב קידושין סה

הב"ע דקביל עלי' כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן אמר לדידי שוה ודוקא לרב כהנא דגברא רבא הוא ומבעי' לי סודרא אבל אינש אחרינא לא ואיך לא חילק הרמב"ם בכך ונדחק למאוד גם האחרונים דחקו בזה. ולפענ"ד דברי הרמב"ם ברורים ומוכרחים דהא בהדיא איתא בברייתא עגל זה לפדיון בני ובעגל לא שייך דרכו להתיקר וכן אמר טלית זה לפדיון בני בסתמא ואיך נימא דדוקא בדרכו להתיקר איירי דלא מסתבר כלל לכן ברור דודאי קביל עלי') שפיר מהני בכל ענין כפשטא דברייתא והא דאמרינן ודוקא ר"כ הוא דמבואר בגמרא דף ז' ע"ב באמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו כו' בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ופרש"י שבשכר זה יתנו לו שאר תרומותיו וא"כ לענין פדיון הבן ניהי דבנו פדוי מ"מ נראה ככהן מסייע שהרי כל אחד יתן לו יותר ע"י שמחזיר ועיין תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה הילכך דגם בפדיון הבן שייך סברא דכהן מסייע והשתא נראה דאם הכהן אומר לדידי שוה אע"ג דיכול לקבלו ת"מ הוה ככהן מסייע שהרי כל אחד יתן לו שוה כסף בפחות מה' סלעים והכהן יאמר לדידי שוי' ובהא הוא דמפליג דוקא רב כהנא דגברא רבא הוא דקים לן דקונה לכתחילה יותר מדמי שוי' לא נראה ככהן המסייע אבל אינש אחרינא ניהי דבנו פדיו מ"מ היה ככהן המסייע ואין לו לעשות כן לכתחילה וא"כ א"ש הברייתא כפשטה דקביל עלי' מהני בכל דוכתי והדברים ברורים

ומה שלא הביא הרמב"ם דהוה ככהן המסייע לשיטתי' אזיל שגם במתנה עמ"ל לא הביא הך דהוה ככהן מסייע ובכ"מ תמה עליו וצ"ל דסמך על מ"ש בנו פדוי משמע דיעבד אין לכתחילה לא וגם כאן כתב בנו פדוי היינו דיעבד. ומה שלא הביא דגברא רבה אפילו לכתחילה מותר י"ל כיון דלא מצינו כן רק ברב כהנא אין ללמוד ממנו שהרי כתבו התוס' פ' איזה נשך דרבינא לא רצה ליטול השם כצורבא מרבנן שלא לאכול בנכייתא וא"כ אנן מה נענה בתרי'

עוד י"ל דבלא"ה יש לדייק הלשון מבי פדיון הבן ובש"ס חדשים מגי' בפדיון הבן ומי ישמע להגיה הספרים לכן נראה דבלא"ה הקשו התוס' הא רב כהנא לא הי' כהן לכן נראה דהא אמרינן בקידושין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב א"כ נראה ודאי אם הכהן אומר תן חמש סלעים לפלוני ויהי' בנך פדוי דמהני ג"כ שהרי מה שנותן על פיו הוה כאלו קיבל בעצמו והכא הוי עובדא דשקיל מבי פדיון הבן שהכהן אמר תן לרב כהנא ויהי' בנך פדוי ובזו הוא דמפליג דדוקא רב כהנא דגברא רבא הוא והי' נותן ג"כ בעדו חמש סלעים לכך נקרא קיום צווי הכהן לעשות רצונו של רב כהנא אבל איניש דעלמא שאילו אמר תן לפלוני סודר שוה סלע לא שייך דין ערב רק על דמי שוי' וא"כ לא יצא ידי נתינה אבל לר"כ דשוי' לי' שפיר קני מדין ערב דר"כ הי' נותן לו ה' סלעים דבסתמא שוי' לי' חמש סלעים אבל בקיבל בעצמו לעולם יכול לומר לדידי שוה עכ"פ דברי הרמב"ם ברורים ונכוחים למבין. ופשטא דש"ס בעגל וטלית בכל אדם. מיהו לענין קידושין אם אמר התקדשי בחפץ זה ששוה חמשה זוז ואינו שוה כ"כ הא איתא בהדיא בש"ס דבעינן שוו ולא שייך לומר שהאשה תאמר לדידי שוי' דממה נפשך אי אומרת כן בשעת קידושין מה לה לומר לדידי שוה הא בפרוטה מתקדשת ואם אמרה אחר כך גם כן ליכא נפקא מיניה דאי מהני אמירתה הרי יכולה להתקדש בפרוטה ואי לא מהני אמירתה. אח"כ מאי נ"ח באמירתה לדידי שוה מי ימחה בידה להתקדש בפרוטה וראיתי בק"א שהניח בצ"ע בקידושין אם יכולה לומר לדידי שוה ולפענ"ד אין כאן ספק דאי לא מהני אמירתה על למפרע דעתי הי' להתקדש אפילו פחות מחמשין ג"כ לדידי שוה לא מהני שהרי בשעת קידושין לא נעשה כדבריו והרי בהתקדשי בכוס זה של יין ונמצא דבש. וכה"ג אע"ג שאמרה בלבי הי' להתקדש לא מהני כדלקמן וסי' ל"ח סכ"ד ועיין בש"ס דף מ"ט ע"ב ואפילו בשל כסף ונמצא זהב לא מהני מה שאמרה בלבי הי' להתקדש כמבואר ברמב"ם פ"ח דמ"מ לא נתקיים הדיבור ושאמרה ועיין לקמן סי' ל"ח סכ"ד בב"ש סקמ"ה וא"כ פשוט דליכא נ"מ לענין קידושין לכן לא נסתפק הר"ן רק בקידשה בפחות מש"פ ואמרם לדידי שוי' וצ"ע שהר"ן סותר עצמו דגבי שמא ש"פ במדי משמע מדבריו דאם אינו שוה בשום מקום לא מהני מה שאמרה לדידי שוי'

ג) אע"פ שאין דרך לקדש בכך חיישינן לקדושין הרשב"ץ שהביא ב"י נבוך בזה ולא הביא ראיה לא להקל ולא להחמיר ואינני כדאי להכריע רק לפענ"ד נראה להביא ראיה מהך דינא דסעיף ב' דאמר שמואל קידשה בתמרה כו חיישינן שמא ש"פ במדי והא ודאי אין דרך לקדש בפחות מפרוטה וא"כ אמאי ניחוש לקדושין נימא מסתמא דעתה דוקא כפי מה שהוא דרך לקדש ואם נימא דתמרה ידוע לאשה שאינה ש"פ א"כ קשה מאי פריך הגמרא והא אנן בש"פ תנן נימא דמתני' איירי בלא ידעה האשה שאינה ש"פ. מיהו זה יש לדחות גם כן דקאי אתחילת דינא למאי דס"ד דשמואל קדושי ודאי קאמר א"כ ל"ל ש"פ והיה לו להיות הדרך לקדש בפחות מש"פ ג"כ ולפי התירוץ דמשני דשמואל בקדושי ספק א"כ בודאי אין דרך לקדש רק בפרוטה במקומה י"ל דבאמת לא קאמר שמואל רק בתמרה שידוע לאשה שאינה ש"פ. מ"מ קשה הא דמייתי מזוודא דאודרא וכן באבני דכוחלא בעי למימר דפליגי אדשתואל ומאי ראי' הא התם כיון שהיה צריך לשער א"כ נימא דמסתמא כיונת האשה שיהיה בדרך קדושין שמסתמא הם בפרוטה שהרי בודאי לא נחתי לספיקא ליקדש בפחות מש"פ אלא ודאי לא תליא במה שדרך לקדש כיון שלא התנית בפירוש

וכן מוכח מהפוסקים שכולם הקשו אעובדא דציפתא למה לא חיישינן לקדושין משום שמא ש"פ במדי וכן הרמב"ם פסק באמת דמשום חשש שמא ש"פ במדי חיישינן ומשמע שאפי' היא סבורה שש"פ לא תליא בהכי כיון שלא אמר בפירוש כוונתה במה שהוא שידוע שאין תכלית הקדושין בשביל קבלת הכסף רק דניחא לה להנשא לזה ודוקא בפירש ואינו שוה כ"כ דאו מסתמא אדיבורא דידי' קסמכה ולא החמירו הפוסקים באבן טוב דחיישינן שמא לא בקיאה בשומא היינו משום דסמכה אראות עיני' וכשאח"כ אינו שוה הרי הוטעת שהרי דוקא ע"י מה שראתה ושוה בעיני' כ"כ מתרצית אבל כשלא ראתה ונתקדשה בסתם י"ל דלא קפדה כמה יהי' שוי' לכן נמי בפחות מש"פ מתקדשת ג"כ אם ש"פ במדי דאין לנו לומר דקפדא דוקא בין פרוטה לפחות מש"פ שאין בזה קפידא לעיקר הקדושין מיהו לדעת הרא"ש שסובר שהוא מפני גזירת מקום ששוה אין ראיה מזה עיין בסמוך

(ד) אע"פ שאין דרך לקדש בכך כו' נראה דמיירי שהאשה לא ראתה הטבעת כגון שקידשה בלילה או שנתנן מכורך בנייר וכדומה דבהא תליא שאין דרך לקדש בכך ותדע דברשב"ץ איירי כיון שלא אחר לה שהוא של כסף ובין כסף לזהב ניכר לעין כל אבל אם נראה שהוא של זהב והאשה ראתה אותה ואח"כ נמצא שהוא נחושת בהא אפשר דלא הוו קדושין כלל שהרי לפי ראות העין הוא של זהב והוטעית ואפילו להפוסקים בקידשה בטבעת שיש בה אבן מקודשת היינו משום דה"ל לאסוקה דעתה כי יש ששוין הרבה ויש שאינו שוין כלום אמרינן