טיב קידושין ס

ע"כ לענין גט הוה שלה בע"כ אוקמה רחמנא ברשותה וכמ"ש בספרי גט מקושר דף ס"ז וכיון דע"כ הוא שלה אף שאינו רוצה מקרי ונתן בידה לכן מהני נמי כל שהוא בכלל שמירתה הוה כאלו נתנו בידה בע"כ אף שאינה קונה בע"כ לענין זה חידש רחמנא בגט שיכול להעמיד הגט בע"כ ברשותה לכן אף שאינה רשותה ממש רק יכולה לשמרו מקרי ונתן בידה וקדושין מדמינן לגיטין אף דליתנייהו בע"כ מ"מ כיון שנתרצית להתקדש שפיר מקשינן ויצאה והיתה ואחר שאמרתי זה ראיתי לבעל פני יהושע ג"כ בדרך הזה אלא למ"ש הדבר נכון ומוטעם יותר

ומ"ש בחמ"ח לשיטת ר' ירוחם דבמעמד ג' לא הוי רק קדושין דרבנן גם כאן אינו אלא קדושי דרבנן ותימא גדול דא"כ למה תקנו ד' אמות כלל שהרי אינו תועיל משום עיגונא שהרי אינה מותרת להנשא בזה וגם איך אמר בגמרא הוה עובדא ואצרכוה חליצה ופשיטא דלכ"ע אינה פטורה בלא חליצה כיון דמן התורה לאו גט הוא כלל גם ביבמות דף ל' מוכח בהדיא דבקרוב לה בודאי מתייבמת מוכח בהדיא דהוי גט מן התורה לכן הדבר ברור כדפרישית בספרי מגן האלף סי' תמ"ח דלא אמר ר' ירוחם רק במעמד ג' דלא קיבלה כלום אבל בנכנס הדבר ברשותה לגמרי ודאי הוה קניה שלה מן התורה לכן גם כאן כיון דעשו חכמים לדין חצירה הרי כבר בא הגט לרשותה לגמרי והוי גט גמור

(ח) ספק קרוב לה היינו ב' כתי עדים המחולקים אם היה קרוב לו או קרוב לה אבל אם יש לעדים ספק אם היה קרוב לה אין כאן קדושין דהוה כמקדש בלא עדים הגמר (כצ"ל) סוף גיטין לכאורה תמוה דא"כ בכל ספק קדושין נימא דהוי כמקדש בלא עדים וגם בק"א תמה בזה ובאמת הב"ש גופיה בסל"א סק"א כ' דבחשש ש"פ במדי ל"ה כאלו קידש בלא עדים של עדים ג"כ האי ספק שמא ש"פ במדי לכן חוששין לקדושין. ובתשובת מיימוני כתב אם דקדקתי בכתב העדיות. והנה כתוב בו שהעדים לא ראו אם נפלה טבעת של קדושין בתוך חיקה אם לאו לפ"ז י"ל דאינה צריכה גט וראיה מפ"ד אחין מדאוקי בכת א' ולא אוקי ששני עדים מספקא להו אי קרוב לה אי קרוב לו אלא ש"מ בכה"ג אין כאן בית מיחוש דאוקמה אחזקה ואפילו היא יודעת בטיב שנפל לתוך חיקה בעינן דלהוי סהדא שהגיעו הקדושין לידה דילפינן דבר דבר מממון דאין כאן קדושי תורה ע"כ ולכאורה הלשון מגומגם שכתב דאוקמה אחזקה וא"כ משמע שאינו אלא מטעם ספיקא והרי הוא מסיק אפילו נפלה בבירור לתוך חיקה מקרי מקדש בלא עדים ואיך כתב אוקמה אחזקה

והנלענ"ד דהחילוק בין שאר ספק קדושין להך דלא ידעו העדים אם בא לידה דשאר ספק קדושין כגון שמא ש"פ במדי אין הספק בעצם הקדושין שהקדושין ברורין וענין עדות על הדבר שש"פ אינו לענין קדושין דוקא דוה עדות אחריתא אם הוא דבר שנקרא ממון וכשיבאו עדים שש"פ במדי הרי הם קדושין אבל אם לא ידעו אם באו לידה הרי זהו עצם הקדושין שיתן לידה דאל"כ אין כאן התחלת קדושין וכשיבאו עדים אחרים שהגיעו לידה הם עדות קדושין עצמן וא"כ אין אלו עדי קדושין ואפי' תימא דמשכחת לה שלא שמעו שאמר לשון קדושין רק ראו שהיה קרוב לה יותר ולא ידעו ממה באה הוריקה מ"מ זהו עיקר עצם הקדושין שבא לידה וכשאין עדים אין כאן קדושין. גם אפשר דהוה חצי דבר שהרי כתבו התוס' דכשיכולין לראות יותר ולא ראו המעשה בשליחות נקרא חצי דבר וא"כ אין כאן עדות קדושין כלל משא"כ לענין ש"פ במדי א"צ עדות קדושין רק על החפץ ששוה וזה אינו ענין לקדושין דוקא דנ"מ לכל מילי שאם הוא ש"פ לענין גזילה או יתר דברים שדרך להעיד עדים על שווי החפץ או דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו זה אינו גרעון בקדושין רק בתנאי הקדושין אבל הנתינה לידה היא עיקר הקדושין ובלא עדים לאו כלום הוא. ומ"ש דאוקמה אחזקה ר"ל כמ"ש הר"ן דהא דיליף דבר דבר תחתון היינו שלא להוציאה מחזקה דמעיקרא אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים לכן אפי' שניהם מודים אין כאן קדושין וגם בהנך ספיקי לקמן סי' קל"ט הספק הוא בדין ולא במציאות ואין נגרע מראייתן של העדים דבר. ובלא"ה ודאי בגירושין כיון שהוא בחזקת אשת איש שפיר ספיקא הוה מיהת כיון דהגט בפנינו ויש ספק אם נפל לרשותה. ולדעת הרי"ף ורמב"ם דעדי חתימה בלא עדי מסירה נמי כרתי א"כ א"צ עדי חסירה על הגט ושפיר הוה ספיקא בכל גווני. ולפ"ז אפשר בשטר אפילו ספק קרוב לו קרוב לה נמי הוה ספק דבשטר דעת הפוסקים בגט דלא צריך עדי מסירה גם בקדושין כן הוא מיהו אפשר דמ"מ כיון שאין הגט יוצא מת"י אפשר לכ"ע בלא עדים לא הוה גט וצ"ע

מ"מ תימא על הב"ש איך כתב בפשיטות כדברי מהר"ם שהרי התוס' גיטין דף ע"ח שהקשו דנימא דהוא ספק הי מינייהו קדים משמע דלא ס"ל דבקדושין מקרי מקדש בלא עדים לכן צ"ע לדינא

(ט) שניהם יכולין לשמור כו'. הכי איתא בגמרא גם לענין גיטין וכן לקמן סי' קל"ט וקשה לפמ"ש הר"ן דעשו חכמים שהי' נחשב ליהוה חצירה א"כ קשה בד' אמות פריך אם מקצתו בד' אמות שלו פריך הא אגיד גבי' וא"כ קשה נמי בזה שהגט יכול לשומרו ג"כ א"כ גם רשות שלו הוה ומקרי אגיד גביה ואם נימא דספיקא הוא א"כ תקשו קושית התוס' אמאי לא קאמר משום דמספקא ליה הי מינייהו קדים הוה ספק גירושין. ואף דקושי' זו אפשר ליישב ת"מ התו' כתבו שם דאי מספיקא בחוב אמאי יחלוקו כו' וע"כ לאו מספיקא הוא רק ברשות שניהם א"כ הדרא קושי' לדוכתה הא אגיד גביה וצריך לומר דהא מ"מ אמרינן מגורשת ואינה מגורשת אלמא דהוה ספק מגורשת וצל דמ"מ הספק הוא אף שהוא ג"כ יכול לשמור כיון דאי נוקמה בחזקת שניהם א"כ לאו גירושין הם כלל ואי אפשר לבטל הגירושין כיון שהיא ג"כ יכולה לשומרו לכן הוה ספק גירושין ולא נימא דהוה קצתו ברשותו דא"כ לא תתגרש כלל לכן מספיקא מספקא לן אי אזלינן בתר שמירה דידה או דידיה משא"כ בענין שאפשר שיהיה בחזקת שניהם שפיר היה בחזקת שניהם. וצ"ע ולמאי דפרישית לעיל די"ל חן התורה מתגרשת ביכולה לשומרו כמו שחידשה תורה שתזכה לה הגט בע"כ שלא מרצונה א"כ י"ל שפיר בשניהם יכולין לשומרו מספקא לן דילמא גם בכה"ג מזכה לה בע"כ והוא אינו רוצה לזכות בו רק להוציאו מרשותו לרשותה ולא מקרי אגיד כיון דאינו רשות שלו כלל

(י) ולא שקלתינהו כו' יש מי שאומר כו'. כאן הביא המחבר דעת רמ"ה בשם יש מי שאומר ולעיל בס"א כתב לשון הרמב"ם כיון שרצתה לזרוק כו' תשמע דבעי רצוי על הזריקה

ואפשר לומר דשם מיירי לענין ודאי קדושיו דבעינן רצוי דוקא א"כ מ"מ י"ל בזרק לתוך חיקה ואשתקה הוה קדושין משום דהיה לו (לה) לזרוק א"כ י"ל דספק קדושין מיהו הוה כדלעיל סי' כ"ח ס"ו לכן הביא דעת רמ"ה דבכה"ג לא הוו קדושין כלל ובאמת לעיל סעיף א' הוא לשון הרמב"ם והרמב"ם לשיטתיה אזיל דפסק כרב אחאי דלא הוו ספק קדושין משום דלא שדיתנהו לכן פסק דבעינן רצוי על הזריקה עמ"ש לעיל סק"א וססק"ד

(יא) ואצ"ל אם זרקתו בפניו כו' ראיתי בק"א שהאריך