טיב קידושין נט

והתוס' ד"ה אם הקשו איך בסלע של שניהם שייך דין חצר הא חצר השותפין לא הי' קונין זה מזה וראיתי בק"א שביקש לומר די"ל ברירה דהוברר שהיה חלק שלה ויכולה לומר לתוך שלי הנחת לכן בקדושין מספקא ליה וכבר עלה בלבי לומר כזאת לחדד התלמידים אבל באמת כבר כתבתי בסי' תמ"ח בא"ח דאין ברירה אפילו לקולא. והר"ן כתב כיון שרוצה לקדשה מסתמא מקנה לה המקום וקשה במאי קנתה ובחידושי אמרתי ליישב קושית התוס' דהא דאין חצר השותפין קונין זה מזה היינו משום דלח אלים כח השותף הא' מן הב' ואכתי לא נפק מרשותו וא"כ י"ל הרמב"ם לשיטתו דהסק דחצר דגברא משו' שליחות אתרבאי וחצר דנשי משום יד א"כ עדיף כחה בחצר מכחו להכי לא דמי לחצר השותפין ששניהם משום שליחות או משום יד בנשי אבל בקידושין שפיר מיבעי' לי' כיון דכחה עדיף בחצר מכח גברא וא"ש

עוד אפשר ליישב דברי הר"ן דבודאי י"ל דבקדושין דניחא לי' בקדושין מסלק רשותו לפי שעה לגמרי כדי שיהי' כסף קדושין מונח ברשותה אלא דסילוק לא מהני בשותף כדתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי עמך לא אמר כלום מיהו בקנו מידו שפיר מהני כדאיתא בר"פ הכותב וב"פ חזקת א"כ י"ל למאי דקיי"ל לקמן סי' נ"א בפסיקת נדן הן הן הדברים הניקנים באמירה ואיתא בגמרא משום הנאת איחתוני הוא א"כ י"ל דלהכי מספקא לן אי מסתלק בדיבור בעלמא לפי שעה מרשות שהי' לו כמו בקנין מיהו אם הוא שלו לגמרי אין במשמעו שמקנה לה הרשות אבל בשותפין דבלא"ה יש לכל א' רשות י"ל משום איחתוני הוה כאלו נסתלק בקנין לכן מיבעי' לן בקדושין ולק"מ. ובהכי ניחא דהרמב"ם פ"ה מגירושין לא הביא הדין לענין גט אם הוא רשות של שניהם דבגט י"ל דלא קנתה כמו בחצר השותפין שאין קונין זה מזה

ולכאורה נראה ראיה לזה דהא בגיטין דף מ"ח ע"ב אמרינן בשניהם יכולין לשמרו נקרא מחצה על מחצה וקשה כיון דרשות שניהם שוה בו שהרי אין הטעם רק משום שיכול לשמרו נקרא רשותו א"כ נקרא רשות שניהם ואיך תתפרש אע"כ מזה נמי מוכח דגם בגט כיון דשניהם יכולין לשמרו הוה כמו חצר השותפין דספיקא עכ"פ הוה

(ו) היתה עומדת בסימטא כו' ולקמן סי' קל"ט סעיף י"ג משמע דאפילו בר"ה מהני ד' אמות בגט וכתב הב"ש בשם הדרישה דהטור ס"ל לחלק בין גט לקדושין דגט תהני ד"א אפילו בר"ה משום עיגונא אבל בקדושין לא מהני ד"א בר"ה. צ"ע במה שמחלק הטור לענין ד"א בר"ה דלענין גט מהני ולקדושין לא מהני' דהא בגמרא איתא אר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר פרש"י דוקא בגט דמהני בע"כ אמרינן דזריקה מהני אבל לא לד"א איתביה ר"א וכן לענין קדושין שאני התם דכתיב ויצאה והיתה א"כ משמע אע"ג דבקדושין לא משמע לן שתועיל הזריקה מ"מ לא מפלגינן בינייהו משום דכתיב ויצאה והיתה והשתא איך לענין ד"א ברשות הרבים נפלוג בין גיטין לקדושין ולא משגחינן במאי דכתיב ויצאה והיתה א"כ מה"ט ה"ל למפלוג נמי לענין זריקה ומאן פלג לי' להטור דלענין יכול לשמרו מדמינן קדושין לגיטין דמועיל אפילו בר"ה ולענין ד' אמות יהי' חילוק ביניהם שלענין קדושין לא יועיל בריה

ועוד דביכול לשמרו כ' הרא"ש ג"כ הטעם משום תק"ע תקנו כן וכיון שתיקנו כן גם בקדושין אע"ג דלא שייך תק"ע א"כ למה לא נימא גם לענין תקנת ד' אמות שוין גיטין וקדושין וצ"ע

ובזה ניחא דלא מוקי בגמרא אהא דפריך ונחזי הי מנייהו קדים וקשה נוקמא שאחד הי' עומד בד' אמות וזכה האפר בהם ואח"כ באו שניהם לתוך ד"א והלך האחר נמצא ששניהם שוין כאחד בד' אמות ולפ"ז ניחא דלגבי האחר לא אהני כלל ד' אמות בר"ה

וגם לשון התוספו' ד"ה ר' יוחנן שכתבו דהא דלא תיקנו בר"ה היינו בא"י לשמרו אבל ביכול לשמרו. אפילו בר"ה מהני א"כ משמע דבכל דוכתי ס"ל להתוס' דמהני ביכול לשמרו וכן לא"נ שכתבו דמתניתין בסימטא צ"ל התירוץ לר' יוחנן דבסימטא אפילו מאה אמה מהני ביכול לשמרו ומשמע מדבריהם דבעלמא נמי מהני יכול לשמרו וצ"ע דלא מצינו כן בשום מקום

והרא"ש כ' הטעם קרוב לה אפילו מאה אמה ומשום עגונא תיקנו חכמים בגיטין וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ובק"א. הקשה על הרמב"ן שכ' כן א"כ איך אמרו ביבמות בספק קרוב לה אוקמה בחזקת א"א הא אפקעינהו לקדושין ואיכא חזקת פניו' ונראה ליושב דודאי לא עבדו שיהי' עדיף הך זריקה מאילו זרק לחצירה ממש א"כ אילו זרק ברשות שהוא ספק שלו ספק שלה הי' הדין דאוקמא בחזקת א"א א"כ לא מסתבר כלל שיהי' ס' קרוב לה עדיף מרשות גמור רק דעשו חכמים קרוב לה כחצירה ממש אף שאינו מן הדין אפקיעונהו לקדושין ובספק שהדין לאוקמ' בחזקת א"א אפילו בס' חצירה א"כ לא מסתברא להעדיף קרוב לה מחצירה ואוקמא בחזקת א"א ולא הפקיעו כלל בכה"ג

אלא דמ"מ צ"ע דא"כ איך אמרו בקדושין מהני קרוב לה וצ"ל דקאי שהפקיעו קדושי שני א"כ איך ישאנה בלא קידושין דהא הוא נשאה ע"ד קידושי ראשון ול"ש בזה אדם יודע שאין קידושין תופסין בקרוב לה שיבוא אלי' לשם קדושין כמו במקדש בפחות מש"פ כיון דחכמים נתנו לזה דין קידושין גמורין

ועוד קשה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו זמן בגט משום שמא יחפה על בת אחותו הא אכתי יכול לחפות ע"י שיזרוק לה גט בר"ה דאפקיעונהו לקידושין והיתה פנוי' מיהו לזה אפשר לומר כמ"ש התוס' דף ל"ג ד"ה ואפקיענהו דאין לחוש כשיחפה בדין מ"מ דחוק הוא

ועוד קשה למה בשניהם יכולין לשמרו מגורשת ואינה מגורשת הא בס' מגורשת ג"כ מעגנא ויתבא א"כ ל"ל לאפקיענהו לקידושין טפי ה"ל לאוקמא אדינא שלא תתגרש כלל בשלמא לדברי הר"ן דעשו חכמים שיהי' חצירה יש ליישב דכיון שנתנו חכמים שיהי' רשות שלה לא מסתבר לחלק ולומר דבכה"ג אין לה שייכות ברשות כלל לכן נתנו חכמים לזה דין ספק אבל לאפקועי קידושין מהיכי תיתי

ונראה דהרא"ש לא ניחא לי' בסברת הר"ן משום דאוקמה רבנן ברשותה דא"כ ע"כ יכול לשמרו הוה כמו ד' אמות וא"כ כיון דס"ל לר' יוחנן דילפינן לכולהו מגט א"כ כי היכא דילפינן מגט לענין ד"א נילף נמי ביכול לשמרו שיועיל לכל דבר ובאמת לא מצינו כן רק לענין גיטין וקידושין לכן ס"ל דזהו תקנה אחרת. מיהו גם הא גופי' קשי' דלמה תקנו כלל ד' אמות לענין גט כי היכא דביכול לשמרו מהני לענין גט משום הפקעת קידושין יתקנו רק ביכול לשמרו לחוד ולא יתקנו ד' אמות כלל וצ"ל דמ"מ שייך עיגונא בד' אמות דשניהם יכולין לשמרו בסתם כשהוא קרוב לו ותהי' מגורשת ואינה מגורשת לכן תקינו בד' אמות הוה חצירה וברחוק תקום תיקנו בשמירה

ובאמת כל הדרכים בחזקת דחוקים הם ולולי דברי הראשונים הי' נ"ל דביכול לשמרו מגורשת מן התורה והוא דבגט שהוא בעל כרחה א"כ בלא"ה צ"ל דלעולם אי אפשר לזכות לאדם דבר שאין רוצה לקנותו