טיב קידושין ו

דנתינה בע"כ לא שמה נתינה אפילו במעות עצמן האיך חוכרה בע"כ ואיך מייעדה בע"כ. אלא הדבר ברור דהא דנתינה בע"כ ל"ש נתינה היינו בה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז ונתנה לו בע"כ י"ל דל"ה נתינה שהרי כיון שאינו רוצה לזכות נשארו ברשותה ולא נתנה כלום וכמו כן בבתי ערי חומה הרי לא נפדה כיון שאינו מקבל אבל בזו שאביה זוכה למוכרה שלא מדעתה הרי א"צ דעתה כלל והכסף בא לרשות הזוכה וזכה בו האב וכמו כן ביעוד גז"ה שמקדשה בש"פ האחרונה והשעבוד מופקע ממנה ונעשית מקודשת ולא קרב זה אל זה כלל עיין ספרי גט מקושר דף ס ז

(ד) ובלבד שהיא תבין שהיא לשון קידושין כ"כ הרמב"ם פ"ג ובלח"מ הקשה עליו לפ"ז מאי מקשה בגמרא על הלשונות שנזכרו בסעיף ג' אי באין מדבר עמה מנא ידעה מאי קאמר לה הא אתי' בלשונות שהם ודאי לשון קידושין צריך שתהא מכרת א"כ תיקשי אפילו בלשונות שהם ודאי מנא ידעה ונדחק דשאר לשונות י"ל יותר שהיא מכרת. ולענ"ד נראה דודאי בלשון ברור שהוא לשון קידושין י"ל שבאמת יודעת אבל בהני לישנא דמספקא לן ע"כ משמע לן שנוכל לומר בהן מכוון אחר שאינו על קידושין וכדמסיק דילמא למלאכה קאמר א"כ פריך שפיר מנא ידעה מאי קא"ל כיון דאפשר באמת לפרש לשונות אלו למלאכה א"כ אפילו מכרת הלשון כל שיש לספק בלשון ואפשר לכוין בו לשון אחר שאינו של קידושין הרי לא ידעה באמת שכוונתו לקידושין כלל וא"כ לא תהא מקודשת כלל ומשני דאיירי במדבר א"כ אין הספק רק אם לא נגרע מחמת לשון שעקר ע"י זה הדיבור דמעיקרא א"כ י"ל דמסתמא היא לא ידעה והכירה לשונות הללו ובשביל כוונתו ודאי קידושין הם דאדעתא דהכי קיבלתן אלא דמספקא לן דילמא דוקא למלאכה מכווין לשונות הללו ואפילו ידעה ג"כ בספק זה שאשה חברה היא מ"מ אפשר דדוקא למלאכה מכוין לשונו' הללו ונעקר הדיבו' שמתחיל' עע"ק עמ"ש לקמן ס"ק

(ה) ובלבד שהיא תבין עיין חמ"ח וב"ש שנאמנת לומר לא הבינה ובב"ש מ"ש ברא"ש בהני לשונות דברירן לאו כל כמינה למימר לא ידענא דהוה לשון קידושין נדחקו כל האחרונים ליישב דברי הטור דמשמע שנאמנת והב"י חילק בין דידי' לדידה שהוא אינו נאמן והיא נאמנת ובתשובה אחת כתבתי בילדותי על מעשה שהי' פירשתי דברי הרא"ש דקאי על האמור בש"ס דאיירי במדבר עמה עע"ק ואז לאו כל כמיני' לומר היינו שאין לו כח לעקור הקידושין במה שאמר שלא ידע דכיון שבאמת לשון קידושין הוא לא גרע משתיקה ולאו כל כמיני' היינו שאין בכחו לעקור וכה"ג בקידושין דף כ' לאו כל כמיני' דעקר לי' לתנאי' וכה"ג טובי בש"ס או שנפרש שאינו נאמן לומר שנתכוין בלשונות דוקא לכונה אחרת כיון שדיבר עמה עע"ק אינו נאמן שמחמת שהבין הלשונות בחילוף מה שהם לעקור הקידושין אבל גם הרא"ש מודה שאם אמרה שלא הבינה ולא דיבר עמה מעיקרא עע"ק דנאמנת ע"ש כי דברים ברורים הם גם הגאון בנודע ביהודה בסי' נ"ח מסיק שנאמנת לומר שלא הבינה (ו) מדבר עמה עע"ק ונתן לה אפילו בשתיק' ברמב"ם כתב ה' תדבר עם האשה מע"ק ורצתה ועמד וקידש כו' ופירש בכ"מ דאם שתקה אינה מקודשת אע"פ שדובר עתה בתחיל' עע"ק ובלח"מ הקש' לפ"ז מאי פריך בש"ס אי במדבר עמה עע"ק אע"ג דלא א"ל ובאינו מדבר תנא ידעה וקשה נימא דמדבר עע"ק רק שלא אמרה הן ועוד הקשה כיון דמדבר עמה ואמר לה הני לישנא דש"ס מיועדת כו' למה לא תתקדש אפילו לא קאמרה הן. ולענ"ד לק"מ דודאי אי נוקפה במדבר היינו ע"כ בלשון שהבינה שדיבר עמה על עסקי קדושין שהי' לשון ברור, וא"כ שפיר קשי אי מיירי שלא נתרצתה בפירוש רק ששתקה וכיון שבתחילה דיבר לשון שהבינה ממנו קדושין ועכשיו שינה לשונו ממה שקדם לדבר עמה כש"כ דקשיא מנא ידעה דאדרבה כיון שבתחילה דיבר לשון ברור ע"כ עכשיו נשתנה דעתו ופשיטא בכה"ג שאין הוכחה שנתרצית לקידושין דבלשון קידושין ברור יש הוכחה ממה שמקבלת כמו שכתב בחי' לקמן סי' ל' סקי"ב אבל ברואית ששינה לשונו פשיטא לי' דיכולה לומר לכך שתקת בתחילה מלשון קידושין ברור ועכשיו שאמרת לשון אחר מסתמא לאו לקידושין נתת לי ולק"מ על הרמב"ם אבל ברצתה בפירוש שפיר קשי' כיון שהיא נתרצית בפירוש לא גרע ולק"מ וברור. אלא דקשה הדבר בעצם אפילו לא אמרה הן כיון שמעיקרא דיבר עמה לקדשה והוא נתן לה והיא קיבלתן א"כ אין לך ריצוי גדול מזה דהא אמרינן בגמרא דף י"ב דדוקא שתיקה דלאחר מתן מעות לא מהני וקאמר דסברה אי משדינא מחייבנא בהו אבל בשעת מתן מעות ודאי מהני שתיקה א"כ כאן שדיבר עמה עע"ק ונתן לה ודאי י כיון שהיא קיבלתן ודאי פשיטא דאדעתא דקידושין שקלתינהו. לכן נלענ"ד הדבר ברור שדברי הרמב"ם כדברי הרמ"ה לקמן סי' כ"ח סק"ד ברמ"א דבזרק לה קידושין צריך ריצוי בפירוש וכן משמע מלשון הרמב"ם בפ"ד דין כ"א ז"ל המקדש אשה בכסף או בשטר א"צ שיתן הקידושין לתוך ידה אלא כיון שרצתה לזרוק לה הקידושין כו' עכ"ל והיינו דבזריקה אין גילוי דעת ממנה לכן צריך ריצוי בפירוש דדוקא בקיבלא בידה הוא דהוי ריצוי וכמ"ש הח"מ סי' כ"ח סקי"ב לשון הריב"ש שכ' והיא פושטת ידה וקיבלה הטבעת ע"ש א"כ כל שנתן לתוך ידה והיא לא עבדה מעשה דמוכח דניחא לה אינו קידושין. בפרט הרמב"ם לשיטתו אזיל דפסק בפ"ה דין כ"ה כרב אחאי דלא הויא גילוי דעת ממה שלא תשדינהו וא"כ בנתן לתוך ידה נמי כיון שלא קיבלתה היא מדעתה ע"י פשיטת ידה לקבל לקידושין אין כאן גילוי דניחא לה בקידושין רק מדלא שדתינהו והא לאו מילתא הוא להרמב"ם לשיטתי' והשתא כעת השמיענו הרמב"ם כזאת דלא תימא כיון שדיבר עמה עע"ק וזרק לה לתוך חיקה או שנתן לידה ולא עבדה גילוי דעת דניחא לה יועיל טפי כיון שכבר ידעה מעיקרא שנותן לה ע"ד הקידושין דכיון דשתקה לא מהני אף שזרק לה הקידושין שתיקתה אינה מוכחת שנתרצית ולזה אמר דגם בעינן רצתה או בפירוש אפילו בזריקה או שפשטה ידה לקבל שפשיטות ידה הוה רצון וכמו בשאר קידושין כנ"ל ברור בדברי הרמב"ם לכן בהני לישני שכתב ג"כ והוא שהי' מדבר עמה עע"ק לא זכר שרצתה שאין חילוק בין קידושין אלו לקידושין דעלמא כן נ"ל לדעת הרמב"ם. מעתה מ"ש הב"ש להוכיח דהמרדכי ס"ל דלא כהרמב"ם מדכ' דסגי במדברין בפני' אינו מוכת כלל דהמרדכי איירי בפשטה ידה ועשתה גילוי דעת בשעה שמקבלת ואין כאן מחלוקת כלל. אלא דאיכא למימר לפמ"ש המחבר לקמן סי' כ"ח ס"ה דבקידושין אמרינן מדלא שדתינהו נתרצית אפשר דגם כאן הוה ספק וזה יתבאר שם בע"ה

(ז) י"א דלא בעינן מדברין כו' אלא מענין לענין באותו ענין לכאורה תמוה הא קיי"ל הלכה כר' מחבירו וה"ה כ' שהרשב"א הביא ראי' מן התוספתא ובתוספתא שלפניו לא ראיתי וכעת אין חידושי רשב"א בידי ואפשר לסייע לדיעה זו מדפריך אי בדאינו מדבר מנא ידעה מאי קא"ל וקשה בקמא שמדברין מענין לענין באותו ענין דידעה מאי קא"ל ומזה הוכיחו דסתמא דש"ס ס"ל הלכה כרשב"א מ"מ צ"ע כיון דר"י אמר שמואל בהדיא והוא שעסוקין באותו ענין וכן אמר ר"א אמר ר' אושעי' והוא שעסוקין באותו ענין ומסיק כתנאי כו' א"כ פשיטא דהלכה כאמוראי דס"ל הלכה כרבי אפילו לא יהי' הלכה כר' מחביריו ועוד דרשב"א הוא יחיד נגד ר' ור' יהודה דס"ל דאפילו בעסוקין אינה מקודשת ומה שהקשיתי מאי פריך מנא ידעה נוקמא בעסוקין מענין לענין באותו ענין. נראה דלק"מ דס"ל להש"ס בפשיטות כיון דלא סגי שתתקדש בשתיקה א"כ אפילו מענין לענין באותו ענין כיון שאינה