טיב קידושין נג

באיסור א"א ועיין בפ"ק דשבת גבי ספר שפסקו דלא כשינוי' דסתמא דגמרא ולענ"ד אפשר דקשי' להו דאיך תפרנס דברי ר"א דבאמר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר אכתי איך תהי' מקודשת ורש"י פירש במנה סתם כי נתן לה דינר וקיבלתו ודאי לשם קדושין קיבלתו וע"מ שישלים וקשה הא בדינר ראשון לא ידעה אם לא יהי' מונה והולך ואי משום שראתה שפסק מלמנות ושתקה י"ל דהוה שתיקה דלאחר מתן מעות כמו בציפתא דאסא וצ"ל דרב אשי ס"ל כרב הונא ברי' דר"י דהיכא דבתורת קידושין אתא לידה ה"ל למשדינהו כדאיתא בגמרא דף י"ג וא"כ הרמב"ם לשיטתי' דפסק דלא חיישינן לדר' הונא כלל א"כ ליכא לפלוגי כלל בין מונה והולך דא"כ איך מקודשת בדינר הראשון ואע"ג דהרי"ף פסק לחוש לדברי ר"ה משמע דחששא בעלמא הוא כמ"ש הר"ן שם אבל מעיקרא דדינא שתיקה לאחר מ"מ לאו כלום הוא אפילו היכא דבתורת קידושין בא לידה וא"כ ע"כ במנה סתם גם במונה והולך מקודשת ופסקו שפיר כמסקנא דסתמא דגמרא דף י"ג וכרב אחאי דהוא בתראי טפי מרב אשי וא"ש

ועוד נ"ל דהרי"ף והרמב"ם רוח אחר' אתם בפירו' הסוגי' והוא דודאי שינוי' קמא דמשני סיפא נמי במנה זו ופירושי קמפרש הוא דחוק דמאי פירושא צריך לזה הא מפורש במנה זו בברייתא וקשי' רישא ל"ל. לכן נראה דבלא"ה קשה לכאורה דהרא"ש פ' ערבי פסחים כ' הטעם שסופרין ספירה מ"ט יום ובקרא כ' תספרו נו"ן יום וכ' הרא"ש דבשביל חיסרון יום א' אין להקפיד כמו ארבעים יכנו וכל שחסר אחד מ"מ נקרא מספר שלם וא"כ קשה לכאורה א"כ במנה חסר דינר למה לא תתקדש הא אע"פ שחסר דינר אחד מ"מ שם מנה עלי' שסכום המנין צ"ט נקרא ג"כ מנה וכן בפ' המקבל דף ק"ד האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו והוא דקרי לי' בית כור א"כ גם כאן הי' אפשר דעל צ"ט קרי לי' מנה וצ"ל דמ"מ היא דעתה על מנה שלימה והשתא יש לומר דגם רב אשי מוקי רישא במנה זו אלא דדחיקא לי' לומר דפרושי קמפרש דמאי פירוש צריך על זה כיון דברייתא מנה זו קאמר ממילא ידעינן דאיירי במנה זו לכן ס"ל לרב אשי לאוקמה הברייתא דודאי איירי שפיר במנה (זו) וא"צ לומר פירושא קמפרש דודאי אי תני לא זו אף זו הוא סוגיות הש"ס אבל למתני כפל ענין במילות שונות דחיקא לי' לכן נראה דבמנה סתם אפשר דצ"ט מנה קרי לי' אבל במונה והולך פשיטא שאין לכלול צ"ט במנה כמו בספירה דלענין הפרט אינו רק מ"ט ימי ספירה וא"כ מונה והולך פשיטא טפי שדעתה אכולי' והשתא שפיר נקט לא זו אף זו כסוגית הש"ס בכ"מ ולא מיבעי' מונה והולך ודאי דעתה אכולי' א"כ פשיטא טפי דיכולין לחזור וסיפא קמ"ל רבותא טפי אפילו נתן לה המנה כאחד אבל רב אשי לא פליג כלל בדינא אשינוי' קמא ומוכח הכי דאל"כ איך תתקדש בדינר ראשון שמא דעתה שימנה והוליך עד כלות המנה ומשום ששתקה אח"כ ה"ל שתיקה לאחר מתן מעות אלא ודאי במנה סתם אין חילוק כלל בין מונה והולך וכדפרישית

עוד אפשר לומר דרב אשי דמוקי הברייתא דמונה והולך שאני דדעתה אכולה הוא עפמ"ש לעיל דקשה למאי דקאמר בפ' האיש מקדש דמנה חסר דינר כסיפא לה מילתא למתבעי' וקשה א"כ איך תתקדש בדינר אחר הא י"ל דלא סמכה דעתה דשמא לא ישלים לה רק עד שיהי' מנה חסר דינר ויהיה כסיפא לה למתבעי' וצריך לומר שתתבע כאחד צ"ט וא"כ י"ל במונה והולך שפיר י"ל דלא מהני עד שישלים דלא סמכה דעתה שאם תתקדש מיד א"כ לא ישלים לה רק עד צ"ט לכן מוקי רב אשי שפיר דמונה והולך שאני וזהו דוקא למאן דס"ל לקמן סברא דכסיפא לה מילתא ולקמן פליגי תנאי בפ' הא"מ דף מ"ז וגרסת הרא"ש דת"ק ס"ל מקדש במלוה מקודשת ופסק הרא"ש כת"ק שהוא סתם חכמים א"כ אין חילוק בין מונה והולך כלל וא"ש

אלא דהרמב"ן דייק מן הברייתא הלזו דלא ס"ל כסיפא לי' מילתא מדקתני במנה זו ונמצא מנה חסר דינר מדאמר מנה זה וקשה בלא"ה לא תתקדש דכסיפא לה מילתא והרשב"א בחידושיו לקמן כתב דלאו דוקא חסר דינר הה"ד רובו דלא שייך כסיפא לה מילתא וקשה איך מוקי בגמרא בנמצא דינר אחד של נחושת ומסיק באישתכח ביני זוזי א"כ משמע שדבר מועט הוא שנמצא דאי רובו תקשי הא קחזו להו ואפשר דהך שינוי' היינו אי לא אמרי' כסיפא לה מילתא וכהך מ"ד ועיין בסמוך

(כב) והתחיל למנות לתוך ידה זה לשון הרמב"ם ועיין חמ"ח שדחק כיון דמיירי במנה זה א"כ ל"ל התחיל למנות ונראה ברור דמנה זו איירי שנמצא חסר והכא קמ"ל רבותא טפי אע"פ שצרור כספו בידו המנה בשלימות והתחיל למנות וחזרה בו אע"פ שמוכן להשלים ממה שלפניו אעפ"כ יכולה לחזור אע"פ שאין חיסרון משא"כ במנה זה מיירי שחסר מן התנה. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה הרמב"ן איך אמרו במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת הא בלא"ה אפילו במנה סתם וחסר דינר אינה מקודשת משום דכסיפא לה למיתבע ולפ"ז נראה דודאי במנה זו י"ל דלא שייך כסיפא מילתא למתבעי' שמחזרת לו הכל ואמר שיש חיסרון במנה זו ולא נמצא מנה שלם כאשר אמר לה רק במנה סתם שאין לה לתבוע רק השלמת החסרון בזו שייך כסיפא לה מילתא למתבעי' והא דאמר במנה והתחיל למנות לא קשי' ל"ל טעמא דיכולין לחזור אפילו בדינר האחרון הא בלא"ה בדינר אחרון שייך כסיפא לה מילתא למיתבעי' ולפ"ז לק"מ דכיון שהמנה בשלימות לא כסיפא לה לומר שישלים לה כיון שהמנה מזומנת בשלימות מאחר שמוכן לפניו ליתן לה ולהכי לא קמ"ל רק דבדינר אחרון יכולין לחזור

(כג) אא"כ אמר דינר החסר כ' ב"ש זה להרמב"ם (לא מצאתי ברמב"ם כלום וט"ס הוא) ש"מ מ"ש אפילו בדינר האחרון איירי כשחסר ואפ"ה כ' שניהם יכולין לחזור ש"מ דס"ל כשיטת רש"י דדוקא אם חזרו הקידושין בטילין ובאמת נראה לפמ"ש בס"ק הסמוך דבהתחיל למנות לתוך ידה לא שייך קפידא שלא ישלים ממקום אחר שהרי לענין זה לא הקפידה שיהיה דוקא דינרין אלו במילואן דמאי נפקא לה מינה אבל בנתן לה המנה בפעם אחת ונמצא חסר י"ל דאינה מקודשת כלל ואפילו בלא חזרה וכמ"ש הר"ן והכי דייק מלשון הרמב"ם והמחבר ובהכי ניחא לשון הש"ס דקאמר פירושא קמפרש רצה א' לחזור הרשות בידו כיצד כגון דא"ל במנה זו וקשה לדעת הר"ן הא אין הפירוש על הרישא שאמר יכולין לחזור משמע דבלא חזרה מקודשת וכאן נקט אינה מקודשת אפילו בלא חזרה

ולפ"ז ניחא דוקא במונ' הולך לא שייך קפיד' שלא ישלים ממק"א כיון שלא נתן לה כאחד אלא דמפרש כיצד כגון דאמר לה במנה זו והיינו רישא דומיא דסיפא דכי היכא במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת ואפילו השלמה לא מהני דכיון שקיבלה המנה נסתלקה והרי הוא חסירה כמו כן במונה והולך אף שאומר מנה זו מ"מ לא נסתלקה עדיין ממנו כל זמן שלא גמר המנין ומהני שפיר השלמה באותו מעמד שיקח מכיסו וישלים לה אף שאיננה מונחת לפניו אם לא חזרה בה קודם שישלים ומנה וו לא אהני במונה והולך רק לענין דלא ניחא שנתקדשה בדינר הראשון וישלים לקיים תנאו קמ"ל דיכולה לחזור קודם שהשלים אבל מאחר שמונה והולך אלמא ע"ד כן עשה שאם יחסר ממנה שישלים לה ממקום אחר כל ומן שלא תחזור. וניחא בזה דקשה מאי פירוש שייך הכא כיצד דאמר לה מנה זו ולפ"ז נראה דה"ק דרישא במונה והולך מתפרש דומיא דסיפא במנה וו רק מ"מ כיון שמונה