טיב קידושין נב

ס"ל כפירש מז"ה וכמש"ל סק"ג וא"כ במח"כ לא דק כלל במ"ש בזה ועמש"ל ס"ק ג' שפירוש תוס' רי"ד לא מצינו לו חבר

והנני יוסיף להפליא דלפירש תוס' רי"ד שאמר אני מקנה לה בק"ס שאתחייב לה מנה א"כ ע"כ היינו שהאשה נותנת הסודר דהא בעינן כליו של קונה ואיך אמרו דאשה בפחות מש"פ לא מקני נפשה הא היא לא ניקנית בפחות מש"פ רק במנה שנתחייב לה והיא זכתה במנה ע"י שנותנת כלי פחות מש"פ וקידושין שלה הם במנה בשלמא אי מפרשינן כפשוטה שהוא נותן הסודר לקנות האשה שייך שפיר דלא מקני נפשה אבל מה שהיא נותנת הסודר הרי לא ניקנית בסודר רק במנה שנתחייב לה

(יז) אפילו דינר אחד משמע כ"ש בנתן לה צ"ט דינר ונשאר חייב דינר אחד דמקודשת דלא אמרינן כסיפא לה מילתא למיתבעי' כן שיטת הרמב"ם וסייעתו ועיין בר"ן שהביא בשם הרמב"ן ליתן טעם אמאי לא פסק כת"ק בגמרא דקידושין דס"ל במנה חסר דינר כסיפא לה מילתי' למתבעי' ודחה הר"ן דברי הרמב"ן שסמך על הברייתא דבהתקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר מקודשת משמע במנה סתם אפילו חסר דינר מקודשת וקשה דילמא ברייתא כיש אומרים גם הר"ן הקשה עליו לכן תי' דהרמב"ם לשיטתי' ע"ש. ולענ"ד אפשר לומר דקשה איך נימא דלהכי אינה מקודשת משום דכסיפא לה מילתא למתבעי' הא ע"כ ישלם מעצמו דאל"כ איך ישא אותה הא כיון שלא נתקיים התנאי שהרי הוא לא נתרצית רק למנה. וצ"ל דמאן דס"ל כסיפא לה מילתא בהך סברא ע"כ לא ס"ל הך חזקה והש"ס דחי דלא נצטרך לומר דר"א כי"א דוקא אבל למאי דקיי"ל כרב בפ' המדיר דף ע"ג דאיתה להך חוקה ע"כ יזהר בעצמו לקיים התנאי בלא תביעה ולק"מ

ועוד נ"ל דהא קשה אי אמרינן סברא דכסיפא לה מילתא למתבעי' איך אמר ר"א בנתן לה דינר מקודשת ומפרש בש"ס מנה חסר צ"ט לא כסיפא לה מילתא למתבעי' וקשה א"כ אפילו במנה חסר ב"ט לא תתקדש דשמא לא ישלים לה רק צ"ח ועל הדינר הנשאר יהי' כסיפא לה מילתא למתבעי' והיא לא נתרצתה להתקדש רק במנה שלם וא"כ לא משכחת דר"א כלל. וצ"ל דכשירצה ליתן לה צ"ח לא תרצה ליטול כלל ותתבע צ"ט בפעם אחת. מיהו י"ל דזה תלי' אי אמרינן נתינה בעל כרחה לא שמה נתינה שפיר סמכה דעתה שלא תרצה לקבל עד שיתן לה כל הצ"ט משא"כ לשיטת הרמב"ם דפסק בקדושין נתינה בע"כ שמה נתינה א"כ אם נימא כסיפא לה מילתא לא משכחת דר"א כלל דאפילו אי נותן לה הדינר יש לחוש שיתן לה חסר דינר ויהי' כסיפא לה מילתא ע"כ לא ס"ל לר"א כלל כסיפא לה מילתא למתבעי' ובאמת ס"ל כיש אומרים דלא אמרינן כסיפא לה מילתא א"כ הרמב"ם שפסק נתינה בע"כ לענין קדושין שמה נתינה דבגט פסול מדרבנן אבל לענין קדושין לא שייך פסול דרבנן כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו א"כ ממילא ע"כ כיון דבגמרא פסק בהדיא כר"א אלמא לא אמרינן כסיפא לה מילתא למתבעי' כלל ולק"מ

מיהו לעיל סי' כ"ז סק"ד כתבתי לדחות קושית המקנה שהקשה מאי פריך מהא דיכולין לחזור אפילו בדינר אחרון הא נתינה בע"כ לא שמה נתינה ושפיר יכולה לחזור וכתבתי שם דאם התנה ע"מ שאתן סגי במה שהוא מקיים התנאי אף בעל כרחה. מיהו נ"ל דבלא"ה לק"מ חדא דבגמרא קאמר שאף הוא יכול לחזור ועוד דיכולין לחזור משמע שמתבטלין ובשביל שאינה רוצה לקבל לא שייך ביטול הקדושין דשמא בזמן אחר תרצה לקבל ויהי' קיום התנאי וא"כ צ"ע בזה אם נתן והיא אינה רוצה לקבל אם נימא דלא אמר רק שהוא ישלים לה המנה וכמו שנזכר ברמב"ם ע"מ שאשלים א"כ אפי' בע"כ מהני ומסתימת הפוסקים משמע דכאן לא חילק בין נתינה בע"כ או מדעתה שלא הי' התנאי רק שיתן וישלים תנאו וכשאין המניעה מצידו הרי קיים תנאו ונ"מ להרשב"א והרא"ש שהביא ב"ש לקמן סי' קפ"ג דס"ל נתינה בע"כ ספק גירושין הוה דלהרמב"ם דאינו רק פסול דרבנן בקדושין הוה מקודשת גמורה כמ"ש הר"ן פ' מי שאחזו

(יח) והוא ישלים לה השאר כ' בחמ"ח דלקמן בסי' ל"ח יש חולקין דאפילו בע"מ צריך כפל והב"ש כ' דאישתמיטא לי' דברי הרא"ש דהוה ככפל ואני תמי' למה צרי' דברי הרא"ש הרי מבואר בש"ס דר"א ס"ל הכי ור"א ודאי בלא כפל איירי דהא לא אמר רק הרי את מקודשת לי במנה ואע"פכ אמר וישלים ותימא איך יפרנס בעל ח"מ דברי ר"א דבהדיא פסק בש"ס כיותי'

ובאמת יש לדקדק דקאמר כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כאומר ע"מ דמי וקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וקשה ל"ל למיתלי בע"מ ומאי פסקא דדמי לע"מ הא באמת לא אמר כלום ונימא דהוה כאומר בפירוש מעכשיו ולא צריך למיתלי באומר ע"מ דזו פלוגתא דר' ורבנן. ואפשר דלפום קושטא דמילתא נקט ע"מ כיון דקיי"ל דסגי בע"מ ובהכי ניחא דפריך מן הברייתא ומאי קושי' נימא דאתיא כרבנן דלא ס"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו ולפ"ז א"ש דלרבנן דבעי מעכשיו הוה כמעכשיו ממש

(יט) והה"ד אם חסר דינר כו' כ' הב"ש לפירש"י ור"ן דוקא אם קיבל המקדש עליו במלוה אבל אם לא קיבל לא הוה קדושין ולענ"ד ליתה דאם נימא דבלא קיבל אינה מקודשת א"כ איך קאמר דר"א כתנאי אמרי' לשמעתי' דלא אתי כמ"ד כסיפא לה תילתא למיתבעי' והא ר"א ודאי לא איירי באמר המותר יהי' עלי מלוה דא"כ ל"ל ליתן טעם כיון דאמר מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר ע"מ דמי וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם אמר שיהי' לה עליו במלוה א"כ פשיטא דמעכשיו קאמר ועוד מאי מקשה מן הברייתא דנמצא: מנה חסר דינר נימא שלא אמר יהי' המותר עלי במלוה אלא ודאי לא איירי כלל באמר יהי' עלי במלוה וא"כ קשה איך אמר לימא ר"א כתנאי אמרה לשמעתי' הא הוא דלא כמאן דבלא אמר יהי' עלי במלוה לכ"ע אינה מקודשת ועוד דמנ"ל להפוסקים אפילו בצ"ט אי לא אמר יהי' עלי במלוה שמקודשת אלא ודאי ר"א איירי אפילו לא אמר יהי' המותר עלי במלוה וא"כ ר"א דלא כמאן בס"ד אלא נראה דרש"י, לא פירש רק לפי לשון הברייתא דנקט מקדש במלוה פירשה רש"י שאמר דינר החסר יהי' עלי במלוה ולרבותא דת"ק דאע"פ שאמר בפירוש יהי' עלי במלוה שייך כסיפא לה מילתא למתבעי' אבל למאן דס"ל מקודשת ולא אמרינן כסיפא לה מילתא אין חילוק כלל

(כ) ויש חולקין דמחלקין בין מנה חסר דינר כסיפא לה מילתא למתבעי' בגמרא דמ"ז מוקי דפליגי בהכי וקאמר דשוין במכר שקנה וצ"ל דוקא אשה כסיפא לה מילתא למתבעי' וצ"ע לפ"ז באב המקבל קדושין לבתו י"ל דדוקא אשה כסיפא לה אבל האב אינו כסיפא ליי ומקודשת וכן אם יש לה מלוה אצלו שיכולה לצרף הדינר לשאר מעות שאצלו ולא כסיפא למיתבע הכל ביחד או שחוזרת ומלוה לו הצ"ט דינרין דיכולה לתבוע כל המנה אח"כ י"ל דלא שייך כסיפא גם צ"ע אטו גדר תתן שלא נאמר כסיפא לה מילתא וכי בשני דינרין לא כסיפא וצ"ע בכל זה

(כא) והתה"ל למנוח זהו דעת הרי"ף ורמב"ם שפסקו דלא כרב אשי ונדחק הר"ן ליתן טעם דפסק כסתמא דגמרא נגד רב אשי ותימא מנ"ל להקל בזה