טיב קידושין נד

והולך אין לומר בנמצא חסר דינר שלא תתקדש שהרי אדעתא דהכי תנה לתוך ידה כדי שיראה אם יחסר ואם יחסר ישלים וכן מדוייק בלשון הרמב"ם ומחבר דבמונה והולך כ' דיכולין לחזור ובנמצא מנה חסר דינר כ' אינה מקודשת אלא נראה דבסיפא איירי בלא מנה כללמ רק שנתן לה המנה בשלימות בזו ס"ל דא"צ חזרה דאינה מקודשת ועיין בסמוך

(כד) ונתרצית כ' הב"ש דאם שתקה י"ל אדיבורא קמא קסמכה שאמר מנה זו ומאי איכפת לה שאמר יהיה עלי מנוה ובק"א ראיתי שכ' שדבריו צ"ע דכיון שבשעת נתינה אמר הרי עלי במלוה וקיבלתו ה"ל שתיקה בשעת מתן מעות ולא הבנתי דאם בשעת נתינת הצ"ט קיבלה אחר שידעה שהיא צ"ט פשיטא דמקודשת שהרי סברה וקיבלה על צ"ט וכדאמרינן בגמרא אדינר נחושת אי דידעה בי' הא סברה וקיבלה אלא פשיט דמיירי אחר שכבר קיבלה המנה וחסר אחד ואמר הרי עני במלוה אחר שכבר קיבלה דאז בעינן נתרצית בפירוש דאל"כ יכולה לחזור כיון שלא השלים לה עדיין ולא חששה לדבריו לכך שתקה מיהו נראה דת"ת מ"ש דינר החסר יהי' עלי במלוה ונתרצית אכתי קשה פשיטא שאפילו אפר תתקדש בצ"ט נמי מקודשת

מיהו י"ל דקמ"ל דבנתרצית אע"פ שלא חזר ואמר התקדשי רק אדיבורא קמא שאמרו במאה דינרין אלו שייך שפיר לומר ונתרצית כלומר שהריני כאלו התקבלת הדינר בעין ומקבל אני המלוה אלא דקשי' לי איך סתם המחבר דמקודשת בנתרצית הא איירי שאמר במנה זו וא"כ ליכא תנאי רק שמקדשה בכל המנה א"כ אם אמר יהי' עלי במלוה להרמב"ן והרשב"א דס"ל היכא דאגיד כסף קידושין גבי בעל אינה מקודשת וכאן נמי כיון שנתן בכל המנה הרי מקצת כסף קידושין אגיד אצל בעל ומאי מהני ריצוי שלה ולא דמי למנה סתם דמיקדשא בדינר א' והמותר אינו אלא השלמת התנאי משא"כ באמר במנה זו הרי לא נתרצית להתקדש רק בכל המנה ועוד דאפי' לפי' הראב"ד נראה דבכה"ג לא הוה קידושין דבכה"ג מנה אין כאן משכון אין כאן דהא הוא לא נתחייב כלום וא"כ במה נתתייב להשלים לה הדינר וכיון שאין קידושין ממילא לא נתחייב בדינר כדפרישית לעיל סקט"ו בדעת רמ"א בשטר ע"ש ולא מהני לדעת הראב"ד רק בהתחייב עצמו במנה ודוחק לומ' דבנתרצית מרוצה להתקדש במה שנתן לה כיון דאמר בפירוש שמרוצה ואמירת הן מהני בפקדון גם לאחר מתן מעות כדלעיל סי' כ"ח ס"ד וגם כאן אמרינן שנתרצית להתקדש במה שנתן לה והמותר יהי' להשלמת תנאי בעלמא דמנ"ל הא דילמא לא נתרצית רק בזו שיהי' מלוה עליו ושייך לומר דינר אין כאן מלוה אין כאן ועמ"ש לעיל סקט"ז אבל באמת לא נתרצתה להתקדש רק במנה וצ"ע ובטור אפשר לפרש דקאי אמנה סתם ומונה והולך י"ל שפיר דבכה"ג דמי לתנאי וגם זה צ"ע: ומ"ש הב"ש דלדעת הר"ן דקידושין בטילה אפילו בלא חזרה לא מהני ריצוי עד שיאמר מחדש תתקדש לי ואמרה הן צ"ע דהא רמ"א לעיל סי' כ"ח ס"ה הביא דברי הש"ג דאפילו לא חור ואמר התקדשי מ"מ מקודשת מספק אע"ג דמעיקרא לא הי' ש"פ והב"ש כ' שם בשם הט"ז שצ"ל מחדש תתקדש לי וגם לדברי הט"ז לא דמי דשם קידושין ראשונים בטלי לגמרי אבל כאן במנה זו אם נמצא דינר נחושת והכירה בו אמרינן סברה וקיבלה א"כ משמע אף דמצד דיבורו לא הי' קידושין מ"מ כשסברה וקיבלה הוה קידושין א"כ כ"ש בנתרצית בפירוש מי, גרע מאמרה הריני כאלו התקבלתי ול"ל לומר מחדש התקדשי הא לא גרע מעסוקין באותו ענין ועמ"ש לעיל סי' כ"ח ס"ק כ"ג וצ"ע ועיין בסמוך

(כה) התקדשי בזה ושתקה החמ"ח וב"ש הקשו על הרמ"א דלהך דיעה דאפילו בלא חזרה אינה מקודשת א"כ לא מהני שתיקה דהוה כמו שתיקה לאחר מתן מעות. ולא ידענא מאי קשי' להו דהא הן דברי רמ"ה בטור ושם מבואר דבשתקה הוה ספק קידושין והיינו משום דס"ל כשיטת הפוסקים בציפתא דאסא דהוה ס' קידושין והיינו משום דבתורת קידושין בא לידה אי לא ניחא להו תשדינהו לכן הוה ספק קידושין כדלעיל סי' כ"ח ס"ה וגם רמ"א נתכוין לכך אלא דבלא חזר ואמר התקדשי כיון דמבואר בבריתא בחסר דינר אינה מקודשת ונא אמרינן דיהי' ס' קידושין היינו משום דממילא ידעה כיון שאין כמו שאומר א"צ גילוי דעת כלל למשדינהו אבל בחזר ואמר התקדשי צריך גילוי דעת ממנה למשדינהו לכן הוה ס' קידושין כדפסקו רוב הפוסקים דחיישינן לדרב ה נא היכא דבתורת קידושין אתי לידה. ואפילו למ"ש לעיל בציפתא דאסא אפילו לא אמר רק הא אית בה ד' זוזי ולא אמר תתקדשי מ"מ הוה ס"ק היינו משום דשם לא דיבר הוא שמקדשה ביותר ממה שנתן לה אבל כאן שא מר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר ממילא לא הוו קידושין כנ"ל ברור בדעת רמ"ה ומ"מ בנתרצית בפירוש שפיר י"ל דמהני אפילו לא חור ואמר התקדשי כמ"ש בס"ק הקדום

ועיין בק"א שביקש לחדש דלהרמב"ם שפסק כשינויי קמא דאיירי במנה זו אלא שיכולין לחזור אפילו נמצא דינר נחושת לא אמרינן סברה וקיבלא רק שצריך להשלים. ולא נהירא כלל לעשות פלוגתא א בגמרא בין רב אשי ושינויי' בענין פירוש אינה מקודשת ואדרבה כתבתי לעיל בדעת הרמב"ם דבמונה והולך לא שייך אינה מקודשת שבשעת מנין יכול להשלים רק חזרה שייך אבל בנמצא היינו לאחר שנסתלקו מן המנין אז אינה מקודשת כלל לכן שפיר כתב הרב המגיד שהרמב"ם דמיירי בנמצא אחר שנסתלקו מן המנין ממילא משמע שלא הכירה תחילה משא"כ בגמרא י"ל אע"ג דסתם נמצא היינו בלא ידעה לא בעי הש"ס אלא לפרושי מציאות דלא ידעה היינו באישתכח ביני זוזי או בלילה ואינו כדאי לחלק השווין בשביל דקדוק קלוש דאדרבה דיוק לשון הרמב"ם משמע דאינה מקודשת כלל וכדפרישית לעיל

(כ''ו) ואח"כ תבעו זה אחר זה עב"ש שהביא דברי רמ"א דאם היו קציצה ביניהם אמרינן דנשאר קציצה ראשונה אע"פ שתבע צד השני ובאמת צ"ע דהא כתב הנ"י בשם הרמב"ן דדוקא היכא דאיכא תרעומות על החוזר אמרינן דמסתמא נשאר בקציצה ראשונה בקידושין לא שייך תרעומות כלל א"כ אם בתחילה הסכימו לקדש במאתים, וחור הוא ולא רצה ליתן רק מנה ואח"כ תבעה האשה למה ניחא שנתרצה במאתים כיון דלא שייך תרעומות

(כז) בו ולא במה שבתוכו והתוס' קידושין דף מ"ח ע"ב פיר"ת בחמרא בו ולא במה שבתוכו ובציהרא דחשוב יותר מן הכוס במה שבתוכו ולא בו דהכוס אינו בטל לגבי ציהרא וצ"ע אם הוא כוס של כסף וכדומה אם נימא כיון דהכוס חשוב טפי מתקדשת בכוס

ויש לדקדק לפי דעת הרמב"ם בסי' ל"א דכל מידי דבעי שומא רק שיראי לא צריכה שומא א"כ ע"כ איירי שנישום קודם וא"כ ניחזי אם שמו גם הכוס או היין מסתמא בזה שנישום קידשה ואם שמו גם שניהם א"כ מסתמא בשניהם קידשה. מיהו לרמב"ם י"ל לפמ"ש הר"ן דמקודשת מכאן ולהבא ניחא ועב"ש לקמן ר"ם ל"א שדחה דברי הר"ן מיהו קושיא זו קשה בש"ס ג"כ לרב יוסף דס"ל שיראי צריכה שומא תיקשי ברייתא זו דמפליג בין בו ובין מה שבתוכו הא נוכל לראות בשומא אם שם שניהן או א' לבד וצ"ל דמ"מ אין ראי' וצ"ע

(כח) אם אמרה הן ונתן לה כן הוא לשון הרמב"ם והטור ג"כ ומשמע מפשט לשונם שאם נתן