טיב קידושין מח

בזה שאתן לפלוני אע"פ שבשעת נתינה לפלוני לא אמר כלום מ"מ מקודשת כיון דאמר הוא ג"כ הובא בב"ש וצ"ע לענ"ד דהא אפילו אמר תתקדש לי וברמב"ם פ"ג מאישות כ' הי' מדבר עם אשה על מסקי קידושי' ורצתה ועמד וקידש ולא פירש ולא אמר לה כלום הוא ל והן עסוקין באותו ענין דיו וא"צ לפרש הרי אפילו שנתרצתה בפירוש להתקדש ונתן לה בשתיקה לא מהני אם אין עסוקין באותו ענין אע"פ שנתרצתה בפירוש וא"כ כ"ש אם נתן לאחר אחר שהפסיקו מן הענין דלא מהני בנתן בשתיקה וצ"ל דגם כאן באמרה ואתקדש אני לך מיירי ג"כ שנתן מיד כשאמרה והוה עסוקין באותו ענין דאילו הפסיקו מן הענין גם מה שאמרה ואתקדש אני נפסק ואף שהוא אמר אח"כ התקדש לי בהנאת מתנה שנתתי לפלוני מ"ת ליכא הוכחה שעומדת ברצונה דהא אע"פ שנתרצו בפירוש ת"ת בעינן שיתן בעודן עסוקין באותו ענין א"כ אפילו אמר לה התקדשי בהנאת מתנה כיון שלא אמרה הן י"ל דאינה מקודשת דכחו שאם נתרצו שניהם להתקדש אם הפסיקו מן הענין נפסק הדיבור א"כ גם אמירתה שאמרה ואתקדש נפסקה כשנפסק הענין וצ"ע עיין בסמוך סק"ו ומ"ש רמ"א לקמן בעסוקין באותו ענין היינו שגם הוא דיבר מענין קדושין שרוצה לקדשה עמ"ש שם עיין ס"ק ט'

(ז) וא"ל הרי את מקודשת לי בב"ח כ' דוקא בא"ל תוך כדי דיבור לנתינה אבל לאחר כדי דיבור ה"ל שתיקה דלאחר מתן מעות ואינה מקודשת ובחמ"ח השיג עליו דאם היא אמרה תן מנה לפלוני ואקדש לך וקיים שליחותה אע"פ שא"ל לאחר זמן ואמר התקדשי לי בהנאת מתנה שנתתי על פיך הודעה זו הוה כשעת מתן מעות דבאותה שעה היא נהנית ע"ש ולא הבנתי דבריו דהא שתיקה דלאחר מתן מעות נמי כשנתן לה תחילה בתורת פיקדון ושוב אמר התקדשי לי בו וזהו נקרא שתיקה לאחר מתן מעות אע"פ שההנאה באה לה בשעת דיבורו שאז נקנה לה הפקדון אפ"ה אמרינן דלאו כלום היא א"כ לא תלי' בהנאה כלל. ובאמת לא מן השם הוא זה דשתיקה דלאחר מ"מ טעמא דלא מוכח משתיקתה שנתרצית להתקדש ואינו דותה לשעת מ"מ שאו יש גילוי דעתה שמקבלת הקדושין וכמ"ש בחמ"ח סי' כ"ח סקי"ב בשם תשובת הריב"ש דבעינן גילוי דעתה שפושטת ידה ומקבלת הטבעת וא"כ נראה דאם א"ל כנסי סלע זו בפקדון ונטלתה אפילו אחר תכ"ד התקדשי לו בו מקרא שתיקה לאחר מ"מ דמ"מ ליכא גילוי דעת ממנה שרוצה להתקדש די"ל דשתקה משום דלא איכפת לה ועיין לקמן ס"ז בחמ"ח סק"טז ומ"ש שם ות"ש מהרש"ל דהה"ד בלא אמרה ואתקדש תמוה דבכה"ג לא מוכח משתיקת' כלום עמ"ש סי' למ"ד ועמ"ש ס"ס ל"ז

אלא דכאן י"ל כיון שאמרה ואתקדש אני לך לא דמי לשתיקה לאחר מתן מעות דמתחילה בתורת פקדון בא לידה ואפילו לציפתא דאסא דבתחלה נתן לה בתורת קדושין מ"מ כיון שבטלו קדושין ראשונים צריך גילוי דעת מחדש אבל כאן שגלתה כבר דעתה שרוצה להתקדש אפילו אמר לה לאחר כדי דיבור י"ל דמהני שתיקתה כיון שעשה רצונה עלה דיד' רמיא לגלוי' שחורה מדיבורא קמא וא"כ ממילא דלא תלי כלל בין אמר לה תכ"ד או לאחר כדי דיבור שהרי מ"מ אדיבורא דידה סמוך וצ"ע עיין בסמוך

(ח) בהנאת מתנה שנתתי על פיך כו' לשון הרמב"ם פ"ה דין כ"א וסיים אע"פ שלא הגיע לה כלום הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה פ"כ ויש לדקדק דאם בשביל הנאה דידה מיקדשא א"כ למה הוצרך בש"ס ללמוד דין זה מערב תיפוק לי' דמיקדשא בהנאה דידה כמו בע"מ שאדבר עליך לשלטון ותו קשי' דמי עדיף מקידשה במחילת מלוה שבודאי הנאה גדולה היא ואפ"ה לא מיקדשא לשיטת הרמב"ם אפילו אמר בפירוש בהנאת מחילת מלוה כמ"ש הרמב"ם שם דין ט"ו. ונראה דחדא בחברתה מיתרצא דאי משום הנאה לא עדיף ממלוה שנהנית מ"מ כיון דאין כאן דבר קיום שכבר עברה הנאתו אינה מקודשת וכמ"ש הרמב"ם שם בדין י"ג לכן צריך לטעמא דערב דמיחשב כאלו נתן לה בעצמה כיון שהוציא ממון על פי' ומקרי הנאה קיימת שהרי נתן הממון על ידה אלא דקשה לפ"ז משמע שאם אחר הי' חייב לפלוני והוא אומרת תפטור לפלוני מן החוב ואתקדש לך א"כ משמע דלא מיקדשא שהרי גם פלוני לא קיבל ממנו כלום ולא עדיף מאילו פטר אותה מחוב וא"כ קשה הא רמ"א בסי' קכ"ט כ' דגם בכה"ג הוה ערב בשעת מתן מעות ואפשר דרמ"א הוא לשיטת הפוסקים דבהנאת מחילת מלוה מקודשת א"כ בכה"ג גם כאן מקודשת והרמב"ם לא ס"ל כן כפי שיטת פירושו בהנאת מלוה וצ"ע

ובאמת יש לדקדק ל"ל למימר בהנאת מתנה אפילו אמר סתם התקדשי לי במה שנתתי על פיך דהא בגמרא אמרינן אע"ג דלא חטי' הנאה לידה מיקדשא. ונראה דלהרמב"ם לאו דוקא באומר בהנאה רק אורחא דמילתא נקט דממילא היינו הנאה דידה כמו בערב שנעשה רצונה (ומכאן נ"ל ראי' למ"ש לעיל ס"ק ה' דבמתנה ע"מ להחזיר אפילו אחר בהנאה שאת נהנית לא מיקדשא דהא שניהם הוזכרו בגמרא דבמתנה עמ"ל לא מיקדשא ובתן מנה לפלוני מיקדשא וכיון דלהרמב"ם תן מנה לפלוני שאומר לה בהנאה שאת נהנית ממילא במתנה עמ"ל אפי' בכה"ג לא מהני וזהו ראי' ברורה לדעתי

) תו קשיא לי על טעמו של הר"ן וה"ה שצ"ל שוב הא"מ בהנאת מתנה שנתתי משום דאל"כ הוה כנתן הוא ואמרה היא וקשה אי משום הא תיסגי באומר למקבל הילך דינר ואתקדש לי פלונית דכיון שאמרה ואתקדש נימא דלא גרע משליחות שאילו עשתה שליח לקבל קדושי' וא"צ לומר לאשה כלום כדלקמן סי' ל"ו ואם נימא דמה שאמרה ואתקדש לא נעשה שלוחה א"כ איך כתבו דלא עדיף מנתן הוא ואמרה היא וא"כ משחט אפילו לא אמר לאשה כלום ספיקא מיהו הוה כדלעיל סי' כ"ז ס"ח ואם לא נעשה שלוחה אפילו ספיקא לא הוה וע"כ דלא גרע משליחות א"כ תיסגי כשאמר למקבל שתתקדש לו פלונית במה שנותן לו ע"פ צוויה. לכן נלע"ד דהרמב"ם ס"ל דכיון דלא אמרה בפירוש שיהי' פלוני זה שמקבל שלוחה לא נעשה שלוחה ע"פ מה שאמרה תן לפלוני ואקדש לך לכן צריך לומר אלי' התקדשי לי וכן משמע מלשון רש"י שאמר לאשה התקדשי לי אלמא דלא נקרא שלוחה רק באומר ע"מ שיקבלם לי פלוני נעשה שלוחה אבל בכה"ג לא ולפ"ז אפילו אמרה ואתקדש אני לך ונתן לפלוני לא הוה אפילו ספק קדושין ולא דמי לנתן הוא ואמרה היא שהרי זה המקבל לא נעשה שלוחה כלל ואפילו אמר למקבל תתקדש פלונית כיון שלא נעשה שלוחה כן משמע לי דעת הרמב"ם ודברי ה"ה והר"ן צ"ע לענ"ד עיין ס"ק בסמוך סק"ט

(ט) ואם היו עסוקין באותו ענין פשט לשון רמ"א משמע דבאמר התקדשי אע"פ שהופסק הענין מה שאמרה ואתקדש אני לך מ"מ מקודשת כיון שהוא א"ל התקדשי וכבר כתבתי בסק"ו שצ"ע דהא הרמב"ם ברצתה ופירוש הכ"מ שאמרה הן הרי שנתרצתה בפירוש להתקדש ואפ"ה אם נתן לה לאחר ומן בשתיקה אינה מקודשת ואפילו למאן דפליג על הרמב"ם שא"צ לומר הן מ"מ בזה לא מצינו חולק שאפי' אמרה הן בעינן שיתן לה בעודן עסוקין באותן ענין וא"כ מה מהני