טיב קידושין מה

גם ע"ש הב"ש דבלא כפל לדידן הוי ס' קידושין כיון דפליגי בזה תו' ורא"ש תימא גדולה הא בלא"ה כמה גדולים ס"ל דבע"מ א"צ כפל כמ"ש לקמן סי' ל"ח ס"ג וא"כ דל דעת התוס' מהכא ואם לא אתר ע"מ רק אם תחזירי יהי' שלך א"כ ה"ל תנאי ומעשה בד"א דתנאו בטל ומעשה קיים (ורמ"א הביא דיעה זו סי' ל"ח ס"ד עמ"ש שם) אף לדעת התוס' דדוקא במעכשיו כ' התוס' דלא הוה תנאי ומעשה בד"א

שוב נ"ל ליישב קושי' הנ"ל דהרא"ש לשיטתי' אזיל דס"ל במתנה עמ"ל נפטר בחזרת דמים א"כ י"ל דודאי לענין קידושין לא מיקרי תנאי ומעשה בדבר אחד שהרי יכולה ליתן דמים בעד החפץ א"כ אין התנאי סותר מעשה והא דאמרינן בגיטין שם דהוה תנאי ומעשה בד"א היינו משום דמיירי בגט ובגט לא קיי"ל כרשב"ג דלצעורי קמכוין ולא מהני נתינת דמים א"כ צריכה להחזיר גוף הגט וה"ל תנאי ותעשה בד"א והא דכ' בפי"נ דבאתרוג הוה תנאי ומעשה בד"א היינו משום דבאתרוג לא מהני חזרת דמים שהרי צריך לאתרוג כמ"ש הרא"ש פ' לולב הגזול בשם בעל העיטור לכן מיקרי תנאי ומעשה בדבר א' ומה שהעתיק הרא"ש דברי רבא פ' לולב הגזול דבלא החזירו לא יצא אפשר דנ"מ אם כבר יצא בו דאז אפשר דיכול להסתלק בדמים ויצא בשאול מיהו פשט לשון הרא"ש פ' לולב הגזול לא משמע הכי

גם קשה הא משמע בהדיא בש"ס פ' מי שאחזו דאי אמרינן כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי הוה תנאי גמור דהא רב אדא מוקי משום דה"ל תנאי ומעשה בד"א וע"ז משני רב אשי הא מני ר' היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ משמע דבכה"ג לא מיקרי תנאי ותעשה בד"א. ומתוך קושיא זו עמדתי על כוונת הרא"ש פ' יש נוחלין שכ' לרבא לטעמי' דלא בעי תנאי ומעשה בד"א היינו רבא לשיטתי' דמשמע לי' מדלא מוקי רבא הברייתא כרבי דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והוה תנאי גמור ע"כ לא ס"ל לרבא כרבי או דאי הוה בעינן תנאי ומעשה בד"א אפילו מעכשיו לא הוה מהני לכן פירש הרא"ש דרבא לשיטתי' אזיל דלא בעי תנאי ומעשה בד"א מיהו אנן קיי"ל כר"א דס"ל דבמעכשיו לא מזיק תנאי ומעשה בד"א וא"כ לדידן שפיר ע"מ להחזיר לא מיקרי תנאי ומעשה בד"א והכל נכון בע"ה. ומ"ש הרא"ש פ' מי שאחזו דבעינן תנאי ומעשה בד"א היינו בלא על מנת דבע"מ לרב אשי לא מיקרי כלל תנאי ומעשה בד"א ועב"ש לקמן סי' ל"ח סק"ו ומ"ש שם בע"ה: ועיין מ"ש לעיל סי' כ"ח ס"ק להקשות על שיטת הרא"ש דס"ל במתנה עמ"ל סגי בחזרת דמים ולכאורה קשה עליו גם מסוגיא זו דרבא אמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו כו' בתרומה יצא ידי נתינה ופריך ממנפ"ש אי קסבר מעמ"ל שמה מתנה בכולהו נמי ואי לא שמה מתנה אפי' תרומה נמי לא ומאי קושי' נימא במנה לא הוה מתנה דהא לא יהיב לי' מידי שצריך להחזירו ומ"ל מנה זו או אחרת משא"כ בתרומה שיכול ליתן דמים שפיר מיקרי נתינה שהרי יכול ליתן דמי' ותשאר לו לגמרי ועוד דמאי פריך מאתרוג נימא ג"כ דבאתרוג יכול ליתן דמים ואף דהעיטור ס"ל דבאתרוג אין יכול ליתן דמים י"ל דכבר יצא בו אינו מוכיח שרוצה דוקא באתרוג שיוכל ויתן דמיו ויתן לו בכל יום האתרוג בשאלה. ואפשר לומר דקשי' א"כ למה נקט רבא תרומה לחוד הא מצי למימר הילך חפץ דקני בכולהו שהרי בחפץ סגי בחזרת דמים ולמה מפליג בין תרומה לשאר מילי א"ו בשאר מילי אפילו בחפץ לא קני מיהו קשה הא במקח לא מצי למינקט חפץ דחפץ היינו חליפין ובפירי לא מצי למינקט דפירי לא עבדי חליפין ואפשר דבהך ס"ד דס"ל לרבא דמתנה עמ"ל לא קני גם ק"ס לא הוה קני דהוה קני ע"מ להקנות וע"כ ס"ל לרבא דמצי למיתפס הסודר א"כ באיל בהדיא ע"מ שתחזיר לא הוה מהני גם בחפץ

ועפ"ז הי' אפשר לפרש הא דמסיק בכולהו קני לבר מאשה ואמר הכי אמרי משמי' דרבא כוותיך לכאור' תמוה איך הי' הטעות בדברי רבא מקני ללא קני ולפ"ז י"ל דלא קאמר בכולהי קני רק בחפץ דומיא דתרומה דחצי להחזיר דמים והא דלא נקט חפץ היינו משום דמשוה דיני דכולהו יהיו שוין מכר ואשה ופדיון ושפיר נקט במנה דבמעות לא יהיב לי' מידי דלא שייך חזרת דמים אבל היכא דשייך חזרת דמים מהני שפיר וא"ש דלא נקט חפץ משום דבאשה גם בחפץ לא מהני דדמי לחליפין כן י"ל בדרך פלפול מיהו לפ"ז צ"ל באתרוג נמי סגי בחזרת דמים ואין זה שיטת הרא"ש והעיטור בעצמו

מיהו אכתי קשה אמאי לא משני הש"ס לעולם ס"ל דלא קני ומ"מ בתרומה יצא ידי נתינה דהא בתרומה ודאי א"צ להחזיר דאפילו חוטף מתנות כהונה פטור שהרי לכהנים הם. משא"כ בכולהו לכן בתרומה אינו מחזיר לו אלא מדעתו ועי' תוס' ב"מ דף ו' ד"ה והא בע"ב שם ואפשר דגם בפדיון הבן מהני תפיסת הכהן שהרי בהכרח צריך ליתן לו לכהן וא"כ אמאי אין בנו פדוי שהרי אם לא יחזור לו הרי הנתינה בטילה ויוכל לתפוס בעצמו הפדיון אם נימא דמהני תפיסה במחנות כהונה וא"כ גם בפדיון הבן א"צ להחזיר

לכן הי' אפ"ל דזהו החילוק דבמתנה עמ"ל יוכל להחזיר דמים דאל"כ למה נתנו במתנה הי' לו ליתן בשאלה אלא ודאי נתכוין שיצא בחזרת דמים והשתא תו לא תיקשי הא דאמרינן בפ' מי שאחזו דבאיתא בעינא לא אמר היינו בתנאי שתתן לו איצטלא אבל במתנה עמ"ל מדלא נתן בשאלה ש"מ שרוצה להסתלק בדמים אם ירצה המקבל ולפיו צ"ל גם באתרוג מהני חזרת דמים אף דצריך לו ע"כ צריך ליתן לו באופן הלזה דאל"כ אינו יוצא ידי חובתו והנותן סומך על הימנותא דהמקבל וא"ש הך קושי' מיהו מה שהקשיתי למה לא יועיל ההקדש עדיין אינו מיושב לכן צ"ע

ונראה דנ"מ גם הכא לשיטת הרא"ש צ"ל אע"ג דיכולה להחזיר הדמים מ"מ דומה לחליפין אבל אם ניחא דבמתנה עמ"ל לא סגי בחזרת דמים א"כ אם קידשה במעמ"ל החפץ או הדמים אם נימא שלא כשיטת הרא"ש שפיר י"ל דבכה"ג מקודשת די"ל דלא דמי לחליפין והוה מקודשת גמורה כיון שיכולה ליתן דמים וצ"ע

(ב) אינה מקודשת התוס' וכמה פוסקים כתבו הטעם דאפקיענהו רבנן לקדושין לכן הביא בחמ"ח דברי ריא"ז שסובר שאם קידשה אחר צריכה גט דתן התורה קדושין הם רק משום גזירה אמרו שאינם קדושין שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין וקשה לפ"ז איך נימא בחליפין אינה מקודשת כלל נגזר איפכא חליפין אטו עמ"ל דאם בחליפין אינם קדושין נימא במתנה עמ"ל שדומה לחליפין נמי אינם קדושין כלל ובאמת מקודשת גמורה לדברי הש"ג וי"ל דאי הוה כאן מקודשת גמורה הי' מקדשין בחליפין לכתחלה שהכל שוה בדרך העולם אבל השתא דבקידש במתנה על מנת להחזיר צריכה קדושין אחרים שפיר י"ל בחליפין אינה מקודשת כלל ולא גזרינן שיאמרו אם קידש במתנה עמ"ל ג"כ אינם קדושין דכיון דלא אהני הך קדושין מדרבנן תו לא שכיח לקדש במתנה על מנת להחזיר מיהו כבר כתב הב"ש שדעת כל הפוסקים אינו כן אלא דהפקיעו קדושין לגמרי

ומ"מ דברי הפוסקים דחוקים בלשון הש"ס דהל"ל גזירה אטו חליפין ואיך פסיקא להש"ס בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנית בחליפין. לכן הי' נראה לענ"ד ליישב קושית התוס' שהקשו במאי דמי לחליפין הא בחליפין גופייהו לרב אשי אי תפיס להסודר מיתפס גם קשה בפדיון הבן לא שייך חליפין כמ"ש התוס' גופיה.