טיב קידושין מד

ונדבות כיון דיש בהן חלק שמקריבין לגבוה לא נקרא שחיטה בשביל הדיוט כי עיקר השחיטה לגבוה וכהנים משלחן גבוה קזכו אבל אם נשחט כבר והכהן מבשלו לאו"נפ פשיטא דלא איכפת לן במה שהוא ממון גבוה שארי כל המלאכה נעשה לצורך הדיוט ובפסחים דף ע' ע"ב איתא שלמים ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהם משום שמחה משמע ודאי דשפיר יכול לבשלו ביום טוב אלא שאינו יוצא בהם משום שמחה אף דנדרים ונדבות אפי' שלמים אין קריבין ביום טוב וע"כ היינו כמ"ש התוס' בבינה דף כ"א ד"ה אבל דגם הישראל בשלמים זוכה משלחן גבוה לכן נקרא השחיטה לגבוה אבל לעשות מלאכה בחלק הדיוט לבד פשיטא דמותר שאינו עושה רק לצורך אוכ'נפ של הדיוט וזה פשוט וברור ואין מזה ראי' כלום

והא דלא מוקי מתניתין דנכסים שאין בהם מעילה היינו בבכור בזמן הזה אע"ג דקדוש אינו קושיא כלל דלטעמי' מי ניחא דהא מודו התוס' בשאר פסולי מוקדשין דממון הדיוט הם אע"כ לא משמע לי' דאיירי בנכסים שאין בהם מעילה שיהי' פסולי מוקדשין דמשמע דמיקדש קדשי רק שיש חיסרון מעילה להכי נמי לא מוקי בבכור בזמן הזה דגרע מבעל מום כדפרישית ולק"מ א"כ ודאי פשיטא דמילתא דאפי' בכור תם חי נמי ממון הדיוט הוא והוה מקודשת

סימן כט

ע"מ שתחזירהו לי כ' הב"ש בשם הב"ח דאיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל ומעשה קיים והב"ה הקשה עליו דהתו' דמשמע לי' דע"מ שתחזירהו לי איירי בלא כפל א"כ כל דברי רבא הם בלא כפל א"כ ע"כ התוס' ס"ל דבכולהי ל"צ כפל דבכולהי אמרינן אומד הדעת שאינו רוצה ליתנו בענין אחר. אלא דקשה אמאי לא הקשה התו' אהך מימרא דרבא הילך מנה כו' הא בלא"ה לא הוי תנאי כפול ולכאורה עלה הדעתי ע"ו דלא פסיקא להו לאקשויי די"ל דשם איירי בהחזירו וקיים התנאי א"כ חזינן דלא נתכוין זה לזכות בו רק כפי תנאו א"כ לא זכה בו כלל רק ע"מ להחזיר לכן לא קנה

אלא דקשה לי על סברא זו דהא בנדרים פ' השותפין דף מ"ח ע"ב דרב נחמן מדייק דקני ע"מ להקנות קני דהא סודר קני ע"ת להקנות ואמר רב אשי מאן לימא לן דאי תפיס לא מיתפיס וקשה אי קני ע"מ להקנות לא קני א"כ איך יקנה בהחזיר הא המקבל לא נתכוין לזכות בו רק להחזירו מיד א"כ לא זכה בו שהרי לא נתכוין לקנות ובודאי אילו ידע המקבל והחזירו מרצונו שפיר י"ל דמהני אבל מנ"ל דידע דילמא לא ידע ולא נתכוין לזכות כלל ואפשר לחלק דשם אין המקבל הסודר נותן עין בסודר כי אם במקחו ודעתו לקנות באופן המועיל שיועיל לו לקנות ואי משום שמחזירו יש לנו לומר שאפי' הי' יודע שיכול לתופסו מ"מ הי' מחזירו מדעתו משא"כ בנותן לו מתנה ע"מ להחזירו והחזירה מסתמא לא נתכוין לזכות יותר שאילו הי' יודע שזוכה בו לגמרי מסתמא לא הי' מחזירו א"כ זה שהחזירו לא נתכוין לזכות טפי לכן אמרינן שלא זכה יותר ממה שנתכוין לקנות לכן לא קשי' לי' להתו' רק על מה שאמר רבא לא החזירו לא יצא משמע אף דרוצה לזכות בו לגמרי וא"ש וצ"ע

מיהו י"ל בלא"ה דלא קשי' להתו' דרבא דבכולהו אמר לא קני ובס"ד לא קשי' דאה"נ דלא בעי כפל דהא למסקנא לא אמר רבא הכי כלל רק בכולהו קני בר מאשה שאין אשה ניקנית בחליפין י"ל היינו אפי' כפל התנאי ובלא כפל לאו תנאי הוא כלל לכן ניחא להתוס' לאקשויי אהא דאמר רבא מפורש לא החזירו לא יצא וא"כ י"ל כדברי הב"ח דדוקא באתרוג הוה אומדנא וא"צ כפילות אבל בכולהו בעינן כפילות ואי לא כפל תנאי בטל ומעשה קיים דבאינך ליכא אומדנא כמו באתרוג. ודברי ב"ה תמוהין דהא בגמרא גיטין דף ע"ה ע"ב מבואר דבאמר ע"ת שתחזירי לי את הנייר דמוקי אביי כר' מחיר ומשום דלא כפלי' לתנאי הרי דלא אמרינן גילוי דעת בע"מ להחזיר. איברא בתר עיון נראה די"ל דקאי התוס' אכולהו דבכולהו איכא אומדנא דהא קשה דהתוס' בקדושין הקשו שם ז"ל וא"ת בלא החזירו מ"ט לא יצא הא ה"ל תנאי ומעשה בד"א וקשה אמאי לא קשי' להו אדרבא גופי' דאחר בגיטין שם הטעם דהוה מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים ותיקשי להו טפי דרבא אדרבא וכאן נמי אם אמר הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירו לי הוי מעשה קודם לתנאי. לכן י"ל דעל מעשה קודם לתנאי שפיר י"ל דהוה גילוי דעת עכ"פ שאינו רוצה ליתן באופן אחר אבל בהא דתנאי ומעשה בדבר אחד דאיירי בתנאי בני גד ובני ראובן ולא אזלינן בתר אומדן דעת ונראה דבכל מילי שיש לדון מסברת עצמינו שאם נתן לו מנה עמ"ל מהיכי תיתי שיתן משלו לחבירו וכן בפדיון הבן וכדומה בלא"ה מהיכי תיתי לומר שיתן משלו מה שאין לו הכרח ואין סתמו להנתן כך שפיר י"ל דלא בעי כפילות שאין לנו לדון שנתן רק שפירש שנתן ולא נאמר שנתכוין ליתן יותר אבל בגט שאין לדון מעצם הנתינה שנתכוין דוקא שיוחזר לו הנייר בזה אין שייך אומדן הדעת בזה דאדרבה אין דרך להקפיד על כך ואין לנו לדון בו אלא דין תנאי מחמת פירושו לכן בעינן משפטי התנאי לכן לק"מ על הא דרבא בעי כפילות ע"מ שתחזירי לי הנייר שהרי אין בו נתינה יתירה שנדון בו שלא נתכוין להקנות יותר דאדרבה אין דרך להקפיד כלל על הנייר לכן בעינן כפילות שיהי' תנאי גמור ואף די"ל דדוקא אאתרוג איכא אומדנא מ"מ פשט דברי התוס' משמע דקאי אכולהו וא"כ בא"ל לאשה הילך דינר ע"מ שתחזירו לי י"ל דלא בעי כפילות דאין לנו לדון שנתן יותר ממה שפירש כן י"ל לדעת התוס'

והב"ש כ' דהרא"ש פ' יש נוחלין ס"ל אפילו באתרוג צריך תנאי כפול ושפיר כ' הב"ח לדעת הטור דבעי כפל. אלא דתמי' לי על לשון הרא"ש שם ב"ב שכ' ואע"ג דהוה תנאי ומעשה בד"א רבא לטעמי' דפליג אדרב אדא בר אהב' בגיטין דף ע"ה דבעי תנאי ומעשה בד"א ותימא גדולה לפ"ז איך פסק כאן דבאשה אינה מקודשת הא לא הוה תנאי כלל דהא הרא"ש פ' מי שאחזו פסק דבעינן תנאי ומעשה בד"א א"כ באתרוג אפילו לא החזירו יצא לשיטת הרא"ש וכן באשה נימא שא"צ להחזיר כלל וע"כ לומר כמ"ש התוס' דבמעכשיו לא נקרא תנאי ומעשה בד"א לכן באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והרא"ש גופי' פסק בפ' לולב הגזול כרבא דאם לא החזירו לא יצא וברמזי הטור פ' י"נ פסק ג"כ כרבא בלא החזירו לא יצא ותימא דהא כ' דרבא לטעמי' דלא בעי תנאי ומעשה בד"א והרא"ש פסק בפ' תי שאחזו כרבא וצ"ע עיין לקמן בב"ש

וכתב הב"ש די"ל אע"ג דלא כפל התנאי והמעשה קיים י"ל דלא סמכה דעתה דסבורה שצריכה להחזיר ומסיק בסוף דמ"מ מקודשת ג"כ במתנה עמ"ל מקודשת ג"כ מדינא רק משום גזירה דיאמרו אשה ניקנית בחליפין וכאן א"צ להחזיר ולא דמיא לחליפין לכן לדעת הרא"ש מקודשת בודאי וקשה ע"ז דהא מרא דהאי מימרא בגמרא הוא רב אשי ורב אשי אמר בנדרים דאפי' בקנין סודר אי תפיס לי' מיתפיס א"כ אפילו בקנין שיכולה להחזיק וא"צ להחזיר אפ"ה אינה מקודשת וע"כ משום שדרך הוא להחזיר אע"פ שאין מן הדין א"כ ממילא בלא כפל כיון דעכ"פ האשה סבור' שצריכה להחזיר ודרכה להחזיר ודמי ממש לקנין סודר לרב אשי וצ"ע: